סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות
שיעור 1|23 вер 2024 р.
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות
שיעור בוקר 23.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 769,
"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות א'-ט'
לא נדבר על ההקדמה עצמה, נלמד את זה מתוך הלימוד עצמו. כנראה שהיא הקדמה חשובה מאוד מפני שזו הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", לעיקר מה שבעל הסולם השקיע כל כך הרבה ימים ושנים, וזה העיקר מה שהוא רוצה לתת. ובואו נלמד, אפילו שאנחנו מכירים אותה, אבל כדאי לנו להשקיע עוד. אנחנו נמצאים במצב חדש, וזה יעזור לנו להשיג עוד אפילו מדרגה חדשה בהבנה, בהרגשה, בהשגה. בבקשה.
הקדמה לתלמוד עשר הספירות
אות א'
"בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח ח"ו מישראל. והנה, כשאני מתחיל לדבר, על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא,
שאלתו הראשונה: למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?"
אנחנו רואים כאן שבעל הסולם מתחיל כבר מנקודה מאוד חשובה. מצד אחד מי שמדבר בצורה כזאת, אז ברור לו שהוא לא יודע על חכמת הקבלה מה היא ועל מה היא, וגם הוא לא יודע בכלל על המהות התורה ומטרת התורה, מטרת הלימוד.
"שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה, למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא, שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?"
זאת אומרת, יכול להיות שעד כדי כך האדם טועה, אז כנראה שהוא לא יודע מה בדיוק מהות המילים האלה, "שצריכים למלאות את כריסו בש"ס ופוסקים" על מה זה מדבר.
"שלישית, הוא מפחד, שלא יחמיץ ח"ו, מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה. וא"כ הצרה הזאת, למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר?"
זאת אומרת אם באמת כמו ששמענו, שיש כאלה שמשתגעים, יש כאלה שעוזבים את היהדות, ובכלל הולכים לכל מיני כיוונים שונים, האם בזה שאני מתחיל ללמוד אני מסכן את עצמי? וכאן הוא נותן תשובה, למה בכל זאת אנחנו יכולים להתחיל ללמוד ובזה לא לסכן את עצמנו בשום דבר.
"רביעית: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה, אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"?
זאת אומרת באמת הלימוד מיוחד, הלימוד מעלה את האדם לגובה השמים מצד אחד, ומצד השני האדם חייב בכל זאת להיות כנראה מוכן ללימוד הזה.
"חמישית, והוא העיקר: כי קיימא לן בכל ספק, אשר פוק חזי מאי עמא דבר, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק, מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה?"
השאלה היא כאילו הגיונית, אם יש לך עוד כל מיני חלקי תורה לפניך, אז למה אתה דווקא בוחר בזאת? תלמד מה שכולם לומדים, תתחיל מהנגלה, ונראה מה יהיה לך אחר כך, אבל בטוח אתה לא סוטה מהדרך.
שאלה: למה בכלל נוצר קיר, שהוא רוצה לפוצץ את המחיצה הזאת?
אנחנו עוד נדבר על זה. אבל קודם כל הטענות האלו היו קיימות ובכל דור ודור יש הרבה אנשים ששואלים את עצמם אם ללמוד או לא ללמוד את חכמת הקבלה, וסביבה תמיד היו כל מיני אזהרות ושמועות ולכן ישנה בעיה, כי מה שלומדים לא יודעים מראש. זה לא שאתה פותח איזשהו ספר לימוד ואתה קורא וברור לך מה קורה שם. כאן החומר שאתה לומד הוא לא ידוע, הסגנון, הגישה, כל מה ששייך ללימוד גם לא יודעים ושיטת הלימוד היא מאוד שונה. לכן אתה לא ממשיך ללמוד כמו שבלימוד התורה הרגיל וזה מעורר בעיות ושאלות.
נגיד אם אני אב וראש משפחה, איך אני יכול להרשות לעצמי ללכת ללימוד הזה לחלק מהזמן שלי וההשקעה ואיך אני יכול ללמד את הבנים שלי אם אני לא בטוח במה שיקרה. וכמו שאנחנו רואים מהספקות, אז זו בעיה. והבעיה הזאת לא התעוררה מהיום אלא כבר הרבה שנים, מאז אלפי שנים.
זאת אומרת שלימוד חכמת הקבלה הוא מיוחד, ואת זה אנחנו נראה מהלומדים בחומר אחר, בגישה אחרת. כאן ההשגה וההבנה מגיעה לנו מדרגת השתוות הצורה, ולומד עם מה שהוא לומד. מה שאין כן לימוד החכמה הרגילה, לא דורשת מהאדם להשתנות ולקבל צורות של אותו החומר שהוא לומד.
לכן כאן כל הבעיה, ואת זה אנחנו נראה בדרך.
אות ב'
"אכן, אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו, יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?
כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?
והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."
שאלה: אני לא מצליח להבין, אמרת שחכמת הקבלה כאילו שונה מכל השיטות שהוא מסביר שם, למשל גמרא.
כן.
שאלה: אז אם היא שונה למה הוא קורא לזה מחיצת ברזל, כאילו יש משהו שחסר?
לא, מחיצת ברזל זה כשיש מחיצה לא שחסרה. ישנה מחיצה שאנחנו צריכים באיזושהי צורה לעבור אותה.
תלמיד: הוא מציע למי שלומד את כל הצורות האחרות, להוסיף משהו ללימוד שלהם?
לא.
תלמיד: אז מה?
הוא אומר, שכאן בלימוד חכמת הקבלה יש מחיצת ברזל בינינו לחכמת הקבלה, שאם אנחנו נוכל לעבור את המחיצה, אז אנחנו נדע על מה חכמת הקבלה מדברת, אחרת לא נדע.
תלמיד: זה נשמע גם מהשאלות שעולות, שבכלל גם אם הוא יבוא ויציע למישהו ללמוד חכמת הקבלה, ישאלו אותו מה הם עושים, לא על חכמת הקבלה עצמה. כי הוא לא מדבר על מה חכמת הקבלה באה לתת לאדם.
זה לא חשוב, מדברים על האדם שבא ללמוד חכמת הקבלה. האם הוא מוכן לזה שיש לפניו קיר? אז הוא מוכן, הוא מוכן שעל ידי הלימוד הזה הקיר יתבטל.
תלמיד: ומה זה הקיר שהאדם נתקל בו?
יש משהו שהוא לא מסוגל לעבור בצורה רגשית.
תלמיד: זה משהו תפיסתי כלפי המטרה?
כן.
תלמיד: ולא ברור גם המעבר עכשיו מאות א' לאות ב', כאילו הוא בא להציע איזושהי שיטה שיש מחיצת ברזל בינינו לבינה, ופתאום הוא עובר לשאלה על החיים.
כן.
תלמיד: מה זה קשור, למה המעבר הזה?
הוא אומר, "אבל אם נשים ליבנו להשיב על השאלה האחת המפורסמת מאוד, בטוח אנכי שכל השאלות האלה יסתלקו ותישאר רק שאלה אחת, מהו הטעם בחיינו?".
תלמיד: והשאלה הזאת נעלמת מכל מי ששם את האצבע על זה.
כן.
תלמיד: זה אומר שכל שאר האנשים שמתעסקים באיזשהו לימוד בכלל, לא שמים לב לשאלה הזאת?
כנראה שבאיזושהי צורה זה נעלם מהם. הם יכולים ללמוד, הם יכולים לדון, להתפלפל, אבל העיקר היא השאלה הזאת והיא לא מתגלה בהם באותה עוצמה, צורה, חדות, כמו שמתגלה באלו שמוכנים להיכנס לחכמת הקבלה.
תלמיד: ולפני החורבן, השאלה הזאת כן הייתה ברורה לפחות לעם ישראל?
אנחנו נראה, וכמה שנלמד יותר ונבין את מצבנו, אנחנו נלמד גם על אותם שעברו הדרך ומה קרה להם.
תלמיד: השאלה "מה הטעם בחיים?", היא זאת שמובילה את האדם לחכמת הקבלה?
כן, כי זו בעצם השאלה היחידה, הגדולה והמרכזית שקיימת לפני האדם.
תלמיד: אם לאדם אין את השאלה הזאת, לחכמת הקבלה יש מה לתת לו או שהיא נועדה רק למי שיש לו את השאלה "מה הטעם בחיים?"?
ככל שהוא מתקרב למהות חכמת הקבלה, השאלה הזאת בוערת בו ונשאלת בעוצמת יתר.
תלמיד: זאת אומרת, רק דרך החכמה הזאת הוא יכול לקבל תשובה על השאלה?
כן, על מהות החיים בטוח.
תלמיד: הוא כותב שהוא בודק "מי נהנה מזה? ולמי אני מהנה?", מאיפה מגיע הצורך לבדיקה הזאת אם אדם נמצא בשאלה של "מה הטעם בחיים?"?
כי יש עוד מצווה גדולה בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". שכולם חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד, שכולם חייבים לדאוג להגיע לזה - " ויהיו כולם כאגודה אחת", ולכן הוא מחפש את התשובה.
תלמיד: אבל זה לא הדחף הראשון, השאלות של מי נהנה מזה ולמי אני מהנה הן עמוקות יותר, אבל הוא מתחיל ממה הטעם בחיים. ואז מתוך כך שהוא מתחיל לקבל תשובות על מה הטעם בחיים, הוא גם מבין איך לענות על השאלות הבאות האלה.
כן. זה כמו שרשרת.
שאלה: מה המוכנות של האדם שהוא שואל, מה הטעם החיים? הרי אדם ששואל שאלה כזאת ורוצה ללמוד מתוכה לפנימיות של התורה, הוא מגיע לאיזו מוכנות מסוימת, מהי המוכנות הזאת?
כן, כי באמת ישנם אנשים שונים ששואלים את עצמם, אבל השאלה המהותית הפנימית ביותר נובעת מהשאלה שגדלה בו - מהו הטעם בחיים, מה מהות החיים, מה צורך לחיים, עם זה הוא מגיע ללימוד. ללימוד מגיעים מכל מיני רמות וצדדים, וכאן הוא אומר איזה סוג האדם צריך להיות שהוא עם השאלה שלו מגיע לחכמת הקבלה.
תלמיד: האם זה קשור גם לשורש נשמה של אותו אדם?
כן ודאי, על זה הוא ידבר.
שאלה: אני רוצה לשאול על השאלה עצמה, על "מהו הטעם בחיים?", מה קורה איתה במהלך התפתחות הרוחנית של האדם? הוא מגיע בוער עם שאלה של "מהו הטעם בחיים?" ואז מה התהליך שהשאלה הזאת עוברת, היא נכבית, הוא צריך להחיות אותה, מה קורה איתה?
נלמד.
שאלה: "מה הטעם בחיינו?" חייבת לבוא רק דרך ייסורים שהאדם עובר בחיים האלה, או שיש גם דרך אחרת?
תלוי למה אתה קורא ייסורים, יכול להיות שאדם באמת עובר ייסורים פיזיים, אבל נפשית הוא לא כל כך מרגיש את זה, ויכול להיות אחרת בכל מיני צורות. אבל עכשיו הוא לא מדבר על מהות הייסורים או על מידת הייסורים.
תלמיד: הוא חווה את הייסורים האלה, ואז מתעוררת בו השאלה מה הטעם בחיים, ואז למי אני נהנה ולמה אני מהנה לו. זאת אומרת יש היבט ייסורים, כמו שאני מרגיש את בעל הסולם, נפשיים, ייסורים של חוסר טעם, של ריקנות, לא מדבר פיזי, לזה יש הרבה פתרונות. האם באמת רק ממקום כזה זה יכול להתעורר?
נראה, בינתיים אתה רואה שהוא מקצר, כנראה ההמשך יבוא ממקום אחר.
שאלה: כל פעם כשקוראים את זה עולה טענה אל הבורא שמי שאין לו את השאלה בלב, הוא לא מוכן להקשיב לדבר הזה, וזה תלוי בבורא לעורר את הנקודה שבלב שבאדם.
כן.
תלמיד: ואז, ברגע שהנקודה ערה הוא מוכן לשבת, לשמוע, ללימוד והמחיצה באמת מתפוצצת. אבל זה נושא כל כך חשוב שצריך לספר לכולם עליו, מצד אחר הבורא מעורר אחד אחד ככה לאט לאט, זה פשוט מעצבן.
מעצבן, זה לא תירוץ. אלא כנראה אנשים שמרגישים את עצמם עם השאלה הזאת מתעוררים אחרת מאנשים אחרים, יש להם גישה לתורה אחרת ולכן הם ראויים ללימוד אחר.
שאלה: אנחנו בתקופה קיצונית מאד, אנשים מיואשים, אני רוצה לגשת ולספר ואז הם אומרים, " לא, תעזוב אותי עם הדברים שלך". ואני שואל, מה הבורא עוד צריך להעביר אנשים בשביל להעיר בהם את השאלה הזאת?
אני לא יודע מה התוכניות של הבורא, נלמד את זה. חכמת הקבלה היא סיכום של השאלות וחיפושים של גדולי הרוח של עם ישראל, נקווה שמזה נקבל תשובות.
תלמיד: יש לנו איך לזרז את ההתפתחות של הנקודות שבלב, או רק שהבורא מאיר?
יש לנו יכולת רק להיות יותר מדויקים במה שאנחנו לומדים, ומתוך הדיוק הזה אני מקווה שאנחנו נגיע לפתרון הנכון. כי זה מה שהוא אומר על חכמת הקבלה, שהיא גם היא חכמת הנסתר, אז גם מה שאנחנו לומדים זה חכמת הנסתר - מה נסתר מאיתנו, העולם הרוחני, הבורא, הנשמות, העולמות. זה ברור שזה נסתר, אנחנו לא מרגישים, רק את השמות אנחנו יודעים. אבל זה נסתר באותה צורה כמו מאדם רגיל, מתינוק ששומע. נלמד עד איפה ההסתרה, עד כמה, בשביל מה, למה, ומתוך זה יהיה לנו פתרון.
תלמיד: אנשים שמגיעים ללמוד אצלנו יש להם משיכה לרוחניות. אפשר גם לומר שיש אצלנו שני חלקים, חלק אחד נגלה - חברים, תורה "ואהבת לרעך כמוך, מעשים שאדם צריך לעשות, לא לכולם יש את הדחף ללמוד דווקא את החכמה כמו שכתוב בתלמוד עשר הספירות. האם גם כל אדם שיש לו את השאלה "מה הטעם בחיים" צריך ללמוד את החכמה?
אני לא יכול להגיד, יש הרבה שאלות שהן לא כל כך שייכות לנו, אבל נמשיך ונראה את זה בדרך, יכול להיות שבעוד כמה דפים אני אגלה שאלות שעכשיו אני לא יכול לגלות. זה לא תלוי בנו, נותנים לכל אחד ואחד הארה מיוחדת מהשמיים ואז האדם שואל שאלה, שומע שאלה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות יותר מדויקים בלימוד, איך עלינו בלימוד שלנו?
נדבר על זה בהמשך.
שאלה: מה נותנת עבודה יומיומית על השאלה "מה הטעם בחיינו"?
כנראה שעל ידי עבודה יומיומית, שעוד נברר במה היא, נתקדם להבנת מה הטעם בחיינו.
שאלה: למה משנה לבורא את מי אני מהנה, והאם בעצם מדובר על בני אדם?
משנה עם מי אדם מרגיש שהוא קשור או עם מי ואיזה קשר רוחני הוא הולך לפתוח, זה מלמד על סיכום העבודה שלו.
שאלה: מהו בעצם לימוד התורה הרגיל, האחר, הנגלה?
לא, אני לא הולך לפתוח כאן לכל הכיוונים, על כל דבר שרוצים, כאן אנחנו מבררים את מה ששייך לחכמת הקבלה.
תלמיד: אולי ההקשר לא ברור לאנשים בעולם, למה בעל הסולם דווקא מתחיל לרשום בצורה כזאת.
מפני שהרבה אנשים באים, ולכל אחד יש אולי גישה אחרת, צורך אחר, מטרה אחרת, ונראה לו אולי שחכמת הקבלה צריכה להביא לו את זה או את זה, לכן בעל הסולם משתדל להסביר להם, לעבור איתם את השביל אותו כולם צריכים לעבור. מכל אלף האפשרויות הוא רוצה שילכו בדרך שלו, בשביל אחד שהוא בחר. לכן לא נסתום את הלימוד בגלל השאלות הרבות שיש באדם, יש אלף שאלות מכל אחד, אז מה? מלכתחילה אנחנו צריכים לברר בשביל מה ומה אנחנו צריכים.
שאלה: אחרי שאדם הגיע ללימוד חכמת הקבלה כבר התעוררה בו הנקודה שבלב, הוא שאל מה הטעם בחיים, הגיע לפה ולומד כבר שנים. אבל הלימוד וכל חיי החברה ממלאים אותו במידה מסוימת ומכבים את השאלה, איך הוא מעורר אותה שוב.
זה נכון, אבל זה ממלא ומספק אותו רק בצורה חיצונית. הוא יודע יותר מה יש בחכמת הקבלה ועל מה היא מספרת, אבל הוא לא משיג את חכמת הקבלה עצמה. מה הוא עושה בעצם בכך שהוא לומד? זה מביא אותו להכיר בכוחות הטבע, בתהליכים שהטבע עובר, מה קורה בשמיים, מה קורה עם כל אדם, במיוחד בכל מה שקשור לחיים ומוות וכן הלאה. הוא לא יכול לדעת, אבל הוא לא רוצה גם לעצום עיניים, כי אלה הנקודות החשובות בהתפתחותו הרוחנית, לכן הוא רוצה לדעת מה לפני ומה אחרי המוות וכן הלאה. יש הרבה שאלות.
תלמיד: זה נשמע עדיין כסקרנות שיש בו לידע.
אולי כסקרנות, אני לא יודע, אבל בכל זאת הוא רוצה לפתור את כול זה על ידי לימוד.
תלמיד: איך אדם ישמור על השאלה הזאת, מה הטעם בחיי, כמו ביום שהוא הגיע? זאת אומרת, שזה יבער בתוכו והוא יחפש ויהיה צמא, ולא יירגע?
הכול תלוי בכמה הוא רוצה להתעמק בהבנת החכמת עצמה.
תלמיד: האם התכלית של השאלה הזאת היא להתגבר יותר ויותר על החיסרון הגדול של מה הטעם בחיי, או להיפך דווקא?
תלוי כמה הוא רוצה ללמוד את פנימיות החכמה.
שאלה: ומהו הרצון הזה להתעמק בפנימיות?
שאני רוצה להבין את המהות הפנימית בכל מילה ומילה שאני לומד, קורא ושומע, מה היא באה להסביר לי. זה חשוב מאוד. ודאי שיש אנשים הנמשכים לכך יותר וכאלה הנמשכים פחות, על זה עוד נדבר.
אות ג'
"אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'". כי מקימי התורה והמצות כהלכתן, המה הטועמים טעם החיים. והמה הרואים ומעידים "כי טוב ה'", כמ"ש חז"ל, שברא העולמות, כדי להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב.
אבל ודאי, מי שעדיין לא טעם, את החיים של קיום תורה ומצוות, הוא לא יכול להבין ולהרגיש "כי טוב ה'", כדברי חז"ל, אשר כל הכונה של השי"ת, בבראו אותו, היתה רק להיטיב לו.
וע"כ, אין לו עצה אחרת, אלא לילך ולקיים, התורה והמצות כהלכתם.
וז"ש בתורה (פרשת נצבים): "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". כלומר, בטרם נתינת התורה, לא היו לפנינו, אלא המות והרע. פירוש, כמ"ש חז"ל, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים, שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה, על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו.
אמנם עתה, שזכינו לתורה ומצות, אשר בקיומה, אנחנו זוכים בחיים האמתיים, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמ"ש: "טעמו וראו כי טוב ה'". וע"כ אומר הכתוב: "ראה, נתתי לפניכם היום, את החיים והטוב", מה שלא היה לכם, במציאות כלל, קודם נתינת התורה.
וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: ובחרת בחיים, למען תחיה. אלא הכונה על החיים, בקיום תורה ומצוות. שאז חיים באמת. משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממות.
וז"ש חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים", כמבואר. וז"ש הכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, שחיים בלי תורה, לא לבד, שאין בהם הנאה של כלום לבעלים, אלא, גם אינו יכול להנות לאחרים. כלומר, אפילו בבנים שמוליד, אין לו נחת. להיות גם חיי הבנים האלו, קשים ממות. ואיזו מתנה הוא מנחיל להם?
אמנם, החי בתורה ומצוות, לא רק שזכה, ליהנות מחייו עצמו, הוא שמח עוד להוליד בנים, ולהנחילם מהחיים הטובים הללו. וז"ש: "למען תחיה אתה וזרעך", כי יש לו תענוג נוסף, בחיים של בניו, שהוא היה הגורם להם."
שאלה: אולי תוכל להבהיר זאת בצורה פשוטה?
לא, אני לא יכול, מה שמבינים מבינים.
תלמיד: כתוב פה תורה ומצוות, בנים.
את כל זה אנחנו עוד נלמד.
שאלה: האם אדם יכול לרמות עצמו ולהגיד שהוא כן רואה שטוב ה', גם אם לא השיג זאת?
יש כאלה האומרים טוב ה', אם כי לפי חייהם אנחנו מהצד לא יכולים לראות את זה. יכול להיות שאדם נמצא כבר בדרגה כזאת שאפילו שמגיעים אליו ייסורים, הוא מקבל אותם כטוב, אני לא יודע.
תלמיד: זה אומר שהוא בהשגה?
אני לא יודע, מה שקוראים, קוראים.
תלמיד: כי על זה בעל הסולם מדבר, הוא נוגע פה בנקודה שאם אתה לא בהשגה שהבורא הוא טוב ומיטיב, אז אתה לא מקיים תורה ומצוות כמו שהוא מתכוון. ולכן אני מנסה להבין אם האדם יכול לרמות את עצמו או שאין לו סיכוי, מתישהו הוא יראה שהוא לא מצליח?
בינתיים זה לא מובן. נמשיך ונראה.
אות ד'
"ובאמור, תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"
ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך".
שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה? ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב. וזה מפליא מאד, דא"כ, היכן הבחירה שבאדם?
ובמבואר, תבין דבריהם כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.
ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.
ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה, כל מה שתמצא ידו, לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך. ולא יפול ח"ו, תחת משאו באמצע הדרך."
שאלה: נשמע כאילו הבורא בהכרח נותן לנו ייסורים בחיים הגשמיים כדי שנדע לבחור במה שהוא רוצה שנבחר.
כן.
תלמיד: אנחנו פועלים גם בחיים הגשמיים, יש לנו שאיפות מסוימות, אבל נראה שהמשחק מכור לרעתנו במובן הזה של הגשמיות.
טוב, נראה. עוד מוקדם להחליט.
שאלה: אפשר להסביר את הפסקה "ודבר הבחירה של האדם"?
כן. איפה האדם יכול על ידי המאמץ שלו לשנות את גורלו? על ידי חיזוק, "כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו," ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה"."
תלמיד: במה, ומהו אותו חיזוק?
שירצה להגיע לעל מנת להשפיע, "לשמה", "שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם."
תלמיד: למה חיי אושר ונועם הם רק ב"לשמה"?
הוא אומר, "זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה". כך מסודר לפי הכלים שלך ולפי התורה שמאירה לכלים שלך יותר, אם אתה הולך בדרכה.
שאלה: כתוב פה "ויעשה, כל מה שתמצא ידו, לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך. ולא יפול ח"ו, תחת משאו באמצע הדרך." מה זה ליפול באמצע הדרך?
שהוא לא יכול לקיים את מה שכתוב בתורה עד כדי כך שהוא מפסיק לקיים את הנדרש ממנה ונופל תחת הכבדת הלב שלו.
תלמיד: מה עוד אפשר להסיק מהפסוק הזה כדי להצליח? אולי תוכל לתת איזו עצה.
העצה היא, שהוא חייב לחפש כוחות לקיים את כול הדרך הזאת, לחזק את עצמו.
שאלה: נראה שבעל הסולם אומר שהרשעים סובלים הרבה יותר ממה שהם נהנים, עם זאת יש רושם שמי שסובל אלה רק האנשים שבאמת שואלים מה הטעם בחיים, האם אדם שאין לו נקודת התעוררות בלב באמת סובל?
אכן מי סובל יותר? מי שסובל בגלל הנקודה שבלב שלו, זאת אומרת, שהוא קשור למהות החיים, או אדם שלא קשור למהות החיים אלא סובל מתוך שלא מקבל מהאור העליון את מה שמאיר לו, אז ודאי ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"1. זאת אומרת, עד שאדם לא זכה למצוא את הקשר שלו עם המקור, עם הבורא, אז ככול שהנשמה שלו גבוהה יותר, אז הוא מרגיש את עצמו כסובל יותר.
שאלה: האם השאלה מה הטעם בחיים נובעת רק מתוך סבל וריקנות?
ממה עוד היא יכולה להיות? רק מזה.
אות ה'
"וע"פ המתבאר, תבין דברי חז"ל במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא".
ויש לשאול, על דבריהם אלו: מה נשתנתה חכמת התורה, משאר חכמות העולם, שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער, אלא העמל לבד, מספיק לגמרי, בחכמות הללו, לזכות בהן, וחכמת התורה, אע"פ שאנו עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של "פת במלח וחיי צער וכו'"?
וסיומם של הדברים, מפליא עוד יותר, שאמרו: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". כי בשלמא בעולם הבא, אפשר שיהיה טוב לי. אכן בעוה"ז, בעת שאני מסגף עצמי, באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו: "אשריך בעולם הזה". הכאלו חיים, "מאושרים" יקראו, במובן שבעולם הזה?"
לי אין כל כך מה להוסיף כי אלו דברים שלא דרושים לי כביכול.
תלמיד: בעל הסולם אומר פה שהכול סובב סביב תענוג וייסורים. בתחילה אדם מרגיש בחיים הגשמיים ייסורים ואז נותנים לו איזה מקום שלווה ותענוג והוא נמשך אחרי התענוג הזה ומגיע למקום שהוא מצפה לקבל שם תענוג ואז אומרים לו לא, עכשיו לא תקבל תענוג, אתה צריך להתחזק, וכשתגיע לדרך הנכונה אתה תקבל תענוג אמיתי.
בכל זמן, בכל צעד ושעל, האדם נמצא במצב של מה שעשה, מה שמאיר עליו מלמעלה, ומה שהוא עומד לעשות.
תלמיד: אז מצד אחד האדם נמשך לתענוג, מצד אחר יש תנאים שהוא צריך כל הזמן לקיים. האם כל פעם הוא צריך להימשך לתענוג איכותי ונעלה יותר?
איך שהוא מגלה.
תלמיד: אבל בלי תענוג אי אפשר לעבוד.
וודאי.
שאלה: בהמשך לזה, בכל זאת יש איזו הרגשה כשמתעוררת הנקודה שבלב שהאדם צריך לממש את עצמו.
כן.
תלמיד: איפה זה משתלב בנקודה הזאת שהאדם צריך לבחור ב"טעמו וראו"? זה נראה שהדחף הפנימי הזה הוא מעבר לתענוג, שהאדם פשוט חייב לעשות את זה.
זה שהאדם חייב לעשות את זה, נובע מרצון העליון שהוא יעבור מרצון חלש לרצון יותר חזק.
תלמיד: רצון יותר חזק לתענוג?
בסופו של דבר גם לתענוג. ככל שאנחנו עולים בסולם המדרגות, כך הרצונות והאור שבהם חזקים יותר.
תלמיד: ומה זו ההתעוררות הזאת של מימוש הנקודה שבלב, שאדם מרגיש שהוא חייב לממש את הנקודה שבלב?
אבל אם אין לך אותו אור שאתה רוצה, אז אתה כאילו רוצה אותו עוד יותר.
תלמיד: פה הנקודה, כי מצד אחד זה נשמע שהנקודה שבלב היא כמו איזו שליחות.
היא פועלת, זוהרת לאדם, ומצד אחר היא מושכת אותו.
תלמיד: ובהתפתחות שלה הנקודה שבלב צריכה לחפש את המילוי? זה נשמע נגד, זה נשמע הפוך ממה שהאדם שצריך לקיים בלשמה.
אני לא יודע על מה אתה מדבר. הרצון לקבל שלנו עובד בצורה כזאת שכל הזמן הוא מעורר בנו אותו חלק הרצון שאנחנו צריכים לקיים אותו.
תלמיד: אבל הנקודה שבלב הולכת כביכול בכיוון הפוך.
כן.
תלמיד: אז מהו הכיוון הזה של הנקודה שבלב?
זה מה שבעל הסולם אומר, "ויש לשאול, על דבריהם אלו: מה נשתנתה חכמת התורה, משאר חכמות העולם, שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער, אלא העמל לבד, מספיק לגמרי, בחכמות הללו, לזכות בהן, וחכמת התורה, אע"פ שאנו עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של "פת במלח וחיי צער וכו'"?"
זאת אומרת, לא מספיק לנו לעבוד לפי מה שאנחנו רואים ברצון לקבל, ברצון להשפיע, לא חשוב במה, אלא אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו צריכים לפעול, שיש כאן סוג פעולה שונה, מורכב יותר.
על זה הוא אומר "וסיומם של הדברים, [...] אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". מה זה טוב לך? "כי בשלמא בעולם הבא, אפשר שיהיה טוב לי. אכן בעוה"ז, בעת שאני מסגף עצמי, באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו: "אשריך בעולם הזה"." באמת כך יכול להיות?
ואז הוא אומר לנו2,
"אמנם, לפי המבואר לעיל, אשר עסק התורה וקיום המצוות, כהלכתן, בתנאם החמור, שהוא, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לצורך הנאתו עצמו - אי אפשר לבא לזה, אלא בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזכוך הגוף.
והתחבולה הראשונה היא: להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו, אפילו בדברים המותרים והמוכרחים, שבצרכי קיום גופו. שהם: אכילה ושתיה ושינה, וכדומה מהכרחיים."
מה לא ברור כאן?
תלמיד: מה שלא ברור זה שהנקודה שבלב רוצה דווקא להגיע למגע עם הבורא.
כן. הרצון לקבל רוצה את הבורא, רוצה שהבורא ימלא אותו ויספק לו את הכול. הוא רוצה להיות דבוק לרצון להשפיע של הבורא.
תלמיד: אבל יש פה את העניין של הקשר עם הבורא, בלי קשר למילוי.
כן.
תלמיד: השאלה היא על זה, זה כאילו שהנקודה שבלב מנוגדת לרצון, כי הרצון לקבל כן רוצה לקבל הכול מהבורא, ומצד אחר הנקודה שבלב לא רוצה.
היא צריכה לצאת מהקשר עם הבורא ולהיות שייכת רק למטרת הנברא.
תלמיד: שהיא להתמלא?
שהיא לגרום למילוי שלה על מנת להשפיע.
שאלה: האם יש משמעות רוחנית למה שמוזכר פה, "פת במלח, מים במשורה תשתה"?
לא. אני מעמיד את כל התענוגים הגשמיים שאני מקבל מהמזון נגיד ומעוד דברים כתענוגים שאני רוצה אותם בצורה טבעית, ומעבר לזה אני רוצה רק קשר עם הבורא.
שאלה: האם הגישה הנכונה היא להתמסר לחכמת הקבלה מבלי לשים לב לעושר של העולם הזה?
ודאי שכן. אם אנחנו רוצים לעבור לעל מנת להשפיע, מה זה חשוב לנו אם אנחנו חיים במאה ה-16 או במאה ה-22, מה ההבדל? סך הכול אין שום מידת אור שמגיעה יותר ופחות, ייסורים שמרגישים יותר או פחות.
תלמיד: אז פשוט להתעלם מהעושר של העולם הזה?
כל אחד לפי הדרגה שבה הוא נמצא.
שאלה: מהי עבודת זיכוך הגוף?
עבודת זיכוך הגוף היא עד כמה אני מרגיש שיש לי משיכה למלא את הרצון לקבל שלי.
שאלה: יוצא מפה שבכל התהליך של צער וייסורים שהאדם עובר יש אור בקצה המנהרה, ובסופו של דבר הוא זוכה לטעום את הטעם הטוב וליהנות מהתענוגים. האם לאורך כל הדרך במסע הזה אדם אמור להרגיש שבתוך הייסורים האלה מלווים גם תענוגים?
לא. הוא אמור להרגיש עד כמה זה שהוא נמשך לתענוגים, זה נגד התורה והמצוות ועד כמה הוא חייב לבחור בתענוגים רוחניים שעל ידם הוא יתקדם לקיום תורה ומצוות.
תלמיד: האם הוא אמור לבחור בתענוגים רוחניים רק בקצה הדרך?
לא, דווקא בדברים הקרובים אליו.
תלמיד: יש פה מסלול שהוא לא קצר ולא פשוט, הוא אורך הרבה זמן, בעל הסולם מתאר את התהליך הזה בקצרה. האם האדם לא אמור ליהנות ולהתענג לאורך כל הדרך גם לפני שהוא מגיע לתחנה הסופית?
הוא אמור ליהנות ולהתענג בתנאים של השתוות הצורה.
תלמיד: איך זה משתלב עם הצער כשהוא הולך בדרך?
כשהוא יוצא מהשתוות הצורה, אז הוא מרגיש את עצמו שהכול מהבורא.
תלמיד: ואיך זה עולה בקנה אחד עם "עבדו את ה' בשמחה"?
אנחנו נלמד את זה.
אתם רק צריכים בכל דבר ודבר שאנחנו לומדים לחתוך, איפה מדבר על מצבנו ואיפה הוא מדבר על הכלים הרוחניים, שהרצון לקבל כבר נמצא בעל מנת להשפיע. על זה אנחנו מדברים, איך להבדיל בין כל הכלים האלו, באיזה תנאים.
אות ו'
"אמנם, לפי המבואר לעיל, אשר עסק התורה וקיום המצוות, כהלכתן, בתנאם החמור, שהוא, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לצורך הנאתו עצמו - אי אפשר לבא לזה, אלא בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזכוך הגוף.
והתחבולה הראשונה היא: להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו, אפילו בדברים המותרים והמוכרחים, שבצרכי קיום גופו. שהם: אכילה ושתיה ושינה, וכדומה מהכרחיים. באופן, שיסלק את עצמו לגמרי, מכל הנאה, המלווה לו אפילו בהכרח, בדרך ההספקה של קיום חייו. עד שחיי צער, יחיה פשוטו כמשמעו.
ואז, אחר שכבר התרגל בזה, וכבר אין בגופו, שום רצון לקבל הנאה כל שהיא לעצמו, אפשר לו, מעתה, לעסוק בתורה ולקיים המצוות ג"כ בדרך הזה, דהיינו, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא להנאת עצמו במשהו.
וכשזוכה בזה, אז זוכה לטעום, את החיים המאושרים, המלאים מכל טוב ועונג, בלי פגם של צער כל שהוא, המתגלים בעסק התורה והמצוה לשמה. כמו שרבי מאיר אומר (אבות פ"ו): "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי לו וכו'. ומתגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכו'", עש"ה.
ועליו הכתוב אומר: "טעמו וראו, כי טוב ה'", כמבואר לעיל, שהטועם טעם, העוסק בתורה ומצות לשמה, הוא הזוכה ורואה, בעצמו, את כונת הבריאה, שהיא, רק להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב, והוא השש ושמח, במספר שנות החיים, שהעניק לו השי"ת, וכל העולם כולו כדאי לו."
שאלה: הוא מדבר פה על התחבולה הראשונה, "להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו, אפילו בדברים המותרים והמוכרחים, שבצרכי קיום גופו." אנחנו תמיד אמרנו שבגשמיות אין שום בעיה, אפשר לאכול, אפשר לעשות הכול, אין בזה קשר. מה זו התחבולה הזאת?
למה הכוונה, אין לזה שום קשר? יש לזה קשר.
תלמיד: אנחנו אומרים שהרוחניות לא קשורה לעולם הזה, אדם יכול לאכול טוב, יכול ליהנות מהעולם הזה ובמקביל זה לא ישפיע לו על הרוחניות. האדם לא צריך לחיות חיי צער.
זה גם לא נקרא חיי צער, למה אתה נותן הגדרות משלך?
תלמיד: הכוונה, האדם לא צריך לישון על הרצפה, לא צריך ללכת יחף, הוא צריך לחיות חיים גשמיים רגילים. זה לא אמור להשפיע על הרוחניות.
אתה רואה עד כמה אפשר לסובב את הדברים. אם אני רגיל לישון על הקרשים זה לא אומר שאני לא אהנה ממיטה עם כריות פוך, זה לא שייך אחד לשני. זאת אומרת, אדם אפילו שהוא רגיל לישון בתנאים קשים, זה שהוא עכשיו ישן בתנאים אחרים, רכים, זה לא מוריד את דרגתו אלא את היחס לזה.
תלמיד: אם הבנתי אותך נכון, זה לא חשוב מה התנאים שאני ישן. אני יכול לישון בבית מלון חמישה כוכבים והכול, אבל היחס שלי שאני בעצם "לסלק" את ההנאה הוא כותב פה.
כן.
תלמיד: לסלק לגמרי את כל ההנאה. אז אני יכול לעשות כביכול בגשמיות כל דבר, רק אני צריך לדאוג שאני לא אהנה.
כן.
תלמיד: אבל פה יש קצת משהו שאין מצווה לא ליהנות, הרי הבורא רוצה שתיהנה.
על מנת להשפיע.
תלמיד: אז איך עושים את זה שאתה עכשיו יכול לאכול משהו מאוד טעים ולהסתלק מהנאה רגילה ולקבל הנאה על מנת להשפיע? איך אתה עושה את הפעולה הזאת?
זה תלוי עד כמה שאדם מעריך קשר עם הבורא ותענוג שמקבל מהבורא. אז העיקר שהקשר עם הבורא זה יהיה אצלו בדרגה יותר גדולה מהתענוג שמקבל, ואז הוא יוכל להחזיק את עצמו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: ואיך אפשר לבצע את הפעולה הזאת שאמרת, כי נראה שהבורא כאילו אומר לך, אתה קודם כל בוא תוכיח את עצמך, תראה שאתה עושה ורק אז תקבל. הוא לא נותן לך איזה קצה חוט קטן, כך אני מרגיש לפחות, של איזו טעימה שיהיה לך את המוטיבציה, את הכוח לוותר. כאילו הוא קשוח כזה, הוא אומר, אתה רוצה אותי אין בעיה, אתה פה תשלם, תקריב.
כן.
תלמיד: תמיד זה ככה עובד בצורה הזאת בהתפתחות הרוחנית של האדם?
אדם צריך להגיע למצב שהוא יוכל לעמוד בו כעצמאי. אפילו שלא מקבל מהבורא שום תמיכה.
תלמיד: ואחרי שאדם עושה את הצעד הראשון שהוא קופץ, יש תמיכה. הוא מרגיש אותה.
כן.
שאלה: איך האדם יודע שהקשר יותר חשוב מההנאה והוא לא נופל לפני שהוא עושה את הפעולה, הרי הוא לא יודע אם הוא ייהנה או שהקשר יהיה יותר חזק. איך הוא יכול לעשות את זה?
אז הוא עוצר את עצמו, עד שלא יהיה לו ברור. הוא עוצר את עצמו מכל פעולה ופעולה שמגיעה אליו אם הוא לא בטוח בקשר שלו עם נותן המדרגה, נותן הכוחות.
תלמיד: אז איך הוא בטוח בקשר הזה, אני עדיין לא מבין, אם הוא יעצור את עצמו מכל דבר, איך הוא ירגיש את החשיבות של הקשר. איך לפני שהוא פועל הוא עושה את זה, אני עדיין לא מבין איך להבחין בין הדברים האלה.
לכן יש לנו סולם המדרגות ואנחנו כן מבינים שאנחנו הולכים לקבל על מנת לקבל להשפיע על מנת לקבל ולהשפיע על מנת להשפיע וכן הלאה.
תלמיד: אז איך קופצים לשלב החשוב הזה של הקשר, בוא נאמר להשפיע על מנת להשפיע, השלב הראשוני הזה שהוא באמת יהיה בסיס חזק להבין שאתה יכול לעשות את הפעולה הזאת?
זה באמת כן, שכאן אני הולך להשפיע בכל הכלים שיש לי ברצון לקבל, אבל להשפיע באותם הכלים שאני לא יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע אלא בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: יש איזו הבחנה מסוימת שאתה לפני הפעולה יכול לדעת שאתה מבצע פעולה כזאת?
ודאי.
תלמיד: במה?
אם אני עכשיו עבדתי בכלים של השפעה על מנת להשפיע, אז עכשיו אני יכול לבוא אפילו לכלים בקבלה על מנת להשפיע.
תלמיד: אז מה האינדיקציה, מה הבדיקה שאתה באמת יכול לבצע פעולה להשפיע על מנת להשפיע, שאתה בטוח בזה? יש משהו שנותן לנו להבין את זה?
האור העליון.
תלמיד: אז צריך להיות קשר עם הבורא כדי להגיע לנקודה?
ודאי, כי אני עושה פעולות כמו שהבורא עושה, השתוות הצורה.
תלמיד: האם לפני הקשר עם הבורא אפשר לעשות פעולה כזו, או שלא?
אני מגיע להתקשרות עם הבורא ומבקש, מחפש איך אני יכול לעבוד עימו. בהרגשה שלי להשפיע על מנת להשפיע אני יכול להיות בצורה כאילו ניטרלית, כאילו להשפיע על מנת להשפיע. אני לא מעביר את האור העליון דרך הרצון לקבל שלי, אלא רק ברצון להשפיע. כשאני עושה את זה, אז מגיע לי להיות כבר במדרגה לקבל על מנת להשפיע. ואז אני מתחיל לקבל את האור. שהיה אצלי בלהשפיע על מנת להשפיע, מתחיל לקבל אותו בכלים דקבלה.
תלמיד: האם צריך לסיים את כל הפעולות של להשפיע על מנת להשפיע כדי להתחיל לקבל על מנת להשפיע, או שזה מתערבב ביחד?
לא מתערבב.
תלמיד: אז חייבים לסיים את הכול להשפיע על מנת להשפיע.
כן.
שאלה: קראנו באות ד' שהבורא "מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים", שכך הבורא מכוון את האדם להתקרב אליו. ואחרי זה הוא אומר, שהאדם צריך לקבל על עצמו את "עסק התורה וקיום המצוות, כהלכתן, בתנאם החמור, שהוא, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לצורך הנאתו עצמו", "והתחבולה הראשונה היא: להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו". הבורא מושך אותך על ידי כך שהוא נותן לך תענוג, הוא לא יכול אחרת, רוצה לקדם אותנו לדרגת אדם, אז איך מבררים את היחס כלפי התענוג? ממה כעיקרון נכון ליהנות כדי להתקדם בצורה נכונה?
להתקדם בצורה נכונה, זאת אומרת להתקדם להשפעת יתר, אז היא תלויה בעביות של המדרגה ובכמה עביות היא משתמשת עכשיו לעומת מדרגה קודמת, ואיך האדם מבצע את זה. תן דוגמה.
תלמיד: הדוגמה היא, איך אדם שמוכרח לקבל תענוג יכול להבדיל מה הוא תענוג שמקדם אותו כלפי המטרה ומה הוא תענוג שמרחיק אותו?
אין שום בעיה בזה. במידה שאתה עובד עם תענוג יותר גדול, אם זה בעל מנת להשפיע אז אתה יותר גדול, אם זה בעל מנת לקבל אז אתה יותר קטן.
תלמיד: אבל אין עדיין בעל מנת להשפיע. מה היחס לתענוג כשאין לך עדיין על מנת להשפיע, אתה עדיין לא מזהה את זה?
מה זה אני לא מזהה? אם אני עומד מול הפעולה שיש בה תענוג אז אני חייב לעבוד עם התענוג.
תלמיד: התענוג ברור. "על מנת להשפיע" לא ברור.
אתה צריך בעל מנת להשפיע לקבל כמו שאתה מקבל בעל מנת לקבל. אלה אותם הכלים. רק הכוונה - מה אתה רוצה מזה, זה יהיה ההבדל.
תלמיד: איך אדם שעדיין לא מבדיל בתוכו על מנת להשפיע, ומבין שהגישה לתענוג חייבת לעבור דרך צמצום, ביטול, בניית חשבון. אנחנו יודעים את כל הדברים האלה בתיאוריה, אבל כשאני נמצא כרגע מול תענוג אין לי עדיין מנגנון שמצליח לברר את הדברים.
אז אתה עכשיו משתדל לבצע את זה.
תלמיד: עד שאני אבצע, אני רוצה לברר, מהו היחס הנכון לתענוג?
היחס הנכון לתענוג, שאתה דרכך מעביר את התענוג לזולת.
שאלה: דרכך אתה מעביר את התענוג לזולת. יש לי אוכל טוב, יש לי איזה סרט טוב בטלוויזיה, יש לי חברה נעימה, איפה יש פה מקום להעביר את התענוג לזולת?
אני לא יודע. אבל אתה נמצא במדרגה שאתה צריך להתקשר לזולת. אתה נמצא במצב שאתה צריך להעביר דרכו תענוגים מסוימים שזה נקרא בשבילך מילוי.
תלמיד: המדד שלי הוא כמה אני יכול להתקשר לבורא. זאת אומרת לקבל תענוג במידה ובאמת איכשהו זה מקשר אותי לבורא.
כן.
תלמיד: שאני יכול לעשות את זה בעל מנת להשפיע. נניח שאני נמצא באיזו סביבה או באיזו סיטואציה בעבודה, במקומות שלא קשורים לחברה הזאת בכלל, ויש שם דברים שיש בהם תענוג. מה אני עושה? זאת אומרת אני מקבל תענוגים, זה משפיע עלי?
אני לא יכול ללמד אותך בצורה שאתה מצייר לי. אתה מבין? פשוט זה לא ניתן.
שאלה: כשאדם הולך לקראת פעולה של השפעה לבורא, אז התענוגים שמקבל בחמישה חושים גשמיים צריכים להיעלם.
למה? אני לא יודע, אבל נגיד.
תלמיד: זה סוג של בדיקה. כך האדם בודק את עצמו. לאורך הפעולה הרוחנית התענוגים שמקבל בחושים גשמיים צריכים להיעלם, אלה חושים מדומים, לא קיימים.
לצורך הבדיקה, הוא לא אומר לפתוח את החושים האלה, להיפך, הוא צריך שהם ייעלמו, צריך לקרות שהם נעלמים ולעבור לחושים אחרים לגמרי. זה נכון?
נגיד.
שאלה: להמשיך את הבירור. הרב"ש כותב "מטרם שאדם מתחיל להשפיע לבורא הוא צריך להתחיל להשפיע לאדם". בשביל זה יש לנו עשירייה, שם אנחנו יכולים להתאמן, להשפיע לחברים, וזה נותן לנו אינדיקציה אם אנחנו מצליחים להשפיע או לא.
בסדר.
שאלה: כשאני אוכל משהו טעים ואני רוצה שגם לחבר שלי יהיה טעים, אז אני נותן לו לטעום, יכול להיות שזה יהיה לו טעים ויכול להיות שלא. תענוג זה עניין של הרגשה, ונניח שיש לי תענוג רוחני, איך אני מעביר אותו לחבר? באיזו צורה?
אני מתחבר לחבר ומעביר לו את מה שיש לי.
תלמיד: זה חיבור פנימי, זה לא משהו חיצוני.
ודאי.
תלמיד: האם אני יכול בתוכי לבקש שההנאה שאני חש תעבור אליו, שיהיה לו את הקשר הזה כמו שאני מרגיש אותו, זו הדרך?
כן.
שאלה: יש תענוג כמו נגיד אוויר או חמצן, הוא קיים ואני נהנה ממנו מתוקף קיומו, האם זו דוגמה?
לא.
תלמיד: נניח עכשיו בשיעור, איך אפשר ללגום קפה בעל מנת להשפיע?
תחשוב שכשאתה לוקח את הלגימה מהקפה, בזה אתה מעביר אל החבר שלך את כל מה שאתה מקבל מאותה לגימה.
שאלה: מה קורה בפועל במהלך לימוד התורה?
במהלך לימוד התורה אנחנו לומדים איך לקבל יותר ויותר תענוגים מהתקרבות לבורא על מנת להשפיע, ואז אנחנו משפיעים דרך החברים בחזרה אליו.
תלמיד: איך אושר בא לידי ביטוי?
יש לנו לזה את כל הכלים. כך אנחנו נקבל אותם ונשפיע דרכם.
שאלה: אמרת להעביר את התענוג לחבר, וגם אמרת שאנחנו לומדים יותר ויותר איך לקבל תענוג בעל מנת להשפיע בזמן לימוד התורה. מה זה אומר שאנחנו מקבלים יותר ויותר תענוג למען החבר? האם אותו הכלי שאנחנו מקבלים בחכמת הקבלה, פרצוף, קבלה בעל מנת להשפיע, זה הכול קורה בכלי של החבר?
זה קורה בכלי של החבר כשהוא מתחבר לכלי שלי.
תלמיד: אבל אנחנו אומרים שאני מקבל בעל מנת להשפיע, אז האם האדם מקבל את התענוג, או שהחבר צריך להרגיש את התענוג?
אם אני מתחבר לחבר עם הכלי שלי, מה שאני מקבל בכלי הזה מקבל גם החבר. לכן אני עושה כאן חשבון לחבר.
תלמיד: מה הוא הבורא בסכמה הזאת ביני לבין החבר?
זה המקור שממלא אותנו.
תלמיד: מה זה אומר להנות את הבורא?
בכך שאנחנו מקבלים ממנו אנחנו מסבים לו נחת רוח.
תלמיד: כשאנחנו מרגישים את החבר בעשירייה ורוצים שהוא ייהנה ממשהו, האם אנחנו באותה צורה יכולים להרגיש את הבורא כמו שאנחנו מרגישים את החבר שנהנה?
כן.
שאלה: אני שומע שאלות שנשאלות על ידי חברים, אני לא תמיד מבין את השאלות, לפעמים אני מרגיש שהן בכלל לא בזרימה הכללית של השיעור. כל שכן את התשובות שלך אני מבין בצורה מסוימת, ומישהו אחר מבין אחרת לפי המדרגה שלו. ויותר מכל זה, גם השאלות וגם התשובות אני לא מבין מה לעשות איתן, מה המימוש. אני רוצה לממש כל דבר שאני שומע. כשאומרים כך וכך תעשו כדי להתחבר - להתכלל ולהתפלל, אני מבין את זה באופן כללי. אבל פה הרבה פעמים זורקים אותנו החברים מכיוון אחד לכיוון אחר, כל אחד לפי המקום שהוא נמצא בו.
נמשיך יחד.
שאלה: האם השפעה היא הנכונות לוותר תמיד על מה שיש לי ללא קשר לערכו וגודלו של הדבר?
לא, כך לא עושים. ההשפעה היא על מידה מיוחדת, על אור מיוחד, על תנאים מיוחדים שיש בפעולה עצמה.
שאלה: האם השמחה נובעת מזה שאני מהנה לבורא או מהנה לזולת?
זה לא חשוב. השמחה נובעת מהשפעה, וגודל ההשפעה תלוי כבר בגודל של מי שאליו אני משפיע. היא יכולה להיות גדולה מאוד לבורא לעומת ההשפעה לחבר, ויכולה להיות אחרת, ההפך.
שאלה: איך להתחבר לכלי של חבר?
זה כשאני רואה באיזו דרגה הוא נמצא, ואני יכול אולי להתחבר לאותה דרגה.
אות ז'
"עתה תבין, את שני הצדדים, שבמטבע של העסק בתורה ומצות:
כי צד הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר, ההכנה הרבה, שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, בטרם שיזכה, לעצם קיום התורה והמצות. ואז בהכרח, שעוסק בתורה ומצות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי, עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו, מהרצון לקבל הנאות, מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת, מוטל עליו, לחיות חיי צער ולעמול בתורה, כנ"ל במשנה. אכן, אחר שגמר והשלים, את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצות לשמה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הרי הוא בא
לצד השני של המטבע - שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כונת הבריאה "להיטיב לנבראיו". דהיינו, החיים המאושרים ביותר, שבעוה"ז ועוה"ב."
שאלה: קראנו, "חיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשרך וטוב לך", ואחר כך מסביר בעל הסולם את המשפט, שגם "אכילה ושתיה ושינה, וכדומה מהכרחיים. באופן שיסלק את עצמו לגמרי, מכל הנאה, ... עד שחיי צער, יחיה פשוטו כמשמעו". על אותו משפט הוא כותב, "אכן, אחר שגמר והשלים, את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצות לשמה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו".
לא ברור איך מזה שהוא סיגף את עצמו מכל הנאות החיים האלה הוא מגיע ליכולת להשפיע. אנחנו רואים שאנשים בעולם שלנו עושים כל מיני פעולות של סיגוף והם לא מקבלים מזה רצון או יכולת להשפיע לבורא. איך מזה שאדם מתנזר מכל הנאה מהעולם הזה, וזה כואב לו כי אין לו שום טעם בחיים, מגיע לזה שהוא יכול להשפיע?
אני רואה בזה פעולה רוחנית שאנחנו מעוררים, ואז מקבלים ממנה תוצאה רוחנית.
תלמיד: למה זה לא קורה בשיטות אחרות?
אני לא יודע מה הם עושים, אני רואה מה המקובלים ממליצים לנו לעשות.
תלמיד: הסתובבתי בעולם וראיתי אנשים שמקיימים את זה בצורה הרבה יותר טובה מכל אחד אחר מאיתנו פה. אלו סיגופים שבן אדם שפוי לא יכול לעשות אותם וזה ברור לעיניים. לראות מזה שהם מתעלים ליכולת השפעה, לא רואים, וזה גם ברור, זה לא משהו שאני אומר, זה ידוע שיש כאלה שיטות אלפי שנים.
כן.
תלמיד: מה מיוחד אצלנו? למה זו דרכה של תורה שכן מביאה להשפעה?
כנראה שהמאור המחזיר למוטב.
תלמיד: פה הוא לא מדבר על המאור, אלא אם אדם מביא את עצמו לחיי צער, מתנזר מכל תענוג, אז זה מביא אותו להשפעה. יש פה חלק חסר, לפחות אני לא מצליח להבין איך זה קורה. כי אני ניסיתי בעבר להתנזר מכל מיני דברים, למשל הייתי צמחוני איזו תקופה, ואחרי תקופה מסוימת אתה רואה שזה לא נותן לך שום דבר, זה לא מביא אותך לשום דבר טוב, ואתה רק מתוסכל מזה. אני רואה את זה בכל העולם, אנשים מנסים לעשות דברים כאלה, מגיעים לתסכול, והכול מתהפך מחדש. פה כאילו יש משהו.
אני לא יודע מה להגיד לך. אני חושב שאדם שרוצה להגיע לרוחניות, אז הוא צריך לעשות את זה בדרך שהתורה ממליצה. הוא כותב שהאדם יקבל בינתיים מאור מלמעלה, אבל זה לא מספיק כדי לזכך את גופו, כלומר בחינה ג' במלואה, מלקבל הנאה מהבלי העולם הזה, ובזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורה. בסופו של דבר אם אדם ממשיך בזה, אז זה צריך לעשות לו מצב מיוחד, שהוא מכשר להשפיע נחת רוח לבורא.
תלמיד: הוא כותב, "ואז בהכרח, שעוסק בתורה ומצות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי, עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו". יכול להיות שההבדל פה הוא שהוא עוסק בתורה ומצוות שלא לשמה. מה זה אומר שבזמן שהוא נמצא במצב שהוא צריך לזכך את גופו, הוא עדיין עוסק בתורה ומצוות? איזה פעולות הוא עושה שנחשבות לפעולות תורה ומצוות?
אני חושב שזה על מנת להשפיע מצידו, אבל הוא עדיין לא מברר בדיוק את עומק הרצון לקבל שיש בו. וככל שהוא מתגלה, אז הוא עושה אותו על מנת להשפיע.
תלמיד: אולי כן יש פה את ההבדל, אני צריך לא רק לסגף את עצמי מהנאה, אלא גם לעסוק במשהו שנקרא "תורה ומצוות" בזמן הזה, שאת זה אין בשיטות אחרות. אבל מה הן הפעולות שאנחנו יכולים לעשות תוך כדי הזיכוך שנקרא "תורה ומצוות", שהן באמת יביאו לנו את השינוי שבסופו יביא אותנו להשפעה?
ההבדל בין מה שיש בנו לעומת שיטות אחרות, הוא שעל ידי זה שאנחנו מעבירים דרכנו את מאור התורה לכל חלקי הרצון לקבל שלנו, אז מתוך אותו מאור המחזיר למוטב אנחנו מעלים את עצמנו לפעולות על מנת להשפיע באמת נחת רוח לבורא, זה ההבדל.
תלמיד: וזה נקרא "בתורה אתה עמל", זו התוספת שיש.
כן.
שאלה: כל היגיעה בעסק של תורה ומצוות, כמו שהוא כותב בשלב א', היא זיכוך הגוף. האם למושג הזה של זיכוך הגוף נכנסת העבודה שלנו בעשירייה, בקשרים בינינו, זה מתחבר בזה?
אולי גם כן. אבל בעצם, זה שאני עוסק בעל מנת להשפיע מתוך הרצון לקבל שלי, זה מביא לי הכבדת הלב, מכך שאני יותר ויותר מברר ממה אני מורכב בגופי, ואז אני עוסק כדי לזכך את החלק שלי.
תלמיד: איפה אני יכול להגדיר את המקום הזה שאני עוסק בו בעל מנת להשפיע? איך אני יכול לתחום אותו, "פה אני עובד בעבודה על מנת להשפיע"?
זה שאתה משתדל להיות בעל מנת להשפיע ככל שאתה מסוגל.
תלמיד: כלפי הבורא, כלפי המטרה?
כלפי המטרה. ואתה רואה שיש כאן הבחנות שאתה עוד לא עברת אותן, אז אתה רוצה בלהתבטל כלפיהן לעבור אותן כך שהבורא יסדר.
שאלה: אנחנו רואים פה שהוא מחלק את זה לשניים, לתקופה עד שמזכך את גופו, ואחר כך מתחיל להרגיל את עצמו שלא לקבל כלום ולעשות את הפעולה שנקראת השפעה. האם אפשר להסתכל על זה גם כיחס לקבוצה? נאמר היום ככלי עולמי עברנו איזשהו שלב, עברנו כנס שכבר נראה כמו לפני שנים, הייתה תקופה שלא היית פה פיזית ועשינו פה הכנה, אנחנו נכנסים עוד מעט לחגי תשרי שזו גם התחלה חדשה. איפה אנחנו בהתקרבות למצב של לסיים את תקופת ההכנה ולהתחיל להגיע לתקופת המימוש?
אני מקווה שאנחנו בהחלט נסיים את תקופת ההכנה פחות או יותר עד ראש השנה הלועזי, עד ינואר. משם והלאה כבר נתחיל לעסוק בחכמת הקבלה האמיתית.
תלמיד: מה זה אומר מבחינתנו, במה להתמקד עכשיו כקבוצה?
אין הרבה שוני בעבודה הרוחנית, רק לברר איפה אנחנו נמצאים, ועכשיו קראנו על זה, ולהמשיך לבצע ברצון לקבל שלנו את חלק א' וחלק ב'.
תלמיד: התחלנו ללמוד את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", וניכר ממך שאתה רוצה שנרוץ על זה, שלא ניתקע יותר מדי אלא שנרוץ אל תוך ההקדמה הזאת. במה להתמקד עכשיו בלימוד הזה?
איך אנחנו צריכים להעביר את הרצונות שלנו מחלק לחלק, משלב לשלב, ומה ההבדל ברצונות שלנו כשאנחנו פועלים בהם בשלב א', בשלב ב', ואפילו בשלבים ג' ו-ד'. נדבר על זה.
שאלה: הוא כותב ש"כי צד הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר, ההכנה הרבה, שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, בטרם שיזכה, לעצם קיום התורה והמצות." וב"לצד השני של המטבע - שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כונת הבריאה "להיטיב לנבראיו"."
בהתחברות בינינו, ועם הדרך, יכול להיות שזה תהליך, שזה קופץ מפעם לפעם?
יכול להיות, אני לא יודע.
שאלה: הוא כותב "לזכך ולטהר את גופו, מהרצון לקבל הנאות, מהבלי העולם הזה." האם יש הנאות של העולם הזה שאדם חייב לשמור? נגיד הוא צריך לצאת לעבוד.
לא. הוא לא צריך, הוא צריך רק להתעלות מכל שיש לו בעולם הזה ולהידבק בהנאות רוחניות.
תלמיד: אז על כל הפעולות של החיים כמו לצאת לעבוד, להתפרנס הוא יקבל חומר דלק לעשות גם אם הוא וויתר על הרמה הגשמית?
כן.
שאלה: דיברנו על להשפיע לחבר, להשפיע על מנת להשפיע. האם מידת ההשפעה שלי תלויה בגודל של הכלי דהשפעה שלי או בכלי של החבר, ברצון של החבר?
הכלי הוא תלוי ברצון לקבל שלי, והאופי שלו, האור שממלא אותו, זה תלוי ברצון לקבל של החבר.
תלמיד: וההשפעה שלי מתקבלת ברצון לקבל של החבר או ברצון להשפיע שלו?
ברצון לקבל של החבר שהוא מעביר אותו לעל מנת להשפיע.
תלמיד: כלומר יש בינינו איזושהי הדדיות?
כן, ודאי.
תלמיד: אבל איפה, בכלים דהשפעה שלנו?
בכלים דהשפעה.
תלמיד: ואם אני לא רוצה להתעסק עם הרצון לקבל שלי?
אין דבר כזה, בלעדיו אתה לא יכול לעשות כלום.
תלמיד: אז מה זה להשפיע על מנת להשפיע שזה כאילו ההתחלה?
זה ששניכם רוצים להשתמש רק ברצון להשפיע.
תלמיד: ואין דבר כזה להשפיע על מנת להשפיע בלי שיש מהצד השני איזה חבר או זולת, כאילו בלי שיש כלי חיצוני שאני יודע להגיד מה הגודל שלו?
לא. נשתדל לגלות.
תלמיד: כשהוא כותב "מוטל עליו, לחיות חיי צער ולעמול בתורה", ונגענו פה בשיטות השונות מהשיטה שלנו, אז קודם כל אני חושב שהצער שלנו זה על הבורא, ובשיטות אחרות זה הצער על עצמו. זה מה שהרגשתי. ובהמשך לנקודה הזו, איך אני מבחין אם הצער שלי הוא על עצמי או על הבורא?
תבדוק, תקרא מההתחלה את ההקדמה הזאת ותראה כמה עצות הוא נותן לך.
תלמיד: אנחנו נמצאים בתקופה שהעם, האנושות נמצאים בצער על עצמם, ככה אני רואה את זה. הם יכולים להיות בצער על משהו אחר?
לא יודע, אני רואה ממה שהוא קורא.
שאלה: כמעט תמיד שאנחנו שואלים אותך במה להתרכז, אתה אומר חיבור. ופה למדנו כמעט שעתיים במושגים כאלה של זיכוך, טיהור הגוף. אתה יכול להסביר את הקשר בין הדברים האלה?
לא, עוד לא הגענו לזה.
אות ח'
"והנה נתבאר היטב, ההפרש הגדול, בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן מטיבה כלל, את החיים שבעוה"ז. כי אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו, בעד המכאובים והיסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו. ע"כ אינו מוכרח לתקן גופו, ודי לו בעמל שנותן בעדם. כמו כל קניני העולם הזה, הנקנים על ידי יגיעה ועמל עליהם.
משא"כ עסק התורה והמצות, שכל ענינם הוא, להכשיר את האדם, שיהיה ראוי לקבל, כל אותו הטוב, שבכונת הבריאה "להיטיב לנבראיו", ע"כ ודאי, שצריך לזכך גופו, שיהיה ראוי וכדאי, לאותו הטוב האלקי."
כן, זה מה שאנחנו צריכים להשיג בשלב הבא.
אות ט'
"גם נתבאר היטב, מה שאומרת המשנה: "אם אתה עושה כן, אשריך בעוה"ז". כי בכונה גמורה דייקו זאת, להורות, כי חיי העולם הזה, המאושרים, אינם מוכנים, אלא רק למי שהשלים את דרכה של תורה. באופן, שענין הסיגופים, של אכילה שתיה שינה וחיי צער, האמורים כאן, המה נוהגים, רק בעת היותו, בדרכה של תורה. כי על כן, דייקו ואמרו "כך היא דרכה של תורה".
ואחר שגמר דרך זו, של שלא לשמה, בחיי צער וסיגופים, מסיימת המשנה: "אשריך בעוה"ז", כי תזכה לאותו האושר והטוב, שבכונת הבריאה. וכל העולם כולו, יהיה כדאי לך. דהיינו, אפילו העוה"ז. ומכל שכן, לעולם הבא."
שאלה: איפה הכניסה ללא לשמה?
מכל מקום שאתה רוצה שיהיה לו כניסה ללשמה.
תלמיד: אם בן אדם תקוע ברצונות הנמוכים ביותר אפילו גשמית, איך להיכנס ללא לשמה אפילו?
צריכים לראות איפה הוא נמצא ומה זה נקרא לעומתו דרגת "לא לשמה" וכך להשוות את עצמו לפחות עם דרגה הזאת, יותר ממנה או פחות ממנה.
תלמיד: לא לשמה זה ללמוד בכוונה לזכך את הרצון, את הגוף?
לזכך? לא, לא לשמה זה נקרא ללמוד בלי כוונה לשמה.
תלמיד: יש כוונה ללמוד לא לשמה.
כן.
תלמיד: מה הכוונה בלא לשמה?
בלא לשמה זה ללמוד איך שהרצון לקבל מכוון אותך.
תלמיד: הבורא ברא סיפוק עצמי, אבל אי לא מגיע למילוי, וברגע שאני מבין שאני רוצה למלא משהו אחר שהוא לא רק אני ושם התענוג האמיתי אמור להיות, אני נבלע אל תוך רצונות גשמיים נמוכים, חומריים, ואני שוכח בכלל שההשפעה קיימת. ואז יש לי רק בלבול.
באנגלית אתה יכול לכתוב? עכשיו מה שאתה רוצה להסביר על המצב שלך. חלק ממנו אתה מרגיש, חלק ממנו אתה לא יכול להרגיש, חלק ממנו אתה מצפה שהבורא יתגלה, חלק שהחברים אולי יעשו לך. אז סך הכול את המצב הזה אתה יכול להסביר בכתב?
תלמיד: האם זה מה שהרב מציע לי לעשות?
כן. לפחות איתך כך אני גומר את כל הבעיות. אתה כותב לי דף ואני כותב לך דף תשובה, ובזה גמרנו עם הבעיות שלך, נשאר רק לבצע. אולי יש כאן עוד כאלו אחד או שניים. זה מה שאני יכול להמליץ.
תלמיד: זה מחזיר אותי לשאלה המקורית, הבורא עשה אותי שמן ועצלן, ואני נהנה לישון ולאכול יותר ממה שאני נהנה לעשות את הדברים הנשגבים והגדולים שהבורא רוצה ממני.
כן.
תלמיד: אני רוצה לעשות את מה שהרב אומר, אני מבין שכך אני אהנה את הבורא והחברים, אבל אני מתעצל ומקבל תענוגים ממקומות אחרים, נמוכים, אני לא יודע איך לצאת מהמעגל הזה.
אני המלצתי לך מה לעשות.
שאלה: האם זאת אשליה שיש תענוג ומילוי גשמי פרטי?
לא, זו לא אשליה. זה אור שממלא את הכלים לפי הצורך שלהם, בתנאים שאפשר לבצע אותם.
שאלה: האם האדם מזהה איזו הבחנה צריכה להיות בו כדי שהוא יהיה מוכן להשפיע?
האם אדם יכול לזהות לפי ההבנה שיש לו לאיזה רצון הוא צריך להגיע?
שאלה: האם אני מזהה מהי ההבחנה שצריכה להיות בי כדי שאני אהיה מוכן להשפיע?
כן, את זה אפשר להרגיש מהשפעת העליון עליך.
תלמיד: מאיפה אדם מקבל כוח לעשות את הוויתור הזה?
מהדרגה היותר עליונה שמעליו.
שאלה: כתוב "אחר שגמר והשלים, את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו". מה זה אומר "לגמור ולהשלים את דרכה של תורה"?
כנראה שעשה את כול מה שאפשר לעשות בלהשפיע על מנת להשפיע ובלקבל על מנת להשפיע. שתי דרגות יש לו בתורה.
שאלה: מהו התנאי ההכרחי שצריך לקיים כדי לחבר את הכלים ולהעביר את התענוג הלאה?
ההכרחי הוא, שאני אוכל לחבר את הכלים ולהמשיך דרכם תענוג על מנת להשפיע.
תלמיד: איך מחברים כלים?
ברצון להשפיע.
שאלה: האם מדובר על היכולת שלי לנהל את התענוג העצמי?
אנחנו רוצים לעשות את זה.
תלמיד: איזה תרגיל יכול לשפר את המיומנות הזאת?
כל תרגיל שאני שומע מהבורא ושאני יכול לבצע אותו, הוא כבר מתקן במשהו את הכלי שלי.
שאלה: במה תלוי בכמה אני מסוגל לשים כוונה בעל מנת להשפיע לפני כל פעולה?
לפי איך שאתה מרגיש.
תלמיד: מרגיש את מה?
עד כמה אתה יכול לתת כוונה בעל מנת להשפיע לפני כל פעולה.
תלמיד: לפי מה הבורא נותן לאדם רצון להשפיע?
בדרך כלל לפי העבודה שלו, כמה הוא דורש.
תלמיד: זו הנטייה להשפיע לזולת?
כן, לזולת, לעליון, מחוץ לאדם.
שאלה: אתמול הורגש בעשירייה סוג של פיזור, ברור לנו שזה בגלל שינוי המצבים, מדרגה חדשה. במצב הזה, מה עיקר העבודה, מה הדבר שעליו צריך להתרכז כדי לבנות בצורה טובה מקום למדרגה החדשה להתגלות?
ברור לנו שהמקום האמיתי שלנו הוא להיות בלב אחד, כאיש אחד בלב אחד. ואם אנחנו לא מרגישים את זה, אז אנחנו חייבים את אותו המצב לתקן.
תלמיד: כדי להגיע לתיקון המצב, האם יש שלבים? כי אתה נותן את המטרה, אבל בשלבי העבודה האישית שלנו, האם יש שלב שאדם קודם כל צריך לעשות כשהוא מוצא את עצמו במצב שהוא מפוזר, שהוא לא נמצא בחיבור ומרגיש ריחוק? מה הדבר הראשון שהוא צריך לעשות, או אנחנו כקבוצה צריכים לעשות?
פעולת החיבור זה הדבר הראשון. מתחברים, לא חשוב באיזו צורה, באיזה רצון, באיזו דוגמה, העיקר יחד, ואחר כך מתחילים כבר בירורים.
תלמיד: להחזיק זה בזה ככל האפשר.
כן.
שאלה: כתוב, שעד שמגיעים לאושר בעולם הזה צריך לעבור דרך של לא לשמה והיא מלווה בייסורים. בנית מאיתנו עשיריות ואנחנו מתכללים בהן. איך אנחנו עוברים את השלב הזה בשמחה, בהתגברות, או שחייבים לעבור את זה דרך הסיגופים?
לא, אנחנו לא צריכים לסבול, לא לעבור בסיגופים שום שלב, אנחנו צריכים רק לדעת איך יותר נכון לממש את עצמנו. אבל אנחנו כבר יודעים את כל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות, ומה אנחנו יכולים לקוות ולקבל מאותן הפעולות. אני לא חושב שיש לנו ממש מצב שאנחנו צריכים לכוון אותו, לקבל ממנו משהו רע. הכול לפנינו צריך דווקא להתגלגל בצורה ישרה ומובנת.
תלמיד: בדור הזה, בכלי של העשירייה, אנחנו מדלגים על דרך הייסורים.
לא, יש לנו ייסורים, אבל לא כאלה שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם.
שאלה: להשפיע על מנת להשפיע, האם זה המצב שאדם יכול ללכת למעלה מהדעת?
כן.
תלמיד: האם זאת הכניסה ללשמה שדיברנו עליה עכשיו?
כן.
(סוף השיעור)