שיעור בוקר 30.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1618

מאמר 27 "ג' קוים (א')"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1618, מאמר 27 "ג' קוים (א')".

ג' קוים (א')

"הנה יש ב' קוים. ויש ביניהם מחלוקת, היינו שכל אחד רוצה לבטל את השני.

ומזה נמשך ג' אופנים:

א. שאחד מבטל את השני.

ב. שכל אחד רוצה לבטל ואינו יכול לבטל ונשארו במחלוקת.

ג. שנעשה שלום ביניהם.

הנה ימין נקרא בחינת שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו, איך שהוא אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך שהוא איש פשוט, שאין בו יתרון משאר נבראים, ורק בו בחר ה' לשרת המלך.

והגם שהשרות הזה אינו דבר תמידי, אלא פעם בחודש או פעם בשבוע, מכל מקום כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את המלך אפילו בפעם בחיים, אם כן מזה לבד הוא מקבל חיות. ואם יש לו חיים, הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות במעשים טובים.

אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, ששם כבר יש בחינת ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם הם באמת מטעם לשרת את המלך, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, או לעצמו. ואז השמאל רוצה לבטל את הימין, היינו ללכת דווקא בביקורת, ולא נותנת לאדם לעשות שום דבר טוב. נמצא, "שחכמתו מרובה ממעשיו".

אלא האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך.

ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה.

וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה, שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעל ידי זה גורמים למעלה זווג זו"ן בבחינת פנים בפנים".

שאלה: כתוב במאמר "אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין". מה זאת אומרת להשביח את הימין?

להגדיל את הימין, לחזק את הימין.

תלמיד: כתוב בסוף המאמר שיש זיווג פנים בפנים, וזה נראה שאחרי שהקו האמצעי מכריע בין ימין לשמאל, יש עוד קו, קו רביעי, שהקו השלישי הוא רק מכריע.

כן.

תלמיד: האם הזיווג פנים אל פנים זה הקו השלישי או שזה משהו שקורה אחרי הקו השלישי?

לא. מה נקרא הקו האמצעי? שהוא מכריע בין ימין ושמאל.

תלמיד: ולוקח את כולם לשלמות, לימין, זיווג פנים בפנים.

כן.

תלמיד: האם הזיווג פנים בפנים זה הקו רביעי או שזה הקו השלישי?

לא, זה קו אמצעי.

תלמיד: הקו אמצעי זו השלמות.

כן.

תלמיד: למה לימין אין כוח לתקן את השמאל? השמאל רק משביח את הימין, אבל השמאל נשאר בקלקול שלו.

שמאל שמצטרף לימין כביכול מתבטל כלפיי הימין.

תלמיד: הוא מתבטל אבל הוא נשאר בקלקול.

הוא כביכול מחזק בזה את הימין.

תלמיד: הוא מחזק את הימין, אפילו אחרי זה מגיע קו אמצעי ויש עוד יותר גדלות.

כן.

תלמיד: אבל השמאל נשאר בקלקול. זה תיקון שהוא לא מספק, השמאל נשאר מקולקל.

כך חושבים כולם?

תלמיד: אני חושב שהשמאל משרת את הימין וגם אם הוא נמצא שם הוא תמיד נמצא כיסוד שמחזיק את הקומה הזאת. הוא לא יכול להתבטל, כי אם הוא יתבטל לגמרי, אם הוא ייעלם מהמשוואה, אז הכול יקרוס. הוא צריך להישאר שם ולהיות מורגש באדם אבל להיות כנוע תחת הימין.

יפה אמרת.

תלמיד: יש פה שני דברים. דבר ראשון הוא מכריע בין שני הקווים וזה נקרא אחוריים. זאת אומרת, אני רואה שהמצב שלי על הפנים, זה שמאל, יש ביקורת, לא טוב, אני עובר למצב שנקרא למעלה מהדעת, אני אומר שזה בא מהבורא ואם זה בא מהבורא זה הדבר הכי טוב. אני רואה רע אבל אני עולה מעל זה, וזה נקרא אחוריים. זאת אומרת אני נמצא במצב של חושך, זה שלב ראשון.

כן.

תלמיד: אחר כך הוא כותב, ועל ידי יחוד הזה, אחרי שעשיתי את המצב הזה, אני מקבל בחינת פנים של המדרגה, שאז יש התלבשות חכמה בחסדים ואז אני מקבל על החושך אור שזה נקרא זווג זו"ן בבחינת פנים בפנים. אפשר לדבר על המצב הנפלא הזה שפתאום הכול נהייה אור?

לא הכול נהייה אור אלא בצורה מסוימת, במידה מסוימת.

תלמיד: הייתי בשמאל, ראיתי משהו שהוא לא טוב, ראיתי אותו מקולקל, בא האור והראה לי חסדים בתוך החוכמה. החוכמה מראה לי מה חסר לי, החסדים מראים לי שזה טוב, והאור הזה מאיר לי על מה שנראה לי רע.

נגיד. אז מה השאלה?

תלמיד: מה קורה שם, איך מגיעים לזה יותר מהר?

איך מגיעים לזה יותר מהר? על ידי תפילה, אין יותר.

תלמיד: איפה נמצאת התפילה עבור החברים בין שלושת הקווים האלה, שלמות, ביקורת והשילוב ביניהם?

בין שלמות ביקורת והשילוב ביניהם, שם נמצאת התפילה.

תלמיד: בשילוב?

בשילוב.

שאלה: לגבי ההגדרה של קו ימין רב"ש כותב כאן "שהשרות הזה אינו דבר תמידי, אלא פעם בחודש או פעם בשבוע, מכל מקום כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את המלך אפילו בפעם בחיים, אם כן מזה לבד הוא מקבל חיות. ואם יש לו חיים, הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות במעשים טובים". אם אני אוהב את המלך, אז אני צריך לשמוח שיש הרבה אנשים שנמצאים בדרך אליו ולא רק שאני נבדל ומשרת אותו ואין הרבה אנשים כאלו. איזה סוג של קו ימין זה?

כלפיי מי הקו הזה?

תלמיד: כלפיי הבורא הוא צריך להיות. השלמות צריכה להיות כלפיי הבורא ממניע נכון, כמו שקראנו באגרת הקודמת, שאני לא רוצה את המתנות שלו, אלא אני רוצה אותו, שישרתו אותו, אני אוהב אותו. לכן אני אשמח שיש הרבה אנשים שרוצים אותו ובאים אליו ולא שיש מעט ואני בן היחידים שמשרתים אותו וכל היתר הם סתם שם למטה. מה זה קו ימין פה? יש פה משהו שאני לא מצליח לפענח, לא סתם הוא נותן כל הזמן את הדוגמה הזאת של הנבדלות.

מה לענות על זה?

תלמיד: יש כל מיני מצבים שאדם נמצא בהם. במצב רגיל זה נכון שאתה רוצה שכולם ישרתו את המלך, "ברוב עם הדרת מלך". אבל במצב שאתה במצוקה ואתה לא מסוגל לגלות את הגדולה הזאת ואתה שפל, אתה מחפש להצדיק את הבורא מעל הדעת, ובמצב הזה אתה אומר, גם אם אני זוכה עכשיו לעשות משהו טוב המלך מרוצה ממני. כלומר זה מצב שבו אתה צריך להרים את עצמך מקושי. המצב השני הוא שיש לך יותר כוח ואז אתה אומר, אני לא רוצה רק את עצמי, אני רוצה שכולם יגיעו לשם. אלו שני מצבים שונים.

יפה.

שאלה: בפסקה קודמת נאמר "הנה ימין נקרא בחינת שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו". קודם כל האדם מייצר לעצמו, אחד יכול לצייר כך והאחר אחרת, זה גם בסדר. והוא ממשיך "איך שהוא אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך שהוא איש פשוט, שאין בו יתרון משאר נבראים, ורק בו בחר ה' לשרת המלך". ואחרי זה נאמר "והגם שהשרות הזה אינו דבר תמידי". זאת אומרת, את הציור הזה כל אחד יכול לעשות לעצמו במשהו, אבל זה שהמלך נתן לנו להיות איתו בקשר, להבין את הדרך של הבריאה, בזה לבד יש שלמות.

תלמיד: אני לבד ולא כולם משרתים את המלך כי אני נמצא בגלות, כך אני החלטתי. אני לא במדינת המלך, אני תחת שליטה של מלך אחר, ושם בגלות המלך הטוב, מלך הביחד, נותן לי אפשרות בסתר להיות עובד שלו.

טוב, יכול להיות.

תלמיד: אני יכול לתרץ את זה רק בהסתכלות שהכול קורה בתוך אדם אחד. אני רואה שיש בי מלא רצונות ומלא עמים כביכול, ואז אני מוקיר ומשבח את הבורא על כך שהוא בחר את הנקודה שבלב שבי, שהיא האדם שבי, ונתן אפשרות לאותה נקודה לשרת אותו לעומת כל שאר הרצונות שיש שהוא לא נתן להם הזדמנות, ועל זה אני מוקיר ומשבח אותו.

בסדר, יפה.

תלמיד: אם להגיד בפשטות, יש כל מיני קווים, ימין דקליפה, ימין דקדושה ויש ימין שאדם שמח בחלקו, איך שהוא הולך.

יש אומרים.

תלמיד: אני חושב שזו שאלה מצוינת והיא באמת עולה הרבה פעמים אצל מתחילים. התורה שאנחנו לומדים היא תורת אמת, אדם לא יכול להתחיל ממצב מתוקן. למשל אם היו מראים לו מההתחלה שכולם משרתים את המלך, זה היה מוציא לו את כל האוויר מהעבודה. כי מלכתחילה האדם הוא אגואיסט, הוא עצמו רוצה לעשות את העבודה, הוא רואה את עצמו, ואז עצם זה שמראים לו שהוא יכול לשרת את המלך זו כבר התחלה טובה. אחר כך בא קו שמאל ומכאן באות כל השאלות, אבל אם אין את הקו הראשון אז אף פעם לא יהיה קו אמצעי. צריך להתחיל מנקודה כלשהי, ואחר כך יש עוד הרבה מצבים של ימין ושמאל בדרך עד שמגיעים למצב שבאמת רואים שכולם משרתים את המלך. אבל אם מלכתחילה היו מראים את זה לאדם אז נגמרה העבודה, אין לו מה לבקש ואין לו מה לעבוד, אם אין שמאל אז אין ימין, כולם משרתים את המלך, וכמו שאמרת, אפשר ללכת לישון.

בסדר.

שאלה: מתי אדם זוכה לנחמת הציבור? יש לו שני קווים, הכול נמצא בעבודה, הכול בסדר, אבל הזולת סובל ורע לו, אז מה שווה כל העבודה שלו?

אתה צריך להצדיק. הצדיק זה מי שמצדיק.

תלמיד: אני מצדיק, אני רואה שהזולת תחת טיפול של הבורא, הבורא מעביר אותו כל מיני דברים, אבל הוא סובל. מה נותנת כל העבודה של האדם אם המציאות סביבו שבורה?

אתה צריך לגלות שהאדם נמצא במצב טוב, תקין, אבל משום מה הוא נמצא בהסתרה ולכן הוא מרגיש את עצמו שהוא סובל.

תלמיד: אבל זה לא מנחם. זו נחמת הציבור? איזו נחמה יש בזה?

מה נקרא "נחמת הציבור"?

תלמיד: שהציבור יצדיק את הבורא, שהוא ייהנה, שהוא יתקרב. אני מסתכל מהצד, אני יכול להזדהות עם הבורא, אבל איפה הציבור? העבודה שלנו מועילה במשהו לציבור הזה?

זה שייך למה שאנחנו שואלים, דנים. אין על זה תשובה.

תלמיד: אני חושב שבמצב הזה האדם צריך להסתכל על אותו ציבור ולבדוק, לשאול אותו, האם הוא מאמין בבורא עולם, האם הוא שמח בזה שהוא נמצא בעולמו של הבורא. אני חושב שהוא יגלה שאין לאדם טענות. זאת אומרת, גם אם הוא נראה סובל, הוא סובל מרצונו, הוא מעדיף את זה מרצונו.

כן.

תלמיד: זה כמו שאנחנו לומדים על עצמנו, האדם מעדיף להיות אגואיסט ולסבול ולהיות שמח בזה, ולכן אתה לא יכול לעזור לו בשום צורה כי הוא אוהב את המצב שלו. מהנקודה הזו אפשר להתחיל לחשוב איך לקרב את האדם למצב שגם יהיה לו טוב והוא גם יצדיק את הבורא.

זה קשה.

תלמיד: אפשר להתייחס למצב הנבדלות הזה בצורה של להעריך את הרצון שכבר קיבלת מתוך כל המיליארדים, עבורם. ככל שאנחנו מעריכים את זה, כך אנחנו יכולים להעביר את זה להם.

טוב.

שאלה: למה כדי לפתוח את קו שמאל צריך להקדים הודיה?

כדי שתהיה בטוח שאתה לא תכשל בשמאל.

תלמיד: למה אם פותחים קו שמאל בלי להגיע ל"ברוך מידבק בברוך", זה מסוכן ולא טוב?

כי אתה יכול להישאר בזה ולא לצאת. לא יהיו לך כוחות.

תלמיד: איך כשאדם עושה תיקון בעצמו, ביחס שלו לסביבה הקרובה, הוא מתקן כמו אדוות כאלה, עיגולים יותר גדולים? איך זה פועל, זה לגמרי נסתר מהאדם.

אלו אורות המקיפים שעוזרים לו להחזיק את עצמו כלפי הכלים הגדולים.

תלמיד: אם אדם מגיע למצב שמתעוררת בו תפילה, תפילה מהלב, אבל היא מתעוררת בו בלי הודיה קודם, היא פשוט מתעוררת בו, והוא חייב לזעוק לבורא, האם הוא חייב במצב הזה להכריח את עצמו להגיע קודם להודיה?

אתה אומר שהוא לא יכול.

תלמיד: אז מה עושים?

לא עושים כלום. זה הבורא עשה לו.

תלמיד: אבל אסור לו להיות בשמאל לפני הודיה. את זה כבר החלטנו.

החלטנו.

תלמיד: הרב"ש כותב כך כמעט בכל המאמרים, שהאדם חייב להיות בהודיה. אז מה הוא עושה במצב הזה שיש לו צעקה פנימית, ועוד ברור לו שהצעקה הזו היא אמיתית, והוא יכול להתקדם עם זה?

אם האדם בונה את עצמו, אז הוא תמיד צריך לדאוג שהימין יהיה בטוח בידיים שלו.

תלמיד: הימין, השלמות, פותר את כל הקושיות בעתו, בזמן הזה?

בעצם, כן.

תלמיד: וזה הסימן שהוא יכול לפתוח עכשיו קו שמאל?

בהתכללות עם הימין.

תלמיד: בהתכללות עם הימין, כשכל הקושיות באותו רגע נפתרו, כי בדעת הוא מרגיש שלמות, הכול נראה בסדר, עכשיו הוא צריך מעל לדעת לפתוח חיסרון.

נגיד.

תלמיד: החיסרון הזה הוא חיסרון של החברים, הוא לא שלו.

כן.

שאלה: האם אנחנו מתחברים בקו הימין שלנו או בקו האמצע?

במה שיש.

תלמיד: יש פסקה שאומרת שהאדם צריך להיות גם בקו שמאל. אם האדם לא מבלה מספיק זמן בקו שמאל, האם הוא עדיין יכול להכניע אותו כלפי הימין?

כנראה שכן. כן.

שאלה: מהי אמונה למעלה מהדעת כשפונים לאמונה? אבל מדברים על קו אמצעי ושם, לכאורה, נעשית ההכרעה. מה ההבדל בין ללכת באמונה למעלה מהדעת לבין לקבל את ההכרעה שהקו האמצעי יהיה זה שמכריע, דרך אחוריים ופנים?

זה שאנחנו רוצים לכלול ימין בשמאל ושמאל בימין, ולהגיע כך לקו אמצעי, לשלמות, כביכול - רק רוצים. אבל באמת זה לא כל כך פשוט. צריכים לעבור הרבה מצבים.

שאלה: במאמר כתוב, "ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל". האם המטרה של האדם לבלות בקו שמאל כדי לחזק את הימין, כדי לפתח את הימין?

קו שמאל זה כדי לחזק את הימין, כדי להגדיל את הימין. אי אפשר לעשות את זה בלי שמאל.

תלמידה: במאמר נאמר שאנחנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי הבורא. אבל רוב הזמן, אפילו שנראה לי שאני מתבטלת כלפי החברות אבל בפועל אני מגלה שאני לא באמת מתבטלת ואני לא מתחילה כל יום מחדש. ואני לא מצליחה להגיע למצב שעל כל פשעים תכסה אהבה. הפשעים הם הרבה יותר מאשר האהבה. מה לעשות?

להגדיל את האהבה שתכסה את כול הפשעים. ככה זה.

שאלה: האם הנקודה שבלב נמצאת בקו ימין?

לא. בקו האמצעי.

תלמיד: כי הנקודה שבלב היא בעצם הבסיס של קו ימין.

כן. אבל אתה צריך למשוך עליה את האור העליון שהוא יעשה אותה לחלק של קו ימין.

תלמיד: האם כך נוצר הקו האמצעי?

כן.

שאלה: מה זה אומר להעלות את החסרונות של החברים לבורא אם בכלים שלי אני מרגיש רק את עצמי ומה שאני רואה בחברים זה גם אני, אז האם זה חיסרון שלהם או חיסרון שלי?

אתה צריך בתפילה שלך לכלול את החברים ולהעלות אותם יחד עם החסרונות שלך לבורא.

תלמיד: יכול להיות דבר כזה מתישהו שאני בצורה ריאלית ארגיש את החיסרון הנקי של החברים בלי להעביר את זה דרכי, או שזה תמיד יהיה משהו שלי?

תמיד.

תלמיד: כלומר הצורה שאני רואה ומרגיש את החסרונות של החברים, אם אני מעלה את זה לבורא, אז זה נקרא להעלות את החיסרון של החברים לבורא.

כן.

שאלה: כתוב, "אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, ששם כבר יש בחינת ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם הם באמת מטעם לשרת את המלך". וביחס למחשבה אנחנו אומרים, "סוף מעשה במחשבה תחילה". הרבה פעמים האדם רוצה לכבות את הנפש כי הוא מרגיש שאלו צרות. איך להמשיך עד שמגיעים לתפילה האמתית ולא לבלבל את עצמו?

להמשיך ולהמשיך, ותראה שמלמעלה מכוונים אותך לתפילה אמתית.

שאלה: אני מפחד להיכנס לשמאל, אני מרגיש שבימין אני מאוד חלש. האם אי אפשר להישאר בימין ואם הבורא מסדר דברים מהשמאל, אז איכשהו מתמודדים?

תיכנס עם החברים יחד ואל תפחד.

תלמיד: להיכנס עם החברים לשמאל.

כן.

שאלה: כשעל האדם חשך הכול, אין לו לא ימין ולא שמאל, אין לו גם תפילה, מה הוא עושה?

מחפש את הקו האמצעי.

תלמיד: ואם בא לו לברוח?

לא. לחפש קו אמצעי, זה המצב הנכון.

תלמיד: איפה הוא מחפש אותו?

בתוך עצמו, בתוך המצב שלו. אבל מברר מה זה ימין ומה זה שמאל, ואחר כך, כמו שכותב בעל הסולם, יברר לך את הקו האמצעי.

תלמיד: אבל הכול חשוך, איפה הוא מחפש בחושך?

הוא ימצא. פתאום הוא ירגיש שזה מאיר לו.

תלמיד: האם זה תרגיל של הבורא?

כן.

שאלה: הוא כותב שהשמאל הוא דווקא בשביל "להשביח את הימין. היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת". זה נראה שהבורא מתעקש שנהיה דבוקים בו דווקא למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת.

כן, ודאי. כי אי אפשר להיות דבוק בתוך הדעת.

תלמיד: אם האדם מרגיש שהוא כביכול דבוק בבורא, אז הוא מרגיש טוב, הוא מרגיש קרוב לבורא בתוך הדעת, והוא ממש מתאר את זה כחטא.

כן, כי זה שקר.

תלמיד: מה הפתרון?

הפתרון הוא לעזוב את המצב שלו ולחפש איך הוא יכול להיות בקו שמאל, אחר כך תיקון, ואז יעלה בקו האמצעי.

תלמיד: גם באגרת שקראנו קודם הוא מתאר שהאדם הולך תחת מבול של מניעות שהבורא שולח לו. הבורא נותן לו הזדמנות לעלות, להשתמש במניעות האלה בקו שמאל, והאדם מתעלם, הוא מרגיש שהוא דבוק בבורא, לא מרגיש שום מניעות, וזאת הטיפשות. והפתרון הוא שהאדם חייב בעצמו לעורר את עצמו לקו שמאל. האם זה התהליך?

כן.

(סוף השיעור)