שיעור בוקר 21.03.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, תת נושא - גלות מצרים, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 15.

כדי להיכנס לרוחניות, להתקרב לבורא, להרגיש אותו, צריכים לקבל לזה חיסרון, רצון, כי הכול מושג בתוך הרצון בלבד. ואם אין רצון אז אין כלי, מקום לגילוי התוצאה הרצויה. לכן לפני שמגיעים לרוחניות, צריכים לעבור שלב שנקרא, "השגת החיסרון לרוחניות", השגת הכלי. והמצב הזה נקרא "מצרים", גלות מרוחניות, ואותו אנחנו צריכים לעבור.

מתי? עכשיו. עד מתי? עד שנשיג חיסרון מספיק כדי להרגיש בו את תחילת ההתפתחות הרוחנית. אז מה זה רוחניות? רוחניות זאת השפעה, חיבור, התכללות כולם בכולם, כשמגיעים לרצון אחד, לכלי אחד. מתי נגיע לזה? מתי שנקבל לזה רצון. לכן אנחנו יכולים גם למדוד את המצב שלנו לפי כמה חסר לנו להיות בחיבור, באחדות, בהשפעה הדדית, בהשפעה לבורא ולפי זה אנחנו יכולים למדוד את הגלות.

מתי יוצאים ממצרים? מתי שבאמת רוצים להשפיע מבינינו לבורא. לא ניתן לעשות את זה במצרים, ולממש את זה אפשר רק מחוץ לאגו כשאנחנו מתעלים מעליו - זה נקרא שיוצאים ממצרים. אבל להשיג את החיסרון הזה, שאני מרגיש שאני נמצא בתוך האגו שלי והאגו שלי לא נותן לי אפשרות להתחבר עם כולם ולהשפיע דרך כולם לבורא, את המצבים האלו אנחנו יכולים להשיג. וההשגה הזאת נקראת, "השגת גלות מצרים". וככל שנשיג את זה נכון, כל אחד, אז כל אחד וכולנו יחד נצא ממצרים - וזה כבר תלוי איך זה יקרה.

לכן צריכים להבין למה אנחנו בעצם הולכים. הולכים לקראת חיבור, הולכים לקראת השפעה בינינו ומבינינו לבורא. וכשנגיע באמת לרצון, להשיג רצון לזה - לא מימוש אלא רק רצון - אז אפשר להגיד שאנחנו כבר מימשנו את מצרים ולא צריכים כלום חוץ מחיסרון לחיבור ולהשפיע בחיסרון הזה כמה שאפשר יותר זה לזה.

אנחנו עוד לא יכולים לממש אותו, עוד לא יכולים להתחבר בינינו, כי אנחנו נמצאים במצרים, ופרעה עדיין נמצא בינינו, האגו שלנו לא נותן לנו להתחבר. אבל כשאנחנו מאוד רוצים שזה יקרה, אנחנו מגיעים לכך שאנחנו ממש בורחים מהמצב הזה, מתעלים ממנו, קופצים ממנו, למה שלא יהיה, רק לא להיות במצב שאני לא יכול להיות מחובר עם החברים ולא יכול להגיע ליחסי השפעה הדדית בינינו.

זה בעצם השלב הראשון שאנחנו אליו צריכים להגיע, לפחות כל אחד במקצת וכולנו יחד - זה התנאי ליציאת מצרים. ודאי שזה לא פשוט, אבל לזה אנחנו צריכים להשתוקק, לכוון את עצמנו והבורא יעזור לנו. על ידי מה? על ידי מכות.

יש עשר מכות ידועות שאנחנו מקבלים בזמן שנמצאים במצרים. המכות האלו עוברות לא על מי שנקרא "בני ישראל", לא לרצונות שמשתוקקים להתחבר ולהגיע מחיבור להיות כאחד, אלא על הרצונות שהם לא כל כך רוצים להתחבר ונמצאים בתהליך.

בקיצור, נעבור ונראה. אבל בכל זאת התהליך הוא תהליך ידוע, ברור, והוא מבורר בכל ספרי הקבלה ואין יותר מזה. והעיקר, אנחנו אומרים תמיד, "זכר ליציאת מצרים", שאין דבר חשוב יותר מהמעשה הזה, כשאדם מתרומם מעל האגו שלו ומתחיל כבר להרגיש כוחות השפעה, פעולות השפעה, ונכנס למעשה ההשפעה - במידה הזאת הוא כבר מתחיל להיות קשור לבורא, בזה שהוא קושר את עצמו לחברים ובתוך הכלי שמחבר את הרצונות שלהם יחד, הוא משיג את הבורא ונמצא בקשר עימו.

נמשיך. הכול לפנינו.

קריין: אנחנו נמצאים בציטוט מס' 15, כותב רב"ש:

"כפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

"כפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים." רצונות גדולים מאוד של קבלה וגם להשיג עד כמה הם נמצאים בגלות עם הכלים האלה הפוכים מהבורא. "אבל רק בהשאלה." לקבל את הכלים האלו, הרצונות לקבל הגדולים "ואח"כ להחזיר להם בחזרה." למה? "כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה." זאת אומרת אתם תיכנסו לשם, תכירו את הכלים הגדולים של מצרים ותצאו משם. ואז ממילא כל פעם תהיו זקוקים לעזרת ה', עד שתשיגו שאתם בכלים דקבלה ואז תרגישו צורך שהבורא יעזור, שיוציא אותכם משם, מהכלים דקבלה.

זאת אומרת, יש כאן עניין של הכרת הרע - שנמצאים בכלים דקבלה. בהתחלה עוד בכלל לא מכירים שזה רע, וזה דווקא טוב, כי על ידי הכלים דקבלה הגדולים, האדם מתקדם בעולם האגואיסטי שלנו, עד שהוא מתחיל להרגיש שהעולם לא משתלם לו. ולעלות למעלה מזה אפשר רק על ידי שהוא עובר מהכלים דקבלה לכלים דהשפעה וזה נקרא "יציאת מצרים".

ולכן כשנמצאים בכלים דקבלה וכל הזמן סובלים ומפסידים מהם, אז מתחילים להרגיש שכל החיים האלה לא שווים כלום. ומה אז עלינו לעשות? לקבל צורך ליציאה מהכלים דקבלה, צורך ליציאת מצרים.

שאלה: איזה סוג של חיסרון אנחנו צריכים לדרוש מהבורא כדי להשיג את הכלים ואת הרצון הנכון?

אין לנו כלים דהשפעה. כלים דהשפעה, זאת אומרת רצון להשפיע, חיסרון להשפיע זה הבורא. אצלנו זה הפוך, יש לנו רק כלים דקבלה. אבל כשאנחנו מגלים עד כמה הכלים האלה הם רעים, גם לנו, גם לאחרים ובכלל, ואחר כך אנחנו גם משיגים שהם הפוכים מהבורא, במידה הזאת אנחנו מבקשים לא להיות ברצונות האלה, בכלים האלה, וזה נקרא שאנחנו מרגישים את הגלות. וככל שנגלה שלשהות בכלים האלו זה כבר ממש סבל גדול, כך נשיג את הצורך ליציאה מהגלות.

עד שמתחילים לצעוק לבורא, לבקש ממנו שיוציא אותנו משם. ובצורה כזאת, על ידי "ויאנחו מהעבודה", שרוצים לצאת ממנה ולא יכולים, על ידי זוכים לכך שהבורא עוזר לנו ומוציא אותנו מעל מנת לקבל, מהרצונות האלו של מצרים לעל מנת להשפיע, לרצונות של ישראל.

שאלה: אם עושים השוואה, אז החלום האמריקאי הוא למעשה מצרים. איך עלינו להבין, לקחת חיסרון נכון, ומי הוא המשה שיקח אותנו החוצה?

משה זה הכוח העליון, הכול עושה הבורא ובכל מיני צורות. לכן אל תחפש איפה יש בינינו משה ואהרן ועוד כל מיני גיבורים שכתוב עליהם בתורה, אלא את כל זה עושה הבורא, מתוך זה שכל אחד נמצא בקבוצה שלו, ורוצה עם הקבוצה יחד לעלות ברצונות שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

זאת אומרת המצרים שלי היום זה היחס שלי לעשירייה, שאני רוצה להרוויח, להצליח ברוחניות. מילא גשמיות, לא מתחשבים בזה, אלא אני רוצה להרוויח רוחניות על ידי הקבוצה, כי בשביל מה אני נמצא בה? בטוח שאני רוצה משהו. אז אני צריך לעשות חשבון בשביל מה כדאי לי להיות איתם באמת, ואני עובר איזו מהפכה פנימית. מהפכה זאת אומרת היפוך פנימי, אם קודם הבנתי שהצלחה היא להיות בכלים דקבלה ולקבל בהם רווח גדול, עכשיו אני רוצה להיות בכלים דהשפעה ולקבל בהם אפילו רווח קטן, אבל זה כבר יותר חשוב לי מלהיות בכלים דקבלה עם רווח גדול. זה קובע את היחס שלי לקבוצה.

ואז אני מצדיק אותם, שכך הבורא מסדר לי אותם, זה לא הם אלא הבורא מסדר. ואם אני מתאר במקום העשירייה שלי את יחס הבורא אלי, ומבין שאם הוא מתייחס אלי הוא מתייחס רק בצורה טובה ויפה, אז דברים לא טובים שאני רואה כלפי העשירייה, זה מפני שאני לא בסדר, "כל הפוסל במומו פוסל".

בהתאם לזה אני מתחיל לקבל את הקבוצה כדבר שלם, כמו שרב"ש כותב במאמרי הקבוצה, אני מקבל אותם כמשהו קדוש וגדול, עליון. ואני שמח ומודה לבורא שהביא אותי לקבוצה, שם ידי על גורל הטוב. וכך אנחנו מתקדמים, כל אחד ואחד מאיתנו, לזה שמצמידים את עצמנו יותר ויותר לעשירייה עד שמתחילים לסדר את עצמנו כך שאנחנו רואים שנעשים בינינו כאלה יחסים, שכל אחד מקבל את המקום שלו בקבוצה, וכולנו יחד מתחילים לראות שיש כאן מנגנון שמתגלה ביחסים בינינו.

המנגנון הזה זה נקרא "פרצוף", ובו על ידי השפעה הדדית אנחנו יכולים כבר להתחיל לראות שאנחנו יכולים להשפיע לבורא. ואז בתוך ההשפעה שלנו לבורא אנחנו מתחילים לגלות את יחס הבורא אלינו, ואלו כבר שלבים של יציאת מצרים.

לאט לאט, נעבור את זה, אתם תראו שכך יקרה בקרוב.

שאלה: האם במסגרת שאילת הכלים מהמצרים אנחנו שואלים גם כוונה על מנת לקבל בנוסף לזו שכבר יש לנו?

זה יבוא בעצמו מתי שצריך.

שאלה: מה זה אומר שבפעולות שלנו בעשירייה בהשפעה לבורא אנחנו מתחילים לגלות את היחס שלו כלפינו?

צריכים לראות איך זה קורה לאדם. זה כבר עניין של שפה, "אני לדודי ודודי לי", איך אנחנו נמצאים בתקשורת בינינו. ככל שאני משפיע במילים, במחשבות, ברצונות, בטענות או בתשבחות לבורא דרך החברים, כך אני מתחיל לראות, להרגיש דרך החברים את היחס שלו, את התגובה שלו אלי. לכל אחד זה יתגלה בצורה יותר אישית.

שאלה: מהו הפרצוף הראשון בעשירייה?

הפרצוף הראשון בעשירייה הוא שהעשירייה מרגישה איך היא מחוברת ושיש לה דעה, עדיין לא השגה, אלא יש לה דעה שהם מחוברים, ושהם הולכים יחד, ושיש להם בהחלט עבודה משותפת בגילוי הבורא, בהשפעה לבורא.

ואז באותה נטייה להשפיע לבורא הם מתחילים לראות איך הם מכינים את עצמם כדי לקבל מהבורא. כי להשפיע לבורא זה בעצם לקבל ממנו. "אם צדקת, מה תיתן לו?", זאת אומרת הבורא לא זקוק לכלום מאיתנו.

תלמיד: היציאה היא מתוך סבל קשה בכלים הנוכחיים או שהיא מתוך גדלות והשתוקקות לדרגה הבאה?

יותר מתוך גדלות והשתוקקות. כאילו בורחים מהצרות, אבל מהן הצרות? שלא יכולים להגיע לחיבור ולהשפעה.

תלמיד: ומה הם הכלים של המצרים?

לוקחים מהם את החסרונות והרצונות. עוד נדבר איך זה קורה, שאלה יפה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקדמים לבורא מתוך זה שרוצים להשפיע לו ועקב זה "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", כי רואים שלא מסוגלים לצאת מהרצון לקבל. זאת אומרת הבורא רוצה לעורר בנו רצון לקבל חזק במידה כזאת שנדחוף את עצמנו קדימה בכוח, כל אחד את האחרים, ולכן אנחנו צריכים כאן לקבל, לארגן, לאגור כוחות גדולים כדי לצאת. זה כמו במכוניות מירוץ, מחממים את הגלגלים כשלוחצים על הברקס, ואחר כך עוזבים את הברקס ועפים קדימה.

תלמיד: אם הכלים של המצרים הם לא הכלים שלי, אז מה הכלים שלי? מה שלי?

רק חיסרון שאני רוצה להגיע לחיבור עם האחרים כדי דרכם להשפיע לבורא. מה אני משפיע לבורא? חיסרון, הוא לא זקוק יותר לכלום.

שאלה: אנחנו רואים שיש הרבה מכות שמתגלות בעולם, זאת אומרת הרצון לקבל כן סובל. איך עושים טרנספורמציה לסבל ולמכות שמקבלים בכלים דקבלה והופכים אותם לטריגר, לחיסרון להשפיע?

אלו דברים מורכבים, ואנחנו עדיין לא יכולים לשלב אותם יחד כי בכל זאת מעורבים כאן העולם הזה, העולם רוחני, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, אני אישית, אני עם החברים, עם אומות העולם, הכול מעורב יחד ואנחנו עדיין לא יכולים לסדר את כל המרכיבים האלו.

הנושא הזה הוא נושא מאוד מורכב, זה עולם ומלואו, ולכן אנחנו צריכים להמשיך במה שאנחנו עוסקים. אתה רוצה לחבר הכול יחד ולברר הכול יחד, גם באנליזה וגם בסינתזה, זה עניינך. אני לא ממליץ, אני ממליץ להישאר במה שאנחנו נמצאים, וברור שאנחנו מוגבלים, ברור שאנחנו לא רוצים לצאת מתוך הגבולות שלנו כדי לא להתבלבל.

תלמיד: אנחנו כל הזמן שומעים שאנחנו צריכים להגיע להרגשה שאנחנו מואסים ברצון לקבל, שאנחנו סובלים בתוכו ומתוך זה לרצות להשפיע. ברור שזה מתוך העבודה שלנו בעשירייה, אבל בכל זאת הסבל ברצון לקבל כמו שאנחנו רואים כרגע נובע דווקא מכל מיני צורות אחרות שמתגלות בעולם. איך עושים בזה שימוש נכון ולא בורחים כמו שאר האנשים מרצון לקבל לרצון לקבל?

לא תוכל לעשות זאת על ידי השכל. תנסה לעשות מה שהמקובלים אומרים לך, איך להתחבר יותר עם החברים ועוד ועוד להתפלל לבורא, וכך תצליח. אחר כך יבואו עוד כל מיני אופני עבודה.

שאלה: איך החיסרון צריך להראות בעשירייה?

אנחנו צריכים יותר ויותר להתחבר בינינו ובחיבור בינינו לגלות התקפה. אנחנו דורשים מהבורא שיחבר בינינו ויתגלה בתוך החיבור ככוח המחבר, ככוח שמלווה אותנו. אנחנו צריכים אותו שיהיה הבורא שלנו.

שאלה: מה בדיוק התפקיד של הגלות?

התפקיד של הגלות, קודם כל לגלות כלים דקבלה. בלי כלים דקבלה אתה לא יכול להגיע לרוחניות. לפני שנכנסת למצרים אתה בעצם חיית חיי בהמה. כשאתה נכנס תחת פרעה אתה מתחיל לקבל - דרך המושג "פרעה" - כוחות אגואיסטיים שהבורא מגלה לך. פרעה זה כוח קדוש, זה כוח הבורא.

כשיעקב אבינו בא למצרים הוא בירך את פרעה. לא סתם כתוב כך בתורה שיעקב בירך אותו. לא פרעה שהיה שם לפני כמה אלפי שנים, אלא פרעה בתורה שכתוב עליו זה כוח הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא. כך מתגלה כלפינו ומגלה בנו את הרצון לקבל. בתוך הרצון לקבל - דרכו כבר אנחנו קשורים לבורא. אחר כך אנחנו דורשים לצאת מפרעה, דורשים לתקן את פרעה וכן הלאה.

ובכל מצב ומצב שאנחנו אחר כך מתקנים את עצמנו, אפילו אחרי שיוצאים ממצרים, על כל מצווה, זאת אומרת על כל תיקון של הרצון לקבל אנחנו תמיד אומרים "זכר ליציאת מצרים". כי כל רצון לקבל שאנחנו מתקנים, בכל השלבים עד גמר התיקון, הכול בא לנו ממצרים, מפרעה.

תלמיד: אז מה זה הכלים דקבלה שמשיגים במצרים, במה הם שונים מאותם כלים דקבלה שיש לך לפני כן?

לפני מצרים היינו בדרגת דומם, צומח, חי. וכשנכנסים למצרים אנחנו נקראים כבר "בני ישראל", זאת אומרת שמכוונים לישראל, "ישר-אל".

תלמיד: למה זה נקרא כלים דקבלה?

כלים דקבלה, אלה הרצונות לקבל.

תלמיד: אבל אנחנו מכוונים לבורא, לא?

לא.

תלמיד: למה זה נקרא כלים דקבלה?

איך אנחנו במצרים מכוונים לבורא? אלה רצונות לקבל לעצמנו אבל בדרגה יותר גדולה. אותם הרצונות שאחר כך יתפתחו לעל מנת להשפיע, מתפתחים אצלנו לעל מנת לקבל.

תלמיד: במצרים הכלים דקבלה שמתפתחים בנו, מפתחים בנו את העל מנת לקבל?

כן, זה מה שפרעה דורש מאיתנו. כביכול כך הוא רוצה להכשיל אותנו, הוא רוצה להוריד אותנו, הוא רוצה לעשות אותנו יותר אגואיסטים. באמת עם ישראל ידוע שהוא עם אגואיסטי. אם לא יתקן את עצמו אז הוא הכי גרוע מכל העמים, כך כתוב. או שיורד תהומה או שעולה עד השמיים.

תלמיד: כשאנחנו בתהליך של מצרים, אנחנו רוצים לגדל את העל מנת לקבל או אנחנו כבר רוצים את הבורא, מה אנחנו רוצים בדיוק במצרים?

האמת שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. אבל הרצונות לקבל שלנו מתפתחים בצורה כזאת שאנחנו כבר מתחילים לפתח אותם או מתפתחים על ידם לכיוון הרוחניות, רוצים רוחניות. כשנמצאים במצרים אנחנו במשהו רוצים רוחניות על מנת לקבל, זה נקרא "שבע שנות שובע". ואחר כך רואים שכך אי אפשר להגיע בעל מנת לקבל ואז מגיעים לשבע שנות רעב, עד שמתחילים לצעוק שבצורה כזאת לא רוצים להתקיים אלא רק לצאת מעל מנת לקבל, זה נקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: האם התהליך הוא מצטבר או כל פעם קורה לנו מחדש?

מצטבר, תהליך מצטבר. מה זה כל פעם מחדש?

תלמיד: לא יודע. כל שנה כאילו מצד אחד שומעים את אותו הסבר רק קולטים אותו ברמה אחרת.

מה זה שייך לשנה?

תלמיד: לא קשור שנה. כל פעם כששומעים את ההסבר על גלות מצרים, שומעים אותו עמוק יותר.

בסדר, אז כך אתה מקבל.

תלמיד: איך אנחנו כאילו לוקחים את המקום שבו היום אנחנו נמצאים ודווקא מנצלים אותו כדי לצאת מעל מנת לקבל, ולא רק חופרים בתוך ההבחנה של להגדיל יותר את העל מנת לקבל?

גם זה וגם זה הולך יחד. גם בירידות וגם בעליות, גם בעל מנת לקבל וגם ברצון לצאת ממנו וככה בקפיצות כאלו אנחנו משיגים. זה בלי זה אי אפשר. אתה לא יכול רק לרדת או רק לעלות, כי כל זה מגיע לסירוגין.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מוסרים בחזרה את הכלים למצרִים?

בינתיים קשה להבין. רצונות לקבל אנחנו מקבלים, כוונות על מנת לקבל אנחנו מקבלים, אנחנו סובלים מזה שלא יכולים להפטר מהם, אנחנו רק בורחים מהם, מתעלים מעליהם. ואחר כך אנחנו נראה איך לתקן אותם, איך אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים, על ידי שמקבלים מאור המחזיר למוטב, תורה, יכולים כבר לתקן אותם בעל מנת להשפיע. אלה כבר השלבים הבאים. לא לקפוץ ולא לחשוב על זה אחרת יהיה לנו בלבול,

שאלה: איך העשירייה דורשת את העזרה של נשמתא קדישא?

יחד רוצים לקבל כוח אחד של השפעה שבו אנחנו כולנו מחוברים ורוצים להיות מכוונים לבורא.

שאלה: אנחנו מקבלים כלים כאלה גדולים בשביל לקבל את השפע מהבורא, מהקדוש ברוך הוא, האם קבלת השפע זה בעצם לקבל ממנו את כוח ההשפעה?

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים על ביטול כלפי העשירייה כלפי החברים, לעיתים יש דעות שונות בעשירייה, איך אני מתבטל כלפיהם במצב כזה?

אני לא יכול לתת לך עכשיו תשובה על כל מה שאתה שואל, לא לשאול כך, אין כזאת שאלה.

תלמיד: לא בכל המצבים. נגיד יש עכשיו סיטואציה, אני רוצה להתבטל כלפי החברים, חבר אומר דעה, חושב בצורה כזאת, החבר השני חושב בצורה אחרת, איך אני מתבטל או שאני לא יכול להתבטל במצב כזה?

לא יכול.

שאלה: לפני השיעור שמעתי שאמרת לקריין שאנחנו עדיין לא במצרים, אז איפה אנחנו ואיך נכנסים למצרים?

אנחנו לפני הכניסה למצרים, לפני ההכרה שנמצאים במצרים.

קריין: ציטוט מספר 16.

"האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.

ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר להחזיר את הכלים ששאלנו מהמצרים?

אנחנו צריכים את הכלים האלו רק כדי להשיג עליהם כוונה על מנת להשפיע. על זה עוד נדבר, עדיין אין לנו כלים, לא יכולים לעבוד על הכלים, לתקן את הכלים ולהחזיר את הכלים, אלה שלבים שעוד נצטרך לעבור.

קריין: ציטוט מספר 17.

"בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות."

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

שיהיה ברור לאדם שהוא לא יכול לתקן אותם ולמלא אותם, אלא רק הבורא יכול לעשות את זה. כי הם כבר כלים ששייכים לרוחניות, לעל מנת להשפיע.

קריין: ציטוט 18.

"תועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום, על השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: "ידוע תדע, כי גר יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת עבודה אמיתית, כדי להרחיק עצמם מן החטא."

(בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

זה לא כל כך מובן לנו, אלא נגלה את זה במשך העבודה.

קריין: 19.

"במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.

ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה. וזה נקרא "גלות מצרים"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: האם אנחנו נכנסים למצרים כעשירייה?

לא וכן. בהתחלה לא, אחר כך כן.

שאלה: כשהאדם חי בעולם הזה ורואה איך כל האנשים סביבו נהנים, נשים שמחפשות דברים יקרים או אנשים שמחפשים ידע, האדם הזה לא מוצא בזה תענוגים. זה משהו דומה למה שמדובר כאן?

חלק מזה.

תלמיד: מעניין, האדם חוקר ממה יקבל תענוגים? הרי הרצון לקבל רוצה לקבל משהו בסופו של דבר, ולא מוצא.

כי כך מכוונים אותו מלמעלה לרוחניות. בהתחלה מתוך חיסרון תענוגים הוא מחפש איפה הוא יכול למצוא אותם.

תלמיד: וצריך באמת לשוטט ולחפש ובזה הכרת הרע?

זה עוד רחוק. הוא משוטט כמו כלב ברחוב שמחפש בכל מקום אולי יש שם משהו לאכול. לא.

תלמיד: כן, בדיוק. הוא משוטט ומחפש.

זה עדיין לא מצרים, מצרים מתחילה מזה שהוא מתחיל להרגיש שאין לו תענוגים בעולם הזה, שהוא לא יודע בכלל בשביל מה לחיות, ואז מתחיל להכיר את הצורה האמיתית של הרצון לקבל. הוא לא יכול ליהנות בעולם הזה, ומה לעשות?

אז מתחילה עבודת בירור חדשה, מיהו האדם, ממה הוא צריך ליהנות, למה הוא מיועד וכן הלאה, אלה כבר שאלות שבמקצת באות ממצרים אבל גם הן עדיין רחוקות מהתהליך. תהליך מצרים מתקיים כשאנחנו בצורה כלשהי מכירים את פרעה.

שאלה: "מצר ים", הגבלה של אור חסדים, האם יש כאן איזו השפעה מודעת בשלב הזה, בהכרה?

על איזה אור חסדים אתה מדבר?

תלמיד: כנראה שזו הפעולה, ההשפעה לפי גילוי של אור חסדים.

אני לא מבין על מה אתה מדבר.

קריין: בציטוט מס' 16 הוא כותב ""מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים." על זה הוא שואל.

אבל עדיין אנחנו לא משיגים שזה "צר מחסדים". מצרים האמיתית זה כשאנחנו לא יכולים להשפיע, זה "צר מחסדים". אנחנו עוד לא מבינים את זה, לא מרגישים את זה, זה לא חסר לנו.

זה שחסר לי להשפיע, זה יהיה רק בסוף הגלות שלי. זאת גלות ארוכה, שבע שנות רעב מכך שאני לאט לאט כן מגיע לרצון להשפיע, ואין לי שום אפשרות להשפיע, ולכן אני חייב לפרוץ ממצרים. למה? מפני שאני לא מסוגל להשפיע במצרים. לזה מכין אותנו מצרים. זו כבר דרגה רוחנית. ולא שהאנשים שאתם רואים ברחוב נמצאים במצרים. אומנם סובלים נורא, אבל זה סבל של חיות. הסבל של מצרים זה שאני רוצה ולא יכול להשפיע,.

שאלה: האם יכולה להיות האצה של הכניסה הזאת מצידנו?

כן, על זה אנחנו נדבר כשנתקרב לזה.

שאלה: איך האדם תופס את העשירייה בגלות מצרים?

שזה המקום שבו הוא צריך להיקלט, שהוא צריך להתחבר איתם, ושבתוך העשירייה הוא מגיע לכל המדרגות שלו.

שאלה: אתה אמרת שמצרים זה כאשר אני רוצה להשפיע, אבל לא מסוגל. ואני בשיעור רוצה להתפלל לחברים ואני נזרק החוצה ואני מבין שאני לא מסוגל להימצא במצב הזה כל הזמן. אז היציאה ממצרים זה כשאני בזמן השיעור אוכל להיות כל הזמן בהשפעה לחברים?

נגיד.

שאלה: בקטע מס' 19 מדובר על מצב קטנות. האם קטנות זה המצב שבו בונים את הקשר עם הכלים כדי להשיג אותם?

אפשר להגיד שכן, קטנות זה בניית הכלי.

שאלה: מה ההבדל בין גלות מצרים ליציאת מצרים?

ביציאת מצרים אנחנו מקבלים אור עליון מלמעלה, כוח עליון שמשפיע עלינו ומעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו. זה נקרא שאנחנו מקבלים עזרה ליציאה ממצרים, רק על ידי הכוח העליון.

שאלה: למה כל האבות ירדו קודם למצרים?

איך אפשר להשיג רוחניות בלי להיות במצרים? אנחנו צריכים לקבל חיסרון לרוחניות שאותו משיגים דווקא במצרים.

שאלה: האם אנחנו במצרים רק אוספים כלים, רצונות מבלי לברר אותם, או שאנחנו כבר ממיינים ומתקנים אותם במצרים?

אנחנו מסדרים אותם במידה מסוימת, מבינים עד כמה הם כלים שבורים, וממשיכים להתקדם בבירור שלהם עד שמגיעים למצב שרואים שזה בלתי אפשרי להמשיך איתם ולקבל מהם קצת חיות, ואז צועקים ויוצאים.

שאלה: למה כתוב ש"יהיו היורשים בארץ לא להם", אם לוקחים את הכלים מהמצרִים?

הדברים האלה צריכים להתגלות בדרך. אנחנו יכולים לשאול המון שאלות אבל אפילו השאלות לא יהיו ברורות. אנחנו צריכים פשוט להמשיך בחיבור בינינו, בבירור מה זה נקרא רצון לקבל נכון שעימו אנחנו יכולים לצאת, ואז אנחנו יוצאים. בדרך יתבררו אלפי שאלות.

שאלה: לפי קטע 17, מה זה "לקדש את הנקודה שבלב כראוי לו"?

זה נקרא שאני דואג שהנקודה שבלב - כלומר בפנימיות הלב שלי יש לי רצון להשפיע נקודתי - שהיא תהיה תמיד מכוונת לבורא, לעל מנת להשפיע. ואני צריך להשתדל לסדר את הרצונות האחרים שלי סביב הנקודה הזאת, להתבטל כלפיה יותר ויותר.

שאלה: איך אני יכול לשנוא את הרצון לקבל אם זה הדבר היחיד שאני נהנה ממנו וזה מה שמחייה אותי? הרי אפילו בהשפעה לקבוצה אני ברצון לקבל.

זה נכון, ובכל זאת אנחנו כל פעם צריכים להוכיח לעצמנו שליהנות מהרצון לקבל זה ההיפך מהקדושה, מהרוחניות, ובזה אני מתרחק מהבורא ולא אוכל אף פעם לצאת ולהרגיש את המציאות האמיתית.

שאלה: מה הבדל בין ההבנה שאנחנו במצרים לבין גילוי הרע?

בעצם זה אותו הדבר, רק שרע אני סתם יכול להרגיש, ומצרים הכוונה שאני נמצא באמת בהכרה, שאני נמצא בשליטת היצר הרע שמכוון עליי מלמעלה.

שאלה: אני מנסה להתפלל בצורה מאוד אינטנסיבית לחיבור דרך עשירייה. אבל ככל שאני מתפלל יותר, כך מופיעות צרות גשמיות גדולות וקטנות כאחד. מה אני עושה לא בסדר?

זה לא תלוי במה שאנחנו עושים, זה תלוי איך אנחנו מבררים את המצבים שלנו. אני צריך להשתדל לברר את המצבים האלה כך שכולם באים מהבורא, שכולם לטובתי, מעלים בקודש ולא מורידים בקודש, ולכן אני צריך בכל מצב שלי לראות מצב של התקדמות והתעלות, ואם אני מכוון בצורה כזאת, אז אני אראה שאני כל הזמן נמצא בעלייה.

שאלה: מה יבטיח לכולנו שנגיע לצעקה ורצון לצאת מהרצון לקבל? האם יש סיכון שלא נרצה לברוח מהרצון לקבל?

ודאי שיש. לכן עליי להבין שאני לא יכול להיות בטוח ברצון לקבל שלי, אני יכול להירדם, אני יכול לעזוב אותו, להתעייף. אני צריך כל הזמן להיות קשור עם העשירייה ולקבל מהחברים כוח להתקדמות. "איש את רעהו יעזורו", זו חובה. אם אני לא מרגיש דחף מהסביבה, מאותו רגע אני לא נמצא בכיוון הרוחני.

(סוף השיעור)