שיעור צהריים 14.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 110, "מבוא לספר הזהר",

אותיות כ"ז - ל'

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - הגישה ללימוד חכמת הקבלה, קטע מספר 3.

"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא חס ושלום לתמיד, כמו שכתוב בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב (עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן)"."

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

עברו הרבה שנים מהזמן שבו התגלתה חכמת הקבלה, וגם עברו הרבה תקופות, גילו אותה יותר, גילו אותה פחות, ובצורה כזאת היא התגלגלה והגיעה בסופו של דבר לימינו. וכמו שכותב בעל הסולם, אנחנו נמצאים בכניסה למצב שחכמת הקבלה כבר ראויה להתגלות לכולם ללא שום הבדל בין בני אדם של גזע, מין, גיל, אלא זה מוכן לכולם. הכול תלוי בבן אדם, עד כמה על ידי הקשר שלו עם האחרים הוא ייפתח רצון לקבל יותר גדול ויותר מתאים להתגלות החכמה בו. נקווה שאנחנו מתקרבים לקראת זה.

ודאי שלדור הבא יהיה קל יותר ולדור שלאחריו עוד יותר קל, וכך מדור לדור. אבל אנחנו כבר נמצאים, כמו שאומר בעל הסולם, בכניסה לדור הראשון שמגיע לו שחכמת הקבלה תתגלה בו. נקווה שזה יהיה.

שאלה: האר"י כבר לפני חמש מאות שנה אמר שנגמרה הגניזה, למה זה לוקח לנו חמש מאות שנה?

זה לא לנו. זה עניין של זמן ופעולות רוחניות, וזה לוקח זמן עד שכל דבר מתגלה ומתגלה בכוח ואחר כך בפועל, עד שזה נכנס לחומר, עד שזה מתחיל לשנות את בני האדם, לעשות אותם ראויים לגילוי, והם מתחילים להרגיש שמתפתח בהם רצון מיוחד לזה, שכדאי לעסוק בגילוי האלוהות, להשקיע בזה, כמה כן וכמה לא.

כמו שאנחנו מבינים, בכל דבר יש עליות וירידות, כי אם לא, אז לא נוכל לייצב את הרצון לקבל הנכון, צריכה להיות משיכה ואחר כך נסיגה כביכול, ועוד משיכה ועוד נסיגה. אנחנו רואים את זה על עצמנו, על כל אחד ואחד באופן פרטי, וכך גם קורה, נטייה לזה ונסיגה מזה, באופן כללי לכל דור ודור.

גם באנושות יש תקופות שהן תוצאה משינוי הרצון שבתוך האנושות. האור מאיר ונסתר, מאיר ונסתר, כי בגילוי הבורא ובהסתרה שלו כך הוא בונה בתוך כל אחד ובכללות בכולם את הרצונות הנכונים לגילוי שלו. אין מה לעשות, זה החוק שמגיע מתוך זה שרצון להשפיע ורצון לקבל הם מנוגדים, ולכן כך זה צריך להיות, בגלים.

תלמיד: אנחנו רואים שהמעגלים שמכירים אותנו ונחשפים לחומרים הולכים וגדלים כל הזמן. אבל בקרב לומדי הקבלה, התלמידים שלנו שממש מתמידים יום יום, הכמות לא גדלה. למה הכמות לא גדלה? למה לא נוהרים אלינו בהמונים היום?

זה לא יהיה ולא כדאי. אנחנו צריכים להבין שמה שקורה קורה מלמעלה, הבורא מסדר את מספר האנשים שקרובים אליו, ואחר כך מעגלים יותר רחוקים. אנחנו רק צריכים להיות ערוכים לפתוח את עצמנו לכל אחד שמגיע ללא הבדל בין מין, גזע וכלום, רק שיהיה לו רצון. כמו שכותב בעל הסולם שאנחנו צריכים לפתוח את השערים שלנו לכולם. אלו שמגיעים הם מגיעים מתוך התעוררות מלמעלה, כשהרצון נפתח מלמעלה אדם מגיע, ואם נסגר אז נסגר. אנחנו צריכים להיות רק מוכנים לקבל אותם בצורה טובה, נוחה, מוכנה.

ניצור מנגנונים, עיגולים רחבים, פתוחים לקבלת כל מי שרוצה, רק שיבוא בכוונה יפה, טובה ככל האפשר.

שאלה: כולנו מאושרים שאנחנו יכולים ללמוד את החכמה הזאת, אבל יש את החשיבות שלך ובלעדייך לא היינו יכולים לעשות זאת. אנחנו מודים לבורא על זה שנתן לנו אותך, אבל מה עוד אנחנו יכולים לעשות בשבילך?

אתם יכולים לעשות בשבילי הרבה מאוד - להתחבר ביניכם ולבורא, ואם תעשו זאת, זו תהיה המתנה הכי גדולה שיכולה להיות בשבילי, שום דבר חוץ מזה. כלום לא חסר לי, לכם ולכל אחד, רק חיבור בינינו, וכמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך אנחנו צריכים ללכת.

קריין: קטע 5 של בעל הסולם.

"אומר לך, אשר שמעתי, מהאדמו"ר מקאלשין. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת ה' כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסיגופים נוראיים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיניי הבורא. אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

אדם שמשתוקק לחכמת הקבלה צריך גם לבצע כל מיני פעולות גשמיות כדי גם על ידן להתקרב לאותם תנאים רוחניים שאנחנו לומדים. אנחנו מבצעים את זה בקבוצה, באופן שכל אחד צריך לבטל את האגו שלו, להתחבר לחבר אפילו שהוא לא מעוניין ולא רוצה, לזהות את הדחיות שיש לו מהחברים, ולמרות זאת להתקרב אליהם. יש כאן ממש עבודה בצורה פיזית גלויה, שככל שאדם רואה את ההפרעות, הוא בכל זאת מתעורר למעלה מהן ומתקדם.

בעבר היו עינוים הרבה יותר גדולים שאנשים היו לוקחים על עצמם, הם היו נכנסים לצומות ולכל מיני הגבלות. היום העיקר הוא חיבור בינינו מעל האגו שלנו, וודאי בשמירת הזמן ככל שאנחנו מסוגלים ולמעלה ממה שמסוגלים, להקדיש לחכמה הזאת זמן, תשומת לב וכוחות.

שאלה: מה הן "שבע החכמות החיצוניות"?

שבע החכמות החיצוניות הן כל מיני חכמות כמו ציור, ריקוד, מוזיקה, כול מה שמפתח את האדם. את כל זה היו צריכים ללמוד מקובלים כדי לפתח את הכלי הפנימי שלהם. כמו כן גיאומטריה, מתמטיקה במידה מסוימת, היו כאלו שלמדו אסטרונומיה. כלומר לימוד כללי, השכלה כללית הכוללת גם לימוד אומנות.

תלמידה: היום לא צריכים את זה יותר?

היום לא צריכים. הלוואי שנעשה מה שמוטל עלינו היום, שזה חיבור בינינו ולבורא בליווי הלימוד שלנו.

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", ב"מבוא לספר הזהר", באות כ"ח.

אות כ"ח

"אמנם ודאי, הכלים של ע"ס דבי"ע, מקבלים מאצילות, כל הפרטים ופרטי פרטים של השינוים, שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית, מכל הפרטים, שיבואו בסדרים, של בנין הבית, בפועל בבי"ע. ולפיכך, נבחן שהכלים דע"ס, חו"ב תו"מ שבבי"ע, מקבלים מהבחינה שכנגדן, מחו"ב תו"מ שבאצילות, דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, להיות כל פרט מהוצאה לפועל, מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית, כנ"ל בארוכה.

ולפיכך, מבחינה זו, אנו מכנים את הכלים דאצילות, בשם צבע לבן, שאינו כלל צבע. ומ"מ הוא המקור לכל הצבעים. ובדמיון הלבן שבספר החכמה. שאע"פ שאין שום תפיסא בלבן שבו, והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, מ"מ הוא הנושא של כל ספר החכמה, כי הוא המאיר מסביב כל אות, ובתוכיותה של כל אות, ונותן לכל אות צורה המיוחדת לה, ולכל צרוף מקום מיוחד.

באופן, שאפשר לומר להיפך, אשר בחומר האותיות, האדומות, או ירוקות, או שחורות, אין לנו שום תפיסא. וכל התפיסא וההשכלה, שאנו משכילים, בחומר האותיות של הספר, הוא רק על ידי הלבן שבו. כי ע"י הארתו, מסביב האות ובתוך כל אות, הוא עושה צורות בהן, שהצורות הללו מגלות לנו, את כל החכמה שבהספר.

וזהו נמשל להע"ס דאצילות: אע"פ שלהיותן נמשלות לצבע לבן, לא יתכן בהן להכיר שום דבר, לא מספר, ולא שום שינוי, וכדומה מהתוארים, מ"מ בהארת הלבן, אל העולמות בי"ע, שהם ג' הגוונים של חומר האותיות, נמצאים כל השינוים באים בהכרח, מעשרת הכלים של ספירות דאצילות, אע"פ שאין שם כלים, כשהוא לעצמו, כי כולו לבן. כהמשל, בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהן. כי הארתו לבי"ע עושה בהם כלים."

כי דווקא מתוך הלבן, כשאנחנו מקבלים הארה לתוך האותיות השחורות, האדומות, הירוקות, לא חשוב לאיזה צבע, אבל כשהלבן מאיר, האור נותן לנו את ההבנה הפנימית מה זו אות, מה הסימן המיוחד שבו אנחנו נמצאים. כי האות מאירה לנו את הגבולות בין הבורא שזה הלבן, האור הפשוט, לבין הכלי, ואז בקשר, בפער בין זה לזה אנחנו קיימים.

שאלה : כתוב כאן בהתחלה באות כ"ח שבאצילות יש את התכנית המחשבתית שכוללת כל פרט שאחר כך בא לידי ביטוי בעולמות בי"ע. מה זה "התכנית המחשבתית"?

זו תכנית הבריאה שמתגלה אחר כך בצורה הדרגתית בכל המדרגות של העולמות. במשהו באצילות ואחר כך בעיקר בבריאה, יצירה ועשיה. כשאנחנו עולים מהעולם הזה, אנחנו עולים בחזרה עד שמגיעים לאצילות, ומשיגים בדרך את כל המדרגות הללו. את כל ההשגה שלנו אנחנו משיגים על הרקע של הלבן, את השחור, האדום, והירוק, וזה בצבעים, אחר כך יש עוד כל מיני הבחנות, אבל העיקר הוא שזה על הרקע של עולם האצילות.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו משיגים את הירוק, את האדום, את השחור. למה בכלל בעל הסולם משתמש בטרמינולוגיה הזאת של צבעים? הרי זה מסית את תשומת הלב ומכניס אותנו לתפיסות של העולם הזה. בשביל מה הוא בכלל משתמש כאן בצבעים?

מתוך ההשגה של המקובלים, הוא לא הראשון, כבר כמה אלפי שנה לפניו השתמשו בזה. בכל דור ודור מי שמשיג, משיג את זה בצורה כזאת. זה לא כמו שאנחנו בחכמות החיצוניות, במתמטיקה, בפיזיקה, לוקחים איזה סימנים ובהם אנחנו כותבים את הדברים. לא, כאן זה מאין ברירה כי ככה זה בטבע, זה מגיע לנו בתוך ההשגה.

המקובל לא יכול להגיד בואו במקום צבע אדום או ירוק נכנה את זה במספרים או במשהו אחר. אין, זה לא תלוי בו, ככה זה מתגלה מתוך כללות הטבע כלפי הנברא.

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שההשגה הרוחנית מתרחשת בכלים הרוחניים שכלל לא קשורים לתפיסת הצבע, האור, לעיניים שלנו. אז איך להתייחס נכון לצבעים האלה?

יש להם הרגשה כזאת, מה נמצא, זה כנגד זה. הם לא יכולים להגיד מילה אחרת חוץ מ"ירוק", כי מה שהם מרגישים בצורה הרוחנית, במילים אחרות זה מתבטא בעולם שלנו בצבע ירוק.

תלמיד: אבל זה לא אומר שבהשגה הרוחנית שלו הוא רואה צבע ירוק, הוא אולי מתכוון למשהו אחר?

הוא רואה צבע ירוק בצורה הרוחנית שלו, אבל זה לא כמו שאנחנו רואים צבע ירוק. אלא בכלים רוחניים הוא רואה את זה בצבעים רוחניים, ובצבע ירוק.

תלמיד: מה זה אומר הצבעים הרוחניים, האם אלה תכונות של השפעה בגוונים מסוימים?

מידות המילוי של הרצון לקבל שמכוון על מנת להשפיע.

שאלה: בעשירייה אנחנו עוברות מצבים שונים, בירורים, יש ויכוחים, עליות, ירידות. האם נכון להרגיש ולהבין שבאופן הזה הבורא מלמד אותנו את האותיות, הטעמים והצבעים של החיבור שלנו? האם אפשר כך להתייחס לטקסט שאנחנו קוראים?

בכל רגע ורגע בחיים שלנו, כשאנחנו מתקיימים, כשאנחנו נתקעים, אנחנו לומדים ולומדים ישירות מהבורא. אומנם אנחנו לא מזהים את זה, אבל כך אנחנו מקבלים את זה, רק ממנו. זה דומה לתינוק שנולד והאמא מטפלת בו. הוא לא יודע כלום, מי מטפל בו, מה היא רוצה ממנו , היא מטפלת בו וזהו. וכך לאט לאט עד שהוא גדל ומתחיל להכיר מה היא רוצה לעשות, נכנע כלפיה, ואחר כך הוא אפילו עוזר לה כשהיא רוצה להלביש אותו, להאכיל אותו וכן הלאה. כך קורה איתנו ברוחניות. אנחנו יכולים להגדיל את מהירות ההתפתחות הרוחנית שלנו רק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו.

קריין: אות כ"ט.

אות כ"ט

"ומהמבואר תבין, מה שהת"ז, מחלק את עולם האצילות לג' בחינות, שהן:

א. איהו,

ב. חיוהי

ג. וגרמוהי.

אע"פ ששם אחדות פשוטה, ואין שם מבחינת נבראים משהו. כי:

"איהו" - פירושו האלקיות, כמו שהוא לעצמו, שבזה אין לנו תפיסא, ולא ניתן לתפיסא, כמו שנתבאר בכל המהותים, אפילו הגשמיים, כנ"ל באות י"ב." "איהו" זה הוא.

"ו"גרמוהי" - פירושו עשרה הכלים, חו"ב תו"מ אשר שם, שהמשלנו אותם ללבן שבספר החכמה. שאפילו מספר, לא יתכן לומר בלבן, כי אין מה שיעשה שם מספר, כי כולו לבן. ומ"מ, לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר, אלא כל מיני רבבות השינוים, שמתגלים בבי"ע, שהם בחינת חומר האותיות, אנו מוצאים אותם מקודם, בכלים חו"ב תו"מ שבאצילות עצמה. אמנם, רק כדרך הלבן, שהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר, ובו עצמו אין שום צורה." נניח כמו צורה שדרכה עובר האור. היא לא עושה באור שום שינוי, היא לא מתקשרת לאור בכלום, אלא היא נותנת לו צורה בלבד. "ונמצא, הלבן נחלק לרבבות צורות, אע"פ שבו עצמו אין שום צורה. כן עשרה הכלים שבאצילות, מפורטים ברבבות שינוים, על פי הארתם בבי"ע, כדוגמת התכנית המחשבתית, היוצאת לפועל במלאכה הממשית, שבבנין הבית. באופן, שכל אלו השינוים, היוצאים לפועל בבי"ע, הם רק מהארת הכלים דע"ס, חו"ב תו"מ דאצילות. ומיחס המקבלים בבי"ע, אנו מוצאים בהלבן, רבבות שינוים. ומיחס אצילות עצמו, הוא כמו לבן, כשהוא לעצמו, ואינו מלובש בדיו שבאותיות, שאינו נמצא בו שום מספר ושום דבר." אין יותר מלבן. "ונתבאר היטב סוד "גרמוהי", שהם הכלים, שכלפי עצמם, הם אחדות פשוטה, כמו "איהו"."

זאת אומרת, בעולם האצילות הכול לבן, ואין הבדל בין האורות לכלים.

אות ל'

"ו"חיוהי" - פירושו האור, המלובש בתוך הלבן, שהוא הכלים, הנ"ל. אשר אור זה, מובן לנו גם כן רק כלפי הנשמות, המקבלות מאצילות, ולא ח"ו באלקיות כלפי עצמה, כי ה"ס "איהו", כנ"ל. דהיינו, בעת, שג' עולמות בי"ע עולים לאצילות, עם נשמות בני אדם - אז האור, שמקבלים שם," באצילות עצמו, "נבחן לבחינת אור החכמה, הנקראת "אור החיה".

ומבחינה זו, אנו מכנים שם את האור בשם "חיוהי". וז"ש הת"ז: "דאיהו, חיוהי וגרמוהי חד בהון". כי כל אלו, ג' הבחינות אמורות, כלפי המקבלים. שבחינת "גרמוהי", היא הארת הכלים במקום בי"ע, שמתחת הפרסא דאצילות. כי אור אצילות, לא יעבור לעולם למטה מפרסא דאצילות, אלא רק הארת הכלים בלבד.

ובחינת "חיוהי", היא הארת אור עצמו דאצילות, דהיינו כשבי"ע עולים לאצילות.

ו"איהו" ה"ס מהות האלקיות, שאינה מושגת כלל, כנ"ל.

ואומר הת"ז, שאעפ"י שלנו, המקבלים, יש להבחין ג' בחינות הללו באצילות, מ"מ הרי זה רק כלפי המקבלים. אמנם, מבחינת עולם אצילות, כשהוא לעצמו, אפילו "גרמוהי" היא בחינת "איהו", דהיינו מהות האלקיות. ואין משום זה, תפיסה כלל בעולם אצילות, כשהוא לעצמו, שה"ס צבע לבן, שאין בו תפיסא, כשהוא לעצמו. והכל שם אחדות פשוטה לגמרי."

בקיצור, מי שעולה לאצילות מתחיל להשיג על רקע האצילות את המהות שלו, איפה הוא נמצא, מה קורה לו. וכך אנחנו מבינים שזו העלייה הגדולה ביותר שלנו. יש עוד מדרגות למעלה מזה, אבל עליהן אנחנו לא לומדים, כי לנו מספיק לעלות דרך עולמות עשיה, יצירה, בריאה, לעולם האצילות ושם אנחנו גומרים את תיקוני הכלים.

שאלה: מה השינויים שקורים בנשמות כששלושת עולמות בי"ע עולים לאצילות וכאשר אור האצילות פועל על הנשמות?

אנחנו נלמד ולאט לאט תקבלי תשובות על כל השאלות שלך. אני רואה שאת רצינית, אבל לענות על השאלות האלה אני לא יכול אלא את בעצמך - כשתהיי מוכנה לזה - תקבלי תשובה.

שאלה: עולם האצילות מגדיר את אור החיה והוא האור הלבן, זה אומר שאותיות שייכות לעולם בי"ע?

נכון.

תלמיד: אבל זה לא אומר שבאצילות אין כתר בתוך החכמה.

בכל מקום יש כתר ששייך לאותו עולם, לאותה המדרגה.

תלמיד: האם ניתן להגדיר כך שבכנס האחרון אמרת שתהייה מאחורי הקלעים, והמחליפים שלך הם אלו שהעבירו את הכנס, זה לא אומר שאתה לא נמצא, אלא ישבת שם ושמחת שיש המשך, שארגון "בני ברוך" לא יעלם, ולא הסתרת את הרגש הזה. האם זה אותו דבר שאתה כמו כתר מאחורי הקלעים? אני מדבר על קשר עם המורה שלי שאולי בגוף כבר לא נמצא, כמו אריך אנפין מתייחס לעתיק, האם ניתן להגיד כך?

לא, אין מה להשוות אחד לשני. כשאתה תשיג את עתיק ואת אריך אנפין אז תדבר. ועכשיו אין מה לפנטז, אסור ככה לעשות.

שאלה: בשביל מה הצבעים באים לידי ביטוי, מה הם רוצים להגיד?

קבלת האור בתוך הנשמה מורגשת כצבע, כטעם, בכל מיני הבחנות. כמו בעולם הזה, כך מקובלים מגדירים לנו את ההשגות האלו, כדי להביא לנו איזו דוגמא מה קורה. אבל ודאי שזה לא צבע ולא טעם, לא ריח, כלום. אלא פשוט בצורה כזאת אנחנו צריכים לתת דוגמא להשגות רוחניות, כדי שתהייה לנו איזו אחיזה איכשהו לתאר את זה, להידמות.

שאלה: חלקי הרצון שמתגלים בינינו בעשירייה, אנחנו משתדלים לעבוד עליהם ביחד ולהעלות בתפילה לבורא. מה החלק שנחשב למעלה, ואחר כך למטה יש רק הארת כלים, אתה יכול קצת לעשות סדר?

לא. אנחנו נלמד בתלמוד עשר הספירות בחלקים הבאים.

שאלה: מהי המלאכה של בנין הבית, על איזה בית מדובר?

כשאנחנו בונים את הקבוצה, כלי, כלי של הנשמה נקרא שאנחנו בונים את הבית. גם בית המקדש, אלה הרבה רצונות של הרבה בני אדם מחוברים יחד עד שמגיעים להשפעה הדדית ומזה השפעה לבורא, זה נקרא "קדושה", רוצים להשפיע. לכן מבנה כזה ביניכם, ברצון שלכם, נקרא "בית המקדש" בית של קדושה, של השפעה.

שאלה: אמרת שאין אותיות באצילות והן מופיעות רק בעולמות בי"ע. כמו כן למדנו שהאותיות נוצרות באצילות מאמצע הבינה.

את צודקת, אני אשתדל להסביר, לא עכשיו. האותיות הם כלים שמתגלים מאמצע בינה ומטה, מז"ת דבינה ומטה. כתר, חוכמה וג"ר דבינה שם עדיין הרצון לקבל לא מתגלה בצורה כזאת שאפשר לקרוא לו "כלי". ורק מז"ת דבינה, מחצי תחתון של בינה בזעיר אנפין ומלכות, שם ישנם הכלים.

שאלה: האור כל הזמן לוחץ עלינו כדי שנתחזק בקשר בינינו. אחרי שלב חדש בחיבור כל הזמן אנחנו מקבלים תוספת בדמות של מכשולים והפרעות. איך להתחזק כל הזמן למרות ההפרעות?

אם אתם מקבלים עלייה, אז אתם צריכים להמשיך לעבוד לפי העלייה שעליתם עליה. ולכן אם אתם מסוגלים לעשות, אז אתם עולים. אם לא, אז תהייה ירידה והירידה הזאת מלמדת אותנו איך אנחנו צריכים נכון להתייחס לעליה. אבל בכל זאת להמשיך ותראו איך הבורא מטפל בנו בכל מצב ומצב.

שאלה: האם אפשר להגיד שהאור נחסם במיוחד על ידי הרגשות שאדם שולט בהם כי הוא רוצה להתאים את עצמו לחברה?

האור פועל תמיד כך כדי להתאים את האדם למדרגה שעומדת לפניו, היותר עליונה. זה נקרא "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".

שאלה: אמרת קודם שבפער או בגבול בין האות לבין האור הפשוט שמאיר - אנחנו קיימים. איפה בדיוק אנחנו קיימים בתוך העבודה שאנחנו עושים בעשירייה?

איפה בדיוק אנחנו קיימים? אנחנו קיימים בתוך המלכות שבכל מדרגה ומדרגה ובתוכה אנחנו משתדלים כל פעם להתאים את עצמנו לספירות יותר עליונות, אבל מצבנו תמיד במלכות.

במידה שהמלכות שלנו מקבלת הזדהות, השתוות עם ספירות יותר עליונות, כך אנחנו עולים וכך אנחנו נכללים בבורא.

קריין: אות כ"ז.

אות כ"ז

"ועם זה תבין, שכל השנויים האלו, המתוארים בעולם האצילות, אינם נאמרים בהאלקיות, כשהוא ית' לעצמו, אלא רק כלפי הנשמות, בשעור שמקבלות מאצילות, דרך ג' העולמות בי"ע. וענין המציאות של העולם ההוא, הוא ביחס התכנית המחשבתית, אל מחשבה הראשונה, שהוא א"ס ב"ה.

אבל בשניהם, הן בא"ס ב"ה והן בעולם אצילות, עוד אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום. כמו בתכנית המחשבתית, של אדם החושב בו, שאינו נמצא במוחו, משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים.

ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאה. ומשום זה גם הכלים של ע"ס, שהם המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש, המה בהכרח אינם אלקיות, אלא מחודשים. כי באלקיות, לא יתכן כלל שינוים ומספר.

ולפיכך, אנו מיחסים, לכלים של הע"ס שבבי"ע, ג' הגוונים: אדום, ירוק, שחור. שלא יתכן אפילו להרהר, שיהיו בחינת אלקיות. כי אין ח"ו שום חידוש דבר נוהג בו. אבל האור, המלובש בעשרה כלים שבבי"ע, הוא אלקיות ואחדות פשוטה, בלי שום שינוי משהו. ואפילו האור, המלובש בכלי התחתון שבעשיה, הוא אלקיות פשוטה, בלי שום שנוי ח"ו. כי האור הוא אחד, כשהוא לעצמו. וכל השינוים, שנעשו בהארתו ית', נעשו על ידי הכלים של הספירות, שאינם אלקיות. שיש להם, בדרך כלל, ג' גוונים האמורים. ובדרך פרט, נעשו מג' גוונים ההם, רבי רבבות שינוים לאין קץ."

שאלה: איך להתייחס למצב שמרגישים שהאור אונס את הכלי?

כן, זו מטרת האור, מטרת הבורא, שהוא בכוח שלו, ברצון שלו, בתוכנית שלו יצר את התכנית ולפי התכנית הזאת ברא את הנבראים ועושה איתם את כל הפעולות רק בכוחות שלו בלבד. הוא לא דורש ולא צריך לשם כך שום סיוע מהנבראים ומביא את הנבראים האלה להזדהות עם עצמו. זה נקרא "גמר תיקון".

וככל שאנחנו יכולים לגלות, זה בסדר, לא בסדר, אני מסכים, לא מסכים, זה הכול לא נחשב. גם את ההסכמות או חוסר ההסכמות האלו, הבורא מעורר בנו. כל דבר שמגיע ומתעורר בנו - מגיע לנו ממנו. רק אנחנו צריכים לבחור במה שמגיע לנו בצורה ישירה ממנו ובצורה בלתי ישרה.

וכך נמיין את כול המצבים, הרגשות והמחשבות שאנחנו מקבלים ממנו בלבד, ונשתדל לתקן את עצמנו כדי להסכים בלב ונפש עם השגחת הבורא כטוב ומיטיב בכל מצב לכולם.

תלמיד: אז אני צריך להיכנע?

אתה לא צריך להיכנע, אתה צריך להגיע למצב שאתה אוהב כל מה שהבורא עושה איתך. לא להיכנע אלא לקבל את הדברים האלה בצורה שאתה רוצה, שאתה מודה, שבכל דבר הכי גרוע כביכול שמגיע, אתה מבין ומתקן את היחס שלך, לא של הבורא אלא את היחס שלך למה שהבורא עושה איתך, כי זה טוב ומיטיב לרעים ולטובים בלבד.

תלמיד: כן, אבל זה מורגש מעל הדעת, האור עושה מה שהוא רוצה לעשות עם הכלי שלי וכשאני אשמח בזה זה יהיה מעל הדעת.

אתה צריך להגיע למצב שזה יהיה בהתחלה למעלה מהדעת ואחר כך אתה צריך לתקן את עצמך כך שזה יהיה גם בתוך הדעת.

שאלה: האם ניתן לומר שהאותיות, המספרים, כל מה שאנחנו מתארים לעצמנו, כל מיני צורות מחשבתיות אלה מידות של בושה, מידות של פערים בין השלמוּת, האבסולוט, עולם האצילות שהוא כאפס לעומת צורות שונות של שינוי צורה ממנו?

כן אפשר.

שאלה: עולמות בי"ע זה כבר הנברא? ואם זה כך, אז אם אנחנו מסתכלים מלמעלה למטה, מה גורם לנו לצאת לעולם האצילות אם בעולם האצילות יש רק אור?

הרצון של הבורא להתגלות בנבראים זה מה שדוחף את האור להתפשט מלמעלה למטה.

תלמידה: יוצא שהמחשבה להטיב לנבראים עוברת דרך כל המדרגות האלה, דרך עולם אצילות ואילו האצילות זה כבר הרצון הזה להטיב לנבראים. ועולמות בי"ע מתחילים כבר לממש את מחשבת הבריאה.

כן, ככל שהנבראים יכולים להתאים את עצמם לבורא ולקבל את הדברים האלה, זה נמצא בעולמות בריאה, יצירה, עשייה.

תלמידה: כלומר יוצא שבי"ע, למרות שהם מופרדים מאור אין סוף, מהבורא, הם עדיין חלק מהמערכת הזאת.

כן נכון, אבל בהם כבר נמצא רצון לקבל.

שאלה: בחלק האחרון בסעיף כתוב שכשאין לקבל עוד מהשפע שלו, אפשר לפרש את זה כצורה חדשה לעבודה. האם יש כאן ירידה?

גם ירידה היא הכרחית שתהיה בכל שינוי, מפני שבלי זה לא היינו מרגישים ומודדים את העלייה.

שאלה: החיבור שמשתוקק אליו כל הכלי, החיבור הוא מצב שאין הבדל בין אורות לכלים בעולם האצילות כי יש שם דביקות, השתוות הצורה, "כאיש אחד בלב אחד", ממלכת כהנים, מדובר על חיבור כזה?

כן.

שאלה: בעל הסולם משתמש בשני מושגים, באור והארה. יש הבדל ביניהם? מה זה הארה לעומת אור? למה הוא משתמש בזה?

קודם כל "אור", "הארה" לא שמגיעים לנו מלמעלה, אלא זה מתגלה על ידי הכלים. אם הכלים הם חזקים בהתאמה לאור בעל מנת להשפיע יותר חזק, אז זה אור. אם הכלים הם לא כל כך יכולים להתאים את עצמם לאור ולעורר אותו ולקבל אותו, אפילו להגדיל, להגביר את האור שנמצא בתוכם, אז מה שמתפשט בהם נקרא "הארה".

תלמידה: אז אור זה בלי הנברא ומה זה הארה?

אין בלי נברא. אין דבר כזה שאור נמצא ללא נברא.

תלמידה: אז מדובר בעוצמה?

נכון. מדברים על עוצמת האור.

שאלה: איך משהו שאליו אנחנו יכולים להגיע בזה שהולכים למעלה מהדעת, אפשר להבין אותו אחר כך גם בתוך הדעת שלנו? אם שני הדברים האלה, בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, הם מנוגדים.

אנחנו הולכים למעלה מהדעת שלנו, מתוך זה שאנחנו מתאמצים, אנחנו במאמץ שלנו מחייבים את האור העליון להתלבש בכלים כאלו שבהם אנחנו יכולים לקבל את האור המלובש בתוך הכלים. ואז יוצא לנו שפעלנו בלמעלה מהדעת, והגענו לתוך הדעת, כדי שזה יתלבש כבר בכלים הגמורים. מטרת הבורא, שהוא רוצה להתגלות בנו בכלים האמיתיים הגמורים, ברצון לקבל, שהרצון לקבל ייכנס בהתאמה, בהשלמה לאור.

שאלה: באיזו דרגת חיבור צריך להיות כדי שיתגלו הצבעים, ירוק, אדום ושחור וההכרה שהעצמי הוא נקודה שחורה ברקע לבן?

כשהוא מגיע לחיבור עם החברים ורוצה להתבטל כלפיהם לגמרי. לא חשוב באיזו מדרגה הוא נמצא, אם הוא רוצה להתבטל לגמרי כלפי החברים, אז הוא מרגיש את עצמו כנקודה שחורה.

תלמיד: במצב הלבן האינסופי?

לא, את זה תראה אחר כך. אחר כך יש כבר קשר בין האור הלבן לנקודה השחורה, הנקודה השחורה מתחילה לקבל לתוכה כל מיני גוונים, שפשופים. האור העליון מתחיל לעבוד עליה ולסדר אותה כך שהיא תתחיל לגלות, להרגיש אותו, ומתוך האפס מתחילים להיות כבר שינויים.

שאלה: אני קוראת את הקטעים האלה על האור הלבן והאותיות, וזה גורם למצב מעניין שאליו רוצים להיכנס ולהרגיש ולהבין. אני לא מכירה את התחושות האלה. האם אפשר להיכנס לתוך זה או שזה ייקח אותי לפנטזיות?

לא חשוב, תיכנסי לכל הפנטזיות האלה שאַת בתוך האור הלבן, זה בסדר גמור, זה לא יפריע. נחזיק אותך שלא תברחי לאור הלבן.

שאלה: האם אותיות הן כלים של בריאה, שעלו לאצילות?

זה לא רק מעולם הבריאה. זה מעולמות בריאה, יצירה ועשייה שאותם אנחנו רוצים להעלות לאצילות. על רקע עולם האצילות, אנחנו יכולים לקרוא את האותיות הללו בצבעים שחור, ירוק ואדום וכך נתחיל להשיג אותן. אלה לא צבעים כמו בעולם שלנו, אלא מקובלים כך רצו להדגיש שיש כאן הבחנות רבות, בעולם שלנו זה לפי גודל, צבע, נוזל, מוצק, אוורירי, גז וכן הלאה. זאת אומרת, דוגמאות כאלה הם צריכים לתת לנו מהרוחניות.

שאלה: למה השורש של המסך הוא הבושה?

זו הרגשת ההבדל ביני לבורא ומההרגשה הזאת מתחילה להיות כבר הרגשת הנברא. ולכן הנברא רוצה שתהיה לו הגנה נגד הבושה. בהתחלה זה כדי לא להתבייש אבל זו לא בושה נכונה. ואחר כך, כדי להשפיע לבורא, עם בושה, בלי בושה, העיקר להשפיע.

תלמידה: איך בדיוק הרצון מושך את האור דרך העולמות?

זה אותו דבר. קרן האור עוברת דרך כל העולמות, מהנברא לבורא ומהבורא לנברא.

שאלה: באחד משיעורי הבוקר אמרת שבספר אין שום דבר, והכול נמצא במשיג. מה הן האותיות בתוך האדם ואיך אנחנו מרגישים אותן?

הרצונות המסודרים בצורה נכונה לקליטת האור, נקראים אותיות. באותיות האלו יש צבעים, יש גודל, יש צורה, אותיות ששייכות לאותיות יחידות, הן מ-א' עד ט'. אותיות ששייכות לאותיות יותר גדולות כביכול, שייכות לתשע האותיות הבאות, מ-י' עד צ'. ואחר כך עוד ארבע אותיות ששייכות למטה מהפרסא במלכות. יוצא אם כך שיש לנו עשרים ושתיים אותיות. מפני שבמלכות יש מסך על חמש הבחינות שלה, אז יש לנו עוד חמש אותיות מיוחדות שנקראות מנצפ"ך. זאת אומרת, אלה אותן אותיות, אבל הן באות בסוף המילים. בסך הכול יש עשרים ושתיים אותיות ועוד חמש אותיות סופיות, שהן עשרים ושבע אותיות. לא יכול להיות יותר או פחות.

לכל אות ואות יש חוקים איך האור משפיע על הרצון לקבל שבאותה המדרגה ולכן לכל אות יש צורה מיוחדת ואי אפשר לכתוב אותה איך שנראה לנו. אותיות א' ב' בעברית, הן אותיות שאלפי שנים לא משתנות, לא בצורה ולא בכתיבה וקריאה ולא בחוקים שלהן, שום דבר לא משתנה כבר הרבה מאוד שנים. יש ספר מיוחד שנקרא "כתב סופר", איך לכתוב כל אות ואות וזה לשנים ולדורות. כי זה נובע מחוקים רוחניים, מאיך שהאור מתפשט בתוך הרצון, בתוך הכלי. דבר מאוד מעניין, היו הרבה אנשים שאהבו להתעסק בזה, לחקור את זה, מי שמעוניין בבקשה יכול להצטרף.

תלמידה: אמרת שהמסך הוא אי ההסכמה שלנו, אבל אם עביות זו התנגדות אז המסך הוא הסכמה?

עביות היא לא התנגדות, עביות היא ההפך, מושכת את האור. רוצה לקבל אותו. מסך דווקא דוחה את האור, לא רוצה לקבל אותו, שניהם עביות ומסך, הפוכים זה לזה.

שאלה: נושא האותיות מאוד מעניין, פעמים רבות אמרת שחכמת הקבלה היא שפה של רגשות, כל אות או מילים או אולי מאמרים שלמים של בעל הסולם, גם תלמוד עשר הספירות. איך לחדד, להעמיק את ההרגשות האלה בתוך העשירייה, ובכלל בכל הבריאה? כי ההרגשה היא שאנחנו נמצאים בשלב שהבורא וכל העולם פונים אלינו דרך כל הצורות, מוזיקה, אומנות, אפילו האינטרנט. איך ניתן לשלב, לחדד, לחבר את כל זה?

אני עכשיו לא יכול לדבר על כל הדברים האלה כי זה נושא מאוד רחב, יש על זה הרבה מאוד חומר, ספרים שלמים ממש. אם אתה רוצה להתעניין בזה יותר אז תכתוב אלינו והאנשים שלנו יכתבו ויספקו לך כל מיני חומרים. אנחנו לא יכולים ללמוד את הדברים האלה כי הם דבר די צדדי. זו לא בדיוק השגת הבורא, אלא אמצעים לשפה, להתקשרות עמו ולכן אנחנו לא יכולים להתעמק בהם. אין לנו מספיק זמן, וזה גם לא כל כך מעניין את כולם. תתחיל לברר ויכול להיות שתתחיל לחפור וכתוצאה תכתוב ותסביר לאחרים. זה דווקא נושא מאוד מאוד מעניין.

שאלה: מה ההבדל בין האור הלבן המאיר סביב האותיות, לבין האור הלבן המאיר בתוכיותן?

זה אור פנימי וזה אור מקיף.

תלמידה: ומה ההבדל בין העביות שהיא הרצון לקבל את האור וזכיות שהיא חוסר הרצון לקבל את האור?

זכות זה לא חוסר רצון לקבל, זכות זה נקרא שיש רצון לקבל ויש עליו מסך הדוחה את השימוש ברצון לקבל ורוצה להזדהות עם האור.

שאלה: אנחנו מרגישות את החומר שאנחנו לומדות עכשיו. העשירייה שלנו מרגישה אותו כמו מוזיקה, לפעמים המוזיקה הזאת קצת מרדימה אותנו. היינו רוצות להבין, האם זאת העבודה הלא נכונה שלנו בעשירייה, או שבכל זאת נוכל לשמוע את התווים הנכונים במוזיקה הזאת?

החומר הוא באמת חומר קשה, ואתן בטח עייפות מכל השבוע, לכן אני מבין שאתן נמצאות באיזו תרדמה, גם אני רוצה לישון. נשתדל להעביר את זה בצורה מהירה וקלה יותר.

שאלה: כתוב שהתחתונים יכולים לתת כוח לבורא. מה זה אומר שאנחנו נותנים כוח לבורא בעבודה בעשירייה?

בזה שאנחנו מבקשים ממנו לחבר אותנו, להביא לנו מסך משותף, כדי שנוכל לקבל על מנת להשפיע את כל הגילוי שלו ולשמח אותו בזה. זאת העבודה שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגדיר מה מגיע ישירות מהבורא ומה מגיע בצורה לא ישירה. איך להגדיר את זה, איך להחליט ואיך לעבוד עם זה בכלל?

אנחנו צריכים היום רק לקבל דבר פשוט, מה שמקבלים מקבלים מהבורא, לא חשוב באיזו צורה, ואנחנו צריכים להגיב על זה ישירות דרך החברים לבורא. אחר כך נתחיל למיין את הדברים האלה בצורה עדינה יותר.

שאלה: אתה כל הזמן אומר שבשיעור אנחנו צריכים להתבטל ולהתחבר. האם תוכל קצת לפתוח מה זה אומר לבטל את עצמינו בזמן השיעור, איך עושים את זה?

אני רוצה לחשוב רק על החברים כדי שהאור העליון ישפיע עלינו, יחבר אותנו ויגלה לנו בינינו את מה שאנחנו לומדים.

שאלה: לגבי אותיות, התחלנו ללמוד את השפה העברית מזה כשנה, וכשאנחנו קוראים את הקטעים בשפת המקור הרגשות הם לגמרי שונים. מה הכוח של האותיות בעברית?

זה נכון. השפה העברית נולדה מתוך חכמת הקבלה, כי זו השפעת האור על הרצון שמצייר כל מיני צורות של האור שמשפיע על הרצון, ומזה מגיעות האותיות. כשהאותיות מתחברות, זאת אומרת עוברות ממצב למצב, מזה מגיעים מילים ומשפטים. לכן כשאנחנו מדברים, קוראים או כותבים בעברית, זה במיוחד שייך לחכמת הקבלה. כי בעברית לא השתמשו בכל מיני צורות אחרות, השתמשו בכל מיני שפות אחרות כמו יוונית וערבית, אבל בעברית השתמשו בדרך כלל רק בדברים השייכים לרוחניות. לכן השפה הזאת נשמרת, נבנית וכך אנחנו צריכים להבין אותה.

לכן היא נקראת שפת הקודש, כי היא כולה מספרת לנו איך האור העליון מתלבש ברצון שהוא בורא, ואיך הוא משנה וממלא את הרצון הזה, עד שמביא מביא את כל הרצונות האלה בכל מיני הצטברויות שבהם למצב שגם הרצון וגם האור, זאת אומרת הנברא והבורא הופכים להיות כאחד. זה נקרא "בהיותו קרוב".

תלמידה: חצי מהעשירייה לומדת עברית וחצי מהעשירייה עדיין לא. איך אנחנו יכולות להתקדם ברוחניות ולעזור לכלי העולמי להתקדם?

אני לא חושב שאתן צריכות ללחוץ על כולן, אלא מי שרוצה ללמוד שתלמד ומי שלא רוצה שלא תלמד. זה רק כאיזה דבר נוסף, זו לא חובה.

שאלה: אמרת שכשאנחנו כקבוצה הולכות באמונה למעלה מהדעת, בזה אנחנו מחייבות את הבורא להיכנס לכלי שלנו גם אם הוא עדין כלי של קבלה. האם שם מתחיל השינוי להפוך לכלי של השפעה?

כן. כל דבר שאנחנו עושים כדי לדחוף את החברים שלנו להיות יחד ולאור, זו התקרבות לחיבור ולבורא.

שאלה: איך בדיוק עבודת הבעל שם טוב מוסיפה על העבודה שלנו?

כל מקובל ומקובל מוסיף משהו בהתקשרות הנבראים עם הבורא, בסגנון ההתקשרות, בצורת ההתקשרות, כל מקובל ומקובל מוסיף משהו. הבעל שם טוב הוא מאוד מיוחד. נניח האר"י היה ידוע בזה שכל הלימוד שלו הוא ספירות, פרצופים, אורות, כלים, ובמכאניקה הרוחנית הזאת הוא היה מגלה דברים. הבעל שם טוב גילה בעיקר איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בלבבות שלנו כדי לגלות את הדברים האלה בנו. שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים, איך על ידי החיבור בינינו אנחנו מתקדמים, מתקרבים לבורא בהשגה שלו. את זה עשה הבעל שם טוב.

שניהם היו באמת אנשים מאוד מאוד גדולים בחכמת הקבלה. לכן בעל הסולם כותב שזכינו למערכת שגילה לנו האר"י, וזכינו לעבודה הרוחנית בינינו שגילה לנו הבעל שם טוב, וכך אנחנו נמצאים כבר בגילוי שיטת הקבלה כלפי הנבראים בצורה שלמה.

שאלה: האם כל המקובלים המשיגים מדרגה מסוימת, נניח בצבע ירוק, זה נראה לכולם ירוק?

כן, יש בזה הסכמה שלמה.

שאלה: איך האותיות משפיעות עלינו פרקטית בעבודה הרוחנית?

האותיות הן כמו צורה של נשמה. כשאתה נכנס לאות ורוצה לבטא את האות, אתה עושה בזה צורה של נשמה. כך אתה עושה צורות שונות, ועל ידי זה אתה כביכול מדבר עם הבורא. אבל לזה צריך להיות מסך, אור חוזר, כלומר עבודה רוחנית.

שאלה: היחסים בין הצבעים הם "אומנות". וכאן יוצא שיש רק לבן, ירוק, אדום ושחור. ואנחנו יודעים שירוק הוא צבע שמורכב משני צבעים והשחור מרכיב את כל הצבעים.

הייתי אומר לך לא להתעסק בזה מדי, כי מה שהם אומרים הם אומרים את זה כרמז על מה שקורה ברוחניות. ומזה שתתחילי עכשיו להתעסק עם הצבעים את לא תתקרבי לרוחניות, רק תתבלבלי. יש עניין של רמז, שלוקחים את הצבעים האלה וכביכול רוצים להביע בהם איזה יחס לרוחניות, לא יותר.

שאלה: יש לי הרגשה כזאת שכשאני שומעת את השיעור ברוסית, אני כביכול נכנסת לבניית הכלי, וכשאני שומעת אותו בעברית, אני כביכול בונה את המסך. האם זה כך?

זה נכון. כי ברוסית את רוצה מיד להתלבש על זה, להתחיל לחקור את זה ולסובב את זה, ובעברית זה הולך בצורה מקיפה יותר. טוב יותר לשמוע בעברית.

שאלה: החברה לידי היא מורה לעברית. כשאנחנו מנסות לקרוא בעברית ולהבין את הטקסט, אז יש רגשות של עבודה פנימית בלתי רגילה. וכשאנחנו סתם קוראות את התרגום ברוסית, אז אלו רגשות לגמרי אחרים. האם זה הדמיון שלנו, או שבאמת הטקסט בעברית שאנחנו קוראות אותו יחד הוא איכשהו עושה בנו שינוי?

כן. אם תקראו את הטקסט בעברית, הוא יוסיף לכן הרבה מאוד. צריכים לקרוא גם ברוסית כדי לדעת על מה כתוב, אבל כדי להתקדם רוחנית חייבים להוסיף משהו בעברית.

שאלה: בעשירייה של כלים, האם האותיות אלו התכונות של החברות?

כלים - זה כשאנחנו מתקשרים בינינו ובונים כלים משותפים בינינו.

שאלה: אנחנו למדנו שאנחנו לא משיגים את האור בעצמו לכן אנחנו לא יודעים אם האותיות קיימות, אבל אנחנו יוצרים את האותיות בהתאם למצב הכלי שלנו. אנחנו גם יודעים שבעולם העליון אנחנו רואים מציאות משותפת אבל בהתרשמות שונה. מהו החיבור הזה בכלים שכשהם מתחברים הם יוצרים מציאות משותפת, מציאות זהה?

כמו אותיות שבונות את המילים, ואחר כך המילים בונות משפטים והמשפטים בונים כבר טקסטים שלמים, כך העבודה שלנו עם הכלים והאורות.

תלמיד: אבל מה יש בתוך הכלי?

בתוך הכלי יש רצון, צמצום, מסך, אור חוזר, אור ישר וכל מיני דברים נוספים.

תלמיד: מהו החיבור בין הכלים?

הם רוצים יחד להשפיע לבורא, אז הם רואים שיש מקום להתחבר כדי להשפיע.

תלמיד: האם הם בבי"ע?

בבי״ע.

שאלה: אנחנו מתחברים סביב הטקסט ומנסים איכשהו להרגיש אותו, להבין אותו. אם יש חבר אחד או שניים שהגיעו להבנה מסוימת, השיגו את הטקסטים האלה, וחלק אחר עדיין לא הגיע לזה, האם כשאנחנו מתחברים בינינו, ההבנות השונות, ההשגות האלה עוברות לכולם דרך האור?

כן, אבל בתנאי שאתם מתחברים.

שאלה: לגבי האותיות, יש מאמר ב"זוהר" על האותיות. מה שבעל הסולם כתב, האם גם בתוך האותיות שהוא כתב יש עוד דברים שאנחנו אמורים להשיג?

בוודאי, מה השאלה. מה שכתבו ומה שלא כתבו אנחנו צריכים להשיג את הכול.

שאלה: בעבר מעט נשים שאלו שאלות בנושאים האלה, ועכשיו הרבה נשים שואלות על המקורות. מה השינוי שקרה? האם אנחנו צריכים להסיק מסקנות מהמצב הזה?

זה טוב ששואלים יותר, מצוין, אני שמח. למה יותר? כי יותר מבינים, יותר מתקדמים. אדרבה שיהיה יותר ויותר.

שאלה: כשאני שומעת מוסיקה של "בני ברוך", זה מיד גורם לי להתפלל עבור החברות וגם לבקש עזרה מהבורא. אני מרגישה חיבור אפילו אם הוא דמיוני. מה יש בצלילים האלה, מה קיים שם?

זה כמו בעולם שלנו, אנחנו מתפעלים כי אנחנו כלי הרגשה, אנחנו רצון לקבל, ורצון לקבל מתפעל ממה שמשפיע עליו. זה גם מה שאנחנו מפעילים מעצמנו כדי להשפיע לאחרים ולבורא.

שאלה: דיברת על כך שקיבלנו את השיטה מהאר"י, מהבעל שם טוב, מבעל הסולם, מהרב"ש, ועכשיו אנחנו מקבלים דרכך. מה יהיה הלאה, האם נוכל לצפות שהבורא ישלח עוד מקובלים עם עוד טקסטים שאנחנו צריכים למימוש בדור האחרון, או שאנחנו כבר בשלב הסופי ולא נגלה חומר חדש?

אני חושב שהכול נגמר ברב״ש ולא צריכים יותר. כל מה שהיה צריך לגלות גילו רבי שמעון, האר"י, הבעל שם טוב, בעל הסולם ורב"ש. אני לא מצפה ולא מחכה ולא חושב שיתגלו עוד מקובלים גדולים. ההיפך, אם יתגלו, אז יתגלו מחוסר אחריות כל מיני כאלה שלא כדאי להסתכל על מה שהם יכתבו. היום כל אחד כותב ספרים, כל אחד מדפיס ומוציא. אני חושב שחוץ מהתרגומים לכל מיני שפות שצריך לעשות אותם באחריות, אין מה לעשות, רק להתאים את הספרים שקיימים לאנשים בכל מיני שפות.

תלמיד: כלומר יש לקבל את ארבעת הדמויות האלה כארבעה עמודים של כל האנושות בכל הזמנים, וכך להתייחס אליהם?

כן. צריכים להתייחס אליהם כמו לאנשים שמעבירים אותנו, לוקחים אותנו בידיים, כמו מבוגרים את הילדים, ומביאים אותנו להיכרות עם הבורא. חוץ מרשב"י, האר"י, בעל הסולם והרב"ש, אני לא רואה אחרים. יש כל מיני כאלה שקופצים חושבים שהם גדולים. היו הרבה מקובלים, אבל לא שהם בעמדה כזאת כמו ארבעת העמודים הללו.

תלמיד: יוצא שזה תואם לארבע דרגות התפתחות העולם, או שאין מה להשוות?

אני לא מכניס לכאן שום חכמות, אתה רוצה לפנטז תפנטז מה שאתה רוצה, זו גישה לא טובה.

תלמיד: אני רוצה רק להבין.

תקבל מה שהם כתבו, תתעמק בזה, תיכנס לזה עם כל הראש, וכמה שאפשר תלמד אותם, שום דבר אתה לא צריך חוץ מזה.

שאלה: אמרת שהאותיות הן הרצונות, הכלים. היה לנו כנס ממש קסום שאחריו ובתוכו גם הרגשנו רגשות חדשים ברצונות שלנו, בכלים שלנו, לא בתוכנו אלא בקשר בינינו. אחרי הכנס התחלת ללמוד איתנו את המקורות שאנחנו לומדים כרגע. האם כדאי לנו עכשיו להשתמש בצורת הלימוד של כנס בחלק מהשיעורים כדי ללמוד טוב יותר את המקורות?

אני לא יודע על מה את מדברת ומה קרה בכנס ולא רוצה להסתמך על זה. אני לומד כמו שהיה מקובל אצל רב"ש, קוראים מקורות ומוסיפים לזה. אני מסביר עוד משהו, עם קצת שירה, עם קטעים שיכולים לעורר ולא יותר. נמשיך כמו שנמשיך, אם ישתנה משהו עם הזמן, אז ישתנה. אני לא יודע מה קורה לכן ומה אתן עוברות, אני לא נמצא בזה.

שאלה: בקהילה של מוסקבה יש שוב אירוע גדול בטבע ושוב יש שאלה, מה לעשות אם לא מרגישים שהפעולה הזאת נכונה?

יש כאן הרבה אנשים שקשורים לקבוצות רוסיה, לקבוצות בכל העולם שבהן מדברים ברוסית, אני לא יכול להתערב בזה, אני לא שייך לזה.

כעיקרון, חיבור הוא תמיד טוב, אבל זה כעיקרון. כתוב "חיבור צדיקים טוב להם וטוב לעולם, חיבור רשעים רע להם ורע לעולם", ואתם תחליטו. אבל אם מחליטים כך כולם, אז לא הייתי ממליץ לזלזל. אפשר לבוא, להשתתף בצורה צנועה, להיות קצת בצד. יכול להיות שהגאווה שלך מפריעה לך, תבדוק.

שאלה: כשאנחנו קוראות בזוהר או בתע"ס יש לנו רגשות מאוד חזקים, אבל יש חברות שאין להם את ההרגשה הזאת ביחס לקריאה. מה אנחנו יכולות לעשות כדי שזה יגע בכולן?

לעבוד על זה, לדבר על זה, לשאול את האחרות איך לפי דעתן אפשר לשפר את זה. תנסו, תדברו על זה ביניכן ותמצאו פתרון. ואם לא תמצאו פתרון, אז תשאלו את הבורא.

שאלה: האם זה טוב שנלמד בינינו טקסט? איך אפשר לעשות את זה טוב יותר?

רק על ידי זה שאתן מתחברות ביניכן יותר. כל התקדמות היא רק מחיבור מתגבר, אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: אמרת שאנחנו כלים של רגש שמושפעים מהתרשמות וזה עוזר לנו להשפיע לאחרים. אנחנו בעשירייה שלנו מאוד רגשיות, רצינו לדעת האם זה משהו חיובי או שכדאי להרגיע את רגשיות היתר הזאת?

הכול צריך להיות מאוזן, לא מדי רגש ולא מדי עצלות, אי הפעלת רגש, כבדות. צריך להשתדל שהכול יהיה מאוזן, שהכול יהיה בשליטה.

שאלה: אמרת שהרב"ש הוא בעצם המקור האחרון שממנו אנחנו יכולים לקבל, אבל שני הספרים שיש לי על השולחן הם "שמעתי" ו"השגת העולמות הרוחניים" שהוא שלך, והוא נותן לי הרבה גילויים. איך אני יכולה לא להתחשב בזה?

את יכולה להכניס את הספרים האלה לכתבי רב"ש. כי "שמעתי" זה מה שרב"ש כתב מהמילים של בעל הסולם ואני רק תרגמתי את זה לרוסית בצורה קלה. "השגת עולמות עליונים" אני כתבתי אבל מהתרשמות מהרב"ש, כל מה שיש בי זה ממנו. לכן אל תיספרו אותי כנוסף לארבעה האלה, זה לגמרי לא מתאים, זה לא בשבילי. אני יודע איפה אני נמצא לעומתם, משהו קטן מאוד.

"שמעתי" זה ספר שכתב רב"ש מהדברים שאמר לו בעל הסולם.

שאלה: בעולם המדע אנחנו מבינים שלצבעים יש תדר שונה של גלי אור. מה לגבי המושג הרוחני של הצבעים? האם אפשר להגיד שהתדר של ירוק יותר גבוה מהתדר של האדום למשל? האם אפשר להגיד שזה מקדם אותנו ברוחניות יותר מהר?

אני לא רוצה לשמוע הסברים כאלה. זה מבלבל את כולם. מה ייתן לך הסבר על אמפליטודות, על גלים? שום דבר.

תחשבי על רגשות. את צריכה לחשוב איך את פותחת את הלב לחברות ולא להבין בשכל מה כתוב בספר. זו לא גישה נכונה, היא לא מביאה לשום דבר, אני פוסל את זה מלכתחילה. אל תחפשי הצדקה, פשוט למחוק את זה, זה עוצר את הלב מלהתחבר עם האחרות.

שאלה: ביפנית אין טקסטים, אין מקורות שתורגמו. ממה היית ממליץ לנו להתחיל? מרב"ש, מבעל הסולם? מאיזה חומר לימוד כדאי להתחיל את התרגום?

תבררו בכלי שלנו, בין כל החברים שלנו מכל המדינות, מכל העולם, האם יש מי שיכול לתרגם מאנגלית ליפנית. אנחנו מעוניינים בזה מאוד. אבל בדרך כלל מי שמגיע אלינו, אפילו אם שפת האם שלו יפנית, הוא לומד את חכמת הקבלה באנגלית, כי השפה הזאת בדרך כלל מובנת, קרובה אליו וקל לו ללמוד. אבל תפנו לראש השפה אצלנו, והוא יעזור לכם.

שאלה: איך מישהו שאף פעם לא למד עברית יכול להבין ולהרגיש את בעל הסולם?

אתם לא צריכים ללמוד עברית. לפעמים משתמשים באותיות כדי להסביר את האלמנטים של הכלים, אבל בעצם לא צריך ללמוד עברית. אלא כמו במקצועות אחרים, אם אתה לומד מוסיקה נניח אז ודאי תכיר כמה עשרות מילים באיטלקית, אם אתה לומד מתמטיקה אז תכיר מושגים ביוונית, בכל תחום במדע יש מושגים מאיזו שפה. בחכמת הקבלה יש מושגים בעברית, אבל אין הרבה, אלא יש כמה מילים שכל החברים שלנו שאתה רואה על המסכים שומעים ומכירים אותן.

אתה לא יכול לקרוא לעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עולם אין סוף ועוד מושגים במילים אחרות חוץ מאלה, אין לך מאיפה לקחת מילים אחרות. אבל זו לא הבעיה, לא צריך ללמוד עברית כדי ללמוד את חכמת הקבלה, מלבד ההגדרות שהן בעברית.

שאלה: האם זה נכון להגיד שהמסך קיים לפני בחינה ד' ואחרי מאמץ גדול לבקש מהבורא שיחזק את המסך?

נכון.

שאלה: דיברת על ארבעה עמודים עיקריים של המקובלים, אבל לפעמים אנחנו לוקחים ממקורות אחרים. למשל את אברהם אנחנו מתארים מהרמב"ם, ויש לנו מקורות של עוד מקובלים. איך להתייחס לזה?

אני יכול להביא לך עוד מאתיים מקורות וכולם אמיתיים, אבל אנחנו מדברים על העמודים שעליהם נשענת חכמת הקבלה, זה ההבדל. כמו שאתה נכנס לתחום הפיזיקה ולומד על ארכימדס, ניוטון, איינשטיין ועוד כאלה שהם היסודות, ויש עוד אלפים כמוהם, אותו הדבר בחכמת הקבלה.

תלמיד: לקחנו גם מ"ספר הכוזרי" למשל.

אני לא רוצה לשמוע את זה, תלמד רק מהמקורות שאני אומר לך.

(סוף השיעור)