שיעור צהריים 09.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש כרך ב', אגרת ל"ו' עמ' 1489, טור ב', פסקה: "ותשובתי הכללית היא.." ד"ה: "חג הסוכות מתרץ.."
עד עמ' 1490, טור ב', ד"ה: "שנזכה לצילא דמהימנותא"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת ל"ו, עמוד 1489, טור ב', פסקה שנייה מלמעלה.

זו אגרת מאוד מיוחדת שכוללת בתוכה את כל חג הסוכות. נשתדל להיכנס לתוכה ולהרגיש גם את יחס בעל הסולם לחג הזה וגם את החג עצמו, איך אנחנו בונים בינינו את מבנה הנשמה שלנו כי זה מה שמסמל לנו חג הסוכות.

קריין: אנחנו מתחילים בפסקה "ותשובתי הכללית".

"ותשובתי הכללית היא, שחג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".

וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.

ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל.

ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.

אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא, וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.

וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". ולפרש דברי קדשו ז"ל הוא כנ"ל, שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.

היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.

ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך.

ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש בעולם, היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום, כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני רואה את הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל את עול מלכות שמים.

וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום לקבל. ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל לשם השם. ואז, אם אין האדם באמצע, יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל הבית אלא בשבילי", היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא רק בשביל ה' ולא בשביל עצמו.

כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר שכל העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת ה', אזי לא קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.

היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב, כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם.

וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.

מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.

מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי רצון שנזכה לצילא דמהימנותא."

שאלה: איך להתכסות מפני הזרם והמטר שהעולם מפיל עלינו?

אין מה לעשות, אם אנחנו כבר יושבים בסוכה ומגיע גשם, "גשם" הוא מהשם "גשמיות", ואנחנו לא יכולים להתמודד עימו, הוא יורד עלינו ואנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להישאר בסוכה, אז אנחנו מחויבים לקבל את הדברים האלה כדין ולצאת מהסוכה ולהיכנס לבית הקבוע. כי הסוכה היא בית ארעי, זמני, שבנוי בצורה כזאת שכולו פתוח לגשם.

תלמיד: מה עבורנו הבית הקבוע שאליו אנחנו יכולים לחזור?

בניין שאנחנו בונים כדי להיות מוגנים מפני כל מה שמגיע אלינו מהשמיים. אנחנו מכסים את עצמנו בצורה בטוחה בתוך הדעת, בגג, בדפנות, בדלתות, שהכול יהיה בטוח כנגד כל מיני הפרעות שיכולות לבוא אלינו.

שאלה: הוא כותב שהוא רואה את הרע כדי שיהיה לו מקום לקבל עול מלכות שמים, למה הכוונה?

אם הוא מקבל עול מלכות שמים באמונה למעלה מהדעת, אז זה נקרא שהוא נמצא בסוכה.

תלמידה: אם יש נגיד מחשבה לא טובה או שהוא רואה את המזיקים, אז האם הוא צריך להתעלות מעל זה ולהגיד "הכול טוב ואני עולה למען בניית הסוכה, למען ה'"?

כן.

שאלה: זה נשמע קצת מפחיד להגיד שאחרים יסבלו רק כדי שלי תהיה הזדמנות לקבל. האם אנחנו באמת נועדנו רק בשביל לראות איך האחרים סובלים ולהצדיק את זה?

עוד נדבר על זה, זה לא פשוט. נקרא עוד פעם ונשתדל להסביר.

שאלה: הוא כותב "ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו." מה ההבדל בין הצל שהאדם עושה לצל הבורא?

זהו הבדל גדול בין אם אדם הולך באמונה למעלה מהדעת, בתוך הדעת או למטה מהדעת.

תלמיד: האדם צריך ללכת למעלה מהדעת או לפי דעתו שהיא בדעת?

לא. לפי דעתך זה במה שאתה משתמש בחיים שלך, ואם אתה רוצה ללכת ברוחניות, בדרך ה', אז אתה צריך לעלות לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך אני יודע מה זה מעל הדעת? אני כאדם רגיל חושב ואומר מה שאני חושב. איך אני יכול להגיע למצב הזה שאני עובד מעל הדעת?

אתה הולך בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה שכל הזמן מתעורר בך. בצורה כזאת, מכל ההשתדלויות שלך, אתה מגיע בסופו של דבר לזה שאתה מעלה את עצמך למעלה מדעתך, מדרגת הדעת לדרגת האמונה, ממלכות לבינה.

שאלה: הוא כותב "נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה". למה הקושיות מיתקנות דווקא בסוכה?

כי אתה הולך למעלה מהדעת ולכן אין לך כבר קושיות. כל הקושיות שמתעוררות הן כדי להעלות אותך למעלה יותר.

תלמיד: מה בדיוק יש בקושיות שבלעדיהן אי אפשר לעשות סכך?

אתה מתחיל להרגיש שאם תלך לפי הדעת, אז אתה תרד. ואם אתה הולך למעלה מהדעת, אז אתה צריך ללכת בעיניים עצומות וזה מעלה אותך למעלה בכוח השפעה, אהבה וחיבור.

תלמיד: מה זה החומר הזה של הסכך?

פסולת.

תלמיד: ברור, אבל מה הפעולה שהופכת את הפסולת לסכך?

היחס שלך. היה לך יחס מזלזל להשפעה, לאהבה, לכל תכונות ההשפעה, תכונות הבורא, ועכשיו אתה מעלה את זה למעלה מהראש ומוכן לשבת בצל של הסכך הזה, וכך לבנות את היחס שלך לחיים.

תלמיד: האם כל השוני הוא אם היחס שלי מזלזל או לא כלפי ההשפעה?

כן, ודאי.

תלמיד: האם הפסולת היא היחס שלי להשפעה?

כן. אלו דברים לא קשים כל כך, אנחנו כבר יכולים להבין אותם, לקלוט אותם וליישם אותם.

שאלה: זה שאני מתעלה למעלה מהדעת, האם זה שווה לזה שאני מגביל את האגו והסוכה מסמלת את זה?

כן.

תלמיד: האם זה שאני מקבל שהסוכה היא הגבלה שאני צריך לעשות על עצמי, האם זאת הנקודה שבה אני יכול לבקש עבור טבע שני?

כן.

שאלה: למה עלינו לבנות סכך שמגן עלינו מפני אור השמש אבל צריכים להאמין שהסכך הזה יגן עלינו גם מגשם וממזיקים?

הסכך לא יכול להגן עלינו מפני גשם ומפני כל מיני מזיקים אחרים.

תלמידה: אז איך אנחנו מגנים על עצמנו?

לכן סוכה נקראת דירת ארעי ורק במקרים מוגבלים היא מסוגלת לכסות את האדם. העיקר, הסכך הזה הוא כנגד קרני השמש.

שאלה: מה זה אומר לדאוג לטובת הבורא, לתועלת הבורא?

שאת כל מה שאני מקבל בחיים אני מקבל לא לעצמי אלא לטובת הזולת ודרכם לטובת הבורא, אחרת אני לא רוצה לחיות.

שאלה: כתוב, ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה, ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. מה זה נקרא שאדם מתגבר מבחינת צל?

שהוא רוצה כל הזמן לחזק את הצל שלו, את כוח המסך, כוח הדחייה, את האור חוזר, כמה שיותר לכוון את עצמו לבורא.

שאלה: מטר ומעבר מארעי לקבוע זה רגע של כישלון בדרך, חוסר מוכנות?

זה בא ועובר, אנחנו צריכים ללמוד את זה מהמעשים.

שאלה: כשמתייחסים לילד לא אוהבים אותו ללא תנאי. האם ביחסים בינינו בעשירייה, הבורא נותן מחשבות מנוגדות לחיבור כדי שנאהב בכל מקרה, בלי שום חשבון?

אנחנו צריכים לאהוב זה את זה בעשירייה ללא שום חשבון מפני שכך קיבלנו מהבורא, וחייבים לאהוב ללא תנאי.

שאלה: האם הסוכה תיבנה כשנתחבר ויתגלו תכונות והשפעה של המדרגה שבה נמצאת העשירייה?

כן. אנחנו מגיעים בסופו של דבר לתיקונים כאלה, שהבורא בונה לנו סוכה, "סוכת שלום", ולתוך המבנה שלה נכנסים כולם, כל בני אדם בעולם, והבורא ממלא את כל חלל הסוכה באור הגלוי שלו.

שאלה: מה מוציא את האדם מהצל כשהוא לא מסוגל להתפלל במצב הזה?

החברים, הקבוצה. אנחנו אף פעם לא יכולים להגיע לשום דבר רוחני אלא רק דרך החיבור בינינו. כשאני חושב על העשירייה, אני חושב על הכוח שמעלה אותי, שמוציא אותי מהמקום בו אני נמצא ומעלה אותי לרוחניות, מקבלה להשפעה. אחרת אין לי שום סיכוי לעלות בכוחות עצמי.

שאלה: הנקודה של "כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי", היא נקודה שבין הדעת לבין מעל הדעת?

כן.

שאלה: אנחנו כעשירייה נמצאים בדירה קבועה ומתגלה בינינו רצון חדש, ואז אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים להתגבר ועוברים לדירת ארעי. איך להשתמש דווקא ברצון החדש הזה שהוריד אותי מהחיבור בו הייתי? האם אני משתמש עכשיו דווקא בו כדי להעלות אותו למעלה, לעשות ממנו מסך? איך עושים את הפעולה הזאת?

אני מעלה את הרצון שלי להשפעה, לאהבה, לחיבור יותר ויותר.

תלמיד: כלומר, הרצון שלי להשפעה וחיבור הוא על פני הרצון לקבל. אני לא משתמש ברצון לקבל הזה, אלא על פניו אנחנו בונים ביחד חיבור חדש בינינו ואותו שמים מעל ראשנו כסכך.

כן.

תלמיד: אז למה זה נקרא פסולת?

כי כלפי העולם הגשמי זה נקרא פסולת.

תלמיד: מנקודת המבט של העולם הגשמי זה נקרא פסולת. אבל זו לא פסולת, זו בעצם רוממות הבורא, גדלות החיבור בינינו.

אתה קובע את זה.

תלמיד: כן, אבל בסופו של דבר זה מה שזה.

כן.

קריין: שוב, 1489, טור ב' למעלה, פסקה שנייה, "תשובתי הכללית היא".

"ותשובתי הכללית היא, שחג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".

וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.

ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל."

שאלה: איך אנחנו יכולים בצורה מלאכותית בקבוצה ממש עכשיו ליצור את הצל הזה של האמונה ולעלות יחד?

אם אתם רוצים כולכם להתחבר בהשפעה הדדית זה לזה אז בזה אתם בונים צל, בזה אתם בונים את המצב ביניכם שנקרא "סוכה" כי אתם רוצים לכסות את עצמכם מכוח הידיעה ולהיות רק בכוח האמונה, שזה נקרא סוכה.

תלמידה: עזור לנו בבקשה לעשות את זה, כולנו יחד ככלי עולמי ולחשוב על הקבוצה שלנו שתתרחב.

אני כל הזמן חושב על כולכם ורק לזה אני דוחף את כולכם, להתחבר בכוח ההשפעה ההדדית, באהבה הדדית בין כולכם. ואנחנו עכשיו גם בעולם נחשוב איך אנחנו מחבקים אתכם ומחזיקים אתכם בפנים, בתוך החיבוק שלנו, במרכז, בינינו.

שאלה: מה אומר המצב הזה בעשירייה שיש יותר מבחינת חמה שצריך לעשות צל?

שאנחנו בעשירייה נמשכים לכוח ידיעה ולא לכוח אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה, כוח חיבור, להבחנות רוחניות לעומת הבחנות גשמיות.

תלמיד: כי אצלנו בדרך כלל הבירורים הם בין חיבור לפירוד, לא בין ידיעה אנחנו לא נמשכים לידיעה, או שנמשכים להיות ביחד או שנדחים מזה. אז דחייה ופירוד זה גם מבחינת חמה?

כן.

שאלה: כשאדם מדבר על החושך, האם זה אומר שעושה מאמץ מהצמצום?

כן.

תלמידה: כל פעם מקבלים שכר בעוד אור ואז מקבלים עוד חושך ועוד חושך?

כן.

שאלה: הסכך עשוי מזלזול בהשפעה. האם יש כמה סוגים של זלזול, למשל כשאנחנו מתגברים על הרצון לקבל האם הרצון לקבל עליו התגברנו הופך לסכך?

כן, הרצון לקבל שאנחנו מתגברים עליו הוא נעשה לסכך.

שאלה: הסכך צריך להגן עלינו ביום מאור השמש, אך צריך לאפשר לנו לראות בלילה את הכוכבים. מה ההבחנות בעבודת הסכך באור ובחושך?

עיקר הסכך צריך להיות כנגד אור השמש, אור השמש נקרא אור של ידיעה וקבלה ובלילה אין האור הזה של ידיעה וקבלה ולכן אנחנו צריכים בלילה לראות דרך הסכך כוכבים. זאת אומרת סכך נכון, מתוקן צריך לא לתת לקרני השמש ממש לעבור, אלא שיהיה קצת, טיפה, טיפה, אבל כלפי אור הכוכבים הוא צריך לתת להם מקום.

שאלה: האם חוזק המסך תלוי בחוזק העשירייה? האם נוכל לחזק את המסך באמצעות תפילה?

כן ודאי, זה הכול תלוי בעשירייה.

שאלה: מה יש בדירת קבע שכן שומר עלינו מפני הגשמיות, הגשם?

אנחנו בונים את דירת הקבע מהרצון לקבל וקירות חזקים בכמה שאנחנו מבינים ורוצים שיהיה בנוי הכול בצורה נכונה, בחכמה, בהבנה, בקבלה זה נקרא דירת קבע. זה הטבע שלנו. מה שאין כן דירת ארעי אנחנו בונים אותה כולה בהשפעה, בחיבור ההדדי, באהבה ולכן זה דירת ארעי. כי זה הטבע שלנו.

שאלה: אם אני חושבת על העשירייה זה הכוח שמעלה אותי להשפעה, למה דווקא שם הבורא נותן לנו הפרעות במחשבה? איך לעזור זו לזו? מה בפועל לעשות?

אתן צריכים לחשוב.

תלמיד: כתוב ואם האדם בעל זוכה ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמיים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז היות שהאדם מבין אחרת, איך להפחית את הרוגז?

אם הוא יוסיף אמונה מעצמו, הוא יסכים ללכת בהשפעה אז הוא יישאר באמונה ולא יהיו לו בעיות ואם לא, אז מהשמיים מקטינים לו את הדעת. לכן מי שהולך למעלה מהדעת הוא נעשה יותר חכם ומי שלא רוצה ללכת למעלה מהדעת נעשה יותר טיפש.

תלמיד: ומה עם הרוגז?

גם רוגז כי הוא לא מבין למה לוקחים ממנו את ההבנה, ההכרה ולמה הבורא לא נותן לו את מה שהוא רוצה.

שאלה: אז מה הוא עושה?

אז מה עושים? מקטינים את עצמנו והולכים למעלה מהדעת.

קרין: אנחנו בשורה, "ואם האדם מתגבר".

"ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות." אבל שמוסיפים צל מהשמים האדם לא כל כך רוצה את זה, כי הוא לא מבין ולא מרגיש ולא מתקדם כביכול בזה. אבל בכל זאת על ידי זה הוא מגיע לדבקות, לנצחיות. אבל כשמוסיפים צל מהשמיים האדם לא כל כך רוצה את זה. כי הוא לא מבין ולא מרגיש ולא מתקדם כביכול בזה. אבל בכל זאת על ידי זה הוא מגיע לדבקות לנצחיות.

"אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש". ואפילו לא נותנים לו שכל להתקדם ולהבין ולהרגיש ולפתוח את היחס נכון לבורא אבל הוא בכל זאת מתקדם, אם הוא לא ממש לא מרוצה ממה שקורה לו אלא מרקין את הראש, אז מתקדם. וחוזר חלילה עד שזוכה לדבקות הנצחית. "שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה". זאת אומרת שהכול בא מהבורא והוא מרקין את הראש ומקבל את זה בהבנה. "ואז זה נקרא צילא דמהמנותא, וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.

וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". ולפרש דברי קדשו ז"ל הוא כנ"ל, שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.

היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.

ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך.

ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש בעולם, היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום, כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני רואה את הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל את עול מלכות שמים.

וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום לקבל. ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל לשם השם. ואז, אם אין האדם באמצע, יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל הבית אלא בשבילי", היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא רק בשביל ה' ולא בשביל עצמו.

כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר שכל העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת ה', אזי לא קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.

היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב, כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם.

וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.

מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.

מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי רצון שנזכה לצילא דמהימנותא."

שאלה: כתוב שסכך זה צל האמונה, צל האמונה זה לא בדיוק אמונה אלא איזו שיטת התגברות?

כן. שאנחנו צריכים לסגור עיניים וללכת קדימה בכוחות ההשפעה. זה נקרא "צל של אמונה".

שאלה: כתוב שאסור לקחת דעת לסמיכה, מה הטכניקה לא לעשות את זה? איך עושים את זה?

ללכת עם הדעה של החברים.

שאלה: כתוב שלפעמים אם האדם הולך באמונה למעלה מהדעת נותנים לו את אור השמש, אור הדעת. אז איך הוא מקבל את זה למעלה מהדעת?

בכל זאת ללכת נגד הידיעה, אם נותנים לו ידיעה סימן שהוא יכול ללכת למעלה ממנה.

שאלה: המאמרים האלו שאנחנו לומדים עכשיו נראים מאוד עמוקים שדורשים הרבה בירורים ויש הרבה שאלות ותשובות. איך לגשת נכון למאמר?

לדבר בין כולכם.

שאלה: האם אפשר איכשהו לגשת לזה יותר רגשי?

בבקשה. איך שאתם רוצים.

שאלה: איך אפשר להיכנס לקו שבו אנחנו כל הזמן מוסיפים עוד ועוד צל?

איך אפשר שאנחנו נוסיף עוד ועוד צל? על ידי זה שאנחנו מתחברים יחד והולכים כל אחד כלפי השני בכוח אמונה.

שאלה: נראה שיש שני מצבים כשאנחנו נכנסים לדירת העראי. אחד שהבורא מערער לנו את הקשר בינינו ואנחנו כאילו נאלצים להיכנס לשם, ובנוסף כשאנחנו בעצמנו מתחילים איזו פעולה בינינו של בירור.

הפעולות של הבירור תמיד מצטיירות לי כמו פעולות קצת מפחידות בעשירייה. תמיד מתגלים חיכוכים וקשיים בין החברים. ולפעמים חברים נפגעים מזה. בסוף מגיעים לחיבור, אבל הדרך לשם היא יחסית לא נעימה. איך להתגבר כל הזמן ולא לפחד מזה?

לעשות. פחות מחשבות, פחות פחדים, פחות חרדות, פחות כל מיני דברים, אלא לעשות בפועל ובדיבור ביניכם.

שאלה: איך אנחנו בודקים שזה לתועלת ה'?

אם זה לטובת החברות, העשירייה, אז מזה אפשר להמשיך גם לטובת הבורא. כי בזה שאני עושה למען העשירייה, אני יוצא מעצמי, אני כבר בהשפעה. ואז אני יכול לכוון את עצמי יותר לבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שאור החמה זה אור ישר וצל זה אור חוזר?

נגיד בינתיים, כן. זה מאוד כללי, אבל אפשר להגיד.

שאלה: הצל והחושך, האם מדובר על דברים יותר מהותיים, יותר עקרוניים בדרך? למשל, אחרי יום כיפור יש לי התנגדויות קשות קשות קשות, והסוכה בשבילי היא באמת משהו של שלום, של מחשבה. מרגישים שהבורא מגלה לנו שכל ההתנגדויות הן כדי לעשות את השלום בינינו.

את צודקת. שיהיה לך כל טוב.

שאלה: עוד רגע תהיה סעודה. ואתה אומר הרבה פעמים שהסעודה יותר חשובה מהלימוד. מה יותר מקדם אותנו הלימוד בשיעור או הסעודה, הפצה או פשוט הפגישות שלנו בזום, מה המפתח?

קשה להגיד. אבל סעודה זה דבר מאוד חשוב ולמעלה מהסעודה רק הפצה.

שאלה: המסך תמיד קיים על הרצון המשותף שלנו ואנחנו צריכים רק לבנות קשרים חדשים עם הקבוצה כדי להרגיש את זה?

כן.

שאלה: המצב של ידיעה, שהאדם צריך לעלות מעליו בעבודה שלנו בעשירייה, מה זה כולל?

אמונה למעלה מהדעת - כוללת את הכול.

שאלה: מתוך זה שכתוב שהסוכה היא עראית, זמנית, האם ניתן להבין שבזמן כלשהו היא תהפוך לבית קבע?

היא תהפוך לבית המקדש.

שאלה: ואז מה קורה אחרי זה לסכך, למסך?

סכך הופך להיות כיפת שמים. הבורא יתייחס לכולם דרך הסכך בלהשפיע על מנת להשפיע.

שאלה: למה אם אני מקבלת הכול ומסכימה ללכת בהשפעה אז אנחנו נעשים יותר חכמים?

כי משתמשים בכוחות הקבלה על מנת להשפיע.

שאלה: בעוד שעתיים כולנו מתאספים ביחד לסעודה. עם איזו כוונה לבוא לסעודה הזו, כל הכלי העולמי?

כולנו רוצים להתבטל זה כנגד זה ואנחנו מקווים שבסעודה הזאת אנחנו נשב יחד עם הבורא בסוכתנו הגדולה שכוללת את כל העולם עם כל הנבראים בסוכת שלום אחת.

וכל טוב לכם. שיהיה לכם חג שמח וטוב.

(סוף השיעור)