שיעור בוקר 10.06.2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 653, מאמרי "שמעתי",

מאמר רי"א. "כעומד בפני מלך"

ריא. כעומד בפני מלך

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה."

תשאלו יותר אז נוכל לברר. ואם אין שאלות אני לא יודע מה להגיד. ברור לנו מתוך מה ששמענו שכל התענוגים שאנחנו מקבלים, יש סכנה שהם יכולים לכבות את החיסרון שלנו להתקרבות לבורא, לגילוי הבורא. מה לעשות שאנחנו נתקרב לבורא בכל זאת עם חיסרון, איך אנחנו בונים תהליך כזה? זו השאלה.

שאלה: איך ליצור חיסרון שיהיה מעל כל מה שאתה מקבל?

על ידי התאמצות במחשבה. כשאנחנו חושבים הרבה איך אנחנו בכל זאת מתקרבים לבורא ואיזה חיסרון צריך להיות אצלנו, איך אנחנו יכולים להתקרב לבורא ולהישאר בחיסרון בכל צעד וצעד שאנחנו נגיד שנתקרב? אנחנו צריכים לחשוב איך בונים תהליך כזה.

תלמיד: בעיקרון הבורא לא נותן לאדם תענוג דווקא כדי שהוא לא יאבד את החיסרון, את הבקשה אליו?

כן.

תלמיד: איך בכלל להבחין בחיסרון לבורא לעומת כל השאר, מה זה אומר שאני רוצה את הבורא?

אני רוצה להתקרב לבורא, אני רוצה להתקרב להשפעה, אני רוצה להיות בהשפעה, אני רוצה להשפיע. זה נקרא "התקרבות לבורא".

תלמיד: מה זה להשפיע? הרי אני רוצה גם איזו תגובה לקבל ממנו, להשתייך אליו.

אם אני אעשה פעולות דומות לו אז ודאי שאני ארגיש משהו ממצבו, זה הכול. מה אני צריך יותר? אם אני אהיה דומה לבורא על ידי שאני אעשה פעולות השפעה כמוהו אז אני גם ארגיש כמוהו. אני צריך לבקש עוד משהו?

שאלה: נראה שבמאמר הזה בעל הסולם מציע איזה כלל שברגע שאני מקבל איזה תענוג גשמי, אני צריך לעורר בעצמי צער שיש פתאום תחרות. מה זו התחרות שיש רצון אחד שאני הייתי אמור לקבל בו את ניצוצי הקדושה, אבל במקום זה אני קיבלתי משהו חומרי, גשמי, ועכשיו אני מצטער על זה?

אני מרגיש תענוג מאיזה מצב, מאיזו פעולה. השאלה היא כך, באיזו מידה התענוג הזה מכבה לי את החיסרון להתקרבות לבורא, חיסרון להשפעה, או מה שנקרא אצלנו חיסרון לקדושה? זאת השאלה.

שאלה: כל תענוג שאני מקבל מגיע מהבורא. כשאני מקבל אותו אני מבין שאני מודה לבורא, משבח אותו, ובהתאם לזה אני מבקש אותו התענוג עבור החברים שלי. אז באיזה אופן זה משהו שאנחנו צריכים להיזהר ממנו, או איך זה יכול לכבות את החיסרון שלנו, את הרצון?

אם אתה מבקש תענוג עבור החברים זה לא אותו חיסרון שהיה לך קודם. אז איך אתה יכול לשלב את שני החסרונות האלו? קודם היה לך חיסרון להרגיש את הבורא, לגלות את הבורא, להתחבר אליו, ועכשיו אתה מרגיש נטייה אחרת. איך שתי הצורות האלה, שני הרצונות האלה, הנטיות הללו - יכולים להיות מחוברים יחד, לא להפריע זה לזה.

שאלה: מה זה תענוג גשמי ולמה הוא בא על חשבון חיסרון לרוחניות?

כל תענוג זה תענוג. מה שחשוב זו הסיבה לתענוג. או שאתה רוצה תענוג כדי ליהנות, זה נקרא תענוג גשמי, אפילו שאתה רוצה להבין ולהרגיש איזה דברים רוחניים. אבל אם אתה רוצה ליהנות - נקרא תענוג גשמי, כי הכלים שאתה רוצה למלאות הם כלים גשמיים. או שאתה רוצה תענוג רוחני שזה על מנת להשפיע. אתה לא מכוון בתענוג עצמו ליהנות אלא בזה שאתה מעביר את התענוג לבורא, נגיד.

תלמיד: יש דבר כזה לקחת פסק זמן מקשר עם הבורא, אני עכשיו קובע שאני נהנה לעצמי?

יש. אתה רואה שאפשר. אתה כך רוצה להגיד לעצמך, עכשיו אתה הולך ליהנות בעצמך, אתה מנתק את עצמך מהבורא, מהרוחניות, מהלימוד, מהכול, הולך לבלות. כן, אפשרי.

שאלה: כשאני מקבל את התענוג לתועלת עצמי, איך אני מפתח את החיסרון או את התסכול הנכון?

רק על ידי הקבוצה. אתה לא יכול לסובב את עצמך מהתענוג שיש לך לעצמך לתענוג שיהיה לך מחוץ לך. כי מחוץ לך אין לך שום אמצעי, אלא הקבוצה. אם אתה מתחבר איתם ורוצה להשפיע להם - זה כמו שאתה רוצה להשפיע לבורא, זה הכול.

שאלה: איך לקשור את עצמי לבורא כשאני לא נהנה? לדוגמה, יש לי עבודה קשה מבוקר עד ערב. אז איך אתה מסתדר במצב הזה?

דווקא כשיש לאדם עבודה קשה, כשהוא עסוק בצורה פיזית קשה, אז יש לו יותר אפשרויות לחשוב על הבורא. מה שאין כן, אם יש לו עבודה קלה ועבודה שכלית יותר, אז יותר קשה לו לחשוב על הבורא. לכן מקובלים בכל הדורות היו מעדיפים לעבוד בעבודה פיזית קשה, כי אז הראש נשאר פנוי.

שאלה: מה עומד בדרכנו בקשר עם הבורא ואיך העשירייה עוזרת? יש דעה שיש קשר פרטי והעשירייה רק מחזקת.

ודאי שהעשירייה עוזרת להישאר בקשר עם הבורא. אם אנחנו כל הזמן חושבים על העשירייה שלנו, רוצים להיות מקושרים ובינינו, במרכז הקשר שלנו רוצים לגלות את הבורא כדי להשפיע לו ודרך ההשפעה לחברים, להשפיע לבורא, אז יש לנו מערכת יחסית מאוד פשוטה. ואם אנחנו נתרכז בה, מהר מאוד נוכל להרגיש תנועות, שינויים בתוך המערכת הזאת מאתנו כלפי החברים ומהחברים כלפי הבורא.

תראו איך המערכת עובדת. אני לבד ואני מתקשר לעשירייה, ככל שאני מאחד את העשירייה כאחד, אני יכול דרכה לפנות לבורא כאחד, ואז הכול נשאר בעבודה הקונקרטית שלנו. תחשבו על זה, אלה מערכות די פשוטות. אנחנו לא צריכים לעשות מפות ולא בניינים באוויר. אל תצאו בכל הפעולות שלכם מהעשירייה, מהקבוצה, ותראו שזה קורה.

שאלה: האם הטעמים הרוחניים, התענוגים, צריכים להיות יותר חזקים מהגשמיים, ובהתאם לזה אני מבקש את הטעמים האלה מהעבודה עם העשירייה כדי שזה ישלוט על הדברים הגשמיים, או שכל פעם אני מתעלה מעל?

אתה צריך לבקש שהרצון שלך לרוחניות יהיה יותר גדול מהרצון לגשמיות, שהטעמים שאתה תרגיש מהרוחניות יהיו יותר מהטעמים שתטעם מהגשמיות. אתה צריך על כל הדברים האלה לבקש. כל הזמן לבקש, כמו תינוק.

שאלה: כל תענוג שאנחנו מרגישים בקשר בינינו בעשירייה, אם הוא לא מעורר אותנו לעוד השפעה, נחשב גשמי?

כל תענוג על מנת לקבל, נקרא גשמי.

תלמיד: איך כל תענוג מעורר לנו דווקא את החיסרון, איך להשתמש בו כדי להגדיל חיסרון?

תכוון כל תענוג שאתה מרגיש, כדי לעשות בו נחת רוח לחברים ודרכם לבורא, הוא יהפוך לתענוג רוחני.

שאלה: מה זה אומר לקבל תנחומים בקשר בינינו?

פשוט מאוד, לא להירגע.

שאלה: הוא כותב, "ועל ידי הצער הוא יכול לשמור שלא יפסיד כלים דקדושה" אבל אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לעבוד דווקא בשמחה, למה כתוב "בצער"?

כי הוא מצטער שיכול לעזוב, שזה יברח ממנו וכן הלאה, אז הוא נמצא בלחצים. הלחצים הללו עוזרים לו להישאר במקום בינתיים, עד שרוכש כלים שיכול ללכת איתם קדימה. יש כלים שאתה יכול לעמוד איתם רק במקום ובקושי לא לסגת אחורה, ויש כלים שאיתם אתה כבר מתקדם. הכול תלוי במידת הקשר עם הקבוצה.

תלמיד: אז את הכלים דקדושה אני יכול להחזיק רק בצער?

בצער זה נקרא שאתה מצטער על זה שאין לך עדיין כוחות דלהשפיע.

שאלה: דווקא לראות את העזרה של הבורא בתענוגים האלה?

נכון, להפוך את כול הדברים הרעים והטובים לעזרה.

שאלה: במאמר כתוב "שיצטער עצמו", במה החברים יכולים לעזור לאדם להצליח בכך, האם לדמיין את החברים או הבורא מתאכזבים ממני כדי להגיע לצער האמור?

לא, אנחנו לא צריכים להיכנס לרגשות שליליים אלא להיפך, כל הזמן להימשך דרך החיבור בינינו להרגשות חיוביות ולבורא.

שאלה: האם אפשר לבקש שהחברים יקבלו את מה שהבורא רוצה לתת לי, אם אני עושה צמצום ולא מקבל את זה?

כן, גם כתוב כך, יש על זה מאמר.

(סוף השיעור)