שיעור ערב 10.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו התחלנו בשיעור בוקר, היום וגם אתמול את הנושא הזה ונמשיך אותו. בכל זאת הנושא הוא כל כך מרכזי שאנחנו לא יכולים בלי לסיים אותו במלואו לצאת לנושא הבא שכבר מחכה לנו בתור לפי תכנית הלימודים שלנו. ולכן נעשה.

קריין: קטע מספר 14 של בעל הסולם.

"כשהאדם מישב א"ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.

וע"כ אומר הכתוב: "דרשו ה' בהמצאו", כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע ליתן לכם לב לדרוש אותו. וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

זאת אומרת, לא לחשוב שאנחנו צריכים לחכות שהבורא צריך לפנות אלינו ולָמה הוא לא פונה ולָמה לא מעורר אותנו. אלא ההיפך, זה שיש לנו איזו מחשבה, איזו התעוררות לכיוון זה, כבר זה בא מהבורא. ומה שחושב אדם שהוא מתעורר ולא הבורא זו פשוט שגיאה גדולה, טעות גדולה מצד האדם לחשוב שהוא הראשון. אלא תמיד הבורא הוא הראשון, והאדם זה סך הכול התגובה אחרי הבורא.

ולכן אנחנו צריכים תמיד לזהות, כמה שאפשר במצבנו, איפה יש כאן בכל אחד במצב הפרטי, במצב הכללי, גם בזה וגם בזה התעוררות מצד הבורא שמעורר אותנו ומצפה שאנחנו קודם כל נגיב ונגיב נכון כך שנוכל להיות בצורה תמידית "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: בפסח דיברנו על "זכרון למעשה בראשית", ועכשיו אנחנו מדברים על "געגועים", לְמה אנחנו מתגעגעים ומה אנחנו זוכרים?

מה אתה קושר פתאום אחד לשני?

תלמיד: כי זה בא אחד אחרי השני. אני לא מבין מאיפה המושגים האלה באים.

הכול בא מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: אבל לְמה מתגעגעים?

אתה צריך להגיד לי. כאן כתוב שכשאדם חושב איך הוא יכול להתעורר לבורא, אז הוא צריך בזה להבין שהשאלה הזאת כבר באה מהבורא והוא צריך לתת עליה תשובה.

תלמיד: געגוע זה למצב הקודם?

געגוע, אני לא יודע לאיזה מצב הקודם. געגוע זה געגוע. זה שהוא מרגיש בתוכו שיש לו נטייה לאיזה מצב שקשור לבורא, אז הוא צריך להבין שהנטייה הזאת באה מהבורא עצמו.

ואל תקשור את כל הדברים האלה. זה היה בפסח וזה עכשיו, אף אחד לא יכול להיכנס למצבים שאתה אומר. ואז כשאתה שואל, לא תקבל תשובה על שאלות כאלה, אלא צריכה להיות שאלה במקום.

שאלה: מה התוספת לעבודה במצב שהוא לוקח עכשיו בחשבון שההתעוררות באה מהבורא?

זה פשוט נכון. כי אין שום דבר באדם שיכול להתעורר יותר ממצבים בהמיים, וגם הם, אבל אנחנו מדברים כבר מהמדרגות. אז לא יכול להיות שבאדם מתעורר איזה רצון למצב רוחני שלא בא מלמעלה. תמיד הבורא הוא "אני הראשון", כך כתוב עליו.

תלמיד: וחוץ מהידיעה הזו שעכשיו הבורא עורר אותו, במה זה מוסיף לעבודה שלו, מה הוא צריך להוסיף מצידו?

הוא צריך לייצב את עצמו בזה ואז לראות שהמצב שבו הוא נמצא מגיע לו מלמעלה, ואיך הוא עונה על זה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב ש"אהובי אלי ואני אליו", הבורא מתגלה אלינו בכל המציאות שמתגלה, זה הכול פנייה שלו?

נכון, כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים רק כפנייה מהבורא. אבל הפנייה הזאת מורכבת מהרבה מאוד אופנים. וחלק מהם אנחנו משייכים לדומם, צומח, חי, בני אדם, וחלק ממה שאנחנו מרגישים בעולמנו אנחנו מייחסים לבורא עצמו. אבל ודאי הכול מיוצב על ידי הכוח העליון, האור העליון מסדר לנו את כל התמונה ואנחנו בתוך תמונה הזאת, מהרצון לקבל שלנו נותנים תגובה הכרחית על מה שמגיע תמיד מהבורא.

תלמיד: איך נכון בכל רגע, לא משנה מה מתגלה, לבטא כלפיו את היחס "אני לדודי"?

דרך הקבוצה, שאתה מסדר את החברה בצורה כזאת שמתקרבת לבורא כדי לתת לו תגובה, כדי לייצב לו מערכת שהוא יוכל להתגלות גם למערכת הזאת, לעשירייה, לקבוצה ודרכה לכל האנושות בכלל. בזה אתה מראה לו מצידך איך אתה מתייחס אליו. היחס שלנו לבורא הוא על ידי זה שאנחנו מייצבים את הכלי לגילוי שלו.

תלמיד: איך הוא מגיב לכלי הזה, האם אנחנו יכולים להבחין בתגובה שלו?

בינתיים יכול להיות שזה קשה. אבל בדרך כלל, במדרגות יותר מתקדמות, אנחנו כן נביא את עצמנו עם הבורא בצורה כזאת שאנחנו נדבר כמו שני אנשים שמדברים אחד עם השני. בכל מצב ומצב אנחנו נרגיש שהבורא ככה מתגלה וכך שואל אותנו, כך מדבר אלינו ואנחנו בהתאם לזה, מהמצב שלנו, נגלה לו, ניתן לו את היחס שלנו. זה כמו עבודה של פרצוף, עד כמה הוא מתארגן בפנים ונותן לאור העליון להיכנס ולמלאות אותו לפי השתוות הצורה.

שאלה: איך לפעול, כשאתה רואה שהעשירייה היא בעצם במצב מושלם, כל יום נמצאים בשיעור בהרכב מלא, בכל המפגשים, בהכנה, בהכנה להכנה וכן הלאה. אפילו לא מובן על מה לבקש מהבורא. מה לעשות במצב כזה? תעזור בבקשה.

ומה עם המחשבות והרצונות? זה העיקר.

תלמיד: גם שמחה ומחשבות יש כל הזמן במהלך היום.

אם הייתם כל כך מחוברים ביניכם בכל הכלים שלכם, אז הבורא היה מתגלה בכם כבגמר התיקון, והייתם מגלים את עולם האין סוף, זאת אומרת ללא שום הגבלה, ללא סוף, ללא שום חלקים, חצאים או משהו כזה. אבל אם אתם נמצאים עדיין בעולם הזה ולא מגלים ממנו שום דבר יותר, אז אל תגידו שאתם נמצאים במצב האידיאלי.

זאת אומרת, אתם עדיין נמצאים אפילו במצב כזה חשוך, שאתם לא יכולים לתאר עד כמה שאתם שבורים. ולכן איפה המחשבות והרצונות שלכם, האם אתם מחוברים בהם, או שיש ביניכם הסכמה יפה כמו בעשירייה שהיא קרה, כמו מה שצריך להיות בין חברי הקבוצה והסכמתם שאתם הולכים זה לקראת זה בצורה יפה, טובה, אבל לא כלום חוץ מזה. אם אתם כך, לא מגלים שום ליקוי בקשר ביניכם אז אין ביניכם יחסים.

זאת אומרת, הכול מכוון רק לקיום של הסדר הגשמי. אנחנו באים לשיעור, אנחנו מתחברים, מתקשרים, באים לסעודה, באים לפגישה בינינו, אבל לא את זה דורש מאיתנו הבורא. כל הדברים האלה הם אך ורק כדי שאנחנו נחבר את הלבבות, הרצונות.

האם אנחנו בזה מחברים את הרצונות שלנו דוגמת כלי של האדם לפני השבירה? אם כן, אז איפה התוצאה מזה? איפה הרגשת התיקון השלם שאנחנו רואים מסוף העולם עד סופו והבורא מתגלה בינינו בצורה גלויה? אין.

אם אין, אז אנחנו פשוט לא נמצאים במערכת הזאת. אנחנו רק הרכבנו את עצמנו כקבוצה גשמית שהיא כמו חיילים, מסוגלת לעשות את כל הדברים הגשמיים בלבד. גם זה טוב, אבל לגמרי לא מספיק.

תלמיד: בכל זאת אנחנו שואפים לקשר רוחני במפגשים שלנו במהלך היום.

אל תצטדק, אתם לא צריכים להוסיף, אני פשוט מראה לכם איפה ישנה הבעיה ואתם כבר תבדקו.

שאלה: כשהאדם מרגיש שהוא מרוחק, מבולבל, זה תוצאה של עבודה לא נכונה, או שזה רצון הבורא, ואיך לפעול במצבים האלה?

הרגשת הבלבול, חוסר כוח, זו הרגשה מאוד יפה וטובה שהיא אומרת על תחילת מצב חדש.

תלמיד: ולמה יש התנגדות לייחס הכול כמגיע מהבורא, כאילו שהוא ממש מבלבל את האדם.

זה מצב חדש, האדם עדיין לא התייצב בקשר עם הקבוצה או עם הבורא ולכן הוא מרגיש את עצמו שהוא תלוי בין שמיים וארץ מה שנקרא. אז מה הוא צריך לעשות במקרים כאלה? לרוץ ולהתכלל בקבוצה, זה הכול.

שאלה: מה אפשר לעשות, ואם צריך לעשות, כשמורגש שיש חברים בעשירייה שנמצאים בהצנע לכת ומקשים לראות אותם כגדולים בתוך הדעת?

טוב זו זכותם. יכול להיות שגם לפי האופי שלהם הם לא יכולים להיות כל כך גלויים כמו האחרים, כל אחד עם האופי שלו, ואנחנו צריכים לדון את כולם לכף זכות. אם אדם לא מפריע, אם הוא מקיים את כל הסדרים שלנו ובסופו של דבר משתתף בכל תהליך החיבור, אז אין לנו כעיקרון דרישות נוספות אליו ורק שכולנו נתקדם גם הוא יתקדם.

לפי האופי, לפי הטבע, יש כאלה יותר צנועים ויש כאלה יותר בולטים, אקספרסיביים. יש ויש, קשה להגיד. אתם מכירים כבר את האנשים שלנו ויכולים לראות עד כמה שאנחנו כולנו שונים, ואני חושב שזה דווקא טוב.

שאלה: ציינת שגם התגובה של האדם להתעוררות מהבורא, גם את זה הבורא עושה, הכול הוא עושה ואני אפס מוחלט. ומרגע שאמרת את זה אני נכנסתי לחולשה מאוד גדולה.

לא נורא, אתה אל תעזוב את המחשבה הזאת, לאט לאט אתה תייצב אותה ותקבל גם תשובה. לא כל דבר אתה צריך לשמוע ממני, אלא לאט לאט תברר את זה בעצמך.

שאלה: להיות מחוברים ברצונות ובמחשבות, זה שכל אחד מתפלל על החברים?

גם, אבל חוץ מזה אנחנו מחוברים ורוצים להשלים זה את זה, כי כולנו שונים ואנחנו רוצים בחיבור בינינו להגיע לשלמות על פני השוני, ובפסיפס הזה אנחנו נייצב השפעה הדדית בינינו. ואם אתה מסדר נכון את הפסיפס, אז אתה מגלה את תמונת הבורא, לכן זה נקרא "בוא וראה", "בורא". כשאנחנו נייצב את עצמנו נכון [אנחנו] עומדים לגלות אותו וזה נקרא "ויהי השם ה' עליך".

שאלה: מה זה הכול "חוץ מצא"?

זאת אומרת, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, להתפלל, להתחבר, לצעוק, לבכות, להגיד שאתה לא רוצה, להגיד שאתה לא יכול, לקלל. יש כל מיני מצבים שאנחנו עוברים, אני לא אומר שצריכים לבצע אותם בצורה מלאכותית, אלא כל דבר אנחנו עוברים לפעמים בצורה כזאת בלתי נסבלת, אבל רק דבר אחד אנחנו לא מרשים לעצמנו לממש וזה "חוץ מצא". כי אנחנו נבראים והבורא נתן לנו התעוררות כדי שאנחנו נגיע למטרת הבריאה ויש לנו חשבון עימו.

בסופו של דבר כל אחד ואחד יצטרך לתת דין וחשבון. והשאלה היא פשוטה, "עסקת בתורה?" "ציפית לישועה?", אתה צריך לענות על שתי השאלות.

"עסקת בתורה", זאת אומרת, להמשיך מאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה" ולתקן את עצמך בקשר עם כולם, וכשאתה עושה את זה, אתה לא שואל, "למה אני מגיע?", "למה אני לא מגיע?", זה לא עניינך. עניינך אחרי שאתה מבצע את הפעולות האלה במשיכת המאור המחזיר למוטב, אתה רק צריך להיות בנטייה לתוצאה ממנו. זאת אומרת "ציפית לישועה", זה הכול, שני דברים. חוץ מזה לא שואלים אותך, על זה אתה צריך לתת תשובה בסוף חייך.

שאלה: "ציפית לישועה" זה אותו הדבר כמו להיות כל הזמן בתפילה?

אתה שואל שני דברים שונים, תפילה זה תפילה, ציפייה זה ציפייה.

תלמיד: מה זה "ציפית לישועה"?

כשאני מצפה לזה שזה יקרה. שאני אקבל מאור המחזיר למוטב, שאני אוכל על ידו לייצב את עצמי נכון עם העשירייה ולגלות את הבורא בתוך הקשר בינינו, ואז בצורה כזאת נתקדם כדי לעשות לו נחת רוח.

קריין: קטע מספר 15.

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

(הרב"ש. 131. "הכל תיקונים")

אם אני מייחס כל מה שקורה לבורא ורוצה לגלות בזה את הפעולה שלו, אז יוצא שכל הפעולות שלו הן רק רפואה למצב של השבירה שממנה בעצם התחילה כל הבריאה, ואני מגלה רק את היחס שלו אליי ואלינו שזו רק התקרבות לדבקות. אנחנו מתחילים מהמצב הכי רחוק מהבורא וכל הזמן מתקרבים, מתקרבים, מתקרבים אליו.

קריין: קטע מספר 16.

"כתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו מההתרחקות. שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה לאמונה בקביעות.

זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך."

(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"א. "היתה כאניות סוחר")

שאלה: האדם בדרך עובר ירידות, יציאות, כמו שקראנו עכשיו בקטע, מה זה הכול "חוץ מצא"? אני רוצה לחדד את השאלה על זה, לא לצאת?

"חוץ מצא" זה נקרא שהוא מקבל נכון את הדברים האלה שהם באים מהבורא בלבד כי "אין עוד מלבדו". אפילו שהוא מרגיש חוסר צדק, מכות, לא חשוב מה, הוא צריך להבין שזה הכול בא מהבורא והוא צריך להמשיך עם הדברים האלה כי הם מתגלים בדרך המדרגה. אנחנו אף פעם לא מקבלים משהו שלא נובע משורש הנשמה שלנו. לא חשוב מה שיקרה, זה תמיד יקרה בגלל שזה מלכתחילה מושרש בשורש הנשמה שלי ואני חייב את זה לעבור, ואין לי ברירה. ואם זה מתגלה אז אני צריך לעבור את זה ולא להצטער אלא כך זה, זו הנשמה שלי, כך היא שבורה, כך היא מתגלה בשבירתה ואני רק צריך לסדר את התיקון שלה בכמה שאני יכול להיות בהשתתפות בזה.

שאלה: איך מפתחים סבלנות כלפי תהליך התיקון הזה?

יש לך חברים ויש לך בורא, תבקש דרכם, דרך החברים מהבורא שתהיה לך סבלנות, שתהיה לך הבנה, שאת כל זה אנחנו צריכים, כמו שהוא אומר, צריכים במשך 20 ו-30 שנה כדי להגיע לתיקונים אמתיים שאנחנו חייבים אותם לבצע ולגלות את הבורא בנשמתי השלמה. אין מה לעשות, אין לך סבלנות, תבקש, אתה לא מסכים עם מה שהבורא עושה, זה עניינך, אתה צודק, לא מסכים - לא מסכים.

אבל מי נותן לך את ההרגשה הזאת שאתה לא מסכים ומי מחכה ממך לתשובה הנכונה? אותו הבורא שפשוט משחק אתך משני הקצוות הללו. מצד אחד, הוא עושה לך כל מיני מצבים שאתה מתפוצץ מהם, ומצד שני הוא מצפה ממך שאתה תבין אותו, תרגיש אותו, תגלה את הסבלנות, בהכנעה, הכנעה זה דבר מאוד חשוב, וכך אתה תתקרב למצב שאתה באמת תהיה זכאי להיות בדבקות עמו.

שאלה: בעל הסולם אומר בקטע ליחס את הכול לבורא. אני מבין לגבי רוחניות, מה עם גשמיות, זה גם אותו דבר, כל מה שקורה לי בגשמיות אני צריך ליחס לבורא?

איפה ראית גשמיות? תראה לי.

תלמיד: וזה הכול דוחף אותי לכיוון חיבור בעשירייה?

ודאי, איפה יש לך עוד מקום שאתה יכול להתחבר אליו ולבורא? עשירייה זה כמו פטמה לתינוק שדרכה הוא מתחבר לאימא.

שאלה: בכוחותינו להתגבר בדרך, מה עלינו לבקש?

אם אתה שואל אותי, אני לא מוצא שום כוח באדם שיכול לעשות משהו לבד. ואם הוא עושה משהו לבד סימן שהוא עוד לא גילה את המערכת שהוא נמצא בה. כל מה שמתעורר בנו זה אך ורק כדי להביא אותנו למגע עם הבורא. אז מה אני אחפש עכשיו לעשות משהו בעצמי? זה כמו תינוק שרוצה לעשות משהו, שברור לנו שהוא לא מסוגל אבל שינסה, שינסה, מתוך זה הוא יכנס למכשול אחד, ולשני, עד שיתחכם ויבקש קשר עם הבורא. כי כל הכישלונות האלה, כל הבעיות שלנו הן כדי שאנחנו נמצא עמו קשר. אין שום סיבה אחרת לכל מצב ומצב בחיינו, שאנחנו לא מרוצים, לא מסוגלים, אלא אך ורק כדי שאנחנו נבקש קשר עם הבורא.

שאלה: האם הבורא נותן את כל תנאים בגלל שהוא רוצה שאני אדרוש שלמות עבור החברים שלי?

הבורא נותן לנו כל מיני תנאים כדי שאנחנו בסופו של דבר נגיע לחיבור דרך העשירייה עמו. כמה שתסובב את הדברים אבל הנוסחה היא כזאת.

שאלה: "חוץ מצא" אולי אני מבין, אבל את המילה "הכול" אני לא מבין, מה זאת אומרת "הכול"?

אני לא יודע על מה אתה מדביק את המילה הזאת.

תלמיד: מותר לי הכול חוץ מלצאת מהעשירייה?

כן. אם אתה מכוון את עצמך לעשירייה ולהגיע בתוך העשירייה לבורא, אם אתה בדיוק יודע שאתה הולך לעשות את זה, אז אתה יכול לעשות הכול כי כל פעולה ופעולה שעכשיו תחליט היא תהיה פעולה נכונה לתיקון, היא תהיה פעולת התיקון.

שאלה: יכול להיות שהבעיה שאני מקבל יותר מדי ברצינות את הדמות הזאת שאני רואה במראה כשאני מצחצח שיניים בבוקר?

אל תצחצח שיניים לפני המראה, מה אני אגיד לך. יש לך על מה להסתכל חוץ מעל עצמך, שים שם במקום המראה איזו תמונה של רבי שמעון נניח ואז תצחצח שיניים.

תלמיד: הכוונה, בשביל לא לעסוק בעצמי ולצפות שאני יכול לעשות משהו.

אני מבין, זה מה שאני אמרתי לך, אני לא צוחק. כל דבר שיכול להביא אותך לקשר עם הדרך לה', זה לטובה.

שאלה: הרבה פעמים אני רואה שאם החברים לא עושים את העבודה, אני לא מתקדם. מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברים? מה אני יכול לעשות אם הרצון שלי להתקדם, אבל כדי שאני לא אהיה לבד אני רוצה שכל החברים יגיעו לעבודה הזו שאתה מבקש מאיתנו לעשות?

לתת להם דוגמה. בלי הרבה מילים, אולי קצת בליווי המילים, אבל בעצם העיקר זה דוגמה. כל הזמן תן להם דוגמה, חוץ מדוגמה אל תעשה שום דבר, רק לתת דוגמה לקבוצה, לחברים באיזו צורה אנחנו צריכים להיות.

שאלה: הבורא מכניע אותי כדי להסכים, ואני לא מסכים לזה, אני רוצה להסכים מתוך אהבה, מהבחירה שלי. מאיפה הקונפליקט הזה ומה אני עושה איתו?

תרביץ לעצמך.

תלמיד: הוא מרביץ לי יותר טוב.

אתה לא מכיר את עצמך? תרביץ, זהו.

תלמיד: אבל למה אני צריך להסכים בהכנעה, אני רוצה להסכים באהבה, אני לא רוצה בהכנעה. בסדר, בהכנעה הסכמתי, נכנעתי, אבל זה לא מספיק טוב.

אז תקפוץ, אל תעשה בהכנעה, תעשה אחרת, בסדר. ראינו כאלה חכמים ומה קרה להם אחר כך, התעייפו, ראו ששום דבר לא הולך, לא זז, ובסופו של דבר הסכימו.

תלמיד: בהכנעה זה פשוט, הוא מכה, אני נכנע ואני מסכים.

לא, הכנעה זה לא פשוט. הכנעה זה מתוך השכל והכנעה זה מתוך הניסיון.

אפילו עכשיו שאני מדבר מה אתה קופץ? אני לא רוצה לשמוע מה שתגיד לי, אני כבר שמעתי כאלה מילים. יותר טוב יהיה לך אם תשמע מה שאני אומר לך, "אין חכם כבעל ניסיון". ואם כותבים לך חכמים שדרך הכנעה, דרך צניעות וכן הלאה זו הדרך, אז תשמע מה שהם אומרים ותנסה לעשות את זה. אני מבין שאתה לא מסוגל, שבוער לך היצר הרע הנורא שלך, אבל לפחות תגיד שזה היצר הרע הנורא שלי לא מסכים ואני לא יודע מה לעשות עימו, איך אני שוחט אותו. אבל לא שאתה מסכים עימו ומראה לנו את עצמך.

מה אני רואה בך? אני רואה שאתה כמו ילד קטן שבוער לך היצר הרע, שלא רוצה להסכים לא עם הדרך ולא עם המטרה, ואתה רוצה לשלוט ביצר הרע שלך. עם דברים כאלה אין לנו מה לעשות, רק להגיד לך, לך תקרא, לך תלמד, זה מה שאנחנו עושים. אם אתה בכל זאת לא מסכים, אין לנו במה לעזור לך יותר. תצא מהחברה שלנו ותשב כמה מאות שנה עד שתתייצב ותראה שאין מה לעשות.

מה שאתה קופץ לי, לזה אין תרופה. כולם עוברים כזאת תקופה שלא רוצים להסכים, "אני לא רוצה, אני לא יכול". זה נקרא, אני אשלוט, שהיצר הרע כך אומר, פרעה כך אומר, "מי בעל הבית כאן", "מי ה' אשר אשמע, אשמע בקולו". זה נכון, הטענות הן טענות צודקות מטעם היצר הרע, ואנחנו לומדים מה אנחנו צריכים לעשות עימו. יש שני כוחות בטבע, אם אתה לא רוצה לשלב אותם יחד אז מצבך גרוע.

שאלה: אם אפשר לחדד למה הכוונה להגיב נכון לבורא?

להגיב נכון לבורא, הכוונה היא שאני על כל מצב ומצב רוצה לסדר, ישראל שזה אני המשתוקק לבורא, אורייתא שזו הקבוצה שאני רוצה לסדר אותם שהם כולם יהיו בכל הרצונות ובכל הכוונות מחוברים יחד ומכוונים לקודשא בריך הוא. ממני לקבוצה ולבורא, זו כול העבודה שלנו.

שאלה: מה זו ההכנעה, במה זה מתבטא?

הכנעה, יש בזה כמה אופנים. האופן הכי פשוט, שאני מבין שעלי שולט היצר הרע, ואני נכנע בזה שאני לא נכנס עמו בדברים, לא מתווכח, לא עושה עמו מלחמות, אלא פשוט כאילו הוא לא קיים. זה הדבר הראשון שאפשר לעשות. דבר שני, אחרי שאני כך משתדל להרגיע אותו ולהתרחק ממנו, אני פונה לבורא ומבקש מהבורא, "תעזור לי עם המפלצת הזאת, עם היצר הרע, תגיד לי מה לעשות, תראה לי מה לעשות". אני כאילו אומר לבורא, "בוא אל פרעה, כי אתה הכבדת את לבו, אז עכשיו אני מבקש בוא איתי יחד לפרעה".

כל מיני כאלה דיבורים פנימיים שלנו עם הבורא ועם היצר הרע ועם עצמי, זה מאוד עוזר. זה מייצב את האדם והוא כך מוצא את הדרך איך להתמודד עם מערך הכוחות שפועלים עליו. יש עוד, אבל את כל זה בדרך אתם תגלו בעצמכם.

שאלה: מה זה המצב "שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה שלי" בטענה צודקת ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה לאמונה בקביעות."?

"סטרא אחרא" זו התמצית, הריכוז של היצר הרע שלנו. היא מתלבשת באדם ואומרת "כולה שלי", שכל האדם נמצא בשליטה שלה, זה כמו שבני ישראל במצרים, ואין כאן מה לעשות. רק מה שאנחנו עושים בעבודה שלנו זה שאנחנו נכנסים עימה במאבק, אבל המאבק שלנו הוא לא עם הסטרא אחרא עצמה, אלא עם זה שהיא מבלבלת אותנו. המאבק שלנו זה להשתדל כל פעם להבין שזה בא מהבורא, וסטרא אחרא זה כמו שהבורא אומר "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את ליבו", שמובן יהיה לנו שזה בא מהבורא ולא מהסטרא אחרא. סטרא אחרא זו רק מסכה כזאת שהבורא מלביש על עצמו, כמו פרעה שמתלבש פעם בפרעה, פעם בבורא, כדי ללמד אותנו דרך כל מיני כאלו פנים יפות או מכוערות, פנים של הטוב ופנים של הרע. על ידי זה אנחנו מתחילים להיות כלולים מכל מיני כוחות הטבע ומבינים איך נכון לקבל את המציאות.

אז באה הסטרא אחרא וטוענת "כולה שלי", וזה באמת נכון, אני לא יכול להגיד שלא. כל העולם שלי הוא כולו אגואיסטי במאה אחוז, תמצא לי משהו בעולם הזה שהוא לא אגואיסטי, מאטום עד גלקסיות, עד כל היקום, מדומם, צומח, חי, מדבר שבעולם הזה, כולם כולם מאה אחוז אגו. זה יצר רע טהור, אם אפשר כך להגיד, רק הוא פועל בכל המציאות. לכן סטרא אחרא שכך אומרת "כולה שלי", היא צודקת במאה אחוז. יצר לב האדם רע מנעוריו, ונולדים אנחנו בצורה כזאת. רק לאט לאט אנחנו צריכים לאתר את הדברים, לָמה נעשה כך, ושיש מעליהם כוח יותר עליון, שהוא כולל בתוכו גם את הסטרא אחרא, וגם כול מה שיש הוא עיצב בצורה כזאת, שזה יהיה כנגדו. הוא צריך את הסטרא אחרא, את היצר הרע, שהוא כוח עזר כנגדו, כי בצורה כזאת שהיא הפוכה ממנו, לכן היא נקראת "סטרא אחרא", צד אחר מהבורא, על ידי זה הבורא יכול להתגלות, "כיתרון אור מתוך חושך", כאור על פני החושך.

שאלה: כתוב בטקסט "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". מה זה לחם לנשמה, ומה אנחנו צריכים חוץ מהלחם ואיפה למצוא את שאר הדברים?

לחם זה יסוד של כוח החיים ולכן זה כך כתוב. בכל המקומות, בכל התרבויות, בכל מקום שאנשים חיים, ממה הם חיים? הם חיים בעיקר מהלחם. זה יכול להיות לחם מכל מיני דברים, אבל בכל זאת הם עושים משהו שדומה ללחם. העיקר זה הלחם. ותראה, כמו שכתוב בתורה שיושבים ואוכלים לחם, אתה תלך לסיביר, הם אוכלים לחם, אתה תלך לאירופה או לאמריקה, הם יושבים ואוכלים לחם. יכול להיות לחם מתירס, יכול להיות משהו כזה, אבל בכל זאת זה נקרא "לחם".

זאת אומרת זה פשוט משהו שממלא את האדם, ונותן לו כוח לעשות את פעולות התיקון. האנרגיה לתיקון נקראת "לחם". אז כתוב שלא על הלחם לבדו, זאת אומרת שאת עיקר האנרגיה הזאת האדם מקבל מלמעלה, מהבורא, אפילו שזה מגיע לו דרך המזון, דרך כל מיני דברים, אבל העיקר זה מגיע מהבורא, מפי ה'.

שאלה: אני שומע כל הזמן בשיעורים, זה חוזר על עצמו, שהבורא פונה אלינו, הבורא מתקשר אתנו, הבורא מכניס לי מחשבות, ואני תוהה איך זה בכלל יכול להתקיים. אם אני בתור נברא בהיפוך צורה מוחלט אליו, זה אומר שגם הבורא בהיפוך צורה מוחלט אלי. איך מתקיימת תקשורת בין משדר שמשדר בתדר אחד למקלט שקולט על תדר אחר?

ישנה מערכת שהבורא מנהל אותך אפילו שאתה הפוך ממנו. יש לך ילדים?

תלמיד: כן.

אתה אולי סבא כבר.

תלמיד: כן.

ברוך ה'. אז אתה יודע מה זה תינוק על הידיים שלך. הוא נמצא בידיים שלך, הוא נמצא בשליטה שלך ואתה חייב להאכיל אותו ולטפל בו ולעשות הכול, והוא לא יודע אפילו שאתה עושה את זה כלפיו. אז יש כוח עליון, הבורא, שיש לו מטרה להביא אותנו להשתוות עמו שאנחנו נבין אותו, נרגיש אותו וכן הלאה. כמו תינוק שגדל, אנחנו גם מתכוונים אליו שהוא יגדל ויהיה גדול ויהיה ממש כוח בעולם וכך הבורא אתנו. אז אנחנו בעצם אגואיסטים קטנים, כי בצורה כזאת דווקא שאנחנו אגואיסטים וקטנים, אנחנו כן יכולים להתפתח ולהיות כל פעם יותר ויותר דומים לו.

תלמיד: אני מבין את הדוגמא שלך, אבל אני לא מבין את המערכת. אני לא מצליח להבין איך הוא מצליח לתקשר איתי כאשר באמת הוא הפוך אלי. הרי כל המטרה שלי היא להתחבר אליו, להגיע למצב של השתוות הצורה, אם אני הפוך אליו לחלוטין, לא יכולה להיות תקשורת בינינו. אין תקשורת בינינו.

למה?

תלמיד: תסביר לי.

לא, אתה תסביר לי למה היא לא יכולה להיות?

תלמיד: כי משדר שמשדר ב-100 מגה הרץ ומקלט שקולט ב-50 מגה הרץ לא יכולים לקלוט אחד את השני.

זה לא פועל בצורה כזאת כמו שאתה אומר.

תלמיד: אז איך זה פועל?

זה לא חשוב לי מה אתה מרגיש, אלא חשוב לי איך הגוף שלך פועל. אתה רואה, יכולה להיות בינינו תקשורת ולא, אבל ההפעלה יכולה להיות בדרכים אלטרנטיביות אחרות. מה אתה מכניס הכול לקו אחד? אנחנו לא נכנסים בקשר עם הבורא ב"תן וקח", אין, זה כמו תינוק. למה נתתי לך דוגמא עם התינוק, עם הילדים הקטנים? כי אתה מפעיל אותם ואתה מקדם אותם וממלא אותם עד שיגדלו. שיגדלו הם ייכנסו איתך בשידור ישיר של "תן וקח", אבל בינתיים לא, בינתיים אתה מכניס להם ומכניס ואתה לא שם לב אליהם כל כך עד כמה הם רוצים או לא רוצים, אלא אתה ממלא אותם לפי מה שאתה מבין. כך הבורא אתנו.

וזה שאנחנו קופצים עכשיו ואומרים "רוצים, לא רוצים", "אני כך", אתה חושב שמישהו שם לב אליך או אלי? לא. אלא כל הדברים שאנחנו רוצים על ידי חכמת הקבלה להשיג, להגיע, זה כדי להבין מה הוא עושה אתנו ואיך אנחנו יכולים להיות בצורת קשר יותר קרובה אליו. אבל אפילו אם לא נהיה בקשר, אתה לא בורח מזה, אתה נמצא בכל זאת ברשת ובכל זאת הבורא יעשה אתך מה שצריך.

תלמיד: אני אנסה רגע להבין את השאלה שלו, אם אפשר. הוא אומר "הבורא הוא תכונת השפעה, רק השפעה, ואנחנו תכונת קבלה בלבד, איך מצד הבורא הוא מפעיל אותנו"?

אין לו שום בעיה אם הוא תכונת ההשפעה, זה לא הולך לפי ההשתוות שלנו. אנחנו הפוכים לפי ההבנה שלנו, הפוכים, אבל זה לא מפריע לו להפעיל אותנו, לגמרי לא מפריע לו.

(סוף השיעור)