שיעור הקבלה היומי٢٢ يناير ٢٠٢٣(בוקר)
שיעור בוקר 22.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 450,
אותיות ס"ג-ס"ה
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ג.
אות ס"ג
"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".
ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.
וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.
ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."
שאלה: מה הכוונה להשלים את הפרצוף?
הכוונה למלכות הכללית שעלינו לתקן, להקים אותה מתוקנת. היא נשברה בחטא אדם הראשון כי היא קיבלה אור על מנת לקבל, ואנחנו צריכים להקים אותה מהעפר, מעל מנת לקבל, ולסדר אותה שהיא תהיה בעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך אנחנו בונים את המלכות הכללית שהיא תהיה בעל מנת להשפיע?
זו כל העבודה שלנו, ששת אלפים שנה שאנחנו צריכים לעבור תיקונים, שכך הם נקראים - ששת אלפים שנה. לשם זה אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במצב מסוים, צריכים לגלות שנמצאים ב"עולם הזה" מה שנקרא, שהוא הכי נמוך, הכי רחוק מהשפעה, ואנחנו חייבים להתחבר בחזרה ולהקים את המלכות מהעפר, וכך להתקדם למצב התיקון.
שאלה: למדנו באותיות הקודמות שאנחנו בעולם הזה אמורים להשיג את כל הנרנח"י ולא רק נר"ן, וכאן הוא כותב שאין הבדל בין הדורות הראשונים לאחרונים. למה משיגים רק נר"ן ולא את כל הנרנח"י?
אין הבדל בדורות הכוונה שאין הבדל בכלים, אבל בהשגות הכלים, כלומר במסכים שלהם, במשיכת האור, בתיקון הכלים, יש ודאי הבדל בין דור לדור.
תלמיד: מה זו התוספת של הדורות האחרונים שיש להם חיה ויחידה בנוסף לנר"ן?
התוספת היא בזה שאנחנו יכולים למשוך בהם יותר אורות. יש לנו יותר מסכים, יותר כלים, ואנחנו יכולים למשוך יותר אור מלמעלה, ולתקן על ידי האור הזה את הכלים שיהיו עם מסכים יותר גבוהים, אומנם תמיד זה עשר ספירות, אבל איפה עשר הספירות האלה, ואז להעלות אותם יותר ויותר.
תלמיד: האם הדורות האחרונים הם יותר גבוהים מהדורות הקודמים כי יש להם יותר כלים להשיג, יותר מסכים?
לפי ההשגות, כן. לפי הכלים זה "ערך הפוך אורות וכלים".
שאלה: אנחנו לומדים שאותן נשמות מתגלגלות מדור לדור, אז מה זה אומר שהנשמות בדור שלנו הן הכי גרועות?
כי יש להן אפשרות להשיג אורות יותר גבוהים, לתקן את עצמן בצורה יותר קרובה לאור, והן כביכול מתחילות מהמצב ההפוך היותר גרוע.
תלמיד: מה זה אומר שיש להן אפשרות? האם מדובר על הרצון לקבל?
מדובר על הרצון לקבל שחסר לו מסך.
תלמיד: אז למה זה נקרא נשמה?
מה זו נשמה?
תלמיד: חשבתי שנשמה היא "חלק אלוה ממעל".
נכון, זה אור שאתה מושך מלמעלה, אבל אתה מושך אותו לפי מידת הרצון לקבל, הצמצום והמסך שיש לך, ואז אתה מוכן לקבל את האור ההוא על מנת להשפיע. וכשהוא נכנס לתוך הכלי ומתחבר עם הכלי, אז זה נקרא נשמה - כלי של הנשמה ואור של הנשמה.
תלמיד: כשאומרים שהנשמות הכי גרועות הן בדורנו, האם הכוונה לפער בין מה שהכלים מסוגלים למה שהם כרגע, זה הפער הכי גדול?
כן.
שאלה: האם תיקון המסך הוא על ידי אור חסדים?
תיקון המסך הוא תמיד על ידי אור החכמה.
תלמיד: האם הזמנת התיקון הוא על ידי אור חסדים בזה שרואים את החברים בכף זכות, ובצורה כזאת רואים את העשירייה בצורה שלמה?
כן.
שאלה: הוא כותב "ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום". איך עכשיו הנשמות יתהפכו וזה כן יתאים לדורנו?
כל התיקונים הם מקל לכבד, זה כמו שאנחנו מלמדים את הילדים הקטנים. לכן ודאי שבכל הדורות התיקונים הם כל פעם יותר ויותר קשים. אבל על סמך העבודה הקודמת מדור לדור נראה שהיא מותאמת לאותו סוג הנשמות הגרועות יותר שמתגלות מדור לדור.
תלמיד: בהמשך המשפט הוא כותב "עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים."
כן, ודאי.
תלמיד: למה זה קורה?
כי התיקון הוא מקל לכבד. כלומר הנשמות שמתגלות עכשיו לתיקון הן יותר כבדות, יותר פגומות, ולכן העבודה שלנו צריכה להיות יותר קשה. לעומת זאת אנחנו סוחבים איתנו מהגלגולים הקודמים את כל אותם הכלים, את כל אותן הפעולות, ולכן אנחנו יכולים כבר להתגבר על מה שיש לנו היום ולהמשיך.
תלמיד: איך מתגברים על הקשיים האלה שנעשים יותר קשים מדור לדור? האם הכנס שאנחנו נעשה בערבה יכול לעזור בצורה רצינית לכל מה שכתוב פה?
אני לא יודע במה הכנס עצמו עוזר. האנשים שמשתתפים בכנס, אם הם רוצים להתחבר, אז אנחנו צריכים להכין להם תנאים שהם יקבלו את התנאים האלה בצורה הכי טובה לחיבור ביניהם.
לדוגמה, את אלף הגברים שיבואו למדבר כדאי אולי לזרוק ממסוק לאיזה מקום בחול ושהם יטפלו בעצמם, שירגישו שרק על ידי החיבור ביניהם הם יכולים להינצל ממוות, ואז נראה עד כמה זה עוזר להם. זה נקרא לתת להם את התנאים הכי טובים לתיקון.
תלמיד: מה הם הקשיים שאנחנו מקבלים כל הזמן, שאתה פתאום חולה ונעלם לנו ואנחנו משתגעים עם עצמנו? שבוע ימים היינו בטירוף, מאוד דאגנו. למה יש לנו קשיים כאלה כשגם אתה מעורב בהם?
כנראה שזה כדי להביא אותנו להכרחיות לחיבור, שרק דרך החיבור יכולים להגיע לתיקון.
תלמיד: מה יכול לעזור לנו, לתת לנו כוח להתגבר?
החיבור יכול לעזור, החיבור עצמו הוא תיקון.
תלמיד: כשיש אלף איש, זה עוזר להתחברות בינינו כי זו כמות גדולה.
כן.
תלמיד: האם כמות האנשים עוזרת להתחבר?
כן.
שאלה: מה ההבדל בין המושג עביות גלויה לבין כבדות הנשמות? לדוגמה בעשיריית רבי שמעון לכולם היו נשמות זכות, אבל התגלתה בהם כל העביות.
לא. אפילו אם הם לא היו העשירייה של רבי שמעון, בכל זאת הנשמות שהיו מתגלות היו נשמות יותר קלות לתיקון מאשר היום. תסתכל מה רוצה הדור שלנו, מה רוצים כל הגברים שבדור, נניח שהנשים הן לא בחשבון, פעם זה לא היה כך.
שאלה: ענית לחבר שתיקון המסך הוא על ידי אור חכמה, האם הוא לא על ידי אור חסדים?
תיקון המסך הוא רק על ידי אור החכמה. מה שהמסך נותן לאדם הוא את היכולת להשתמש באור החסדים.
תלמיד: אבל נאמר שתיקון הבריאה זה חסדים ומטרת הבריאה היא לקבל את מילוי החכמה.
כן.
תלמיד: אז איך זה מתיישב עם התשובה שלך שתיקון המסך הוא על ידי החכמה ולא על ידי חסדים?
התיקון הוא על ידי האור העליון.
שאלה: מה זה כלי הנשמה?
אין כלי אחר חוץ מכלי של נשמה. זה הרצון לקבל שמתגלה ללא תיקון שצריכים לעשות עליו צמצום, מסך, זיווג דהכאה, ולהתחיל לקבל אורות מנפש, מרוח ומנשמה. כשמקבלים את שלושת האורות האלה זה נקרא שהכלי מתוקן, כי הוא כבר לא רוצה לקבל על מנת לקבל אלא כולו על מנת להשפיע. אחר כך יש עוד שתי מדרגות, חיה ויחידה, שהן לקבל על מנת להשפיע אור חכמה. אלו התיקונים, חמישה תיקונים.
תלמידה: זה יכול להיות רק אם אנחנו מתחברות בעשירייה, אני לא יכולה ליצור בתוכי את התיקונים האלה.
ודאי.
שאלה: אם אנחנו הנשמות הגרועות, נהי"מ, האחרונים, האם לפי ערך הפוך אורות וכלים האורות שאנחנו מושכים הם חיה ויחידה?
בסופו של דבר ודאי שכן.
תלמיד: האורות חיה ויחידה לא מגיעים אלינו, הם מגיעים לחב"ד, האם זה נכון?
איפה זה מגיע לחב"ד?
תלמיד: זו גם שאלה, איפה זה נמצא?
זה נמצא בנו, אנחנו מושכים את האורות מלמעלה - נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה.
תלמיד: האם הנשמות הנמוכות ביותר משיגות את כל האורות?
ודאי.
תלמיד: אז למה יש את החלוקה, חב"ד חג"ת נהי"מ, ואנחנו מושכים את האורות הכי גבוהים אבל הם לא מתלבשים בנו אלא רק במדרגות הגבוהות ביותר?
אחר כך הם יורדים אלינו, תלוי באיזו מדרגה אנחנו נמצאים.
תלמיד: כשאנחנו מושכים את האורות הראשונים, כשאנחנו נגיע למדרגה הראשונה, האם זה יהיה רק אור הנפש?
כן.
תלמיד: ואור החיה יכנס למערכת ואנחנו עוד לא נרגיש אותו?
ודאי שלא, הוא יתלבש בעולם העליון.
תלמיד: המאמץ שאנחנו עושים עכשיו, האם הוא גדול כי אנחנו מושכים אור כל כך גבוה שנקרא אור החיה?
לא, עכשיו אנחנו לא עובדים עם אור החיה.
תלמיד: אבל אם אנחנו מושכים עכשיו אורות, אז בסופו של דבר אמור להיכנס מהמאמץ שלנו אור החיה לתוך המערכת.
לפי מה אתה אומר את זה?
תלמיד: כשלמדנו יחס הפוך אורות וכלים, אז כשהתחתון ביותר מושך את האור, אז נכנס אליו האור הנמוך ביותר, אבל הוא מושך לחלק העליון של המערכת את האור הגבוה.
אז הוא נכנס למערכת, אבל כשזה מגיע אליי אני מרגיש רק את אור הנפש.
שאלה: יש אורות שונים, האם כל פעם בהתאם למצב שלי אני צריך לברר ולבחור איזה אור בדיוק אני צריך למשוך?
לא, כרגע אין לנו שום אפשרות, אלא אחר כך נראה, בדרגות יותר גבוהות.
שאלה: בטקסט כתוב שהנשמות הגבוהות לא יכלו לקבל דרגה שלמה של אור. האם מדובר באותן נשמות שממשיכות להתגלגל כל פעם בשביל להיתקן?
תמיד זה כך. גם הנשמות שלנו הן נשמות שכבר היו בתיקונים ולא גמרו אותם, ולכן חוזרות ומיתקנות עוד ועוד.
שאלה: מה מיוחד בתיקון של הדור שלנו?
המיוחד הוא שאנחנו הכלים האחרונים, לכן אנחנו יכולים להביא את האור הכי גדול מאין סוף, ואנחנו באמת יכולים לגמור את כל התיקונים, להגיע לגמר התיקון.
שאלה: אמרת שאנחנו נשמות יותר כבדות מהדורות הקודמים, האם זאת הסיבה שלוקח לנו כל כך הרבה זמן ומאמצים להתחבר?
אנחנו מגלים בנו את הנשמות הכי גרועות שעד כה לא גילו, כמו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזהר", ולכן אנחנו צריכים לתקן אותן. העבודה שלנו היא כביכול הכי קשה, אבל עם זאת יש עלינו אור גדול יותר מלמעלה ועזרה מכל הדורות הקודמים.
תלמידה: האם זו הסיבה שלוקח לנו כל כך הרבה זמן ומאמצים להתחבר ולהשפיע?
אני לא חושב שהעבודה שלנו היא הרבה יותר קשה מכל הדורות, כי עם כל זה יש לנו אור יותר גדול, אנחנו מפותחים יותר, יש תנאים אחרים, "כל דור ודורשיו".
שאלה: מה הקשר בין תיקון הנשמות לבין זה שהאוכלוסייה גדלה משמעותית בזמן האחרון?
לפי העבודה הקשה כך מחלקים אותה ליותר נשמות.
אות ס"ד
"ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, במס' ברכות, דף כ': "א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין, תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו'". [אמר לו רב פפא לאביי, מה שונים אנחנו שלא מתרחש לנו נס. אם משום לימוד? בשנים של רב יהודה כל הלימוד בנזיקין היה, ואנחנו לומדים בששה סדרים, וכשהיה נכנס רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמואל ראיתי כאן, ואנחנו לומדים בעוקצין צו מתיבתא. ואילו רב יהודה כשהיה שולף נעל אחת בא גשם, ואנחנו מצערים נפשותינו, וצווחים ואין שמשגיח בנו. אמר לו, ראשונים היו מוסרים נפשם על קדושת השם]". עכ"ל, עש"ה.
הרי שאע"פ, שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור, שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ, מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים." כך זה היה כתוב במקור. מה כותב בעל הסולם?
"הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."
זה לא לפי ההיגיון שלנו, אלא דווקא הכלים הכי גרועים יכולים לגלות את האורות הכי עליונים, ללמוד אותם ולעבוד איתם. זה לא כמו שאנחנו חושבים שאדם צריך להיות לבן, מזוכך ויפה, אלא ככל שהוא יותר גרוע, כך יש לו הזדמנות להגיע מבור עמוק להר גבוה. לכן הוא לא צריך להצטער שהוא יפה, כי על ידי חיבור איתנו, עם הרשעים, האדם יכול להגיע לפסגה. ככה זה עובד.
אות ס"ה
"ואין להקשות לפי"ז: א"כ, למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה?
הענין הוא, כי במה ששייך, להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים, נשלמו בהם יותר מהאחרונים. והוא משום, שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה, נמשכים מהאורות שבספירות.
וכבר ידעת, שיש "ערך הפוך מהכלים להאורות", שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, כנ"ל אות ס"ב. וע"כ נשלמו הראשונים, בחלק המעשה, יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים, יותר מהראשונים. והבן היטב."
שאלה: מה הקשר שלנו, אלו שחיים עכשיו, עם הדורות הראשונים? האם יכול להיות שיש לנו קשר אליהם?
ודאי שכן. מה הבעיה?
תלמיד: לפי המאמר יש הבדל בין הדורות הראשונים לדורות האחרים, אומנם אנחנו אחד שלם אבל זה תהליך.
אבל אנחנו צריכים להתחבר, ואז כולנו יחד נהיה משהו שלם. בינתיים אנחנו לא שלמים אלא מפוזרים, ולכן אי אפשר להגיד עלינו שאנחנו גוף אחד. אנחנו לא אדם הראשון, אנחנו הרבה בני אדם, מיליארדים, וכשמתחברים יחד, אז הופכים להיות לאדם אחד.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להתחבר גם עם הדורות הקודמים וגם עם הדורות העתידיים?
לא, אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה, זה מספיק, ואז נראה מה הלאה לעשות אם יהיה עוד מה לעשות.
שאלה: העשירייה שלנו נרשמה לכנס במדבר. אנחנו הולכים למשוך את האורות חיה ויחידה כדי להעביר לאלף איש שישתתפו ואנחנו נקבל את אור הנפש, האם זה נכון?
כנראה שכך חתמתם. כן או לא?
תלמיד: אנחנו רוצים למשוך את האורות בשביל כל האנשים שישתתפו, וזה שאנחנו נקבל את המינימום זה על פי מה שכותב לנו בעל הסולם. האם זה נכון?
אנחנו צריכים להגיע לחיבור של הגברים במדבר ושל הנשים כאן בבניין הזה, וזה לא חשוב איפה נשב, העיקר שנרצה להתחבר בלבבות שלנו, ושהלבבות יהיו כל כך מחוברים ביניהם כך שנוכל להגיש את החיבור לבורא כדי שהוא יתלבש בו כאור בכלי, זה מה שאנחנו רוצים עשות.
תלמיד: חשוב להבהיר שהחיבור הוא לא רק באלף גברים שיהיו במדבר פה בישראל ונשים פה בבניין, אלא "ערבה" זה מושג שהוא בכל העולם, וכנס כזה קורה בעשרות מקומות ברחבי העולם.
כמו שכתוב "לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה."1, כך צריכים להיות. אני מקווה שנעבור את המדבר בצורה נכונה ונצא מהמדבר בחיבור טוב, חזק, מגובשים, מחוברים, מאוחדים, עד כדי כך שהבורא יוכל להתלבש ולהתגלות דרכנו.
תלמיד: איך הלב האחד שאליו אנחנו צריכים להגיע בכנס הזה, יכול לקרות בקנה מידה עולמי? איך באמת נרגיש לא רק את הגופים שיושבים לידי, אלא גם את אלו שיושבים בדיוק באותה צורה במוסקבה ובאלסקה?
אנחנו צריכים לדאוג שהם ירגישו שהם נמצאים עם כולנו, יחד, ולא חשוב איפה כל אחד נמצא. אולי מי שנמצא בערבה, במדבר משקיע יותר ממי שנמצא באמריקה, אבל כך כולנו משלימים זה את זה.
תלמיד: אבל זה יכול להיות גם הפוך, שכאן אני פשוט עולה על ההסעה, ומגיע תוך שעתיים למקום הכנס, ויש מישהו שנמצא באמריקה, מארגן את הכנס שם, וטורח כבר חודש וחצי לפני הכנס.
נכון, לכן כל אחד לפי השקעתו, לפי היכולת שלו, ולפי ההשקעה שלו.
תלמיד: השתדלנו לברר את זה בימים האחרונים. כמו שכיוונת אותנו, מה זה אומר להגיע ללב אחד, לכלי אחד משותף. איך מתוך העשיריות הפרטיות שלנו שבהן אנחנו עובדים ביום יום, ועושים הכנה לכנס, אנחנו יכולים להגיע למושג הזה של כלי משותף?
אתם לא מרגישים שיש בכל זאת איזה קשר יותר פנימי בין החברים, קשר קצת יותר פנימי?
תלמיד: הקשר הפנימי הוא בתוך העשיריות, ככה מורגש לפחות אצלי, ואני חושב שגם אצל החברים. והקשר עם העשיריות האחרות הוא יותר מקיף, יותר חיצון.
נכון, כך צריך להיות.
תלמיד: אז מה זה אומר שבכנס הזה אנחנו צריכים להגיע ללב אחד?
אבל לב אחד כולל בתוכו את כל 125 הדרגות מלמעלה למטה, ומימין לשמאל, וכן הלאה. זה לא שכולנו מתחברים לטיפה אחת, זה לא העניין שלנו, זה עניין של זיווג האחרון של גמר התיקון, גילוי של אור היחידה.
תלמיד: אז עכשיו בעבודת ההכנה שלנו בעשיריות ככלי עולמי, על מה אנחנו צריכים לשים את הדגש?
שאנחנו רוצים להיות מחוברים בינינו.
תלמיד: בעשיריות הפרטיות?
כן, בעשיריות.
תלמיד: ומה לגבי הכלי המשותף הכללי?
הכלי המשותף הכללי זה כשאנחנו נגיע נגיד לאותו כנס, אז אנחנו נשתדל להיות בעשירייה פרטית שכל אחד, ואז נשתדל לחבר בין העשיריות הפרטיות.
תלמיד: ועכשיו בזמן ההכנה אנחנו צריכים איכשהו לקחת את זה בחשבון?
כן, לקחת בחשבון בלבד. שאנחנו מכינים את עצמנו להתחבר מתוך העשיריות הפרטיות, הנבדלות, לעשירייה אחת.
תלמיד: מה זה אומר לקחת את זה בחשבון?
שאנחנו מכינים את עצמנו, לא בפועל, אלא בכוח.
תלמיד: כשאנחנו עובדים עכשיו יום יום בעשירייה הפרטית, אני מתחבר בעשירייה הפרטית ואנחנו עושים הכנה לכנס, האם באחורית הראש אני חושב על משהו?
לא רק באחורית הראש, אלא אנחנו עושים כל מיני הכנות למדרגה הבאה.
תלמיד: כדי שיהיה חיבור כללי?
כן.
תלמיד: איזה הכנות?
אנחנו מחכים לזה, מדברים על זה, משתדלים להתקשר, כמו עכשיו בזמן השיעור בינינו, זה הכול חלק מההכנה.
תלמיד: עכשיו אנחנו מתחברים לחיבור לכלי משותף?
כן.
תלמיד: במה?
אנחנו בכל זאת לומדים יחד, מדברים על זה אפילו בפועל יחד, וחושבים על זה שעוד מעט נהיה בקשר יותר חזק. כ-1000 גברים שלנו יתחברו, זה יותר מ‑100 עשיריות שיתחברו, וגם הנשים מתחברות, וכך אנחנו נגיע לזה.
תלמיד: ומה קורה לעשירייה הפרטית בחיבור הכללי הזה?
העשירייה הפרטית תורמת לחיבור הכללי, לפי ההשתתפות.
תלמיד: החיבור הכללי הוא מתוך העשירייה הפרטית?
החיבור הכללי כולל בתוכו את העשיריה הפרטית.
תלמיד: אבל כשאנחנו עובדים, איך כל חבר שעובד מתוך העשירייה הפרטית שלו מתאר לעצמו את החיבור הכללי?
אנחנו עדיין לא יכולים לתאר את זה. תתאר את זה איך שאתה יכול, אני לא רוצה לבלבל אתכם.
שאלה: אם אני נוסע לערבה, ואני נמצא שם עם חברים, ואני לידם גם בשיעורים, גם בלילה, גם בסעודות, ואני מרגיש קרוב אליהם, האם זה נקרא שאני באמת קרוב אליהם? האם זו הקרבה שאנחנו מחפשים, זו הקרבה הרוחנית?
תראה, ודאי שזו לא קירבה פנימית בלבבות, ברצונות, אבל על ידי כאלו פעולות שלנו, אנחנו כביכול דורשים מהבורא שבאמת יחבר אותנו, את הרצונות השונים, לרצון אחד.
תלמיד: אז מה הדבר שאנחנו דורשים, מה זו קירבה פנימית רוחנית?
זה על ידי האור העליון, כשאותם חלקי רצונות שהתנפצו והתרחקו זה מזה, באים בחזרה ומתחברים. ואפילו אנחנו לא יודעים על ידי מה בדיוק, ואיך בדיוק, כי האור העליון הוא שמחבר מדביק, וממלא אותנו.
תלמיד: בכנס אפילו אם אני ארגיש קרוב לאנשים, בכל זאת יש שם הרבה מאוד אנשים, ולא עם כולם אני יכול להיות באינטראקציה, לא לכולם אני יכול להתקרב בצורה כזאת.
ודאי שלא.
תלמיד: אז מה זה המצב הזה שאתה מרגיש את כל הכלי, שאתה קרוב לכולם, שאנחנו עשירייה אחת?
אין תיאור כזה, שאתה תהיה קרוב לכולם, ותתחבר עם כולם כאילו שאתם נמצאים בגוף אחד. אין דבר כזה, זה עניין רוחני. כשהאור העליון משפיע, נקווה בקרוב בימינו בעזרת ה' שנגיע להרגשה כזאת. שאנחנו באמת נמצאים בכלי אחד. שאין כאן גברים, נשים, כאלו וכאלו, אלא כולנו נמצאים ברצון אחד, כחלקי רצון שונים, אבל מרצון אחד.
תלמיד: אז כשאנחנו עושים את הפעולות בכנס, מה צריך לבקש כדי שנגיע למצב הזה של רצון אחד?
רק להתפלל.
תלמיד: על מה בדיוק?
מה אתה רוצה שאנחנו נהיה?
תלמיד: רצון אחד, איש אחד בלב אחד.
רצון אחד, איש אחד בלב אחד, על זה תתפלל.
שאלה: איך אנחנו יכולים להחזיק את הקשר עם אותם חברים שלא יוכלו להשתתף פיזית בכנס?
אם חלק מהקבוצה נשאר בבית וחלק מהקבוצה נוסע למדבר, לכנס, אני לא חושב שאנחנו צריכים כל הזמן לדאוג איך אנחנו מתחברים אליהם ומדברים איתם. כולנו צופים באותן הפעולות שנעשות במדבר, ודרך הפעולות האלה כולנו מתחברים, כל הכלי העולמי.
שאלה: האם אתה תהיה פיזית בערבה?
אני מקווה מאוד שכן. אומנם עד אז יש לי עוד כמה בדיקות לעשות בבית חולים, אבל נקווה שכן. אני מתכנן להיות.
תלמיד: הרבה חברים שואלים אותי אם אני אישית אהיה בערבה באופן פיזי, ואני אומר שאני אהיה בהולנד, אבל במקום הרוחני אני כן אהיה יחד עם כולם.
איך אנחנו יכולים לחזק את זה? כי נראה שלחברים יש חשיבות מאוד גדולה למקום הפיזי, להיות שם, אבל כאן בהולנד אנחנו מעריכים מאוד את המקום הרוחני של היחד עם החברים.
אני לא יכול להגיד לכם. אני הייתי כבר הרבה פעמים בערבה, ב"בראשית", במקומות שונים במדבר, וודאי שמי שנמצא שם יש לו הרגשה אחרת ממי שנמצא בדירה שלו, בכיסא שלו, במיטה שלו. זו במשהו הרגשת הגלות שאנחנו צריכים לטעום כדי להרגיש מה זה נקרא "מחוץ לכלי העליון", "מחוץ לבורא". יש בזה הרבה דברים.
שאלה: האם אתה עושה הבחן מאוד ברור בין אלף הגברים שמגיעים פיזית לערבה לבין כל החברים והחברות שצופים בכנס, משתתפים בו לא מתוך המדבר?
אני לא רוצה לעשות שום מחלוקת וחלוקה, אלא זה העניין שלכם. אתם צריכים לדעת איך לארגן, איך לבנות, כדי שכל החברים בכל מקום שהם נמצאים ירגישו שהם נמצאים ממש בנקודה המרכזית של הכנס שלנו.
תלמיד: אם אני יושב בהולנד או במוסקבה, מה זה אומר להרגיש מדבר?
זה לא להיות במדבר בגוף שלך, אלא בנשמה שלך אתה מרגיש שאתה נמצא במדבר, במקום ריק, שאין בו גילוי הבורא, שאתה לא מחובר עם אחרים לכלי אחד. זה נקרא שאתה נמצא במדבר. אני לא חושב שאני צריך להסביר לכם את זה.
תלמיד: השאלה מה התוספת של מי שנמצא פיזית במדבר?
הכול תלוי במידה שהאדם מתאר לעצמו איפה הוא נמצא.
תלמיד: מה הקשר בין הרגשת הגלות והרגשת המדבר?
אפשר להגיד שזה אותו דבר, בלי להתבלבל.
שאלה: בשבוע האחרון אני חושב שכולנו חווינו הרגשה משותפת של מתח, חרדה, תפילה משותפת שקושרת בין כולנו, בין כל בני ברוך, וממש קיבלנו חבילת לימוד שלמה מלמעלה. האם אפשר להחזיק תפילה כזאת פנימית בין כולנו, חרדה פנימית משותפת, גם בלי מצב דרמטי חיצוני שכביכול מאיים עלינו?
יכול להיות שכן, זה כמו שהאר"י אמר לתלמידים שלו, "אם הייתם מתחברים, אז לא הייתי מגיע למצב שייקחו אותי מכם". למקובל בעצמו זה לא כל כך חשוב, הוא נמצא כמעט באותה עבודה גם למעלה, גם למטה. לתלמידים זה חשוב, כי כל עוד שהוא מחזיק אותם פיזית, הם לא נופלים, אם הוא עוזב אותם, אז הם נופלים, "שכחו אותי בבית".
(סוף השיעור)
-
"לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה " (ירמיהו ב', ב')↩