שיעור הקבלה היומי7 ott 2023(בוקר)
שיעור בוקר 07.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 523, מאמר "שמעתי" ח',
"מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 523, מאמר "שמעתי" ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".
אנחנו נמצאים בימים מיוחדים, שבהם אנחנו חוגגים הזדמנות שלנו עוד יותר לבחור במגע עם הבורא, בדבקות בבורא על ידי התורה ולהרגיש עד כמה יש לנו אמצעי להגיע בחיים האלו הקצרים, השפלים, למקום גבוה ונצחי.
כדי להגיע להזדהות עם כוח עליון, להיכנס לנצחיות, לשלמות, אנחנו צריכים קודם כל לבנות בנו בכל אחד ואחד מערכת שבה מבדילים בין כוח קבלה לכוח השפעה, בין אהבה לשנאה, בין התקרבות להתרחקות, זה העיקר. ואז בהתאם לכוחות האלה שיפעלו בנו אנחנו נראה את עצמנו איך אנחנו מתקדמים אל מטרת הבריאה.
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 523, מאמר "שמעתי" ח. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".
ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א
שמעתי תמוז תש"ד
"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').
ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:
א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.
ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.
והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.
ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.
נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.
וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.
אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."
שאלה: בעל הסולם אומר ש"האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות."
זאת הבעיה.
תלמיד: בדיוק. איך אני יכול לדעת מתי הוא כן ייהנה ממה שאנחנו עושים, איך אני יכול להרגיש את זה, אם בכלל?
אתה צריך להתרגל לחשוב על החברים קודם כל. אין ברירה, זה כל כך דוחה אותנו שבלתי אפשרי בכלל לזוז. ברגע שאני חושב על החברים אז אני נזכר, "העשירייה, הקבוצה, מה אנחנו צריכים לעשות, מה אני צריך לעשות איתם, והם איתי, איך אנחנו נתקשר זה עם זה". אבל אם אני יודע שדווקא בקשר בינינו, שם אנחנו מוצאים את הכניסה לעולם העליון אז אין ברירה, אז אני משתדל למצוא את זה ולהידבק לזה ולהיות כל הזמן שם. זו עבודה שלי.
ואחרי שאני מאתר את הדרך לזה ועובד ככה בכוח כי אין לי ברירה, אני חייב להביא את הבורא לפניי, כל הזמן כך בלתאר אותו, שהוא נמצא לפניי ואני חייב להיות לפניו וכל הזמן להשתוקק אליו וכל הזמן להתקרב אליו, אז כאן בעצם תחילת העבודה האמיתית.
תלמיד: מה המושג של "צל"? למה הוא אומר פעמיים צל?
צל זה שאני מאתר משהו שנמצא אבל לא בצורה נכונה, אמיתית אלא צל ממנה, פנים ואחוריים.
תלמיד: אז הוא כותב, "נמצא שהצל הזה מביא לו חיים." איך צל מביא לי חיים? צל זה הסתרה?
כן.
תלמיד: אז איך זה מביא לי חיים אם זו הסתרה?
אבל לפחות אני יודע לפי הרגשת הצל שאני נמצא בדרך הנכונה ואני מתקרב לבורא.
תלמיד: מה זה צל? זה חושך?
צל זה הרגשת האחוריים, הרגשת ההפכיות. זאת אומרת אתה מכוון נכון במה שאתה רוצה לראות אבל אתה לא מזהה את הדבר בעצמו.
תלמיד: בעצם מה העבודה שלנו, להסיר את הצל הזה? לגלות, כאילו להסיר את הצל, להזיז אותו הצידה?
העבודה שלנו, להידבק בבורא בכל מצב שיהיה, גם בצל וגם באור.
שאלה: רב"ש כותב פה שאני צריך להתפלל במצב הזה שיוציא אותי ממנו, אבל גם כותב שאני צריך להסכים עם המצב הזה.
כן.
תלמיד: זה לא מסתדר לי ביחד.
שאנחנו מתחילים לעבוד אז ודאי שאנחנו רוצים גילוי פנים כמה שיותר שיהיה תמיד לפניי ושום דבר חוץ מזה אני לא רוצה. אבל אחר כך, שאנחנו יותר ויותר מבדילים בין אור לחושך, צל ובהירות, אז אנחנו מבינים שהדברים האלה ההפוכים צריכים לעבור עלינו וללמד אותנו איך אנחנו מתייחסים לגילוי הבורא. כמו שכתוב, "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי", שאני אפילו מהצל יכול לקבל תענוג, הבחנות, הכְוונות וכך להתקדם.
שאלה: אנחנו צריכים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, כשיש לנו את האפשרות לעלות מעל הדעת עלינו לעשות את זה. אם אנחנו לא עושים את זה אנחנו כאילו נמצאים בהסתר בתוך הסתר. אז מה זה אומר שאנחנו נדחפים לאיזה צל כפול אם אנחנו לא נדבקים לבורא?
אנחנו לאט לאט מתקרבים למצב שאחרי כל מיני הסתרות אנחנו יכולים לאתר את הסתרת הבורא. זה לא שאין לפניי כלום כמו בחושך גמור, אלא אני צריך להתחיל לזהות את השינויים שהבורא עושה איתי, ומתוך השינויים האלה, שאני רוצה להידבק אליהם, לא חשוב לי איזה שינויים העיקר שאני כל הזמן מחזיק את עצמי בזה שמה שנסתר ממני זה הבורא בעצמו, אז ככל שאני משתוקק לצורה הזאת, נעשית לי יותר ויותר שמחה.
מפני שאין, כמו שכתוב, אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות. זאת אומרת, שהיה ספק, שלא ידעו, לא ידענו, לא הרגשנו, ופתאום הכול מתגלה. הרגע הזה שהכול מתגלה הוא ממש רגע הכי גדול. זה מה שאנחנו צריכים. זאת אומרת כל הזמן, כל הזמן להשתוקק לאתר את הבורא בתוך ההסתרה.
תלמיד: מה זה אומר שבהסתר בתוך הסתר אתה מגיע למצב שבו אתה כבר לא יכול להתפלל יותר, אתה הרי צריך תפילה כדי לצאת מהמצב. אז מה הבורא נותן כהזדמנות לחזור לעבודה, איך זה קורה?
אנחנו נבדוק. עכשיו אני לא רוצה להגיד מראש, אבל תראו מתי זה הסתר, מתי זה הסתר בתוך הסתר, ואיך אנחנו משני סוגי ההסתרות האלו מגיעים לגילוי. עוד מעט.
שאלה: צל זה מצב ביניים בין אור לחושך?
כן, שאני מרגיש שיש משהו, אבל נסתר.
תלמיד: מה העבודה בזמן צל?
שאני רוצה לגלות מה שמסתתר, וזו העבודה שתלויה בי בלבד. עד כמה אני מתקן את עצמי ומקרב את עצמי לגלות מי מסתתר.
תלמיד: אני לא רוצה להישאר בצל.
לא, מטרת העבודה שלנו היא לגלות את הבורא ולהידבק בו פּנים בֵּפּנים.
שאלה: אז מה האדם דורש במצב שהוא בצל?
להתקרב לבורא בכל זאת. צל דוחה את האדם, והאדם רוצה להתקרב.
שאלה: בהמשך לזה הוא כותב "וזה נקרא בצלו חמדתי. כלומר, הוא חומד למצב שיוכל לעשות התגברות למעלה מהדעת." מה יש בלמעלה מהדעת שנותן לאדם כוח להמשיך בדרך?
שהוא לא תלוי בתכונות שלו, הוא לא תלוי בשכל וברגש שלו, הוא הולך רק בשלבים שבהם הוא בטוח מגלה את הבורא.
תלמיד: העניין של ללכת גם בטוח וגם למעלה מהדעת, זה כביכול לא משתלב ביחד.
דווקא כן.
תלמיד: איך?
כי בתוך הדעת אני תמיד טועה, אפילו במסגרת החיים האלה, אבל למעלה מהדעת, כשאני הולך לפי כמה אני יכול להשפיע, להתנתק מעצמי, לעלות למעלה מעצמי, במצבים, בפעולות כאלה, כאן דווקא אני מרגיש שיש לי מה לעשות.
תלמיד: אז במצב שהאדם באמת מקבל מעין דחיפה שיוכל ללכת, איך הוא מתפלל נכון? כי בדרך כלל בתפילה, אתה מבקש להעלים את הדבר הזה, להרגיש יותר טוב, ביטחון, אז אתה נופל לתוך הקבלה העצמית שלך.
לומדים במשך הזמן. זה לא תלוי במילים שאני עכשיו אמסור לך ואתה תרשום ואחר כך תגיד.
שאלה: אמרת שהאדם חותר אחרי הצללים להגיע לגילוי של הבורא כל הזמן. איך האדם עושה את הגילוי הזה בהדדיות, ולא שהגילוי יתגלה לו כשמש גדולה שתשרוף אותו כבושה?
כך הוא מבקש. הוא צריך קודם כל להתחבר לחברים. כשמתחבר עם החברים בלב ונפש, אז משתדל להגיע למהות החיבור שזה הבורא שנסתר ביניהם, והם כולם ביחד מגלים אותו ביניהם.
תלמיד: וכשהגילוי הזה, הרדיפה אחרי הגילוי בתוך עשירייה הוא בחיבור, אז הבורא מתגלה כחבר בינינו?
לא, הוא מתגלה כמלווה, מארגן, מסדר אתכם.
שאלה: כשיש בעיות בעשירייה, אולי הסיבה לבעיה היא לא הבורא, אלא חברה, איך אנחנו יכולות להגיע לבסיס, להפנים שבאמת אין עוד מלבדו, שהכול מגיע אלינו מהבורא?
אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו לאתר את ההפרעה שיש בינינו ולסלק אותה. זה הכול ואז זו העבודה שלו. העבודה שלנו לבקש תיקון, העבודה של הבורא לבצע את התיקון.
תלמיד: כשמשהו קורה בעשירייה, ברור שהוא רוצה להגיד לנו משהו, אבל אני לא מבינה מה הבורא רוצה להגיד, להסביר, ואני לא רוצה לקבל מכה יותר חזקה. אז אם אני לא מבינה את הבורא, מה אני צריכה לעשות?
לבקש ממנו להתגלות ולהסביר מה הוא רוצה ממני יותר ברור ושלא יסתתר, שאני אדע בדיוק עם מי יש לי קשר ומה לעשות.
שאלה: מה ההבדל בין סבל מהצל הראשון, לסבל מהצל השני?
יש כאן הרבה מצבים. יכול להיות שאני נמצא בצל ואני לא מרגיש שאני נמצא בצל. כשיש הסתרה, כדי שנרגיש שהיא קיימת, אנחנו צריכים להרגיש כבר במשהו את האור, וכשהאור לא נמצא, הוא מתחבא, זה דבר אחד. דבר אחר הוא, שאני צריך לדעת מה נותן האור, מה הוא מביא לי ואז אני מבין מהי מהות ההסתרה, מה בדיוק ההסתרה מסתירה. כך אנחנו בהדרגה, מתוך החושך מגלים את הבורא, מיהו, מהו, "כיתרון אור מתוך החושך"1.
שאלה: הוא כותב שהתרופה להסתרות וייסורים היא להרבות בתפילה, כדי להוציא את האדם מהמצב בו הוא נמצא. מהו כוח התפילה? מה היא משנה באדם?
הכול. כי אין לנו מה לעשות, חוץ מלבצע תפילה. אבל תפילה, זאת אומרת בקשה לבורא שיעזור לנו, צריכה להיות מעשית, זאת אומרת שאני עושה משהו בכל זאת, אילו פעולות התקרבות, דיונים עם החברים, בניית קשר יותר עמוק, יותר מחובר בינינו. ואז, כשאני אחרי כל המאמצים שלי מבקש מהבורא שיעזור לנו להיות קרובים זה לזה, נמצאים יחד, אז אני מרגיש שזה פועל והבורא עונה.
תלמיד: איך אני מחזק את התפילה כל הזמן?
אתה לא יכול לבד לחזק את התפילה בהרבה, אבל אם אתה נמצא עם החברים ואתם פועלים כדי להתקשר ביניכם עוד ועוד, אז התפילה נעשית "תפילה בציבור" והבורא בטוח שומע תפילה.
שאלה: בחלק הראשון זה נשמע כמו פלירט בין הבורא לאדם. האדם מכוּון ואז יש צל, סוג של דחייה, אבל כתוב שהצל הזה "מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'". בחלק השני, אם הוא לא עושה את זה, יש הסתרה כפולה. איך אנחנו בחברה יכולים לעזור זה לזה לראות את הצל כדי שנתחיל בתפילה?
אנחנו מבקשים מהבורא שיגלה לנו את מצבינו האמתי, איפה אני נמצא, כי ההסתרה היא הסתרה, היא מכסה את הכול פחות או יותר. אז מבקשים מהבורא גילוי, שהוא יגלה לנו את המצב שלנו, איפה אנחנו זה כלפי זה, איך אנחנו כל אחד כלפי הבורא וכולנו יחד כלפי הבורא. בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא בבקשות שלנו והוא פותח לנו בסופו של דבר.
תלמיד: יש לנו פרק זמן בין ההסתרה הראשונה לההסתרה הכפולה. ההסתרה הראשונה היא עבורנו, כדי שנהיה הרבה יותר מדויקים במעשים, בתפילות, בכוונות. איך מזהים את זה?
אנחנו רואים את המצב שלנו ורוצים שהמצב הזה יהיה יותר ברור.
תלמיד: יכול להיות שהיראה והפחד עולים כשיש הסתרה?
לא.
תלמיד: בעל הסולם מתאר פה שני מצבים שבהם אדם נמצא, או שהוא בתפילה, או שהוא לא בתפילה.
כן.
תלמיד: אם הוא בהסתר אחד, אז הוא עדיין מתפלל ורוצה, אחר כך בהסתר כפול הוא כבר לא יכול להתפלל, ואחר כך, הוא אומר, האדם בעצם צריך לקבל את כל המצבים כי כך הבורא רוצה, שהוא יעבוד למעלה מהדעת.
ודאי שאת כל המצבים הבורא מייצר ומסדר, וכך אדם צריך לראות.
שאלה: האם נכון להסכים גם עם זה שנראה לך שהחבר לא בתפילה, או שעל זה צריך להילחם ולא להסכים עם זה?
אנחנו מבקשים בתפילה שלנו עזרה לכולם, שהבורא יתגלה בקשר בינינו ומתוך זה נבין, נרגיש, את הקשר האמיתי שבינינו, נוכל לעבוד בו.
תלמיד: אז שוב, אם נראה שהחבר עכשיו לא בתפילה, שהוא ברח, ועכשיו בחיי היום יום הוא לא חושב באמת על מה שצריך, האם על זה אפשר ונכון להסכים? אפשר להגיד שזה מה שהבורא רוצה, זה מצבו, אחר כך יעבור לו.
לא, אני צריך להתקשר עם כל החברים, אני צריך להרגיש בקשר הדוק תמידי איתם, ואני צריך להתפלל עבורם.
תלמיד: אז על זה אין פשרות, על זה לא מוותרים?
לא מוותרים. כל עוד לא נגיע לפחות לאיזו תפילה מינימלית של כל אחד עבור חברו, לא נגיע לכלי הכללי שלנו.
שאלה: לגבי המצב השני של הצל, כשהאדם כבר לא יכול להתפלל ומגיע למצב של כפירה, האם זה מצב שהכרחי להגיע אליו בדרך או שיש דרך להימנע מזה?
כביכול אפשר להימנע, אבל אני חושב שאי אפשר. אני חושב שבמשהו, אפילו לאיזה שבריר של שנייה, אדם חייב לעבור את המצב.
תלמידה: האם יש הכנות שאנחנו רוצים לעשות לפני שאנחנו מגיעים למצב של צל או שהמצב של הצל הוא רצוי?
המצב של הצל הוא רצוי, אנחנו מתחילים ממנו, כולנו נמצאים בהסתרה.
תלמידה: נאמר בקטע, רק על ידי הייסורים. האם מדובר בייסורי אהבה שאין לנו את גילוי הבורא, או בייסורים ומכות רגילים?
נראה בדרך.
תלמידה: איך לא להתנתק מהקשר עם הבורא שהרגשנו בכנס?
זה תלוי בנו, איך נרגיש את עצמנו מרוחקים בצורה גשמית, ודווקא מתוך זה מקורבים בצורה רוחנית זה אל זה. הכול תלוי בנו, ואז נבין למה אנחנו בכלל קיימים בעולם כזה שכולו גשמי ובכל זאת אנחנו צריכים להביא לתוכו רוחניות, קשרים רוחניים.
שאלה: אמרת שכל עוד כל חבר לא יתחיל לבקש עבור כל העשירייה, לא נגיע לכלי המשותף.
כן.
תלמיד: למה?
הבורא סידר לנו קשר ואנחנו נמצאים בקבוצה, אנחנו צריכים להתחבר בינינו בתוך הקבוצה כדי להתפלל לבורא ולדרוש, לבקש ממנו יחס אלינו כמו לנבראים רוחניים, שהוא יראה לנו את דרכו ואת דרכינו, וזו העבודה שלו. העבודה שלנו היא לבקש ולצפות שזה יקרה, העבודה שלו היא לחבר בינינו ולתת לקשר בינינו את ההתגלות שלו.
תלמיד: לפעמים אתה אומר שאם שניים מבקשים זה כבר כלי, לפעמים אתה אומר שאלו בכלל לא החשבונות שלך, אל תיכנס לזה, העבודה שלך היא לבקש עבור העשירייה.
אני לא מבין אותך.
תלמיד: זה מעורר המון טרדות ודאגות אם כל העשירייה לא בבקשה, כי כל עוד לא כולם יבקשו, לא יהיה כלי ולא יהיה בורא.
פחות או יותר.
שאלה: האם ההסתרה היא על "אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב", זה הצל שהאדם מרגיש?
כן.
תלמיד: בכל התקופה האחרונה וגם בכנס שמענו שיותר בטוח לבדוק את עצמו מול החברים ולא מול הבורא.
כן.
שאלה: אתמול בסעודה חבר סיפר לי שארבע עשרה שנה הוא חשב משהו לא טוב על חבר, ורק כשהייתה לו איתו תורנות בכנס הוא פתאום גילה שהחבר רק רצה את טובתו, הוא לא הבין אותו נכון.
אנחנו יכולים לבדוק כך את עצמנו ביחס לבורא לפני שבדקנו את עצמנו מול החברים שאנחנו מצדיקים אותם?
לא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אנחנו צריכים קודם לסדר את היחסים שלנו בתוך הקבוצה. אם יש לי איזו בעיה עם החברים, לא יעזור לי הבורא, אני צריך קודם לסדר את היחסים איתם, אני צריך קודם לפנות אליו ולבקש ממנו שיעשה בנו שינויים, יקרב אותנו בינינו. אנחנו קודם צריכים לבנות כלי, ואחרי הכלי אנחנו כבר יכולים לדבר על החיבור בינינו.
תלמיד: האם אפשר לתקן את היחסים עם החברים יותר מהר ולא ליפול למצב שארבע עשרה שנה אתה חושב משהו כזה על חבר?
יכול להיות, אבל זה תלוי באדם עד כמה ברצינות הוא בונה את הכלי הזה, את הקשר שלו עם החברים, עד כמה הוא דואג לזה, הכול תלוי באדם. הבורא כל הזמן מנסה להביא אותנו למטרה בדרך האופטימלית ביותר.
שאלה: הכרת שפלות עצמו מזמינה התעוררות מלמעלה על כל העשירייה?
יחסית, במידה שהם נכללים זה בזה.
תלמיד: וסימן טוב לכך שניתנה התעוררות, הוא שכולם שומרים זמן, דואגים, עוזרים זה לזה, והעקרונות מתעוררים באדם?
כן.
תלמיד: ומה מביא את העליון להחליף צל א' לצל ב'?
רק על ידי תפילה, חיבור בינינו ותפילה אליו.
תלמיד: מה הגורם שמשתנה ביחס שלנו, שכתוצאה מזה העליון מחליף לנו צל בצל?
היחס שלנו. לפי היחס שלנו, לפי הקשר בינינו.
שאלה: המשמעות היא, שאם הפסקתי לשים לב מהי בעצם העבודה בעשירייה, ואני מסתכל על מצבי כפרט ולא כשווה בכלל, אז התנתקתי ומיד הצל מתחלף?
את זה אני כבר לא יכול להגיד, כאן זה חשבון יותר עליון, אני לא יכול להגיד שזה יהיה כך.
שאלה: התהליך הזה, של להיות בצל ואז גילוי, האם זה משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב בתהליך ההתפתחות שלנו?
כן.
תלמידה: האם כל העשירייה עוברת את זה ביחד, או שכל אחת בנפרד, פעם מישהי בצל, ומישהי אחרת בגילוי?
גם וגם, זה כבר לא תלוי בנו.
תלמידה: איך אפשר להאיץ את התהליך הזה כדי לעבור את כל השלבים מהר יותר?
להאיץ אפשר רק בעזרת עוצמת החיבור בינינו, שאנחנו צריכים להשיג. אבל באיזו צורה זה יהיה אני לא יכול להגיד, כי זה כבר לא תלוי בנו, אלא זה לפי הטבע הפנימי של העשירייה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות כלי. מה זה אומר לבנות כלי, ואיך אני יודעת שאני פועלת בכיוון הנכון?
צריכים להיות יחד עם החברים, או עם החברות, ויחד איתם לבנות, ואז זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אתן תרגישו איך נוח וטוב לכן להתחבר, כמו בלגו.
שאלה: בתחילת המאמר, הוא מצטט מ"שיר השירים" "עד שיפוח היום ונסו הצללים". לָמה שינוסו הצללים, מה לא טוב בצל?
שיהיה יותר גילוי, יהיו יותר צללים, יהיה שינוי של המצבים.
תלמיד: מערכת היחסים עם ההסתרה, עם הצל, לא ברורה לי. האדם צריך לבקש שהצללים ייעלמו? כי הוא אומר שלא.
זו לא מטרת ההתפתחות שלנו, שיעברו הצללים. המטרת ההתפתחות שלנו היא שלמרות שיש צללים אנחנו מתחברים יחד, והצללים האלה במשהו עוזרים לנו, כדי שנצרף את עצמנו לשני בצורה נכונה.
תלמיד: התכלית של ההסתרה, של הצל, היא הרי ליצור באדם השתוקקות, דרישה, תפילה.
לא בלבד, אבל כן, גם זה.
תלמיד: מה עוד?
שנדע שבצורה שאנחנו שומרים את הצללים האלו, אנחנו מתקדמים בצורה מאוד מיוחדת.
תלמיד: בדיוק. אז מה זה לדרוש גילוי פנים, מה זה אומר שהבורא מאיר עם הפנים שלו? הרי לא יכול להיות גילוי בלי שיש הסתרה.
נכון.
תלמיד: אז מה זה אומר גילוי פנים?
שזה גילוי בהסתרה.
תלמיד: ומה זה אומר מבחינת הצל, הצל לא נעלם?
הצל לא נעלם, אלא זה "ספרא דצניעותא", ככל שאנחנו מגלים את ההסתרה, כך כנגד זה, אנו מגלים את הקשר הנכון בינינו.
תלמיד: ומה מאפיין בדיוק גילוי פנים אמיתי?
גילוי פנים אמיתי מגלה לי שאני צריך להשתוקק לקרבה מיוחדת עם חברַי, ובסך הכול בפאזל הזה אנחנו בונים את דמות הבורא.
תלמיד: וההשתוקקות לזה מספיקה לאדם?
כן.
שאלה: צל זה צרות, זו הרגשה של צרות?
לאו דווקא. צל זה מה שאני רוצה להשיג, ובינתיים הוא נסתר ממני, ודורש ממני ייתר מאמץ.
תלמיד: זאת אומרת, במצב שאני לא מרוצה כרגע, כשמשהו לא מסתדר לי, ואני לא בשלווה? אם אני בשלווה, והכול בסדר זה לא יכול להיות צל, וזה לא יקרא צל?
לא.
תלמיד: "ובצלו חמדתי", זאת אומרת, שאני מרוצה מהצל הזה, אני מרוצה מהצרה הזאת, אני מרוצה מהאי נחת שלי, כי זה מקשר אותי אליו.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, שאני מנותק לגמרי מהרצון לקבל. הצל הוא ברצון לקבל, ואני במישור אחר לגמרי, זאת אומרת, זה אפילו תמריץ בשבילי?
נגיד שכן, אבל זה לא עד כדי כך ברור והחלטי.
תלמיד: זה נכון לגבי העבודה בעשירייה, או שזה נכון בכלל, בכל מצב שהוא?
בדרך כלל זה בעשירייה.
תלמיד: ומה לגבי אנשים שלא בדרך, גם יש להם אינסוף צרות, זה קשור או לא קשור?
זה לא קשור, הם לא באים לחיבור כדי לגלות את הבורא, את הכוח עליון, את כוח ההשפעה, זה לא מדאיג אותם.
שאלה: איך זה שדווקא הצל הזה, שעליו הוא מדבר פה, שמביא לעבודה למעלה מהדעת, דווקא הוא בונה את הכלי הנכון בעשירייה?
כי על ידי הצל אתה רואה שכאן חייב להיות גילוי.
תלמיד: מה הוא מסתיר, ומה הוא מגלה הצל הזה?
זה יכול כל פעם להיות בסגנון קצת שונה, אבל בדרך כלל הצל מסתיר ומגלה את הקשר הנכון בינך לחברים, וביניכם לבורא.
תלמיד: נניח שאנחנו צריכים להגיע קשר כזה שכל אחד יהיה בתפילה אחד עבור השני כל הזמן. איך הצל עוזר לזה?
כשיש הסתרה, בתוך ההסתרה יש תכונות מיוחדות, שמתגלות כלפי האדם שמרגיש את ההסתרה. הסתרה מושכת אותו, זה כמו פלירט, היא גם מגלה, וגם מסתירה, ואז האדם נמצא בשינויי מצבים רבים, רוצה להשלים ביניהם, וכך מתקדם.
תלמיד: זה כאילו מצבו, אבל הוא צריך מזה לצאת אל דאגה ומחשבה על העשירייה, בלי קשר או מעל למצבו?
כי זה קורה בטוח ובהתאם לכמה שהוא מרגיש אי נוחות בהסתרה, ואז הוא מתחיל לגלות איך הוא יכול לצאת ממנה. יוצא שאז הוא מגלה שההסתרה מיועדת לא כדי שהוא יבטל אותה, אלא שהוא דווקא צריך להנות מהסתרה. "בצילו ישבתי וחימדתי, ופיריו מתוק לחיכי".
תלמיד: זה כשהוא נהנה ממנה או שהחברים נהנים ממנה?
גם הוא בעצמו.
תלמיד: כלומר, מההסתרה האדם צריך להביא משהו, הפרי לא אצלו, הפרי למעשה בעשיריה, איך המצב האישי של האדם מביא אותו להרגשת העשיריה והוא משתחרר מעצמו לעשירייה?
אני לא יודע, מה זה משחרר את עצמו מהעשירייה?
תלמיד: להרגיש את העשירייה, להיות בין החברים ולא בתוך עצמו, איך ההסתרה מביאה את האדם אל מרכז העשירייה?
כשהוא מרגיש שהוא נמצא בהסתרה וההסתרה הזאת מגיעה מלמעלה, אז בתוך זה יש לו תפילה מיוחדת כל פעם יותר ויותר מכוונת למטרה.
שאלה: בתוך ההסתרה האדם יכול להיות משפיע או שהוא רק יכול להצדיק?
לא, בתוך ההסתרה ישנן כל מיני פעולות, הבורא מעורר את האדם על ידי ההסתרה לפעולות האלה וכך הוא מתקדם.
שאלה: חברה שאלה איך אנחנו יכולים להאיץ את התהליך ולעבור את השלבים מהר יותר? אמרת שאפשר על ידי עוצמת החיבור, אבל זה לא תלוי בנו, אלא זה לפי הטבע הפנימי של העשירייה. תוכל להסביר מה זה אומר הטבע הפנימי של העשירייה, והאם אלה מנגנונים שאנחנו יוצרים או איזה משהו שאנחנו לא מודעים לו בהכרח?
לכל עשירייה ועשירייה יש אופי מיוחד, סגנון מיוחד, עבודה מיוחדת, לכן אנחנו פועלים בתוך עשיריות, ולא יותר.
תלמידה: הכוונה היא לרשת הפנימית של הקשרים ולא משהו שאנחנו יוצרים ברמה מודעת,
כן.
תלמידה: אין בינינו איזה מנגנונים?
לא, נולדנו והתחברנו, זה לא תלוי בנו. בנו תלוי רק קשר הדוק יותר.
שאלה: בסופו של דבר הצל צריך להביא אותנו לגילוי הבורא לנבראים בעולמנו?
כן.
שאלה: כשאדם נמצא בהסתרה, מהו הגורם שמביא אותו לשמחה?
מתוך כך שההסתרה היא כבר צעד קדימה גדול וחשוב לגילוי, ככתוב, יתרון האור מתוך החושך. אז ככל שתהיה מורגשת בו יותר הסתרה, הוא יגלה יותר כשהיא תעבור, תתפוגג.
תלמיד: כשמחפשים משהו, אמרת שזה בא מההפכיות, שאני משתוקק למשהו שעוד לא גיליתי. איך בזה שאני עוד לא מצאתי אני יכול בכל זאת להיות בשמחה, הרי לא גיליתי את הבורא, אני נמצא בצל שלו.
גם את הצל עוד לא גילית, מי זה הבורא, איך מתגלה הצל שלו, איך אנחנו מתקרבים אליו, באיזה צעדים, זאת אנחנו עוד לא השגנו, ההסתרה תביא אותנו לזה.
תלמיד: ודווקא במצב הזה צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת?
כן.
שאלה: מה ההבדל בין הסתרה לבין נפילה ולעוביות?
בהסתרה אתה לא נופל, אתה לא מרגיש את זה כנפילה, אתה מרגיש שבא אליך מצב חדש.
תלמיד: אפשר לומר שזה כמו התגברות של עביות?
נגיד שכן.
תלמיד: זה בעצם מקום שאדם יכול לעבוד איתו?
כן.
שאלה: מה היחס בין המסך מלמטה לבין ההסתרה מלמעלה?
המסך מגיע מלמטה, מהנבראים על ידי תפילה, והנברא מלמעלה על ידי הבורא.
תלמיד: יש השתוות צורה בין המסך לבין ההסתרה, בפעולה שלנו מלמטה דרך המסך יש אור חסדים, אור חסדים זה שמחה גדולה, אז זה לא בדיוק לבטל את ההסתרה אלא לעבוד למעלה מההסתרה, כאילו לעשות צל בתוך החושך, להפוך חושך לאור.
כן.
שאלה: צל ב' מהסתרה ב', מה עושה אותו עדיין בהסתרה, מה הקשר שנשאר שם?
עוד לא למדנו זאת, איפה זה כתוב?
תלמיד: למדנו שיש צל א' וצל ב', בצל ב' נשאר איזה קשר? כי כתוב שהוא כבר לא מאמין בהשגחה.
הכוונה שאין קשר, שאין הסתרה, הסתרה היא גם כמו גילוי, היא מכוונת את האדם לבורא. בהסתר ב' הוא כבר מפסיק להרגיש שיש לו קשר עם הבורא.
תלמיד: אז מה עושה אותו עדיין בהסתרה ולא בהמה?
בזה שעדיין יש לו אפשרות בכל זאת לחזור לגילוי, להסתר אחד ולגילוי.
תלמיד: על ידי מה?
על ידי העבודה שלו, כי הוא עדיין נמצא בקבוצה, הוא נמצא במערכת והוא עדיין יכול להתפלל.
תלמיד: כתוב שהוא לא יכול להתפלל?
איכשהו כן. הוא לא יכול, אבל הוא בנטייה לזה, הוא עוד לא ניתק את עצמו לגמרי מהעבודה.
תלמיד: האם עשירייה יכולה להוציא אדם מהסתר ב'?
כן.
שאלה: בשביל להגיד שאני בהסתרה, אני חושב שבן אדם צריך לעשות איזה סכום של יגיעה כלפי העשירייה, לעבוד על החיבור ואז יכול להרגיש. סתם להגיד שאני בהסתרה, זה לא כל כך נכון. אז להרגיש מה שהיה לי קודם, מצב שהייתה לי השתוקקות להתחבר, וכוחות להתחבר, ופתאום הכול נעלם. ואז כשמרגישים מצב כזה, יציאה מההסתרה, זה רק בעבודה למעלה מהדעת, כי כל הרצון שלי הוא עכשיו בהסתרה, הוא לא מרגיש את ההשתוקקות שהייתה. אז רק להתפלל, לבקש כוחות, לא לשנות את ההסתרה, לעלות על פני ההסתרה?
כן.
תלמיד: והיציאה מההסתרה לגילוי, זה כבר איזה איזון נכון בין הרצון לקבל שלי והכוונה על מנת להשפיע?
זה עדיין רחוק, אבל כן.
שאלה: כתוב, הצל הזה מביא לו חיים, מה זה חיים?
חיים זה הקשר דרך העשירייה עם הבורא. כשבתבנית של העשירייה, בכלי של העשירייה אני מגלה את הכוח העליון. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.
שאלה: אנחנו בתקופה חזקה, ואנחנו רואים שהרגשות שלנו שזורים זה בזה, והופכים למחשבות. איך אנו יכולות לחזק את החברות, ולהתקדם קדימה?
רק לפי הדוגמה. אם תבנו ביניכן קשר, החברות יראו את זה, ירגישו את זה, וגם ישתוקקו לזה.
שאלה: במצב הזה שאתה מרגיש שכל ההסתרות מגיעות מהבורא, ואחר כך לא מרגיש. האם אפשר שההסתרות לא יגיעו להסתר בתוך הסתר?
זה אפשרי, תנסו. אם ההסתר הרגיל ישפיע עליכם עד כדי כך שתוכלו להשתמש בו נכון, ובאופן מלא, אז ייתכן שיהיה בו מספיק כדי שמעליו יאיר הבורא.
תלמיד: מה צריך לעשות כדי שהאור יאיר עליו ישר, ולא נרד?
כולם ביחד צריכים לרצות, עד כמה שזה אפשרי, אבל עד הסוף, עד כמה שכל אחד יכול להתחבר יחד, כדי שהבורא יתגלה בקשר בינינו.
תלמיד: המטרה שלו היא להאיר מעלינו כשהוא מתגלה?
כן, מטרתו היא להתגלות בנו.
תלמיד: כשמגיע הסתר כזה, איך לא לפספס אותו, למסמס אותו, איך לא לאבד אותו, איך שזה יבער בעשירייה, והחברים יאחזו בזה בכל פעם, ויתקדמו?
השתדלות, צריכים לבנות כזו מערכת שתהיה כל הזמן על המשמר, של החיבור ביניכם.
תלמיד: פשוט ההסתר הכפול הזה מגיע לפעמים בעצמו, אפילו לא כתוצאה מהסתר רגיל, אתה פשוט יוצא מהשיעור אל החיים, ופתאום ההסתרה הזאת נופלת עליך. לא היו שום הכנות לזה, פשוט ניתקו אותך וזהו, לארבע או חמש שעות?
להיפך, היציאה שלי מהשיעור אל העולם נותנת לי הזדמנות לעלות מעל ההסתר. אני תמיד מחזיק את עצמי מעל ההסתר.
שאלה: נבנית כזאת תחושה שאתה לא מצליח להסתדר עם היציאה לעולם. כשיש בעיה אתה מתקשר עם הבורא, יש איזה קשר. אבל כשסתם זורקים אותך לעולם, זה תרגיל שאתה לא מצליח לעבוד אתו, אתה פשוט נזרק וזהו.
צריך להתאמן, כל פעם שאתה יוצא מהשיעור, מהקשר עם החברים, אתה חייב לחזק את הקשר הזה, ורק אחר כך לצאת, רק כשאתה שולט על עצמך בכל רגע.
תלמיד: מה, כמו איזה איקסים שאני מסמן על היד?
כן, אני סימנתי איקסים כאלה, נסעתי עם הרב"ש, ועל גב כף היד, הייתי שם איזה סימון, כדי לא לשכוח. כך הייתי עושה.
תלמיד: מה רצית לא לשכוח כשעשית את האיקסים האלה?
להחזיק את עצמי באמונה מעל הדעת. זה לא פשוט, אבל אפשרי.
שאלה: לגבי הסתרה מול החברים. כשאנחנו נמצאים בקשר טוב, והם מאירים לי, ואני אוהבת אותם. אבל כשאני רואה אותם עם העיניים הבהמיות שלי, עם כל התכונות האנושיות שלהם?
רק אם תהיו קשורים עם החברים, תסכמו איתם, ויחד תשתוקקו. זה נקרא "איש את רעהו יעזרו". כלומר כל חבר יכול לעזור לחברו, וכולם יחד עוזרים כך אחד לשני, ואז לא יהיה שום דבר נורא.
שאלה: לגבי השתוות הצורה, הבורא עובד מול העשירייה בצללים, צל 1, צל 2, אני לומד אותו, ואני רוצה ליישם את זה כמו שאמרת עכשיו, באיש את רעהו יעזרו בתוך העשירייה. אני רוצה להתנהג כמו הבורא כלפי החבר שלי. מה זה נקרא עבודה של חבר בצללים?
שהוא בתוך הצללים, בתוך ההסתרות, נותן דוגמה לכולם בעשירייה איך הם צריכים להיות מקושרים ביניהם.
תלמיד: אני לא גנרטור של אור, הצל מצדי מה הוא מכסה?
הצל מכסה את הבורא.
תלמיד: את הבורא?
כן. הצל מכסה את הבורא, ואני מוכן לעבוד בצל, בהסתרה. לא חשוב לי שזאת הסתרה, לא חשוב לי שהבורא מסתתר, אני רוצה רק לקיים את חוקי הקשר בינינו כדי לתת לו אפשרות להתגלות מתי שהוא רוצה.
תלמיד: וככה אני בונה את האמונה בעשירייה? זה בסדר. איך בזה שאני כביכול מכסה את הבורא בעשירייה, גורם לחבר שלי לחזק את האמונה, למה זה מחזק לו את האמונה? אני כביכול מונע ממנו גישה למקור הכוח. איך בזה שאני כאילו סוגר את התריס, אני גורם לחבר לראות יותר טוב?
זה לא עובד כך, אין לך השפעה ישירה על החברים, אלא רק על ידי דוגמה חיצונה.
תלמיד: לגבי הדוגמה החיצונה הזאת, הלבוש הזה. איזה לבוש מועיל לחבר שלי בעבודה עם הצללים? במה אני מתלבש?
לא. זו כבר פילוסופיה, עזוב. אתה שוב מתחיל לרדת לפילוסופיה.
שאלה: האם אחת מהתכונות החשובות של הסתרה של צל, זו היכולת של הבן אדם להיות עצמאי מהבורא?
האדם לא רוצה להיות עצמאי מהבורא, מי שנמצא בדרך למטרת הבריאה. להיפך, הוא רוצה דבקות, כי מלכתחילה אין בו שום דבר, אין בו משהו שאפשר לשמור עליו ולפתח.
תלמיד: נכון, אבל צריכה להיות בחירה חופשית, הוא צריך לבחור להיות תלוי בבורא.
נגיד.
תלמיד: אז זו אחת התכונות החשובות של הצל, של ההסתרה, שיהיה לי מקום לבחור, כי אחרת אני לא יכול להיות בדבקות. אם אני לא בוחר את זה בעצמי. כי הבורא הוא עצמאי, ולכן גם אני צריך לבחור את זה.
הבחירה החופשית שלנו היא באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מכוח הקבלה שבנו.
שאלה: אז בעצם הבחירה הזו היא סביב הנקודה הזאת שאני מתייחס לצל או להסתרה, או מנסה להצדיק, ולהתייחס אליה בצורה חיובית?
אתה רוצה להיות דבוק להסתרה, ולקבל אותה על עצמך עד שאתה תרגיש שבעצם בתוך ההסתרה מתגלה הבורא בצורה שלמה.
תלמיד: מה שהרב"ש כותב במאמר זה שאני רוצה להשאיר את הצל, אבל איך שאני מתייחס לצל, האם זה החלק שאני צריך להתפלל עליו?
כן.
שאלה: הוא כותב שבמצב של "בצילו חמדתי" הוא כבר מסכים בלב ונפש עם מה שהבורא שולח לו. ואז הוא כותב שאם הוא לא מוסיף בתפילה שיקרב אותו, אז הוא נופל להסתר ב'. לא ברור המעבר הזה.
האדם צריך לקבל את מה שהוא מקבל מהבורא בצורה פתוחה, שליבו יהיה פתוח מכל ההשפעות וההפרעות.
תלמיד: זה נראה כמו מצב שלם, הוא כבר מסכים עם הכול.
כן, הוא מסכים עם הכול.
תלמיד: ופתאום הוא צריך להוסיף.
מה להוסיף?
תלמיד: תפילה שהבורא יקרב אותו.
כן.
תלמיד: זה לא ברור. הוא כבר נמצא במצב שלם, אז מה יש לו להוסיף?
אבל יש לו עכשיו הכבדת הלב, והוא מבקש עוד כוחות שיקדמו אותו להיות למעלה מהכבדת הלב.
תלמיד: האם המצב הזה שמסכים בלב ונפש זה מצב של הכבדת הלב?
כן.
שאלה: לפעמים בעשירייה אנחנו אומרים "לא חשוב לי אם אני בגילוי או בהסתרה, העיקר בשבילי לדחוף את החברים לבורא". האם זו גישה נכונה?
זו גישה נכונה, אבל לא שאתה בורח למצב הזה כדי לקבל פרס.
תלמיד: בדיוק, יש פה גם קצת גאווה.
כן.
תלמיד: איך לעשות זאת בצורה נקייה?
זו העבודה שלך.
שאלה: האם נכון לרצות בגילוי או שעדיף שאדם יישאר בהסתרה? אני רואה שהבורא מחייב אותי ללכת באמונה מעל הדעת. וכמו שהחבר שאל, כשאתה יוצא לעולם יש מלא מחשבות, צריך לעבוד, הכול נמחק, ואתה שם איקסים בללכת באמונה מעל הדעת. איזה צל זה? כי יש הרבה צללים. האם עדיף להישאר בצל וללכת באמונה מעל הדעת או לייחל לגילוי הבורא? מקובלים כותבים שעדיף לנו להישאר באמונה מעל הדעת. כיוון שביני לבין הבורא יש חבר, אז האם אפשר להשתמש בחבר כדי להסתיר את הבורא, להעדיף שהחבר יהיה בגילוי הבורא ואני אשאר בצל החבר?
זאת פעולה מאוד נכונה, היא מאפשרת לנוע לקראת הבורא מבלי לטעות.
שאלה: כשאדם בהסתר ב', האם זה אומר שהוא לא נתן מספיק יגיעה כשהיה בהסתר א' לכן נופל להסתר ב'?
לא שלא נתן יגיעה, לפי תכנית הבריאה הוא צריך לעבור גם את זה.
תלמיד: האם האדם יכול להבחין שהוא בהסתר ב' ולנסות לצאת מזה, או שרק החברים יכולים להוציא אותו?
בהסתר ב' הוא צריך חברים ובורא.
שאלה: ברגע זה אנחנו מרגישות שאנחנו מתקדמות כעשירייה. איך אנחנו יכולות לשמור על ההרגשה הזאת יחד עם זה שאנחנו יודעות שמצבי הצל וההסתרה יגיעו אלינו? ואיך להמשיך תמיד עם יותר ויותר כוח?
פשוט להמשיך. אני לא רואה שום דבר חוץ מזה. להמשיך, להיות רגישים יותר למה שאנחנו עוברים, ולהשתדל בכל המצבים האלה, האירועים האלה, להיות קשורים ככל האפשר לעשירייה ולבורא. ברגע שאנחנו משתדלים להיות קשורים לעשירייה ולבורא, שם אנחנו חוטפים מכות, כל מיני בעיות, וצריכים להשתדל להעלות את עצמנו באמונה למעלה מהדעת.
(סוף השיעור)
-
"וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב’, י”ג)↩