שיעור בוקר 28.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס

שאלה: בעוד שלושה ימים נהיה במעמד עולמי גדול, מיוחד, שבו נתכנס כולנו כאחד לתפילה עולמית משותפת. איך להשתמש נכון בימים שנותרו לנו כדי להכין את עצמנו יותר, להגיע ממש חמים, בוערים, מוכנים לקראת הרגע הזה, שלא יתפספס לנו ויחמוק מתחת לאף?

מה השאלה?

תלמיד: איך לנצל את הימים שנותרו לנו, כדי להגיע דרוכים לאירוע הזה?

אני לא יכול להגיד לכם אפילו מה לעשות, אמרתם הכול בסדנאות, בלימודים, בקריאה, בכל דבר.

תלמיד: מורגש שזה כביכול עוד אירוע ביומן.

לא, זה לא עוד אירוע ביומן כי אנחנו משתנים ולכן האירוע שעכשיו באים להתחבר בו, הוא אירוע אחר ממה שהיה, נאמר לפני שלושה חודשים כשהתחברנו בכנס הקודם.

תלמיד: מה מיוחד באירוע הזה?

אנחנו אחרים, שום דבר לא קרה. קרו פה ושם שינויים בכדור הארץ ובאנושות, אבל העיקר הוא שאנחנו אחרים.

תלמיד: במה אנחנו אחרים מהכנס האחרון?

זו באמת שאלה שאתם צריכים לחשוב עליה, במה אנחנו אחרים היום, לעומת הכנס הקודם? איך שינינו את עצמנו, איך הבורא שינה אותנו? האם התקרבנו אליו, האם התקרבנו לחברים? האם אנחנו מרגישים את עצמנו יותר מקושרים בינינו. על זה אתם צריכים לענות. מה שאני מרגיש, זה אני מרגיש, מה שאתם מרגישים, אני לא יודע. אני חושב שדווקא בחודש האחרון, קרה לנו כאן שינוי גדול מאוד, מהותי.

תלמיד: מה קרה?

בהתקרבות, בהשפעה ההדדית. בזה שאנחנו מרגישים יותר ברור את מטרת הבריאה ואיך אנחנו משתנים. אני מרגיש את זה. אם אתם לא יכולים להרגיש, אין לי מה לומר.

תלמיד: אתה חושב שקריאת מאמרי רב"ש שהתחלנו בתקופה האחרונה יותר מקרבת?

דווקא זה מה שעוזר לנו, קריאת מאמרי רב"ש.

תלמיד: אבל מה בכנס הקרוב אנחנו צריכים לדרוש, לנקודת הזמן הזאת שלנו, לפי המצב שלנו? לא משהו כללי, אלא עכשיו.

עד הכנס או בכנס?

תלמיד: בכנס עצמו, שנהיה מכוונים לזה.

עד הכנס ובכנס עצמו אנחנו צריכים לדרוש חיבור בינינו בצורה שאף אחד לא ירגיש את עצמו מנותק מאחרים, שהוא חושב על עצמו לבד. לבד הוא לא קיים, הוא אפס, אלא אם הוא חושב "אני", "אני" הכוונה בין כולם שמחזיקים אותי כולם ואני מחזיק אותם.

תלמיד: מי זה כולם?

כולם זו כל הקבוצה שאני יכול לתאר לעצמי.

תלמיד: בכנס אני רוצה להחזיק את כל הכלי העולמי ?

כן, את כל הכלי העולמי.

תלמיד: איך לפתח רגישות כמו שאתה אומר, "אני מרגיש את השינויים האלה. לא יודע אם אתם מרגישים אבל אני מרגיש". איך להרגיש את השינויים בקבוצה ובנו? כל הזמן, להיות "על זה"?

אני דואג לזה. אני דואג שהשינויים האלה כל הזמן יהיו מורגשים בי כשינויים מהותיים.

תלמיד: ואם בכנס אני לא מרגיש את כולם כאחד, לא תופס את זה?

גם אני לא תופס את כולם כאחד, אני לא תופס כל פרצוף, כל נשמה, אבל בסך הכול את החיבור הזה, את האיחוד הזה אני תופס.

שאלה: דיברת על מאמרי הרב"ש ועל השינוי שאתה מרגיש שהקבוצה העולמית עוברת. מה בעצם קורה כשכל הקבוצה העולמית נכנסים, מנסים להיכנס אל תוך מאמרי רב"ש ומגלים עומק אינסופי כזה?

אנחנו צריכים להבין שהמורה שלנו רב"ש, הוא באמת מורה שאין כמוהו. בעל הסולם נמצא גבוה מדי במערכות העליונות, ורב"ש נמצא בקשר של האדם עם המערכות האלה וזה מה שחשוב לנו.

לכן מאמרי רב"ש חשובים לנו יותר מכל דבר אחר, התחלנו ללמוד אותם ועוד נמשיך ככל שנצטרך לתיקון הכללי שלנו.

תלמיד: אני חושב שזה מורגש אצל הרבה חברים גם כאן, גם בעולם, אבל איך מצד אחד ליישב את ההתפעלות העצומה שיש להרבה מאוד חברים מהתהליך שאנחנו עוברים עכשיו, ומצד אחר כשאנחנו שומעים אמירות, שחברים מתרחקים? למה זה קורה בצורה כל כך דיכוטומית?

זה תמיד כך בלימוד חכמת הקבלה, שמה שלומדים, במה שמתעמקים, האור שמופיע פועל לשני הכיוונים. יש כאלה שהולכים בהם ויש כאלה שעוזבים. ואין כאן כל כך מה לעשות, אני לא מוכן להילחם נגד אלה שרוצים לעזוב. שיעזבו, למרות שיש להם תמיד אפשרות לחזור, אבל אין מה לעשות. את ההבדל תרגישו בסוף.

תלמיד: ההתפעלות כביכול לא מחלחלת לכל השכבות, לא כל כך עוזבים, נשמטים בצורה פסיבית.

אין מה לעשות, כך תמיד מתפזרים כוחות החכמה. ככה זה קורה.

תלמיד: אפשר אולי להשתמש בכנס כהזדמנות לכנס את כל החברים?

אני חושב שהכנס צריך לחבר אותנו עוד יותר יחד ונתחיל להרגיש שדווקא דרך החיבור, אנחנו מגיעים לדרגה הבאה. אני מאוד מקווה שכך זה יקרה.

שאלה: כשאנחנו לומדים את מאמרי רב"ש, במה תלויה היכולת שלנו לקלוט את מה שרב"ש רוצה למסור לנו?

רב"ש רצה למסור לנו את הדרך, איך אנחנו מתחילים מהמקום השבור, הרחוק, החשוך, עד גמר התיקון. הוא רצה לבנות בנו את כל ההבחנות, שנתחבר על ידי המאמרים האלה, נרגיש את המדרגות האלה וכך נלך ונתגבש.

תלמיד: איך בזמן הקריאה, לקחת את כל מה שהוא כותב לנו כמסע שמשנה אותנו, שזה הופך להיות הכלים שלנו, החסרונות שלנו, להתכלל ממש בתהליך הזה שהוא רוצה להעביר אותנו בכתיבה שלו?

אני חושב שלכן קבענו שאנחנו קוראים את המאמרים האלה פעמיים. פעם אחת כקבוצה, כל קבוצה ופעם שנייה כשכולנו יחד בשיעור. אני חושב שזה לא מספיק, אבל לפחות זה נותן לנו מעין מין יכולת להתקדם.

תלמיד: אז כשקוראים את המאמרים, אם אני רוצה לבדוק את עצמי, אם הצלחתי בצורה מועילה להוציא את המקסימום מהמאמר, מה אני בודק?

אני מרגיש עד כמה המאמר השפיע עלי ועל חבריי ועד כמה אנחנו מתגבשים סביב הנושא של המאמר ומתקרבים אליו. זה מה שאני צריך להרגיש.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שבעל סולם הוא בקשר יותר עם העולמות ורב"ש הוא דווקא מקשר את האדם לאותה מערכת העולמות.

כן.

תלמיד: מה רב"ש עושה עלינו שזה מקשר אותנו לאותם העולמות?

בעל הסולם הוא יותר אקדמאי, הוא מטפל יותר במערכות. ורב"ש הוא קושר את עצמו יותר לנפש האדם. הוא רוצה לקחת אותנו ביד ולהעביר אותנו דרך כל המדרגות ביחד איתו.

תלמיד: האם אתה חושב שבזמננו אדם יוכל להיכנס להשגה אם הוא לא ילך דרך אותה מערכת שנקראת הרב"ש?

לא נראה שזה אפשרי להגיע ללשמה לא על ידי רב"ש. זו כל תקופה והמורים שלה. בזמני רב"ש היה רב"ש, אבל בזמני בעל הסולם היה בעל הסולם וכן הלאה. זה כל העניין של המקובלים מדור לדור שהבורא שם אותם כך בכל דור ודור.

תלמיד: אני פשוט רואה שאנחנו קוראים את המאמרים אז כל משפט שאתה קורא אתה לא מאמין שאלה המילים שאתה קורא, מרוב שהוא כותב לך כל כך מדויק על כל מה שאנחנו עוברים, על כל השלבים. אז איך להיות ביחס נכון להזדמנות הזאת ולנצל אותה. כי זה ממש מרגיש כמו מתנה מלמעלה שנתנו לך להיות בלימוד הזה עם המאמרים האלה דווקא עכשיו.

רק לבצע מה שרב"ש ממליץ לנו. אין יותר מה לעשות, לבצע רק מה שהוא ממליץ לנו.

שאלה: אנחנו קוראים את המאמרים, אני רוצה לשתף מה שאני מגלה שם. חוץ ממה שהרב"ש מפרמט אותנו כדי שיהיה לנו יחס נכון, יחד עם זה כאילו זה כמו צינור שבתוך הפירמוט הנכון הזה גם מתלבש עוד יותר אור פנימי, שאפילו כל יום יכול להיות אור פנימי אחר. העיקר זו הגישה שאנחנו מקבלים מהרב"ש והכיוונון ובתוך זה כבר מגיע משהו עוד יותר פנימי ולכן אפשר ליהנות מזה כל יום ויום מחדש, גם לתקן את היחס וגם לקבל בתוך היחס הזה את האור שמגיע באותו יום. אני גם זוכר שסיפרת לנו פעם שמקובלים בתקופת העבר היו כאלה שהיה להם אולי רק דף אחד של קטע המקור ומלקרוא הם היו יכולים להגיע לגמר התיקון, כי לא היו ספרים ולא היו הרבה.

נכון.

תלמיד: בעצם אני מרגיש שרב"ש נותן לנו יחס נכון, אם אנחנו מתכללים, ובתוך זה אנחנו כבר מקבלים משהו עמוק יום יום. זה מה שאני מגלה מהקריאה המשותפת הכללית שלנו שאנחנו עושים.

כן. אתה צודק.

שאלה: נשארו שלושה ימים עד הכנס, כל יום יש לנו תפילה עולמית פעמיים ביום מאות חברים מתאספים, גם הנשים עושות את זה. מורגש איזה חיבור מאוד מיוחד וכלי עולמי אחד. והאור של הבורא שעובר לאומות העולם. על מה להתמקד בימים האחרונים האלה בתפילות שלנו שאנחנו מבצעים לפני הכנס?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר כמה שאפשר ממש בינינו, ובתוך הקשר בינינו לפנות לבורא בתפילה שיעזור לנו. אנחנו לא מבינים ולא מרגישים מה חסר לנו, למה אנחנו צריכים להגיע. המילים שלנו הן לא מילים נכונות והרגשות שלנו הם כולם מזויפים, אבל בכל זאת אנחנו נבקש והבורא כמו אימא שמבינה מה התינוק שלה בוכה ומדבר, כך הבורא יבין אותנו. הוא נותן לנו חסרונות ולפי התגובה שלנו הוא יבין מה אנחנו צריכים בעצם להחזיר לו, לתת לו. כך אנחנו נשתדל, והעיקר כל הזמן להיות בקשר בינינו ולבורא כל שעות היום והלילה.

שאלה: הרב"ש רוצה לקחת אותנו ביד ולהעביר אותנו את כל המדרגות. במה אנחנו מושיטים לו את היד מצידנו?

בחיבור בינינו שרוצים לתת לו את היד המשותפת שלנו שהוא יקח אותנו וילווה אותנו הלאה.

תלמידה: האם אי פעם אנחנו נוכל להרגיש את הרב"ש כמו שאתה מרגיש אותו?

אני חושב שכולנו נרגיש את כל המקובלים, מהרב"ש ועד המקובל הראשון, עד האדם הראשון.

שאלה: לאן לכוון את התפילה שלנו בכנס?

התפילה שלנו צריכה להיות מכוונת לבורא. אין לנו למי עוד לכוון את התפילות.

תלמידה: אמרת שהבורא כמו אימא, איך אימא יכולה לעורר את הבורא?

הבורא כמו אימא, ואנחנו צריכים בכל מיני צורות לעורר אותו כמעוררים את אימא שהיא תשים לב אלינו. כאילו שאנחנו לא מספיק מרגישים את היחס שלה אלינו. הבורא עושה את זה בכוונה כדי שאנחנו נקרא לו, נפנה אליו, נספר לו עד כמה שאנחנו צריכים נוכחות שלו וכן הלאה.

שאלה: זו פעם ראשונה שקבוצת קוסטה ריקה תשתתף בצורה מאורגנת בכנס, במיוחד הודות לחיסרון של הנשים שהן הרוב גם בהתכנסות הזאת, והן גורמות לנו להרגיש כמו העקב של הקבוצה. מה עלינו לעשות כדי להיות באמת העקב של כל הכלי העולמי הגדול הזה?

אני חושב שכך זה יקרה. תמשיכו ואני גם מודה מאוד למלווה אתכם ובונה אתכם, וכך אתם תגיעו להיות גדולים. בהצלחה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שבעל הסולם הוא כל כך גבוה, והרב"ש מחבר אותנו אל העולמות. לעיתים כשאני מתפללת אני לא מכירה באופן אישי את המורה שלך אבל אני פונה לרב"ש, אני מרגישה שאני יכולה לפנות אליו ואני פונה גם אל בעל הסולם עד כמה שאני מבינה כל הזמן ואני פונה לעזרה גם אל המורה של בעל הסולם, אל הבעל שם טוב ולאר"י, לכל המקובלים שאני שמעתי עליהם. אני מבקשת עזרה, שיעזרו לנו להגיע למצב של חיבור. האם זה בסדר להתפלל בצורה כזאת?

כן. מצוין, ובטוח שזה עוזר. ככול שנפנה אליהם, לגדולים האלו שנמצאים בקשר גם עם הבורא וגם בקשר עם בעל הסולם, רב"ש וודאי עם הנשמות שלנו, זה מאוד יועיל לנו.

שאלה: האם הרגשה של נחת רוח לבורא דומה בכל קבוצה וקבוצה?

לא, ודאי שלא. בכל אדם ואדם זה לא דומה ובכל רגע ורגע שבכל אדם זה לא דומה.

תלמיד: כקבוצה זה גם לא דומה?

לא. אלה דברים שכל הזמן משתנים. "אין רגע דומה לחברתה", כך זה כתוב.

שאלה: בחודש האחרון עברנו שינויים מאוד משמעותיים בעשירייה שלנו. איך אנחנו יכולים לקחת את זה למקום חיובי ולהעלות תפילה להתקדמות של כל הכלי העולמי בכנס?

תתחילו לכתוב על זה באיזה דף, לא הרבה, לא יותר מדף אחד ולראות בו מה מכוון אתכם לתפילה במשך כמה ימים הקרובים, ותראו עד כמה שזה פועל.

(סוף השיעור)