שיעור צהריים 31.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 656,

מאמר רי"ט, "ענין מסירות נפש"

mlt_o_rav_2023-10-31_lesson_bs-shamati-219-mesirut-nefesh_n2_p1_KnUBBMvl

כמו שאנחנו תמיד אומרים, מאמרי "שמעתי" הם משהו מיוחד מאוד. אין לנו מאמרים כאלה בכל חכמת הקבלה ובכל התורה, מפני שבאף מקום לא כתוב בצורה כל כך עקבית, פשוטה יחסית, קרובה אלינו, מכוונת, על זה שאנחנו צריכים להתקרב לעניין לשמה. להרגיש את הבורא וללכת בדיוק בעקבותיו, לקבל מהלימוד שלנו רוח, כוח, רצון, כדי להתקדם לבורא, להתקרב אליו, ממש ללכת בדיוק אחריו, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למטרת הבריאה שלנו.

לכן נקרא, אולי פעמיים, ונראה מה באמת כתוב כאן.

ריט. ענין מסירות נפש

שמעתי

"הנה העבדות צריך להיות ביראה ואהבה. הנה על בחינת אהבה, לא שייך לומר, שצריכים ליתן מסירות נפש על זה. מטעם שזהו דבר טבעי. שהאהבה עזה היא ממש כלות הנפש, כמ"ש: "עזה כמות אהבה". אלא עיקר מסירות נפש הוא בבחינת יראה. זאת אומרת, שעדיין אינו מרגיש טעם אהבה בהעבדות, אלא שהעבדות אצלו על דרך הכפיה."

אנחנו מגיעים לרצון להגיע למסירות נפש, שהכול יהיה ממש פתוח כלפי הבורא, רצונות, מחשבות, ושם אנחנו צריכים לראות אם יש לנו יראה ואם יש לנו אהבה. אלו שני הצעדים שאיתם עלינו להתקדם ולבצע את כל פקודות הבורא, קודם ביראה ואחר כך באהבה.

ביראה, אומר בעל הסולם, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, ממש ללכת בכוח, ביראה. דרך היראה אנחנו מגיעים לאהבה, ושם כבר אין פקודה, כי האהבה בעצמה נותנת לנו לחץ, כוח, איך להיות במסירות נפש בלבצע את פקודות הבורא. לכן אנחנו עוברים מיראה לאהבה וכך ממשיכים הלאה לדבקות השלימה בבורא.

"וזה כלל, שהגוף אינו מרגיש דבר, שהוא על דרך הכפיה, מטעם שהוא נבנה על דרך התיקון. והתיקון, שהעבדות צריך להיות בבחינת אהבה גם כן. שזהו תכלית הדביקות, כמ"ש: "באתר דאית טרחא, תמן אית סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]"." אנחנו צריכים להגיע דרך היראה לאהבה, עד שהאהבה תחייב אותנו להיות בדבקות השלמה, וכך אנחנו מגיעים לתכלית. כמו שהוא כותב "שזהו תכלית הדביקות, כמ"ש: "באתר דאית טרחא, תמן אית סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]". אנחנו צריכים להגיע למצב שאין עלינו שום לחץ ולא צריכים שום חיוב מהבורא, מעצמנו. אלא האהבה שמתפתחת מהלב שלנו היא בעצם מושכת אותנו להתקרב, לבצע את כל פעולות הבורא שנקראות מצוות, בצורה השלימה ביותר.

"ועיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם בהעבדות, וכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין זה עבדות השלימות". אנחנו מבינים שאנחנו עוד לא נמצאים בכל הכוחות שלנו בעבדות ה', בשמחה, באהבה, אלא לפחות חלק מהעבודה שלנו נמצא בכפייה. אבל אנחנו ממשיכים אפילו שברור לנו שאנחנו עוד לא נמצאים בעבודה השלימה. "אם כן, מה יהיה שתעבוד". אם העבודה לא שלימה. "אז כיון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש". הוא עדיין עושה הכול בכוחות, בכך שמחייב את עצמו לקיים פקודות הבורא, היינו מצוות הבורא, במסירות נפש ככל האפשר. "זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, שבכל עשיה שהוא עושה הוא מרגיש יסורים נוראים, יען שהגוף מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים". את זה הוא עוד לא מרגיש. הוא מקבל את הדברים האלה מטעם ההכרח אבל לא מטעם הרצון הפנימי שלו.

"ובזמן הקטנות, אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו שום תענוג בהעבדות. וכן אינו מאמין שיהא טובה לאחרים, יען כיון שאינו חשוב לעצמו. אם כן מה הנאה יהיה מזה לאחרים?", הוא לא יכול לתאר לעצמו עד כמה זו יכולה להיות טובה לעצמו ולאחרים מזה שמקיים את פקודות הבורא בכוח. "אזי היסורים קשים. ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה היסורים. עד שנתקבצו היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה עלינו רוח ממרום"."

אין לו ברירה, הוא ממשיך בדרך אפילו שזה מביא לו ייסורים, וייסורים קשים. ויש כאן עוד בעיה, ככל שהוא רוצה להתקדם ולהוסיף, הוא רואה שהוא עובד עוד יותר נגד הרצונות שלו, וכך זה ממשיך עד שאין לו שום פתרון. אז הייסורים מתקבצים לשיעור כזה שהבורא כבר מרחם עליו ונותן לו טעם בעבדות ה'. אבל זה רק אחרי שהוא עובר איזה גבול שכבר מסכים לכל העבודה שלו, מה שלא יהיה, ומוכן להמשיך בלא שום תנאים, ללא שום תגובה, אלא רק לקיים רצון הבורא בלבד. אפילו שאין לו עדיין יראה ואהבה כמו שצריך, אבל כשהוא עושה את המאמצים האלה והייסורים מתרבים, אז הבורא מרחם ונותן לו את לשמה.

שאלה: כתוב במאמר "עד שיערה עלינו רוח ממרום", האם תוכל להסביר?

זה מה שדיברנו בסיום המאמר. האדם הולך נגד הרצון, למעלה מהכוחות הטבעיים שלו, והוא בכל זאת רוצה להמשיך את פקודות הבורא, מה שלא יהיה. יוצא שאחרי המאבק הזה שהוא עושה עם עצמו כדי לקיים את רצון ה', הבורא מרחם עליו ומביא לו מתנה שהיא לשמה.

שאלה: מהו גבול הייסורים שאז הבורא מחליט לרחם עליו?

זה רק הבורא מחליט, לכן אי אפשר להגיד מהו הגבול. אי אפשר למדוד, לשקול, אי אפשר לעשות חשבון, אלא ככל האפשר ועוד יותר.

תלמיד: מה הם אותם הרחמים שמגיעים מהבורא?

אם אדם מוכן לקבל את כל מידות הייסורים שבאים אליו ואת כל הקושי שמגיע אליו מעבודתו, אך ורק כדי לקיים את רצון הבורא, אז אחרי זה הבורא מרחם. אבל אפילו רגע לפני זה האדם לא יודע שהוא מתקרב לגבול ששם הבורא ירחם.

תלמיד: מה נותן לאדם להחזיק בדרך בזמן שהוא חווה ייסורים קשים?

זה שהוא רואה שאין לו ברירה אלא הוא חייב ללכת קדימה ולא לוותר, זה שמחזיק בחברים והם מחזיקים יחד עמו, כך כל אחד וכולם יחד. לפי זה הוא מוכן להתקדם עד הגבול שהבורא כבר קובע לו שמכאן והלאה הוא נותן לו רצון להשפיע.

תלמיד: האם תמיכה של החברים או עבודה בעשירייה יכולה לזרז את קבלת הרחמים, היא יכולה להוציא את האדם מהייסורים הקשים?

אף אחד לא יודע, ואף אחד לא מבטיח. יש רק דרך אחת, אתה חייב לקיים את רצון הבורא, להתקרב אליו, להתקדם אליו ככל האפשר.

תלמיד: במה אתה נתלה כשאתה בייסורים קשים?

אתה נתלה אך ורק בזה שה' ירחם ויקדם אותך ללשמה.

שאלה: אם הייתי גדלה במשפחה שמהלידה הייתי רואה שאבא ואימא מדברים כל הזמן על הבורא, נניח משפחה דתייה, אז היחס שלי לבורא היה משהו שהולך איתי כל החיים כי ההורים הולכים איתי כל החיים. אבל אני נולדתי רחוקה מכל זה, אז במה אני יכולה לתפוס, להחזיק מול הבורא בכדי לעשות על עצמי את כל הניסויים האלה, וגם להיות שמחה בשינויים האלה ועוד לקרוא לאחרים "חברים, בואו נלך יחד בדרך הזו"?

לאחוז בזה שאין מטרה אחרת בחיים. אין שום מטרה אחרת בחיים, רק זו.

תלמידה: והוא בכל זאת ייתן לי כוחות?

כל הזמן לבקש מהבורא כוחות. הוא שם לפנינו כל מיני מכשולים, ואנחנו מבקשים ממנו כוחות, לא להסיר אותם, אלא להתגבר, להתעלות מעל כל אותם המכשולים.

שאלה: האם האדם יכול להישאר במצב של הקרבה עצמית? הרי האגו ערמומי, הוא תמיד ימצא תענוג מהמצב הזה.

אנחנו צריכים להילחם כדי לא לסתום את האגו שלנו עם כל מיני מתנות שקריות.

תלמיד: איך להילחם בזה?

אנחנו רוצים להיות אך ורק בתכונת ההשפעה לבורא, ולא בשום דבר אחר.

שאלה: אלו פעולות על האדם לבצע בכדי להגיע לשרות מלא?

לקיים את כל חוקי הקשר בינו לקבוצה לבורא. כלומר לפעול אך ורק בשם ההשפעה, לשם ההשפעה.

שאלה: איך להפסיק לבצע חישוב לפני כל פעולה?

חשבונות צריך לעשות, אבל חשבונות אך ורק כלפי השפעה.

שאלה: אמרת שקודם אנחנו צריכים ללכת בהכנעה וביראה. האם תכונת היראה זו תכונה שאנחנו רוכשים על ידי מאמצים אישיים?

יראה זה פחד איך לא ליפול מהדרך הזאת, לא להתרחק ממנה, אלא להיאחז בה למרות כל הספקות והבעיות.

תלמידה: תודה, זה בדיוק מה שרציתי לשאול לגבי יראה, כי יש לי יראה שהבורא יזרוק אותי מהדרך.

שאלה: האם היראה מלהתרחק מהבורא היא הבסיס לאהבה ולמסירות הנפש?

כן.

תלמידה: האם הרגשת היראה הזאת בתוך העשירייה מועילה לנו לבניית הכלי המשותף?

כן.

שאלה: למה אני צריכה להוכיח לבורא שאני עומדת בייסורים האלה, או שאני רוצה להידבק בו מתוך יראה כלפיו ולא מתוך פחדים גשמיים? מה זה מלמד אותי?

את צריכה את זה כדי לעבור דרך מדרגת יראה ולהגיע למדרגת אהבה. תראי את המשפט הראשון במאמר.

תלמידה: לפעמים אני לא רוצה להתקדם מהצד שלי כי אני יודעת שההתקדמות כרוכה בעוד ייסורים, ואז אני תקועה, מתנדנדת באמצע ולא זזה. מה עושים עם זה?

תמשיכי לאט לאט וזה יעבור. העיקר לא לברוח, לא לעזוב.

שאלה: אמרת עכשיו שאתה חייב לבצע את רצונו של הבורא. מבחינה פרקטית, מה זה אומר שאני פועל, מבצע את רצון הבורא?

זה אומר שאתה מקיים את כל תנאי הקשר ביניכם בקבוצה, ובין הקבוצה לבין הבורא, בכל מה שתלוי בך.

תלמיד: זאת אומרת, זו מידה מלאה של מאמצים בחיבור ובבקשה?

כן.

שאלה: מדאיג אותי מאוד חוסר הפחד. מצד אחד הלב צועק מתוך כאב עבור כל העולם, אבל כשרואים ושומעים מה אנשים מבצעים, מה אנשים עושים, אפשר להבין שהכול מתבצע בצורה נכונה, כל המכות וכל הכאב. איך להעביר בצורה נכונה את ההבנה על האגו, את ההבנה הנכונה על העולם?

רק על ידי החברות שלך והבורא.

תלמידה: יש לי עוד שאלה על חוסר הפחד, חוסר היראה. אני מוכנה שהבורא יבצע מה שהוא רוצה, איזה תיקון שהוא רוצה, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה בהדרגה, איך לרכוש יראה?

אל תדאגי, הכול נמדד מראש וכל אחד מקבל את המנה שלו.

שאלה: איך אפשר לפתח יראה בכדי לא ליפול?

רק על ידי המחשבה. תחשבי על זה יותר ותמצאי איך לפתח כל תכונה ותכונה שאת חושבת שאת צריכה.

שאלה: כתוב שישנו חוק שלא מרגישים מה שעושים בכפייה, כי זה נקרא תיקון. ותיקון אומר שהשירות צריך להיות גם באהבה, בתכונת האהבה. אם כך כל עוד לא נגיע לתפילה רגשית, למשהו רגשי, יראה ואהבה, לא נתקרב לבורא?

כן. לכן נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: לפני כמה ימים חברה שאלה אותך על כך שאנחנו עושים מאמצים בחיבור ולא רואים עדיין תוצאות מהחיבור הזה בעם ישראל, אלא השנאה רק מתגברת. האם אנחנו צריכים פשוט להמשיך במסירות נפש בעבודה שלנו, על אף שלא רואים תוצאות, או שבכל זאת צריכה להיות איזו צעקה או צריך להיות איזה שינוי, או משהו שצריך לקרות אחרת בעבודה?

אנחנו צריכים להמשיך, כל יום ויום לדאוג שיהיו לנו יותר יראה, יותר אהבה, יותר חיבור. להרגיש ככל האפשר קשר בינינו, ולצפות להרגיש את הבורא בקשר בינינו.

שאלה: חברה שנמצאת הרבה זמן בדרך סיפרה לי אתמול שאין לה כוחות, אין לה רגש כלפי הדרך וגם אין לה כוח לבקש, גם הבקשה שלה מתמעטת. איך לעזור לבן אדם לפתח את הבקשה כדי שיגדל?

לקיים את כל מה שכותב הרב"ש. אם תלכו בקפדנות אחר מה שכתוב במאמרים שלו, אז בטוח תתקדמו.

שאלה: אם יש מצב שאנחנו לא מרגישים טעם בעבודה, אבל ממשיכים להשקיע מאמצים, ויש רגעים של שמחה פה ושם, נקודות של אור, פגישות עם החברות בכנס, האם זה עוזר לנו בתיקון?

אלו הן מדרגות של עזרה, הבורא מושך אותך, מושך אותך אליו.

תלמידה: זו הדאגה שלו כלפינו?

כן.

שאלה: בזמן הקטנות, הכוונה היא שאדם עובד עם כלים דהשפעה?

כן.

תלמידה: במאמר הוא כותב שהוא לא מרגיש שום תענוג. זאת אומרת, כשאדם נמצא בעבודה בכלים דהשפעה הוא נמצא ממש במאבק בלתי פוסק?

כן.

תלמידה: אם עוד אין עבודה עם תענוג?

עבודה בכפייה.

תלמידה: אז מה קורה במעבר בין עבודה בכלים דהשפעה לכלים דקבלה, מה קורה למאבק?

צריך להמשיך בעבודה הזאת.

תלמידה: אבל מה קורה שם? איך זה מתהפך, מה העבודה הופכת להיות? בעבודה בכלים דקבלה יש עדיין את המאבק הזה?

כן, אנחנו עדיין נמצאים בכלים דקבלה, ובהם אנחנו מרגישים התנגדות.

תלמידה: גם בקבלה על מנת להשפיע?

עדיין אין לנו קבלה על מנת להשפיע.

תלמידה: זה ברור. אבל מה קורה כשאדם עובר לעבוד עם כלים דקבלה על מנת להשפיע, מה קורה במאבק שבו הוא היה כשהוא עבד בכלים דהשפעה?

נדבר על זה כשנגיע לשם. בינתיים זה רק יבלבל אותך. את רוצה לצייר את כל הדרך הארוכה כבר עכשיו. את חכמה, ויש לך את כל התנאים, אבל בכל זאת צריך להמשיך במה שאנחנו עכשיו.

שאלה: אם במקום שיש טרחה יש סטרא אחרא, אז מה התועלת מהמצבים שאנחנו עובדים בכפייה?

את כאילו עובדת נגד הסטרא אחרא, עד שהבורא רואה שאת מוכנה ללכת בכל הכוחות, ומקדם אותך.

שאלה: לגבי המוכנות הזאת ללכת בכל הכוחות. נניח שאדם רוצה, ואומר לעצמו עכשיו אני אלך בכל הכוחות, ובעוד רגע הבורא מזמן לו כישלונות. איך הוא מתייחס לכישלונות?

אלה לא כישלונות. כך הבורא בונה אותו, ומראה לו את המקומות שבהם הוא עוד לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע. בסך הכול.

שאלה: המאמר נקרא "הקרבה עצמית". מתי ההקרבה הזאת מתרחשת, מתי אני יכול להגיד שאני נמצא בהקרבה, ונמצא בשירות?

זה נקרא מסירות נפש, כשהאדם מגיע למצב שבו הוא מוכן לתת הכול לשם או למען תכונת ההשפעה והאהבה.

תלמיד: המסירות הזאת היא מסירות נפש, ואז זה הופך לשירות שלך?

זה אותו הדבר. זה עניין המסירות, לשרת, אבל באיזה תנאי? בתנאי של מסירות נפש.

שאלה: אחד החברים שלנו אמר הבוקר שהוא קיבל מכה מאוד גדולה, ועזב את הקבוצה בפתאומיות. מה לעשות, למה זה קרה?

כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". כאילו מתחילים אלף אנשים, אבל למטרת הבריאה, למטרת החיים מגיע אחד מהם. אמנם זה מוגזם, אבל כך מדברים המקובלים, כי באמת זה כך. בסופו של דבר ודאי שכולנו נגיע, אם לא בגלגול הזה, אז בגלגול הבא. אבל אנחנו צריכים להבין שהדרך היא דרך שבה אנחנו צריכים לבנות את הכלים שלנו, ושהם יהיו כולם בעל מנת להשפיע.

שאלה: המצב שבו כל כלים שעובדים להשפעה, זה מצב של מסירות נפש?

כן.

שאלה: בעולם הגשמי הבורא שולח לנו הרבה מאוד בעיות. אני רוצה להגיד שהמחיצה שקיימת בחשיבות החבר, שהחבר יותר חשוב, אני כבר עובד עליה בתוך עצמי, וכבר יותר חשוב לי שהחברים יצליחו בעבודה הרוחנית.

אם כל היום אני מדבר וחושב על הבורא בתפילה, איך לא להגזים מידי בתפילה לבורא. כי הבורא גם חושב על העשירייה, יש לו עוד עניינים?

אפשר כל הזמן לבקש. כפי שנאמר הלוואי שיתפלל כל היום.

שאלה: האם ניתן להגיד שהבקשה התמידית צריכה להיות למען העשירייה. שומעים שיעור, קוראים קטע מקור, כל ההתפעלות, וכל ההתרשמות הכול למען העשירייה?

כן, ודאי. כי אם זה לא למען העשירייה, אתה לא מגיע אף פעם לבורא. אתה חייב להיות קשור עם החברים, כדי להחזיק בבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שכוחות החיבור בינינו, כוחות ההתכללות בינינו, תלויים ברצון שלנו לתת נחת רוח לבורא בחיבור שלנו?

כמובן.

תלמידה: ואם הרצון הזה לא קיים, צריכים לבקש עליו?

כן.

שאלה: איך להגיע ליראה כשאנחנו רואים שאין עוד מלבדו?

איך להגיע ליראה? כשאנחנו רואים בכל העולם שאין עוד מלבדו, שרק הבורא יכול לעזור לנו, ורק אליו אנחנו יכולים להתקרב, כדי למצוא לידו מקלט, ובטוח שהוא ישמור עלינו.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, אז אם רואים שהוא עושה את הכול, אז אנחנו בטוחים בו, אנחנו לא מרגישים שצריך דווקא מקלט, כי הוא טוב.

כן. אבל מי יקדם אותנו למטרת הבריאה אם לא הבורא? לכן אנחנו נמשכים לבורא, כדי שהוא יעזור לנו להגיע למטרת הבריאה.

תלמידה: אז כאילו היראה באה מזה שאנחנו מרגישות שאנו לא מתקדמות מספיק מהר?

כן.

שאלה: החלטת אברהם להקריב את בנו באה מאהבה או מיראה?

מאהבה.

שאלה: אם נסתכל על הנושא הזה של מסירות נפש בעבודה בקבוצה, איפה עובר הגבול בין ביטול עצמו, הקרבה עצמית, מסירות בריאה, למשהו שהוא לא מועיל?

הגבול הוא לשם מה האדם עושה את זה.

תלמידה: האם זה מועיל לעשירייה בסופו של דבר? ואם הכוונה שלי היא על זה, אז כאן הכול מוחלט?

כן.

שאלה: נאמר שהגוף הוא נברא בכדי לעבור תיקון, אז דרך הגוף צריכה להתגלות באדם אהבה. יוצא שכל המהות, המשימה של הגוף הזה, ההימצאות בגוף, היא לעבור את התיקון, שהאהבה תעבור ותתגלה דרך הגוף הזה, ואין מטרה אחרת לקיום של הגוף הזה. האם זה כך?

התשובה היא כן לשתי השאלות.

שאלה: כתוב שאיפה שיש טרחה שם יש סטרא אחרא. איך הסטרא אחרא משפיעה עלינו? האם היא מכשול בעבודה, או שהיא דווקא עוזרת לנו לתקן את עצמנו?

היא מכשול גדול, היא מאוד מחלישה את הכוחות שלנו. היא מראה לנו עד כמה אנחנו לא מסוגלים ולא יכולים להגיע.

שאלה: ברגע מסוים קורית הבנה וגם הרגשה בין פחד ליראה. תוך כדי שאני עושה עבודה פנימית בכדי להבין איפה אני נמצאת, האם זה נכון להבין שהרגשת הפחד הבהמי היא כשאני נמצאת בתוך הדעת, ויראה היא כבר דרגה אנושית, דרגת האדם, וזה כבר מעל הדעת?

בעיקרון, אם טיפה לתקן, אז כן.

שאלה: ענית שלקיים רצון ה' זה לעשות מקסימום יגיעה בחיבור ובאחיזה בדרך, בכל מה שתלוי באדם. מתי ובאיזה תנאי האדם מקבל הבנה יותר מדויקת מה הוא רצון ה' כלפי כל הבחירות שהוא צריך לעשות כל רגע?

אין בזה שום שאלה. הבורא רוצה שהאדם ידמה לו.

תלמידה: לא תמיד ברור ברגע מסוים אם האדם צריך לבחור משהו. יש לו דברים קשים שהוא במשך שנים לא יודע לבחור ולדעת מהו רצון ה' כלפיו, מה זה להידמות לבורא ברגע הזה.

רצון ה' הוא ואהבת לרעך כמוך, אני ה'.

שאלה: מה זה אומר להיות במלכות דעליון ולא להרגיש שום תענוג לעצמו?

זאת תכונה טובה. תמשיכי, אני לא אגיד לך שום דבר.

שאלה: מה עלינו להקריב כדי להצליח להיות במסירות נפש אמיתית בעבודה?

עלינו להקריב את האגו שלנו. אני מוכן להרוג אותו, לבטל אותו, רק כדי להתקרב לבורא.

שאלה: האם יש גבול בין מסירות נפש, לבין זה שאדם יכול להזיק לעצמו או לקבוצה, נניח להיכנס לייסורים ממסירות נפש? איך לעשות את זה נכון?

להשתדל.

שאלה: אחרי שחזרתי למדינה שלי אני לא מרגישה בנוח. האם במצב שאני מרגישה צער אני גורמת בזה עצירה לעשירייה?

תירגעי, הכול יהיה בסדר. הבורא אוהב אותך והכול יסתדר.

תלמידה: אני רוצה שהבורא יאהב את כולנו.

הוא יעשה את זה, תמשיכי לבקש, אבל בלי דמעות, ברוגע.

שאלה: האם אנחנו יכולים לבקש מהבורא להפסיק את הייסורים והמוות שיש במציאות שלנו ולהגיע אליו בשמחה ובטוב?

לא, אנחנו רוצים להגיע לשמחה ולטוב מפני שבזה נהיה יותר קרובים לבורא, לא מפני שיהיה לנו מזה טוב. אנחנו לא רוצים לבקש עבור עצמנו שום דבר.

שאלה: כשקוראים את המאמרים האלה נראה שיש שני כוחות, כוח מקבל וכוח מגביל. איך להוציא לפועל את הכוח השני, את הכוח המגביל?

רק דרך הקשר שלך עם החברות, שם תמצאי את הכוח שיעזור לך לעלות ולעשות את מה שאת רוצה.

תלמידה: אפשר לדייק?

תמתיני.

שאלה: איך הבורא רואה את הייסורים בדרך הרוחנית ולמה הם הכרחיים?

הייסורים לא הכרחיים, הייסורים פשוט מראים לנו איפה עוד אנחנו צריכים תיקונים.

שאלה: האם מסירות הנפש גורמת להרגשה חדשה בחוויה של האני וזה גורם לנו לראות מציאות חדשה שלא הכרנו?

כן.

שאלה: מה אני עושה אם אני חושבת שהחברים שלי לא פותחים מצלמה אף פעם, או רוצים להיות בסביבה טובה, או מתעסקים בדברים אחרים כמו התנדבויות ובדברים כאלה. האם בזה אני רואה את הבעיות של עצמי?

לא. זה לא מראה בעיות של עצמך, מי שמתרחק מהקבוצה עד כדי כך שהוא לא פותח מצלמה, לא רוצה כל כך להשתתף בפני כולם, הוא ממש יהיה בחוסר כוחות, הוא לא יוכל להגיע לתיקון הבריאה, הוא לא יגיע למטרה.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. האם חברה יכולה ללחוץ על החברות שיוסיפו עוד פעולות הפצה בגלל המצב במדינה או שאין מקום ללחוץ אלא רק לתת דוגמה?

אפשר, במיוחד נשים, להעלות פעולות של הפצה יותר ויותר.

תלמיד: להוסיף עוד על אף שהן כבר עושות הפצה.

להוסיף, כן.

שאלה: לגבי העבודה בכלים דהשפעה, הסברת שזה בכפייה, במאבק. אם האדם נמצא במצבים שהוא עובד בחיבור עם החברים, עושה מאמץ והוא לא מרגיש כפיה או מאבק, האם זה אומר שהוא נמצא למעשה בלהשפיע על מנת לקבל?

הוא עדיין לא הגיע לסוף הכוחות שלו, ועוד מעט כאשר יגיע לסוף הכוחות, הוא יראה שאין לו כבר כוח ואז הוא יצעק לבורא והבורא יעזור לו ויוציא אותו מעל מנת לקבל.

שאלה: אם דווקא כיף לו והוא נהנה מזה, האם זה נקרא שהוא נמצא בלהשפיע על מנת לקבל?

לא.

שאלה: מה זה להשפיע על מנת לקבל למעשה?

להשפיע בעל מנת לקבל זה שהאדם משפיע מפני שטוב לו.

שאלה: אז הוא לא מרגיש מאבק וכפייה?

הוא לא מרגיש שום כפייה ומאבק, להיפך, הוא מוכן להשפיע מפני שהוא מקבל.

שאלה: איך אפשר לתקן את המקומות שבהם עדיין לא ניתן להשפיע? איך אפשר לעשות את זה בקלות ובמהירות ביחד?

אין דבר כזה.

שאלה: האם על ידי ייסורים הבורא בעצם בונה אותנו?

כן.

תלמידה: ואת הבנייה אנחנו יכולים לבצע על ידי חיבור בינינו, ולקבל על מנת להשפיע זו אותה פעולה שאנחנו צריכים לבצע בעשירייה, על ידי תרגילים משותפים, ואנחנו מפתחים את זה בינינו על ידי החיבור שלנו?

כן.

שאלה: מה אומר הכתוב בטקסט "עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית'"?

הבורא נותן לו תכונת השפעה, ואז האדם מתחיל לעבוד בתכונת ההשפעה בלשמה.

שאלה: קורה הרבה שאין רצון ללכת לקראת העשירייה. לפעמים אתה מאבד מילים, שוכח את המילים, וכשאתה מתחבר עם העשירייה הכול עובר.

כן, יכולים וצריכים להביא ליראת השם.

תהיו בריאים, מחבק את כולם עד מחר.

(סוף השיעור)