שיעור בוקר שבת 04.02.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת אחרי הבורא במדבר - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו לומדים במסמך "ללכת אחרי הבורא במדבר", קטעים נבחרים מין המקורות, הגענו לקטע מספר 7.

"הנה כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו.

אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל. היינו, שה' קרבו אליו, בזה שהוא נתן לו מקום, שידבר לה'. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפלה" 1986)

קורים לנו הרבה מצבים כאלה בחיים, שנגיד אנחנו רוצים לעשות למישהו משהו טוב, אז אנחנו מסדרים לו איזו עבודה או מקרה שהוא כאילו יתאמץ, יעשה וירוויח. ועוד יותר טוב אם הוא יעשה את זה בלי ידיעה שאנחנו עשינו לו את זה והכנו לו. ככה הבורא עושה. מכאן אנחנו צריכים להבין שאין מקרה בחיים, אלא כל דבר שמגיע לנו ושאנחנו מתקדמים על ידו, זה אך ורק מתוך הכנה של הבורא קודם לכן.

שאלה: הוא אומר, "אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו." ושאלתי, איך אני מצליח למצוא חן בעיניו שאני מרגיש כל פעם שאני לא מוצא חן בעיניו ואני חוטף סתירה פה, סתירה שם, מה אני צריך לעשות שכן אמצא חן בעיניו?

תעשה מה שהוא מצפה ממך.

תלמיד: מה הוא מצפה ממני?

שאתה תהיה קרוב לחברים, תתחבר יחד איתם, ואחר כך תתחברו יחד אליו, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: מה זה תתחבר לחברים? אתה אומר תן לו כיסא, תן לו מזרון, תן לו ותן לו. איך אני מתחבר לחבר לא על ידי זה שאני מביא לו מזרן?

למה לא על ידי זה? ודאי שעל ידי זה. אתה נוסע עכשיו למדבר, ואתה נוהג כמו שאנחנו קראנו מהדוגמאות של אנשי התלמוד. אתה מקבל שם כרית, מזרון, ושמיכה, ועוד כל מיני דברים, ואתה מעביר את זה לחבר, שיהיו לו שניים אפילו, ואתה לידו שוכב על הקרקע.

תלמיד: שאני אפתח חנות מפעל למזרונים ושמיכות?

אנחנו לא הולכים לפתוח חנות ולמכור שום דבר, אנחנו רוצים למסור לחבר מכל הלב מה שטוב לו ומה שאני יכול לעשות בשבילו.

תלמיד: איפה מצב ההתגברות שאני צריך לעשות עם החברים בתוך המערכת? נניח בכנס הכול נחמד, אני מלטף את החברים, עושים חמין, הכול על הכיפק, אתה מרצה לנו וכולם שרים אבל איפה הקטע שאני צריך לעבוד על האגו שלי מול החברים? לא הכול יכול להיות נחמד כזה.

כל רגע אתה בודק את הלב שלך אם הוא פתוח לכולם.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

אתה יכול להרגיש אם לב שלך פתוח למישהו או לא?

תלמיד: איך אני אבדוק? כולם נחמדים, באמת, אני אוהב את כולם.

אני שואל על בדיקת הלב.

תלמיד: איך אני בודק את הלב? אני לא מבין אותך, מה אתה אומר לי.

אז אין לנו עדיין מה לדבר, זה כמו ילד קטן.

תלמיד: אבל איך אני בודק את הלב שלי אם אני פתוח לחברים?

אני לא יודע.

תלמיד: מה צריך לעשות?

צריך לפתוח את הלב.

תלמיד: אתה מדבר על להיות נחמד לחברים, רק נחמד?

לא, כי "נחמד" אתה יכול להשיג תמורת כסף שמישהו יהיה נחמד.

תלמיד: להתבטל מול החברים בכל מצב?

אתה צריך למצוא מקום בלב שלך, שאתה רוצה שהחבר ימלא את המקום הזה.

תלמיד: צריך חיסרון לזה?

תחשוב על זה. כן, אחרת זה לא יקרה.

תלמיד: איך מוציאים את החיסרון הזה לחברים ונתחבר בלבבות?

אתה יכול להתקרב לחיסרון הזה מתוך המכות שבחיים, כי אין לך ברירה, אתה נכנס למלחמות לבעיות, למחלות, וכן הלאה חס ושלום, ואז מחוסר ברירה אתה מבין, שאם אתה תהיה מחובר טוב ונכון עם האחרים, אז אתה תהיה בריא, חזק, מצליח, שלם, מוצא חן בעיני הבורא ובעיני הבריות. זה מצד אחד. מצד שני, אתה חייב לעשות משהו בעצמך, תנסה להיות מחובר לחברים כמה שאפשר יותר.

תלמיד: כמה שאתה צודק, זה נכון, אם אין צרות אי אפשר להתחבר, צריך קצת מכות, צרות, כדי להתחבר. הבנתי, תודה.

שאלה: מתי מגיעה ההבנה איך לעשות משהו אם החברים אומרים לנו לעשות?

מתי היא מגיעה אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים כמה שאפשר.

תלמיד: איך לעשות נכון מאמצים בחיבור?

תנסה לעשות לחבר מה שהוא רוצה ועל ידי זה אתה תתחבר אליו.

שאלה: זה גם לא ברור לי.

אמרתי לך משפט ותנסה לעשות מה שכתוב במשפט.

שאלה: למה קורה שלפני כנסים יש התנגדויות, צצים כל מיני בעיות, ולחבר קשה להגיע לכנס?

תמיד נראה לבן אדם שיש לו בעיות ויש לו הפרעות ומכשולים ולכן הוא לא חייב לנסוע לכנס, כי אין לו ברירה, יש דברים אחרים יותר חשובים. זה הכול נדמה לו שככה הבורא מסדר לו. אבל אם הוא רוצה באמת להתקדם ולהתקרב לאחרים, הוא חייב לא לשמוע לכל הדברים האלה שמונעים ממנו להגיע לחיבור, אלא לנסוע ולהתחבר, בעצם אין לפניו יותר מהמטרה הזאת האחת.

שאלה: אני מתעורר בכל לילה ומקלל, אבל בסוף השיעור אני משתנה לחיוב. אם אני לא משתנה בסוף השיעור, זה אומר שנכשלתי בעבודה?

לא, יחסית אולי נכשלת, אבל בכל זאת מראים לך כמה זה לא פשוט.

שאלה: כדי ליישם את מה שהסברת, להכניס את החברה למקום שרק היא יכולה למלא בתוך הלב, צריך לזה ממש אמון. איך אנחנו משיגים את האמון הזה, שזה לא יהיה סתם חיבור חיצוני?

על ידי תרגילים, כמו אימונים בספורט.

תלמידה: איזה תרגילים יכולים לתת לי אמון בחברה?

לרוקן את הלב שלך מכל מה שיש בו ולהשתדל למלא את הלב רק בחברות, שרק החברות יהיו בלב שלך, חוץ מזה כלום.

תלמידה: אבל יש תנאי מקדים, אומנם החברות שלי טובות ואני אוהבת אותן, אבל הן לא המשפחה שלי, הן לא נשים שאני סומכת עליהן.

האם את מתלוננת על זה שהבורא לא עשה את זה בצורה טבעית? את זה את רוצה להסביר לי? את זה אני גם יודע, אבל אנחנו חייבים כך להחליף.

תלמידה: מאיפה אני משיגה ביטחון?

מהבורא, תתפללי אליו שייתן לך ביטחון. מה שתגידי לי אין לי מה למכור לך, חוץ מכמה עצות שאת חייבת לממש אותן יום יום.

תלמידה: האם עליי להתפלל יום יום שיהיה לי ביטחון להכניס את החברות לתוך הלב?

כן.

שאלה: אמרת שאפשר להיות נחמד לחבר גם אם ישלמו לי, וכדאי לנסות לתת לו מה שהוא רוצה. מה ההבדל בין להיות נחמד לחבר לבין לתת לו מה שהוא רוצה?

זה אותו הדבר.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להשתוקק לזה?

כמובן שצריך להשתוקק, לעשות, לפעול, שיהיה נעים לחבר, כי בזה אתה יכול להתקרב אליו.

שאלה: כתוב שאדם צריך לאהוב את החבר יותר מאשר את עצמו. אבל בזה שאני נותן את הכרית שלי לחבר אני לא מרגיש שאני מתחיל לאהוב אותו יותר מאשר את עצמי.

תנסה, ואז תראה שכשאתה עושה את זה מכל הלב, זה סימן שאתה אוהב את החבר יותר מאשר את עצמך.

תלמיד: האם אני צריך לאהוב את החבר כמו שאני אוהב את עצמי או יותר?

יותר מעצמך.

שאלה: אני שומעת שהחברים כל הזמן עוברים מצבים קשים, ואני מרגישה דווקא קלילות ושמחה באופן כללי. האם זאת בעיה? האם זה משהו שחסר לי?

לא חסר לך כלום, רק תמשיכי להתקרב לחברות, תהיי יותר קרובה אליהן. עליך להיכנס ללב שלהן ולתת להן מקום בלבך, שהן יכנסו ללב שלך.

שאלה: איך אני יכול לתת לחבר מה שהוא רוצה אם אני לא יודע מה הוא רוצה? איך אני יכול לדעת מה החבר רוצה?

תחפש בלב שלך מה נראה לך שטוב לחבר ואת זה תעשה.

שאלה: העשיריה שלנו מרגישה שהשיעורים כל כך חזקים שהרבה פעמים אנחנו לא יכולות ללכת לישון אחרי זה, ואחר כך במשך כל היום אנחנו עוברות מצבים מאוד חזקים וקשים. איך ניתן להקל על כל מה שאנחנו מקבלות בשיעור כדי לחלק את זה יותר טוב בין העשירייה?

תנסו בכל זאת בכל הכוח. וכדי ללכת לישון אחרי השיעור תצטרכו לשתות 20 גרם טקילה, לפעמים זה עוזר.

תלמידה: זה קורה לנו מכיוון שאנחנו שואלות אותך שאלות ורואות בך המקובל הכי גדול בזמנינו וזה מאד מרגש אותנו, אחר כך אנחנו מרגישות מותשות מהעבודה הזאת, אבל העבודה היא כל כך אינטנסיבית, כל כך נהדרת, שאדם מסיים את השיעור מלא אנרגיה ובשמחה.

הכול יסתדר.

שאלה: מהי הסיבה שאני לא יכולה להשתתף בכנס למרות כל המאמצים והפעולות שאני עושה עם החברות ואני מאוד משתדלת? איך אני יכולה להגיע להסכמה עם הבורא במצב כזה שלא מאפשר לי להשתתף בכנס?

מה חסר לך כדי להגיע לכנס? קודם כל זה כנס לגברים במדבר, ואם נשים רוצות לבוא, אז יש להן כאן מקום, אבל לא הייתי אומר שזה כל כך חשוב לנשים כמו לגברים. לכן לא כדאי להצטער אם אישה לא יכולה לבוא. אם היא לא יכולה, אז היא יכולה לראות ולשמוע את כל הכנס מהבית, או להתחבר עם החברות ולשבת שם יחד, זו לא בעיה.

שאלה: איך אנחנו יכולות לנחש מה הרצון של החברה כדי שנוכל למלא אותו? אפשר לתת לה אולי כרית אבל היא בעצם רוצה לתת אותה למישהי אחרת.

כל אלה תירוצים, תעשו את מה שאתן צריכות לעשות. תשתדלו לעשות לכל אחת את מה שהיא צריכה, ומה שהיא תרצה לעשות עם ההזדמנויות שלה, שתעשה.

שאלה: האם בזה שאני רוצה לפנות מקום בלב שלי ולהכניס את החברות אני בעצם רוצה להכניס את הבורא ללב שלי?

ודאי.

תלמידה: האם אני עושה את זה מתוך רצון לעשות נחת רוח לבורא?

כן, "סוף מעשה במחשבה תחילה", כך את צריכה לבנות בפנים את כל שרשרת הפעולות.

תלמידה: האם בזה אני עוזרת לחברות להכניס את הבורא ללב שלהן?

כן.

תלמידה: ובזה שכל אחת עושה את המאמץ הזה, האם אנחנו רוצות שכולן יהיו כאשה אחת באותו רצון וכוונה?

כן. תתחברו ותצליחו.

שאלה: האם אני יכול לעבוד באופן כזה שיש לי שתי מטרות, לגלות את גדלות הבורא, ולגלות אותה עבור החברים? יש גם את הגבול הזה כמו בדיג, שאת גדלות הבורא אני רוצה לתפוס באותו רגע שאני רוצה לעשות את זה רק עבור החברים. האם אפשר לשלב את זה?

תמשיכו הלאה, תמשיכו עוד, בסופו של דבר זה יצליח.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לכנס עם לב מוכן?

לפתוח את הלב זה נקרא לב מוכן.

שאלה: כל הרצונות הלא מתוקנים שמפרידים ביני לבין החברים שחשבתי שהם האמת, האם זו הכרית שאני נותנת? וכל פעם כשאנחנו מגיעים להתנגדות, האם אני צריכה לוותר עליה כדי שהחברים יכנסו לתוך ליבי? האם זו הכוונה שאנחנו מסתכלים על הקשר בין הלבבות, שצריך לפתוח את הלבבות?

כן. כל הנשים יתחברו לדמות אישה אחת, כל הגברים יתחברו לדמות גבר אחד, ואז נדבר על החיבור שביניהם.

שאלה: לקבל אהבה ולתת אהבה מבלי לייצר התחייבות או ציפיות בתמורה, האם המצב הזה נקרא "ערבות"?

כן, גם זו ערבות.

שאלה: אנחנו עכשיו מכינים את הגברים שלנו למדבר, לערבה. מהי התפילה שאתה מייעץ לנו להעלות בעשירייה כדי לחזק אותם ואולי לחזק את האמונה שלהם ולהשתתף?

אתן יכולות לחפש ביניכן ולמצוא מילים, משפטים, טקסטים, אפילו ניגונים, כל מה שנראה לכן כדי שזה יענה על מה שנשמע בליבכן. אני לא יכול לעזור לכן בכלום, אתן חייבות לשלוף את זה בעצמכן מהלבבות שלכן.

שאלה: בחלק הקודם של השיעור דיברנו הרבה על להגיע לאמונה השלמה ועל הרהורים וכדומה. ועכשיו בקטע מדברים על המצב הזה שאתה רוצה לדבר עם ה', אתה מקבל את החיסרון, ובעצם זה משהו שבא ממנו. איך לא ליפול פה להרהורים? כי אתה מרגיש שיש לך חיסרון, אתה מתפלל, ואז בתפילה יש מקום שאתה מתחיל ליפול לאיזה הרהור. איך לשמור על תפילה אמיתית בשביל להגיע לאמונה שלמה?

מה שאנחנו לומדים זה שעלינו לתאר לעצמנו את המטרה הסופית, אבל בצורה כזאת שהיא כביכול נמצאת בהישג ידינו, לא משהו שהוא אחרי אין סוף, אחרי הגלקסיות. כשאנחנו מתארים את המצב הסופי הזה, אז אנחנו צריכים להשתוקק לזה. עלינו לדבר על זה בינינו ולקבוע איך אנחנו עושים מאמץ משותף, ובשיתוף כזה איך מתקדמים מיום ליום. כך נגיע למימוש.

תלמיד: האם אתה יכול להוריד לנו את המונח "אמונה שלמה" למשהו שנוכל לאחוז בו?

כתוב שאמונה היא "נטייה דקה מעדינות הנפש", איך אפשר להסביר את המילים האלה? כלומר זה משהו שאנחנו יכולים להרגיש כל פעם קצת, בקצה החוט, אבל לא יותר מזה. ואתה רוצה שאני אזרוק לך את זה על השולחן, אתחיל לחתוך עם הסכין לכל הכיוונים ולהראות לך מה קורה שם בפנים, אין דבר כזה. אמונה היא ממש נטייה דקה מעדינות הנפש. תשתדלו להכיר את התכונה הזאת, כל אחד בתוכו.

שאלה: ביחס להכנה לכנס. אני שומע הרבה בשיעורים האחרונים וגם היום שצריך לפתוח את הלב, וגם להיכנס ללב של החברים. מה זו הפעולה הזאת שאתה פותח את הלב?

אני רוצה להרגיש את המצב של החבר כמו את המצב של עצמי, באותה קרבה, באותה הבנה, שהוא כל כך יהיה לי קרוב.

תלמיד: איך אתה נכנס ללב של החבר?

דרך קרבה, דרך אהבה. איך אימא מרגישה את הלב של העובר, את הלב של התינוק, של הילד?

תלמיד: אבל אלו החיים שלה, אין לה בחירה לא להרגיש.

כך גם אנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה.

תלמיד: כשאני מגיע למדבר, האם אני כבר צריך לחיות בלב של החבר?

עליך להשתדל. בשביל זה אתה מגיע.

תלמיד: האם אני מגיע כדי לחיות בלב שלו או אני כבר חי בלב שלו?

כדי לחיות.

תלמיד: מה אני צריך לצייר לעצמי?

כשכולנו באים למדבר, אנחנו בורחים מכל העולם, זאת אומרת מכל המחשבות והרצונות שיכולים להפריע לנו לחיבור, להיות בלב אחד. כולנו חלקי אדם הראשון שרוצים להיכנס לכלי הזה שנקרא "ליבו של אדם הראשון" ולהיות בו כולנו.

תלמיד: בכנס יהיו כמה סיטואציות, יהיו חברים שיהיו פיזית במדבר, יהיו חברים שהמדבר בשבילם יהיה מדבר וירטואלי. מה זה המדבר המשותף שכולנו נמצאים בו?

אנחנו מרגישים מקום וירטואלי שבו כולנו נמצאים יחד, כל אחד מרגיש את האחר, וכך כל אחד מוסר את הוויברציות הפנימיות שלו לאחרים. אנחנו רוצים להגיע למצב שהלבבות יתחילו לתקתק כמו כלים קשורים, כמו במטרונום, שמתוך זה שעובדים, אז מתחילים לעבוד יחד. כך אנחנו רוצים להיות מחוברים, ולשם זה אנחנו באים למדבר. ככל שהלבבות שלנו יתקרבו ללב אחד, אז בלב האחד הזה נרגיש בורא אחד, ויותר מזה אנחנו לא צריכים. לפי המאמץ שלנו הוא יעבוד עלינו.

תלמיד: דיברנו על הפעולות שכל אחד עושה כדי להיכנס ללב של החבר, אבל מה זה הלב האחד הזה שבסוף כולנו רוצים להיות בו?

לב אחד הוא שאנחנו מתעוררים, משתוקקים, כל אחד פותח את עצמו לכולם, ואז יש לנו רק מחשבה אחת, איך להיות בלב אחד. לא להיות במחשבות פרטיות, לא לחשוב על כלום, רק להיות בלב אחד, לחבר את הלבבות ללב אחד, זו בעצם מטרת הכנס.

תלמיד: כשנמצאים לפני מעמד כזה גורלי וממש מרגישים שיש הזדמנות שאף פעם לא הייתה כמותה, ממה להיזהר?

להיזהר מאוד מקלות ראש. אנחנו צריכים להבין שהבורא נותן לנו הזדמנויות ואסור לנו לזלזל בהן, וככל שנרצה להיות מחוברים ונעשה חיבור, כך נצליח.

שאלה: לפתוח את הלב זה להרגיש את המצב של החבר כמו את המצב שלי. מה אני צריך להרגיש?

לחפש איך לעשות כך שהלב שלך יהיה פתוח לחבר, ותמצא בליבו איך ליבו פתוח אליך.

תלמיד: זה לא ברור.

ככל שתשאל, כך זה לא יהיה ברור, אלא אתה צריך לפתוח את הלב ואז תבין. הלב מבין.

תלמיד: אנחנו רוצים לבצע את זה.

אם אתה רוצה לבצע, אז אתה יודע מה אתה רוצה.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על עשירייה, האם אני צריך לחפש דרך ללב של כל חבר, או להתפלל לחיבור כללי בעשירייה?

להתפלל עבור החיבור הכללי.

שאלה: מה זה להכניס חבר ללב?

להרגיש מה הוא רוצה.

תלמיד: בכנס יהיו הרבה חברים, מה אני צריך לעשות?

אתה רוצה להרגיש את האווירה הכללית שנמצאת בכנס.

שאלה: בשיעורים אנחנו קוראים את ספר הזוהר וזו פעולה מאוד חזקה. האם גם בכנס אנחנו יכולים חלק מהזמן לקרוא בזוהר כדי להתקשר לכוח של הזוהר?

אתם צריכים לפנות למארגני הכנס.

שאלה: לחיות בלב של החבר בכנס, האם זה לחיות בלב של חבר מהעשירייה או מהעשירייה שיש לי בכנס, או בכלל בכל החברים שנמצאים בכנס?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו לב כללי שיש בכנס ועם אותו הלב הכללי להשתדל להיות מחובר. הלב הזה הוא לא גברי ולא נשי, הוא מעל ההבדלים האלה, הוא לא זקן ולא צעיר, הוא פשוט לב שרוצה להיות באהבה כלפי האחרים ומוכן לעשות הכול כדי שירגישו אותו כמי שמוכן לכל דבר כדי לעזור לאחרים.

תלמיד: האם זה איזשהו רצון משותף בין החברים?

כן.

תלמיד: מה הכוונה שהוא לא זקן ולא צעיר? האם זו נשמת אדם הראשון?

אני לא הולך לחטט כמוך בכל מיני שמות שאני לא מבין בהם.

שאלה: אמרת שאנחנו הולכים למדבר בשביל לחיות בלבבות של החברים, וגם אמרת שעלינו ללכת אחרי הבורא. אם כך, מה הוא החיבור שעלינו לייצר בין ללכת במדבר ולהיות עם החברים לבין ללכת אחרי הבורא?

רק חיבור, אין שום דבר אחר. אנחנו צריכים להבין שהמטרה שלנו היא לתקן את חטא עץ הדעת. אז הייתה שבירה בכלים, ואנחנו צריכים להביא אותם לתיקון.

שאלה: איך אנחנו צריכים לברר באופן מדוקדק, לארגן את המוח, את הלב ואת הרצון שלנו לטובת הבורא מתוך הלב של העשירייה למען חיבור ותיקון, כדי שנוכל להתקדם באהבה ובחיבור?

הכול תלוי בעבודה הפנימית שבלב האדם. אני לא יכול להיכנס לכל הבירורים האלה, אתם צריכים להבין את הדברים. אתם אנשים שכבר עברו חלק מהחיים, אתם יודעים להרגיש מה שהלב מרגיש ולכוון אותו איך שצריך לכוון, אז קדימה. קצת יותר בכוח, בלחץ, ותתייעצו זה עם זה.

(סוף השיעור)