תשעה באב

שיעור צהריים 27.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, השכר) – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו צריכים באמת לברר וכבר לראות במה בדיוק העבודה שלנו נגד האגו שלנו, ומתי אנחנו יכולים לראות תוצאות מהעבודה, פירות מהעבודה, ואיך אנחנו יכולים למדוד, לשקול את העבודה שלנו, האם אנחנו עושים נכון, לא נכון, כמה עשינו, איזה רווח יש לנו מזה. בקיצור, הכול לפנינו לברר.

נקרא קטע מספר 10 ונדבר עליו.

קריין: קטע מספר 10.

"על ידי תורה ומצוות שאדם עושה, הן מביאות עליו מחשבה ורצון, שירצה לטהר עצמו. וזה נקרא "הבא לטהר". זהו הזמן שהוא משקיע כוחות, בכדי לטהר עצמו מאהבה עצמית.

ואז הוא בא לידי צער ומכאוב מזה שלא יכול לבוא לידי טהרה, אלא להיפך. כי כל פעם הוא רואה יותר את האמת, איך הוא שקוע באהבה עצמית, ואין הוא רואה באופק שום מציאות, שיכולה להוציאו מזה.

ואז כשהוא מצטער על זה, הוא מקבל צורך לעזרת ה', שיעזור לו. ואז בא הסיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). וזה נבחן לאור כולו.

ואז אומרים "לפום צערא אגרא", כלומר על מה שהוא מצטער שאין לו, את זה הוא יכול להשיג עבור הצער שלו. כדוגמא אדם מצטער שאין לו כבוד, אז הצער שלו מחייב אותו לעשות מעשים שכן יכבדוהו, וכדומה."

(הרב"ש. 158. "לפום צערא אגרא")

שאלה: איך אנחנו מחזיקים בנקודת הבעירה הזאת שאנחנו רוצים להשתנות? כי לפעמים היא נעלמת, ואנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לרצון ואז יהיה צער שאנחנו לא משתנים. איך אנחנו מחזיקים בנקודה הזאת?

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על המטרה ולברר איפה אנחנו נמצאים כלפי המטרה, קרוב יותר, רחוק יותר, גבוה, נמוך, כולם יחד או לא, ובהתאם לזה נרגיש עד כמה אנחנו מתקדמים למטרה.

תלמיד: זאת המטרה של פגישת העשירייה?

כן.

שאלה: איך אנחנו מזהים שמסייעים לנו להגיע לתכונת ההשפעה ולהודות על כך? איך נגיע למצב הזה?

על ידי זה שאנחנו מאוד רוצים לזהות את המצב הזה שאנחנו פועלים כדי לגלות את הבורא ולגלות את היחס שלו אלינו, ובחזרה לגלות את היחס שלנו אליו. כך נגיע.

תלמיד: הכול נכלל בתוך החברים, היחס שלנו אליו והיחס שלו אלינו?

כן, ודאי.

שאלה: האם לפום צערא אגרא זה אותו הדבר כמו לזרז את הזמנים, כמו אחישנה, כלומר האם אנחנו מזרזים את הזמן בהתאם לצער שאנחנו מרגישים?

כן.

שאלה: השאלה שלי היא לגבי כל מיני מאורעות שקורים לאדם או לאומה, כמו חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. אני הבנתי שיש דברים שהם מחויבי המציאות, זאת אומרת נחתם ונגזר וזהו, ויש דברים שכן אפשר קצת להטות את הכף לגביהם. האם כל מה שקורה סביב תשעה באב הזה ניתן לשינוי או כמו בבית שני הכול יחרב?

הכול ניתן לשינוי.

שאלה: להישאר במצב הצער וכל הזמן להתבשל בו זה כאילו מאכיל את האגו, זה לא בריא להישאר במצבים של צער. האם כשהתלמיד רואה שמשהו חוסם מפניו את החיבור ויש עליו אחריות גדולה כלפי כל מה שהתרחש בעבר זו גישה נכונה?

כן, אבל זה רק חצי משפט, מה חצי השני? כאילו אמרת רק חצי דבר.

תלמיד: אני חושב, אני לא בטוח.

בסדר, זה יבוא אחר כך. מתי שתרצה להגיד תעשה סימן, ואני אתן לך מיד אפשרות לשאול שוב.

שאלה: אנחנו עשירייה מאוקראינה והרבה חברות חושבות שאנחנו יכולות להתקדם רק דרך ייסורים וכאב, ויש דעות אחרות של חברות. האם זה אומר שאלו שמתקדמות על ידי ייסורים מתקדמות נכון יותר?

לא, לא צריך לחשוב על זה שההתקדמות צריכה להיות דרך ייסורים וכאב, ממש לא. בזה אתם אומרים לבורא שזאת הדרך שהוא יצר עבורנו, והוא בכלל לא יצר עבורנו שום דרך כזאת, הוא רוצה שאנחנו נתקדם בשמחה.

שאלה: מהו השכר שמקבלים לפי הצער?

כאשר האדם מצטער על כך שהוא עדיין לא יכול להיות באותה דרגה שהוא נותן לבורא כמו שהבורא נותן לו, כמו שנאמר "אני לדודי ודודי לי". אם הוא עדיין לא מסוגל לעשות זאת אז הוא מצטער.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעורר בינינו את הצער הזה בקבוצה, בעשירייה?

בשביל זה אנחנו צריכים פשוט להראות אחד לאחר דוגמה, ואז החברים יתפסו אותה מהר, ירצו להידמות לזה, לכל אותם המוצלחים שהולך להם, וכולכם יחד תתקדמו.

תלמיד: בצורה פרקטית אני צריך להצטער למה אני לא משפיע כמו החבר?

כן, גם זה.

תלמיד: והשכר שיגיע על הצער הזה יהיה שתהיה לי הזדמנות להשפיע כמוהו?

אתה תתקדם כמובן בדרך לבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעצור את הייסורים?

אנחנו יכולים לעצור את הייסורים בזה שלא דואגים לייסורים, איך לעצור אותם, אלא איך לגרום לעצמנו התקדמות לקראת החברים ולקראת הבורא.

שאלה: מצד אחד ככל שאני משתדלת אני לא מצליחה להתקרב לחברות, וזה צער אמיתי, אבל מצד אחר זה מפחיד שהבורא יקיים את הרצון להשפעה כי זה לא מושך כל כך. מה לעשות במצב כזה שנמצאים באוויר?

צריך להפסיק לעשות חשבונות ורק להיאחז חזק חזק בחברות. למשוך את עצמך אליהן, אותן אלייך, ורק בתנועה הזאת למצוא את הבורא, הוא נמצא שם ביניכן.

שאלה: נאמר "הבא לטהר מסייעין אותו", האם זה אומר שאנחנו מגיעות לשיעור כדי להיטהר ושיעזרו לנו?

כן.

תלמידה: איך אפשר להבין שקיבלנו את העזרה של הבורא?

שאת מה שהייתי יכול להתקרב לחברים ועם הבורא בפנים, אפשר לממש.

שאלה: אני לא מבינה למה ככל שאנחנו מתקדמים בחיבור אנחנו גם מתקדמים בצער. מה אנחנו משנים בתהליך הזה?

את היחס שלנו אנחנו צריכים לשנות, שהחיבור יהיה הדבר הכי טוב, רצוי, כי אני מרגיש שאני מחובר לחברים ואין בינינו מרחק, ואז הבורא יכול להופיע בינינו.

שאלה: לכולנו יש ניסיון של ייסורים גשמיים, רגילים מהחיים. מה מייחד את הייסורים והצער של תשעה באב?

זה ייסורים מזה שאנחנו אגואיסטים קטנים ומעוותים.

שאלה: האם אפשר להגיד שאנחנו צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו, באגואיזם אחד של חברו, בכדי להתעלות לגילוי השורש שלנו, הבורא?

כן.

תלמידה: האם אפשר להשוות את הקבוצה שלנו לקבוצת כדורגל, שבה הניצחון תלוי בקשר בין כולם, בהתאחדות של כולם? כמה אנחנו תלויים אחד בחברו וכמה אנחנו מחוברים, אם מחוברים תהיה לנו הזדמנות יותר גדולה, אפשרות להגיע לניצחון, לנצח את האגו, להתעלות ולגלות את הבורא?

כן, בדיוק ככה.

שאלה: אנחנו רוצים ליהנות לבורא עם מה שהוא שולח לנו בכל יום. אני חושבת שהכול קורה לצורך האיחוד הזה, האם זה בעצם הרצון שיכול לעזור לנו להגיע לגילוי למרות כל המצבים המשתנים?

כן.

תלמידה: האם חשוב הרצון לאיחוד עם הבורא?

בטח, זה הכי חשוב.

שאלה: במה השינויים בעבודה הרוחנית שקורים מורגשים בנו, השינויים?

השינויים שמתרחשים בנו, מתרחשים במידה שבה אנחנו מתקרבים זה לזה, היות ודווקא במקרה כזה אנחנו הופכים להיות דומים לבורא. כלומר במקרה האידיאלי של ההתקרבות בינינו עם כל החברות בעשירייה, נאמר שזאת עשירייה, אם אנחנו מתקרבים בינינו אז באותה מידה אנחנו מתקרבים אל הבורא. ואז אנחנו יכולים למדוד את ההתקרבות שלנו עם החברות וההתקרבות שלנו עם הבורא, או את ההתקרבות שלנו עם הבורא ולהיפך, ההתקרבות שלנו עם הבורא במידת ההתקרבות שלנו עם החברות.

שאלה: חטאנו ונפלנו ואנחנו בצער כי אנחנו מפורדים. כתוב שהשכר הוא בהתאם לצער. שני המצבים האלה, הראשון הוא זה שאנחנו בצער כי אנחנו מפורדים והשני השכר. הוא בהתאם לצער? כי נראה שהם סותרים זה את זה.

נכון. כי יש שני סוגי צער. יש צער מזה שאני מרוחק מהבורא, יש צער שאני רוצה להתקרב אליו ולא מסוגל, יש עוד כל מיני כאלה הרגשות צער, לכן זה הכול לפי המקום, הכול לפי העניין.

שאלה: מה הקשר בין צער ל"אין עוד מלבדו"?

צער ממה? אין עוד מלבדו זה חוק הטבע, כי בעיקרון בטבע יש כוח אחד שנקרא בורא. יש משהו שנברא בצורה מלאכותית שזה האגו שלנו המשותף, הכללי.

שאלה: מהו הצד ההופכי של הצער עליו אנו מדברים?

צער על מה?

תלמידה: זאת שאלה של העשירייה.

אם את לא יודעת, אז בואי נעזוב את זה, כי צריך לדעת על מה להצטער.

שאלה: אמרת שאנו צריכים כל הזמן לחשוב על המטרה ולברר איפה אנחנו נמצאים כלפי המטרה? ופה בקטע הרב"ש גם אומר, שעל ידי התורה ומצוות שהאדם עושה, הן מביאות עליו מחשבה ורצון שירצה לטהר את עצמו מאהבה עצמית. אז אני רוצה להבין או יותר להתקרב. למשל אני מתחברת למפגש עשירייה או אפילו עכשיו הגעתי לשיעור, איך אני יודעת או מוודה שאני נמצאת פה ואני ממש באה לטהר את עצמי ואני לא מפספסת או מבזבזת את ההזדמנות?

תנסי לבטל את עצמך כלפי החברות לגמרי, כאילו אין לך לא שכל ולא רגש ולא כלום, לבטל הכול. ומהרגע זה והלאה תתחילי יותר להתחבר אליהן, עוד ועוד בחיבוק, במשהו יחד, ואז תתחילי להרגיש עד כמה את יותר מתקרבת.

תלמידה: אמרת שהבורא רוצה שאנחנו נתקדם בשמחה, אבל לא תמיד זה מתאפשר. אז במה הטעות?

הטעות היא בחשיבות, שאתה לא תמיד נותן מספיק חשיבות להתקרבות אל הבורא, ולכן אתה עוסק בעבודה רוחנית ויחד עם זה, נמצא במצב רוח רע, בכל מיני חרטות ודברים כאלה.

תלמיד: הרי הוא גם נותן את הרגשות האלה.

לא, אל תתבלבל, נותן לא נותן, העיקר מה שאתה מרגיש.

שאלה: כשאני כועסת על עצמי שאני לא יכולה להשפיע, האם זה להכיר את האגו?

נניח שכך.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו שעל ידי תורה האדם מגיע לצער ולכאב מכך שהוא עדיין שקוע באהבה עצמית. ועל מה שהאדם מצטער שאין לו, את זה הוא יכול להשיג עבור הצער שלו. אז נראה שכול הקטע מדבר על זה שכול הצער שהאדם מרגיש זה רק בגלל שהוא עדיין מצטער מזה שהוא כל כך שקוע באהבה עצמית.

כן.

תלמידה: עכשיו בתקופה של בין המייצרים, זו תקופה שיש לחצים, כאילו יש "סייעתא דשמיא", כי האדם רואה בכל המעגלים שלו עד כמה האהבה העצמית שלו שולטת בכל המעגלים. איך משתמשים בעזרה הזאת מלמעלה, בשביל לגייס את כולם לתפילה כזאת פנימית וממש משתמשים בזמנים המיוחדים האלה?

יפה. את חושבת יפה ומדברת יפה, והיחס הזה הוא יחס טוב, יפה. תמשיכי ככה ותראי שזה מביא לשינויים גדולים.

שאלה: האם האגו בקבוצה הוא תכונה משותפת לכולם?

המרחק ביניכם בקבוצה הוא האגו שלכם, מה שנקרא "שמור מרחק". הפירוש של שמור מרחק הוא שאני כאן ואתה שם. זה האגו בקבוצה שלא מאפשר לנו להתחבר. ברגע שאנחנו מתחברים קרוב יותר זה כלפי זה, פחות או יותר באיזשהו אחוז, אז אנחנו מתחילים להרגיש את התגלות הבורא.

שאלה: אחרי שיעור בוקר הופיע צער שאני לא יודע להצטער נכון, אני לא יודע להעריך נכון. האם הצער הזה יכול לעזור להעביר את היום הזה?

כן.

שאלה: לפעמים לא מורגשת ההתקדמות. איך אפשר לדעת שאנחנו מתקדמים אם מה שאנחנו רואים ומרגישים הוא רק יותר קושי, יותר קשיים?

יותר קושי הוא גם סימן של התקדמות, זה באמת כך. לכן כתוב "כל הגדול מחברו, ייצרו גדול ממנו", וזה אומר על כך שהאגו שלנו שגדל הוא סימן שאנחנו גדלים.

שאלה: היום הוא יום מיוחד, ואני ממש בתפילה עמוקה כבר מאתמול. אני רוצה שתכוון אותנו ממש ברגעים האלה איך ביום המיוחד הזה אנחנו עושים משהו שעוד לא עשינו אף פעם.

אתם צריכים וצריכות, גם גברים, גם נשים, יחד כולכם להצטער על זה שאתם עדיין רחוקים מחיבור, מאיחוד, מלהיות יחד. זה הצער, על זה שאתם לא יכולים להרגיש שאתם נמצאים ברצון אחד. זה נקרא "צער השכינה", שאתם לא מרגישים שהרצון שלכם הוא יחיד לכולם, אחד לכולם. זה מה שצריכים.

תלמידה: ברגעים האלה כשאנחנו יחד ומצטערים יחד, מה עושים עם הצער הזה?

מעלים אותו לבורא, שייתקן אותנו, שיעזור לנו להיות יחד.

תלמידה: במה מיוחד היום יותר מכל יום אחר שנעשה את זה?

יש זמנים מיוחדים שבהם יש לנו סיכוי גדול יותר להגיע לבורא שיישמע אותנו, כמו תשעה באב, יום כיפור, מצבים מיוחדים כאלה. כמו שכתוב שיש זמנים לטובה וזמנים לרעה.

שאלה: אמרת שצריכים להתקדם בשמחה ולא בייסורים. האם יש דוגמה שבה עם ישראל התקדם ללא ייסורים?

בעיקרון לא.

שאלה: אם בזמן השיעור יש רגעים שאתה ריק לגמרי, לא מרגיש כלום, האם זה אומר שיש לך לב אבן או התבטלת?

זה אומר שיש לך לב ריקן, ראש ריקן, ואת לא יכולה להתקרב לחברות ולהיכנס לחיבור ביניהן.

שאלה: הגעתי למצב שאני מרוצה ושמחה ממה שעובר עלי בעשירייה, מרוצה מהחברות, כאילו נגמרו לי המילים, אני לא יודעת על מה לבקש ממנו. איך אפשר לעבור את הנקודה הזאת?

לעשות כמו שאת רוצה להנות לבורא שמזה הוא שמח ממך.

שאלה: בקטע נאמר, שבכל פעם הוא רואה יותר את האמת עד כמה הוא משוקע יותר באהבה עצמית, באהבה אגואיסטית. האם מדובר על זה שבקבוצה יש קשרים אגואיסטים, שאנחנו פשוט מתרגלים זה לזה ואוהבים, או שלא מדובר על קשרים כאלה?

אולי על זה ואולי לא על זה. אל תהרגי את עצמך על זה.

תלמידה: יש לי שאלה על קשרים כאלה. תמיד יש הרגשה שזה משהו שסוגר את העיניים. אתה רואה שלאנשים טוב, הם אוהבים זה את זה, הם מחוברים, אבל זה בעצם קשר אגואיסטי, ואין שם התקדמות ודחיפה קדימה.

יחס לא אגואיסטי יכול להיות רק כלפי החברים והבורא, ורק במקרה שהאדם עובד על זה.

תלמידה: האם יוצא שבכדי להתקדם האור הוא זה שנותן את הדחיפה הראשונית, שאנחנו מתחילים לראות שצריכים להתקדם?

כן, דווקא האור העליון, הכוח העליון, הוא שמאפשר לנו להרגיש מה הם בכלל יחסים שהם למעלה מהאגו שלנו.

תלמידה: ואם אנשים לא מרגישים דחייה ושנאה ביניהם, הם כל הזמן נמצאים בקשר חיובי הרבה שנים, האם זה יכול להיקרא קשר רוחני?

אני חושב שלא. כי הקשר הרוחני נבנה מעל הקשר האגואיסטי, כלומר הם צריכים לעלות מעל האגו שלהם ולהתחיל לבנות קשרים שיהיו בלתי תלויים באגו שלהם. זו צורה חדשה לגמרי של קשר.

קריין: קטע מספר 11.

"אם הוא עובד הרבה, זה הוא השכר שהבורא נתן לו. היינו, שנתן מחשבה ורצון לעבוד עבודת הקודש. אם כן אין כאן כמו שנהוג בגשמיות, בשיעור שהאדם עובד, כל פועל מקבל שכר. היינו, תמורה עבור פעולתו. אלא כאן החידוש הוא, שהשכר הוא העבודה.

ולפי זה נמצא, שהפירוש "שכרו הרבה מאוד", הוא, כמה הוא שיעור השכר, אין כאן ענין שנותן לו יותר שכר או פחות שכר. כי זה שייך לומר, דוקא בזמן שהאדם עובד בכדי לקבל שכר תמורת עבודתו, שייך ענין יתרונות וגרעונות. מה שאין כן אם השכר הוא העבודה בעצמה, ואין כאן ענין שיקבל שכר תמורת עבודה. לכן כדי לרמז על זה, הוא אומר "שכרו הרבה מאוד", דוקא "לפי פעלו", משום שרק העבודה הוא השכר.

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה" 1990)

שאלה: אני לא מרגישה שהראש שלי ריק והלב שלי ריק, ההיפך, יש לי רצון גדול למלא את החברות, את העשירייה, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להגיע ללב שלהן. מה צריך לעשות בשביל שכולנו נתחבר, נתאחד?

תנסי מתוך הלב שלך להתחיל לפעול עליהן.

תלמידה: איך?

לא להפסיק.

שאלה: בחיים אני בן אדם חוצפן ואני לא מוותרת על דברים שאני צריכה בעולם החומרי, אבל הוא בולע אותי. איך להתקרב נכון לחברות שזו תהיה פעולת השפעה?

בשביל זה את צריכה להרגיש את מה שרוצה הזולת, ולהכין בדיוק את מה שאיתו את יכולה למלא אותו, להנות אותו, לתת לו.

שאלה: לפעמים זה מאוד עדין כי כנשים אנחנו קנאיות, יש לנו פגמים של נשים, ולפעמים אנחנו אומרות שאנחנו חברות בנשמה. באיזו מידה החיבור הרוחני חזק יותר מהחיבור הגשמי? כי זה לפעמים מבלבל.

רק את יכולה לבדוק, לעשות ולהרגיש. אין לי תשובה על זה.

שאלה: שמעתי שאמרת שהיום כדאי לנו להצטער על זה שאנחנו לא ברצון אחד. מהו בדיוק אותו רצון? מה התוכן שלו?

כולנו יחד ברצון אחד להשפיע נחת רוח לבורא, לעזור לחבר, הכול יחד. לפעול בלב אחד.

תלמידה: איך הרצון של האדם היחיד נפתח כדי להתחבר עם עוד רצונות? איך קורה התהליך הזה מבחינה טכנית?

את זה אי אפשר להסביר, זה רצון הלב.

שאלה: השכר הוא העבודה בעצמה, האם מדובר על תהליך החיבור עם החברים?

כן.

שאלה: מה קורה מבחינת ההסתרה של הבורא כאשר האדם בא לטהר? איך זה משתנה?

אם כבר יש לאדם כלי והוא יכול לגלות את הבורא בעל מנת להשפיע, אז הוא מגלה אותו. לבורא אין צורך להסתיר את עצמו, כי הם נמצאים בכלי אחד, וככל שהבורא מאיר לאדם, כך האדם רוצה להשפיע אליו.

שאלה: אם העבודה עצמה היא השכר, אז האם זה אומר שבעבודה אנחנו רוכשים כלים משפיעים?

כן.

שאלה: איך לשמור על ההרגשה של איחוד בעשירייה? מה אנחנו יכולות להוסיף בשביל לא להתרחק זו מזו?

לחשוב רק על זה כל הזמן.

שאלה: איך אני משכנע את הרצון לקבל לעבוד מבלי לצפות לשכר, שהעבודה עצמה היא השכר?

עליך להגיע למצב שכבר תהיה מוכן לכך.

שאלה: האם היצר הרע הוא זה שמוביל את האדם לחורבן?

גם היצר הרע וגם היצר הטוב שניהם מלווים את האדם מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. לכן אנחנו לא יכולים להבדיל איפה בדיוק עובד היצר הרע ואיפה היצר הטוב, מי נותן לאחר לעבוד, הם עובדים יחד על האדם.

תלמיד: האם חורבן הוא דבר שמחויב במציאות כדי שיהיה תיקון?

בטח. "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין". בלי היצר הרע לא יהיה לך אחר כך שום דבר, לא תיקונים ולא גמר תיקון.

תלמיד: יוצא שהבריאה בנויה בצורה כזאת שחייב שיהיו בעיות, חורבן ושבירות כדי שיהיה גילוי?

ודאי, אתה צודק.

תלמיד: איפה פה האדם? כי זה בכלל לא בידיים שלו.

האדם הוא זה שרוצה להעמיד את עצמו בין שני הכוחות, בין היצר הטוב והיצר הרע, ולהשתמש בשניהם כדי לעשות כל הזמן נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם הוא נכנס לחורבן בצורה מודעת כדי לעשות את נחת הרוח הזו?

ודאי. אם אני נכנס לקבוצה, אז אני כבר צריך להיות מוכן לכך שאני אגלה שם את כל הכוחות המנוגדים שנמצאים בחוסר סדר.

שאלה: על מה האבל אם החורבן הוא חלק מתוכנית הבריאה?

האבל הוא על כך שאנחנו עדיין באבל, כי כל יום שלא קם בית המקדש, נחרב בית המקדש.

שאלה: כאשר האדם מתגבר על מצב של ייסורים, לאיזה סוג של אהבה זה הופך?

תלוי איזה ייסורים היו לו, כנגדם אפשר לעשות ציור של החיבור. בהתאם למידה שיש מינוס כך יהיה הפלוס, באותו אופי פחות או יותר. אם את לא אומרת לי איזה סוג ירידה זו הייתה, איזה סוג גילוי הרע זה היה, אז אי אפשר לומר מה יהיה הטוב.

שאלה האם מצב קבוע של הודיה על כל דבר מזרז את המצב שבו נוכל להרגיש את העבודה כשכר?

כן, יפה.

שאלה: אם העבודה עצמה היא השכר, אז אנחנו צריכים לבקש מהבורא יותר עבודה, וכמה שיותר יותר טוב. האם כל אחד צריך לבקש עבור עצמו, או עבור העשירייה, או עבור הכלי העולמי?

עבור כולם, הבורא יודע טוב יותר מה לתת לכל אחד, לא לדאוג. הכול מוכן מבעוד מועד עד לגמר התיקון.

שאלה: אם אני נהנית מכך שחברה שלי מתקדמת או מכך שאני מרגישה הודיה בתוכי, אז האם זו קבלה?

לא בדיוק. בכל מקרה תמשיכו והעיקר לא לעצור ולא להתחיל לחשוב יותר מדי. תמשיכי לעשות את מה שעשית קודם לכן וכך תתקדמי, והבורא כבר יתקן אותך בדרך.

שאלה: מרגיש לי שאין עומק בעבודה בעשירייה. האם יש דרך שאנחנו יכולים לעזור זה לזה כדי להעמיק יותר?

אם יש לכם זמן וכוחות, אז אני ממליץ לקחת איזה מאמר של הרב"ש ולקרוא אותו יחד ועל פני המאמר להתחבר.

תלמידה: אנחנו קוראות, אבל זה מרגיש שיש כל כך הרבה עומק במאמר, וכשאנחנו מתחברות לזה, זה נעשה בצורה שטחית וזה יוצר חיסרון מאוד גדול.

זה יעבור. עם עוד מאמר ועוד מאמר, בכל זאת אתן תראו עד כמה אתן נכנסות יותר פנימה.

שאלה: מה לגבי עומק החיבור בקבוצה? כי נראה שזה ברמה הכי שטחית, ממש מס שפתיים.

תמשיכו וזה יעבור ויגיע לעומק רב יותר.

שאלה: האם נכון לחשוב שהעלבון הוא לא אובייקטיבי, אלא אגואיזם בלבד? כי רק אתה יכול להיעלב ולהיפגע, וזה שייך לך. אף אחד לא רוצה לפגוע בך.

כן.

שאלה: כבר זמן רב שאני מרגיש כל מיני פחדים, וייסורים, ועכשיו אני מרגיש שההבחנה היחידה היא שעלי לעשות משהו בשביל החברים שלי. לאחרונה יש לנו חיבור ממש טוב, אבל אני מרגיש כביכול מבוי סתום. מה עוד אני יכול לעשות? זאת למעשה הדאגה היחידה שאני מרגיש. אני לא יודע מה קורה, אבל בימים האחרונים זאת ההרגשה.

להתקרב לחברים, להתקרב לקבוצה ולהשתתף בכל מה שאפשר. לתת לזמן לעשות את שלו. אחרת אתה עוצר את ההתקדמות שלך.

שאלה: אני מרגיש שאתה מוסר לנו כל כך הרבה, אתה מנסה כל כך לקדם אותנו ותמיד עונה מגובה כזה על השאלות, שמבחינתי אני לא יכול לחוש את כל העומק הזה, להיכנס לעומק ולקלוט את זה לתוך עצמי. איזה שכר יכול לבוא על צער כזה, או מה יכול להיות הפתרון?

להתקדם למרות הכל. לא להמציא לעצמך כל מיני תשובות ולשנות נתיב. אלא פשוט להתקדם. שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור, ואתה תראה איך בסופו של דבר כל השיעורים האלה, למרות שנראה לך שלא הבנת והיית נוכח בהם לחינם, עד כמה הם פתאום מתגלים במדרגה חדשה.

תלמיד: אין הרגשה שהייתי נוכח לחינם בשיעור, אבל יש פשוט הרגשה שאני יכול לקלוט את זה בצורה גבוהה יותר.

גם זה ייכנס וייספג פנימה. אתה תראה שכך הכול יסתדר.

תלמידה: המערכת הזאת, מערכת האדם, זה כמו בית קלפים ללא יסוד. כל יום הוא נחרב וכל יום נבנה שוב.

אלה הכלים האגואיסטיים שלכם שצריך לתקן.

שאלה: אז מה התפקיד שלנו אם אנחנו ממשיכים לסבול?

ממה אתם סובלים בדיוק? על מה אתם בוכים?

שאלה: שאנחנו משתדלים, עושים הרבה יגיעה בעשירייה.

אז מה? אתם כמו ילדים. צריך להתקדם כל פעם. קחו אתכם כל מה שנופל עליכם ותתקדמו.

שאלה: היום הקימו יוזמה כלשהי וקראו לה "צום לאומי". זו פעם ראשונה שרבים הצטרפו היום לצום למען האחדות וקירוב הלבבות בעם בעקבות הפילוג שמתרחש בינינו. מה דעתך על כך?

מלכתחילה אני לא שייך לפוליטיקה ולעצות בנושאים האלה. כלום. באמת. אין לי כל יחס לזה, לכן אל תשאלו אותי על זה.

ובינתיים, עד מחר, כל טוב לכם ושיהיו לכם בריאות, שמחה והתקדמות רוחנית.

(סוף השיעור)