שיעור בוקר 10.01.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 422, מאמר "החרות"

שאלה: אמרת ואנחנו למדנו, שעשרים ושלוש שעות וחצי צריך להיות בקו ימין. מה זה אומר להיות עשרים ושלוש שעות וחצי בקו ימין, איזה גובה מיוחד, איך זה בכלל אפשרי?

כשאני דרך חברים דבוק בבורא, כאילו שאנחנו נמצאים כולנו בדבקות. אני, קבוצה, בורא. כאילו כבר קיים הקשר הזה, הדבקות הזאת, השגתי את המטרה, אני נמצא בה. בצורה כזאת אני צריך להיות. ורק חצי שעה אני עושה ביקורת. האם זה באמת כך, ולא, וכן. ומרשה לעצמי, זאת אומרת, בצורה שאני שולט במה שקורה לי. בצורה כזאת מבוקרת, אני יורד לביקורת. יש לי, אין לי. למה אין, למה יש. במה זה תלוי, וכן הלאה. חצי שעה ביום ביקורת. אבל זה בתנאי שכל יתר השעות אני נמצא בימין. כי רק בצורה כזאת אני יכול להתקדם. אחרת אני נמצא במצב שנקרא, "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו".

תלמיד: אני יכול לתאר לעצמי שבחלק מהקשר עם הבורא, עם החברים, אפשר להגיע לזה בתפילה, או בשיעור. אתה רק מגיע לזה, מיד אתה נזרק. יש עוד מיליוני מצבים בהמיים שאתה עובר במהלך היום. אז איך בכל זאת להימצא בזה בכל יתר היום שלי?

אתה צריך קודם כל להיות קשור, אני קבוצה בורא, הכול יחד, בזה אני קיים. את המציאות הזאת אני רוצה כל הזמן להרגיש. דרך המציאות הזאת אני מוכן גם להיות בעולם הזה, עם כל הבעיות, עבודה. נגיד אתה ארכיטקט, אז אתה נמצא עם הלקוחות שלך, עם מי שבונה, מבצע את הפעולות, מה שאתה עוסק בעבודה. אבל כל זה, זה משהו שנוסף להרגשה הפנימית, שאתה נמצא בדבקות עם הקבוצה, ועם הבורא, כאילו השגת את המטרה. מתוך שהשגת את המטרה, כך אתה מכוון את עצמך מהבוקר. ומתוך שאתה השגת את המטרה, אתה מסתכל עכשיו על כל העולם, ומתחיל לעבוד עם כל העולם.

תלמיד: זו החלטה פנימית שאני כמו מוכר את עצמי למטרה הזאת? איפה מוצאים אותו לחצן פנימי, שמרגע שאני לוחץ עליו אני מחליף את הכול. מכרתי את עצמי למטרה. אין דבר מלבד דבקות בבורא, בחברים. איך בכל זאת למשש, לגשש אחרי זה, ולהדליק אותו כפתור?

רק על ידי החברים. אם אתה פתאום התנתקת מהידיעה הזאת, אני קבוצה בורא, יחד, אתה כבר לא נמצא בנטייה לזה, או יכול להיות שאפילו בהרגשה במקצת במשהו בזה. כותב לנו רב"ש וגם בעל הסולם, אין דבר כזה שאדם לא יכול להרגיש, אלא הרגל נעשה טבע שני. מה זה טבע שני? לא הייתה לי קודם יכולת להרגיש את הבורא, להרגיש את העולם הרוחני. אני מרגיל את עצמי להרגיש. איך אני מרגיל את עצמי להרגיש?

אני כל הזמן משתדל, משתדל, משתדל. עושה מאמץ, מאמץ, מאמץ. פתאום אני רואה שאני כן מתחיל במשהו, זה מגיע, זה איכשהו נמצא כאן. מאיפה זה בא? מתוך זה שאני על ידי חברים, על ידי המאמצים שלי, אני כל הזמן רוצה להתקרב לזה. החיסרון שלי, החיפוש מעורר את המאור המחזיר למוטב, והוא בונה לי את החוש. לכן זו העבודה שלנו, לא לזלזל בזה. כמו שהוא כותב, שאין דבר בעולם שאדם לא יכול להרגיש.

קריין: בעל הסולם, שמעתי ז' "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה":

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה."

תלמיד: פעם אמרת ששמת לעצמך V על היד, ממש סימנת לעצמך, זו תזכורות לגבי זה?

כן. כתוב, שומרים ושוטרים תעשה בכל שעריך. שער כניסה ושער יציאה, שיהיו כמה שיותר תומכים בזה שעוד ועוד ועוד אתה רוצה להיזכר, רוצה להיכנס לרוחניות.

שאלה: האם באהבת חברים יש התחלקות, כמו הדרוג של חי צומח דומם?

במה?

תלמיד: אני יכול להגיד שהחבר הזה יש לו אהבת חברים כמו רמה של דומם נגיד. ואני לא יכול לדרוש ממנו יותר.

נכון, אתה צודק. לכל אחד יש איזה כלי שנפתח בכל מיני מצבים משלו. כמו שלאחד, נגיד יש חוש מיוחד למוזיקה והשני למשהו אחר. גם כלפי אהבת חברים בכל זמן, בכל מקום, יש רגישות אחרת.

תלמיד: האם אני יכול לבקש מהעשירייה משהו שהעשירייה לא מתעסקת בו. חשיבות למשהו שיש לי מחוץ לעשירייה?

לא. זה רק בתנאי שזה באמת איזה חס ושלום אסון.

תלמיד: בקשר להפצה, עניין הפצתי.

אם זה הפצת חכמת הקבלה, אז אתה יכול להביא את זה לעשירייה ולהתייעץ איתם. האם הם מסכימים לדברים האלה. יכול להיות שזה חשוב בעיניך, אבל בעיניהם עכשיו זה לא כל כך חשוב. צריכה להיות כבר הסכמה חברתית.

חוק אחד לכל העולמות

"ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד (כמ"ש במאמר מהות חכמת הקבלה בד"ה חוק שורש וענף). ולפיכך נמצא גם כן, אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל" הנ"ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות כנ"ל, שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה.

אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית', אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה.

הרי הוכחתי בעליל מבחינה מדעית טהורה, את "האנכי" (האיגו) של כל יחיד, בשיטה מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורת. ואפילו לשיטת המטריאליסטים האוטומאטיים הקיצונים. ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות, המתובלות במטפיזיקא. וכמובן שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה - של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, כי העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו, מתוך שאר חברי סביבתו, שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים - שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה, או לאותה החבורה של פרודות, מבחינת האנכיות שבה, אלא רק מבחינה כללית, שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי"ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה יחד, ואין בהם ענין של גופים נבראים יחידים, כמבואר."

זאת אומרת, סך הכול הרצון לקבל, ובגודל של הרצון לקבל, באופן של הרצון לקבל, זה מה שמתראה בו מהמקור, מהאור, מהמילוי האינסופי, שהוא אחד לכולם.

"ועתה יתבאר לנו ענין "חירות היחיד", מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון, שקראנו אותו בשם "מצע", שכל הדורות הקודמים, שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו היחיד, הניחו טבעיהם שמה, כמו שהארכנו בזה לעיל. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של "הרצון לקבל" המוטבע בחבורת הפרודות שבו.

הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "הרצון לקבל" בלבד. או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות, או לקמצנות, להתערב בין הבריות, או להיות מתבודד כנ"ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.

ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים הטבעיים. נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, מבלי לפגוע בתורת המוסר, ובתורת המדיניות. והעיקר - כיצד מקויימת הזכות הזאת, על פי תורתנו הקדושה."

שאלה: אומרים שא-לוהים הוא המצאה הכי טובה של האדם.

אמת. כי אדם מגלה את הדברים האלו רק מתוך הטבע שלו.

תלמיד: בזכות המדע אנחנו יודעים שאנחנו קופים מזן מסוים. המצאנו את הכתב, הגענו לירח, עשינו דברים מופלאים, באמת. אבל לפני מאה אלף שנה לא היינו פה, וסבירות מאוד גבוהה שעוד מאה אלף שנה גם לא נהיה פה. אנחנו אומרים שכל העולם, כל הסרט המופלא הזה נברא בשבילינו. יש איזה הסבר טוב בטבע, או איזו הוכחה שבאמת כל העניין בשביל הקוף הספציפי הזה, שאנחנו נמצאים בצורתו כיום?

זה מה שחכמת הקבלה מציעה לך לגלות, פשוט מאוד. היא אומרת לך באיזו צורה אתה יכול להגיע למצב שהכול ייפתח ואתה תראה מסוף העולם ועד סופו את כול הטבע. וחוץ מזה היא לא יכולה להציע לך. כי אחרת אתה נשאר, כמו שאתה אומר בצדק, עם שכל של קוף, עם רגש של קוף, שאתה לא מסוגל להבין יותר ולהרגיש יותר. אלא מה שיש לך בדרגה למעלה מקוף, זה שאתה משתוקק לדרגה יותר למעלה מקוף, אבל לא יותר מהשתוקקות. אז אם תממש את ההשתוקקות הזאת, אז באמת תהיה יותר גבוה מקוף. ובמידה שאתה תגדל כך, אתה תוכל לגלות ולהבין את המציאות.

תלמיד: יש היום בכדור הארץ איפשהו, מישהו שמרגיש את זה, ומבצע את זה בפועל?

מה יש לך מזה שיש מישהו שמרגיש. אתה לא מרגיש.

תלמיד: אולי איזה הסבר או הוכחה.

אין לך הוכחות, כי אתה לא מרגיש, ולא מבין. איזה הוכחות יכולות להיות לשכל הבהמי. אתה רוצה שאנחנו, שמישהו יביא לרגש ולשכל שלך, שלא עולים מעל העולם הזה במאומה, משהו שנמצא מחוצה לזה, בממדים אחרים. אתה לא מרגיש אותם. לכן אתה לא מבין אותם, לכן אתה לא יכול להיות קשור אליהם. אלא כאן מציעים לך עניין לגלות את זה. אבל זה על ידי שינוי הטבע שלך. אתה רוצה להיות אדם ולא קוף, בבקשה. אדם זה נקרא "הדומה לבורא". במידה שאתה רוכש בצורה הדרגתית את כל ה-125 מדרגות מצורת הבורא, בוא נגיד, אז בזה אתה משיג אותם.

אם אתה מעלה את עצמך למציאות על מנת להשפיע, אז באותה המציאות בעל מנת להשפיע אתה מתחיל לגלות את העולם האחר, מציאות אחרת. זה לא שמישהו מסביר לך, אלא מסבירים לך איך לעשות את זה אבל העשייה צריכה להיות שלך כי אלה התכונות שלך. כמו שעכשיו אתה מרגיש שאתה נבדל מאחרים וכך כל אחד מהם מרגיש כנראה משהו, כך גם ברוחניות.

שאלה: שום דבר לא ברור לי בעבודה בעשירייה בצורת ההתקשרות בין החברים. אם אפשר מתוך דוגמה, אם אני מנסה ליצור איזשהו מפגש עשירייה שהוא מחוץ למסגרת הרגילה של המפגשים וחלק מהחברים לא יכולים באמת לבוא, חלק אולי אני מרגיש שהם מגלים איזו התנגדות ואולי עוד אחד ושניים חוץ ממני יכולים להצטרף. מה אני אמור לעשות? לעזוב את זה?

אתה מדבר על מפגש שגרתי?

תלמיד: מפגש שהוא מחוץ למסגרת של המפגשים, או מפגשי הזום זאת אומרת מפגש נוסף.

מפגש נוסף זה כבר בעיה. יכול להיות שבאמת אין להם שום אפשרות למרות שרצון יכול להיות שכן. יכול להיות שהסיבה שאתה רוצה למשוך אותם היא לא כל כך מוצדקת בעיניהם. אבל אנחנו מאוד נזהרים מלהפיל על החברים כל מיני [סוגים] של נטל.

ואם יש לך שיעור יומיומי, אם יש לך מפגש פעם בשבוע, יכול להיות שיש לך עוד איזו סעודה משותפת בשבת או משהו, לעשות עוד ועוד כאלו פעולות, אני רואה שהם לא מחזיקים כאלו דברים. גם כאן רוצים לעשות, נישאר עוד רבע שעה, עוד חצי שעה נעשה עוד משהו, עוד משהו, אני לא אומר כלום כי "אין חכם כבעל ניסיון", שיחכימו, לא נראה לי שזה עובד. צריכים אנחנו [להיות] באותה מסגרת שכבר קיבלנו מרב"ש ויש לנו חוץ מזה סעודות, מפגשים בשבת, להכניס לשם בפנים משהו נוסף אבל לא עוד ועוד פגישות.

תלמיד: אז אם בכל זאת אולי עוד אחד, אולי שניים שלושה יכולים להגיע מתוך עשרה או שנים עשר, אז עדיף לעזוב את זה?

אם זה לא עניין ספציפי שאתם רוצים לעשות עכשיו ישיבה בקשר להפצה או ישיבה בקשר למוזיקה, למשהו, זה גם חשוב, אז שייכים לזה רק חלק מהקבוצה, זה משהו אחר, אבל לא אחרת.

אני מזהיר אתכם, להיזהר מסתם למלא זמן של חברים כאילו שבכל דבר אתם רוצים לקרוא להם למשהו שהם צריכים לענות ולהיות מוכנים. זה לא טוב. זה לא בחכמה. החכמה היא למלאות את הזמנים שלנו בצורה הנכונה. יותר טוב תדאגו לשיעור בוקר קודם כל, ואחרי זה כל מיני כאלו סיסמאות כי שיעור בוקר מכסה לך 90% מכל העבודה בחברה. אנחנו מדברים על זה, אנחנו דנים, אנחנו הכול עושים כאן.

שאלה: אני רוצה להתייחס רגע, למה שאמר בעל הסולם, "הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו,". אני בא לפה כדי לוותר על האגו שלי, כולם אומרים לי תבטל את האגו שלך, פה הוא אומר חס ושלום שתוותר על האגו שלך.

לא רק לתקן אותו. אתה משתמש. החכמה נקראת חכמת הקבלה, איך אני מקבל את הכול, איך אני מושך את הכול, איך אני בולע את הכול.

שאלה: כן, אבל כולם אומרים, במיוחד אשתי "תוותר על האגו שלך כבר, מספיק".

אז אתה רואה? יש לך בבית כבר [דוגמה].

תלמיד: זה מושמע לי כל הזמן כסרט, "תוותר על האגו, תוותר על האגו" ואני לא מוותר על האגו, פה הוא אומר לך שאסור לך לוותר על האגו.

כן. תראה לה את זה.

תלמיד: מה זה אומר ומה העבודה פה?

לכן זה לא נקרא סתם קבלה אלא "חכמת הקבלה". איך אנחנו סובבים את זה כך שהכלים דקבלה שלנו יתמלאו אבל לא בצורה אגואיסטית.

תלמיד: וזה אומר שאני משאיר את האגו ומתבטל מעליו?

כן. שאני מקבל לא מפני שאני רוצה לקבל אלא מפני שהבורא רוצה שאני אקבל. זה כל העניין. פשוט.

תלמיד: ולהישאר עם האגו?

ודאי. אני רק סוגר את עצמי מההחלטה שלי לקבל ופותח את עצמי במקצת רק במידה שהוא רוצה שאני אקבל ולא אני. אז על "אני" אני עושה צמצום וכמה שהוא רוצה לתת לי, לזה אני מוכן.

תלמיד: אז מה זה האגו בעצם?

זה נקרא כוונה על מנת להשפיע, לקבל בכוונה על מנת להשפיע. האגו שלנו נשאר, אני עושה עליו צמצום ואומר שאני אפתח אותו רק אם אני עושה את זה בשבילו. שיבקש ממני אז אני אפתח. כמו שאימא אומרת עוד כפית בשבילי, עוד כפית בשבילי, אז אני מוכן.

תלמיד: ומתי אני יכול להשתמש במלוא האגו שלי?

מתי שאתה תהיה מתוקן עד כדי כך שאת כל האגו שלך אתה יכול לפתוח מפני שהבורא רוצה שאתה תפתח.

תלמיד: למען מה?

למען לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: עם האגו שלי?

כן. אלא מה עובד? כל הזמן עובד הרצון האגואיסטי שלנו. זה נקרא "מלאך המוות יהיה המלאך הקדוש". שמעת?

תלמיד: כן אבל באיזה מקום האגו הזה מתבטל?

לא, לא מתבטל שום דבר. חס ושלום. בבריאה שום דבר לא צריך להתבטל ההפך, צריכים למלאות את כול הבריאה, לממש אותה עד הסוף, עד הפרט האחרון, עד כולו.

תלמיד: וקורה איתו משהו בסוף עם האגו הזה?

מלא.

תלמיד: במה?

באור העליון. איפה הבורא נכנס אם לא בתוך האגו המתוקן? במה הוא מתוקן? שאני אומר שרק בשבילך אני פותח אותו. אתה רוצה להיכנס? אתה רוצה למלאות אותי? אתה רוצה? אם אתה רוצה, בבקשה.

תלמיד: האם בחוץ, בחיי היום יום אתה צריך להשתמש עם האגו הזה? מה אתה עושה איתו? אתה משתמש עם מלוא העוצמה של האגו?

גם, חוץ מהבורא אתה גם בצורה כזאת משתמש עם האגו שלך.

תלמיד: מה, לנסות להתבטל מול אנשים?

מול כולם. אבל להתבטל זה לא בצורה של "להתבטל", אתה עובד ואתה הכול עושה אבל על מנת שמזה יצא טוב לכולם. למה? כי "מאהבת הבריות אתה מגיע לאהבת ה'".

תלמיד: זאת אומרת, כל העבודה בחכמת הקבלה זה בעצם עבודה עם האגו בלבד.

בטח. מה יש לך חוץ מזה? איך אתה יכול לעבוד עם משהו?

תלמיד: לא יודע. להתנהג בצורה יותר יפה גם בלי האגו, משהו כזה.

איך? איך תתנהג אחרת? חוץ מזה אין לך את חומר הבריאה.

שאלה: אתה אמרת שחשוב להיות ביחד לא רק בשיעורים ושהחיסרון לגלות חיסרון בינינו אפשרי לא רק בשיעורי בוקר. אני רוצה להדגיש שבשבת הלכנו לפארק וקראנו קטע, וקצת הרגשנו אחד את השני היה חשוב להרגיש לא ללכת סתם להרגיש את החסרונות, להכיר את החברים במצבים אחרים, כי זה מאוד חשוב להרגיש מה חסר לכל אחד, כמו שאתה אמרת כל אחד אינדיבידואל ושזה נותן לנו אחר כך חיסרון משותף כזה בינינו, שהוא נותן לנו יסוד להמשך.

אני מציע לכל הקבוצה לתת חשיבות לדברים כאלה לא רק ללכת לאיזה פארק אבל יש המון דברים שקשורים למטרה שלנו דווקא, אז רצוי להשתמש בזה.

תודה רבה.

תלמיד: קודם כל השיעור הזה מאוד מרגש, באמת כל כך מיוחד בגלל שבאו החברים מכל הארץ.

מה מפריע להם לבוא כל יום שישי לפחות?

תלמיד: כן, ואני רוצה להמשיך את השאלה מתחילת השיעור אבל הפעם לגבי הכנס הגדול שלנו, במה אתה רואה את תפקידו של הכלי הישראלי, דווקא בנושא של הכנס הגדול שהולך ובא?

הכלי הישראלי צריך לתת דוגמה לכל הכלים שלנו מחוצה למדינה, איך להיות מחוברים, איך להיות דואגים זה לזה, איך להיות קשורים וצמודים, איך לממש את הדברים. הכלי צריך לתת דוגמה איך עוזרים זה לזה, איך להפיץ את החומר, בקיצור לעשות כל מיני פעולות כאלו שמהן כולם יקבלו דוגמה. זה קודם כל הפצה מחוצה לישראל לקבוצות שלנו, ויחד עם הקבוצות שלנו לכל האנושות.

תלמיד: לכבוד המפגש המאוד מיוחד שלנו וגם לקראת הכנס הגדול, מחלקת וידאו שלנו הכינה לנו הפתעה קטנה.

תלמיד: כן, אנחנו צוברים חשיבות מכל התאספות, מכל שיעור, ממש פירורים של חשיבות לקראת הכנס הגדול ועכשיו אנחנו נראה קליפ שנעשה לפני עשור, שהזמין לכנס הראשון בגני התערוכה, ובואו ביחד ניתן למילים של החברים שנעשים צעירים מיום ליום להיכנס לנו עמוק ללב, ממש נספוג את זה.

(סוף השיעור)