שיעור בוקר 12.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת, נמשיך בקטע מס' 56 מתוך כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו מבול מים בעבודה"

"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(הרב"ש, מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

כן, זו בעיה. בעיה גדולה להבין מה זה אמונה למעלה מהדעת. זה ביטול כלפיי הבורא, שאדם, כמו שכתוב כאן, הולך בעיניים עצומות ולא מרגיש שום דבר ולא מבין שום דבר אלא הוא מקיים מה שאמרים לו לעשות אלו שכבר השיגו את תכונת הבורא. ומתוך זה מקבל ועושה, כמו תינוק שמקבל בחיים שלנו מה שאנחנו אומרים לו והוא מבצע ואין לו שום בעיה עם זה. האבא לוקח פטיש ודופק מסמר בקיר, הילד עושה אותו דבר כאילו שיש לו פטיש ויש לו מסמר, הוא עושה את זה ככה, כמו קוף, לוקח העתקה מהאבא.

אותו דבר ברוחניות, רק ברוחניות אנחנו לא רואים את זה. אבל באמת מה שדורשים מאיתנו זה לעלות לדרגה של מחשבה ופעולה של הבורא, שזה נקרא אמונה, במקום מלכות בינה. ואז על ידי זה אני אתחיל להתקרב לבורא. ללא עלייה לדרגת הבינה, לדרגת האמונה, אני לא מתקרב אליו במאומה, בכלל. אין התקרבות אחרת לבורא, אלא רק על ידי עלייה לדרגת אמונה למעלה מהדעת.

זאת אומרת שאדם מסכים ללכת בעיניים עצומות, כי סך הכול על מה הוא סוגר עיניים, מה העיניים שלו רואות, את העולם הזה, את המציאות הזאת של דומם, צומח, חי, בני אדם? אז הוא כאילו סוגר על זה עיניים. ו"סוגר עיניים" הכוונה היא לא בשכל, ולא ברגש, את מה שאני רואה, אני לא מקבל שזה ממש מה שקיים, אלא אני הולך להתקיים בדרגה למעלה מזה, מה שאומרים לי חכמים. ולכן כתוב שבסך הכול "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שבלי אמונה כזאת, שהם מקבלים את הכוח מלמעלה, מהחכמים, וההרגשה שלהם והחכמה שלהם ומה שהם שהשיגו, בלי זה אין לנו מה לעשות ברוחניות, כי אנחנו נמצאים בדרגת בהמה, בדרגת חי, ואם לא נרכוש את דרגת האמונה למעלה מהדעת לא נוכל להתקדם.

קריין: קטע 57 מתוך כתבי רב"ש ב', מאמר "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".

"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."

(הרב"ש, מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

אני מבין שמה שאנחנו קוראים עכשיו לא כל כך מובן ועוד יותר לא מורגש, אבל עוד נקרא ועוד נשתדל להשיג ולהבין ולהרגיש. עד כמה שמתאמצים בזה, כל המאמצים האלה עוד ועוד, הם מקרבים אותנו לגילוי, שאז מלמעלה יפתחו לנו את ההרגשה הזאת באמונה למעלה מהדעת, נגיע לדרגת הבינה, נתחיל להרגיש ולהבין על מה מדובר. לכן לא להתייאש מזה שאת מה שכתוב אנחנו לא מבינים, זה לא מסתדר, זה כאילו שרוצים להכניס משולש בתוך כדור, זה לא משתווה.

קריין: שוב קטע מס' 57 מתוך כתבי רב"ש ב' "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".

"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."

(הרב"ש, מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

קריין: קטע מס' 58 מתוך כתבי רב"ש א', מאמר "ענין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש, מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

נגיד עכשיו אני נמצא במצב שאני לא מבין כלום, על מה הם מדברים, מה העניין, מה זה למעלה מהדעת, למטה מהדעת, על מה בכלל מדובר, אבל אני שומע שכתוב שלא חשוב מה שאני מרגיש, לא חשוב כמה שאני מבין, אלא אני נמצא עכשיו בתוך "אין עוד מלבדו", אני נמצא בו וכבר מתוך זה יש לי בטחון מלא והרגשה מלאה שאני נמצא בקשר עם הבורא.

אמנם אני בעצמי לא מרגיש את זה, כי אני עדיין אטום, אין לי חושים. אנחנו רואים נגיד תינוק שנולד, הוא לא רואה, הוא לא שומע, הוא סתם חתיכת בשר, לאט לאט הוא מתחיל לקבל חושים ומתחיל לקבל קשר עם הסביבה. אותו דבר אני, אני נמצא אצל הבורא, אני רק עכשיו הולך להיוולד, אין לי עדיין חושים לעולם שאליו אני הולך להיוולד, זה עולם גדול, עולם חדש, הכול הכול חדש, אין לי, אבל אני שמח שאני לפחות חושב על זה, שמספרים לי על זה שאני הולך להיוולד. ואז אני שמח שיש לי קשר עם הבורא, זאת אומרת עם האימא שלי שאני נמצא בתוכה, שאני הולך להיוולד, לקבל איתה עוד קשר יותר גדול, עוד יותר גדול למלכות שמיים, לכן אני שמח.

והאמת, אני לא דורש כלום, מה שהוא נותן אני מקבל בשמחה ומודה לו על זה שמטפל בי. ולאט לאט בעבודה הזאת, כל הזמן להודות ולהודות על זה שהוא נותן, ואנחנו נרגיש עד כמה הבורא יותר ויותר מכביד עלינו, ובהתאם לזה אנחנו נתקרב אליו. הוא מבלבל אותי יותר ואני יותר נמשך אליו, עוד מבלבל יותר ואני עוד יותר דבוק אליו, וככה אני עובר על כל הדברים. הוא מגדיל לי עביות ואני הופך את זה לזכות וכך לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שנמצאים בקשר.

לכן הרב"ש אומר שיש לי זכות לשמש את המלך, במה? במדרגה הכי נמוכה, אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב שהבורא נתן לי להתקרב אליו במשהו על כל פנים. ככה זה הולך.

תלמיד: מה שאמרת לגבי זה שהבורא מבלבל אותי ואני כאילו נכלל בו יותר ויותר דרך ההתכללות בחברים ובעשירייה והוא שוב מבלבל ואני שוב עושה מאמץ, איך מתרחש החיבור הזה בסוף, מתי הוא מתרחש?

הקשר עם הבורא מתחיל מתי שאתה מפסיק לדרוש. ממש מפסיק לדרוש. אז נקרא שאתה הגעת לביטול, למידת ההשפעה המינימלית ואז יש התקשרות ביניכם. כמו שאתה לא דורש כלום לעצמך, גם הוא לא דורש כלום לעצמו, כבר יש ביניכם קשר.

תלמיד: אני פשוט מתקדם מעל זה שאני אוהב אותו וזהו, זה מספיק לי?

הדרגה הראשונה שאנחנו צריכים היא לרכוש תכונת אמונה למעלה מהדעת, תכונת בינה או תכונת השפעה. זאת אומרת אני לא דורש כלום על כל דבר שהוא מביא לי, אני מסכים עם כל דבר. זה צמצום ומסך ואור חוזר בדרגה המינימלית של הכלים הקטנים בדרגת הבינה. זה צריך להיות קודם כל.

תלמיד: אבל עם כל זאת הרי צריך כל הזמן לקבל איזה החלטות בחיים.

בחיים שלך אתה צריך להיות כמו כולם, כמו כולם. מה זאת אומרת? וודאי. זה לא שייך ליחסים שלך בינתיים עם בני אדם, זה שייך ליחסים שלך עם הבורא, שאתה בפנים נמצא עימו. וזה שיש לך הכרחיות להיות בקשר עם בני אדם, אתה עושה את זה מתוך החיצוניות שלך, אתה עושה את זה כתיאטרון כלפי האחרים, אבל בפנים אתה עימו. וכך לאט לאט תחליף חיצוניות לפנימיות.

עכשיו בשבילך העיקר זה העולם הזה והבורא זה משהו מעורפל אי שם. אתה צריך להגיע למצב שהבורא זה העיקר והעולם הזה הוא המדומה, התיאטרון, אבל אתה משחק בו, בתיאטרון הזה, בצורה כזאת שהכול קיים כדי שאני אשחק בזה מפני שהבורא רוצה שבינתיים אני אהיה בדרגה כזאת ואני אראה אחרי כל בני האדם את הבורא ושבצורה כזאת שאני מתנהג איתם אני מתנהג עימו, ואני לא מפסיק להיות בקשר עימו, יחד עם זה שאני משחק בעולם הזה. תתאר לעצמך, שכולם שחקנים, והבורא עומד אחרי כולם וכך משפיע עליך.

תלמיד: את זה בדיוק אני מתאר לעצמי ואתמול כל היום עשיתי את התרגיל שהמלצת עליו לפנות כל הזמן אל הבורא ולהימצא בקשר איתו ואני הבנתי שברגע הזה אני צריך פשוט כל הזמן להיות דבוק בחברים, כלומר כל הזמן להימצא בהם. וזה אותו המצב שבסוף יביא למצב שבו הבורא יהיה עיקר.

כן. להיות בקשר עם החברים זה דבר הכרחי כדי ממש להגיע לקשר עם הבורא.

שאלה: איך לחבר את הקשר עם הבורא שמתחיל אחרי שאני מפסיק לדרוש, עם הפנייה הקבועה הזאת שלי אל הבורא?

הקשר עם הבורא מתחיל מזה שאתה רוצה להשפיע לו ולא שאתה רוצה לקבל ממנו.

תלמיד: יש כזאת תחושה שאני כאילו עומד להתחתן עם העשירייה שלי ואני ממש מקנא בזה שזכיתי בזה.

תמשיך. אל תפחד להתחתן.

שאלה: איזו תפילה יכולה להיות אם אני מפסיק לדרוש? כלומר, על פי הבנתי תפילה היא דרישה.

תפילה לאו דווקא צריכה להיות בזה שאני דורש. יכול להיות תפילה בזה שאני מודה, בזה שאני אוהב. תפילה זה פנייה לבורא לאו דווקא שאני מבקש כל הזמן. אבל לבקש אפשר, תן לי אהבה אליך, תן לי יחס יפה אליך, תתקן אותי קצת יותר. למה לא? אבל יחד עם זה יכולה להיות תפילה של הודיה.

שאלה: מה זה אומר להכניע את דעתי כלפי דברי החכמים?

זה נקרא שאני מקבל מה שהם אמרו כמו עובדה ואני רוצה לחיות לפי זה ולא לפי מה שהשכל שלי אומר. אבל אני לא מוחק מה שהשכל שלי אומר אני רק שומר אותו למטה ודברי חכמים למעלה. אחד מעל השני. זה מה שאני עושה. למטה זאת דעתי ולמעלה זאת דעת החכמים, ולכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: הדרגה המינימאלית של האמונה בבורא זאת האמונה בכך שאין עוד מלבדו?

נניח שכן.

שאלה: לא ברור מה הקשר בין עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, לעבודה באמונה למעלה מהדעת.

זה בדיוק התנאי שאני לא הולך לפי עיניים ואוזניים, זאת אומרת לפי השכל והרגש, אלא אני הולך לפי מה שחכמים אומרים לי. זה עוזר לי לעלות לדרגת האמונה. דרגת האמונה זה נקרא דעת הבורא, מחשבה של הבורא, יחס של הבורא לבריאה. שאני רוצה להתלבש בו, לשמוע, לראות דרכו, איך הוא מסתכל על הבריאה. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. למעלה מדעתי.

תלמיד: עשירייה אומרת לי שבחוץ יש חושך, אני רואה שבחוץ יש אור אבל אמונה למעלה מהדעת בורא, רב התגלה בעשירייה ואמר לי שיש חושך אז אני אומר בסדר, יש חושך.

כן.

תלמיד: אבל אני גם רואה שיש אור.

זאת אומרת, בעיני הבורא יש דבר כזה חושך ובעינייך זו הבחנה אחרת, אתה אומר שזה אור. אז מה?

תלמיד: אז אני רואה הפוך, אז אני הולך עם מה שאני שומע מהבורא מהרב וכן הלאה אבל אני רואה הפוך אז למה אומרים עיניים להם ולא יראו?

כי אתה לא רואה בעיניים שלך מה שרואה הבורא. עדיין אתה לא רואה. עדיין אתה נמצא בראייה שלך. מה לא ברור?

תלמיד: עכשיו ברור.

יופי.

שאלה: הקשר עם הבורא מתחיל בזה שאתה מפסיק לדרוש וזאת ההידמות המינימאלית לתכונת ההשפעה. אם אני מאה אחוז דרישה לכל דבר כל הזמן, רצון שרוצה לבלוע לתוכו כל הזמן משהו, אנחנו מבקשים מהבורא, אנחנו מתחברים סביב הדרישה כלפיו כדי שהוא יתגלה. אנחנו דורשים, ניצחוני בניי. זה כאילו אנחנו דופקים את הראש בקיר הלא נכון. מהי נקודת המפנה, איפה היא צריכה להיות בתוך הטבע שלו?

בשביל מה אתה מבקש? לא לבקש כלום זה גם לא טוב. אתה לא עושה בזה שום נחת רוח לבורא בזה שאתה לא מבקש. חס ושלום, זה נקרא מת. תינוק שלא דורש, שלא רוצה, שלא מגיב, אוי ואבוי. ההפך, אנחנו צריכים לבקש, אבל אנחנו צריכים לדעת מה לבקש ואז לדרוש. ולדרוש בכל הכוחות, בצעקות. זה העניין. זאת אומרת, אנחנו לא מבטלים את הרצון לקבל שלנו. לא מבטלים אותו. אנחנו רק רוצים להלביש עליו כוונה נכונה.

תלמיד: אז מה לדרוש, איך נכון לצעוק, מה זה נקרא ניצחוני בניי, במה ניצחו אם כך?

הבורא נתן להם יצר רע והם דורשים ממנו שייתן להם יצר טוב. במקום כוונה על מנת לקבל, כוונה על מנת להשפיע. והם מחייבים את הבורא שיחליף להם את זה. בזה הם יתגברו עליו והוא שמח מזה.

שאלה: למדנו היום שמה שהאוזניים שומעות לא בהכרח מגיע אל הלב. איך אנחנו יכולים להשתמש במצב של ל"ג בעומר בתהליך לעשות לעצמנו רב?

בימים המיוחדים האלו יש יותר התעוררות. ולכן אנחנו צריכים יותר להשקיע כוחות כדי להתחבר בינינו ולדרוש מהבורא את המאור המחזיר למוטב. וזה כוח גדול מאוד שמאיר עכשיו על העולם, על האנושות, עלינו. גדול מאוד, כדאי. גם במשך היום כמה שאפשר להיכנס ולשמוע ולראות מה קורה לנו בכל המסכים שלנו.

שאלה: אתה אומר שאנחנו שומרים על הדעת שלנו ועובדים מעליו באמונה מעל מהדעת. האם יש אי פעם זמן שבו הדעת הופכת לאמונה מעל מהדעת, זמן שבו כבר לא צריך לעבוד בדעת?

לא. אני לא יודע, בגמר התיקון גם לא. הרצון לקבל נשאר, ואנחנו מוציאים כלים מהמצרים, מה שנקרא, ובונים עליהם את הכלים שלנו. זאת אומרת אי אפשר בלי דעת. האדם הוא נברא, ונברא לא יכול להיות רק בדעתו של הבורא, הוא חייב שתהיה לו דעתו של הנברא, ולמעלה מזה הוא בונה את דמות הבורא על עצמו. ולכן הוא נקרא "אדם", "הדומה לבורא".

אני לא יודע מה יקרה שם, אחרי גמר התיקון, אבל נברא נשאר נברא. לפחות עד גמר התיקון בטוח שזה כך, אחר כך נראה מה יקרה איתנו, זה תהליך אינסופי.

דווקא בגלל שאנחנו נבראים אנחנו חייבים להיות בדעתנו ולמעלה מדעתנו לקבל את דעת הבורא ובפער בין שתי הקומות האלו אנחנו קיימים. אז יש לנו הרגשה מי אני לעומת הבורא, אחרת לא תהיה לי הרגשה. ההרגשה שלי חייבת להיות נכללת משתי הבחנות, שאני ביניהם נמצא, "אני", "בורא" ואני ביניהם, בהשוואה ביניהם, תמיד כך.

תן לי דוגמה מהעולם הזה שאנחנו מרגישים משהו שנכלל רק מתופעה אחת ולא שתיים, שאין דלתא, ההבדל בין שני מצבים. אנחנו לא תופסים אחד ולא תופסים את השני, אנחנו תופסים רק את ההבדל. את ההבדל אנחנו תמיד מודדים ומרגישים ובו אנחנו קיימים.

לכן חייב להיות רצון לקבל שהבורא ברא, ורצון להשפיע של הבורא, ובהשוואה בין הרצון לקבל על מנת לקבל, לבין הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, אבל ברצון לקבל אנחנו קיימים ואנחנו מודדים רק את הכוונות על מנת לקבל, על מנת להשפיע, יותר, פחות. אלה כל החיים שלנו. אם זה היה נעלם מאיתנו לא היינו מרגישים את המציאות, את עצמנו וכל המציאות שבה אנחנו קיימים.

שאלה: מה זה דעת דקדושה ואיך זה מרגיש?

דעת דקדושה, זה דעת של הבורא, דעת של השפעה. ואיך זה מרגיש אני לא יכול להגיד, כי מי שמרגיש מרגיש, מי שלא לא.

שאלה: הביטוי שכתוב כאן ללכת בעיניים עצומות אחרת יכנס אבק. האם אבק זה הדעת?

"אבק" זה נקרא מה שמסתיר מאיתנו אפשרות לראות את האמת.

שאלה: מה ההבדל בין לבטל את רשות עצמך לבין ללכת למעלה מהדעת?

לבטל את עצמו זו הפעולה הראשונה בלעלות למעלה מהדעת.

תלמיד: זו הכניסה, זו התחלת העבודה?

נגיד שזה כניסה.

תלמיד: ממה עשויה דעתי?

חומר של הדעת, אני לא מבין מה זה.

תלמיד: ממה זה עשוי, מה זה הדעת שלי, ממה היא עשויה?

דעת, עכשיו יש לי מוח ויש לי לב. שילוב מיוחד בין מוח ללב נותן לי דעת. אבל אנחנו עכשיו עדיין לא יכולים להשתמש במושגים כאלה.

(סוף השיעור)