שיעור בוקר 02.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 16.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/m89N8iL4?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(עולם התיקון ומ"ה החדש, שיצא מהמצח דא"ק, אות קי"ב – אות קט"ו)

שיעור 47

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק: פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר. פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא. פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק. פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

אור אין סוף ברא את מלכות דאין סוף ומשפיע עליה דרך המערכת שמורכבת מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. זו המערכת היחידה בכל המציאות.

כתר הוא הנותן. חכמה היא מה שהנותן רוצה לתת. בינה היא "על ידי מה הנותן רוצה לתת", ומשום כך יש בה מערכת שמטפלת בקשר בין הנותן למקבל. הקשר בין הנותן למקבל בא לידי ביטוי בזעיר אנפין, והמקבל הוא המלכות.

המערכת שמקשרת בין המקבל לנותן, היא בינה. לא בינה עצמה, אלא הדרך שבה בינה מתנהגת כלפי הנברא שהוא המקבל או הנשמות. בינה עצמה היא תכונה, תכונת הבורא במציאות, במערכת. בינה בונה לעצמה אפוא מערכת היקשרות עם המקבל, ולפיה היא מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא ג"ר דבינה, עצם חכמה. בג"ר דבינה יש את כל החכמה. בחלק השני בינה מתנגדת לחכמה, היא אינה רוצה לקבל את החכמה, אלא להיות בהשפעה. החלק השני בבינה הוא בינה עצמה. החלק השלישי, שהוא ז"ת דבינה, יוצא כדי לממש את רצון הבינה להשפיע ולא לקבל לעצמה דבר, להידמות לכתר.

שרטוט מס. 1

איך בינה תדע כיצד להשפיע לכתר? לשם כך עליה לקבל מ"ן ממלכות, כי מטרת הבריאה היא להשפיע ולמלא את מלכות. לכן בינה בונה מערכות היקשרות למלכות ומקבלת ממנה חסרונות, ומהחסרונות של מלכות היא בונה את העבודה שלה. ללא מ"ן ממלכות, בינה לא תוכל לעבוד. אם אין רצון מצד הנבראים לקבל משהו מהבורא, מהנותן, הבורא אינו יכול להשפיע לנבראים ולהביע את אהבתו אליהם. לכן, כדי לממש זאת, נעשה תיקון בעולמות שנקרא "מערכת עולמות אבי"ע". עולמות אבי"ע הם מערכת של קשר בין בינה למלכות.

הקשר בין בינה למלכות נוצר בעולם הניקודים. בשיעורים הקודמים למדנו כי גלגלתא היא פרצוף הכתר, ע"ב הוא פרצוף חכמה וס"ג פרצוף בינה. לאחר שפרצוף הבינה מזדכך ואין בו אור חכמה, הוא יכול לרדת למטה מטבור ולהתקשר עם המלכות. הפרצוף שמזדכך ויורד מתחת לטבור הכללי של עולם אדם קדמון הוא בינה, והסוף דגלגלתא הוא המלכות.

בירידת נקודות דס"ג מתחת לטבור, בינה משפיעה למלכות את תכונת ההשפעה שבה, את רצונה להשפיע, לעזור. מלכות מצידה משפיעה חזרה לבינה את העביות שלה. בינה לא זקוקה ליותר מכך. דווקא עביות של המלכות, היא כל מה שרצוי לבינה, כל מה שטוב לה להרגיש. מתוך הרגשת העביות של המלכות, בינה מצטמצמת. היא מצטמצמת כי אינה מסוגלת לספק למלכות את רצונותיה ללא דיחוי. הצמצום בבינה, בכלים דקבלה דבינה, נקרא צמצום ב'.

בינה נחלקת לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. מז"ת דבינה והלאה מתחילים הכלים דקבלה של בינה. הכלים דז"ת דבינה נקראים אוזן, הכלים דזעיר אנפין נקראים חוטם והכלים דמלכות נקראים פה. כולם יחד נקראים אח"פ. כתר וחכמה דבינה הם גלגלתא עיניים, כתר הוא גלגלתא, וחכמה עיניים (ראה שרטוט מס. 2).

אם כן, בירידת פרצוף הבינה מתחת לטבור, בינה מקבלת ממלכות תוספת. מלכות מתלבשת על בינה ומצמצמת את הכלים דקבלה של בינה. כתוצאה מכך נוצר שילוב בין בינה למלכות. לאחר צמצום ב' בינה, שהיא העליון, יודעת מה מלכות רוצה. בהתאם לכך היא יכולה להתחיל לתקן את המלכות ולהשפיע לה. בהשפעתה למלכות, תממש הבינה בפועל את השפעתה לכתר.

מדוע המקובלים מתארים את התקשרות הבינה והמלכות דווקא כך? כי צורת ההיקשרות הזו מביאה אותנו לייחוד. בעבודה שלנו מצד המלכות, אנו מגלים שהכול בא מבינה, מהשורש. במילים אחרות אנו מגלים כי הבורא מבצע הכול. לא אנחנו מתקשרים ממטה למעלה, אלא בינה היא שפועלת דרכינו.

נחזור לעניינינו, המלכות למטה מטבור דורשת מילוי – למטה מטבור נמצא הנברא. כדי להתקשר עם הנברא, בינה עושה זיווג. אולם אין זה זיווג רגיל. כיוון שבינה מחוברת עם מלכות, הזיווג אינו נעשה בפה דראש על קומת בינה כולה, אלא בנקבי עיניים, רק על החלק הקטן בראש שמתאים לגלגלתא עיניים. ומהזיווג בנקבי עיניים בינה בונה מערכת שנקראת "עולם הנקודים".

לאחר צמצום ב', מלכות רוצה להיות קשורה עם בינה רק דרך הכלים דהשפעה. לכן בינה עושה מעצמה פרצוף שיתאם בֵינה לבין המלכות. הפרצוף הזה נקרא עולם הנקודים. עולם הניקודים נחלק לכתר, אבא ואמא, וזו"ן. כתר ואבא ואמא הם הראש דניקודים. זו"ן הוא הגוף דניקודים. עולם הנקודים אינו ה"נברא". הנברא נמצא במלכות. עולם הנקודים הוא פרצוף חיצון לבינה. אור אין סוף מגיע מאין סוף דרך פרצופי כתר, חכמה ובינה לעולם הנקודים ופועל על מלכות. הסדר הוא כזה: אין סוף, גלגלתא, ע"ב, ס"ג ונקודים. עולם הנקודים הוא תוספת חיצונית לס"ג, לבוש לס"ג.

סימן לכך הוא האות אלף בואו דהוי"ה דס"ג שמסמלת כי בס"ג יש צמצום ב' – לא בס"ג עצמו, אלא באחד מחלקיו, בקטע קטן מהתפשטותו. האות א' בואו דהוי"ה דס"ג מציינת שס"ג בנה על עצמו פרצוף מיוחד ביחס למלכות, ביחס לנברא. בפרצוף הזה שנקרא עולם הניקודים או "פרצוף חיצון" או "פרצוף שערות", ס"ג מתייחס לקטן. כך הוא מקטין את עצמו.

שרטוט מס. 2

אלא שלא די בכך. מלכות ובינה עדיין לא נקשרו יחד. מלכות עדיין אינה יודעת מה בדיוק עליה לבקש מהבינה. מלכות צריכה להעלות לבינה את חסרונותיה לתיקון. הבעיה היא שמלכות אינה יודעת איזה חסרונות דורשים תיקון. היא אינה יודעת מה צריך לתקן. לשם כך בינה צריכה ליפול לתוך המלכות. כך תוכל הבינה למסור למלכות מידע: מה עליה לרצות, מהי רוחניות, מה כדאי לה לבקש, ועוד.

בינה צריכה לשבור את עצמה ולהכניס את הניצוצין שלה לתוך המלכות. רק כך תדע המלכות מה זאת אומרת "לרצות את האור". נכון, היא תרצה אותו מתוך האגו שלה, בצורה הפוכה, לעצמה – היא תרצה אותו כי הוא חשוב, כי הוא כדאי, כי יש בזה רווח גדול – אבל היא לפחות תדע שברוחניות יש רווחים גדולים. היא תבקש ותרצה להגיע לבינה, וכתוצאה מכך בינה תתחיל להשפיע אליה לאט לאט, דרך המערכת.

לאחר שמלכות תרגיש מהם ניצוצי הבינה ותרצה אותם, היא תתחיל להשתוקק לבינה – לא לבינה עצמה, לא לתכונת הבינה, אלא להרוויח מהבינה. זה נקרא "לא לשמה", אבל זו כבר תחילתה של השתוקקות. בינה מצידה, תספק למלכות אור מחזיר למוטב ובהשפעתו המלכות תתחיל להרגיש מה עליה לתקן.

אמנם בתנאים כאלה, מלכות כל הזמן רוצה לקבל מבינה ולמלא את עצמה, למלא את עצמה ברוחניות, אולם מה שמתקבל בה פועל עליה בצורה הפוכה, כלומר לא ממלא אותה, אלא נותן לה שׂכל להבין מה ההבדל בֵינה לבין בינה. זה נקרא "חזַרה למוטב", כשהנברא מתחיל להרגיש את ההבדל בינו לבין הטוב.

כך, פעם אחר פעם, עולה מהנברא מ"ן אחֵר, גדול יותר, מתוקן יותר, אבל עדיין לא לשמה. עד שבסופו של דבר הנברא מגיע לשמה. יש לו בקשה והוא מקבל את התיקון.

שרטוט מס. 3

בעולם הנקודים אי אפשר לבנות מערכת כזו, שכן מלכות צריכה לקבל לתוכה ניצוצין מהבינה תחילה. רק כך היא תבין "עם מי יש לה עסק" ומה לבקש, גם אם בכוונה על מנת לקבל. בצמצום ב' עדיין אין קשר בין בינה ומלכות. כדי שניצוצי הבינה, תכונות הבינה, ייכנסו למלכות. לשם כך צריכה להיות שבירה. בינה הצטמצמה בעולם הניקודים ובנתה על עצמה מערכת מוקטנת בגלגלתא עיניים כדי להתקשר לתחתון, אבל אין די בכך. בינה צריכה להחדיר לתוך המלכות את התכונות שלה, את תכונות הבינה. מלכות תפרש כמובן את תכונות ההשפעה מתוך עצמה, כטובות לקבלה, אבל היא לפחות תכיר שיש "דבר" כזה שנקרא השפעה. במילים אחרות, מלכות תרצה להשפיע כדי להרוויח ולקבל באמצעות ההשפעה.

גם בעולם שלנו אנו פועלים בדומה לכך. אילו כל אחד מאיתנו היה רק מקבל, לא היינו יכולים להשיג דבר. כיוון שאנו מבינים שכדאי להשפיע זה לזה על מנת לקבל ולהרוויח, אנו מרוויחים, והרבה. תינוק או ילד קטן אינם מבינים מה זה לתת. הם רק מקבלים. כמה הם יכולים לקבל מהעולם?! רק לאחר שהילד גדל, ולומד מקצוע, וחולק עם בני אדם את הידע המקצועי שלו, הוא מקבל תמורתו את כל מה שמייצרים אין ספור בעלי המקצוע האחרים בעולם.

אילו האדם היה פועל לבדו, בקבלה בלבד, בעבודת חקלאות פשוטה למשל – במה עוד אפשר לעבוד אם רק מקבלים ולא נותנים, אם לא עושים מקח וממכר עם אחרים – היה האדם מחפש מה לאכול ולא יותר. אלא כיוון שאנו מתחלקים בידע שלנו וכל אחד מאיתנו נותן ומקבל, אנו מתעשרים.

מנין יש לנו את היכולת לתת לאחרים ולקבל משהו בתמורה? משבירת הכלים. כך, כתוצאה משבירת הכלים, גם בעולם שלנו אנו מבינים שעל ידי הנתינה אפשר לקבל יותר. בינה, תכונת השפעה, שנפלה לתוך המלכות, היא שמוסרת למלכות את ההבנה הזו. לחַיות ולבהמות, אין הבנה כזו, אלא רק במסגרת המשפחה, לפי דחף טבעי, כלפי הצאצאים או בני הזוג, ולא יותר. בן האדם שונה מכל יתר החיות, כי הוא תוצאה משבירת הכלים.

כך, בהיפוך, אנו לומדים שלהשפיע זה עניין רווחי. לאחר מכן כל שעלינו לעשות הוא תיקון. עלינו לעשות תיקון כך שההשפעה עצמה תהייה הרווח. כלומר, להשפיע לא לטובת המלכות, אלא לטובת השפעה עצמה, לטובת הכתר. לא להשתמש בבינה כדי למלא את המלכות, אלא להשתמש במלכות כדי להעלות את בינה לכתר.

המערכת של עולם הניקודים, אינה מספיקה לשם כך. עולם הניקודים הוא רק אמצעי שדרכו אין סוף מתייחס למלכות, דרך פרצופי כתר, חכמה ובינה (ראה שרטוט מס. 4 , חץ מס. 1). את עולם הנקודים, צריך לשבור. צריך לשבור את תכונות הבינה כך שייכנסו למלכות. ואכן כך קורה במערכת של בניית העולמות.

בעל הסולם כותב (באות קי"ב): "והוא", הס"ג, "נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נקרא מ"ה וב"ן דא"ק", היינו המלכות עצמה, "והחיצוניות, נקרא עולם הנקודים." כלומר, עולם הנקודים משפיע למ"ה וב"ן, למלכות דא"ק, באמצעות כל הפרצופים שלפניו. "וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב'" – מלכות ובינה נעשות כאחת. מלכות עולה לבינה ומשתתפת איתה יחד במסך המשותף הנמצא בנקבי עיניים דראש דס"ג. כתוצאה מכך יוצא עולם הנקודים בקטנות ובגדלות.

הגדלות דעולם הנקודים, יוצאת תחילה בגדלות דמין הא', הנקראת גם "חולָם". לאחר מכן מאירה בניקודים נקודת ה"שוּרוּק", ואחריה ה"חִיריק". חיריק הם האורות שמגיעים לניקודים על ידי המ"ן של מלכות. מלכות מבקשת מבינה לקבל את האורות האלה. היא חושבת שהיא יכולה לקבל אותם בכוונה על מנת להשפיע. וכשהיא מקבלת אותם, האח"פ שלה נשבר.

בעל הסולם ממשיך וכותב כי בעולם הניקודים נעשה "הקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

הפרצוף הראשון שיצא בעולם אדם קדמון נקרא גלגלתא, השני ע"ב והשלישי ס"ג. הפרצוף הרביעי נקרא עולם הנקודים – בו נעשו כל השינויים. השינויים בניקודים אינם פועלים אף לא במשהו על הפרצופים הקודמים. הם רק לבושים על עולם אדם קדמון. ניתן לתאר זאת כך: ההשפעה של חמשת פרצופי א"ק, שמתחילה מס"ג ומטה, מתלבשת בלבוש מסוים שמתייחס למלכות ונקרא עולם הנקודים. עולם הניקודים הוא פרצוף חיצון לעולם אדם קדמון, שיצא כלפי המלכות.

שרטוט מס. 4

בשלב זה, לאחר השבירה בעולם הניקודים, הושגה מטרה חשובה מאוד: בינה החדירה לתוך המלכות את ניצוצי ההשפעה שלה. עתה מלכות מֵבינה כי היא יכולה להרוויח ולמלא את עצמה על ידי השפעה. לפני כן מלכות לא הייתה יכולה למלא את עצמה. זהו הישג גדול בפני עצמו. זו תחילת הדעת, השכל. סתם רצון לקבל שפועל ורוצה לקבל, אינו זקוק לשכל. כמו תינוק הוא מרגיש לפי הטבע שלו מה הדבר שאותו הוא רוצה, ואותו הוא לוקח.

כל השׂכל שלנו בא מבּינה. מבינה מגיעה אלינו ההבנה כיצד למלא את עצמנו מתוך התקשרותנו לאחרים ומתוך השימוש שאנו עושים בהם. כוח הבינה הוא שאיפשר לנו לשגשג ממצב שבו היינו פראי אדם עד לציביליזציה הנוכחית, המודרנית. כל אחד מאיתנו משתמש בזולת. כך הוא יכול למלא את עצמו.

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק. ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה, אלא בשם מ"ה שיצא מהמצח דא"ק, שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק' מצח. וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק, ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור והתכללו עם המלכות שלמטה מטבור. בהתאם לכך יצא פרצוף ה-ד' דא"ק. הפרצוף הראשון דא"ק נקרא גלגלתא, השני ע"ב, השלישי ס"ג והפרצוף הרביעי נקרא מ"ה או עולם הנקודים. עולם הניקודים התפשט בקטנות עד הפרסא, במקום של הכלים דהשפעה; ולאחר מכן, בגדלות, נשבר.

כתוצאה מהשבירה נפלו כל הכלים של זו"ן דניקודים למטה מהפרסא ולמעלה מהפרסא נשארו רק כתר ואבא ואמא. פרצוף הניקודים הזדכך כולו, ועלה שוב לנקבי עיניים דראש דס"ג. כיוון שהזדכך, המדרגה הבאה שבה הוא יכול להמשיך את הקשר שלו עם האור נמצאת במצח דראש דס"ג. מצח הוא בינה דכתר דראש דס"ג. בינה דחכמה נקראת נקבי עיניים ובינה דכתר נקראת מצח. במצח דראש דס"ג נעשה אפוא זיווג דהכאה, ובאותו המקום של נקודות דס"ג, יצא עולם האצילות מטבור עד הפרסא.

גם עולם האצילות הוא לבוש. בתוך עולם אדם קדמון יש שני לבושים: נקודות דס"ג ועולם הניקודים. עתה, במקום שני הלבושים הקודמים, יוצא לבוש נוסף שנקרא אצילות. ולא רק אצילות יוצא כלבוש לא"ק; לאחר אצילות יוצאים שלושה עולמות נוספים הנקראים בריאה, יצירה ועשיה. כל העולמות האלה הם לבושים לא"ק (ראה שרטוט מס. 5).

ביחס לנברא, א"ק הוא עולם הכתר, המשפיע. למי הוא משפיע? לנקודת המלכות הנמצאת למטה מסיום דא"ק. מערכת ההשפעה לנברא, למלכות, נמשכת אפוא מאין סוף ועד נקודת המלכות שלמטה מסיום. למטה מנקודת הסיום נופיע בהמשך אנחנו. מאין סוף ועד אלינו תימשך מערכת העולמות, מערכת ההתקשרות בין המשפיע למלכות. בא"ק עצמו עדיין אין נברא ואין לבושים. א"ק העליון אינו מקבל על עצמו שינויי צורה, המעטה או הסתרה מהתחתון.

בעולם אדם קדמון, למעלה מטבור, הכול פועל לפי צמצום א'. האורות מסודרים לפי הכלים, ללא שום פגם, ללא העלאת מ"ן או איזושהי השפעה מהמלכות, מהנברא. האורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה מסודרים בדיוק לפי הכלים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כל דבר מונח ב"קופסה" שלו. חמישה דרגות עביות כנגד חמישה אורות. עולם אין סוף הוא תנאי של הבורא שרוצה להשפיע לנברא. לכל עביות בעולם אין סוף יש מילוי משלה.

ההיקשרות בין המערכת של אדם הראשון לבין המלכות נעשית דרך הלבושים. מטבור עד הפרסא עומד עולם האצילות המורכב כפרצוף מתאֵם, ולמטה מאצילות יש את עולמות בי"ע. עליהם נלמד בהמשך. מערכת העולמות היא פרצוף שערות. עלינו להתייחס אליה כפרצוף חיצון, כמו שערות המלבישות על האדם, כלבוש לגופו.

שרטוט מס. 5

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין", של עולם אחד. "ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם ".

נשאת השאלה, מדוע עולם הנקודים נקרא עולם ולא פרצוף? הרי הוא יוצא כפרצוף, ולא עוד אלא כפרצוף קטן. הראש דהתלבשות שלו הוא כתר, הראש דעביות שלו הוא אבא ואמא והגוף שלו הוא זו"ן, אבל כולו קטן. מדוע הפרצוף הקטן הזה, שנעשה גדול בזמן השבירה, נקרא עולם?

" וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

מדוע הפרצופים הרביעי והחמישי דא"ק נקראים עולמות? הרי הם בסך הכול פרצופים היוצאים מזווג דהכאה בעליון ומתפשטים למטה. כמו שיצא פרצוף ע"ב מגלגלתא ופרצוף ס"ג מע"ב, כך יוצא מס"ג פרצוף שנקרא עולם הנקודים וכך יוצא מס"ג פרצוף נוסף שנקרא "עולם האצילות".

אות קט"ו

"וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם. והוא כי בשם פרצוף נקרא, כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון, (כנ"ל באות נ'), שאחר יציאתו מהראש דעליון הוא מתפשט בעצמו לרת"ס, גם יש בו ה' קומות זה למטה מזה הנק' טעמים ונקודות (כנ"ל באות מ"ז), אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו. ועד"ז יצאו ג' פרצופין הראשונים דא"ק: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, (כנ"ל באות מ"ז). אבל עולם, פירושו שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו כעין חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו."