שיעור בוקר 03.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 388, מאמר "מתן תורה",

אותיות י"ב-ט"ו

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמ' 388, מאמר "מתן תורה", ממשיכים באות י"ב.

אות י"ב

"ואלה הם דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) בשאלתם: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות". עד כאן לשונם.

והצירוף הזה, פירושו הזדככות הגוף העכור, שזהו התכלית היוצא מקיום התורה והמצות כולנה. מפני ש"עייר פרא אדם יולד". כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמא והשפלות, שפירושם, הוא ענין רבוי גדלות אהבה עצמיית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום.

באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו מן הקצה אל הקצה:

א. בהיות השורש ית' כולו להשפיע, בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל חס ושלום.

ב. ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו, בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום.

ועל כן נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמא, המצויה בעולמינו האנושי.

וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של "השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה הסביבה.

והנה גם אז מתחילים לחנכו בקיום תורה ומצוות - לאהבת עצמו - משום שכר בעולם הזה ובעולם הבא, המכונה "שלא לשמה". כי אי אפשר להרגילו באופן אחר.

וכשגדל ובא בשנים, אז מגלים לו, איך לבא לעסק המצוות לשמה, שהוא רק בכוונה מיוחדת, רק לעשות נחת רוח ליוצרו.

כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י), שלנשים וקטנים, אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה.

וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה שיהיה.

וע"י סגולה הטבעיית, שבעסק התורה ומצוות לשמה.

אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל ע"ב), שהקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע.

וזהו אמרם ז"ל: "לא נתנו מצוות, אלא לצרף בהם את הבריות".

שאלה: יש פה משפט ששמענו כבר הרבה פעמים, ופתאום יש לי שאלה עליו. כשהרמב"ם אומר, "שלנשים וקטנים, אין לגלות את עסק התורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק שנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה". מה בדיוק קונים הנשים והילדים, ומה זה קונים דעת ושכל?

אלה תכונות והבנות שנגד הטבע שלהם, זה מה שהם קונים.

תלמיד: ואיך קונים את התכונות האלה, את ההבנות האלה שהם נגד השכל שלי?

מי שרוצה להיכנס נכנס ללימוד הזה של לשמה, וקונה.

תלמיד: למה זה נקרא דעת ושכל ולא נקרא למשל רצון חדש? זה נשמע כאילו הם רוכשים ידיעות.

יכול להיות. אבל ככה זה נקרא.

תלמיד: זה מה שחסר לנו כדי לרצות לעבור ללשמה, חסר לנו דעת ושכל?

כן.

תלמיד: מה בדיוק הדעת והשכל שאנחנו צריכים לאסוף, לקבל, להשיג?

חסר לנו דעת ושכל.

תלמיד: ומה יביאו לנו הדעת ושכל?

רצון. אנחנו רוצים שיהיו לנו דעת ושכל.

תלמיד: ככה בעלמא, אני רוצה שיהיה לי דעת ושכל כדי לעבור ללשמה, זו התפילה?

כן, מתחילים מרצון כזה. אפילו רצון שהוא לא רצון.

שאלה: כתוב פה. "הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע". כלומר כתוב כאן שאנחנו מאבדים לאט את האהבה עצמית. אבל אנחנו רואים שקורה לנו בדיוק הפוך, האגו הולך וגדל, הולך וגדל. אז איך המשפטים האלה מתלבשים בנו?

כנראה שעוד לא מתפתחים, או מתפתחים בצורה לא נכונה.

שאלה: איך מכוונים הכרחיות לכוונת השפעה?

למה זו בעיה?

תלמיד: כי אנחנו כל היום רצים אחרי ההכרחיות, ושוכחים את המטרה.

ומה היה נכון לעשות?

תלמיד: לכוון את מעשינו שגם אם אני עושה משהו שלא קשור לדרך, זה מטעם שאני צריך את זה.

כן. אתה צודק, זאת שאלה.

שאלה: כתוב פה "וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה שיהיה". האם אפשר להרגיש בלא לשמה, שאנחנו נותנים נחת רוח לבורא, או שמרגישים את זה רק בלשמה?

בלא לשמה אי אפשר להרגיש מה אתה עושה לבורא.

שאלה: האם זה נכון לבקש על חלק מהרצונות, שהבורא יכרות אותם, יסלק אותם, שלא יתקיימו? יש רצונות של אהבה עצמית שמרגישים שאפשר על פניהם לעלות. ויש רצונות שאתה רוצה שהבורא יסלק אותם, ממש יכרות אותם ממך. האם זה נכון לבקש כזה דבר?

אתה יכול לבקש על כל דבר.

תלמיד: כן, אבל האם נכון לבקש את זה?

למה לא? תבקש. תשאל אותו האם זה נכון מה שאתה מבקש, וכן הלאה.

תלמיד: אלה דברים שהם בעיקר נגד הזולת, שיכרות, שישרוף, שלא יתקיים.

כן.

שאלה: הוא כותב פה " למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף?" למה לא אכפת לבורא?

כי לבורא באמת לא חשוב מה אתה עושה בפעולות הגשמיות, אלא אנחנו מדברים רק על להידמות ברצונות שלנו לבורא.

תלמיד: אז בשביל מה הוא נתן לנו את כל הפעולות האלה?

כדי שעל ידי הבירורים האלה, אנחנו בכל זאת נשתווה עימו.

תלמיד: אבל כן יש דיוקים איך לשחוט, איך לעשות פעולה מסוימת, נכון?

כן, בטח.

תלמיד: אז אם זה ככה, למה לא אכפת לו איך אתה שוחט?

עדיין לא יכולים לדבר על זה. אבל בכל זאת כדאי להשתדל לעשות מה שכתוב.

תלמיד: מה שכתוב זאת אומרת כמו שמכתיבים לנו לעשות בצורה גשמית?

כן.

תלמיד: למרות שלבורא לא אכפת מהפעולות האלה?

כך כתוב.

תלמיד: כתוב גם ככה, וגם ככה, אני רוצה להבין איך לעבוד עם מה שכתוב.

תמשיך כמו שאתה עכשיו, ואחר כך נברר.

שאלה: באות הזאת בעל הסולם מתאר תהליך שהנברא נולד בהפכיות צורה ממש, בשפלות ונבזות. ואז נותנים לו תורה ומצוות שהן לזיכוך הגוף.

כן.

תלמיד: ופה הוא מגיע למשפט, " וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של "השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה הסביבה". ובסוף הוא אומר, "הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע".

זאת אומרת התיקון הוא רק בין הזולת? כלומר כל המצוות, כל הפעולות הן בסביבה עם התיקון הן ביחס לזולת?

כן. וכך גם כתוב.

תלמיד: אז כל המאמר "מתן תורה" כתוב לנו כדי שפשוט..

כדי שתדע איך להתייחס לזולת.

תלמיד: למרות שמכירים את הצד השני, ההפכיות, השפלות, והתיקון הוא העלייה במדרגות ביחס, ובהכרה בביטול הזה?

כן.

אות י"ג

"ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בהתורה:

א. מצות הנוהגים בין אדם למקום ית',

ב. מצות הנוהגים בין אדם לחבירו.

הנה שניהם לדבר אחד מתכונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדביקות בו ית', כמבואר.

ולא עוד, אלא אפילו צד המעשית שבשניהם, הוא גם כן בחינה אחת ממש. כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של מה בעדו עצמו, אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת חבירו, בין אם עובד לאהבת המקום ית'.

משום שחוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו.

ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו.

אולם לעשות איזה תנועה וטרחא, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות.

ועל כיוצא בזה, אמרו בזוהר על אומות העולם: "כל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין". פירוש: כל מה שהמה מתחסדים עם חבריהם או בעבדות אלהיהם, אין זה משום אהבת זולתם, אלא משום אהבה עצמיית. והוא משום שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע, כמבואר. ועל כן, רק מקיימי התורה ומצוות, מוכשרים לדבר זה. שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהוא אהבת זולתו האמורה.

וזהו שהביא לחכמי הזוהר, להוציא את אומות העולם מדבר אהבת זולתו מכל וכל. ואמרו: "כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין", משום שאין להם ענין עסק בתורה ובמצות לשמה. וכל דבר עבדות לאלהיהם, הוא משום שכר והצלה בעולם הזה ובעולם הבא, כנודע.

ונמצא גם עבדותם לאלהיהם, הוא משום אהבה עצמיית. וממילא לא יארע להם לעולם שום פעולה, שיהיה מחוץ למסגרת גופם עצמם, שיוכלו להתרומם בשבילה, אפילו כחוט השערה ממעל לקרקע הטבע."

שאלה: אני מבין שבעל הסולם כתב את מאמר הזה לקהל הרחב, הוא רצה לכתוב הרבה מאמרים כאלה, כך סיפרת.

כן.

תלמיד: מצד שני, הוא הוא כותב במאמר שלא מגלים על לשמה לקטנים. אז למה הוא מתכוון, מה זה אומר לגלות? כי פה הוא אומר בגלוי שיש לשמה, שאדם צריך לעבוד ככה שלא תהיה לו שום תועלת לעצמו אף פעם. אז מה זה גילוי? יש פה כאילו סתירה.

מה שהוא כותב, הוא כותב. אבל עדיין לא ברור שאלו שיקראו, ככה יבינו אותו. ולכן הוא כותב מרשה לעצמו. מה שאם כן, לכתוב כך שיבינו כולם, מה זה נקרא "לשמה", ועד כמה זה חשוב, רציני, וחוץ ממנו אין לנו לאן לרצות להגיע, על זה הוא לא כל כך כותב, הוא מסתיר פה ושם.

תלמיד: האם אפשר להגיד שיש איזו מסננת בתוך האדם? כי בכל הספרים שלנו כתוב "לשמה" ושצריך לעבוד ללא שום תועלת לעצמו. וכנראה שלאדם, אם הוא קטן ובדרגה של קטן, הוא לא מזהה את זה. כאילו, זה בנוי כך מהטבע.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אין מה לפחד. הוא לא יזהה, אפילו שזה כתוב.

לא.

תלמיד: הוא יפרש את זה כמו שצריך.

כן.

שאלה: הוא כותב בטור א' בעמ' 389 למטה. "שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהוא אהבת זולתו האמורה.

וזהו שהביא לחכמי הזוהר, להוציא את אומות העולם מדבר אהבת זולתו מכל וכל. ואמרו: "כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין"". גם במאמר הראשון ראינו שיעקוב החליף את הידיים ורצה שיזכור קודם יוסף את מטרת הבריאה ואז יעבוד על תיקון הבריאה.

כשאנחנו עוסקים באהבת חברים, בחיבור בינינו, מה אנחנו? הוא אומר שאם אנחנו לא עושים את זה לשם הבורא, אז כאילו אומות העולם בונים איזה חסד, אהבת חברים שהיא לא מגיעה למטרה.

כן.

שאלה: מאיפה נובעת הטעות הזאת, מה המטרה שאנחנו צריכים לשים לנגד עינינו, בהתעסקות בחיבור בינינו, שלא נהפוך להיות אומות העולם?

אנחנו צריכים לראות שכל התורה שאנחנו קיבלנו היא כדי להעלות אותה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא ולא לטובת עצמנו, בשום פנים ואופן. ואז אנחנו מגיעים למדרגה שצריכים להגיע - להשפיע לכולם.

תלמיד: איך אנחנו שומרים את הגרעין הזה בתוך העשירייה? יכול להיות שיש חברים שעוברים מצבים בעשירייה, הוא כתב קודם, יש נשים וקטנים, סוג של מדרגה כזאת. איך אנחנו נשמרים לא להשתמש בעשירייה לטובתנו אלא להתכלל?

תשתדל כמה שאתה מבין, כמה שאתה מסוגל. אין כאן מה לעשות. תן כול מה שיש לך כרגע.

שאלה: מה גורם שפעולה שאנחנו עושים תהפוך להיות למצווה?

אתה כבר באמת משתדל להעמיד את כל כוחות הטבע ששייכים אליך בצורה נכונה, שהתכווצו ויתנו לך מסך, עביות, אור חוזר, כל הדברים שאתה לומד שאתה יכול בהם להשתמש.

תלמיד: וכשהוא אומר "מצוות בגופו", מה זה אומר שהמצווה נכנסת לגוף או שהיא הופכת להיות חלק מהגוף?

"הגוף", הכוונה פנימיות האדם.

תלמיד: איך להבטיח שהפעולה לא תהיה ריקנית ודווקא כן תביא את כל סדר הפעולות הנכונות במצווה?

להשתדל לקבל את כל הדברים האלה בלב ונפש, בצורה כמה שיותר פנימית.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים להגיע למדרגה שצריכים להשפיע לכולם. האם "להשפיע לכולם" זה אומר שאנחנו מכוח החיבור בינינו מעבירים אור עליון לכולם?

אנחנו לא דיברנו על מה שאנחנו דווקא צריכים לעשות. נדבר על זה.

תלמיד: כוח החיבור בינינו, שלנו, של "בני ברוך", של הכלי העולמי בשיעורים ובכל המאמצים, האם הוא מספיק להביא לתיקון עולם?

כן.

תלמיד: מה עוד חסר לו?

רק לצרף לזה את הרצון שלנו והיגיעה.

תלמיד: מה בנוסף אנחנו חייבים לעשות בשביל הקהל, בשביל מי שלא נמצא במעגלים איתנו?

אנחנו צריכים להעלות את עצמנו לרמה שכל מה שאנחנו רוצים לעשות זה לרצות להשפיע נחת רוח לבורא בפעולות שלנו.

תלמיד: איזה עוד פעולות הכרחיות אנחנו צריכים לעשות או חייבים לעשות בשביל הקהל הרחב? בישראל, בעולם.

רק לפרסם שמימוש חכמת הקבלה מביא את העולם לתיקון, אחרת - מוות.

תלמיד: זו ידיעה. יש תקופות שראינו אותך יוצא החוצה, הבאת את חכמת הקבלה כפתרון לאנטישמיות, הבאת את החיבור האינטגרלי, פעלת בהמון דברים, ויש תקופות שדווקא לא פעלת, כאילו הפוך. האם בתקופה שהרב לא פועל זה אומר שאנחנו צריכים לקבל דוגמה ממנו ולא לפעול, כי אולי לא צריך ומספיק עכשיו השיעור והחיבור פה בינינו, או דווקא להיפך, השקט של הרב צריך להניע אותנו לפעולה?

זה נכון, אתם צריכים לראות איך להמשיך אותו הקו.

תלמיד: והקו הוא?

הקו הוא שכל העולם ידע מה הוא צריך לעשות ומה עלינו לעשות.

תלמיד: אז החיבור בינינו פה לא מספיק כדי להביא לתיקון עולם, צריך גם לספר לאנשים על זה.

ודאי שכן. אלא בשביל מה אתה חושב שבעל הסולם טרח כל כך? דווקא כדי שכולם ידעו במה תלוי העתיד הטוב שלהם. טוב, הכוונה היא להשפיע לבורא.

שאלה: אני הבנתי שכל אחד מתוך טבע הבריאה נמצא בתוך עצמו, ואפילו אם הוא עושה כל מיני מעשי חסד ורוצה להתחבר עם האחרים, אבל שלא על מנת לעשות נחת רוח לבורא, הוא עושה את זה לעצמו ולא יוצא מגדר של עצמיותו. רק אם אנחנו באמת משתדלים לעשות את זה למען המטרה הנשגבה הזאת לעשות נחת רוח לבורא, אז אנחנו מזמינים את האור שמתקן אותנו ומוציא אותנו מעצמנו.

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהאדם יוצא מעצמו, הרי הכול בתוך הכלי שלו בכל מקרה?

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר שהוא יוצא מעצמו?

הוא משתדל להתעלות למעלה מעצמו.

תלמיד: כלומר מוחק את האישיות שלו, את הייחודיות שלו?

כן.

תלמיד: הוא מוכן להקריב את עצמו לגמרי?

ככל האפשר.

תלמיד: אם יש חיבור שהוא לא למען המטרה הזאת, פשוט התכללות כשאנשים מתחברים במשהו, זה מזמין איזשהו תיקון או לא?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, אם אנחנו אומרים לאנשים "תתחברו", והם מתחברים אבל למטרות אחרות גשמיות, כי כל אחד רואה בזה רווח, אז זה לא עושה שום תיקון, זה לא מזמין שום דבר?

לא.

תלמיד: וגם בעשירייה זה אותו דבר?

כן ולא.

תלמיד: זאת אומרת, מפני שכולנו יחד לומדים מאותו מקור, אפילו שהתכללות היא גשמית עדיין יש איזושהי הארה?

כן.

אות י"ד

"והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג.

אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני, כנ"ל. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית', כמבואר.

וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה:

משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

לי אין מה להוסיף, פשוט אם תקראו כמה פעמים זה ייתן לכל אחד ואחד גם כיוון, גם חומר דלק, כל מה שהוא צריך.

אות ט"ו

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'.

ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

שאלה: כתוב אצלי שלמדנו שרגל אחת של אותו הגר היא שיש לו רק רצון לקבל, ואז הלל אמר לו, לפחות אל תזיק לזולת. זאת אומרת, אם יש לך רצון לקבל אז לפחות אל תזיק, "ואהבת" זה כבר השלב הבא.

כן.

תלמיד: האם זה נכון שיש שני שלבים?

לפחות שני שלבים.

תלמיד: איך אדם שיש לו רק רצון לקבל יכול לא להזיק, הרי המהות של הרצון לקבל היא להזיק לזולת?

שיסגור את עצמו, שלא יתקשר לזולת, לא יתקרב לזולת, זה מה שאנחנו רואים שיכול איכשהו לסדר את היחסים בין בני אדם.

תלמיד: מה יכול לגרום לאדם לא להזיק? מאיפה חומר הדלק או בכלל היכולת הזאת?

זה קשה מאוד. קשה מאוד לחשוב איך אפשר לא להזיק, כי היצר הפנימי שלנו דוחף אותנו לזה בלי הפסקה.

תלמיד: ולא להזיק לזולת זה עוד לפני מחסום?

כן.

תלמיד: אם יש דרישה כזאת אז כנראה שזה אפשרי.

צריכים להשתוקק לזה ולהתפלל לבורא שיעזור לנו להיות בזה.

אלו דברים שהם אומנם קרובים מאוד להרגשה שלנו וכאילו מובנים לנו, אבל באמת יש בהם הרבה עמקות נסתרת.

קריין: ביום חמישי הקרוב יתקיים כאן אירוע מיוחד מאוד, "חוויה עם משמעות" לרגל חג השבועות, אירוע מאוד חשוב להפצה בישראל. אירוע שהוא תיקון, מעצם האירוע עצמו שאנשים מתאספים ומתחברים ברוח של המקובלים.

תלמיד: אנחנו מקיימים סדרת אירועים של "חוויה עם משמעות", והשבוע ביום חמישי, 6.6, בשעה 18:00 בערב, יתקיים כאן באולם האירועים שלנו, אירוע לקראת שבועות. אנחנו יודעים שהמצב בחברה הישראלית לא פשוט, וגם נשאלת על זה, מה אנחנו יכולים לעשות, ואמרת שצריך לפרסם שמימוש חכמת הקבלה מביא את העולם לתיקון, אחרת זה מוות.

אני חושב שזו הזדמנות בשבילנו, המצב בחברה הוא לא פשוט, אפילו מזכיר מאוד את ה-6 לאוקטובר, יש כאלו שאומרים שהמצב אפילו הרבה יותר קשה מה-6 לאוקטובר כי כבר עברנו את השלב הזה ובכל זאת חלק מהחברה הישראלית בוחר בפירוד, ולכן אנחנו צריכים להביא את כוח החיבור.

אם כך, אירוע "חוויה עם משמעות" קורה ביום חמישי הזה, תביאו את החברים שלכם, תביאו את המכרים שלכם, אנשים שאתם מכירים ממעגלים חיצוניים, זה מאוד מאוד חשוב, גם להם, גם לנו וגם לעולם, אתם יודעים איך כל העסק הזה עובד. ננסה לעשות את חלקנו, לתרום את החלק שלנו לתוך המאמץ לאיחוד ולחיבור ולפרסום חכמת הקבלה.

מצוין, תצליחו.

(סוף השיעור)