בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 2.9.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*לחיות בעולם של כוונות*
זה העיקר שלנו, הכל נמדד לפי גודל הכוונה, והאדם מקבל את הכל לפי גודל הכוונה שלו, כך הוא מתקשר לבורא, בדביקות שבבורא וכן הלאה. הכל לפי כוונת האדם.
*במה האדם מודד את המצב שלו? לפי כמה הוא רוצה להנות לבורא*.ין לבקש שיהיה לו אורות גדולים, אלא רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים שהם כלים דהשפעה. אז ודאי שיתגלו בהם אורות גדולים.
לבנות
מעל
הרצון
לקבל
שלי
כוונה
על
מנת
להשפיע.
את
הכוונה
הזאת
אני
צריך
להפנות
לבורא,
אני
הכל
רוצה
לעשות
בשבילו.
אני
יושב
ליד
השולחן
עם
הבעל
הבית
וחושב
רק
איך
אני
יכול
להנות
לו,
על
ידי
איזה
פעולות,
על
ידי
אילו
כמויות
שאני
אקבל
ממנו.
*הכל
נמדד
רק
לפי
כמה
אני
מקסימום
יכול
להנות
לו.
זה
החשבון
שלי*.
*העיקר זו השתוקקות. זאת אומרת כמה אני מעל הרצון הרגיל שלי משתוקק, רוצה להתקרב לבורא, רוצה לתת לו, רוצה למלא לו את התשוקות שלו לתת לנבראים. כך אני מודד את הכלים שלי. אני פונה לבורא ומחפש איך אני יכול להנות לו, באיזו צורה, באיזו מידה, באיזה אופן, סגנון אני יכול להנות לו*.
ש:
אני
רוצה
להשפיע
לבורא
ובודק
הרצון
הזה
שלי
כלפי
חברים?
ר:
כן,
*אתה
יכול
לעשות
אותו
דבר
כלפי
החבר
ובזאת
תעשה
תרגילים
נכונים,
אימונים
כדי
כך
להתקשר
אחר
כך
לבורא*.
כי
עם
החבר
אין
לך
שום
בעיה,
אתה
נמצא
איתו
פנים
אל
פנים,
אתם
שניכם
רוצים
להגיע
לגילוי
הבורא,
לדבקות
בבורא,
לאהבת
הבורא.
לכן
תעשו
תרגילים
כאלה
אחד
לשני.
להתגבר זו בעיה גדולה מאוד, אלה כל החיים שלנו. עד גמר התיקון אנחנו נרגיש את ההתנגדות הזאת, בצורה יותר גלויה או פחות גלויה, אבל *כל החיים שלנו, כל המאבק שלנו, הם נגד ההפרעה הזאת שאנחנו לא רוצים לחשוב על הבורא, לא רוצים להשתוקק אליו, לתת לו* וכן הלאה. זה כך עד גמר התיקון.
מפני שהבורא נסתר אתה לא רץ אליו, אתה לא מרגיש שהוא גדול ומנהל הכל ושאתה תלוי בו בכל דבר. כך אתה והוא ממש רחוקים זה מזה. *במידה שאתה רוצה לבוא אליו, לשרת אותו, לעשות לו נחת רוח ולא לעצמך, בהתאם לכך תרגיש איך אתה מתקרב אליו. תנסה, אחרת זה לא ילך*. לגלות את הבורא אפשר רק במידה שתשפיע לו כמו שהוא רוצה להשפיע לך. להשפיע זה נקרא לטובתו, כלומר שבכל מה שאתה עושה, תהיה בזה כוונה לטובתו להנאתו.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב ש- 24 שעות, כל הזמן אנחנו חושבים רק איך לעשות נחת רוח לבורא. למה? כי כך הוא מתייחס אלינו, כדי לספק לנו חיים ובתוך החיים שיספק לנו גם תענוג, אם נרצה לקבל אותו.
*שאני ארצה בפועל להשפיע לבורא, זאת אומרת בפועל לקבל ממנו תענוג מפני שבכך אני גורם לו תענוג, נחת, אז הקבלה שלי ממנו תהיה כהשפעה. אין לי אפשרות אחרת לתת*, אני רק יכול לתת לו את היחס שלי שנקרא אמונה למעלה מהדעת, השפעה. יחס, אבל הרצון שלי נשאר רצון לקבל. אז אני מפעיל את הרצון לקבל במידה שאני יכול להפעיל את היחס שלי לבורא, זאת אומרת במידת האהבה שלי לבורא. כך אני פותח את הרצון שלי לקבל.
אני
חושב
כל
הזמן
איך
אני
מייצר
בי
כוונה
דלהשפיע?
על
ידי
מה
אני
מממש
את
הכוונה
דלהשפיע?
יש
כאן
2
דברים,
עבודה
בכוונה
ועבודה
בביצוע.
עבודה
בכוונה
בכך
שאני
בונה
כוונה
להשפיע
לבורא.
עבודה
בביצוע,
בכך
שאני
כבר
בודק
את
עצמי
כמה
אני
יכול
לפתוח
את
הכלים
שלי,
את
הבטן
נגיד,
כדי
להתחיל
למלא
אותו
במילוי,
בדברים
טעימים,
נעימים,
אבל
שאני
כל
הזמן
אשאר
בכך
שאני
בפועל
משפיע
לבעל
הבית
ש:
מה
קובע
את
היכולת
שלך
לרצות
להיות
המשפיע
לבעל
הבית?
ר:
גודל
בעל
הבית
בעיניי.
במה
זה
תלוי?
מהחברה
שמדברת
על
כך,
מהספרים,
ממה
שאני
קורא
וחושב.
*מה
אנחנו
יכולים
לעשות
כלפי
הבורא?
רק
לבקש
חיסרון
להשפיע
לו.
כל
היתר
לא
חסר,
רק
חיסרון
להשפיע
לו.
על
זה
אנחנו
צריכים
לבקש,
לכך
להשתוקק
וכל
הזמן
להרגיש
האם
יש
לי
את
זה
או
לא*..
אני
זוכר
שאני
ורב"ש
טיילנו
בפארק
וראינו
את
האימהות
עם
עגלות
יושבות
וכל
הזמן
היא
לא
יכולה
לשבת
בשקט,
היא
כל
הזמן
צריכה
קצת
לגעת
בו,
קצת
יותר,
קצת
פחות,
קצת
לכסות,
קצת
לפתוח.
זו
*מידת
האהבה
שכך
דורשת
כל
פעם
תוספת,
תוספת.
כך
אנחנו
צריכים
להשתדל
לעשות*.
ש:
איפה
מתחילה
הדביקות
עם
הבורא
כדי
שמתוך
זה
לעשות
החשבונות?
ר:
בכך
שאתה
משתדל
להרכיב
יחסים
כאלו
עם
החברים
ושהבורא
יהנה
מזה.
פשוט
מאוד.
באמת אין לך מה לתת לבורא, חוץ מזה שאתה משפיע לבני אדם וגורם להם תיקונים, בזאת אתה מתקן את עצמך. עד שאתה מביא את עצמך למבנה השלם של אדם הראשון וכך דרך הכל המערכת הזאת אתה משפיע לבורא, מגלה כל האורות, נרנח"י.
ש:
מה
כוחה
של
הכוונה?
ר:
כוחה
של
כוונה
הוא
בזה
שלפי
כוח
הכוונה
נקבעת
דרגת
האדם
של
הנבראים,
זה
הכל.
כי
אנחנו
לא
יכולים
לשנות
את
הרצון
רצון
שלנו,
הוא
תמיד
רצון
לקבל,
אבל
איך
אנחנו
משתמשים
בו,
זו
נקראת
כוונה,
בזה
תלוי
הגובה
שלנו,
הגודל
שלנו.
יש לנו קשר ישיר עם הבורא, וקשר כזה שלא יכול להיות יותר ישיר, כי במידה שאני מתקשר לחברים ונמצא בקשר איתם, ואנחנו מחברים את הקשרים בינינו לאחד, בהתאם לכך אנחנו מתחברים לבורא. לכן הקשר שלנו עם הבורא פי תר"כ פעמים, פי כמה וכמה יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג ולתאר לעצמנו בעולם הזה.
ש:
למה
דוחים
הזדמנויות
ליהנות
יחד
עם
הבורא?
ר:
אנחנו
לא
דוחים,
זו
מטרת
הבריאה,
ליהנות.
גם
הבורא
וגם
אנחנו
נמצאים
בדבקות
השלמה
ולכן
נהנים
יחד,
גם
הוא
וגם
אנחנו
יחד
נהנים,
נמצאים
בחיבוק,
בזיווג
השלם.
ש:
אבל
הכוונה
שהוא
יהנה,
אז
אני
לא
נהנה?
ר:
לא.
*אני
לא
יכול
להנות
לבורא
אם
אני
לא
נהנה*.
ש:
אם
אני
רוצה
לאהוב
החברים
אבל
הבורא
לא
נותן
לי...
?
ר:
לבקש,
לבקש
ממנו
שייתן
לך
אהבה
לחברים.
כי
כל
מה
שיש
בנו
זה
ממנו,
מהבורא.
*אם
אני
מגלה
שאין
לי
אהבה
לחברים
אני
צריך
לבקש
ממנו,
אני
לא
יכול
לחכות
שתהיה
לי.
מאיפה
תהיה
לי?
רק
לפנות
לבורא
שייתן
לי*.
*זו
באמת
שאלה
מאוד
חשובה
ותחשבו
על
התשובה.
אני
צריך
לפנות
לבורא,
לדרוש
ולבקש
שתהיה
לי
אהבה
לחברים,
שהוא
ייתן
לי
אותה*.
תנסו
שוב
לראות
את
זה
מאמא
כלפי
הילד.
יש
לה
ילד
לא
שלה,
והיא
לא
אוהבת
אותו
בצורה
טבעית.
אז
על
ידי
כל
מיני
פעולות
עימו,
היא
מתרגלת
ונפתח
לה
רצון,
חסרון
ורגש
אליו.
כך
אנחנו
צריכים
להיות
כל
אחד
כלפי
השני
בקבוצה,
לפתח
בנו
הרגשה
לחברים.
וודאי
שכל
פעם
נקבל
דחיה,
קרירות
ושוב
צריכים
לדאוג
לפתח
נטייה
לחיבור
לקירבה.
*בעה"ס, הקדמת פי חכם*
שכבר יש לנו כוחות להשפיע, איך אנחנו עובדים? זה נקרא *פקודין*, מלשון פקדון. מה זה פיקדון? אנחנו מקבלים כבר את האור לפי השתוות הצורה שלנו עם הכלים שלנו ועם האור שכולו על מנת להשפיע.
תרי"ג *עיטין* אנחנו רק מתקנים את הכלים, אנחנו עוד לא ממלאים אותם באור על מנת להשפיע, רק מחילים עליהם מסכים בעל מנת להשפיע. בצורה הדרגתית אנחנו עוברים ממצב למצב. מצמצום להסתר, מהסתר לגילוי, כך אנחנו מתקנים אותם. אבל עדיין בפועל לא מקבלים אורות על מנת להשפיע.
יש כאן דבר מאוד מאוד מיוחד שנמצא בניגוד למה שאנחנו רואים בעולם הזה. אם אדם לא לומד את חכמת הקבלה, כאילו הוא חי סתם וחייב עוד פעם להתגלגל לעולם הזה ועוד פעם לעבור את החיים האלה, מי יודע באיזו צורה יותר גרועה. מדור לדור הייסורים יותר ויותר גדולים, החסרונות שמתגלים הם יותר גדולים. כשאנחנו לא לומדים את חכמת הקבלה אנחנו רק מפסידים וגורמים לעצמנו ייסורים גדולים לעתיד, מחייבים את עצמנו לחזור לגלגול הבא ועוד ועוד להתגלגל בעולם הזה. למה? השאלה מובנת לכולם.
ש:
האם
כדאי
לשמוע
בעברית
כדי
לפתח
הרגשה
ולא
הבנה?
ר:
אתה
יכול
לעשות
את
זה
אבל
בלי
לעזוב
את
ההבנה.
*אנחנו
צריכים
גם
לקרוא
ולהבין
מה
הוא
רוצה
למסור
לנו
כדי
שתצטייר
בנו
מערכת
כמו
שהוא
מסביר
לנו
כאן*.
חלק
א'
זה
תיקון
הכלים
דהשפעה,
חלק
הב'
תיקון
כלים
דקבלה,
ויכולים
לקבל
בעל
מנת
להשפיע
והאור
שנתפס,
נקרא
תורה.
*אנחנו
צריכים
את
כל
הדברים
האלה,
אפילו
שתשכח
אחר
כך,
אבל
בכל
זאת
בזמן
שאתה
קורא
אתה
מסדר
את
הלב
שלך,
את
המוח
שלך
בהתאם
למה
שבעל
הסולם
מספר.
אתה
חייב
להבין*.
ש:
מה
אדם
צריך
לעשות
במצב
שלא
יודע
מה
לשאול?
ר:
לשמוע,
רק
לשמוע.
אני
גם
ישבתי
ושמעתי
כמו
ילד
קטן
שלא
מבין
שום
דבר.
אחר
כך
לאט
לאט
הקשר
בין
המילים,
משפטים,
לאט
לאט
מתחיל
להתבאר.
כמו
אצל
ילדים,
זה
צורה
הכי
טבעית
שאפשר
ללמוד
משהו.
אז
תמשיך
ושיהיה
לך
בהצלחה.
בשיעור הראשון אנחנו לומדים בדרך כלל פסוקים. הייתי ממליץ לקרוא אותם עוד פעם לפחות, ואפילו כמה פעמים, בהזדמנות, בכל מיני צורות. אנחנו עוברים סך הכל כל בוקר 3 ואולי 4 פסוקים מקסימום.
מי שלבו מכוון להשיג את הבורא, את הכל הפעולות שלו, אין לו ברירה אלא הוא חייב לעסוק בפנימיות התורה, כלומר בחכמת הקבלה.
ש:
איך
לא
להידמות
למקובלים
ירושלמים?
ר:
אנחנו
רוצים
ע"י
זה
שאנחנו
עוסקים,
להגיע
לגילוי,
להגיע
לכך
שאנחנו
מתחברים
ומהחיבור
שלנו
אנחנו
רוצים
לגלות
את
הבורא
ואת
האור
שלו
בנו,
הדבקות
שלנו
בו.
זה
אחרת
לגמרי
מאיך
שהם
לומדים.
פשוט
שצריכים,
אמרו
לנו
ללמוד
ואנחנו
לומדים
קוראים.
זה
אפילו
לא
לימוד,
זו
קריאה.
הנגלה ונסתר הם 2 חלקים בתורה. קודם מתחילים מהנסתר, מפני שהכל נסתר ולא מבינים כלום, לא יודעים על מה מדובר. אחר כך לאט לאט זה מתחיל להתגלות. אז נקרא שלומדים נגלה.
אתם רואים כמה בעה"ס בוער לגלות את האמת לכל האנושות, כי בלי זה אנחנו חיים סתם, רק אוספים את הסבל שלנו טיפין טיפין ועד שזה יתגלה בצורה טבעית, זה אין סוף שנים. לכן חייבים אנחנו למשוך את המאור המחזיר למוטב שיתחיל לבאר לנו מי אנחנו, מה אנחנו ומה אנחנו צריכים לעשות. כך נזרז את ההתפתחות שלנו ונגיע למטרת הבריאה.
הכל תלוי בנו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. זאת אומרת הכל תלוי בעבודת האדם. *האדם לא יכול לשבת כך ולחכות עד שהבורא יעשה לי מה שהוא רוצה. אני אומר אין עוד מלבדו ואני מחכה שהוא, הכוח האחד יחיד ואין חוץ ממנו, שיפעל עליי. לא, אני חייב ללכת לקראתו ולעשות יחד עימו פעולה*.
ש:
חלפו
80
שנה.
אתה
רואה
התקדמות?
ר:
כן,
אני
רואה
התקדמות.
בכל
זאת
הרבה
אנשים
בכל
העולם
שמעו
על
חכמת
הקבלה,
שלומדים
אותה,
שומעים
אותה.
אנחנו
נמצאים
באינטרנט,
יש
אלפי
אנשים
שבכל
זאת
מתקשרים
ולומדים
איתנו
או
מחוצה
לנו,
זה
לא
חשוב
בעיניי
בכלל,
העיקר
שילמדו
את
בעל
הסולם
ורב"ש
וכך
יתקדמו.
זה
דבר
גדול.
בכל זאת כאן צריכה להיות תפיסה דקה באדם. כותב חזון איש בספרו אמונה ובטחון, שמה זאת אמונה? ממש בתחילת הספר כותב שזו *נטיה דקה מעדינות הנפש*. לך תבין מה זה נטיה דקה מעדינות הנפש? זה נקרא אמונה. אז על מה יש לדבר על ה-עמך ועם הרבה אנשים? אלא רק אלו שהם כבר מלידה מכוונים לזה ולא יכולים בלי זה, הם צריכים להשיג את זה כי בלי זה בשביל מה חיים, בשביל מה הגעתי ועם מה אני מסיים? לכן אנחנו צריכים לעזור לאנשים שיש להם נטיה לזה, הכנה לזה מלמעלה, לעזור להם למצוא את דרכם ע"י שיטת החכמת הקבלה של בעל הסולם ורב"ש.
ש:
באיזו
כוונה
להיכנס
לסעודה?
ר:
...
*אני
מאוד
אוהב
את
ההקדמה
הזאת,
כי
כאן
הוא
לא
עושה
שום
חשבון,
נכנס
חזק
וישר
בכל
מי
שנגד
או
מסלף
את
חכמת
הקבלה
ובאמת
כל
הכבוד
לו.
כדאי
לקרוא
עוד
פעם,
זו
הקדמה
שצריכה
להשאיר
בנו
רושם
עמוק,
ממש
כמו
חריטה
צריכה
לעשות
בלב
שלנו.
עם
כל
הנושא
הזה
בואו
נרד
לסעודה*.