שיעור בוקר 31.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 405, מאמר "השלום"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 405, מאמר "השלום", כותרת "שיטה א' הוא - הטבע".

שיטה א' הוא - הטבע

"שיטה זו היא, שיטה קדמונית מאד. כי מתוך ב' הפכים אלו, שמצאו בולט לעיניהם, לבלי שום דרך ומבוא, איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה, אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו, שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש.

ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה, הוא עצמו חסר דעה, ושלא מדעת יעשה כל זאת. כי אם היה בו דעת והרגשה, ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה, בדרכי כלכלת המציאות, בלי שום חמלה ורחמים על המעונים.

ולפיכך, כנוהו בשם "טבע". כלומר, משגיח, החסר דעה והרגש. ולפיכך, אין כלל לדעתם, על מי להתרעם, או להתפלל, או להצטדק לפניו."

אומנם הדברים עמוקים אבל בצורה שטחית הם די ברורים. גם היום, על אף שזו השיטה הקדמונית ביותר, וכבר לפני אלפי אלפי שנים אנשים התייחסו כך לטבע, עוד לפני כל מיני שיטות אחרות כולל הדת וכן הלאה, גם היום אנחנו נמצאים בעצם באותה הגישה העיקרית.

שיטה ב' הוא - ב' רשויות

"יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם, לקבל את הנחה זאת, של השגחת הטבע. משום, שמתוך שראו, השגחת הויות המציאות, המובטחת לקיומה, בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה האנושית, לא יכלו להסכים, שהמשגיח על כל אלה, יהיה בעצמו חסר דעה. "כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו", ו"כלום יש לך מלמד ומחכים לחברו, בעוד שהוא עצמו טפש". ואיך אפשר לומר, על מי שמסדר לפנינו מעשים, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, שאינו יודע, מה הוא עושה, אלא במקרה הוא עושה כך, בעת שגלוי לכל, שאין המקרה יכול לסדר שום מעשה מסודרת בסדרי החכמה. ולא עוד, אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי.

ומשום זה, באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב, ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו, בראיות ומופתים על דרכם."

את השיטה הזו אנחנו כבר רואים בהרבה דתות ואמונות, אנחנו רואים שיש יאנוס כזה והפוך לו, כל מיני צורות כאלה, כי לא יכול להיות שאנחנו יכולים לייחס לכוח אחד גם דברים רעים כל כך וגם דברים טובים כל כך. אנחנו רואים זאת על בני אדם, שהאדם הוא בסך הכול רע או בסך הכול טוב, וכך גם על החיות, על כל הדברים. ליחד את כל צורות הטבע למציאות אחת, למקור אחד, זה קשה מאוד, לא כל כך מובן איך זה יכול להיות, ולכן "ב' רשויות" זה מה שהאנושות ייצבה לפניה כיחס לטבע שכולל את שתי הגישות, גישה טובה וגישה רעה.

שאלה: מכבש ההתפתחות שעבר על האנושות גרם לכך שהכול התפתח והשתנה וכל הדתות עברו שינויים כל הזמן, ורק חכמת הקבלה נשארה יציבה כפי שכתבו אותה לפני אלפי שנים. מה הסיבה שחכמת הקבלה לא עברה מכבש התפתחות אלא נשארה יציבה?

חכמת הקבלה היא גילוי הבורא לבני אדם, גילוי שמתרחש בכלים דהשפעה שהם הפוכים משלנו, שרק במידת ההתאמה בין הכלים האלה לבורא האדם מגלה את הבורא ומזה הוא מרכיב את החכמה שלו. מזה שהוא מגלה את הבורא, מזה שהוא לומד אותו, חוקר אותו, וכך כותב מדור לדור לפי שורש הנשמה שלו, לפי הזמנים שפועלים וכך מתגלים. אבל סך הכול החכמה הזאת נמצאת למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהחומר של העולם הזה, ולכן היא לא יכולה להשתנות ביסודה אלא אפשר רק להוסיף עליה.

בגלל שבכל דור ודור מתגלים רצונות חדשים, מחשבות וכוונות חדשות יותר ויותר גרועות, כי התיקון הוא מקל לכבד ולכן מתגלים מהשבירה כלים יותר ויותר גרועים, אז ככל שמתקנים את הכלים היותר גרועים כך יכולים לגלות מציאות יותר עליונה, ולכן יש התפתחות בגילוי חכמת הקבלה מתוך גילוי השבירה ותיקון השבירה שבכל דור ודור.

שאלה: יש משהו שמטריד אותי במאמר הזה. לא חשוב באיזה דור אני חי, אני לא מסוגל לתפוס את זה שהבורא הוא כמו רובוט או מכונה, שהוא חסר לב, חסר שכל, אני לא מסוגל לתפוס שהבורא הוא כזה, אני לא מקבל את זה. הייתי רוצה שהבורא יהיה כזה שמחבק אותי, מערסל אותי, בוכה איתי יחד, אוהב כשאני אוהב, מבין אותי. אני לא מסוגל לקבל שהוא לא כזה, איך להתייחס להבחנות האלה?

אתה מדבר יפה מאוד והגישה שלך טובה. אנחנו נקראים בני אדם מפני שהמטרה שלנו להגיע להיות אדם, הדומה לבורא. לכן כל הרגשות, כל ההבחנות שיש לנו ברגש, בשכל, בפעולות, הכול ניתן לנו כדי שאנחנו בסופו של דבר נגלה את הבורא. שום דבר לא ניתן לנו מחוץ לזה, למטרה אחרת. כל דבר שיש בכל אחד ואחד, ניתן כדי שאנחנו נגלה את הבורא.

ולכן אל תחשוב שאתה מגלה אותו בתכונות אחרות חוץ מברגש, אתה מגלה אותו רק ברגשות, אבל הרגשות האלה צריכים להיות לא סובייקטיביים, הם צריכים להיות למעלה מזה שאתה רוצה כך או כך. הם צריכים להיות אובייקטיביים, בלתי תלותיים במה שאתה חושב, במה שאתה מרגיש, אלא למעלה מזה. אם אתה רוצה לגלות משהו בצורה אמיתית אתה צריך להתנתק, להתעלות למעלה מהטבע שלך, לעשות מעצמך אפס, לא לערב את התכונות שלך, המחשבות שלך, הרצונות שלך במחקר, ולגשת למחקר בצורה בלתי תלותית בשום דבר, כך שבאמת תגלה את הבורא בצורה כמו שהוא ללא קשר אליך.

איך לעשות כך? לכן אנחנו עוברים תהליך מיוחד מאוד, שצריכים להתנתק מהרצון לקבל שלנו, מהאגו שלנו, ועל ידי חיבור עם מי שאנחנו שונאים, זאת אומרת על ידי התבטלות כלפי החברים בעשירייה, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו הופכים להיות חוקרים בלתי תלותיים, לגמרי אובייקטיביים. זאת אומרת, אני יכול להיות לא ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע, ולהתחיל להרגיש את המציאות כמו שהיא, ואז אני מגלה שכדי לגלות אותה אני צריך להתעלות ולהתעלות למעלה מהטבע האגואיסטי שלי.

כלומר, האגו שנברא בי מלכתחילה זה דווקא דבר טוב. כי כשאני מתעלה מעליו, דווקא בלהתעלות מעליו, בלהתנתק ממנו, על ידי זה אני דווקא מגיע להשגה של הדבר שנגדו, השגה רוחנית, אני יכול להשיג את הבורא מהתכונות ההפוכות שלי. וכאן אני מבין מה הבורא עשה, שמתוך ההפכיות הזאת שיש בינינו ובינו, יש לנו אפשרות לחקור אותו, לגלות אותו בצורה בלתי תלותית גם בטבע שלנו וגם בטבע שלו, אלא ממש להיות "בין שמים וארץ".

וכשאני הולך לחקור את הכוח העליון דווקא בצורה כזאת, אני מוכן לחקור אותו לא מתוך הטבע שלי שאני מתעלה מעליו, ולא מתוך הטבע של הבורא שאני עובד גם עימו בדחייה, בצמצום, מסך, אור חוזר. ואז אני כחוקר נמצא לא בטבע שלי וגם לא בטבע שלו, אלא אני ממש כחוקר אמיתי. אנחנו עוד לא מבינים מה שנמצא כאן, איזה אפשרויות הבורא הכין לנו, אבל באמת הנברא מגיע בזה למצב שהוא משיג התעלות מעל כל הטבע ונעשה חופשי.

לכן כשאנחנו לומדים בחזרה את הבורא, אנחנו רואים שלא היתה לו ברירה. אומנם כביכול הוא יכול לעשות הכול, אבל לא היתה לו ברירה, כי אם הוא לקח לו למטרה לאהוב אותנו והוא רוצה להעלות אותנו לזה שנרגיש את האהבה שלו, וסך הכול מה שאנחנו משיגים זה את אהבת הבורא אלינו, אז לא היתה לו ברירה אלא מאותה הנקודה לעשות אותנו דווקא בצורה הפוכה, ואז את השבירה וכל התיקונים האלה, עד שדרך הרבה הרבה מדרגות ומצבים אנחנו מגלים את השבירה, ההפכיות ומתוך זה מגיעים לתיקון והזדהות. לא היתה ברירה. אנחנו נלמד את זה, אין לנו עדיין נתונים רגשיים ושכליים בזה, אבל זה יבוא.

תלמיד: כל הבירורים שאני עושה בתוך האגו שלי כולם סובייקטיביים. אז בגלל זה אני צריך לעשות מעצמי אפס בעשירייה וככה אני מעלה את עצמי כדי שאני אוכל להתייחס בצורה אובייקטיבית מהקו האמצעי, זה נכון?

כן. בינתיים זה נכון. זה לא ישתנה, רק יהיו עוד הוספות.

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות, לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה. ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."

כמו שאנחנו רואים מההיסטוריה, מי שלמד במיוחד היסטוריה של הדתות, בהתחלה היה אחד, כוח עליון, אחר כך שנים, טוב ורע. אחר כך את הטוב והרע חילקו להרבה מאוד פעולות, תופעות כלפי איך בני האדם מרגישים. אז כל האלים האלו היו אחראים על כל תופעות הטבע, ולפי זה היו פולחנים וכך היו עובדים את האלוהים האלה.

שאלה: כמו שאנחנו יודעים לפי החוק של הבריאה הכול נמצא בהופכיות זה לזה, פלוס - מינוס, אור - חושך, מדבר - בורא. אם אנחנו כמדברים יש לנו שאיפה להידמות לבורא, אנחנו הופכים להיות אחד?

אנחנו לא הופכים להיות אחד שלם, אנחנו הופכים להיות דומים לבורא. "אדם" ממילה דומה לבורא ולא שהוא נעשה אחד עימו.

תלמיד: אז מה יכול להתנגד לשלמות שלנו בעתיד?

האגו שלנו נשאר, אנחנו בונים עליו כיסוי מיוחד בהתנגדות לאגו שלנו כדי להידמות לבורא, זה מה שעומד נגדנו.

שאלה: בקטע הוא אומר שיש שתי גישות, יחס טוב ויחס רע. ואז הוא מפרט שיטה ראשונה ""כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו"". ושיטה שנייה "ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה". למה הוא אומר שיש שתי שיטות?

אני מקווה שאתה תחשוב עד מחר ומחר תשאל.

תלמיד: למה הוא מתכוון שהוא אומר שיש שתי גישות?

אתה בשיטה ג'?

תלמיד: כן.

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות", שיש בכל חלק טוב ורע "לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה." חילקו אותם לדברים טובים ודברים רעים. "ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד." אל אחד לכל דבר. "והרחיבו הדבר לפי חפצם."

תלמיד: הוא אומר שיש שתי שיטות, יש שיטה אחת שאומרת ""כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו"", ופתאום הוא חוזר ואומר "ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה". למה הוא חילק את זה לשניים?

כי אנחנו רואים את התופעות האלה לפנינו. יש דברים טובים ויש דברים רעים כלפי כל דבר, כלפי כל אחד.

תלמיד: זאת אומרת, היחס של האדם כלפי המציאות?

כן ודאי. הכול נובע מיחס האדם כלפי המציאות. כל הדתות, האמונות נולדו מתוך יחס האדם כלפי המציאות.

סדנה

מה נותן לנו מאמר "השלום", מה מתוך זה אנחנו עכשיו משיגים בינתיים?

*

בכל זאת אנחנו מדברים על השיטות שפועלות בכל העולם ועוברות על כולם, זה לא חשוב דתי, חילוני, פילוסוף או אדם פשוט. בכל זאת בכל אחד ואחד יש מבני האדם במה בני האדם שונים מדרגת חי. לבני האדם יש איזה יחס לחיים שלו מעבר למה שהוא חי. יש בו משהו שאומר "יש מעלי משהו שנקרא "חיים" והם קובעים מה קורה לי, ואז יש כאן כל מיני שיטות איך להתייחס לאותו כוח החיים שאני קיבלתי".

שאלה: כשאנחנו מנסים להתעלות על עצמנו ולתפוס, לגלות את מחשבת הבורא בלי השתתפות מצידנו, איך אנחנו יכולים להרגיש את אהבת הבורא ולקבל את האהבה הזאת בצורה פרטית, שזה יהיה עדיין ברצון שלי?

השאלה, איך אני יכול לקבל את יחס הבורא אליי בצורה אובייקטיבית, כמו שהוא, ולא כפי שהוא נראה לי טוב או רע. נניח שאני מקבל מתנה, והמתנה לא נראית לי שהיא טובה או לא טובה, אז אני כבר פוסל אותה. או נגיד שאני מקבל איזה כיבוד, דבר מאכל, אז אם הוא לא לפי טעמי אני לא יכול לקבל אותו. כל הדברים שאנחנו מקבלים בתוך הרצון לקבל שלנו, וודאי שכבר לא מדובר על התפתחות נכונה, התפעלות הנכונה.

לכן מה שאנחנו צריכים זה להתעלות על עצמנו. יותר ממה שאני מתעלה על עצמי, אני צריך גם להתכלל עם מי שנותן לי. כי יכול להיות שאני בסדר, עזבתי את כל ההרגלים שלי, אבל מה הלאה? איך אני יכול להבין מה הוא נותן לי? לא חשוב מי, דומם, צומח, חי, מדבר, כל העולם, הבורא. לכן אני צריך לקבל את התכונות של מי שממנו אני מקבל, ואז אוכל להבחין מה הוא עושה.

לכן אנחנו צריכים שתי פעולות. פעולה אחת היא להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו, ופעולה שנייה היא להתחבר עם הרצון להשפיע של הבורא, של בעל הבית. ואז ככל שאני נכלל בו, אני אוכל להבין מה הוא עושה, האם הוא עושה את זה לטובתי, האם הוא רצה לעשות כך וכך, האם בזה הוא רוצה לעורר אותי לפעולה, לתגובה, וכן הלאה. יש כאן הכנה לאדם להיות בצורה דומה לבורא.

למה הבורא לא עשה אותנו מלכתחילה דומים לו? כי אז היינו חלק ממנו. לכן כדי שנרגיש אותו, אנחנו צריכים להיות הפוכים ממנו, וממש באותה צורה כמו שהוא רוצה להראות לנו את עצמו, אנחנו צריכים להיות הפוכים ממנו. המצב הזה מגיע על ידי השבירה. אחר כך לאט לאט ניתנה לנו העבודה לתקן את עצמנו בלהידמות אליו, כשאני עושה מעצמי "אדם" הדומה לבורא.

זאת אומרת אנחנו לומדים כאן את שיטות א', ב', ג', ואחר כך נראה מה שהוא לא כתב, את שיטה ד' ובשיטה ה' עזב פעולתו. אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה נמצאים בדרך התפתחות האנושות ובלי זה היא לא היתה מגיעה לחכמת הקבלה. ורק כשהיא מתפתחת לגמרי דרך כל השיטות, אז היא מגיעה לזה שהיא נמצאת מול השאלה, "אני חייבת להשיג את הבורא, וההשגה היא מהצורה ההפוכה ממנו, בלהידמות לו, וככל שאני דומה לו אני משיגה אותו".

כלומר צריכים להיות בי שני חלקים, היסוד שלי צריך להיות הפוך מהבורא, ולהתפתח בהדרגה במידה שאני יכול להיות דבוק לבורא, דומה לו. זו כל חכמת הקבלה. רק שהיא לא מתרחשת ברצונות ובכוונות שלנו בעולם הזה, אלא כאשר אנחנו מתנתקים לגמרי מהטבע שלנו והולכים לטבע ההפוך. אבל כשאנחנו מתנתקים מהטבע שלנו, הוא לא עוזב אותנו, הוא גדל בנו יחד עם הרצון להשפיע. הרצון לקבל גדל והרצון להשפיע גדל, וכך אנחנו על שתי רגליים עולים להשגה. זה בעצם מה שבעל הסולם רוצה להגיד.

כל הדתות והאמונות, כל הדברים האלה הם הקדמה להשגת הבורא. אלה דברים הכרחיים שכל האנושות עברה ועוברת אותם ורק אחריהם היא מגיעה לחכמת הקבלה. וכל השיטות האלה הן באות כדי לפתח את בני האדם, משך אלפי שנים, משך הרבה מאוד פעולות ומצבים, אבל כך אנחנו מגיעים.

למה זה אורך כל כך הרבה זמן, ולמה באפשרויות שונות, הפוכות, אנחנו אחר כך נראה. הכול נובע מההכרחיות הסופית, שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לגמרי משיגים את דרגת הבורא.

(סוף השיעור)