שיעור צהרים 12.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שבועות תשפ"ד
ספר "בעל הסולם" חלק מאמרי "שמעתי"
עמ' 580, מאמר ס"ו, "עניין מתן תורה – א'"
עמ' 635, מאמר קס"א, "עניין מתן תורה – ב'"
קריין: ספר "בעל הסולם", עמוד 580, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ס"ו "עניין מתן תורה – א'"
סו. עניין מתן תורה
שמעתי בסעודת ליל שבועות תש"ח
"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון.
מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני דברים הפוכים בנושא אחד.
יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים". אבל התורה בעצמה, זאת אומרת מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא זה שלא לשמה. אבל מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שיזכה לקבלת התורה בשנה הבאה. אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת השלמות של לשמה, כבר אין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, כיון שתיקן את הכול, שיהיה בשלמות הלשמה.
ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה.
אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו את הלשמה, אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה.
אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא מושך תמיד לשורשו, שהוא דווקא בעל מנת לקבל, שהוא הפוך מהתורה, שנקראת "עץ חיים". לכן התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות."
זה בעצם כל המאמר, הוא קצר אבל יש בו כמה הבחנות טובות.
שאלה: מה ההבדל בין רגש להרגשה, ואיך זה מתקשר לרצון לקבל שלנו?
רגש זה משהו פרטי וזמני, והרגשה זה משהו יותר כללי. הרגשה זה רגש שנמרח למשך זמן.
תלמידה: וזה הכול בא מהרצון שלנו?
כן.
שאלה: אחרי שאנחנו צועדים בדרך הרבה שנים וגילינו את הרע שבנו, גילינו את השנאה שבנו, גילינו שאין לנו אהבה בלב, גילינו שהלב שלנו צר ואין לו מקום לקבל אף אחד, האם יש לנו זכות לקבל את התורה עכשיו?
דווקא כן. אני חושב אחרי שאנחנו יודעים מהו הלב שלנו, ומי אנחנו, עד כמה אנחנו לפי התכונות שלנו רחוקים מלקבל תורה, אז יש לנו אמת בידיים - אנחנו לא מסוגלים להגיע לקבלת התורה, אנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים בינינו כדי ליצור כלי לקבלת התורה, לגילוי הבורא בינינו. ואחרי שאנחנו נמצאים בהרגשה הזאת, בהשגה הזאת, אז אנחנו כן יכולים להגיע לחיבור בינינו, להבין שאולי רק את זה אנחנו מסוגלים לעשות, אבל זה מה שמגיע כביכול לידינו, ומתוך שנתחבר אנחנו נדרוש את גילוי התורה.
תלמידה: האם יש לך עצה פרקטית שנעשה את זה עכשיו, כולנו פה יכולים יחד לבקש את זה?
ודאי שכן.
תלמידה: אנחנו מוכנים לזה?
אנחנו מוכנים בטוח וכבר מזמן. אנחנו צריכים כמו עכשיו שיושבים גברים יחד, נשים יחד, צריכים רק לכוון את עצמנו לחיבור הלבבות, הרצונות, התשוקות, המטרות שלנו, שאנחנו כן רוצים להיות מחוברים עד כדי כך שנתחבר כביכול בלב אחד, ברצון אחד, והרצון הזה יהיה רק כדי להרגיש את הבורא בתוכו ויותר מזה אנחנו לא צריכים. רק להרגיש את הבורא בתוך הלב המאוחד שלנו, זאת אומרת שבו אנחנו נרגיש את הבורא ונמשיך למשוך אליו באהבה.
שאלה: כתוב "ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה." אנחנו לומדים שזמן רוחני זה זמן בעצם של סיבה ומסובב.
לא, אבל בכל זאת הזמנים הם לפי איך שפעם התגלו, הזמנים האלה גם נמשכים, ואנחנו אומנם לא משתחווים לזמן ולא מקדשים את הזמן, אבל אם זה קרה פעם באיזשהו זמן מיוחד, אנחנו יכולים גם לכוון לזה.
תלמיד: אני רוצה להבין איך המנגנון הזה עובד. יש את כדור הארץ שמסתובב סביב צירו ומסתובב סביב השמש כך וכך שנים. והוא נמצא באיזו נקודה מסוימת בזמן, ואז אנחנו קוראים לזה אותו זמן שהיה אז. זה לא באמת אותו זמן, זה פשוט בסיבוב כדור הארץ שנקרא אותו זמן, בספירה שלנו.
בסדר.
תלמיד: מה הקשר בין זה לבין איזו הזדמנות רוחנית, לאיזה אירוע שקרה וקורה עכשיו?
אתה יכול לשאול על זה כלפי המציאות הראשונה, למה דווקא ביום כזה וכזה, בשנה כזאת וכזאת התגלה מתן תורה לעם ישראל. העם כולו, קבוצה גדולה יוצאי מצרים הכינו את עצמם לקבלת התורה אבל מלמעלה, מהשמים כפי שאנחנו אומרים, הגיע האור העליון ופעל עליהם כך שהם ירצו לקבל אותו וללכת בעקבותיו.
תלמיד: זו גם שאלה, נכון, למה זה היה דווקא בזמן הזה. אבל על זה יש לי פחות שאלה, כי זה היה אירוע שהתרחש, שהייתה מוכנות מצד התחתונים, נתנו להם את כל ההכנה 49 ימים, יציאת מצרים, הסתובבו שנה עוד שנה, כך וכך שנים, והיום אנחנו באותה זווית של שמש וכדור הארץ שקוראים לזה אותו יום.
נגיד.
תלמיד: אני אפילו לא יודע אם זה אותו יום מדויק. מה הקשר בין זה לבין זה שעכשיו יש לנו הזדמנות לקבלת התורה?
אני לא יודע, אני באמת לא יודע ולא נכנס לזה ולא רוצה לדעת. כי מה מזה שאני אדע באיזה דקות ושניות בסיבוב כדור הארץ והשמש והירח ואנחנו על פני כדור הארץ, למה זה דווקא תלוי ברגעים האלה, ביום הזה ובמצב של כול הגושים האלה נמשכים שם בחלל, אני לא יודע, וזה גם לא חשוב לי. חשוב לי עד כמה אני מסוגל להשפיע על כל המערכת הזאת, שהיא תהיה בזמן הזה הראוי, כדי לעבוד בשבילי.
תלמיד: אז מה הכוונה של בעל הסולם שכותב לנו, מטעם שהזמן מוכשר לאתערותא דלתתא?
מוכשר. כי אנחנו רואים שפעם זה קרה וללא שום התעוררות מלמטה, וזה סימן שאנחנו יכולים לעורר אותו שורש מצידנו.
תלמיד: אבל זה יכול לקרות גם בעוד חודש, עוד חודשיים, ההתעוררות שלנו לדבר?
יכול להיות הכול, אבל אין לנו סימן לזה. מה שאין כן על זה שזה קרה היום מלפני כך וכך שנים כן, על זה יש סימן. ואנחנו יכולים לעורר אותו על ידי התפילה שלנו, על ידי החיבור בינינו, ואנחנו מבקשים שזה יפעל עלינו גם היום.
תלמיד: זאת אומרת, שאנחנו משתמשים בזה כהזדמנות עכשיו לעשות את העבודה הזאת?
כן, ודאי. זו לא סתם הזדמנות, זה סימן מאוד ברור. כך עם כל החגים, עתים לטובה, עתים חס ושלום לרעה, אבל כן, כך נהוג.
שאלה: אם היום זה יום כזה של הזדמנות לקבל את התורה, איך לממש את ההזדמנות?
להתחבר, להיות "כאיש אחד בלב אחד", כמו שדיברנו וקראנו גם בתורה וגם בכל המעמד הזה כדי לקבל תורה, זה להתחבר בלבבות, ואז אנחנו נוכל להגיע לזה.
תלמידה: צריך לצייר ממש מעמד הר סיני היום בראש?
לצייר את המהות שלו. ודאי לא איזו תמונה.
תלמידה: מה המהות שלו?
המהות שלו זה חיבור של כל העם בלב אחד.
תלמידה: איך כל אחד מצרף את הלב שלו לתוך הלב הזה, האחד?
על זה יש הרבה כתבים וסיפורים ודרשות וכולי.
תלמידה: איך הם עשו את זה אז. איך זה קרה שפתאום סידרו את כל הלבבות שלהם כמו שצריך, וקיבלו את התורה?
כנראה שלא הייתה להם ברירה, ואנחנו יודעים שזה במיוחד פועל על העם, זה דבר ראשון. דבר שני, שהם מאוד מאוד רצו לברוח משליטת פרעה. ובאמת מאוד פחדו שהעניין הזה של התגלות רצון הבורא אליהם, יהיה דבר זמני ופשוט רצו מאוד, ככל האפשר להשתמש בזה.
תלמידה: איך אנחנו יכולים להרגיש כמוהם?
לרצות. רק רצון.
תלמידה: האם הם היו יותר מפותחים מאיתנו?
לא, החכמה לא שייכת. הם לא היו שייכים לחכמה ולמעשים מיוחדים. זה פשוט רצון לבטל כל אחד את עצמו, להתקשר עם האחרים, עם כל העם, בלי שום הבדל, בלי שום הפרש, בלי לזכור מה היה להם קודם. לכל אחד היו חשבונות, אבל הם רצו רק דבר אחד, לעלות למעלה מכל החשבונות ולהתחבר יחד. הם ידעו שרק בצורה כזאת הם יכולים לצאת מהאגו שלהם שנקרא "מצרים" ולהגיע לגילוי הבורא שנקרא כניסה לארץ ישראל.
שאלה: הוא כותב במאמר שהתורה ניתנת בנצחיות, שהיא מושגת בהרגשה כסם החיים. היום כשאנחנו עובדים בכלי העולמי, שבמהותו רוצה להיות ישר א-ל, האם בזמנים שלנו השגת התורה קורית בעבודה של החברה שאנחנו בונים כאן, או שהיא חייבת להיות קשורה גם בעם הגשמי הכללי שסובב אותנו?
זו יכולה להיות כל קבוצה שתהיה, רק שירצו להתחבר בלב בין כולם, וירצו שאת הלב הזה הבורא ימלא ביחס שלו אליהם.
תלמידה: האם אנחנו כן יכולים לשאוף לקבלת התורה במצבנו היום בכלי העולמי?
עכשיו ממש, בבקשה.
שאלה: הוא כותב "אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו". מה זה אומר שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו?
אדם כזה רוצה להתחבר עם האחרים, הוא רוצה להיות כאיש אחד בלב אחד, ושבקשר שלו עם האחרים יתגלה שם הבורא ויחזק את הקשר הזה בצורה שהכוח העליון מסוגל לעשות.
תלמידה: האם זה סוג של יראה כלפי הבורא?
ודאי שיש בזה גם יראה. איך זה בלי יראה.
שאלה: האם כל המאמצים שאנחנו עושים בחברה, לבטל את הרצון לקבל, להתבטל בפני החברות, להתחבר בכוונה נכונה, הם רק כדי לגלות שבעצמנו אנחנו לא מסוגלים לעבור מלא לשמה ללשמה, ורק התפילה לבורא שיעזור תציל אותנו מהרצון לקבל שלנו?
לא, זה לאו דווקא מתוך המצב שלנו. אלא אנחנו צריכים להפעיל כל מיני כוחות שיעזרו לנו להגיע לחיבור כזה שבו הבורא יוכל להתגלות.
תלמידה: איך מגיעים מכל המאמצים שאנחנו עושים בעצמנו להבנה שרק הבורא יכול לעזור לנו?
אנחנו צריכים להשיג את הידיעה הזאת בדרך, כאשר אנחנו משתדלים להתקרב אחד לאחר, ואחרי הרבה פעולות רואים שלא מסוגלים להצליח, אלא רק הכוח עליון, הבורא בעצמו הוא מסוגל לעשות כזה חיבור בינינו, שאז נצליח להגיע לכזאת עוצמת חיבור וטיב חיבור שהבורא שם יתגלה.
תלמידה: עוצמת המאמצים הם מובילים להכנעה כלפי הבורא.
כן.
שאלה: אם נסתכל על המעמד שהיה בעבר, אז הם היו בחיבור, קיבלו את התורה, אבל עדיין העולם לא השתנה, החברה לא הגיעה לגמר תיקון. אם אני מסתכלת על המציאות היום, ונניח שנעשה את העבודה, נתחבר ונקבל את התורה, אז מי מבטיח לנו שהיום זה ישנה את המציאות? במה המצב היום שונה מהמצב שהיה אז?
המצב של היום שונה מהמצב של אז בזה שהיום יש לנו עם, יש לנו מדינה, יש לנו תנאים מיוחדים, כוח, יש לנו תורה, ואנחנו מסוגלים להתמודד עם הרבה בעיות שלא יכלו להתמודד איתן בעבר. לכן אם היום היו מגלים לנו מה זה נקרא מתן תורה, מהי התורה שנכנסת לליבנו ומקשרת אותנו יחד, אז אני בטוח שכבר היינו נכנסים לזה בצורה אחרת. גם אז היו מאמצים גדולים והתגלו הרבה וויכוחים ובעיות, אבל בכל זאת אני חושב שהיום זה היה אחרת.
שאלה: את התהליך הזה אנחנו צריכים לעשות בכל שיעור, הכרה ברצון לקבל, ואז רצון להיתקן, חיבור ביחד ותפילה ביחד.
נכון.
שאלה: כתוב שמחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני. מה זה אומר?
זה אומר שאדם מחויב להגיע להתקשרות כזאת עם האחרים, שיתגלה להם שהם נמצאים כביכול בהר סיני, מחוברים ביניהם כאיש אחד בלב אחד, והבורא נמצא בקשר איתם. בצורה כזאת הם מגיעים לשמיעת עשרת הדברות.
תלמידה: מה ההבדל בין קבלת התורה לבין להגיע ללשמה?
לשמה זו רמה רוחנית שכל אחד מישראל חייב להשתוקק לזה ובסופו של דבר להגיע אליה. זה נקרא לשמה. זאת אומרת להיות לגמרי למעלה מהרצון לקבל ולקבל השראה מלמעלה, שנותנת לאדם להיות בהשפעה. קבלת התורה, אפשר לומר שזה היה פעם, ואנחנו צריכים להשתוקק להגיע לאותו מצב כמו שהיה פעם. שהחיבור בינינו יהיה עד כדי כך עוצמתי שתתגלה בינינו התורה.
תלמידה: לאיזה רצון הבורא מצפה מאתנו?
הבורא מצפה מאתנו לרצון החיבור בינינו ועמו.
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 634, מאמר קס"א ב"שמעתי", עניין מתן תורה – ב'.
קסא. ענין מתן תורה - ב
שמעתי בשבועות בסעודה
"ענין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז ניתנה התורה, ועכשיו אינו כן. אלא שנתינת התורה הוא ענין נצחי, שהשם ית' נותן תמיד. אלא שאנחנו אינם מוכשרים לקבל. ואז, במעמד הר סיני, היינו אנו מקבלי התורה. שזהו כל המעלה, שהיה אז. שאנחנו היה "כאיש אחד בלב אחד". היינו, שהיה אז לכלנו רק מחשבה אחת, שהוא קבלת התורה.
אבל מצד השם ית' הוא תמיד נותן, כמו שמובא בשם הריב"ש, ש"האדם מחויב כל יום לשמוע את העשרת הדברות על הר סיני".
תורה נקרא "סם החיים וסם המוות". ויש לשאול: איך אפשר ב' הפכים בנושא אחד? שכל מה שאנחנו רואים בעינינו, אינו יותר מהרגשיים. אבל המציאות, כשהיא לעצמה, לא מענין אותנו. לכן, בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השם ית', אזי בטח התורה הזו נקראת "סם המות". ואם התורה מקרב אותו להשם ית', בטח שזהו נקרא "סם החיים".
אבל התורה בעצמה, זאת אומרת המציאות כשהיא לעצמה, לא בא בחשבון. אלא ההרגשות הם הקובעים את המציאות אצלנו למטה. והתורה לעצמה, זאת אומרת בלי המקבלים. ונראה לפרש, התורה בערכה עצמה, היא נבחנת לאור בלי כלי, שאין לנו שום השגה. שזהו נבחן למהות בלי חומר, שאין לנו שום השגה במהות, אפילו מהות גשמי. וכל שכן רוחני.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.
ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה. ובאם שהמטרה אינו תמיד לעיניו, נמצא שהוא הולך בקו הפוך מהתורה, שהוא נקרא "עץ החיים". ולכן היא נבחנת ל"סם המות", מפני שכל פעם הוא נתרחק מהקו החיים.
"יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין". וצריך להבין מהו הפירוש "מצאתי". מה צריכים למצא? אלא "מצאתי" הוא ענין מציאת חן בעיני השם ית'.
"לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". צריך להבין, הלא הוא אינו משקר. הלא אינו מדבר מאדם כלפי עצמו בבחינת פרט. אלא שהוא הדין לגבי הכלל. ואם הוא רואה, שמצא חן בעיניו ית', ומה "אל תאמין"? והענין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה. (כמו שאנחנו רואים בגשמיות, יש מי שמפרנס ע"י יגיעתו, ויש מי שמפרנס עצמו ע"י תפילתו, שעל ידי זה שהוא מבקש פרנסה, נותנים לו לפרנס את עצמו).
מה שאין כן ברוחניות: הגם שהוא זוכה למציאת חן, מכל מקום אח"כ הוא צריך לשלם כל המחיר. זאת אומרת את שיעור היגיעה, מה שכל אחד נותן. ואם לא, יאבד לו הכלי. לכן אמר: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין", שהכל יאבד ממנו. אלא צריך אח"כ לשלם כל יגיעתו". להשלים את היגיעה שלו.
שאלה: כתוב פה "בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השם ית', אזי בטח התורה הזו נקראת "סם המות"". מהו המצב שלומדים תורה והיא מרחיקה אותנו מאהבת ה'?
לדוגמה, הוא נעשה יותר חכם. במקום לגדול באמונה הוא דואג לגדול בידיעה.
תלמידה: האם זה יכול לקרות לנו?
לכל אחד, זה לא חשוב למי.
תלמידה: איך נימנע מהמצב הזה?
להשתוקק להיות בהתקשרות לבבית ולא דרך השכל.
תלמידה: האם זה תלוי בסביבה שלי או רק בי?
גם בסביבה.
שאלה: כתוב שאדם צריך להשלים את סך היגיעה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים, נותנים את המקסימום שלנו בחיבור, ואז זה נעלם ושוב אנחנו צריכים להתייגע ולהגיע לחיבור. למה קורות הכניסות והיציאות האלה, ומתי מגיע השלב שסיימנו?
זה כרגיל, כניסות ויציאות. אנחנו לומדים על כך שבסך הכול הן לטובתנו כדי שנצרף עוד ועוד יגיעות עד שנזכה לסאה שלמה.
תלמידה: ומהי הסאה הזאת?
את זה אני לא יודע. עד שנגיע עד כדי מספר תפילות, רצונות, תשוקות שהבורא נותן.
תלמידה: מה משתנה באדם בכל מאמץ מחודש כזה?
כביכול רצון חדש.
תלמידה: האם לכל אחד יש מעין חלק ברצון שהוא צריך לתקן?
כן.
תלמידה: זאת הערבות בינינו?
כן.
שאלה: כתוב, יגעת ומצאת תאמין, אבל גם כתוב שברוחניות הוא קודם זוכה למציאת חן ואחר כך הוא צריך להתייגע. מה זה אומר?
יש כלל כזה, אדם שיש לו כבר הצדקה, שמצא חן, הוא יכול להגיע לבורא על ידי מאמצים, תפילות.
תלמידה: מה זו הצדקה שמצא חן?
הוא מרגיש כך כסימן מהשמיים.
תלמידה: מה זה אומר למצוא חן בעיני הבורא?
למצוא חן, זה כשהוא מרגיש שהבורא מתקרב אליו.
תלמידה: האם הוא יכול להרגיש את זה בזכות כך שהתייגע, או בלי שהוא התייגע?
לא, בלי להתייגע זה לא יכול להיות.
תלמידה: אז כמו בגשמיות כביכול, הוא צריך להתייגע.
כן.
שאלה: הוא כותב "בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה." אני מנסה להבין את המערכת, למה פתאום יש לה זמן, למה פתאום היא מפרגנת לנו, וקל לקבל את התורה.
זמן זה רק סימן, זה לא זמן כמו שעכשיו נניח -14:45 וזה הזמן.
תלמיד: היום יש זמן מיוחד יותר מאתמול או מחר?
כן.
תלמיד: אז יש זמן.
יש.
שאלה: למה במערכת פתאום יש זמן שבו קל יותר לקבל את התורה. מה במערכת פתאום השתנה?
כי העולם מסתובב, וחוזר לאותן הנקודות בדרכו.
תלמיד: מצד שני הוא כותב שמצד הבורא אין הפסק.
זה לא חשוב. אני אומר לך מה אני מבין. כדור הארץ מסתובב, השמש, הירח, כל הכדורים מסתובבים, ומגיעים לאותם המצבים. אז קרה משהו מיוחד במערכת הרוחנית, וגם עכשיו אנחנו משתמשים בזה. אין לנו יותר איך לקשור את עצמנו.
תלמיד: אז מה היום מיוחד? מה אפשר להוציא מהיום הזה, איך לנצל אותו?
היום זה יום מיוחד מפני שלפני כך וכך שנים ביום הזה עם ישראל קיבל את התורה, היו על הר סיני, קיבלו את התורה, והבורא הראה להם את זה. ודאי שצריכים לפרש זאת בצורה נכונה, לא גשמית, אבל זה מה שהם ראו. כל העם ראה את הקולות.
תלמיד: איך אנחנו יכולים עכשיו לראות את הקולות, לקבל את התורה, ולהיות במעמד הזה?
אנחנו לא יכולים, ואפילו לא צריכים לחזור על זה. אנחנו צריכים רק לכבד את הזמן הזה, את היום הזה, ולהשתדל להתקרב אליו בכלים שלנו.
תלמיד: שוב, מה מיוחד ביום הזה? מה אנחנו יכולים לקבל ממנו יותר, חוץ מהתרשמות, וידיעה שפעם זה היה?
כלום. אין קודש ביום הזה, ואין קודש בשמש, בירח, וכן הלאה.
שאלה: התורה מעוררת בנו רגשות וכוחות בפנים. לפעמים הם אפילו נוגדים אחד את השני, וזה גורם לבלבול, ואפילו למצב רוח לא טוב. הייחוס לבורא זה התיקון, או בירור עמוק יותר של הכוחות, או המצבים האלה של האדם?
הקשר בינינו זה העיקר, ואותו אנחנו מעוררים על ידי הקשר שלנו עם הבורא.
תלמיד: אני מדבר על זמן שבו אנחנו קוראים מקורות. איך אפשר לייחס את זה לקשר?
לא יודע. אני חושב שכל אחד ואחד משתדל למצוא איזו נקודה אישית שלו בכל מאמר, ולקשור את אותה נקודה עם הבורא.
תלמיד: אבל אמרת עכשיו "הקשר בינינו". איך דרך הקשר בינינו לקשור לבורא?
גם זה, כשאני צריך לעורר את הנקודות שבלב החברים, לחבר אותן יחד, ואז להשתדל לעלות את אותו קשר, ולהשתדל עד כדי כך שהבורא יתגלה בו.
שאלה: יכול להיות שאנחנו לא סובלים מספיק מחוסר הקשר בינינו?
ודאי.
תלמידה: אז איך אני מגיעה למצב שבו אני לא יכולה לסבול יותר את חוסר הקשר בינינו?
לא צריכים את זה. צריכים להתקרב לקשר הנכון מתוך אהבה וחיבה, ולא מתוך זה שאני לא יכול לסבול יותר.
תלמידה: אבל עם ישראל קיבל את התורה כשהוא לא יכל לסבול יותר את הרצון לקבל, את פרעה, אז הוא יצא למדבר, ושם נוצר בו רצון לזה.
כן.
תלמידה: אז גם אנחנו אמורים לעבור את אותם השלבים בפנים, ולהגיע למצב שמרוב שקשה לנו להיות בחוסר אהבה, לרצות את האהבה.
כן.
שאלה: הוא כותב פה "זמן שהוא קיבל את בחינת לשמה בשלמות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה". לקבלת התורה יש דבר שנקרא ערבות כאיש אחד בלב אחד. זה אומר שאני חותם עם החברים שלי, עם העם שלי, שעד שכולם לא נכנסים, האחרון שבהם אני לא נכנס. וכאן הוא אומר שבזמן שהוא קיבל את התורה הוא נכנס לעולם הרוחני, ויוצא מהעולם הזה
כרגע זה נראה שאנחנו נמצאים בראש החץ, הראשונים בעם. אם אנחנו נקבל את התורה, לפי מה שאני מבין, ואנחנו הראש, אנחנו נכנס לעולם הרוחני.
אז לגבי הערבות כלפי המציאות, והעם הזה בעולם הזה. איך אני מקבל את ה-לשמה במלואה במעמד הר סיני, ואני העקב בכל המציאות, וכל המציאות רק חיכתה לי שאני אגיע למעמד הזה, כדי שאני אכנס, וכל המציאות תתקפל כלפי מעלה.
איך בגלל שאני ערב לכל המציאות, לעם ולחברים, מקבל את ה-לשמה בשלמות כעקב לכולם, כאחרון שמקבל?
מובן, כן. ככל שאתה מקבל את מצבך כמו שאתה מצייר לנו, אז אדרבה כשתגיע למצב כזה, אתה כנראה תסיים את עליית כולם ללשמה.
תלמיד: אז במציאות, יש כזה דבר בדרך, יכול להיות מצב כזה?
כן.
תלמיד: בשמעתי הוא כותב שאז כשהוא מרגיש שהוא משאיר את כל החברים שלו והעולם והולך, והוא קורא למצב שמונע ממנו ללכת, חוסר אמונה. אמרת קודם שעכשיו נקבל פה את התורה, שום דבר לא מונע מאיתנו את קבלתה, אנחנו מוכנים. זאת אומרת שיש לנו את האמונה המספקת בשביל לעלות כלפי מעלה ברגע זה על ידי קבלת התורה. מה הנקודה שעכשיו כולנו צועקים אותה ביחד ושוברים את הקיר שבינינו לבין המחשבה שמראה לנו את עצמינו כעבדים חסרי אמונה?
אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו עד שנתחבר כאיש אחד בלב אחד, וגם הבורא ימלא לנו את כל הכלי, את הלב האחד של כולם.
תלמיד: אבל כל עוד קיימת התשובה שאנחנו נעבוד ונתחבר ואז נקבל, אנחנו לא צועקים. מי שיכול עדיין להמשיך לעבוד ולקבל, אם יש לו את המחר, אז הוא אף פעם לא יקבל את התורה כמו שהוא כתב לנו. ואתה אומר לנו שאנחנו מוכנים.
לא אמרתי. אם היינו מוכנים, אז היינו מקבלים. חוק הוא חוק.
שאלה: אמרת קודם שהוא מרגיש שהוא מצא חן בעיני הבורא בזה שהוא מתקרב אליו. האם זה אומר שהוא מרגיש שהבורא נתן לו השתוקקות גדולה יותר אליו?
כן.
תלמידה: אמרת גם שהדרך להשלים את היגיעה היא על ידי המאמצים והתפילות.
כן.
תלמידה: מה הם המאמצים האלו?
מאמצים בחיבור עם החברים כדי שיהיו כולם בלב אחד.
תלמידה: ודיברנו על כך שיש בתפילות האלו כניסות ויציאות כל הזמן, ושאי אפשר להימנע מהן, זה לטובתנו.
כן.
תלמידה: האם אפשר לבקש שהוא יגביר את הקצב של הכניסות והיציאות?
הכול תלוי בנו. הבורא נותן את התדירות המרבית שאנחנו מסוגלים לסבול.
שאלה: איך אנחנו דואגים שהרצון שיש לכולנו לקבל את התורה כשכולנו במחשבה אחת, לא יהיה לתועלת עצמנו?
בכך שאנחנו נמצאים בשמירה על כל הרצונות והמחשבות שלנו שהם לא יהיו לטובתנו, אלא רק לתועלת הזולת ודרכם לתועלת הבורא.
תלמידה: האם אפשר לבקש מכל החברים, שהבורא ישמור עליהם מהמחשבות האלו?
כן, בבקשה תפני אליהם ותבקשי.
שאלה: כל שיעור אנחנו מסיימים בכך שאתה מברך אותנו. אולי תכוון אותנו, איך אנחנו יכולים לברך אותך בחג הזה של מתן תורה? מה אתה צריך מאיתנו?
אני צריך מכם חיבור, שאתם תתחברו ביניכם ואליי ויחד נתחבר לבורא, והוא ישמע את הצעקה שלנו. אמן.
שיהיה לכם כל טוב, אני ממליץ לכם לקבל את התורה ותביאו אותה לכל עם ישראל ולכל העולם ונצפה שנגיע לזה. תודה.
(סוף השיעור)