שיעור בוקר 26.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 170, אות ל"ג

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 170. מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל"ג.

אות ל"ג

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

שאלה: דחיית האור בהתחלה של פה דראש, האם היא על גדלות הבורא ב-100% או על 20%, רק על החלק של האור הפנימי?

קודם הוא דוחה את כל ה-100%. אחר כך הוא עושה חשבון כמה הוא יכול להתקשר לאור העליון בלקבל בעל מנת להשפיע, כמה האורח ובעל הבית יכולים להיות מקושרים בהשפעה הדדית, ואז האורח מקבל ממנו חלק, נגיד 20%.

תלמיד: כשהוא דוחה את האור, האם הוא מרגיש 100% גדלות והוא רק עושה חשבון על 20% שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע?

הוא מרגיש 100% גדלות של האור העליון, אבל מודד את עצמו ומרגיש שיכול להיות מקושר אליו כמוהו רק ב-20%.

שאלה: מה ההבחנה בין אור מקיף לבין החסדים המועטים שנמצאים בסוף הפרצוף?

אור מקיף הוא אותו אור שהכלי לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע והוא נמצא מחוץ לפרצוף.

תלמיד: ומה בין זה לבין החסדים שנמצאים בסוף הפרצוף שגם הוא לא מקבל, האור לא מתקבל שם?

בסוף הפרצוף לא מתגלים ממש חסדים, אבל האורות שמתגלים בסוף הפרצוף אלו האורות שהפרצוף בינתיים דוחה ולא יכול לקבל מחוסר מסך על מנת להשפיע, לכן האורות נמצאים שם. כשיבואו אורות ומצבים והמסך יתגלה יותר, אז הוא יוכל לקבל מהאורות האלה יותר ויבנה פרצופים נוספים.

שאלה: רואים שהיסוד לכל החשבונות הוא הצמצום.

הוא שורש לכול.

תלמיד: והוא תמיד יציב עומד ונשמר.

כן.

תלמיד: כל השאר הם כבר מעליו, כל הבירורים, כמה כן, כמה לא.

ודאי.

תלמיד: מה ההבדל בין ההחלטה על הצמצום שיש לה תוקף ממנה והלאה לכל המצבים הבאים שהוא יעבור, לבין מה שקראנו בחלק הקודם שעושה החלטות ואחר כך חוזר לסורו?

אני לא זוכר על מה מדובר שם, אבל צמצום שהוא איסור לקבל על מנת לקבל הוא לעולם ועד.

תלמיד: מה נותן לו תוקף לעמוד לעולם ועד ולא להתחרט אחר כך ולחזור להיות המקבל?

כי הבורא מקבל את ההחלטה של הנברא שרוצה להגיע לדבקות, להתאמה אליו.

תלמיד: ומה גורם לזה שהבורא יקבל את זה וייתן לזה את התוקף?

כי הנברא עושה את ההחלטה הזאת מבחירה חופשית, שהוא בעצמו כך רוצה, וכך זה מקובל גם על הבורא.

תלמיד: וכשהאדם ממטה למעלה עושה החלטות, למה מהן כן יש חזרה וכל פעם הוא חוזר לסורו על אף שהחליט?

מתי?

שאלה: בהתפשטות ממעלה למטה אמרת שהנברא מחליט והבורא נותן לזה תוקף, וזה היסוד, הצמצום, ההחלטה על הצמצום שאחר כך נשמרת. למה ממטה למעלה כשהאדם עושה החלטה אין לה תוקף?

איזו החלטה?

שאלה: קראנו בציטוט שהוא עושה החלטות איך להתנהג ואחר כך חוזר לסורו, נופל ממה שכבר החליט.

לא שהוא חוזר לסורו ממש, אלא הוא מרגיש שהוא לא יכול לעמוד בזה, אבל לא שהוא מתחרט על מה שעשה, זו לא חרטה. אלא הוא רואה שהוא לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע ולכן מבטל את המצב שלו.

שאלה: אמרת שצמצום א' נעשה אחרי שהנברא מבקש, ואז הבורא מממש. קודם נתת תשובה ואמרת שהמסך מגיע מלמטה בכדי שהנברא יוכל לתת יותר לבורא. כשהנברא מבקש מסך יותר גדול, למה הבורא לא מממש?

למה לא?

תלמיד: הוא כן מממש?

הבורא מעוניין שלנברא יהיה מסך גדול יותר עד שידמה לגמרי אליו, לבורא.

תלמיד: כלומר אם הנברא מבקש "אני רוצה לראות אותך גדול יותר בעיניי ולתת לך יותר", אז באותו רגע הוא מקבל מסך יותר גדול.

אני לא יודע אם הוא מקבל באותו רגע, אבל הוא יכול לבקש ומשהו מזה הוא יקבל.

תלמיד: חוץ מהגעה לסאה של המדרגה הנוכחית, מה יכול לזרז בקשה למסך יותר גדול, להשפיע לבורא יותר ולראות אותו גדול בעיניי?

האם מה שהאדם מבקש זה מפה לחוץ או שזו באמת תוצאה מההכנות שלו, מהיגיעה שלו.

תלמיד: מה זה מפה לחוץ לעומת באמת מתוך ההכנות שלו?

מגיע לאדם שיתנו לו כוחות ואורות כדי שיעשה את הפעולה הזאת בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק את עצמי שאני כרגע מבקש באמת? לדוגמא, יש מישהו שאני רוצה לתת לו וכל הבקשה שלי היא רק עבורו.

זו אחת מהדוגמאות הנכונות. אם אתה מסוגל באמת להתפלל נכון עבור העשירייה, אז סימן שאתה נמצא במצב השפעה, ואז הבורא ייתן לך יכולת, כוחות, כוח מסך ואור שתעשה את הפעולה.

תלמיד: קודם דיברנו על השמח בחלקו. האם השמח בחלקי במצב הזה הוא שאני נמצא בתפילה קבועה להשפיע יותר לחברים?

כן.

שאלה: הנקודה הזאת שיש הבטחה שלא ישוב לכסלו עוד, האם היא משהו שנמצא במסע הזה מלא לשמה לשמה? האם יש איזו נקודה שפתאום מובטח לנו לא לחזור אחורה?

אם אדם עושה חשבונות ולא רוצה בשום אופן לחזור לעל מנת לקבל, אז נותנים לו להתקדם בעל מנת להשפיע.

שאלה: שמעתי שמסך דוחה 100%, ואחרי שעושה חשבון כמה הוא יכול להיות מקושר בהשפעה הדדית הוא מקבל נניח 20%. בשביל מה הוא מזמין כמות ואיכות אור שהוא לא יכול לקבל, האם הוא לא עושה חשבון?

לא, זה מגיע אליו מלמעלה. לפי הנפח של הכלי שלו מגיע אור עליון ב-100% שיכול למלא את הכלי. נגיד שאתה נמצא ברעבון של עשרה קילו, אז מגיעים אליך עשרה קילו, ואחר כך אתה מחליט שאתה יכול לקבל מזה רק קילו אחד.

תלמיד: ה- 100% שהוא מזמין, האם הכמות והאיכות בכל דרגה, נגיד בגלגלתא, בע"ב, הן משהו אחר?

כן.

תלמיד: במה תלויה הסאה של ה- 100%?

זה תלוי בכלי, כמה רצון לקבל יש לו שהוא רוצה למשוך עליו אור עליון.

תלמיד: בזמן שהוא מבטל את הצמצום ורוצה להמשיך את האור הכלי שלו גדל.

הוא לא מבטל את הצמצום ממש, הוא רק מקבל למעלה מהצמצום ככל שמסוגל בעל מנת להשפיע.

שאלה: הוא כותב, "ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות". האם הביטוש גורם בסופו של דבר ליציאת האור מהכלי כי המסך מזדכך?

ודאי שהביטוש גורם ליציאת האור המקיף, גם אור פנימי יוצא, הכול יוצא החוצה, מתבטל.

תלמיד: אני מתכוון שהביטוש מביא בעקיפין ליציאת האור מהכלי, כלומר גם אם היה קצת אור פנימי בתוך הכלי הוא יוצא בגלל שהיה ביטוש ואז הזדככות המסך.

כן.

תלמיד: זה כביכול מנוגד לאינטרס של בעל הבית, כי בעל הבית רוצה שיכנס עוד אור לכלי, ואז אור מקיף לוחץ, גורם לביטוש, והאור יוצא מהכלי.

נכון.

תלמיד: מה עשינו בזה?

על ידי זה הכלי נעשה גדול יותר, מבין יותר, מרגיש יותר, מבורר יותר.

תלמיד: למה?

קודם היה מצב שהוא לא קיבל כלום, אחר כך קיבל קצת. מגיע בעל הבית ולוחץ עליו שוב, הוא לא רוצה לקבל ומחזיר הכול כי הוא לא יכול לעמוד בפיתוי שיש בו רק חלק קטן ועוד כל כך הרבה מבחוץ, והוא יוצא מהקשר, מהסעודה. מה אתה שואל?

תלמיד: בעל הבית רצה לתת לו עוד.

ודאי.

תלמיד: בסופו של דבר יצא שלא רק שהוא לא מקבל עוד, אלא גם מה שקצת היה גם יצא החוצה.

הוא לא יכול לעשות חוץ מזה כלום אם הוא רוצה להישאר בלא לקבל.

תלמיד: מה עושים הלאה?

הלאה מגיעים למצב חדש. הוא פונה לבעל הבית ומבקש שוב פגישה עימו. אבל הוא כבר מגיע עם כלי יותר גדול ומקבל על מנת להשפיע עוד מנה, ושוב נעשה אותו דבר, ושוב. כך על ידי ריבוי פעולות בריבוי זמנים וכלים הוא מגיע לגמר התיקון, הוא מגיע לזה שבסופו של דבר הוא מקבל את הכול בעל מנת להשפיע. אומנם עם השבירה, עם כל מיני בירורים, אבל בסופו של דבר זה מה שקורה.

תלמיד: למה צריך שכל האור ייצא מהכלי על מנת להגיע לדרגה חדשה?

אין מקצת ברוחניות. אם אתה מבטל, אז אתה מבטל את הכול.

שאלה: אם הלכתי נניח על 100% והגעתי למסקנה שאני לא יכול והזדככתי, עשיתי חשבון חדש, ואני לא הולך על הבשר אלא על הדג, כלומר זה לא הולך וגדל אלא זה הולך וקטן.

כן. אז מה?

תלמיד: זה הפוך ממה שאמרנו לפני רגע.

אבל אתה מוסיף בכל זאת, אתה מוסיף לפי היכולת שלך.

שאלה: מה ההבדל בין ביטוש לזיווג דהכאה?

קודם הכאה ואחר כך זיווג, זה נקרא "זיווג דהכאה". הביטוש הוא שהם לא נכנסים אחד לתוך האחר אלא הם רק מבטשים, נכנסים לביטוש. יש בזה הרבה פעולות שאנחנו לא לומדים אותן כאן, יש כל מיני תוצאות משניות שהן משפיעות על הכלים וגם על האור, כי האור מתלבש בתגובה של הכלי, אבל לעת עתה לא מקבלים.

שאלה: האם האור המקיף בכל זאת שייך לפרצוף למרות שהוא כביכול נמצא מבחוץ?

אור מקיף לא נכנס לפרצוף, הוא קיים סביב הפרצוף. הוא מאיר במשהו לתוך הפרצוף אבל בינתיים אנחנו לא מדברים על זה.

תלמיד: מה זה אומר שאור פנימי ואור חוזר מכים זה בזה? מאיפה מגיעה התופעה הזאת?

על איזה מצב אתה מדבר?

שאלה: על ההסבר שמופיע בסעיף 33 על ביטוש, שאור פנימי ומקיף מבטשים ומכים זה בזה.

שני אורות, אור פנימי ואור מקיף, מבטשים זה את זה, הם גם מגיעים מצורות שונות של הכלי, ואז ביניהם יש ביטוש. מהבטישות האלה נולדות כל מיני תופעות.

שאלה: אמרת שאם אני מתפלל נכון עבור העשירייה, אז הבורא נותן לי מסך ואת כל שאר ההבחנות. מה זה אומר להתפלל עבור העשירייה כך שנוכל לגלות בה את כל ההבחנות הללו?

כל מה שאתה רוצה זה להעלות את העשירייה לקראת הבורא, ואז הבורא ייתן לך לעשות את זה. ו"המתפלל עבור חברו זוכה תחילה".¹

שאלה: מה קובע את מידת האור המקיף?

יש כלי פנימי לאור פנימי וכלי חיצון לאור מקיף. אז הכלי החיצון שלא יכול לקבל בפנימיותו אור עליון, הוא זה שקובע את האור מקיף. אור מקיף גם חייב להיות באיזה כלי, אז יש כלי חיצון.

תלמיד: האם מידת האור שאנחנו לא יכולים לקבל לתוך הכלי ולהשפיע בעזרתו, זה האור המקיף שנשאר מבחוץ?

נכון.

שאלה: האם אחרי הזדככות האור הרצון גדל או קטן?

אם הרצון מתמלא באור בעל מנת להשפיע, אז כבר אין חיסרון בתוך הכלי, ואז ממשיכים רשימו חדש.

שאלה: הוא כותב "דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ," האור כביכול בורח החוצה. למה האור לא נכנס כאור פנימי אלא יוצא החוצה?

כי אין עליו לבוש של אור חוזר. בעל הבית נותן הרבה יותר ממה שהאורח יכול לקבל בעל מנת להשפיע. הוא נותן לאורח הכול לפי החיסרון של האורח, אבל לא לפי המסך של האורח.

שאלה: זה כמו שנגמר לי האוויר בצמיג. איך אני גורם שהאוויר ייכנס לצמיג, לא יברח החוצה. מה לא בסדר שהאור בורח החוצה ולא נכנס לאור הפנימי?

אתה צריך לקבל את האור אך ורק לפי החיסרון להשפיע ולא סתם לפי החיסרון שלך. אני רוצה לקבל שני קילו כיבוד, אבל להלביש את זה בכוונה על מנת להשפיע אני יכול רק חצי קילו. אז זה מה שאני מקבל, וקילו וחצי נשאר בחוץ.

תלמיד: מה לא בסדר בעבודה שאני עושה בעשירייה? מה עוד צריך לעשות כדי למלא את הצמיג באוויר מלא שלא יברח החוצה?

הסיבה שאני לא יכול לקבל את כל הכיבוד בי בעל מנת להשפיע זה חוסר גדלות בעל הבית בעיני.

תלמיד: קודם דיברו על שפלות. האם אנחנו לא משפילים את עצמנו מספיק מול החברים?

חוסר גדלות בעל הבית בעיני. זה עובר דרך החברים, ודאי. אם אנחנו כולנו מתחברים בעשירייה, וחושבים על גדלות הבורא ומעלים אותו בעינינו, אז יהיה לי כוח לקבל בעל מנת להשפיע הרבה יותר ממה שאני קיבלתי.

תלמיד: איך אני יודע מה זה שפלות מול הבורא, איך אני יכול לראות את גדלות הבורא בעיני, שכרגע אני לא רואה את הגדלות וגם לא מכיר את הבורא?

יש לפניך עשירייה. העניין הוא שפשוט יש לך עשירייה. תדבר כלפי העשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין הגדלות שיש לנברא שעליו הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, לבין שהוא לא מקבל שזה גם סוג של גדלות הבורא? הוא מעדיף לא לקבל כדי לא לפגוע בכבוד המלך. מה ההבדל בגדלות שיש בחלק הזה של הכלי שמקבל?

ודאי שהחלק שהוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע יש שם גדלות הבורא - ממש מידה גדולה מאוד, אבל הוא לא יכול לעבוד עם זה. לא יכול לעבוד. עכשיו התגלה כלפי גרם אחד מגדלות הבורא ואני אוכל לקבל אותו בעל מנת להשפיע. ואיפה עוד אין סוף טונות של גדלות הבורא? מחוצה לי. אני לא יכול לקבל את זה. אין לי הערכה, אין לי כוח. מה אני אעשה?

תלמיד: זה לא רק שאני לא יכול לקבל. יש לי גם גדלות הבורא כדי לדחות את התענוג הזה בניגוד לטבע שלי.

אבל זה לא הכרת גדלות הבורא, אלא יש לך. אתה מוכן לשמור על הצמצום.

שאלה: האם זה נכון לחשוב שבהתחלה הנברא מקבל מנה עם כלי, עם אור הנפש, ואחרי זה הוא רוצה לקבל את המנה הבאה, אז הוא מקבל שני כלים, נפש רוח? למעשה הרצון שלו גדל. האם זה הבירור הנכון?

בירור למה?

תלמיד: האם הזדככות זה פשוט תוספת כלי ותוספת של אורות למנה הבאה?

ודאי שזה תוספת.

תלמיד: איך הכלי מקבל את האורות, מה זה צמצום? אז בשלב הבא יש כלי נוסף. הכלי הראשון לא נמחק ומקבלים עוד תוספת של אורות בשני כלים. גם בכלי דכתר וגם כלי חכמה מקבל אור הנפש ותוספת של אור הרוח. זה לא נמחק.

נכון.

שאלה: המסך הדוחה מרגיש את כל האור?

המסך הדוחה מרגיש את כל האור שמגיע אליו.

תלמיד: אנחנו אומרים שהוא מרגיש את הרגשת האור רק במידה שהוא מחזיר, רק לפי המידה שהוא מחזיר הוא מקבל הלבשה ואז הוא מרגיש את הטעם. אז לא ברור אם הוא מרגיש בעצם את כל האור או רק במידה שהוא מסוגל להשפיע?

רק שבמידה שמגיע לו דרך הספירות העליונות ממנו, שהן מבררות ומלבישות את האור שמגיע אליו בצורה שדומה לאותו המסך.

תלמיד: אז זה עדיין במידה שהוא מצליח להשפיע?

כן.

תלמיד: אז בעצם הוא לא באמת מרגיש את כל התענוג, הוא מרגיש את התענוג שבאור רק במידה שהוא משפיע. זה לא 100% של האור?

ודאי שלא. 100% של האור זה אולי בגמר התיקון.

תלמיד: אז בעצם אין לו צורך בגדלות הבורא על אותו חלק שהוא לא מרגיש. אין פה שאלה, כי רק במידה שהוא כן מצליח לייצר השפעה, גדלות הבורא, רק במידה הזאת הוא מרגיש תענוג.

כן.

שאלה: כשחסר לי משהו בעולם הזה, נניח אומרים לי "חסרים לך ויטמינים", אלו דברים שאני מבין. כשאנחנו מדברים על רוחניות, אומרים לי "חסרה לך גדלות הבורא". האם יש אפשרות להסביר את זה כך שאני אוכל להבין את זה בכלים שלי ולא לדבר רק על אורות וכלים, על דברים שהם רוחניות ואין לי אחיזה בהם?

יש כוח שפועל עליך ומסדר לך את כל החיים מההתחלה ועד הסוף, הלוך והפוך, גם סביבך וגם את הכול, אתה נמצא בו, בתוכו, בתוך הכוח הזה, ורוצים להכיר לך את הכוח הזה. זה מה שקורה בחכמת הקבלה, רוצים להכיר את הכוח שפועל ומנהל אותך.

תלמיד: מבחינה פיזית, פיזיולוגית, שהחושים שלי מבינים, אני יכול להצביע על משהו ולהגיד, "זה מה שקורה"? כי מה שאתה אומר זה שינוי בתודעה, אם אנחנו מדברים בשפה שלנו, נהיה לך איזה שינוי בתודעה. תמונת העולם שלך משתנה, נכנסים גורמים נוספים לתודעה שלא היו קודם. האם זה ההסבר היחידי שאני יכול לתת שהוא איכשהו בכלים שלנו?

כן. אז מה?

שאלה: זו שאלה.

מה השאלה? נניח התחתנת. אז ממחר יש לך בחיים חשבון אחר, אתה צריך להביא בחשבון גם את המשפחה.

תלמיד: כן. רציתי לראות אם יש אפשרות להסביר את השינוי הזה שהאדם עובר, כשהוא איכשהו מתקרב לרוחניות במונחים שכל אחד יבין.

אני צריך להביא בחשבון את העשירייה, התחתנתי איתם, זהו. מהיום והלאה העשירייה צריכה להיות בראש שלי ואני כל הזמן צריך לעשות חשבון עבורם.

תלמיד: אני חשבתי על הפצה ואיך להסביר את זה לאנשים.

לא, אל תכניס את זה. אנחנו עובדים עם העשירייה וזהו. אהבת הבריות זו העשירייה ואחר כך אהבת הבורא בתוך עשירייה.

שאלה: לפני הצמצום האור מילא את בחינה ד' ב-100%?

כן.

תלמיד: היא הרגישה את כל התענוגים שיש לבריאה לתת.

נגיד. זה לא בדיוק, כי לא היה שם איסור, לא היה תנאי על מנת להשפיע. אלא היה אור פשוט ממלא את כל המציאות.

תלמיד: בדיוק על זה השאלה, כי האור ממלא הכול ואז מתוך גדלות הבורא נוצרת הבושה. ההפכיות שבחינה ד' מרגישה מהבורא, שפתאום היא מבינה כמה הבורא גדול וכמה היא קטנה, יוצרת בושה.

לא זה מה שיוצר בושה, אלא כמה בעל הבית רוצה לתת לי וכמה אני לא רוצה להחזיר לבעל הבית, ההפרש בנתינה אחד לאחר, יוצר בושה.

תלמיד: הבושה הזאת מביאה ל-100% הוצאה של האור מהכלי, זאת אומרת, זה ממש צמצום מלא.

כן.

תלמיד: זה מרגיש שבנקודה הזאת בתוך ההחלטה הזאת יש גדלות הבורא של 100%.

נגיד.

תלמיד: כי זה לא שבחינה ד' הוציאה 80% והשאירה קצת, היא הוציאה 100% גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: ואחר כך יש תהליך ששוב צריך לבנות את גדלות הבורא. אבל כבר היתה 100% גדלות הבורא, אז למה צריך עוד פעם לבנות בהדרגה את אותה גדלות?

זו גדלות אחרת.

תלמיד: מה אחר?

שם היתה גדלות של הנותן וכאן הגדלות של המקבל. זאת אומרת, מתגלה תכונה אחרת של הבורא אחרי הצמצום. אני מחפש איך אני יכול להתקרב אליו, להשוות עימו את עצמי, ולכן זה אחרת. התוצאה מהשתוות הצורה תהיה כאור חוזר, השפעה. לפני הצמצום לא נדרשת ממני השפעה, רק קבלה.

תלמיד: זאת אומרת העבודה אחרי הצמצום היא בניית גדלות הנברא?

נכון, וגם את הבורא לעומתו.

תלמיד: יש גדלות הדדית במקום גדלות חד כיוונית.

גם גדלות חד כיוונית לא היתה שם כל כך, כמו תינוק, מה הוא מרגיש מגדלות האמא?

תלמיד: את התינוק אנחנו הרבה פעמים משווים דווקא לבחינות הראשונות, לשורש וא', ששם זה היה כמו תינוק.

בסדר.

שאלה: יש מידה שלימה של הטבה שאנחנו חייבים לקבל, ואם אנחנו עושים לה חלוקה לפי התנאים שלנו, אז זה בטישות ומכות?

"סוף מעשה במחשבה תחילה". לבורא אין שום הגבלות, הוא לוקח את המצב הסופי, שבו אנחנו מתוקנים לגמרי, נמצאים עימו בדבקות השלמה, ומתוך המצב הזה הוא מתחיל את הבריאה. ואז יוצא שמה שיש לפנינו זו כל אותה הבריאה רק שהיא עכשיו מחולקת לחלקים, שאנחנו צריכים לאסוף ולחבר אותם, ללמוד אותם, וכך לממש.

תלמיד: במילים אחרות, זה כמו אותו עבד שבא עם הספל שלו.

נגיד שכן, אבל הספל הוא לא רק לזהובים, הוא למסכים ולרשימות, ולכל מיני דברים כדי שאנחנו נדמה את עצמנו לבורא לגמרי.

שאלה: מה הופך את המלכות דראש לזה שיש לה פתאום חיסרון מבורר, כך שהיא יכולה להתחיל לעשות בירור על הגדלות, או להרגיש משהו? מה עוזר לה בזה?

יש לפניה אור העליון, יש אחריה את כל העביות, והיא נמצאת באמצע בין זה לזה. משני הנתונים האלה היא בונה את עצמה, איך לקשור את האור העליון לרצון הגדול שיש אחריה. חוץ ממלכות אנחנו לא צריכים שום דבר.

תלמיד: מה ההבדל בין החיסרון של המלכות דפה דראש, לחיסרון של מלכות בבחינה ד' שצמצמה את עצמה?

מלכות דפה דראש רק דוחה את האור שמגיע אליה, כי היא רוצה לקבל אותו אחר כך בעל מנת להשפיע. האורח שנכנס למגע עם בעל הבית, זו מלכות דפה דראש.

אחר כך כשהוא עושה חישובים איך הוא יכול לקבל את מה שבעל הבית מפציר בו, אז הוא כבר מתנהג אחרת. הוא עושה חשבון כמה בעל הבית רוצה לתת לו, כמה הוא מסוגל לקבל, כמה הוא עושה על ידי זה השפעה בחזרה לבעל הבית. הוא כל הזמן משווה את עצמו כמו במאזניים, שהם יהיו שווים, שהמחוג יהיה באפס, ששתי הצלחות, מה שנותן לו בעל הבית ומה שהוא נותן לבעל הבית, יהיו שוות. כך הוא עובד.

בעל הבית מוסיף ומוסיף, מגלה תענוג יותר ויותר גדול במה שהוא נותן לאורח, והאורח מצידו צריך להוסיף את התגובה שלו לבעל הבית. הוא כל הזמן עושה את הקו האמצעי, את האפס, וכך מתקדם עד גמר התיקון. זה לא הולך כל כך חלק, כי כדי לברר בדיוק את עצמו ומה שבעל הבית נותן לו, הוא נמצא בשבירה ובכל מיני מצבים. אבל בסופו של דבר, זה כדי שיבדוק את עצמו, איך הוא משווה את עצמו לבעל הבית, להיות באפס, באמצע של המחוג.

שאלה: מה נותן לנו את הכוח לקבל את כל המידה של גדלות הבורא?

את כל המידה של גדלות הבורא אנחנו נקבל רק בגמר התיקון. כך אני מבין, כי אנחנו עוד לא נמצאים שם. שם מתגלה הבורא בכל שלמותו, תפארתו ועוצמתו.

שאלה: האם בעל הבית תמיד נותן יותר לאורח כדי שתמיד ימשיך להיות בחיסרון, ולעומת זאת לקבל את כל השפע אבל כל פעם במדרגה חדשה?

לא, בעל הבית לא נותן לאורח יותר מהרצון לקבל של האורח. אבל כדי להשאיר לעצמו מקום לכוונה על מנת להשפיע, האורח צריך לקבל פחות ממה שמגיע מבעל הבית, ואז חלק הוא מחזיר לבעל הבית וחלק הוא מקבל בעל מנת להשפיע. וכך הוא נמצא איתו באיזון לא לפי הכמות אלא לפי הכוונה, כמה הוא יכול להיות מול בעל הבית גם בכוונת השפעה.

שאלה: אם האורח מצמצם את הרצון לקבל שלו, אז איפה הוא מרגיש את התענוג מהסעודה כדי שהוא יוכל להשפיע דרך אותו תענוג?

האורח נהנה מהסעודה בצורה חלקית, במידה שהוא יכול לקבל אותה בכוונה שלו על מנת להשפיע. הוא מקבל תענוג גם מהסעודה, כי בלי זה הוא לא יכול להנות את בעל הבית, וגם מזה שהוא מהנה את בעל הבית בכוונה. יש בו שני מקורות להנאה, מהסעודה ומהכוונה, ושניהם מתגלים בדבקות.

שאלה: אמרת שיש כלי פנימי לאור פנימי וכלי חיצון לאור מקיף, מה זה אותו כלי חיצון?

כלי חיצון הוא מה שלא יכול להיות ככלי פנימי, והוא מקבל בו אור מקיף. זאת אומרת אלו הרצונות של הכלי, הכוונות של הכלי, זה כלי, אבל הוא לא יכול להעמיד אותו תחת המסך.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים שהכלי לאחר ביטוש מזדכך ומאבד את כל האור הפנימי שהיה בו, מצד אחר אנחנו לומדים שהתהליך הוא מצטבר. איך זה מסתדר יחד?

אני לא מבין מה הקושי. הכלי כל הזמן מזדכך אחרי קבלת האור.

תלמיד: הוא מאבד את כל האור הפנימי שהיה בו, אבל בכל מקרה התהליך הוא מצטבר.

זה לעת עתה. זה כמו המשל על האוצר שאדם נכנס ויוצא עם הספל, אותו דבר כאן. לכן זה תהליך של הצטברות.

שאלה: האם אפשר להגיד שאור פנימי הוא חכמה ושהאור מקיף הוא חסדים?

אור פנימי הוא בדרך כלל אור חכמה וגם אור חסדים, כי לא יכול להיות אור חכמה בלי לבוש באור החסדים.

תלמיד: השאלה האם אור פנימי הוא חכמה ואור מקיף הוא חסדים?

לא, זה לא מתחלק כל כך פשוט.

תלמיד: מה זה אור חוזר?

אור חוזר פירושו שמה שקיבל קודם, או מה שהיה רוצה לקבל קודם, חוזר למקור, לראש הפרצוף.

שאלה: שאלה כללית לגבי הלימוד, אנחנו בעשירייה נפגשים כל יום לחצי שעה ורוצים לעבוד לפי מה שהרב ממליץ, לקרוא יחד את הקטעים שאנחנו לומדים. איך אנחנו עושים בירורים נכונים על ה"פתיחה" ולא מתפלפלים בינינו?

אתם עושים בירורים על הפתיחה?

תלמיד: כשאנחנו קוראים את הפתיחה, כמו שרב המליץ כמה פעמים, בינינו, איך אנחנו לא נופלים לבירורים מיותרים ונמשכים לבירורים יותר איכותיים בינינו?

אתם צריכים להחליט לבד, אני לא רוצה להיכנס לזה. כי יש כאלה שקוראים מאמרים, יש כאלה שמבינים שהם צריכים להיכנס פנימה יותר לאמונה למעלה מהדעת, כי בשבילם זה כמו איזה קיר שהם לא יכולים לעבור דרכו, ועוד ועוד. אז אני לא יודע מה תעשו ואיך תעשו.

תלמיד: זה בעצם לא משנה מה שאנחנו לומדים אלא העיקר להתחבר סביב המקור?

לא, חשוב גם מה שאתם לומדים, שהזמן לא יעבור סתם, נניח הגעתם בשש בערב והלכם לישון שעה עד שבע.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, איך אנחנו עובדים נכון בשעה הזאת בינינו כדי שנוכל גם לעבוד נכון עם המקור, גם להגיע מבוררים לשיעור ולא להירדם סתם כך בינינו?

אתם כבר לא צעירים, לא מתחילים, אתם צריכים בעצמכם לראות מה לעשות. לקחת איזשהו חומר שקרוב למה שאנחנו לומדים, או מפתיחה, או ממאמרי רב"ש ובעל הסולם ולהתחיל בצורה סדרתית לעבור עליו.

תלמיד: רק לתת לקריאה לשטוף אותנו או כדאי שיהיו גם דיבורים בינינו?

יכולים להיות דיבורים ביניכם או דיבורים כאלה מוגבלים, לא סתם דיבורים.

למשך כמה זמן אתם נפגשים יום יום?

תלמיד: בערך חצי שעה עד 45 דק'.

בסדר, זה מספיק כדי להתחיל לקרוא בצורה סדרתית מהמאמרים.

תלמיד: קראנו את המאמרים, עשינו את מה שהרב ממליץ, אבל איך אנחנו לא יושבים עכשיו חצי שעה ורק נרדמים, שומעים איזה מילים לידינו, איך עובדים נכון בחצי השעה הזאת?

זה תלוי בסגנון, איך אתם קוראים. אחד קורא והיתר ישנים?

תלמיד: לא, אנחנו מחלקים את הקריאה בינינו, כל פעם מישהו אחר קורא עוד קטע ועוד קטע. אבל איך עובדים נכון עם המאמרים ולא רק נותנים להם לשטוף אותך?

צריכים להתפלל לחיסרון בעשירייה שכל אחד ירגיש שככל שהוא נכלל בליבו של החבר כך הוא מתקרב לבורא, אז יש לפניי כך וכך לבבות ואני צריך להתכלל בהם כדי להגיע לבורא. כדי שהתפילה, הבקשה שלי תגיע לבורא, אני חייב לעבור את הלבבות של כל החברים. בבקשה תעשו.

תלמיד: עוד שאלה כללית בנושא הזה, כשנפגשות כל העשיריות בכל העולם, איך בחצי שעה הזאת אנחנו בודקים את הכניסה לפגישה ואת היציאה מהפגישה?

אני לא יודע לגבי כניסה לפגישה, יציאה מהפגישה, אלו דברים רגשיים, איך אני יכול לענות עליהם?

תלמיד: השאלה היא האם צריכים לחלק את הזמן של הפגישה בצורה כזאת שלפני שנכנסים לפגישה צריכים לראות את כל המצב שנכנסנו אליו ושנייה לפני שיצאנו מהפגישה לראות באיזה מצב יוצאים ממנה, או שזה לא משנה, האור עבד עלינו ושטף אותנו?

כל אחד ואחד חייב לבדוק עד כמה הוא משתוקק לפגישה עם העשירייה, ועד כמה אחרי הפגישה הוא שמח ששיש לו עשירייה והוא נמצא איתה בקשר.

שאלה: דיברנו בחלק הזה של השיעור על גדלות הבורא, שזה מה שתמיד חסר לנו, ושמעתי אותך אומר שהבורא שולט בכל והוא מנהל אותנו מההתחלה ועד הסוף. כשאנחנו מחפשים את הכוח הזה, אין עוד מלבדו, הרי יש לו אפיון מסוים, גם פיזיקאים להבדיל, מחפשים איזשהו כוח אחד שמאחד את כל הכוחות, אבל כשהמקובל אומר "אין עוד מלבדו", אני מבין שהוא מתכוון שיש משהו מעבר לזה, שיש גם כוונה מאחורי השליטה המוחלטת של הבורא בנו. והקושי שלי הוא שאני בעצם לא יכול להפריד בין הכוח הזה ששולט בנו לבין הכוונה שלו, וכשאני מחפש את הכוח הזה בעשירייה, אני מחפש את הכוונה הזאת.

אז השאלה שלי, האם אני הולך בכיוון לא נכון, אולי אני מחפש משהו שלא ניתן להשיג, האם צריך רק להסתפק בשליטה הזאת או צריך לחפש גם את הכוונה, את הנטייה הזאת שיש לכוח השולט?

אני לא יודע מה להגיד לך. אני חושב שעדיין יש לך בלבול מסוים וצריכים לחכות עד שהוא יתייצב.

שאלה: עשירייה היא בעל הבית?

אם אתה עושה אותה בעל הבית אז היא בעל הבית.

היום לכולכם יש יום חופש. תחגגו אותו יפה, תתנו תשומת לב לילדים ולאישה.

כמה רווקים עדיין יש כאן? צריכים לשים אותם כך במלחציים ולהביא אותם לתיקון. אצל בעל הסולם זה היה תנאי מאוד חשוב, גם אצל רב"ש, היה נכנס אליו לשיעור בחדר הקטן שבו למדנו רק מי שנשוי, מי שלא היה נשוי היה יושב ולומד לחוד. אז רצוי שכל החתנים האלה יתחתנו, גם לזה צריך לדאוג.

קריין: מעדכנים אותי שבעוד חודש יתקיים מפגש פה במרכז לרווקים ולרווקות, בהמשך יהיו פרטים לגבי אירוע כזה.

טוב מאוד.

(סוף השיעור)

---

1. "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" (נזיקין דף צ”ב, א גמרא)↩