שיעור בוקר 03.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 29, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

שמות מופשטים

"טעות גדולה היא לחשוב, שלשון הקבלה משמשת בשמות מופשטים, אלא אדרבה היא אינה נוגעת אלא רק בממשיות, אכן יש דברים בעולם שהם ממשיים, אף-על-פי שאין לנו תפיסה בהם, כגון: המגנט, החשמל ודומיהם, עם כל זה, מי פתי אשר יאמר שהשמות הללו המה שמות מופשטים? הרי אנו מכירים היטב את פעולותיהם, ומה איכפת לנו שלא ידוע לנו שם עצמותו, סוף סוף, אנו מכנים אותו, לבחינת נושא ודאי, אל הפעולות המתיחסות אליו, והוא שם ממשי. ואפילו תינוק המתחיל לדבר, יכול לכנותם בשם, אם רק הרגיש את מעשיהם באפס מה, וזה חוקינו, כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם."

ישנן הרבה תופעות בעולמנו שלא ידענו עליהן לפני מאה שנה, אלף שנה, וחמשת אלפים שנה, האנושות מתפתחת, ולפי ההתפתחות שלה, היא מגלה עוד ועוד תופעות ואפילו אנחנו רואים שישנם שמות שאנחנו ממציאים.

פעם הלכנו לאיש שהמציא את המילה "פלאפון", ועוד כל מיני מילים כאלו. יש המון שמות שאנחנו ממציאים. ואנחנו לא אומרים שאין להן מקום.

יש תופעות שאנחנו בודקים, רואים ומאמינים לחוקרים, למדענים, שגילו שם כל מיני תופעות, כל מיני חלקיקים למיניהם והם נותנים להן שמות שהם ממציאים לעצמם, אותו הדבר עם חכמת הקבלה. זאת אומרת זה מה שהוא אומר השמות המופשטים, אין שמות מופשטים, זה הכול לפי השגת האדם.

כך גם בחכמת הקבלה, ישנם אנשים שמסוגלים לגלות עוד תופעות בטבע ולכן לפי ההשגות שלהם הם נותנים שמות לכל מיני תופעות. וודאי שהשמות האלה אולי נראים לנו מוזרים לפעמים, אז מה? כשאני שומע את השמות שהכימאים נותנים לכל מיני תופעות, לכל שם צריך חצי דף כדי לכתוב אותו, אז מה? ככה הם מבטאים את זה כי הם רואים שבצורה כזאת הם יכולים לבטא בדיוק את המהות של אותו נושא.

אותו הדבר בחכמת הקבלה. רק המקובלים מסוגלים לתת שמות למה שהם משיגים, ואחר כך כשאנחנו קוראים אותם בספרים, אז אנחנו רואים. לפעמים הם אפילו קוראים למה שהם משיגים בשמות לועזיים. הם לקחו כמה מילים מיוונית, וודאי שמארמית ומשתמשים בהן. אלא לפי כמה שהם קבעו ואיך שהם קבעו, ככה בדיוק גם אנחנו צריכים להשתמש כדי שלא יהיה בלבול ולא יהיה אי דיוק בחכמה עצמה.

אז אין שמות מופשטים אלא כל שם ושם מצביע על אובייקט או תופעה, ואם אנחנו נכנסים יותר עמוק, אנחנו יכולים לגלות בתוך השם עצמו את הטבע של אותו אובייקט או כוח שעליו השם הזה מצביע.

שאלה: למה הוא מתכוון במילה ממשיות?

בשבילם זה מה שהם משיגים. למשל חשמל? תיגע בחשמל ותגיד אם זה ממשי או לא ממשי.

תלמיד: היה לנו עכשיו שיעור תע"ס, כשמקובלים כותבים רדל"א, מבחינתם זה ממשי?

מבחינתם ודאי, מתוך השגה. "מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ומילה", איך אתה יכול לתת שם לאיזו תופעה אם אתה לא משיג אותה? ככה זה באנושות. ישנם שמשיגים כל מיני חלקיקים, כל מיני חומרים, תרכובות, תופעות בחברה, בכלכלה, והם נותנים שמות לכל הדברים האלה.

כשאתה תשמע את השמות האלה אתה תגיד, אני לא יודע על מה מדובר בכלל, מאיפה הם לוקחים את זה? הם משיגים ולפי זה הם נותנים שמות. כך זה בכל חכמה, בכל מדע. מה אפשר לעשות? מבינים אותם רק אלו שעוסקים בזה.

תלמיד: אבל יש משהו מיוחד בממשות של הדברים שמדברים עליהם בחכמת הקבלה, נכון? זה לא כמו שהמצאנו משהו שנקרא חשמל ואנחנו ..

זה אותו הדבר. רק בחשמל, אתה יכול להרגיש, להבין, אתה יכול להיות מומחה בחשמל. ובחכמת הקבלה, להרגיש יכול מי שמשיג, ומומחה הוא מי שלא רק משיג, אלא גם מבין את השורש של תופעה.

תלמיד: פעם שמעתי שאמרת שהמילים בחכמת הקבלה הן הדבר עצמו. זאת אומרת אי אפשר להמציא פה מילה.

זאת תוספת, המילה עצמה, אם אתה נכנס לעומקה אז אתה רואה ששם אתה משיג את השורש של תופעה. כן, זה נכון.

תלמיד: זאת אומרת הם לא גילו משהו וקראו לו רדל"א, אלא אי אפשר היה לקרוא לזה בשם אחר בקיצור.

אתה יכול לקרוא, רישא דלא אתיידע, אז מה? אתה כאן מבטא משהו, רדל"א זה סך הכול קיצור, שום דבר אין בזה. אלא אתה מבטא משהו שכאן אנחנו לא משיגים, משיגים תוצאות ממנה ולפי זה דווקא קוראים את הראש הזה רדל"א. שיש בה משהו שאנחנו לא משיגים, פנימיותה אנחנו לא משיגים.

תלמיד: מה שאני מנסה להבין זה את העניין של השפה.

כמו כל שפה אחרת. מה אתה מבין בשפת המוזיקה? שום דבר. אבל ישנם אנשים שמבינים. ככה גם כאן.

אין עצמות נתפס בגשמיים

"ולא עוד, אלא אפילו הדברים המדומים לנו, למושגים בעצמותם, כגון, האבן והעץ, הנה אחר חקירה נאמנה, הרי אנו נשארים, באפס ההשגה בעצמותם, כי לא מושג לנו אלא פעולותיהם המתפעלים בשיתוף עם נגיעת חושינו בהם."

כאן הוא רוצה להגיד לנו עוד יותר, שכמו שאנחנו לא משיגים מהות במה שקורה לנו כאן בעולם הזה, גם את מהותנו עצמנו, מי אני? אני לא יודע, אני רק יכול לבדוק את עצמי כמו שכל אחד מהמומחים יכול לבדוק אותי. ואפילו כשאני מרגיש משהו, אני מרגיש את התופעות, התוצאות ממה שאני. למה? אם היו לי חושים אחרים הייתי מרגיש את עצמי בצורה אחרת. איך? אני לא יודע כי אין לי חושים אחרים. אבל כל ההיכרות שלי אפילו עם עצמי, זאת היכרות דרך מה שמתגלה לי, לחושיי. לכן זו ההגבלה שלנו. אז סך הכול מה שיש לנו זה את החושים שלנו, ולהם אנחנו צריכים, לא לא להאמין, אלא העניין שכאן זו המוגבלות שלנו.

עכשיו השאלה, האם אנחנו יכולים להרחיב את התפיסה שלנו, את החושים שלנו? כי "ממעשיך הכרנוך"¹. ולכן באה חכמת הקבלה ואומרת כן, אתה יכול להרחיב את ההיכרות שלך במה שאתה ובמה שסביבך, בצורה כזאת וכזאת. היא נותנת לנו עצות איך לעשות זאת. ואז אנחנו מרחיבים את הקליטה שלנו על ידי פתיחת חושים נוספים וכך משיגים מציאות יותר רחבה.

יש עוד משהו? אני לא יודע. יכול להיות שאחרי שנגלה את כול האלוקות, את כל הרוחניות הכול, הכול, עד גמר תיקון. ואז? אף אחד לא יודע מה זה אז. אבל שוב, זה רק כדי להגיד שמה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים בתוך החושים שלנו.

גם רוחניות היא הגבלה, הגבלה בחושים. רק בתנאי אחר, לא בכוח הקבלה, אלא בכוח השפעה. אבל ודאי שהיא פועלת מתוך זה, מתוך החושים.

לכן הוא אומר, אין עצמות נתפס בגשמיות. ועצמות ברוחניות אנחנו גם לא תופסים, יש לנו סך הכול תופעות מהעצמות שיוצא המאור, והמאור הזה פועל עלינו כדי לקרב אותנו, לתפוס אותו, זה המאור המחזיר למוטב ואחר כך הוא כממלא את מה שתיקן בנו וזו כל המציאות שלנו, כל ההיכרות שלנו. ומתוך זה יש לנו שורשים וענפים בהשגה.

נפש

"למשל, כשהקבלה אומרת: ששלשה כוחות הם. א': גוף. ב': נפש בהמי. ג': נפש דקדושה. אין הכוונה על עצמות הנפש, כי עצמות הנפש הוא פלואידום. והוא מה שהפסיכולוגים קוראים "האני" והמטריאליזם "אלקטרי". ולדבר מה בעצמותה, הוא איבוד זמן, בהיותה בלתי מסודרת תחת התפעלות בנגיעת חושינו, כמו כל העצמים הכוללים הגשמיים, אבל מתוך שאנו רואים בעצמות הפלואידים הזה שלש מיני פעולות בעולמות הרוחניים, אנו מבחינים אותם היטב, על פי שמות נפרדים, על פי פעולותיהם הממשיים בעולמות העליונים. ואם כן, אין כאן שמות מופשטים, אלא אדרבה ממשיים במלוא מובן המלה."

למה אדרבה? כי מתוך זה שאנחנו לא תופסים את המהות, אלא רק מתוך מה שמגיע לנו, לידיים שלנו, מזה אנחנו חיים, את זה אנחנו מקבלים, את זה אנחנו חוקרים. חכמת הקבלה דווקא אומרת על זה ולכן היא לא מיסטיקה ולא כלום, ולא אמונה, במובן האמונה שעמך חושב, ולכן היא ממש מדע מעשי, ממשי.

אז אין לנו שום קשר עם מה שלא משיגים, אלא כל מה שמדברים זה שמקובלים השיגו ואמרו לנו איך להתייחס למה שהם כותבים לנו, שדרך ההשגה שלהם, אפילו שאנחנו לא משיגים, אבל אנחנו יכולים על ידי זה לקרב את עצמנו להשגה. מפני שאם אנחנו משתוקקים להשיג, ומשתמשים במילים שלהם, במה שהם כתבו, אז אנחנו מבררים אורות, כוחות, שהם מתקנים אותנו ומקרבים אותנו להשגה ואז אנחנו כבר נדבר לעניין. ובינתיים אנחנו מדברים כמו ילדים, שמדברים משהו, ואי אפשר להבין מה שהם מדברים, הם בעצמם לא יודעים מה שהם אומרים. אבל מתוך זה, מתוך שלא לשמה באים לשמה.

שאלה: האדם המשיג, המקובל, השיג חושים נוספים, שבעזרתם הוא יכול לתת לנו את השמות.

זה נקרא חוש ההשפעה.

תלמיד: איך זה מתפתח אצל האדם הלא משיג? מה אלה בדיוק אותם חושים נוספים? אתה מבין את הכוונה?

חוש ההשפעה, כבר אמרתי לך. מה שהוא משיג, הוא משיג בתכונת ההשפעה, בכוח ההשפעה, בכוונת ההשפעה. זה יחס חדש למציאות, היחס החדש הוא בזה שאדם לא נמצא בזה עם הכלים שלו, הוא נמצא מעבר לכלים שלו, הוא בונה יחס שלו למעלה מעצמו.

תלמיד: אז הוא מקבל כלים שהם מחוצה לו כדי לתפוס.

כלים שמחוצה לו, כן.

הוא יכול להרגיש תופעות שהן למעלה מהרצון לקבל אבל לא מחוצה לרצון לקבל, למרות שכך אומרים, שהן בנויות על הרצון לקבל שלו. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"², הרצונות יותר גדולים אבל הוא בודק את הכול באותו רצון, כאילו, אבל למעלה מתועלת עצמו.

יש כאן דברים שאי אפשר להעביר, זה נקרא בכוונה על מנת להשפיע. ודאי שהרצון לקבל נשאר, וברצון לקבל אנחנו עובדים, זו כל מהות הבריאה, אנחנו לא יכולים לצאת ממנה, אנחנו רק מתעלים בכוונה, איך להשתמש בתוך הרצון.

זאת אומרת אני תופס כמו שקודם, אחרי שאני מתקן את הכוונה שלי, אני כמו שקודם, בולע, לוקח את כל מה שבעל הבית מביא לי ונהנה מזה ובודק את זה והכול, אבל בכוונה אחרת, היחס משתנה בלבד. אבל היחס הזה שמשתנה בלבד, נותן לי אפשרות להיות בדרגת בעל הבית.

למה אני אומר את זה? כדי להדגיש שזה ממשי, ששום דבר כאן לא משתנה חוץ מהכוונה, חוץ מהיחס הזה. אתה ממשיך לקבל באותם הכלים, לא מתבטל שום דבר, אלא היחס שלך מצייר לך תמונה אחרת לגמרי. אתה מתחיל להתייחס לבריאה כמו הבורא.

שאלה: איך להסביר לקהל מהו המאור המחזיר למוטב?

זה דווקא פשוט. אם אתה תתעסק בזה ובזה בצורה נכונה, אתה תקבל תוצאות כאלו וכאלו. זה נקרא המאור המחזיר למוטב, המושג עצמו.

אנחנו כבר מכירים את עצמנו מתוך החיים שלנו, אם אני הולך להתעסק במשהו אני מתחיל להיות מומחה בזה. אחד מהחברים הופך להיות וטרינר, רופא חיות. היה לי גנן, הוא ידע לדבר עם הפרחים, אני לא צוחק. הוא ידע את הטבע, את האופי של כל צמח, של כל פרח, הוא הרגיש לפי הצורה שלו מה קורה לו, כמו שאנחנו אפילו בבני אדם לא מכירים, כך הוא הכיר בהם.

תראה אנשים שהם חיים עם החיות שלהם, שיש להם בבית כלב, חתול וכן הלאה, הם אוהבים אותם, מרגישים קרובים אליהם. עד כמה שהם מכירים את האופי שלהם, את כל הדברים, יש בזה חכמה שלמה. זאת אומרת מתוך זה שמתעסקים רוכשים חכמה.

כאן אנחנו מתעסקים עם חכמת הקבלה. גם כן נסתרת, כמו שאני מסתכל על הכלב, הוא בשבילי נסתר, מיהו? חתיכת חיה על ארבע רגליים, מה יש, אני לא מבין, לא מכיר אותו בכלל. מתחילים להכיר אותו יותר ויותר, רואים שהוא קרוב. למה? כי אנחנו מתחילים לצייר את הדמות שלו בנו, ועם הדמות הפנימית הזאת אנחנו עובדים. אם קורה משהו לכלב מבחוץ, משהו חדש, אני אומר "מה זה, זה לא יכול להיות". אני תמיד מסתכל על הדמות הפנימית ורואה תופעות כאלה שאין לי.

אותו דבר בחכמת הקבלה, אין כאן שום דבר אחר, אני נכנס לפעולות, אני נכנס לחברה, אני מתחיל לעבד את החברה בצורה חדשה ואני לאט לאט קונה כאן תכונה חדשה. זה נקרא אור מקיף, זה נקרא אור המחזיר למוטב, שלא נמצא בי, אבל מאיר לי מרחוק על ידי זה שאני רוצה להתקרב לאיזה נושא, ומשם אני מקבל השפעה. וכך זה משפיע עליי, כל דבר על כל דבר.

תדבר עם מי שמתעסק במכונות, אז הוא יגיד לך לפי רעש המנוע, לפי כל מיני דברים, מה הוא מרגיש, מה הוא עושה. הכול בא, אין חכם כבעל ניסיון. אותו דבר בחכמת הקבלה, ממש אותו דבר. אין חכם כבעל ניסיון. אבל הניסיון הזה כבר צריך לעבור על עצמו, זאת אומרת לבנות בתוכו את הדמות, איזו תבנית, ולעבוד עם התבנית הזאת בתוכו. איך הוא ישנה אותו, איך הוא ישחק עם עצמו, ואז לפי המשחק הזה עם עצמו, הוא יהיה חכם.

תלמיד: לגבי ההבחנות של בתוך הרצון ומחוץ לרצון.

מחוצה לרצון זה רק למעלה מהרצון, כאילו בצורה הפוכה מהרצון, בלי רצון אין מה לדבר.

תלמיד: אני מכניס פה איזה מושג שלא כתוב כאן. שאנחנו אומרים חוק צמצום א', זה בעצם מאותו חוק כל התופעות שיהיו בתוך הרצון? וללא החוק הזה זה היה מחוץ לרצון?

אנחנו לא יכולים לצאת מעצמנו, מהרצון, אלא רק מדברים על היחס לטבע שלנו. אני מעכשיו והלאה לא מתייחס לעצמי שאני קיים בתוך הרצון, אני כביכול נמצא למעלה ממנו. זה נקרא צמצום א'.

תלמיד: האם אי פעם תהיה השגה שהיא מחוץ לרצון?

אף פעם. איפה תשיג?

תלמיד: שאני משיג משהו בתוך הרצון, זה מעיד על משהו שנמצא מחוץ לרצון?

מחוצה לרצון לעצמו.

תלמיד: זה גם בסדר, אבל כשאני אומר מחוצה לרצון לעצמו, נגיד והשגתי משהו כזה.

איפה השגת?

תלמיד: בתוך הרצון. האם זה מעיד על משהו שקיים מחוץ לרצון?

אני לא יודע. אני לא משיג, אין לי שום אפשרות להשיג משהו מחוצה לרצון, גם את הבורא אני משיג בתוך הרצון.

תלמיד: גם אחרי גמר התיקון אנחנו לא נשיג משהו מחוץ לרצון?

זה אל תשאל, לא יודע. יכול להיות ששם פתאום נפתח עוד משהו, שאנחנו לא יכולים לתאר, אסור לעסוק בזה. אין לנו שום גישה, לכן אסור. אסור נקרא אי אפשר.

תלמיד: חוק צמצום א' זה מקביל ומה שאנחנו משיגים, נותן לנו אפשרות להשיג משהו למעלה מהרצון, לא מחוץ לרצון.

צמצום א' אומר שאני לטובת עצמי לא עובד, זהו. יותר טוב שתגיד כך. לטובת עצמי אין. אבל זה בהתאם למה שנפתח לי. נפתח לי רצון של עשרה קילו, אני לא עובד בשבילו. יפתח רצון של עשרים קילו, אני נמצא שוב בתוך הרצון. כך זה נקרא "בתוך הרצון", "למעלה מהרצון". זה מילולית, זה לא באמת שאני נמצא למטה, למעלה, אלא איפה החשבון שלי. זה נקרא "האני".

שאלה: לפעמים אני שומע אותך אומר שיש פרצוף שהוא למעלה מחוק צמצום א', מה זה אומר? שהוא מעל חוק צמצום א'.

למעלה מחוק של צמצום א' זה עולם אין סוף שהיה לפני הצמצום. או שנכנס לשבירה, שפתאום מתגלה לו מצב שמפר את התנאי של צמצום א' שלא לקבל לעצמו.

אנחנו מדברים על אותו אורח שיושב מול בעל הבית. בכל מצב אתה תשתמש רק בזה. זו דוגמה של בעל הסולם, היא נכונה בכל מצב. זה אורח שאומר לעצמו אני לא לוקח, נקודה, ואז כל המשחקים, כל התיקונים.

שאלה: מה זה שמות מופשטים שעליהם בעל הסולם כותב פה?

שנראים לנו שמות מופשטים, אבל זה לא נראה מופשט.

תלמיד: כן, אבל למה הוא מתכוון?

אני לא יודע. אבל עכשיו אני שומע שאומרים לי טריגונומטריה, אתה יודע מה זה?

תלמיד: למדתי פעם.

אני לא יודע מה זה. זה נראה משהו מפחיד טריגונומטריה, ועוד האותיות י-ה-ו בסוף. לא יודע. אתה מבין, זה הכול כלפי אדם המשיג בלבד.

לכן זה נקרא שמות מופשטים או לא מופשטים. אין בחכמת הקבלה שמות מופשטים, אלא הכול לקחו מתוך המחקר, מתוך ההשגה. ובעומק בהשגה, כשהוא משיג את כל עשר הספירות בפנים ורואה בישר וחוזר את התופעה, לפי זה, זה מביא לו שם. הוא יודע איזה אותיות משתתפות בזה, הוא יודע איזה תהליכים יש בין האותיות, הוא מרכיב מילה, הוא מרכיב את השם, לא כמו "טריגונומטריה", הוא מרכיב מילה ממהות. ממהות מה שהוא משיג עכשיו. והוא לא יכול לקרוא לו בצורה אחרת. לא יכול.

ואפילו שאתה תגיד, למה הם כתבו כך? כי נתנו שמות כאלה לפעמים, אז בעל הסולם מסביר לנו שאפילו איש שהיה מסתכל על הר הזיתים,הוא קרא להר הזה "הר הזיתים", מפני שהיה יפה בעיניו, הוא חשב ששם יכולים לגדל את הזיתים. זאת אומרת, אפילו האדם הפשוט שקורא עכשיו לאיזו תופעה, תוצאה מהמחקר שלו, ממשהו, לא קורא את זה סתם מהאוויר, באמת נותנים לו את הגילוי, דקירה כזאת במוח שתקרא לזה כך וכך. אין מיקרים.

שאלה: אני מנסה להבין על דרך השלילה מה שבעל הסולם מכנה, שחכמת הקבלה לא עוסקת בו. הוא אומר שהיא לא עוסקת בשמות מופשטים, אז מהם השמות המופשטים שחכמת הקבלה לא עוסקת בהם? למה הוא מתכוון שזה "לא"?

מופשט מהשגה הפנימית של התופעה. זה נקרא מופשט. זה נקרא "שם מופשט", כי בחכמת הקבלה השם צריך להיות כולל את כל התוצאות של האור הפנימי, באור מקיף, כולל זיווגי דהכאה, כולל התופעות מלמעלה מזה ולמטה, בקיצור הכול. כל מה ששייך לפרצוף עם כל הקשר שלו, זה הכול נקרא "שם הפרצוף". השם צריך לבטא את מהות המצב.

תלמיד: אדם שלא השיג נניח פרצוף רוחני, לא משנה באיזו דרגה, עבורו אותה הדרגה, אותו שם, נגיד כתר, זה מופשט? כי הוא לא השיג את זה.

לא. זה לא מופשט אפילו.

תלמיד: למה?

זו שאלה איך אנחנו מגדירים מה זה מופשט. הוא רוצה להגדיר שלא מופשט מפני שזה מגיע מתוך ההשגה. מופשט יכול להיות שנתנו שם ללא השגה. תקרא לזה מופשט.

תלמיד: השאלה האם כלפי אדם מסוים שלא השיג זה נקרא מופשט וכלפי אדם אחר שהשיג זה נקרא מלובש בחומר?

לא. אני חושב שהמילה מופשט שייכת להשגה, רק להשגה שמובן לנו שלא משיגים.

תלמיד: אז מה זאת אומרת מובן לנו שלא משיגים? לדוגמה עצמות שלא משיגים זה נקרא מופשט?

לא. זה כבר אחרת. שאתה משיג מה שלא משיג.

תלמיד: אז מה זה מופשט?

בעצמות ברור לך שאתה לא יכול להשיג ולכן אתה נותן לזה שם עצמות. אז זה מופשט או לא?

תלמיד: לא מופשט.

לא מופשט. יופי. אם כן מה זה נקרא מופשט? מה שאתה יודע שאתה לא יכול להשיג את הדבר מפני שיש לך עדיין חוסר כלים, ולכן זה בשבילך עדיין מופשט. עוד לא התלבש בך העניין, לכן אתה לא יכול לתת לו שם, אתה לא יכול להכיר אותו. כמו שאפילו בשפה שלנו אנחנו אומרים מופשט, "מדבר מופשט", זאת אומרת לא קשור לחומר.

תלמיד: זאת אומרת שהמופשט פה זה שהאדם, כלפיו זה מופשט וכשהוא ישיג זה כבר יהיה מלובש בחומר.

למשל עכשיו שאני השגתי אותך ככזה ששואל בלי סוף, זה לא מופשט. זה ממשי.

(סוף השיעור)

---

1. "ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת).↩

2. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩