שיעור צהרים 04.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 711, אגרת כ"ב

היום נקרא שתי איגרות שהן מיוחדות הייתי אומר, הן שונות, כי בעל הסולם כתב אותן לתלמיד מיוחד שלו. אנחנו נראה לפי הסגנון, ולפי מה שהוא כתב עד כמה הדרישות והעצות שלו היו מאוד נוקשות, קשות, ורציניות. זה לא שייך לנו, אל תחשבו שכך באמת אנחנו צריכים להתנהג, כמו שבעל הסולם ממליץ. זה בכלל לא מותאם לחיים שלנו, לרמה שלנו, או לגובה שלנו. אבל בכל זאת זה מעניין מאוד שזה מה שהוא המליץ לאחד התלמידים שלו. אז טוב שזה יישאר לנו באיזה מקום במוח, ושנדע שיש גם דברים כאלה.

אגרת כ"ב

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ט"ז מר-חשון תרפ"ז לאנדאן

כבוד ידי"נ מה"ר. .. נ"י

מכתבך מיום י"ד תשרי קבלתי, אבל ידידי, למה אין דעתך נוחה בסדר הראשון שסדרתי לך, ואתה מבקש אחר החדשות. וכבר אמרתי לך, שכל עוד שלא תתרגל בסדר הראשון, אין אתה רשאי לעשות לך סדרים אחרים, הן קלים, הן חמורים, והנה אתה עושה עצמך שוכח מעקרו, ותדפוק עלי אחר סדרים חדשים, אין זה כי אם מהסת היצר.

הנני להזכירך את הסדר הראשון שנתתי לך, ויעזור לך השי"ת, שלא יהיו לך מעתה שום הפסק בעבודתו ית', רק לעלות מעלה מעלה, עד שתזכה להדבק בהשי"ת כראוי.

א. להיות נכון לעבודתו יתברך, בערך שתי שעות אחר חצות לילה, לא יאוחר (דהיינו משעה השמינית ערבית).

ב. בשתי השעות הראשונות, לעסוק בתיקון חצות לצער עצמך על גלות ישראל, וצער השכינה הקדושה, בגרם עוונותיו, ואחר כך בתפלות ותחנונים, עד השעה העשירית.

ג. משעה העשירית עד התפלה, הוא זמן עיון בספרים הקדושים, בראשית חכמה וכדומה, ובכתבי האר"י. ותראה להבין היטב ולהשכיל בכל אשר תלמד, ואם לא תבין על בוריו, אל תתן דמי להשי"ת, עד שיפתח לבך, ותבין אותו, כי זהו העיקר, רצוני לומר, מה שהשי"ת מחכים.

ד. לקבוע עתים לתורה, בלי הפסק שיחה קלה ח"ו. ותראה לקבוע עת לא פחות מחמש שעות כסדרן, ותוכל לקבוע אותם אימתי שתרצה, בכל משך שעות היום. אבל העיקר שלא תפסיק בשום שיחה בנתיים, ויהיו כסדרן, ובלימוד הנגלה דוקא. ולהזהר שלא לשכוח מהלימוד כלום. ועל כן תחזור על הלימוד כראוי. ונכון בידך שתלמוד הוראה, והוא מסוגל לך ביותר.

גם תוכל ללמוד בחבורה עם מי שאתה רוצה במשך החמש שעות הנ"ל. אולם אל תדבר בדברים אחרים, שאינם מענין הלימוד, אפילו בדרכי עבדות וכדומה. ואם השותף לא ירצה ללמוד זולת שתים או שלוש שעות, תוכל להשלים אחר כך בפני עצמך, עד שתשלים החמש שעות, וביתר שעות היום, תצליח במשא ומתן.

הרי שלך לפניך, התאמץ וזרז עצמך, וקח את השי"ת עמך שתצליח להתנהג כמו שרשמתי לך, ויתקיים בך מאמר רשב"י ז"ל באדרא זוטא "אני לדודי וכו' כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה ובג"כ השתא ועלי תשוקתו [כל הימים שנקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בו, בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה, "ועלי תשוקתו"]".

וכעבור כמה חדשים שתתרגל היטב בסדר הזה, תודיעני ואוסיף לך בדרכי השי".

מכאן והלאה הוא כבר פונה לא רק לאדם הזה, אלא לכל יתר התלמידים.

"באמת איני רחוק מכם כלום, כי הכל תלוי בכם, כי אין הזמן והמקום מפריע ולא כלום ברוחניות. ולמה לא תזכרו התורה שאמרתי בחג השבועות על הפסוק: "דומה דודי לצבי", שדרשו ז"ל "מה הצבי בשעה שהוא בורח מחזיר פניו לאחוריו כך הקב"ה בשעה שהוא מסתלק ח"ו מישראל מחזיר פניו לאחוריו". ופרשתי לכם, אשר אז חזר הפנים להיות באחורים, כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור ולהדבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להדבק בהשי"ת, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם. ע"ד שאיתא [על דרך שמובא] בברכי נפשי שחיבר הר"י הלוי "פני אל תפלתך ברוצך לחלות פני האדון ה'". אשר ע"כ עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה הפנים. אכי"ר.

והרבה עלי מכתבך, וגם זה יהיה לך למשיב נפש.

יהודה ליב במהר"ש"

המכתב הזה נכתב מלונדון בשנת 1927.

שאלה: הוא כתב את זה לרב"ש, נכון? הוא כתב משהו מאוד אישי או לתלמיד מאוד אישי שלו, נכון?

כן ולא, אני לא יודע, ולא רוצה לפרש לפי מה שנראה לי.

תלמיד: בכל מקרה, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה, חוץ מההתרשמות וההתפעלות מהקשר בין המורה לתלמיד?

זה מכתב מיוחד שבעל הסולם כותב לאדם שהוא ממש מכיר טוב טוב את סדר היום שלו, ואת המצב שלו. לתלמיד שיכול להשקיע את כל הזמן שלו בלימוד ובהוראה. ולכן הוא כותב כך, ולא כמו שאנחנו רגילים. זה סדר יום שונה, לא כמו שהיינו רגילים אלו שלמדו אצל רב"ש, וגם לא הרב"ש בעצמו.

כי רב"ש סיפר לי, ולא פעם, איך הוא עבד בכל מיני מקומות כדי לפרנס את המשפחה, ולא דובר שם על זה שכל כך הרבה שעות הוא יכל להשקיע בלימוד ובתיקונים. ודאי שלא מדובר על אדם שעובד, לכן לא מדובר עלינו. אבל כדוגמה, בכל זאת זה מעניין שכך בעל הסולם אומר למישהו.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, "אל תניח לבורא אם אתה לא מבין מה שכתוב בספרים". אולי תוכל להסביר, כי הוא רוצה לא להניח לבורא, אבל מצד שני, בא לי לוותר קצת. כשלא מבינים, לא משיגים. אז מה עושים?

להיות עקשן ולהמשיך בדרך, ואפילו שנדמה לך שהבורא לא עונה לך, אל תסכים עם זה שהוא לא עונה. כי האמת שהבורא עונה, אבל אתה עוד לא מרגיש שמתאספות בך כל מיני תשובות שלו, שצריכות למלא, ולמלא את הכלי, ואז בבת אחת אתה תרגיש את כל מה שהוא ענה לך, על כל המאמצים שלך עד כאן.

שאלה: באגרת כתוב שהכי חשוב זו המשמעת בלימוד. אצלנו במדינות דרום אמריקה יש קושי מאוד גדול להתפרנס, לעשות עסקים ,לעבוד, ובכלל מאוד קשה לחיות. האם יש איזו עצה איך אפשר שגם תהיה משמעת בלימוד, וגם תהיה התקדמות כביכול כלכלית?

אני לא מבין מה אתה אומר. הייתי ולא פעם בדרום אמריקה, בהרבה מדינות, ממקסיקו ולמטה, ונכון שהחיים שם לא פשוטים, ולא קלים, אבל בכל זאת, אנחנו לא צריכים להידמות למה שכתוב שם במכתב.

אמרתי בתחילת השיעור שהאיגרת לא כתובה לאנשים הרגילים, אלא הוא כותב אותה למישהו מיוחד. ואנחנו לומדים את זה כדי שנדע שיש בן אדם שממנו בעל הסולם דרש כזו עבודה. זה לא היה כך עם כל תלמיד ותלמיד שלו.

הרב"ש התחתן בגיל שבע עשרה, כך היה נהוג אז. אחרי שהוא התחתן, למחרת בבקר הוא התחיל לעבוד. במה לימדו אותו לעבוד? הוא היה תפסן ברזל. היה מכופף ברזל בבניה כדי לתפוס את הבלוקים והעצים וכך לעבוד. זה היה המקצוע שלו, תפסן ברזל.

מה צריך למומחיות הזאת? חוץ מפלייר כדי לכופף את הברזל לא צריך כלום. אם יש לך פלייר, כבר אתה מומחה ובא לעבודה. לכן כך גם אנחנו צריכים לעשות. בנוסף כשהוא עבד, הוא היה קם בלילה והולך דרך כל העיר, חוצה את כל ירושלים עד לבית של בעל הסולם. שם בשתיים עשרה בלילה היו מתאספים התלמידים 'לומדים, ואחר כך כולם הלכו לעבוד.

אבל בערב היו מגיעים הביתה די מוקדם, כי אז לא היו אורות ברחובות, לא היו טלוויזיות, וכל מיני דברים, הכול היה חשוך. אז עבדו מתי שהיה אור, וישנו כשהיה לילה. כך הוא למד אצל בעל הסולם, ועבד, תמיד הוא עבד. תמיד. לכן אל תעשו כאן כל מיני חשבונות. אתם צריכים להמשיך לעבוד וללמוד כמו שאנחנו עושים היום.

ושוב, כמו שאמרתי כבר בתחילת השיעור, גם מהמכתב הזה, וגם המכתב השני שעוד מעט נקרא לא כתובים לתלמידים הרגילים. תשמעו מה אני אומר, אחרת זה יבלבל אתכם.

שאלה: לפי הנסיבות שהיו כמו שסיפרת קודם, האם אפשר לשלב את העבודה ואת הלימוד? לפעמים לפי הנסיבות, הזמנים של העבודה והלימוד חופפים. אז מצד אחד חשוב להשלים חמש שעות לימוד, ומצד שני צריך לספק את הצרכים הגופניים. האם אני יכול ללמוד בזמן שאני עובד? לא חשוב במה, נניח אני חותך ירקות או צובע משהו, תשומת הלב שלי בלימוד, והידיים שלי בעבודה. האם נכון לעשות את זה?

ודאי שזה טוב. אנחנו לומדים רק שעתיים וחצי, ועוד חצי שעה של הכנה, זה שלוש שעות בבוקר לפי שעון ישראל. עכשיו הוספנו עוד שעה ביום, אז עכשיו אנחנו לומדים שעה נוספת. ורצוי שתהיה לך בערב או מתי שאתה יכול עוד שעה עם הקבוצה שלך כדי לקרוא דברים למחר או חומרים של היום, מה שאתם רוצים. אבל לא סתם לשבת ולדבר, אלא ממש משהו של בעל הסולם או רב"ש, וכך תתקדמו.

שאלה: מה זה תיקון חצות?

זה לא שייך לכולם, יש מנהג לקום בחצות הלילה ולקרוא תהילים.

תלמיד: למה, דווקא זמן לילה הוא זמן טוב להצטער על גלות השכינה?

נלמד על זה בחלק י"א של תלמוד עשר הספירות, שתיקון המלכות הוא בלילה. לכן נהוג לקום בלילה לתיקון חצות. חצות זה אמצע הלילה. אבל זו לא חובה, גם כך אנחנו לומדים בלילה, אתם לא צריכים לעשות את זה.

שאלה: ברמה שלנו ובתנאים של החיים המודרניים, לפי איזה קווים מנחים נוכל לבנות איזון נכון בין העולם החומרי לבין העבודה הרוחנית?

אנחנו כבר עושים את זה ואין מה לשאול. מדברים על זה הרבה. חוץ מעבודה שאדם צריך לעבוד, הוא צריך גם ללמוד בשעות שאנחנו לומדים ואם לא יכול אז בשעות אחרות, אבל בעצם קרוב לחמש שעות ביממה. שלוש שעות שייך ללימוד היום יומי שלנו בבוקר. עוד שעה אנחנו לומדים בצהריים ועוד שעה או כמה שהוא יכול להיות בקשר עם הקבוצה.

שאלה: הזכרנו שבעל הסולם כתב את זה למישהו ספציפי. נראה שלבעל הסולם היה קשר אישי לאנשים והוא התאים את התשובה לאדם מסוים. איך אנחנו מכל ההמלצות של רב יכולים להתאים את העבודה בצורה מדויקת לאישיות הפרטית?

קודם כל תתקדמו עם מה שיש לכם. אחר כך עוד נדבר על הצעדים המיוחדים שנלך אליהם. בינתיים אין למי לכתוב דברים כאלה.

שאלה: למה כל כך חשוב למקובלים - סדרים?

למה חשוב למקובלים סדרים? מפני שזה מארגן את האדם, זה קושר אותו לזמנים. כתוב - צריכים לקבוע עיתים לתורה. אז טוב אם אדם יחלק בצורה ברורה את הזמן שלו, יום-לילה בוקר-ערב וכך יקשור את עצמו גם עם הקבוצה שלו, גם עם המורה שלו וכך יהיה לו יום יום. כדאי לעשות את זה קבוע.

שאלה: בנוסף לסדר, הם למדו על צער השכינה. מה זה לימוד על צער השכינה?

אנחנו לא צריכים את זה כי הכול כלול בלימוד שלנו. אל תחשבו שאתם מפסידים משהו. אתם מקבלים הרבה יותר ממה שהם קיבלו מהספרים שלהם. לא היו להם כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות עוד לא היה, ולא כתבי רב"ש. לכן הם השתמשו במה שהיה אז. אלה מקורות שלא מתאימים לתיקון בזמנים שלנו.

תלמיד: אמרת שבעצם יש לנו סדר יום לא פחות עמוס ממה שבעל הסולם מציע. איך אתה רואה את ההתקדמות שלנו לעומת התלמידים שלו?

אני מאוד מחזיק מאיך שאתם מתקדמים ונראה לי שאנחנו נמצאים דווקא בזה שאנחנו מעלים כל פעם יותר ויותר את מהירות ההתפתחות שלנו.

שאלה: הוא אומר לנו שבכיסופים ובגעגועים מתגלה הפנים של הבורא.

נכון.

תלמיד: העניין של הגעגוע והכיסופים וההשתוקקות זה ברור. רק מבחינת העבודה בתוך העשירייה אני לא מצליח לסדר את זה.

אתם צריכים ללמוד כך שהגעגועים לחיבור ביניכם ולבורא כל הזמן יגדלו.

תלמיד: איך עושים את זה?

כוונה. כל הזמן לחשוב על זה, כמה שאפשר.

תלמיד: אני יכול לחשוב לעצמי, אני לא יכול לשגע את החברים.

גם החברים ובמיוחד גם אתה לבד.

שאלה: בנוגע לזמנים. איך להשתמש בצורה נכונה בזמנים שאנחנו לא לומדים בהם?

כמה שאפשר יותר ללמוד מהמקורות שלנו, בעל הסולם ורב"ש. יש הרבה חומר, אדרבה בבקשה, תקראו. אם יש זמן לעבור עוד פעם על שיעור הבוקר, עוד פעם על המאמר. וככה אם לא מהיום, אז מאתמול, משלשום. קדימה.

שאלה: האם אישה יכולה ללמד קבלה היום ובאיזה צורה?

רצוי שכן ורצוי לנשים.

(סוף השיעור)