שיעור בוקר 24.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא - עבודה באמונה למעלה מהדעת

"אמונה למעלה מהדעת" זה בעצם כל העבודה שלנו. שאנחנו צריכים להתעלות למעלה מהטבע שלנו, ושם אנחנו נכנסים להרגשה, להבנה, לכניסה לעולם הרוחני. שם אנחנו מתחילים להיות בצד הבורא של הבריאה ולהיכנס מצד הנברא של הבריאה, שהוא בעצם העולם המדומה שלנו לצד הבורא של הבריאה, שרק בעצם העולם ההוא קיים. אבל בינתיים זה נסתר מאתנו. זאת כל העבודה שלנו, לעבור מעולם לעולם.

איך אנחנו עושים זאת? כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו צמצום ומסך, ובאור חוזר, זאת אומרת במידת ההשפעה שאנחנו מפתחים, אנחנו מתחילים להידמות לבורא. במידה שאנחנו מדמים את עצמנו לבורא, מתחילים להרגיש אותו לפי חוק השתוות הצורה. שאם התכונות שלנו ותכונות הבורא הן במשהו דומות, במידה הזאת אנחנו נרגיש אותו. זאת בעצם העבודה שלנו, לשנות אותנו, את עצמנו, כדי להתחיל להרגיש את המציאות הרוחנית.

המציאות הרוחנית נמצאת כאן, אין לה מקום. "מקום" זה נקרא רצון. אם אנחנו נוכל לייצב את הרצון שלנו על מנת להשפיע כמו הבורא שכולו משפיע, אז במידה שאנחנו דומים לבורא אנחנו מתחילים להרגיש אותו, או את העולם העליון, מציאות עליונה, לא חשוב איך לקרוא לזה, כי חוץ מזה לא קיים כלום. הכול זה רק הבורא בלבד.

מידות הרגשת הבורא זה נקרא "עולמות עליונים". מפני שאנחנו צריכים להשיג אותם ויכולים להשיג אותם רק בהתחברות בינינו, איפה שאנחנו מאבדים את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, אז יוצא שמציאות עליונה, רצון להשפיע, משיגים בעשר ספירות. וכך מתחילים להרגיש אותו, לקלוט אותו.

זאת בעצם העבודה שלנו. היא כולה כולה מתחילה מזה שאדם מתחיל לעכל את הרעיון שכניסה לעולם העליון, לגילוי הבורא, היא כולה תלויה בכמה שהאדם עולה מהרצון לקבל שלו לרצון להשפיע. עד כמה שהוא מוכן להפסיק לחשוב על כמה שהוא מקבל, אלא חושב על כמה שהוא משווה את עצמו עם הבורא, עם השפעה, עם אהבה, עם יציאה החוצה. במידה הזאת, אם הוא רואה שרק זה חשוב, אז מתחיל להתקרב לעולם הרוחני שכולו כולו מושג רק בכוח השפעה. מה שנקרא אצלנו "צמצום", "מסך", "אור חוזר".

ולמה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? השפעה למעלה מהקבלה, פשוט מאוד. כי למעלה מהרצון לקבל שלנו אנחנו צריכים לבנות רצון להשפיע. לכן זה נקרא במילים אחרות "אמונה", "השפעה למעלה מהדעת", למעלה מהקבלה. ובמידת גודל האמונה שיש לנו, השפעה, כך אנחנו מרגישים את עצמנו ברוחניות, בעולם הבורא, את הפעולות שלו, אותו. אם אפשר להגיד "אותו".

ולכן בזה בעצם כל העבודה שלנו, לא צריכים שום דבר חוץ מזה. רק להשתדל להגיע למצב שאני לא רוצה לקבל כלום אלא רק להשפיע, לתת לבורא, כמו שהוא, כמו שאומרים לי שהוא נותן לי. ואז במידה שתהיה בינינו השתוות אני ארגיש אותו. ועד כמה שאני עוד לא מגיע להשפעה, לנתינה, להשתוות, אני לא יכול להרגיש אותו, אני נמצא תחת הצמצום.

מה זה נקרא להיות בהשתוות הבורא? אם הבורא הוא טוב ומיטיב, אז המצב המינימלי הרוחני זה שאני מרגיש שכל מה שקורה לי מגיע מטוב ומיטיב. דרך כולם, דרך בני אדם, דומם, צומח, חי, מדבר שבעולם הזה אני מרגיש, בגורל שלי, בטבע, פנימית, סביבתית, לא חשוב, אני מרגיש שכל זה מגיע אלי בצורת טוב ומיטיב, ואין בזה שום דבר רע.

בצורה כזאת אני מתחיל להתקרב לבורא, עד כדי כך שאני מתחיל להתכלל בבורא כמו עובר בתוך אימו. איך אני יכול להיכנס לתוך הרחם העליון? אם אני רואה שהכול סביבי רק אהבה, רק יחס יפה אלי. צריכים להשתדל כך להרגיש את המציאות, ואז תהיה כניסה לעיבור הרוחני.

נשתדל לעשות בזה תרגילים, ותנסו לעשות את זה גם כן בדיבור ביניכם, בסדנאות למיניהן. ואחר כך, מחר נגיד, אחרי יום של התייעצויות כאלו בעניין העיבור הרוחני, כשאתם כל הזמן מחזיקים את עצמכם שנמצאים בעולם שכולו טוב, עולם של הבורא, אז אנחנו נמשיך מחר. ובינתיים נלך ללימוד השיטתי שלנו.

קריין: כן. אנחנו נפתח בקטעים, קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה למעלה מהדעת" המשך מקטע מספר 72.

"אם הוא מאמין, שהוא צריך לקבל, בשיעור זה הוא מרגיש את החסרון. וכשמרגיש את חסרונו, אז הוא הולך לראות את הסיבה "מדוע אין הוא יכול לתקן חסרונו". אז צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו, שחסר לנו ענין דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, היינו כמו שכתוב "מהו רחום אף אתה רחום".

נמצא, בשיעור שהוא מאמין, שהבורא הוא המשפיע כל טוב לכל העולם, בשיעור הזה הוא גם כן צריך להשפיע להבורא. ואז, כשהאדם מאמין, שהבורא הוא המשפיע לכל העולם, מזה האדם צריך לקבל חשיבות וגדלות הבורא, כדמיון לאדם חשוב בגשמיות, שאנו רואים, שיש זכיה גדולה, אם יכולים לשמש אנשים חשובים, שמהשרות עצמו האדם מקבל הנאה ותענוג, ואינו צריך לשום תמורה אחרת. נמצא, כנ"ל, לפי שיעור האמונה בבחינת מוחא, בשיעור הזה הוא יכול לעבוד בבחינת אמונה.".

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

בואו נקרא יחד. בקיצור קצת.

"אם הוא מאמין, שהוא צריך לקבל," שמגיע לו לקבל "בשיעור זה הוא מרגיש את החסרון." חיסרון מזה שרוצה לקבל. לא שמה שחסר לו הוא לקבל, זה שיש לו רצון לקבל זהו החיסרון בעצמו. "וכשמרגיש את חסרונו, אז הוא הולך לראות את הסיבה "מדוע אין הוא יכול לתקן חסרונו"." כי היה יותר שמח, כנראה, שהחיסרון הזה לא יהיה בו, כי אז יהיה יותר קרוב לבורא. אז "צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו, שחסר לנו ... דביקות," זאת אומרת, השתוות הצורה. אם הייתי רוצה להשפיע אז לא הייתי סובל כל כך מהחיסרון שלי. לא הייתי מרגיש אותו. ומה שחסר לי, עניין הדבקות שזו השתוות הצורה. מה שהבורא נותן, גם אני נותן. זה מה שצריך להיות. ואין לי את זה בינתיים. לכן אני רוצה להיות בקבלה.

"נמצא, בשיעור שהוא מאמין, שהבורא הוא המשפיע כל טוב לכל העולם," אם זה באמת ככה "בשיעור הזה הוא גם כן צריך להשפיע להבורא. ואז, כשהאדם מאמין, שהבורא הוא המשפיע לכל העולם," נגיד שזה כך "מזה האדם צריך לקבל חשיבות וגדלות הבורא, כדמיון לאדם חשוב בגשמיות, שאנו רואים, שיש זכיה גדולה, אם יכולים לשמש אנשים חשובים, שמהשרות עצמו האדם מקבל הנאה ותענוג," אם הוא משרת לאדם חשוב "ואינו צריך לשום תמורה אחרת. נמצא, כנ"ל, לפי שיעור האמונה בבחינת מוחא, בשיעור הזה הוא יכול לעבוד בבחינת אמונה."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990) זאת אומרת, עד כמה שהוא מאמין בזה כבר יש לו הנאה מזה.

מה כאן העניין? אנחנו צריכים להגיע למצב שרוצים להשיג את הבורא. השגת הבורא נמצאת לפנינו, רק צריכים להיות בהשתוות הצורה, לראות אותו, להרגיש אותו. זאת אומרת, להיות באותן התכונות. חכמת הקבלה לכן נקראת "חכמת הקבלה". זאת אומרת, שיטה איך לקבל את גילוי הבורא. לכן אנחנו צריכים לשנות את עצמנו בהתאם, בהשתוות הצורה, בהתאם עד כמה שהבורא נמצא בתכונות שלו, שאני גם כן אהיה במשהו לפחות באותן התכונות. תכונות הבורא הן השפעה ואהבה. השפעה, איך אני יכול להגיע לאותה השפעה? אז הדרגה הראשונה, המדרגה הראשונה שאני נמצא בהשפעה היא שאני לא דורש לעצמי כלום. אם אני נמצא בשליטת הבורא, בעולמו של הבורא, ולא דורש ממנו כלום, נגיד כמו איזה בעל בית, אני לא רוצה כלום. אני אומר "לא לא לא. הכול בסדר גמור. לא צריך שום דבר". אז כבר אני נמצא לא בניגוד אליו אלא באיזושהי הסכמה, בהתקרבות אליו.

זאת אומרת, אני בחיים שלי עובד עם משפחה, מה שצריך להיות. על זה אין ויתור, אבל אני לא רוצה כלום חוץ מדבר אחד מכל החיים שלי, שאני אגיע למצב שיהיה לי קשר עם הבורא שאני לא דורש ממנו שום דבר לקבל ממנו, אלא אחרי שאני מגיע לדבר כזה, שאני מרגיש את עצמי לגמרי בקשר עם הבורא כמו עם בעל הבית, שאין לי אליו שום דרישה, שמה שקורה איתי קורה טוב, מה שיש לי אני מקבל בטוח מהבורא, אני עוד לא מרגיש, אבל אני ארגיש את זה, ואז אם אני בצורה כזאת מתייחס למציאות, שהמציאות הזאת באה מהבורא, ואני נמצא בשליטה שלו, ואני לא זקוק יותר לכלום, כבר אני דומה לצמצום. שלא רוצה שום דבר לעצמי. ואז אחר כך אני יכול כבר להתחיל לעבוד למעלה מהצמצום, בעל מנת להשפיע. על זה נדבר אחר כך.

שאלה: דיברת על הדרגתיות בהגעה לקשר עם הבורא גם בפתיחה וגם עכשיו. השאלה מה זה לאט לאט, אם אנחנו מבינים שישועת ה' כהרף עין, צריכה לבוא במכה, זה הפוך.

לא, יש מדרגות. כל מאה העשרים וחמש מדרגות, זו פתיחת הקשר שלנו עם הבורא שמתחיל להיות מ-0, מצמצום. לפני זה אנחנו נמצאים בכלל ברצון לקבל של העולם הזה וכך אנחנו מתקרבים אליו, אז זו פעולה הדרגתית. אנחנו לא יכולים מיד לפתוח את הכול, אין לנו כלים לזה, אנחנו לא יכולים בבת אחת לשנות את הרצונות שלנו, שהם יהיו ממש דומים לבורא במאה אחוז, אנחנו גם כן לא מכירים איזה רצונות, למה, מה, כלום לא מכירים.

אנחנו סך הכול נכנסים מלכתחילה לעיבור בבורא, מה זה בעיבור? שאנחנו מבטלים את עצמנו, ויותר ויותר מסכימים להיות בשליטה שלו, כמו עובר במעי אימו. מה הוא עושה? אוכל מה שאמו אוכלת ומקבל כל מה שיש באימא, ואין לו ברירה, כך הוא גדל, זה בעולם שלנו. איך אנחנו ברוחניות? אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, בבטן שלו, ברחם שלו, זאת אומרת, ביחס כזה ממנו, וכל מה שיש לנו יש לנו רק ממנו, "אין עוד מלבדו", ואם "אין עוד מלבדו" אני צריך להביא את עצמי למצב שאני מקבל את הדברים האלה כטוב בלבד. תנסה כך לקבל את החיים שלך, שכל מה שיש לך זה בא מהבורא והכול כטוב בלבד. זה נקרא שאתה בצורה שיטתית משיג את צמצום א'. זה השלב הראשון בלרכוש אמונה למעלה מהדעת, להיכנס לעולם העליון, לכניסה הרוחנית. ככה זה עובד.

שאלה: מה זה נקרא "שיעור האמונה בבחינת מוחא"?

אחר כך אנחנו נלמד, מוחא וליבא.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שהמדרגה הראשונה היא בעצם שאני לא מבקש שום דבר לעצמי, אבל השאלה שלי היא לגבי הגילוי שהכול מגיע ממנו, שאני בקשר איתו, זה לא משהו שאני כבר מקבל?

אתה מקבל את גילוי הבורא. השאלה איך אתה מקבל את זה? כדי להידבק לזה, כדי להשוות צורה, כדי לקבל את הדבר הזה למרות האגו שלך, בצורה הפוכה מהאגו. זה נקרא כבר בצמצום ואור חוזר.

תלמיד: אז אני לא מבקש לקבל כלום, רואה את כל המציאות כטוב ומטיב, אבל לקבל את זה שאני בקשר איתו זה לא נחשב לקבל?

אתה מלכתחילה נמצא הפוך ממנו, ולכן אם אתה מתגבר על הרצון לקבל שלך ורוצה לקבל את המציאות שלו שהיא כולה בעל מנת להשפיע כדי, נגיד כדי לשמח אותו, לא לעצמך, אז כבר אתה לא נמצא ברצון לקבל.

תלמיד: כי עובר ברחם אימו לא יודע שהוא מתבטל כלפי אמו, אנחנו מתבקשים כן לדעת שאנחנו מתבטלים כלפי הבורא?

אנחנו מתבטלים כלפי הבורא, אנחנו מזה שמתבטלים כלפי הבורא מתחילים, לאט לאט, אחר כך להרגיש כלפי מי אנחנו מתבטלים. זה נקרא "תשעה ירחי לידה".

שאלה: להשתוקק למצב של השלמות, אני מרגיש שאני תלוי בזה בעשירייה, אבל חסר כאן משהו כדי שהמצב הזה יהיה שלם. מה חסר?

מה שחסר לך זה רק תרגילים בתוך העשירייה. תרגילים בעקביות.

שאלה: איך לגשר על הפער בין עולם חרב ולראות את הבורא כטוב ומטיב?

כל הזמן לחשוב על זה ש"עיניים להם ולא יראו", שכך אתה רואה את זה בתוך האגו שלך. אם האגו שלך יעלם אתה לא תרגיש שאתה נמצא בעולם שחרב, אלא בעולם שכולו טוב. שום מציאות לא נמצאת מחוצה לנו, היא רק מצטיירת בתוך האדם עצמו. אל תשכח את המכונה הפוטוגרפית, מה שבעל הסולם מסביר, שהכול מצטייר בתוך האדם ומחוצה לאדם יש רק את האור העליון הממלא את כל המציאות.

שאלה: במציאות הרוחנית מה זה זמן? מה זה זמנים?

סדר פעולות.

שאלה: האם העשירייה עצמה הופכת לסביבת הבורא, כדי שנוכל להגיע לעיבור?

אני לא יכול להגיד לך בדיוק, העניין הוא שהסביבה היא לא גשמית, זו סביבה רוחנית. עד כמה שאני מקרב את החברים אלי, במידה הזאת, עד כמה שאני מסור להם, אני מתחיל לראות ביחסים שלנו איפה בדיוק כוח ההשפעה נמצא. ואז בצורה כזאת אני יותר ויותר מאתר את מקום המפגש שלי עם הבורא דרך החברים. החברים, כביכול, הופכים להיות אצלי כמו רחם. ואני בתוך הרחם הזה מוצא מקום עם הבורא, מגע יותר פנימי. זאת אומרת, דרך החברים אני מגיע לבורא. אתה לא יכול לגעת בו, לגלות אותו ממש, אם אתה לא מגלה קודם את המגע עם החברים.

שאלה: מהו בדיוק הרצון לקבל שאיתו אני אמור לעבוד? איך לאתר אותו בתוכי?

הרצון לקבל הוא כל הטבע שלך, שמסתיר ממך את כוח ההשפעה. אתה רוצה להשיג כוח השפעה, ואתה רואה שאין לך אותו, אז מה שמסתיר ממך את כוח ההשפעה, נקרא הרצון לקבל.

,

שאלה: איך לעבור בצורה נכונה את השלב של היעדר דרישה לבורא, ממה להיזהר וממה להתחזק?

הדרך לבורא היא דרך החברים. אם אתה נכלל מהם, אם אתה רוצה להתבטל כלפיהם, אם אתה רוצה להתקשר איתם, אתה בדיוק מגיע לבורא. ולא חשוב אם החברים הם גדולים או קטנים, אתה יכול להיות כמו רבי יוסי בן קיסמא, והם כתלמידים שלך, גם דרכם אתה מגיע לבורא.

שאלה: כשאנחנו מדברים על הצמצום הראשון, צמצום א'. מצד אחד אני יכול לנסות לא לחשוב על עצמי, ומצד שני אני יכול לנסות לחשוב על החברים, נאמר לבקש עבורם. מה טוב ואפקטיבי יותר כדי להגיע למצב הזה?

קודם כל אם אדם לא חושב על עצמו, זה כבר צמצום. אם הוא חושב על אחרים, הוא כבר בונה את הכלי. אם דרך החברים הוא רוצה לכוון את כולם לבורא, זה כבר כוח השפעה. כך צריך לבנות את הכול.

תלמיד: כשאני בונה את זה, זה ביחס לחברים?

לא חשוב, זו נטייה להשפיע.

שאלה: איך לחבר את החשיבות לבורא עם החשיבות לאמונה מעל הדעת?

חשיבות לבורא, זו חשיבות לבורא. אצלנו כלפי הכלים שלנו, זה נמדד לפי החשיבות לאמונה למעלה מהדעת, מפני שהבורא כלפי נמצא למעלה מדעתי. כי תכונתו תכונת להשפיע, ואני בתכונת לקבל. איך אני יכול להגיע אליו? אני יכול להגיע אליו בתנאי שאני מכבד את תכונת ההשפעה, יותר מתכונת הקבלה.

שאלה: אמרת שכדי, כל הזמן לקבל על עצמך את התנאי של צמצום א', אנחנו צריכים לראות את המציאות כטובה. אבל אם אני לא רואה את המציאות כטובה.

אתה חייב לראות דרך כל הדברים האלה, למרות כל הבעיות שאתה רואה, וכל הבעיות שנופלות עליך, מקיפות אותך, למרות זאת אתה צריך לתאר את העולם שכולו טוב. וכל הבעיות האלה נובעות אך ורק מתוך האגו שלך. אם לא היה לך אגו, היית רואה את העולם כטוב. ואנחנו צריכים להגיע לעולם כטוב. אז לאט לאט צריכים להגיע למצב שאנחנו מבטלים את האגו שלנו ובהתאם לזה רואים כמה שהעולם מסביבנו הופך להיות עולם רוחני ולא גשמי. ואז אנחנו מתחילים לראות איפה כאן נמצא המעבר בין שני העולמות.

שאלה: בתרגיל הזה אני כל הזמן מראה כלפיי עשירייה שאני בעולמו של הבורא, שהכל טוב ומטיב ואני מצמצם את הראייה שלי כלפיי המציאות האגואיסטית. אז באיזשהו שלב יש נקודה שפיו וליבו שווים או שאני כל הזמן מתעלה ואין בעצם ברגש שום נקודת מגע שבה באמת אני מרגיש שבורא טוב ומיטיב?

אנחנו צריכים להגיע למצב ש"כל עצמותיי תאמרנה", שאני מרגיש ממש בכל כוחי, בכולי, שהוא ממלא אותי בטוב ומיטיב. שאין חוץ מהבורא כלום, כל העולם הוא רק טוב ומיטיב, שכינה הקדושה.

שאלה: כשאני קם מוקדם בבוקר, פותח את המחשב, במה אני משרת את הבורא?

לפני שאתה פותח את המחשב אתה צריך לפתוח את הלב שלך, ולהשתדל לראות את העולם, ושאתה הולך לגלות את הבורא, שאתה נמצא בתוכו ושהוא טוב ומיטיב. ואתה מרגיש ממש בכל הגוף שלך, הכוונה היא בכל הרצונות, בכל המחשבות שלך, שהוא ממלא אותך כמו שאתה נמצא בתוכו.

תלמיד: וזה משרת את הבורא?

כן. וודאי.

שאלה: לראות אותם כטוב זו תפיסה גשמית בנוגע לזה שיש הזדמנות לדבקות בבורא.

אני צריך לראות אותם כטוב בכלים שלי, אני לא יודע מה זה גשמי ומה זה רוחני, אני מדבר על היחס שלי למציאות, אני צריך לקבל את המציאות, שהיא כולה טובה, ומגיעה מהבורא שכולו טוב. ואז לאט לאט אני מתחיל לראות שכל המציאות שאני חי בה באמת טובה, שכולה מכוונת רק לתיקון שלי.

שאלה: למה הכוונה בדיוק, שאני מבטל את ההרגשה שיש לי באגו?

אתה לא יכול לבטל, היא מתבטלת בעצמה מתוך זה שאתה משתוקק לראות את המציאות רק כטוב ומיטיב של הבורא.

תלמיד: אז אני צריך להתעלם ממה שאני מרגיש בחמשת החושים שלי, ממש לשחק משחק כאילו זה לא קיים?

כן, בוא נגיד שבינתיים כך. אלו אותם התרגילים שאנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ולמרות שבכל החושים אני מרגיש הפוך לגמרי, אחרת לגמרי, אני לא אמור להחזיק את שתי המדרגות, מצד אחד בתוך האגו להרגיש את הכאב, את הצער, את התסכול, ומעליו לבנות איזושהי פנייה, קומה שלמה?

על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו,מזה מתחילים. ואז עושים כל מיני תרגילים עם הקבוצה, עם הבורא, מצד האדם, כדי להשיג את הדברים האלה במציאות. שיש בתוך הדעת, ויש למעלה מהדעת, ואז אנחנו כבר יכולים לעלות לדרגה הבאה.

שאלה: ציינת שכשמגבילים את האגו העולם סביבנו, העולם הזה, הופך להיות העולם הבא, במצב הנוכחי?

אנחנו לא מגבילים את האגו, אנחנו עולים מעליו. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הרצון לקבל שלנו, אנחנו רק משחקים איתו בצורה אחרת. תעלה מעליו, תיראה את המציאות כמו שכנראה הבורא רואה אותה. ככה תחשוב ולא כמו שאתה רואה אותה מתוך האגו שלך. חוץ מהרצון לקבל שלך יש עוד רמות אחרות בהן אתה יכול לראות את הדברים.

אז תנסה להתלבש ברצון להשפיע, ותתחיל לראות את המציאות אחרת, מהדרגה הבאה. וכך מדרגה לדרגה תתחיל לראות עד כמה שכל הדברים האלה של תפיסת המציאות הם דבר יחסי. אין בזה שום דבר קבוע, הכול תלוי באיך אתה שם את עצמך, את הפוקוס שלך, את רמת הקליטה שלך, באיזה כוחות, באיזה כלים, רצונות אתה קולט את המציאות. כי אתה רואה שגם בעולם שלנו יש אנשים שמרגישים את עצמם לגמרי לגמרי שונה. אז תתלבש, מהמצב שבו אתה עכשיו, במצב שאתה רוצה להזדהות עם הבורא. כשאתה רוצה לראות את המציאות כמו שהיא בעיני הבורא, איך אז היית רואה אותו, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: האם אני מבטל את האגו שלי בשירות העשירייה?

כן. אם אני מבטל את עצמי כלפי העשירייה זה מאוד עוזר לי להתחיל להתקרב ולראות את המציאות כמו שהיא בעיני הבורא. בתוכי אני רואה מציאות בתוך הדעת ודרך העשירייה אני רואה מציאות למעלה מהדעת, למעלה מדעתי.

שאלה: בדרגה הבאה יש רע חדש שצריך להתעלות מעליו ולהתבטל כלפיו?

בכל דרגה ודרגה זו אותה עבודה רק בצורה יותר מתוחכמת. אני צריך להבין שמה שאני רואה עכשיו, אני רואה באגו שלי והדבר הזה לא קבוע, אתה יכול לשנות אותו, תעשה סוויץ' לדרגה יותר עליונה במקצת השפעה, ואתה תראה את העולם אחר. נניח רע לי במצב שלי עכשיו, אני עושה סוויץ' לקצת השפעה ואני רואה את העולם באור של השפעה, ביחס של השפעה. מה אני צריך לראות? אני צריך לראות את העולם לא כמו שרע לי אלא אני צריך לראות עולם של כול טוב, למה? כי זה מה שהבורא מביא לי, אין עוד מלבדו, הבורא מביא לי את תפיסת המציאות, את העולם. הוא מסדר הכול.

לכן אני צריך לקבל את המציאות הזאת בצורה שזה מגיע מהבורא, זאת אומרת בצורה טובה. אבל איך אני יכול? אני רואה שזה רע ואפילו מסוכן, איך אני אקבל אותו בצורה כזאת? אתה תקבל את המציאות בצורה שאתה כאילו רואה אותה כטוב, כאילו, אתה לא רוצה לראות אותה כטוב, אחרת זה לא יהיה באמונה למעלה מהדעת אלא בתוך הדעת, אלא אתה רוצה לראות את המציאות באמונה למעלה מהדעת ולראות אותה כטוב.

תלמיד: אבל כשאני מצליח לראות את העולם באמונה מעל הדעת כלומר, אני מצליח לתפוס שכל העולם הוא טוב ומיטיב, איך אני עושה את העבודה? מעל מה עלי לעלות את עצמי בשביל הדרגה הבאה?

אל תדאג הבורא יקלקל לך את הדרגה הזאת, ברגע שאתה משווה את עצמך עם כוח האמונה, מעלה את עצמך לאמונה למעלה מדעתך, "ממלכות לבינה" מה שנקרא, אז הבורא מוסיף לך רצון לקבל ואתה נופל עוד יותר למטה ממה שהיית קודם, העולם נראה יותר גרוע ממה שהיה קודם ואתה צריך לעלות ממנו שוב לדרגת האמונה. מדעת לאמונה, מדעת לאמונה, אבל הבורא כל הזמן מקלקל ומקלקל עד שאתה משיג את כל הכלי של הדעת, כל הרצון לקבל שבונה מעליו כל פעם כלי של בינה, רצון להשפיע, ואז יהיו לך ממש גם רצון לקבל, גם רצון להשפיע וגילוי כל המציאות. גמר התיקון.

שאלה: אמרת שצריך לראות דרך העשירייה, מה זאת הראייה דרך העשירייה ואיך לרכוש את זה כדי לא להתבלבל?

אין לי ברירה אלא לראות את המציאות הרוחנית רק דרך העשירייה. כשאני מסתכל במשקפת אני צריך לסובב את העדשות עד שאני תופס את הפוקוס ואז אני יכול לראות את המציאות בצורה הנכונה. אז איך אתה יכול לראות מצד אחד את הבורא אם העיניים שלך הן עיניים גשמיות ומצד שני הבורא שהוא כולו רוחני, איך אתה רואה אותו? איך אתה מגלה אותו? מה יכול להיות המכשיר שמקשר בינך לבינו? העשירייה. עשר ספירות. מאיפה זה נובע? מארבע בחינות דאור ישר.

כשהבורא רצה לבנות את הרצון לקבל, הפוך מעצמו אז הוא עשה את זה על ידי שעשה עשר ספירות. כך זה יצא.

לכן אין לנו ברירה אלא רק דרך העשירייה, רק דרך הסביבה אנחנו יכולים להגיע להכרת הבורא, אחרת אנחנו לא תופסים אותו, אנחנו צריכים לראות אותו, אנחנו צריכים לאחוז בו, הוא צריך להתיישב במשהו ואז אני תופס אותו באיזו צורה.

כל דבר שאנחנו תופסים אנחנו תופסים אותו באיזו צורה. גם עכשיו אני תופס משהו, מה זה? המציאות מתייצבת לפניי במשהו, ואני רואה את המשהו הזה, את המציאות. זאת אומרת, יש ביני לבין הבורא משהו שנמצא באמצע, שמצד אחד הוא נמצא בזה ומצד שני אני נמצא בזה. כך העשירייה. מצד אחד הבורא מייצב אותה ומהצד השני אני בא אליה ונכלל בה. את זה אנחנו לומדים במאמר "הערבות" ועוד, ש"הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר קח לך", אז כך אני מקבל את זה.

שאלה: מה זאת הפעולה להתפקס על הברורים הפנימיים כמו שאמרת?

איפה שאני נפגש עם הבורא, שיהיה ברור שאני תופס אותו, זה בעשירייה. עד כמה שאני נכלל בעשירייה לפי כמה שרב"ש מכייל אותנו במאמרים שלו על החברה, אז אני יותר מהר מגיע למצב שאני יכול להגיד, עכשיו דרך העשירייה, איך שהתקשרתי אליהם אני יכול שם לאתר את הבורא.

שאלה: אם אני צריך לחשוב שהכול זה לטובה והכול טוב, אז יוצא שאין לי מה לתקן?

אתה תתקן את עצמך עד מצב שבשבילך כל המציאות תהיה רק המציאות שבה מתגלה הבורא במלואו וזהו. אל תדאג לזה שאין לך כבר מה לתקן, אתה עוד לא התחלת.

שאלה: למה אני לא יכול פשוט לבקש עבור החברים, למה אני צריך קודם כל לתאר לעצמי שאני נמצא בבורא ורק אחרי זה לעבור לבקשה עבורם, למה לפני הבקשה יש את הדמיון, התיאור הזה?

אנחנו צריכים לקשור בדיוק קשר "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא״ ישראל זה האדם שמכוון ישר-אל, אורייתא זאת כל המערכת שקושרת אותנו לבורא. שלושת הדברים האלה חייבים להיות יחד. בהתחלה ודאי שאלה דברים שונים, אבל לאט לאט אנחנו מחברים אותם יחד. ואז במידה שאנחנו יכולים לחבר אותם יחד אנחנו נמצאים בהזדהות זה עם זה. כך עושים. תחשוב על זה יותר ותקבל תשובה. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: התהליך הזה לוקח זמן כי אם אנחנו רואים שההשקעה ברצון לקבל לא משתלמת, ולא רק שהיא לא משתלמת אלא אנחנו מפסידים. למה אנחנו חוזרים ומשקיעים בו במקום לעזוב אותו לגמרי ולהשקיע בהשפעה?

חוסר תמיכת החברה, זה מה שחסר.

שאלה: בתחילת המעבר זה בהכרח צריך לעבור את נקודת ה"טוב לי מותי מחיי".

"טוב לי מותי מחיי" זה נקרא שאני הולך עד הסוף להגיד שכל העולם הוא טוב ומיטיב והכול מצוין ואין שום דבר רע בעולם, אלא רק הבורא שורה בכל העולם, ועכשיו בוא נראה עד כמה אני צריך לתקן את עצמי כדי להגיד כך. זה נקרא "טוב לי מותי מחיי". מותי אלה כל אותן ההבחנות שבהן אני מרגיש שהעולם לא טוב, ואז אני צריך להגיד זה לא נכון הבורא שורה בכל דבר והוא טוב ומיטיב.

שאלה: מה הוא הסימן שאנחנו מתנהלים נכון בעשירייה, במציאות האמיתית?

שכולם מתבטלים כלפי כולם וכולכם כלפי הבורא, זה הכול, אין שום בעיה אחרת.

שאלה: אם אנחנו מרגישים משהו כלא טוב ועולים בחיבור בעשירייה לאמונה למעלה מהדעת ואז רואים את הדברים דרך עיני הבורא כאילו, שזה טוב, האם כשאחרי כמה זמן זה הופך באמת להיות בדעת טוב, יוצא שמהכלי דהשפעה אנחנו הופכים לקבלה?

אם צריך אנחנו מקבלים, אם צריך אנחנו משפיעים, הכוונה שלנו תמיד היא להשפיע.

שאלה: אתה אומר שלפני שאני יכול לקבל משהו הלב שלי חייב להיפתח. האם לפתוח את הלב שלי זה אותו הדבר כמו ביטול?

אני לא יודע איך להגיד. אתה תרגיש ואחר כך תספר לנו. אני לא רוצה לענות כי זה יחייב את האחרים לחשוב כך או כך, זאת הרגשה מאד פנימית של האדם.

קריין: קטע מספר 73 מתוך הרב"ש א' "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

73. "לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

זאת אומרת ככה בדיוק לעשות "לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל." זאת אומרת כשהכול כבר מובן לפניו שהוא נמצא בעולמו של הבורא ואין כלום חוץ מזה, אז הוא עובר לקו שמאל לבדוק את עצמו "כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך" האם באמת יש לו הרגשה, ידיעה, הבנה, הכרה בחשיבות הבורא, "אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'" או שאם הייתה ברירה, היה משנה את זה בכל זאת מעצמו קצת למשהו אחר, אבל מאין ברירה הוא נכנע. או שהוא מסכים בכל לב ונפש, ואם לא מסכים אז הוא מבקש שהבורא יעשה ככה שהוא כן יסכים. "וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל," שאין לו את ההרגשה הזאת, "המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות," חשיבות הרוחניות בעיניו, "אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת," החשיבות הזאת, "החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו. " מה חסר לו? הרי כביכול הוא משיג את הכול. הוא רוצה שזה יהיה גם בתוך הדעת. בהעלאה ללמעלה מהדעת, הוא מרגיש בלמעלה מהדעת שבאמת זה כך, אבל זה למעלה מדעתו. עכשיו הוא רוצה שזה יהיה ממש בדעתו. וכך הוא עולה למעלה, מה שהיה למעלה מהדעת הופך להיות לדעת, ואז הוא עולה יותר למעלה מהדעת וכן הלאה. כך זה הטבע של המדרגות.

שאלה: בעשירייה אנחנו צריכים להגיד זה לזה שהבורא הוא טוב ומיטיב או שמספיק שכל אחד בתוכו מתייחס בצורה כזאת למציאות?

לא. אנחנו צריכים לדבר כך שכולם יקנאו בכולם. שכל אחד יחשוב שהאחרים כבר יותר גדולים ממנו, כי זה ידחוף אותו להתקדם.

שאלה: האם אפשר לומר שאמון מלא בבורא זה ביטול עצמי?

איך יכול להיות שלא. כלפי מי אתה [מבטל]? זה היינו הך. אתה לא יכול לבטל את עצמך אלא אם אתה ממש בפועל מבטל את עצמך כלפי הבורא. זה אותו דבר, לא יכול להיות משהו אחר. זה לא יכול להיות, או שאני מבטל את עצמי או שאני מתבטל כלפי הבורא, אין לך אחד בלי השני.

שאלה: מיום ליום מורגשת בתוכי החשיבות של החברים. זה סימן לזה שאני מתבטל?

זה נכון.

שאלה: האם העבודה למעלה מהדעת זו עבודה שהיא מאמץ של הדמיון שלנו, ולעבור לתוך הדעת זה להפסיק לדמיין ולראות את הדברים בצורה אמיתית?

אין אצלי לא דמיון ולא צורה אמיתית, הכול בא והולך, לפי איך שאני תופס את המציאות. אם אני תופס את המציאות לפי מה שהיא נראית לי בכלים דקבלה שלי, זה נקרא לפי דעתי. אם אני תופס את המציאות לפי איך שנראה לי בעיני הבורא, זה נקרא למעלה מדעתי, בתוך האמונה.

תלמיד: המאמץ שאנחנו עושים כרגע, מעל הדעת, איך היית מגדיר את המאמץ הזה?

אנחנו רוצים להרגיש מה זה נקרא למעלה מהדעת, מה זה נקרא העולם בעיני הבורא, שזה נקרא אמת. שאם הבורא ממלא את כל המציאות ואני נכלל בכל המציאות הזאת, איך אני מרגיש? אז אני מרגיש שאני נכלל בכל המציאות הזאת שהיא הבורא מרגע שאני נכלל בתוך הרחם עד תשעה ירחי לידה ועד גילאי שנתיים ושש ותשע ושלוש עשרה ועשרים וכן הלאה, עד גמר התיקון. אז אני כל הזמן צריך להרגיש את עצמי איך אני מרגיש ואיך אני מרגיש אם אני נמצא בתוך הבורא. ושתי הרמות האלה, מלכות ובינה, הן כל הזמן צריכות להיות ברורות לפניי, וכך אני עולה.

שאלה: את התרגיל הזה לא לגמרי הבנתי. מה בדיוק אני צריך לתאר לעצמי כעשירייה? זה קשור איכשהו לצורה הגשמית פיסית של החברים?

מה זה שייך לאיך שאני רואה את המציאות? נגיד יש עכשיו לפניי מסך גדול מאוד. ככה אני רואה אתכם, לפעמים עוד יותר ועוד יותר. אז מה זה שאני רואה כאן פיסית? אני רואה עשיריות, קבוצות, אבל מה אני בוחר כאן? אני רואה קבוצה, קבוצה, קבוצה. כל קבוצה נמצאת כביכול בעיניים שלי המוכנים לחיבור כדי לעשות מהם נקודה שנכנסת לעיבור בבורא.

נגיד BB UK, ITA 4, ITA 2, ITA 1, רחובות, אשקלון, Volga, Kiev, Moscow 4, Kiev 1, כל מיני קבוצות, כל אחת מהן, אם הם מתחברים ביניהם, הופכים להיות לנקודה בתוך הבורא, בתוך אותה מערכת שנקראת נשמת האדם הראשון, ואז מתפתחים ומתפתחים שם. אז מה זה חשוב? אני לא מסתכל על הפרצופים שלכם, אני מסתכל על הרצון שהוא צריך להיות אחד.

אני מסתכל נניח על קבוצת פיטר, לא חשוב על מי, מה אני רוצה לראות? אני רוצה לדמיין את קבוצת פיטר הזאת שהיא רוצה להתחבר כאיש אחד בלב אחד, ממש לנקודת רצון אחת. ואם הם מתחברים בצורה כזאת הם נכנסים, הם מרגישים שהם נמצאים בתוך הבורא. אבל מתוך זה שהם מבטלים כל אחד את האגו שלו לגמרי, והם נכנסים, נמצאים בתוך הבורא, אז הם מתחילים להתפתח.

מה זה להתפתח? שכל הזמן שומרים להיות רק נקודה, והבורא כל הזמן מנפח את הנקודה הזאת באור שלו, ואז הם מתחילים להתנפח יותר ויותר, עד שהם מתחילים להרגיש שהם עשר ספירות, לא רק נקודת המלכויות. עשר ספירות. ואז בתוך עשר הספירות האלו הם מתחילים להרגיש את הבורא שממלא אותן עשר הספירות. זאת העבודה שלנו.

שאלה: כאשר אני נמצא בקו שמאל מה עליי לבקר בדיוק?

אני לא יודע מה אתה חושב בקו שמאל. אם אני נמצא בקו שמאל, אני נמצא שם בביקורת. מה עוד חסר לי לבטל כדי שאני אהיה מבוטל כלפי הבורא ככשר לתיקונים, שהאור העליון יתחיל להשפיע עלי, יתחיל לעבוד עלי. אני צריך להגיע למצב שהרצון לקבל שאני נמצא בו הוא בעיניי יהיה פסול, שאני מבקש לבטל אותו. אני רוצה שיתבטל. אני רוצה למעלה מהרצון לקבל שלי להתחבר עם החברים ועם הבורא, ושאני כאילו לא אהיה ברצון לקבל, עד כדי כך כמת. הרצון לקבל שלי שיהיה מורגש בי כמת. זאת אומרת לא חשוב לי מה שיקרה עכשיו בעולם, איתי, העולם זה מה שאני מרגיש בתוכי, לא חשוב מה שקורה, אני מרגיש רק דבר אחד, אני מחובר עם החברים והבורא מבטל את האגו שלנו ושולט עלינו. זה הרצון שלי וזה מה שאני בודק בקו שמאל.

(סוף השיעור)