19.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שביעי של פסח תשפ"ה
ליקוטי מקובלים בנושא -"קפיצת נחשון וקריעת ים סוף"
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 630, מאמרי "שמעתי",
מאמר קנ"א "וירא ישראל את מצרים"
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 2093
מאמר 939 "יציאת מצרים ומתן תורה"
קפיצת נחשון
"כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד. [...] מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים, עליו הוא אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש."
("ילקוט שמעוני". "שמות". פרק י"ד. אות רל"ד)
לא מספיק שעברו את כל הגלות במצרים, אצל פרעה עם כל הסיפורים שם, אלא כדי לצאת ממצרים היו צריכים להיכנס לים סוף, וזה מה שמסיים את גלות מצרים. כשראו לפניהם את ים סוף, עמדו ובקשו עצה איך לעבור את הים הזה. ולכן כאן הייתה הדקה האחרונה שלהם בקשר עם מצרים, מפני שיותר מזה הם לא היו צריכים.
זה מה שהם החליטו, שנכנסים אחרי נחשון לים, אפילו לטבוע, מה שיש לפנינו אנחנו הולכים על הכול. זה מה שהציל אותם וזה מה שעזר להם להבין מי זה פרעה, מי זה הבורא, מי הם ואיך הם צריכים ללכת לקראת המטרה.
"כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יודע וזה אומר איני יודע", אף אחד לא ידע מה לעשות, "מתוך שהיו עומדים ונוטלים עצה,"1 זאת אומרת, לא לחכות עד שיגיע אליך, אלא לעשות כנחשון. "קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים, עליו הוא אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש." בצורה כזאת אנחנו יכולים להתגבר על המכשול הגדול הזה. זה לא היה המכשול האחרון, על אף שכך זה נשמע. כך היו צריכים, יכולים לצאת.
תלמיד: אחרי שהיו בגלות ובעבדות, וברחו משם והגיעו לים סוף, למה רק נחשון קפץ? למה הגיעו מים עד נפש רק אליו, למה זה לא קבוצתי? הרי כולם סבלו מספיק.
את זה אתה צריך לשאול את הבורא. למה מכל ישראל רק אחד? ומי זה נחשון בסך הכול? זה לא מישהו מחכמי האומה, אומנם גם כתוב עליו שהוא לא היה אדם פשוט, אבל בכל זאת, זו הדוגמה. התורה מביאה לנו הרבה דוגמאות מאנשים פשוטים, נשים, איך שמתנהגים בכל מיני מקרים כאלה.
תלמיד: שמעתי שזה לא המכשול האחרון. אז מהו המצב שאנחנו מדברים עליו, ש"הגיעו מים עד נפש"?
הייתי אומר ששום דבר לא נגמר. זה שיוצאים ממצרים, בורחים מפרעה, זו עדיין לא גאולה, זו עדיין רק יציאה מתוך ידו של פרעה. לא יותר מזה.
תלמיד: כשאנחנו אומרים הגיעו מים עד נפש, איך אנחנו צריכים לשנות את עצמנו בעבודה בעשירייה?
אנחנו צריכים לקבל כל מה שמגיע אלינו, שמגיע לנו מלמעלה, מהכוח העליון, מהמחשבה העליונה, מהרצון העליון. אנחנו צריכים לראות את עצמנו שנמצאים לפניו ורוצים לבצע את דרכנו עד גמר התיקון.
תלמיד: זו צריכה להיות החלטה של כל חבר בעשירייה, או של העשירייה כולה?
זו החלטה של כל חבר בעשירייה.
תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שמעבר מקבלה להשפעה זו עלייה. ופה כתוב "עמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד". הם מבינים שהם צריכים לרדת, ואחרי זה בא נחשון קפץ ונפל. אז מהי הירידה, הנפילה הזאת, איך לתאר את המצב הזה?
זה שראו שהים הרבה יותר חזק מהם, כך הבורא סידר. אבל כתוצאה מכך הם הגיעו לתפילה "הושיעני" וכך יצאו. בסופו של דבר מה עזר להם? צעקה לבורא.
תלמיד: איך אדם מגיע למצב שהשליטה של האגו כל כך בלתי נסבלת, שהוא מוכן לקפוץ לים ולאבד הכול, רק לא להיות בשליטה של האגו?
אנחנו יכולים להבין את זה מהשנאה שיש מאדם לאדם, מאדם למשהו, מאדם לאויב, לשונא שלו, שאין ברירה אלא רק זה, הפעולה הזאת, היא שפותחת לו את העתיד.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיע למצב שעכשיו בורחים?
אנחנו צריכים לעבור אותם השלבים שהם עברו במצרים. אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו ולרצות בכל הכוחות שלנו לצאת מהעל מנת לקבל, מהרצון לקבל, כך שלהישאר במצרים זה יותר גרוע ממוות. ואז, אפילו שעומדים לפני הים עם הגלים, עם כל מה שיש שם, לא פוחדים מהים כי אין יותר גרוע מלהישאר במצרים, מלחזור למצרים.
תלמיד: ומה חסר לנו כדי להגיע למצב הזה?
את זה אתם צריכים לשאול את עצמכם.
תלמיד: מה בעבודה שלנו נחשב לקפוץ לגלי הים?
לא לפחד ממה שבא נגדך ולא נותן לך להתקרב לתיקון, לגמר התיקון, אלא ללכת בכוח.
תלמיד: לא מובן לי איזו החלטה יש לאדם שנמצא במצוקה, אין פה שום החלטה מודעת, כמו של אלה שקפצו מהתאומים. אדם שנמצא עכשיו במצוקה מאחורה ומקדימה, אין לו ברירה, כל אדם היה פועל כך.
כנראה שכן, אני לא יודע. אני לא עברתי מצב כזה כדי להגיד שככה זה היה וכך צריך להיות.
תלמיד: מה הבחירה של אדם שנמצא במצב של מצוקה?
הוא אומר "הגיעו מים עד נפש", לא חשוב לי מה יהיה אבל אני לא נשאר במצרים, בעל מנת לקבל. הוא מרגיש את עצמו נמצא בעל מנת לקבל וזה בשבילו משהו שהוא לא יכול יותר לסבול.
תלמיד: אז אין שום דבר שקשור בהשפעה שמניע אותו, רק לברוח מקבלה.
כן.
תלמיד: זו פעולה אגואיסטית?
נגיע ונראה.
תלמידה: הם ביקשו עצה איך לעבור את הים. איזו עצה אתה יכול לתת לנו?
אני יכול לתת לכם עצה פשוטה. להתחבר ביניכם עד כדי כך שזה יהיה מספיק כדי שכל הלבבות יתחברו ללב אחד, לכוח אחד, לציפייה אחת וכך לעבוד עד שתקבלו את זה, עד שתגיעו למצב כזה.
תלמיד: נחשון קפץ למים, ואחר כך היה לו מצב שעלו מים עד נפשו, והעם קפץ אחריו. בגופים אפשר לתאר את זה, אבל איך זה קורה בתוך האדם, מהי הנקודה שכולם הולכים אחריו? מה מניע את כולם, את כל הרצונות?
נחשון הרגיש שהוא מוכן לקפוץ לים, מה שלא יהיה, זה יהיה יותר טוב מכל מצב אחר, זה מה שהוא הרגיש ומתוך זה קפץ לים. כך החליט, וכך היה הראשון שאחריו נכנס כל עם ישראל.
תלמיד: רגע אחרי זה, הוא התחיל לטבוע במים.
אלא מה?
תלמיד: וכולם הלכו אחריו.
כן.
תלמיד: מה היה המניע שלהם?
כי הם הרגישו אותו דבר כמו שהוא הרגיש, שהגיעו מים עד נפש ואנחנו לא מסוגלים להישאר בכזה מצב. לא מסוגלים.
תלמיד: אל תוך מה אנחנו צריכים לקפוץ, מה זה הים שעכשיו אנחנו עומדים לפניו, או שהקבוצה עומדת לפניו?
נשאיר את זה כמו שזה, לא ניכנס לזה, הבירורים יכולים להטביע אותנו. עוד יבוא היום.
תלמיד: האם נחשון פתח את החוד של המחט?
כן.
קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש,
"מי שכבר התחיל בעבודה, ואינו אומר שהוא יחכה, עד שה' יתן לו רצון לעבוד את עבודת הקודש, אז הוא יתחיל לעבוד, אלא הוא לא רוצה לחכות, כי התשוקה לעבודה ולהגיע לאמת דוחפת אותו ללכת קדימה, אף על פי שהוא לא רואה, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה לבד, כדוגמת נחשון. אבל הוא רואה, שאינו יכול להמשיך בעבודה זו, ומפחד שהעול מלכות שמים, שהוא עכשיו נושא בעול הזה, מתחיל ליפול ממנו, אז מתחיל לצעוק לקבל עזרה, כי רואה כל פעם, שכל המשא הזו שקבל עליו, מתחיל לנפול."
(הרב"ש. מאמר 1 "וילך משה" 1986)
למרות שברחנו ממצרים, מפרעה, מעבדות, מכל מיני עבודות שהיו שייכות לזה, זה עוד לא מספיק, אלא מי שמאוד מאוד רוצה, ובאמת מוכן לקפוץ לים סוף, יהיה מה שיהיה, האנשים האלו מרגישים שכדי להגיע לאמת, הם חייבים לתת מעצמם כוחות.
זה לא מספיק שהים סוער, שיהיו עוד כל מיני עונשים והוא חייב להיות כדוגמת נחשון, לכן מביאים לנו בתורה סיפור כזה, אם היינו יכולים לעבור בלי הדוגמה הזאת, בלי נחשון, אם לא היינו מחויבים על ידי הדוגמה לקפוץ לים ממש, יהיה מה שיהיה, אז לא היינו יכולים לצאת ממצרים.
זאת אומרת, יציאה ממצרים זה דבר מאוד מורכב, מסובך, אפשר להגיד מאיים, והם מחויבים במקום המשא של פרעה לקבל על עצמם, מה שנקרא, "עול מלכות שמיים", שזה הרבה יותר מכביד על האדם ולא נותן לו לצאת מן הים, בתנאי כזה הם יוצאים.
תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להתחבר בציפייה אחת, לצפות למשהו כולנו ביחד. מה הציפייה הזאת שאנחנו צריכים להתחבר אליה, שתדחוף אותנו קדימה, שתיתן לנו באמת להגיע לאמת הזאת?
אנחנו צריכים להתחבר כדי לאסוף את כל הכוחות כדי לצאת ממצרים בגשמיות וברוחניות, ואלה בעצם הרגעים האחרונים שלנו בשליטת פרעה.
תלמיד: עכשיו אנחנו הולכים להיפגש בעשירייה, מה אנחנו צריכים להגיד לעצמנו מהיום והלאה?
אנחנו צריכים להסכים אחד אחד וכולנו יחד, שהכי חשוב לצאת משליטת פרעה, אין לנו חוץ מזה רצון כה גדול.
תלמיד: איך אנחנו מביאים לבורא את הרצון הגדול הזה בתפילה משותפת?
אנחנו צריכים להתחבר, בחיבור כל אחד נעשה כמו כולם, ואז יוצא לנו אחד עם כולם, כולם עם כולם, זאת אומרת, זו עוצמה כזאת, שהיא כן מתרוממת, מרוממת אותנו למעלה מכל הכוחות.
תלמיד: כתוב "התשוקה לעבודה ולהגיע לאמת דוחפת [אותו ללכת]" אותנו "קדימה". הרי כל הסיפור של התשוקה עם נחשון זה סמל שאנחנו צריכים להיות כמוהו כביכול, להגיע למצב הזה של משהו שידחוף אותנו קדימה.
כן.
תלמיד: כשאדם מגיע למצב שהוא קופץ ראשון למים. מה דוחף אותו למים, מאיפה זה בא לו הקטע הזה שפתאום הוא קופץ?
דוחף אותנו להיפרד מפרעה.
תלמיד: איך אני מגיע למצב הזה שאני רוצה לברוח מפרעה?
אתה מתחיל לשנוא את כוחות האגו שלך, שחיים בך וכל הזמן מסובבים אותך כך, שאתה מאין ברירה הולך ומקיים מה שהם מכתיבים לך.
תלמיד: זה מצב מיקרו. אני זוכר שהיינו שואלים אותך, מה המצב במדינה, למה זה קורה? אמרת "חכו, יהיה יותר גרוע". זאת אומרת, אנחנו צריכים לצפות שיהיה יותר גרוע כדי לקפוץ למים.
לא.
תלמיד: למה?
כי יש לנו מטרה ויש לנו כוחות לקפוץ למים, ויש לנו חיבור.
תלמיד: איך אתה רואה את המצב היום כשיש קטסטרופה מסביב ואתה אומר שלא צריך לקפוץ למים, איך אתה מסביר את זה שאף אחד לא רוצה לקפוץ למים?
אנחנו נמצאים עם הפנים לגאולה, הייתי אומר כך, ומתקרבים לזה.
תלמיד: אתה רואה מישהו שבאמת יקפוץ למים כנחשון במדינה הזאת?
כן.
תלמיד: מאיפה באה לך ההשראה הזאת שאתה רואה שמישהו יקפוץ למים ופתאום יצא לגאולה?
אני אומר לך, אז היו אנשים שידעו שכך צריך להיות ולא ציפו לזה, או שהיו רוצים לראות אבל לא יכלו לראות. אנחנו נראה.
תלמיד: זאת אומרת, אלה שלומדים חכמת הקבלה, זה לא בא להם סתם, נכון?
הכול יהיה בסדר.
תלמיד: נחשון זה אדם אחד וכולנו אמורים לחכות שהוא יקפוץ, או שכל אחד צריך לקחת את הקפיצה הזאת?
כן, כל אחד. זו תכונה שישנה במשהו בכל אדם, אבל כשמתחברים אז היא יוצאת בצורה שלמה ובאדם מסוים.
תלמיד: אותו דבר לגבי ים סוף, עד ים סוף אנחנו צריכים למצוא את תכונת משה שבנו שיוציא אותנו ממצרים וגם קפיצת נחשון זו יציאת מצרים כי עוד לא יוצאים ממצרים פרעה רודף אחרינו?
כן.
תלמיד: אז מה ההבדל בין החיבור של יציאת מצרים לבין החיבור של קפיצה לים סוף?
אני לא יודע, לא בטוח שגם אם נחקור את זה אנחנו נגלה את האמת. אלה דברים מאוד פנימיים ועמוקים ויותר טוב שנשאיר אותך ככה
תלמיד: החיבור של יציאת מצרים לא הספיק להם כדי שכולם יקפצו באמונה, אלא רק כוח נחשון מביא אותם לקפיצה לאמונה, הוא סוחב אותם?
זה הסיפור. שוב אני אומר זה הסיפור.
תלמיד: אז מה סוחב אותי לרצות להיות כמו נחשון, איזה כוח?
לא סוחב אותך שום דבר כנראה.
תלמיד: אני צריך לבקש את הכוח של נחשון?
כן, צריכים להרגיש ששוב חוזרים למצרים, לשליטת פרעה, ואין לנו ברירה, אלא פשוט להמשיך להתחבר וכך לצאת.
תלמיד: מה ההבדל אז בין הצעקה של יציאת מצרים לבין הצעקה של הקפיצה לים סוף?
כל אחד מהמצב שלו, זה מה שאני יכול להגיד.
תלמיד: ציינת כמה פעמים שלהגיע למצבים האלה צריך חיבור.
כן.
תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על העשירייה אנחנו רואים שבלי חיבור אין כוח לקבל אפילו החלטות מאוד פשוטות, התגברויות בגרם אחד אנחנו לא מסוגלים לעשות, ופתאום שנוצרת אווירה של חיבור בעשירייה אפשר לקפוץ ולקבל החלטות ביחד ולנוע קדימה, זה נותן כוח. גם כל התיאור שהוא מספר על קפיצת נחשון בלי החיבור הזה, בלי האווירה הזאת אי אפשר לעשות. התחושה של החיבור בעשירייה היא שאנחנו מרגישים ומחליטים לקפוץ להחלטה. מה התנאים שצריכה לקרות בעשירייה שצריך לייצר אותם, להתרכז בהם כדי שנגיע לאותו חיבור בינינו?
רצון לצאת משליטת פרעה, עד שיוצאים לגמרי זה לוקח זמן.
תלמיד: קפיצת נחשון נראה משהו מאוד גדול, גבוה. אנחנו צריכים לקחת את זה בכל רגע בעשירייה שאנחנו נמצאים, כל אחד צריך לראות איך הוא קופץ לתוך המים?
כן.
תלמיד: זה התנאי, אני שאלתי מקודם על תנאים כדי לייצר את החיבור בעשירייה, כדי שיהיה חיבור כל אחד צריך להרגיש את עצמו אחראי לקפוץ, לצאת מהרצון שלו למען העשירייה?
כן.
תלמיד: יציאת מצרים מסתיימת בקפיצת נחשון?
לא, יציאת מצרים זה תהליך שיש בו כל מיני רגעים, צורות, קשר, התגלויות.
תלמיד: מה סופה של יציאת מצרים לפני כניסה לארץ ישראל?
שהם מגלים את כוח פרעה בים סוף, עוברים אותו ומגיעים לחוף ישראל.
תלמיד: לצד השני?
כן, לצד השני.
תלמיד: כלומר ברגע הזה אדם חווה שפרעה, כמו בסיפור טבע בים, כבר אין חיל פרעה.
כן.
תלמיד: מרגע כזה, איך אדם יכול להמשיך לעבוד למעלה מהדעת? כי אם כבר פרעה נמחק, המצרים נמחקו וכל העבודה שלנו היא למעלה מהדעת בהתגברות, על מה יש לו להתגבר הלאה?
לא יודע, נלמד ונראה, עוד לא למדנו את זה.
תלמיד: כדי לאסוף את הכוחות לצאת ממצרים אמרת שצריך להתחבר בינינו. איזה כוחות אני אמור לאסוף מהחברים שלי בעשירייה שיהיה את הכוח לצאת ממצרים?
מה שאתה רואה שחשוב לך, הכרחי כדי להתעלות מהמצב של מצרים.
תלמיד: האם אפשר להגיד שהיחס האגואיסטי שלי לחברים זו הרגשה של פרעה?
נגיד שכן.
תלמיד: היחס הטוב לאסוף את דברים הטובים מהחברים, זה לאסוף את היחס הטוב שלי כלפי חברים?
כן.
תלמיד: האם נקודת הנחשון בתוך הבן אדם זה מצב שאדם מקיים את כל הג' תנאים בתפילה שכותבים רב"ש ובעל הסולם, שמצד אחד הוא עשה את כול מה שבכוחות שלו ומצד אחר "טוב לי מותי מחיי". אם אני לא עובר את הגבול הזה רק בורא יכול עוזר לי?
אפשר להגיד.
תלמיד: ואז את מעבר ים סוף הבורא זה לא שאני באמת קופץ עם כוחות שלי?
כן.
תלמיד: זה מעבר בין מלכות לבין בינה?
כן.
תלמיד: הוא אומר שהוא לא מחכה שה' יתן לו רצון לעבוד עבודת קודש, אבל התשוקה לעבודה ולהגיע לאמת דוחפת אותו קדימה. אז מצד אחד אין לו רצון לעבוד עבודת הקודש, אבל יש לו תשוקה, אז מה ההבדל?
מצד אחד הוא מרגיש שיש דחף, שהוא חייב לבצע את זה. אבל מצד אחר הוא לא כל כך רואה את עצמו מחויב לזה.
תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו לא מרגישים שאנחנו ראויים ואנחנו עדיין ברצון שלם?
כן, זה בטוח.
תלמיד: ואנחנו עדיין צריכים לקפוץ?
כן.
קריין: נמשיך בקטעי הלימוד שלנו, אנחנו עוברים לתת נושא, "קריעת יום סוף", קטע מספר 3 מתוך "זוהר לעם".
"3. בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל. התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.
בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה."
("זוהר לעם". "בשלח", מאמר "וייסע ויבוא ויֵט" סעיפים 180-179)
כן, זה המצב שקרה להם, אפשר להגיד שזה קרה ברגעים האחרונים שהיו בים.
תלמיד: לאחר הקפיצה לים מתגברת התפילה, עולה תפילה כי זה כמו חיים או מוות. איפה כלפי החברים מתגברת כזאת תפילה, מתי האדם מקבל הזדמנות שחיבור זה חיים, ואחרת זה מוות?
כנראה שבאותו הזמן.
תלמיד: זה תלוי במאמצים של האדם, או שזו הזדמנות שהוא מקבל מלמעלה?
ודאי שזה תלוי במאמצים.
קריין: קטע מספר 4, כותב רב"ש.
"בזמן שעם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, שראו שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר.
ואז בא הזמן [...] שה' נותן להם האור, שהאור הזה מחזירם למוטב. היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע, הנקרא כלים דקבלה עצמית, ויזכו לכלים דהשפעה. וזה שאומר "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום". זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות, כנ"ל, כבר יש מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)
תלמידה: מה זה כלים?
כלים אלה רצונות שהאדם חושב שעכשיו יכנסו לפעולה.
תלמידה: יש לאדם איזשהו סל של כלים, או שכל פעם זה מגיע מלמעלה מחדש?
מגיע.
תלמיד: מה המצב הזה שנגמר הכלי של הרע, שעליו הוא כותב פה?
לא יודע. אני חושב שאנחנו עדיין לא יודעים.
תלמידה: בקטע הקודם דובר על כך שהאדם נמשך לאמת, שהוא רוצה את האמת למרות שהיא מפחידה אותו.
כן.
תלמידה: מה גורם לו לרצות את האמת למרות שזה קבלת עול מלכות שמיים, ואמרת שזה הרבה יותר כבד? ככה אנחנו בחוסר מודעות, ולא באמת יודעים מה אנחנו עושים. איך אדם מוכן לעבור את השינוי הזה?
מתוך זה שאנחנו לומדים, קוראים, אנחנו מתחילים להבין, ולהוציא מזה איזה פעולות אנחנו צריכים לקיים, וכנגד זה גם הבורא עושה.
תלמידה: אבל מה מושך באמת, במה האמת עדיפה על הרצון לקבל?
החיבור בינינו, כשאנחנו מחברים את הרצון לקבל שלנו, שהוא כבר מבין שנמצא בעל מנת לקבל כמו במצרים, ומשתוקק להגיע לרצון להשפיע.
תלמידה: הוא סובל ייסורים, והוא רוצה לצאת, זה ברור, הוא לא אוהב את הייסורים שעוברים עליו. אבל מה גורם לאדם להסכים לקבל עליו את האמת? כי חוץ מלברוח לפעמים יש גם את הקפיצה למים שהיא קפיצה לתוך האמת, למשהו שהרבה יותר גדול ממני. מאיפה לאדם יש את הכוח להחזיק את האמת הזאת, ומאיפה הוא מעיז לעשות את זה?
אנחנו נגיע לזה, ואז נראה.
קריין: נקרא כעת את מאמר קנ"א ב"שמעתי", "וירא ישראל את מצרים". המאמר מופיע בספר פסח, בעמוד 44, ובכתבי בעל הסולם, בעמוד 630.
קנא. וירא ישראל את מצרים
שמעתי בשלח
"בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
יש להבין: מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן, שהנס של יציאת מצרים וקריעת הים, הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה שהאמינו קודם? והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו", שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא. אם כן, משמע שיציאת מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים לידיעת ה', שזהו היפך מהמובן של "אמונה", כי אין פירושו למעלה מן הדעת. וכשרואים נסים גלוים, קשה מאד להיות אז באמונה. כי אדרבה, אז הוא התפשטות הדעת. אם כן מהו הפירוש של כתיב "ויאמינו בה'"?
רק יש לפרש על דרך הפירוש של "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלוים, לא נגרע אצלם העבדות ה', שהוא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת. וזה הוא עבודה גדולה, לאחר שזוכים ויכולים לעבוד את ה' בדעת, ואז לאחוז בדרך האמונה ולא לזלזל בו כלום."
תלמיד: מה עושים במצב הזה עם הדעת, עם הידיעה שרכשו, עם הגילוי שהבורא כבר גלוי, מוחקים אותה? אי אפשר למחוק את גילוי בורא.
למה?
תלמיד: כי הוא כבר הרגיש שלא ביכולתו לצאת ממצרים, וכוח אחר שלא קיים בטבע שלו, הביא אותו לפעולת השפעה. הוא לא יכול למחוק את זה.
אבל זה קרה, זה קרה כמה פעמים לכל מיני אנשים. אז למה אתה אומר שאי אפשר, ושאם הבורא מתגלה, זה כבר לנצח? לא.
טוב, זו השאלה.
תלמיד: מה זה נס גלוי בעבודה שלנו?
נס גלוי בעבודה שלנו, זה כשאדם נכנס למצב שמתגלה לו פעולת הבורא בצורה שאי אפשר להגיד שזאת פעולה אחרת, אלא רק הבורא עושה לו את זה ממש מול העיניים.
תלמיד: איך זה יכול להיות, הרי זה גילוי בתוך הדעת? לפי חוק הטבע זה לא אמור להיות.
למה?
תלמיד: כי זה נכנס ישר לתוך הרצון לקבל. זה לא יכול להיות.
לא. האדם נמצא במצב שמתגלה לו האור העליון, והוא ממשיך בכוח הזה.
תלמיד: כתוב פה שיש ניסים גלויים והאמונה לא נפגעת כביכול. יש פה איזו סתירה, כי מצד אחד זה מתגלה בתוך הדעת, מצד אחר האמונה לא נפגעת. האם יכול להיות כזה מצב?
כנראה שכן.
תלמיד: הרב"ש מעלה פה שאלה והוא לא בדיוק עונה. איך בדיוק בזמן שיש את ידיעת ה', אתה ממשיך לשמור על אמונה למעלה מהדעת?
למרות שיש לך את ידיעת הבורא, אתה עושה פעולות שהן כביכול נגד הידיעה הזאת. זה אפשרי.
תלמיד: מה קורה פה? כי ידיעת ה' גלויה לך.
למרות שזה גלוי, האדם כביכול סוגר את העיניים ועושה את הפעולה אך ורק מתוך אמונה.
תלמיד: מה נחשב פה אמונה כשהנס גלוי?
נס גלוי זה כשאדם רואה את הפעולה ורואה שהיא לא יכולה להתקיים אלא כנס גלוי.
תלמיד: אבל הוא רואה כבר את הפעולה, הוא רואה את הבורא, זה נס גלוי.
כן.
תלמיד: אז איזה מקום לאמונה יש כאן?
אנחנו דיברנו על זה. העניין הוא שזה דבר שיכול לקרות, אבל אפשר להגיד שזה נס גלוי.
תלמיד: אני אנסה לתת דוגמה. נניח שנתתי לך מעטפה עם אלף דולר, ואתה מחזיר לי דולר אחד, אז ברור לי שיש פה מקום לאמונה, להאמין. אבל אם אתה מחזיר לי אלף דולר, ספרתי ויש שם אלף דולר, ואני נתתי לך אלף דולר, האם יש פה מקום לאמונה?
לא, אין. כי מלכתחילה אתה ספרת. אתה קיבלת ממני אלף דולר תמורת אלף הדולר שהילוות לי קודם, אז גמרנו את החשבון.
תלמיד: אז אין פה מקום לאמונה. לכן כשיש נס גלוי ובתוך הדעת מתגלה שהבורא עשה את העבודה, איפה יש פה מקום לאמונה?
הבורא נותן לך לפי מה שהוא נותן, אתה גם לא יודע לפי איזה חשבון ומה הוא עשה, כמו שהוא עושה לך כל החיים, אתה לא יודע מה הוא עושה. ואתה רוצה לקבל את מה שמתגלה לך כאילו שקיבלת את זה מהבורא, ולכן אתה מקבל את זה כמו שהבורא אומר. נניח שעל המעטפה כתוב מאתיים שקל, אז זה מה שהוא חייב לך, והוא מחזיר מאתיים שקל. אבל בתוך המעטפה יש שקל אחד. אתה מקבל את זה כמאתיים שקל לכל דבר. אתה ולא אחרים. אתה יכול להגיד, אני הולך עם זה לחנות ואני נותן להם, אבל אף אחד לא רוצה לקבל את הנייר הזה כיותר ממה שכתוב עליו. בצורה כזאת אתה מגן על הבורא כביכול, שנתן לך שקל אחד ולא מאתיים.
תלמיד: אנחנו צריכים לקבל את אור האמונה שיתקן את הכלים שלנו. וכתוב פה ששפחה ראתה על הים את מה שיחזקאל הנביא לא ראה. מה היא ראתה שהנביא לא יכול היה לראות?
מה היא ראתה שהוא לא ראה, אני לא יכול להגיד, כי אני לא ראיתי.
תלמיד: אנחנו נמצאים עם כלי נשי מאוד חזק שנמצא איתנו פה עכשיו. איך הרצון של האישה יכול לעזור לנו להגיע לקפיצת נחשון?
תעבוד איתן, אחר כך נדבר.
תלמיד: אנחנו לומדים בכל המאמרים של רב"ש ובעל הסולם שצריך להגיע למשהו שנקרא "אמונה". בשום מקום לא כתוב, "אתם צריכים להגיע לנס". מה מוסיף פה הנס, האם זה רק בשביל להגדיל את האמונה, להראות שבאמת כוח האמונה כל כך חזק שאפילו גילוי לא מכסה אותו?
כן.
תלמיד: למה פסח נקרא "יציאת מצרים", "נס", כשבעצם האמונה היא הדבר החשוב?
נס ליציאת מצרים.
תלמיד: למה אנחנו חוגגים נס, אם המטרה שלנו היא לא נס, אלא להגיע לכוח אמונה כל כך חזק שנהיה דבוקים בבורא מעל הכול? יש את נס פורים, נס מצרים, כל נס אנחנו חוגגים. הנס הוא לא המטרה שלנו.
נס הוא המטרה.
תלמיד: מהו הנס שאנחנו צריכים לצפות לו עכשיו?
אנחנו עכשיו צריכים לצפות, כמו בכל הזמנים, כמו בכל המצבים, שהבורא ישלח לנו כזה אור, שיתפוס כל אחד ואחד ויעלה אותנו יחד עד לרקיע השביעי.
תלמיד: מה המשמעות של הרקיע השביעי?
עד גמר התיקון.
תלמיד: אני מבין שכולנו כבר חווים נס כאן, כי אנחנו התכנסנו יחד. יש מלחמה בישראל, יש מלחמה באוקראינה ועוד הרבה מאוד מלחמות בעולם, ועדיין כולנו התכנסנו מכל העולם, אנחנו מתחברים לכלי העולמי. הנס הוא ההתכנסות שלנו כאן, החיבור כבר קורה, אנחנו רק צריכים לפתוח את עצמנו כדי להרגיש שזה בינינו, כי זה כבר כאן.
כן. נניח שזה התנאי, אם נפתח את עצמנו, אז נרגיש שנשפך עלינו אור עליון.
תלמיד: האור העליון כבר מאיר עלינו, אז איך לעבוד נכון עם התהליך הזה?
אנחנו צריכים להשתנות בעצמנו, כל אחד וכולנו יחד, כדי להרגיש את השפעת האור העליון השופע מלמעלה עלינו.
תלמיד: יש הודיה גדולה מאוד עד כמה הבורא אוהב אותנו.
כן.
תלמיד: איזה שינוי אנחנו צריכים לבקש כדי להרגיש ששופע עלינו האור העליון?
להיות ראויים לקבל אותו. זאת אומרת, לרצות שהוא ישפיע עלינו מלמעלה, וכך נגלה אותו.
תלמיד: קודם שמעתי שצריכים לפתוח את עצמנו להשפעה שלו. מה המהות של הפתיחה הזאת? מה לפתוח?
מה זה לפתוח? לפתוח זה שהאור העליון ישפיע עלינו גם ללב וגם למוח, ואנחנו נרגיש עד כמה הוא רוצה להתיישב בנו ולפתוח לנו את כל הפעולות. ואז נרגיש אותו ואת המקור שלו.
תלמיד: אין עוד מלבדו, והדרך הזו שאנחנו עושים כדי להיות בהכרה הזו שאין עוד מלבדו, נעשית דרך כל מיני פעולות, והחבר שאל מה זה לפתוח, לתת פתח למצב הזה. האם המצב הזה של קפיצת נחשון, של האקט הזה, של הפעולה הזאת, זה נקרא לפתוח?
יכול להיות שכן.
תלמיד: כדי להגיע להכרה שאין עוד מלבדו, לידיעה הזו, האם התהליך הזה נעשה דרך הרגשת שלמות פעולותיו, דרך הפעולות שיש בינינו?
כן.
תלמיד: מתואר בקטע הקודם שגם כשנחשון קפץ מתוך הרגשה של חוסר ברירה, הוא עדיין ציפה לישועה, הוא ציפה לעזרה. היה את אותו חלק שעושה פעולה והיה החלק הזה שמקווה לה'. מהן הפעולות שאנחנו יכולים לעשות בינינו כדי להיות באותה הרגשה?
להתחבר בינינו ברצון אחד, לגלות את הבורא בתוך הרצון הזה, וחוץ מזה כלום.
תלמיד: ואז ההכרה בכוח העליון היא עוד פעם דרך שלמות פעולותיו, דרך הידיעה שהפעולה הזאת נעשתה בכוחו.
כן.
תלמיד: כשאני עובד מול החבר, איזו פעולה אני צריך לעשות מתוך עצמי כדי שזה ייקרא קפיצת נחשון, קריעת ים סוף, יציאה ממצרים?
אתה רוצה לקיים את הפעולות האלה בצורה שאין בזה שום ספק שאתה עושה את זה מהלב.
תלמיד: איך אני צריך להרגיש שאני עושה את זה מהלב?
אתה יודע מה זה נקרא מהלב?
תלמיד: אני קצת מרגיש.
זה מספיק.
תלמיד: מה צריך אז להתגלות בינינו, האם החבר צריך להרגיש את זה, או שזו רק פעולה שאני עושה כלפיו? איך יודעים שזו באמת הרגשה משותפת, נכונה, אמיתית?
פשוט להיות מחובר עם כולם, להשתדל להתחבר מתוך זה עם הבורא, ולבצע פעולה כלפי הבורא כמו שכתוב.
תלמיד: ההרגשה הזאת של נחשון, נקודת הקפיצה הזו, הזעקה לבורא להישרדות שיציל אותי, האם הוא מתפלל עבור עצמו ולא מתפלל עבור האחרים? כי לכאורה נראה שנחשון מתפלל עבור עצמו כשהוא קופץ למים, ולא עבור החברים או האחרים.
את זה אנחנו לא יודעים. תעשה פעולה כמוהו, ואז יהיה לך ברור מה צריכה להיות כאן התפילה.
תלמיד: האם זה מאוד חשוב להתמקד באחרים כשאתה טובע, לנסות להתפלל עבור האחרים בפעולות של השפעה? האם צריך להתמקד באחרים או בהצלת עצמך?
על זה אתם צריכים לחשוב. כל זה צריך להיות קשור לתשובה.
תלמיד: מכל מה ששמעתי בשיעור, יוצא שהיציאה ממצרים היא בעצם לברוח מכל הרע. ההתקדמות הריאלית להשפעה צריכה להגיע מתוך שאיפה להשפעה, ואילו כאן זו בריחה מכל הרע. שני הדברים האלה לא מתחברים אצלי כי הם כביכול הפוכים.
תמצא על זה תשובה.
תלמיד: התהליך של יציאה ממצרים והקפיצה לאמונה, הבורא הדגים את התמיכה שלו בזה שהכריע את כל המצרים, זה היה אירוע של נס. למה הם פחדו מזה, למה הם לא שמחו?
מכיוון שבכך שהם הראו את הרצון שלהם לצאת ממצרים, "נפלנו תחת שליטת פרעה שלא עוזב אותנו".
תלמיד: מה מאפיין את הרצונות שהכי שנואים על האדם לפני שהוא נגאל מהם, לפני שקורה לו הנס?
מה שמאפיין אותם זה שהם הכי אגואיסטים, הכי נגד הבורא.
יציאת מצרים ומתן תורה
"ביציאת מצרים קיבלו כלים דהשפעה, שהם כלים דחסדים. וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. ושם היה על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
מה שאין כן קבלת התורה, היא מאתערותא ההיא על ידי אתערותא דלתתא, שאמרו "נעשה ונשמע". ונס נקרא אתערותא דלעילא, מה שאין כן תורה, נקראת, "כי לא בשמים היא", היות שבאה על ידי אתערותא דלתתא, לכן יש בזה קיום.
"לא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני אדם". נמצא שבני אדם הם מדרגה יותר גדולה ממלאכי השרת, כי מלאך נקרא שליח, שזה בחינת "נעשה", ותורה נקראת, בחינת "נשמע"."
(רב"ש מאמר 939, "יציאת מצרים ומתן תורה")
(סוף השיעור)
-
"כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד. [...] מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה".↩