שיעור בוקר 30.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חיבור העולם בדור האחרון". אנחנו ממשיכים מקטע 12.

כול החלק הזה, שנקרא "הדור האחרון", הוא חלק שבעל הסולם רצה לכתוב אבל מכל מיני סיבות לא כתב וחבל מאוד, מה לעשות, לי נראה שהסיבות היו שהוא לא רצה להיכנס לסכסוך עם כל מיני גדולי עולם, גדולי המדינה וכולי, כי קשה להסביר את כל הדברים שצריכים להתרחש בעולם ומתרחשים, והם לא כל כך נמצאים בהתקשרות, בהבנה, בהרגשה בהתאם לאלו שנמצאים בשלטון, שלטון רוחני ושלטון גשמי, "רוחני" הכוונה מדיני. ולכן יש כאן בעיה, אני הבנתי, הרגשתי את זה, גם דיברתי הרבה עם רב"ש על דברים כאלה. כן, יש פה בעיה, אנחנו צריכים לדעת איך להגיש את שיטת התיקון כך שתהיה מקובלת, אחרת מה עשינו, אנחנו צריכים הרי לעשות את זה בצורה כמה שיותר יפה, טובה, לכל בני העולם. ולא [באופן כזה שלא חשוב אם] הם מסכימים או לא מסכימים, אני פותח להם את הכול, ושידעו ויראו. לא, אנחנו צריכים להתייחס בעדינות ובאהבה לכולם, כי כולם טועים, כולם לא יודעים איפה הם נמצאים, ואז אנחנו חייבים להביא להם את השיטה הזאת בצורה כמה שיותר רכה ומוכנה לקליטה.

לכן הוא כותב במיוחד על מה שקורה בימינו, כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כבר רואים איך העולם נכנס יותר ויותר לחוסר הבנה, לחוסר ידיעה, לחוסר התמצאות, הוא לא מבין את המציאות הזאת שיש לפניו וכל המערכות מתחילות ממש ליפול. ואז בהתאם לזה אנחנו יכולים לגלות מה צריכה להיות הצורה הנכונה שכבר רואים שיש בה צורך, לכן בהתאם לצורך שיש בה בקהל הרחב אנחנו יכולים לגלות את הצורה הנכונה, העתידה, שצריכה לקום. נקווה שביחד נחשוב על זה ונביא את זה לכולם.

קריין: אז קטע מספר 12, מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"אל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

יש כאן באמת משפט מאוד חזק, כל אחד ואחד חייב לכל העולם, וכל העולם אם כך, כבר חייב לדאוג עבור כל אחד ואחד. אם אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית, שאנחנו ציבור אחד כמו שהוא כותב, אז השלום בעולם תלוי בכל אחד ואחד, ואם אנחנו עדיין לא מבינים את זה זו בעיה שלנו. אנחנו צריכים להגיע להתפתחות כזאת, לחינוך כזה, שאנחנו ממש מסבירים לכל אחד עד כמה כול אחד תלוי בעולם והעולם תלוי בכל אחד, מערכת אינטגראלית, כמו שאנחנו אומרים במילה אחת.

נקווה שעכשיו נתחיל להבין את זה יותר, כי היציאה מהמשבר, אפילו מהמשבר הראשון, שהוא הקטן ביותר, של הקורונה שקרה לנו, הווירוס הזה, כבר מעמידה בפנינו בעיה, אנחנו לא יודעים איך לצאת, כי יתגלה בקרוב שכשני מיליארד אנשים יהיו ממש ללא עבודה, זאת אומרת, ללא מקור פרנסה, ומי ייתן להם פרנסה, מי ידאג להם, איך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו בעולם שכולם יתקיימו פחות או יותר בצורה כזאת שאין רעבים, אין חולים, העיקר זו מערכת אספקה של דברים הכרחיים ומערכת הבריאות. אם לא, אנחנו נמצאים בסכנה, כי אנשים יעשו הכול כדי להשיג את ההכרחי.

ולכן עד כמה שאפשר אנחנו צריכים עכשיו, יותר נכון, יותר מהר, להבין לאן העולם זז, ומה בהתאם אנחנו יכולים להציע לו, שזה לחשוב עדיין, לא להתחיל לכתוב ולספר לכולם, אנחנו צריכים להיות בטוחים במה שאנחנו יודעים. ואחרי שאנחנו כבר רואים, מבינים, מרגישים, כולם לומדים, נקבע יחד את הדברים, לפי זה נתקדם לפיתרון בדרך, פיתרון מס' 1, מס' 2, ו-3, וכן הלאה, וכך עד שהאנושות תתחיל להתחבר, וכמו שהוא אומר הגענו כבר למצב שבו אנחנו נמצאים כאגודה אחת, כציבור אחד, אבל אנחנו עוד לא מרגישים את זה בטוח, אנחנו רק חושבים שאנחנו כן תלויים, [ואומרים] אז מה? אנחנו צריכים להרגיש שזה לא "אז מה", שאם לא נהיה תלויים זה בזה אז לא יהיה מה לאכול, אז נהיה חולים.

לכן הווירוס שהגיע אלינו עכשיו, הגיע בצורה קלה, הוא רק נתן לנו "קצת על הראש", שנרכין את הראש, אבל הווירוס הבא ידרוש מאיתנו יותר התחברות ושמירה, השלישי עוד יותר, וכך פעם אחר פעם מכות הטבע בכל מיני צורות, כמו במצרים, יביאו אותנו למצב שבסופו של דבר נצטרך לעלות למעלה מהאגו שלנו, לוותר על האגו שלנו כדי להתחבר עם האחרים, כי אחרת לא נגיע למזון ותרופות, שני הדברים שאדם צריך קודם כל.

לכן אנחנו צריכים לראות מה החברה האנושית עושה, איך היא מגיבה על ווירוס הקורונה היום ואיזה שינויים היא מקבלת בתפיסה, בהרגשה, לְמה היא מוכנה, לְמה היא לא מוכנה. אנחנו צריכים להיות קרובים לקהל הרחב בכל העולם, בכל המדינות, מפני שבהתאם לזה נקבל תיקונים. אני מדבר עכשיו בצורה אגואיסטית, אם אני רוצה לתקן את עצמי אני צריך להוכיח לבורא שאת התיקון שאני אקבל ממנו אני אעביר הלאה, לכל האנושות, אחרת אין לי שום אפשרות לקבל מהבורא אם אני סותם את הדרך של האור, כך שלא יעבור דרכי לאחרים. לכן אנחנו צריכים לבדוק איך האנושות מגיבה, איך האנושות משתנה, זה ייתן לכל אחד ואחד שינויים פנימיים גדולים, הוא יהיה קשור לפעולות הבורא, למה שהבורא פועל בתוך כל האנושות, ואנחנו נרצה לגלות אותן, את הפעולות האלה, את המהות שלהן, ואז לאט לאט נקדם את עצמנו להיות המורים של הדור האחרון.

קריין: קטע מספר 13 מתוך המאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

שאלה: "מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו," זה היה חלום של בעל הסולם?

ודאי שחלום.

תלמיד: זאת אומרת זה לא שהוא ראה את זה קיים עכשיו, אלא כדבר שעתיד לקרות.

לא. מקובלים יכולים לראות את הצורה הסופית. עד כמה שהוא מתוקן בעצמו, הוא רואה את הציבור המתוקן, חוץ מזה שהוא רואה את המצב הנוכחי, ולכן אין שום בעיה שהוא כותב לך על המצב העתידי שהחברה צריכה להגיע אליו.

תלמיד: איך אנחנו מצפים כ"בני ברוך" להביא את העולם למצב כזה? לפי מה שאני רואה בשטח זה לא קיים בכלל.

אז יהיו מכות. עם ישראל כשהוא התחיל את החיים שלו במצרים, הוא אהב את פרעה, את האגו שלו, והיה מתפתח יפה מאוד, והיו כל כך מצליחים, יותר מהמצרים. היה להם כל כך טוב, והייתה ממש אהבה בינם לבין פרעה, ועוד איך. פרעה היה כל כך טוב אליהם, והם לפרעה. ופתאום בא משה, ההרגשה הזאת שזה לא מספיק, אני צריך לצאת מזה, ואז באו מכות, בעיות. אבל אם לא הכוח הפנימי שהבורא מעורר באלו שיכולים לצאת ממצרים שנקראים "ישראל", אם לא היה מעורר אותו, היה בסדר גמור.

גם עכשיו, העולם יכול להתקדם לפי האגו שלו, להצליח, ולקבוע כאלה צורות יפות, רק הוא לא מקבל בחשבון שזה בניגוד למטרת הבריאה, בניגוד לתכלית הבריאה, לתוכנית הבריאה. ולכן לא יעזור להם לבנות כל מיני מערכות כאלו או כאלו שאנחנו כביכול נתקיים בצורה טובה. הכול לא יתקיים, הבורא צוחק מזה. זה לא יתקיים, כי להם יש מטרה אחת ולו יש מטרה אחרת. לכן חכו ותראו מה שיהיה.

למה אנחנו מדברים על זה? כי אני רוצה שעכשיו תתחילו לראות דרך החדשות, דרך כל מיני דברים מסביב, עד כמה לא יכולים לחזור למצב הקודם. יש כל מיני בעיות, מתחילים להרגיש את הכיפוף. ולאט לאט אחרי מכה אחת ומכה שנייה, אנחנו נתחיל להרגיש שאין ברירה. כמו במכות מצרים, מכה אחר מכה עד שמוכנים לברוח, ועד שהרצון לקבל האגואיסטי בעצמו אומר "אני עוזב אותם כי אני סובל". כמו בחיים שלנו. נניח שאני רוצה לעשן ואני מעשן, ואחר כך אני מרגיש עד כמה אני לא יכול לנשום, עד כמה זה סותם אותי לגמרי, אני לוקח סיגריה ואני נחנק, אז אני עוזב. אותו דבר יהיה עכשיו.

תלמיד: למה כולם רוצים לחזור למצב שהיה? תראה איך הם עושים מאמצים לחזור?

אין להם לאן לחזור יותר. זה מה שהם מבינים, זו הדוגמה שנמצאת בזיכרון שלהם והם לא רואים חיים אחרים. לכן אני אומר לכם, תסתכלו האם אפשר לעשות משהו אחר? תתחילו לבנות בתוככם מערכת אחרת. אולי לא כמו שהם חוזרים אבל במשהו כן, כי אנחנו יכולים לתאר משהו אידיאלי, אבל איזה אידיאל אנחנו יכולים להקים בעולם הזה? אז משהו בין זה לבין זה, איכשהו. תתחילו לחשוב, אתם בזה נכללים בעבודת הבורא. לכן כדאי לנו כך להיות.

(סוף השיעור)