שיעור צהריים 18.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוה"מ סוכות תשפ"ה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1441, אגרת י"ב/א'
קריין: "כתבי רב"ש" ב', עמוד 1441, אגרת י"ב/א'.
אגרת י"ב/א'
ב"ה כ"ד תשרי תשט"ז לונדון
"לכבוד ידידי ...
אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובנתיים אני מעביר את מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם בעיקר שהם יענו לך על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם ואם זה יצליח תהיה טובה גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.
ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב דסלר ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".
ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש". ושאלתי, איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.
אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. סוכות ממש, היינו הסתרות ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר שצריכין לעשות זכר לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד", שהוא בחינת 'מהימנותא'. ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים. לכן כשאנו מסדרים את עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין לחשוב שחס ושלום אין הנאה ותענוג כשעובדין בבחינת לשמה.
ואמרתי להם משל על זה: שצריכין לדעת שהעולם נברא עם רצון לקבל. לכן תיכף כשהתינוק נולד כבר רוצה להנות עד יומו האחרון, שנשחק עמו וכדומה, וכן כשנתגדל כל פעם הוא רוצה רק תענוג והנאה.
וצריכין לדעת שענין תענוג הוא דבר רוחני, שאין בידינו לתפוס את התענוג, וזהו בחינת אור, ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג מוכרח לבוא בתוך איזו התלבשות.
לכן אנו קובעים שכל תענוג והנאה הוא אמת, היות שכל תענוג נמשך מבחינת אור. וכל ההבדל בין אדם לבהמה הוא רק בהתלבשות, היינו בהכלים. ובטח לפי ערך הכלי כן מתלבש האור, אבל זה פרט, אבל בדרך כלל אין חילוק בין אדם גדול לקטן אלא בהתלבשות.
וכמו שאנחנו רואים שילדה קטנה משחקת עם בובה, ובטח שהתענוג שהילדה מרגישה בזה הוא תענוג אמיתי, ואם אנחנו ההורים רוצים שהילדה תזרוק את הבובה ותלך לאכול, אזי הילדה מוצאת שיש לה הורים אכזרים ורשעים יותר מהשכנים, כי השכנים לא מפריעים לה לשחק וההורים כן מפריעים. ועוד אנו רואים, אם במקרה יש תינוק בן חצי שנה בבית והוא בוכה, ואומרים לילדה: מה לך לשחק ולנשק נשיקות כל כך חמות להבובה, שזה תינוק של שקר, בואי ותשחקי עם תינוק של אמת. ובשום אופן היא לא מסכימה, אע"פ שאנו בטוחים שזו התלבשות של אמת.
ואם יהיה באפשרותנו להגיד להילדה, מדוע אין לך תענוג בתינוק של אמת? אזי אין לה שום מענה בפיה. ואם נאמר לה, הלא את רואה איך שאמו של הילד משחקת עם התינוק, או אפילו אנשים אחרים משחקים עם ילד קטן ונושקין את הילד, ואף פעם לא יארע שאיש מבוגר ישחק עם בובה וינשק אותה? אז ודאי היא תשיב, שהתענוג האמיתי נמצא דוקא בבובה, היינו בהתלבשות של שקר, ומה שאנשים מבוגרים משחקים ומנשקים ילדים קטנים אמיתיים, זה אינו אלא שהם אנשים שאין להם שום תאוה לתענוג, מה שאין כן אני רוצה להנות מחיי לכן אני מוכרחה לשמוח עם בובה. וזה ודאי. אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות של אמת, אע"פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה.
ובמשל הזה יהיה תשובה למכתבו של ידידינו ... ודי למבין.
ברוך שלום הלוי אשלג"
אגרת קצרה מאוד ועניינית מאוד, וכך אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו, שבכל פעם אנחנו צריכים להשיג תענוגים בלבושים המתאימים, ואז תהיה לנו הרגשה שזה תענוג. אבל אם זה לא הלבוש הנכון, אז כמה שהאור יתלבש הוא לא יהיה מורגש כתענוג, כמו חוסר התענוג מתינוק אמיתי לילדה קטנה לעומת התענוג מהבובה שלה.
שאלה: מה זה אומר לקבל תענוג בלבוש נכון?
בלבוש נכון זה אומר שהתענוג הזה מתגלה כתענוג כלפי המשתמש. כלומר, כאשר התענוג של אותה ילדה מתגלה לה היא מרגישה אותו אף על פי שהבובה שלה מפלסטיק. ונאמר האח הקטן שלה לא יכול לתת לה תענוג, הנאה, היא עדיין לא התפתחה להרגשת תענוג כמו שיש לאמא שלה.
תלמיד: אבל המשימה שלנו היא בכל זאת להגיע ללבוש האמיתי, ליהנות מילד אמיתי?
ללא ספק, המשימה שלנו היא ליהנות מתענוגים אמיתיים שמגיעים בלבושים אמיתיים.
תלמיד: כתוב בקטע שבשום אופן אין לחשוב שאין תענוג מעבודה שלא לשמה. איך נכון להגיע לתענוג הזה בעבודה שלא לשמה?
אנחנו צריכים לעסוק בתורה ובכל מיני טקסטים אפשריים, על היחסים בינינו, על החברים, ולהבין שצריכות להתגלות בינינו כאלה נסיבות, כאלה קשרים שיגלו לנו את התענוג האמיתי, כך שננסה לגלות אותם.
שאלה: מה היחס הנכון לעולם הגשמי?
העולם הגשמי זה עולם שמלא בכל מיני תענוגים, ואנחנו צריכים להשתדל ולהתייחס לתענוגים האלה בצורה נכונה, כך שלא נעסוק בבובות מפלסטיק, אלא נחפש לעצמנו לבוש כזה שיהיה נכון, ואז נבין מה המקובלים רוצים להגיד לנו.
שאלה: מה הם הכלים המושלמים של העשירייה במדרגה מסוימת שמוכנים לקבלת אור התורה?
כשאנחנו מתחברים בינינו ורוצים להתקרב לרצונות הבורא, אנחנו מגלים בנו כאלו תכונות שמסבירות לנו מה הם רצונות רוחניים, ואז אנחנו מתקרבים אליהם עוד יותר בתכונות שלנו.
תלמידה: אמרת רצונות רוחניים, מה זה הרצון הרוחני הכללי בעשירייה?
זה הרצון הרוחני המשותף של העשירייה שבו היא רוצה להיות כדי להנות את הבורא.
תלמידה: מתי ובאיזה תנאי החושך נעשה לכלי אמיתי?
הרצונות הופכים לכלי אמיתי אם הם לא מכוונים להנות את עצמך, לתענוג עצמי.
תלמידה: למה אדם מסכים להישאר בצילו של הבורא? מה כאן העבודה האמיתית והתענוג האמיתי?
האדם מוכן להישאר בזה כיוון שהוא רוצה להוסיף מעצמו עוד יותר נחישות בהשגת הרצון הרוחני, השפעה, להנות למישהו, לעזור למישהו. אצלו זה לא מתגלה ולכן הוא נשאר באותו מקום שבו הוא היה.
תלמידה: איך להבין ולהכיר בחושך הזה כהתקרבות לבורא?
הבורא עושה לנו את זה בכוונה כדי שנשקיע עוד קצת מאמץ, נשתדל עוד קצת, ואז נתקרב לבורא.
שאלה: האם אני מבינה נכון שתענוגים רוחניים הם אותם רצונות גשמיים אבל במידת התפיסה שלנו בהשפעה?
נניח. עוד נברר את זה.
שאלה: למה הכוונה בלבוש?
לבוש הוא הצורה החיצונית של התענוג שמתגלה.
שאלה: המאמר מתאר אדם שבחיים שלו מתנהל ברגישות רבה. איך אפשר לפתח כזאת רגישות? כי אני לא מרגיש כזאת רגישות כלפיי בעולם שבו אנחנו חיים.
אבל אתם תרגישו. זה יתפתח בכם לאט לאט, ופתאום תרגישו שהתפתחתם ואתם ראויים לקבל תענוגים רוחניים מיוחדים, וכל המצבים האלה שאנחנו לומדים בחוכמת הקבלה יהיו מובנים לכם.
שאלה: מהם השלבים שאדם צריך לעבור מקבלת תענוגים גשמיים לעצמו לקבלת תענוגים רוחניים?
יש הרבה שלבים, אנחנו לא יכולים לספור אותם.
תלמידה: השלב הראשון, כפי שהבנתי מדבריך בשיעורים הקודמים, הוא קודם כל להתרחק מקבלת תענוגים גשמיים.
כן.
תלמידה: כשאדם מנסה להתרחק מהתענוג הוא מאבד כביכול את הטעם לחיים, הוא לא מבין איזו סיבה יש לו לחיות אם הוא לא הולך ליהנות ממשהו.
אבל מאיזו סיבה הוא עושה את זה?
תלמידה: הוא רוצה להגיע בסוף לרוחניות. אמרת שיש הרבה שלבים, זה נראה לו רחוק והוא לא יודע איך הוא יחיה ויחזיק מעמד עד שיגיע לזה. מאיפה אדם לוקח כוח להתחיל בעבודה הזאת להתרחק מהתענוג?
כדי להגיע לתענוג רוחני אדם מוכן לעזוב את התענוגים הגשמיים.
תלמידה: מאיפה אדם פשוט שחי בגשמיות לוקח כוח? מה הפעולה שאני צריכה לעשות כדי להצליח להתנזר מתענוגים?
תבקשי מהבורא.
שאלה: אנחנו מתאספים, מתחברים כדי להגדיל את הכלי ולתת גדלות לבורא. איך להשיג את הלבושים הנכונים שבהם נוכל ממש לתפוס את האור?
אנחנו מקבלים את זה לאט לאט מהעולם העליון.
שאלה: לאיזה מאמצים הבורא מצפה מאיתנו עכשיו?
שאנחנו כל הזמן נחשוב איך להשיג קשר איתו וליהנות ממנו.
שאלה: לפי הדוגמה של הילד עם הצעצוע אפשר למצוא הקבלה להתפתחות בעולם הגשמי שלנו, זאת אומרת ברגע נתון יש לנו רצון שאנחנו מתארים אותו לעצמנו, רצון דמיוני כזה של איך אנחנו רוצים להתפתח, אבל בכל זאת, איפה השורש של הנשמה שלנו? האם הוא כבר קיים בשלמות, או שהוא צריך להתפתח במקביל לצורה הגשמית שלנו?
זה מתפתח בנו, רק אנחנו עוד לא מרגישים את זה.
תלמיד: כלומר אנחנו עדיין עוד לא מגלים את התכונות האלה שבהן כבר יש לנו קשר ישיר עם הנשמה שלנו?
נכון.
שאלה: במאמר מדובר על תענוג אמיתי. התענוג האמיתי שאני בטוח שכל הכלי העולמי יכול להתחבר סביבו הוא שהבורא נתן לנו את הרב, רב ענק כמוך. אני בטוח שעבור התענוג הזה כל חבר מוכן להשפיע לבורא, כיוון שבנקודה הזאת כולנו נתחבר. הנקודה המשותפת שיכולה לחבר את כל הכלי העולמי היא שיש לנו את הרב הכי גדול שעבורו אנחנו מודים לבורא, ומוכנים לעשות הכול למען הבורא שנתן לנו כזה רב גדול. זה תענוג אמיתי שסביבו אנחנו יכולים להתחבר, שאותו אנחנו מקבלים, ובשביל זה מוכנים להשפיע לבורא.
תודה, אבל אנחנו צריכים להגיד את זה במילים שאומרת חכמת הקבלה, ואחרי זה נראה אם זה כך או לא.
שאלה: איך לראות שאנחנו באמת מתעסקים בבובה במקום הלבוש האמיתי?
את זה אתם לא תוכלו לראות כל עוד לא תרצו לעבור מבובה לצורה האמיתית של התענוג.
תלמידה: כדי לרצות לעבור אנחנו צריכים לפחות להבחין איפה הבובה ואיפה הלבוש האמיתי?
אז תתארו לעצמכם מה זה אומר לבוש אמיתי.
שאלה: גם הצל וגם האור מגיעים מהבורא, איך אנחנו בעצמינו יכולים ליצור את הצל הזה כדי להיות תחת ענני הכבוד?
צל נקרא הסתרה, אם אתם מסתירים את הבורא אז בצורה כזאת אתם מתקדמים לקראת הגילוי שלו. יש הרבה מאמרים על זה.
תלמידה: איך לכסות את עצמינו מפני הבורא?
לא לרצות למשוך אותו. זה לא פשוט, צריך שוב לקרוא את המאמרים.
שאלה: מי מוליד את החיסרון האמיתי, הנברא או הבורא בנברא?
ודאי שהבורא בנברא.
תלמיד: יש גם עבודת הנברא בלידת הרצון החדש האמיתי הזה?
לא.
תלמיד: אז איך הנברא יכול להשפיע על הבורא שכן יוליד בו רצון אמיתי?
הבורא מביא את הנברא לכך שהנברא בוחר בכאלה מצבים שבהם התענוגים הגשמיים ואחר כך הרוחניים מתגלים בו.
שאלה: מהו התנאי או הגורם שמשכנע את האדם לשחק עם הבובה האמיתית?
הרצון להנות שיש בכל אדם ואדם. זה מה שמושך אותנו לחיפוש תענוגים גשמיים ואחר כך רוחניים.
(סוף השיעור)