שיעור בוקר 25.04.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כל מעשיך יהיו לשם שמיים - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נולדנו ברצון לעשות את כל המעשים שלנו רק ברצון לקבל שלנו, שהוא קובע את הכול, ממלא אותנו, מסובב אותנו לכל הכיוונים, ואנחנו בלי להבין, בלי לשים לב, הולכים אחריו כי הוא הפועל היחיד שנמצא בנו וכך הוא מסובב אותנו לכל דבר. לכן אנחנו חושבים שזה הטבע שלנו, רגילים לזה וכך חיים.

כשאנחנו, על ידי זה שמתעוררת בנו נקודה שבלב, מתחילים להרגיש לא כל כך נוח במציאות הזאת של על מנת לקבל, אז אנחנו איכשהו מכוונים לכיוון אחר, שזה כבר על מנת להשפיע ולא לקבל בלבד שהוא הדחף, הרצון, המשיכה שיש בנו מהלידה. על ידי זה שאנחנו עוברים להיות תחת כוח ההשפעה, אז יש לנו כל מיני מצבים לא נעימים שאנחנו לא רגילים אליהם, ואז אנחנו מגיעים למקום שיש בו מקור לחכמת הקבלה ומתחילים להבין לאט לאט שמה שמלמדים אותנו כאן זה לעבור ליקום חדש, למשהו שלא נמצא בעולמנו, להיכנס לבועה אחרת שהמציאות שם היא רק הכוח העליון, הבורא.

אנחנו צריכים להבין, לחשוב ולקבל את המערכת הזאת כך שכולה עובדת בכוח ההשפעה. זה לא כל כך מובן, אנחנו לא מבינים בשביל מה, למה ואיך, אבל אחר כך לומדים שזה נקרא "לשמה", שבמקום להיות דבוקים לכוח הקבלה שנולדנו בו, לשמוע בקולו ולפקודותיו, עלינו לעבור לשליטת כוח ההשפעה. השליטה הזאת יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו מחליטים, מבינים, מרגישים ועושים פעולות, כדי להיות תחת שליטת כוח ההשפעה. זה נקרא שעוברים ללשמה. זה ממש דומה לזה שאנחנו נכנסים לאיזה עולם חדש, לגלקסיה חדשה. בזה הקבוצה יכולה לעזור לנו, כי אם נארגן אותה נכון, אז היא תהיה אותה הסביבה שבה אנחנו נכנסים לאזור חדש, למצב חדש שקיים במציאות.

במציאות הזאת אנחנו צריכים להבין שכדי להרגיש את המציאות, כדי להתייצב בה, להתמצא בה, אנחנו צריכים לעשות כך עם כל החברים שבעשירייה. אנחנו צריכים להתקרב אליהם נפשית, להיות בלב אחד, זאת אומרת ברצון אחד, להיות בהשפעה הדדית ככל האפשר, יום ויום לעכל עוד ועוד את המצב החדש, ובהתאם לזה נרגיש שכן יש את עולם עליון ואנחנו כן יכולים לעלות ולהיכנס בו. זו מטרת הלימוד של חכמת הקבלה, היא מעלה אותנו מהעולם התחתון לעולם העליון.

וכמו שאנחנו לומדים ומרגישים בדרך, יש כל מיני דרגות ועולמות בשני המצבים האלה, על מנת לקבל - העולם התחתון, על מנת להשפיע - העולם העליון. אבל זה שאנחנו חייבים לעשות כאן מאמצים, זה ברור לנו, כי אנחנו צריכים לרכוש כוח חדש, רצון חדש, כוונות חדשות, ערכים חדשים, וזה מה שחכמת הקבלה נותנת לנו, עוזרת לנו, מטפלת בנו.

"כל מעשיך יהיו לשם שמיים", זאת אומרת לא לרצון לקבל שנקרא "הארץ" שנולדנו בו אלא "לשם שמיים", לרצון להשפיע.

קריין: קטע מס' 9.

"מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו. אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו. ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר הרע. כי היצר הרע הוא הרצון לקבל. ועל ידי זה שזוכין להרצון להשפיע, אז הוא מבטל את הרצון לקבל, שיהיה בידו מה לעשות. זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

עלינו להבין, להרגיש, לחיות את הרצון הנוכחי שלנו, לראות עד כמה הוא מסובב אותנו לכל מיני מקומות שנדמה לנו שאנחנו יכולים לקבל מהם מילוי שנקרא תענוג, ולהחליף אותו לרצון של חיבור, רצון של השפעה. אז אנחנו רוצים להתכלל בסביבה נכונה כדי להשפיע לחברים, ובזה שמשתדלים להשפיע להם מתחילים להידמות לבורא. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

בהתאם לזה גם נרגיש איך אנחנו עוברים מהמחשבות, הכוונות והרצונות של קבלה, להשפעה. זה יהיה לנו לימוד טוב כך שנוכל ליישב את עצמנו גם בעולם הקבלה וגם בעולם ההשפעה, זה לעומת זה עשה אלוהים, ויהיו לנו גם הכוונות ומצבים כאלה שנדע איך להשתמש גם בכוח הקבלה וגם בכוח ההשפעה באופן שנשמור על המצב שלנו שהוא להתנתק או להתרחק מכוח הקבלה שמוטבע בנו מלידתנו ולהגיע לכוח ההשפעה. לאט לאט ננסה כאן ושם לבנות יחסים של השפעה, ואז נבין איך אנחנו נכנסים אליהם, וכך נתחיל להתקיים ביחסים בתנאים חדשים.

שאלה: בעל הסולם מזהיר שנצטרך להמית את הרצון לקבל, איך לקבל החלטה שאני באמת צריך להמית את הרצון לקבל שלי?

האדם מתחיל להרגיש שיש לו נטייה לזה. הנטייה לזה היא הנקודה שבלב. בכל אחד מאיתנו, משבירת הכלי הכללי של האדם הראשון, יש בתוך הרצונות לקבל השונים שלנו גם נקודה של הרצון להשפיע. זה נקרא ניצוץ קטן, רשימו קטן, אבל יש אותו בכל אחד. רק יש רשימו יותר גדול, רשימו יותר קטן, וזה מתעורר באדם לפי תנאים מסוימים שהוא עובר בחיי העולם הזה. יכול להיות שזה קרה למישהו לפני אלפיים שנה, או שזה יקרה למישהו בעוד כמה שנים, בכל מיני צורות, תנאים חיצוניים, התעוררות מיוחדת. אבל בסופו של דבר כל אחד יקבל את ההתעוררות הזאת ויגיע למצב כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם" ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זאת אומרת שכל הרצונות שפועלים בכל אדם הם בסופו של דבר יהיו מכוונים לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר להמית את הכוונה לקבל?

אנחנו לא משתמשים ברצון לקבל אלא רוצים כנגדו להשתמש ברצון להשפיע, ואז כשלא משתמשים בו הוא נקרא מת.

שאלה: אנחנו הרי לא יכולים לא להשתמש בו. האם להתרכז במשהו אחר, נגיד בחברים ולא בי? האם הם האמצעי היחיד?

כן. אנחנו יכולים להתרכז ברצון לחיבור בינינו, ובתנאי שאנחנו נמצאים בקבוצה שהיא תומכת בחיבור ומעוררים כל חבר שהוא יצטרף לכוח החיבור המשותף. על ידי זה אנחנו משפיעים על כל החברים, על כל היחידים שבקבוצה, ובזה אנחנו עוזרים זה לזה לצאת מהרצון לקבל ולהיכנס לרצון להשפיע על ידי דוגמאות, על ידי תמיכה, על ידי התעוררות. חוץ מזה צריכים להבין שאם אנחנו התחברנו לעשירייה, אז לא אנחנו בחרנו בזה, אומנם נדמה לנו שאנחנו בוחרים ומגיעים, אבל לא, מהשמיים כך כיוונו אותנו והגענו למצב שאנחנו פתאום מרגישים קרובים זה לזה וכך מתקדמים.

תלמיד: הדגש בעבודה צריך להיות על החיבור הכללי המשותף או על הצלחת החברים?

הדגש הוא על הצלחת החברים בעשירייה קודם כל. אנחנו צריכים להגיע למצב שלאדם יש עשירייה והוא דואג שכולם יהיו מחוברים, מלוכדים כמה שיותר בתוך הקבוצה הזאת. שהדאגה שלו תהיה דווקא לזה, כי פה הוא בונה את הכלי לגילוי הבורא, זאת אומרת, כל העתיד הרוחני שלו ייבנה דווקא מכמה הם יהיו מחוברים, שותפים, זה מה שיעזור לו להתחיל להרגיש את העולם האחר. זה כמו לצאת מעל היקום שלנו ליקום אחר. את כול זה אפשר לעשות רק על ידי כך שנשתדל למצוא ולפתח בקבוצה את הכוח המשותף הזה.

תלמיד: היה עכשיו פסח והיו הרבה אורחים, גם אני התארחתי פה חודש ויוצא שהעבודה האמיתית היא לא החיבור המשותף אלא דווקא התרכזות קידום העשירייה שלך.

זה השלב הראשון של העבודה האמיתית. אחרי שתהיה לך הרגשה שאתה מחובר עם החברים למבנה אחד, קבוצה אחת, תוכל עם הקבוצה כולה להשפיע על אחרים שעשו במקביל אותה עבודה. תתחבר איתם גם עם עוד ועוד קבוצות נוספות, עד שתבנו ממש חברה גדולה הכוללת בתוכה הרבה עשיריות, אנחנו לומדים זאת גם מהתורה. לכן אין לנו ברירה מלבד בצורה כזאת לממש בפועל את החיבור בין בני אדם, בין הרצונות שלהם לנטייה לבורא, כי בעצם המטרה שלנו כולנו להתייחד בבורא. כל עשירייה ועשירייה אחר כך כשהיא תעשה מעצמה מבנה אחד, תעזור לעשיריות אחרות וכולנו יחד נימשך למקור המשותף שהוא הבורא. כך נתחיל לחזור למבנה שהיה לפני חטא עץ הדעת.

שאלה: מה צריך לעשות בעשירייה אם אני מרגיש שיש להם כזאת חשיבות למטרה, ואני לא יודע איך לשרת אותם.

אנחנו צריכים לראות כמה אנחנו יכולים להיות יותר דבוקים במבנה אחד בינינו כך שהבורא יוכל להתגלות בקשר בינינו. זאת אומרת שהקשר בינינו יהיה באופן ממש רוחני, זאת אומרת השפעה, חיבור, אהבה, איחוד, אנחנו נמשכים לזה, נותנים דוגמאות זה לזה, וזה צריך להיות בקביעות, עקביות, שאני לא מפספס שום דבר, אני כל הזמן נמצא במקום בו אני צריך להיות, היכן שהקבוצה אומרת לי. אני משתדל להיות במרכז, זה לא שאני לא נותן מקום לכולם, אבל אני משתדל להיות ממש במרכז העניינים, במרכז הפעולות של העשירייה, וכך אני נותן דוגמה וכוחות לעשירייה יותר ויותר להתגבש.

ההרגשה הראשונה שהבורא איתנו, היא דווקא בעשירייה, אפילו בלי חיבור עם עשיריות אחרות עדיין, אבל כבר כשיש מבנה קטן של עשרה חלקים נתחיל להרגיש שיש בו כוח רוחני, השפעה הדדית, תמיכה הדדית, דאגה הדדית, וזה ייתן לנו לאט לאט להרגיש את דמות הבורא. אותה צורה שאנחנו רוצים שתחייה בינינו, שתעורר בינינו, תהיה הבורא.

תלמיד: במעבר הזה שהזכרת, שהוא ממש לגלקסיה חדשה, לעולם חדש, מה עובר ממני, מהעשירייה, איזה חלק עובר מעולם לעולם?

עובר החלק בו אני מתחיל להסתכל על כל המציאות הנוכחית כעל אמצעי להגיע להשפעה לחברים, לחיבור שלהם, לגילוי בתוכם, בינינו, של המקור שלנו, של הכוח העליון.

תלמיד: בעולם החדש הזה, בעולם הרוחני, אני עדיין אהיה אני שנמצא שם או שזו תהיה כבר ישות אחרת?

לא, כל הכוחות שלנו, כמה אנחנו יכולים להשפיע ולהיות מחוברים בינינו, יהיו שם מגולים ונרגיש את עצמנו כך. בינתיים זה הכול. לא תגלה שום דבר הדומה למה שאתה מגלה בעולם הזה, כל מיני צורות, כל מיני חומרים.

תלמיד: במה זה מתלבש?

זה מתלבש ברצון ויוצא ממנו, בתמונה הישנה האגואיסטית.

שאלה: את המעבר ללשמה אנחנו גורמים זה לזה או שכל אחד מתוך המאמצים שלו עובר ללשמה?

על ידי כך שאנחנו מחוברים ורוצים להחזיק זה את זה ומבינים שהעתיד שלנו קורה רק בקשר בינינו אנחנו בונים מעין שדה שנקרא "שדה אשר ברכו ה'", וכך בקשר הזה לאט לאט אנחנו מגלים כוח השפעה מצידנו ובו לאט לאט מייצבים את דמות כוח ההשפעה, כאילו בונים, עושים אותה, וזה הבורא.

תלמידה: וכשהעשירייה עובדת על החיבור בתוכה ומתחילה לבנות את השדה הזה, מה נקרא עכשיו שמתחילים לעבור ללשמה?

שמוכנים להתנתק מהחשבונות הישנים ולעשות חשבון רק על מנת להשפיע.

תלמיד: אז במה כל אחד מעביר את השני ללשמה?

על מה שכל אחד עושה בפנים אנחנו בדרך כלל לא מדברים, אבל כן מראים שאנחנו תומכים זה בזה בחיצוניות.

תלמיד: אנסה לשאול אחרת, בחיצוניות אנחנו תומכים זה בזה לקיים את כל אורח החיים של העשירייה, אבל שמעתי אותך כמה פעמים אומר שכל אחד צריך לדחוף את כולם לתוך לשמה.

כן, לתת דוגמה שהוא נמשך ללשמה.

תלמיד: אבל בסופו של דבר, האם הלשמה של החבר תלוי בי או שזו עבודה שלו?

בסופו של דבר, לשמה תלוי במאמץ הכולל. אי אפשר להגיע לבד, לפחות שניים, אבל המספר האופטימאלי הוא עשר.

תלמיד: אז המאמץ הכולל שאנחנו עושים מקדם אותנו ללשמה, איך להשתמש במאמץ שלנו לטובת הכניסה ללשמה?

על ידי כך שכולנו רוצים להיות יחד בתמיכה הדדית ובהשפעה מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא.

שאלה: אנחנו יכולים להיפגש במהלך היום ולקרוא מאמרים, להיפגש לזום, להשתתף בשיעורים לעשות המון דברים אלה פעולות חיצוניות.

אדרבא, כן. מה זה פעולות חיצוניות, בינתיים אלה הפעולות, אבל תלוי מהי הכוונה, איזו מטרה אנחנו מצפים לצרף לזה.

תלמיד: בדיוק. אז מה המאמץ הפנימי, הפעולה הפנימית שצריכה להיות בינינו כדי לצאת ללשמה?

שאנחנו אומנם עשרה שונים, אגואיסטים, רחוקים זה מזה בפנימיותנו, אבל אנחנו כן רוצים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" לאותה המטרה שבה כולנו ניעשה כאחד, ובינתיים כל אחד מאיתנו הוא בטבע בו נולד.

תלמיד: מה ייתן לי את הכוונה לשמה?

הכוונה עצמה מגיעה על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל הדחיפה להיות בכוונה על מנת להשפיע מגיעה אלינו קודם כל מהרשימו הרוחני שלנו, מהגן הרוחני, מהנקודה שבלב, לא חשוב איך נקרא לזה. אנחנו עובדים על זה, משתדלים להיות כמה שיותר מחוברים כדי להתקרב להשפעה משותפת שבה נגלה מקום, מקור של הכוח הזה, השיתוף, שזה הבורא

שאלה: האם תפיסת המציאות החדשה היא משהו שיפחיד אותנו, עלינו לדאוג מזה? אין מה לפחד, זו תוספת של כוח יפה, כוח אהבה, השפעה, חיבור, אין מה לפחד מרוחניות.

שאלה: האם העולם נברא בכוח הקבלה והמערכת הכללית השולטת בעולם היא ההשתקפות שלו? איך הלימוד ישנה את המהות הזאת ואיפה נוכל למצוא תקווה שהשינוי הזה יוכל להתקיים ולהעביר אותנו מקבלה לנתינה?

העולם שלנו נברא מחומר רצון לקבל, אבל מה ששולט בו, מנהל אותו, מוליד אותו, זה כוח ההשפעה, ולכן יש בעולם שלנו שני כוחות. גם עכשיו יש שני כוחות, אפילו בצורה אגואיסטית שאנחנו קיימים, אנחנו קיימים בעולם שהוא כלול ונבנה משני כוחות, בכוח אחד העולם לא היה יכול להתקיים. כוח אחד זה הבורא, וגם אי אפשר להגיד שזה הבורא, כי אין כלפי מי אם זה כוח אחד. וכוח השני שזה הרצון לקבל, כוח הנברא, שגם הוא לא יכול להיות קיים אם כוח הבורא לא יחייה אותו ולא יפתח אותו, לכן העולם נברא וכולל שני כוחות.

שאלה: מה צריכה להיות הכניעה, נטיית הלב של העשירייה כדי שהמאור יפעל?

אנחנו צריכים בעצמנו, מכוחותינו האפסיים ממש, בכל זאת להשתדל כאילו אנחנו נמשכים לכוח ההשפעה. אנחנו צריכים לתת דוגמה, רצון, כמו תינוק שרוצה משהו, אבל הרצון שלו לאט לאט מפתח אותו, כי הכוחות הולכים לקראתו.

תלמיד: מה זה נקרא כאילו לרצות השפעה? איך אני עושה את הפעולה הזאת של כניעה?

מי שבדרך כלל מגיע לחכמת הקבלה, יש כאלה שבטעות נופלים, סימן שיש לו כבר נקודה שבלב - חיבור עם כוח ההשפעה, עם הבורא. שהוא לא סתם מנוהל על ידי הכוח העליון כמו כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, אלא שהוא מנוהל למטרה מיוחדת כדי להביא אותו להתפתחות. ובדרגות ההתפתחות הוא צריך להיכנס לקבוצה ולימוד, כך באים כאלו אנשים לחיבור. יש ביניהם הרבה סוגים, יש יותר פנימיים שאיכפת להם רק לפתח את הנקודה שבלב וקשר עם הבורא ויש כאלה שמסתפקים בדרך בכל מיני פעולות יותר חיצוניות.

שאלה: דיברת על כוחותינו האפסיים וגם פה כתוב "שאין האברים מסכימים לדעה זו"' אז מה יהיה?

אם אנחנו מתחברים, אז אנחנו כבר לא אפסיים, יש כבר עשרה שמתחברים, אפילו שניים שמתחברים יש בהם כבר זהות, אישיות. ומפני שבשניים יש כוחות מנוגדים וכוחות דומים, הם מתחילים להרכיב ביניהם יחסים כאלה שאפשר לפתח אותם, וכך הם מתפתחים, מזה גם כל הטבע מתפתח. עלינו להבין שהתפתחות יכולה להיות "במיעוט הרבים שניים", אבל אנחנו כבר מחוברים ליותר - שישה, שבעה, שמונה, עשרה.

תלמיד: ואם האדם מרגיש שהוא כולו מגושם, מה הוא מביא לחיבור הזה?

את מה שיש לו, זה לא חשוב, הוא חלק מהאדם הראשון, יש בו רשימו מהאדם הראשון ולכן יש לו מקום. אין אדם שאין לו מקום, כי מה שיש בו בא לו מתוך המבנה שלו בנשמה הכללית שנקראת "אדם".

שאלה: אמרת שלכל אחד יש מקום בתוך הנשמה הכללית, תוכל להסביר?

אחרת איך יכול להיות שהוא קיים? לכולם יש.

תלמיד: מדוע יש בי מקום ברצון לקבל שלי שנקרא נקודה שבלב?

יש לך מקום ברצון שהבורא ברא מלכתחילה. וברצון הזה יש לך נקודה, רשימו שלך, נתון שלך, שזה אתה, ואתה צריך לפתח אותה, ולא חסר לך בהתפתחות אלא רק להתקשר עם יתר נקודות באותו הרצון הכללי. כשאתה מפתח את הקשרים האלה, אתה מפתח את עצמך, מפתח את האחרים, ובסופו של דבר קמה מערכת גדולה שנקראת "מערכת נשמה".

תלמיד: הרצון לקבל שלי, שלפי הקטע אני צריך להמית, יש לו מקום בציור הזה?

ודאי שיש לו מקום. הרצון לקבל לא נעלם ולא בורח ולא עושה שום דבר, אלא אנחנו פשוט מפסיקים להשתמש בו ואחר כך הופכים לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני יכול להפסיק להשתמש ברצון לקבל שלי?

אם אני רואה שזה לא לטובתי, שרע לי מזה, אז אפילו אותו רצון לקבל הכללי שלי עוזר לי לא להשתמש בנתון הזה - ברצון לקבל שקיבלתי מהלידה.

שאלה: אתה מדבר על מסע מיקום ליקום. איזו גישה כדאי לאמץ בעשירייה, הרפתקאה רוחנית או שאני בא לאימון כמו חמור לעול ושור למשא?

אנחנו באמת יכולים לתאר לעצמנו שזה כמו מעבר מיקום ליקום, כי אלה באמת חוקים חדשים, תנאים חדשים, שאנחנו כולנו יחד נכנסים כביכול לאיזו חללית שזו הקבוצה - אנחנו בונים את החללית הזאת ומעבירים את עצמנו לתנאים חדשים, לגלקסיה אחרת.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לארגן את העשירייה כל פעם למצב חדש, לעכל כל פעם את המצב החדש ובהתאם לזה להתארגן. מה זה לעכל את המצב החדש כל פעם? הרי אנחנו למעשה כל יום במצב חדש, העשירייה כל הזמן בתנועה, במאמצים לחיבור, כל חבר וחבר מקבל כל מיני מצבים.

לעכל את המצב, זה לקבל אותו. לקבל כל מצב כמצב חדש זה פשוט לראות את עצמי כמה אני היום בהסתכלות שלי על העשירייה, בהשתתפות שלי בעשירייה, שונה מאתמול, כמה העשירייה בעיניי היא גם כך, זה בעצם כוח התנועה.

תלמיד: פרקטית, אם נעשה יותר תרגילי חיבור בעשירייה, נציף את חסרונות החברים ונעלה את זה לתפילה משותפת, האם זה חלק מהעיכול המצב החדש?

אני לא יודע מה זה לעכל. אנחנו לא הולכים לעכל מצבים, אנחנו הולכים כדי להגיע לחיבור שבו יתגלה הבורא ואנחנו נראה אותו כ-מוביל שלנו.

שאלה: יש בקטע מעבר בין תפילה לבין "שישפוך שיחו לה'", מה המעבר הזה שקורה בתוך האדם, בחברים, בעשירייה?

כשעשירייה משקיעה כוחות בחיבור, היא מרגישה שהיא לא יכולה להשיג מצב שהיא מחוברת, מגובשת, ממש כאיש אחד בלב אחד. אם זה לא מפריע בינתיים, ואכן לרובם זה לא מפריע, כי הם חושבים שכך צריך להיות בדרך והם נשארים כך, אבל אם הם כבר לא יכולים להסכים עם זה, אז הם מתחילים לפנות לבורא, למקור שלהם, וכאן העבודה כבר יותר רצינית.

שאלה: אמרת שצריך לכוון לחיבור בין הנקודות. מה זה נקרא לכוון לחיבור בין הנקודות? האם מחברים רק את הנקודות שבלב מעל הרצון לקבל?

כן, זה מה שאנחנו צריכים, לחבר את כל הנטיות הפרטיות שלנו ולאחד אותן לנקודה אחת, לבורא.

שאלה: במה תלויה היכולת לא להיפרד מהעשירייה גם כשאתה לא נמצא איתם בפעולות שנקבעו?

אני חי משיעור לשיעור, משיחה לשיחה, אפילו היום יש לי כמה ראיונות עם אנשים, בזה אני ממלא את היום - מילוי היומן שלי. אבל חוץ מזה אני בודק את עצמי כמה ההפרעות, המחשבות יותר מתקדמות.

תלמיד: במה למלאות את הזמנים בין השיעורים והמפגשים? איך אתה ממלא את זה באותו שדה שהעשירייה בונה?

כל אחד צריך לבחור מה חסר לו, לְמָה ליבו נוטה, אני לא יכול לענות על זה כך שיתאים לכל אחד.

ְ

שאלה: כיוון שאנחנו רוצים שלשמה תשלוט על הכול, אנחנו צריכים להמית את הרצון לקבל שלנו או להשקיע מאמצים כדי לאהוב את הרצון לקבל שבאחרים?

אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה, אי אפשר אחד ללא האחר. אני לא יכול לאהוב את החבר אם אני ממשיך לאהוב את עצמי, אני צריך להשתמש ברצון לקבל שלי כדי להיות מחובר עם החבר ולעזור לו בזה להגיע להתקדמות. והוא, שיעשה אותו דבר כלפי, ואז כולנו בכולם, כך אנחנו בונים את השדה שלנו ומתוכו נגלה איך צומח הבורא.

תלמיד: הלב שלי צריך להיות עם הבורא ואז אני אראה דרך העיניים שלו, נכון?

דרך העיניים שלו? אני לא יודע. אבל נגיד שהלב שלך עם הבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים גם את הרצון לקבל וגם את הרצון להשפיע - אנחנו זקוקים לשני הכוחות. מה זה אומר שאנחנו מביאים את הרצון לקבל למיתה? מה נשאר לעומתו שמאפשר לנו להתקדם אם אנחנו ממיתים אותו?

אנחנו לא ממיתים אותו, אנחנו צריכים להבין שאי אפשר בלי יצר הרע. הבורא מברך גם את היצר הרע כמו את היצר הטוב והם נקראים "שני מלאכים". אנחנו רק צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם שניהם כדי להרכיב את המערכת בכל גובהה עד אין סוף, מפני ששם בסוף, שני הכוחות הללו ממש משלימים זה את זה ב 100%. להביא את שני הכוחות הללו להשלמה כזו, זו העבודה שלנו.

אז יש כאן שלבים בהם אנחנו רוצים להרוס את הרצון לקבל, אחר כך אנחנו רוצים להקטין אותו, לא להשתמש בו, מפחדים ממנו, אוהבים אותו וכן הלאה. אבל כמו שכתוב, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש", אנחנו נצטרך לחבר את שני הכוחות האלה בהדדיות שלמה וזה יהיה התיקון הכללי של העולם.

תלמיד: איך ממיתים את הרצון לקבל כך שלא משתמשים בו ואפשר להגיע ללשמה בעשירייה?

ממיתים את הרצון לקבל רק במידה שהוא מפריע לנו לחיבור ואחר כך אנחנו משתמשים בו כדי שהוא יעזור לנו בחיבור. גם בחיים שלנו, אנחנו רואים שאי אפשר להשתמש רק בכוח אחד, צריך להיות עזר כנגדו.

שאלה: אחרי הכנס מורגש עד כמה משפיע להיות ביחד עם חברים פיזית. עם זאת, אנחנו עשירייה וירטואלית, כמו עוד ועוד עשיריות בעולם, איך אתה רואה את ההתקדמות הזו בעתיד?

ודאי שהרשת הווירטואלית צריכה להיות הרשת הכללית והגדולה המכסה את כול כדור הארץ. אני מאוד מקווה שכך נגדל ונדע איך לפתח את זה, חסרים לנו עוד ידיעה וכוחות. נשתדל, אם יש לכם איזו עצה בבקשה, תשתדלו להשתתף בכך.

תלמיד: על מה יש לשים דגש ולהתמקד בעשירייה וירטואלית לעומת עשירייה שנפגשת פיזית?

אני לא יכול להגיד, ההבדל גדול מאוד. אבל אני חושב שעם הזמן, ככל שנשקיע יותר את עצמנו בחיבורים, אפילו בחיבורים וירטואליים, נאבד את ההרגשה שאנחנו וירטואליים ותהיה לנו הרגשה שיש לנו קשר פיזי, כך זה צריך להיות.

שאלה: הזכרת שאפשר להיכנס ליקום הזה של הלשמה באמצעות חשבונות חדשים, חוקים חדשים, תנאים חדשים שנקבל על עצמנו. האם יש תחושות חדשות שאנחנו מרגישים, כשנכנסים ליקום החדש הזה, לעולם החדש של לשמה?

כן, נגלה אותם בדרך.

שאלה: מה זה אומר להפסיק להשתמש ברצון לקבל? זה נשמע כאילו אני חייבת להפסיק לנשום. זו החלטה או רצון?

להפסיק להשתמש ברצון לקבל זה נקרא להפסיק לעשות חשבונות לטובת עצמי, זה הכול. תנסו להעביר את זה בדגש על מישהו אחר, על הילדים, על החברים, על הבורא, ותראו שזה אפשרי.

שאלה: איך אנחנו רואים בחברים דוגמה ולהתפעל ממנה, הרי כולנו שונים, אז אולי אני יכולה לתאר לעצמי את החברים כמסורים יותר?

קודם כל אני מחפשת בחבר במה אני יכולה לעזור לו, כי על ידי זה שאני עוזרת לחבר אני מקדמת את עצמי.

שאלה: כשאנחנו מגיעים להרגשה אפילו קטנה כאיש אחד, איך להמשיך את זה, איך להגדיל את זה, איך לא לברוח מזה?

רק על ידי חיבור בינינו, תמיכה הדדית, תדברו יחד על זה. בכל יום צריך כמה דקות לדבר על הקשר ביניכן ואיך אתן יכולות עוד יותר לחזק את הקשר.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו מממשים כל מה שהמקובלים אומרים לעשות כדי להגיע לחיבור, אבל אנחנו מאוד תלויים במשמעות של חיבור מבחינה גשמית. איזה סימן יש שאנחנו מצליחים להתחבר בינינו?

שאלה טובה, איפה הסימן שאנחנו באמת מתחברים? הסימן צריך להיות בתוך הלב של האדם שהוא יותר ויותר מרגיש במה הוא יכול לסייע לחבר.

שאלה: אז אם אני לא מרגיש את זה, זה אומר שאני לא בכיוון הנכון?

בטח, אם אתה לא מרגיש את הלב של החבר ובמה אתה יכול להשלים אותו, סימן שאתה לא לכיוון החיבור.

שאלה: אני יכול להרגיש את זה בתוכי, אבל אנחנו משתדלים להרגיש את כל העשירייה. שכל העשירייה גילתה משהו, הרגישה משהו שונה?

אם תפתח את הלב שלך נכון, אתה תרגיש שם את כל העשירייה.

שאלה: מצד אחד מורגש שעוד שני צעדים אנחנו בהיכל המלך, מצד שני יש ממש חיסרון אמונה, לא מאמינים שזה יכול לקרות. איך יוצאים מזה?

זה תמיד יהיה ככה עד גמר התיקון, אנחנו תמיד נרגיש שאנחנו יותר ויותר רחוקים מהמטרה ויותר ויותר קרובים למטרה, זה נקרא ללכת על שתי רגליים.

שאלה: כתוב "נמצא שדווקא בזמן שהוא רואה שאין מה לקוות שגופו יסכים לקבל מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפילה שלו יכולה להיות מעומק הלב ואז נתקבל תפילתו". איך אני יודע שהתפילה מתקבלת?

אתה מרגיש שאתה נעשה יותר קרוב לחברים ואתם יכולים להרגיש בקשר ביניכם יותר את הבורא.

קריין: אומר בעל הסולם:

"מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ד. "מתוך שלא לשמה באים לשמה")

שאלה: שמעתי שמצד אחד צריכים להיות תמיד בעקביות ולשים את עצמך איפה שהעשירייה אומרת, איפה שהקבוצה אומרת וככה אתה מתקדם. מצד שני אמרת, שאם אני לא מרגיש שהלב שלי נמצא בתוך הלב של החבר ואני רוצה לעזור לו, אז אני לא בכיוון. שני הדברים האלה לא מסתדרים, כי אני יכול להיות בעקביות, אבל לא תמיד אני מרגיש שאני רוצה לעזור לחבר, וההתפתחות פה היא לא עקבית, איך מגשרים על הפער הזה?

זה כדי שאני אראה באיזה מצבים אני נמצא, ואני צריך לעשות ביקורת ולראות בין מצב למצב לאיזה כיוון להתקדם.

שאלה: יוצא מהקטע הזה שיותר טוב להיות בשלא לשמה מאשר שלהיות בלשמה. אז מה אנחנו מתאמצים להגיע ללשמה, נישאר בלא לשמה וזהו.

""מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר," בעדינות, ברגישות, "שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'." יותר קל. "מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו" לבורא. "בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו."

אז מה השאלה?

תלמיד: נשמע לפי הקטע, שעדיף להיות בלא לשמה מאשר להיות בלשמה, כי ככה ה' לא נהיה מחויב. אז צריך להישאר בלא לשמה? אז בואו נשאר בלא לשמה.

לא. אתה צריך לראות במצבים של לא לשמה ולשמה, שעד שאתה לא גומר את כל התיקונים, אתה בטוח נמצא באיזה ליקויים.

תלמיד: ולמה זה טוב שאני בליקויים?

כדי להגיע לגמר תיקון.

תלמיד: אבל המטרה בסוף זה להגיע ללשמה. ואז נגיד שהגענו ללשמה, או מי שהגיע ללשמה.

אתה כל הזמן עולה ועולה יותר בלשמה.

תלמיד: אז מה אנחנו אומרים פה, שאני עולה לשמה ואז נופל חזרה ללא לשמה, ואז אני עולה למדרגה הבאה?

למה אתה מצייר את זה ככה?

תלמיד: אני לא מצליח להבין את הקטע הזה. לי נשמע שבניגוד לכל מה שקראנו עד עכשיו, ודיברנו על להגיע ללשמה, ואיך מתקרבים ללשמה, ומה אנחנו עושים כדי להתקרב ללשמה.

כן.

תלמיד: ופה בקטע הזה, בעל הסולם כאילו מסביר למה הלא לשמה הוא מקום מאוד חשוב אולי אפילו יותר מלשמה.

בכמה מקומות שהוא מסביר את זה.

תלמיד: מה אני יכול לקחת מהקטע הזה לעבודה שלנו?

שהעיקר זה לעשות חשבון אמת.

""מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה." הוא עושה את זה בעצמו. ומדביק את המעשה שלו לבורא.

"מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו" לבורא. "בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו."

דווקא בדוגמה הזאת הפעולה שהוא עושה בלא לשמה, יותר חשובה מפעולת לשמה. נמצא בינתיים בכאלו מצבים מתחלפים.

שאלה: למה בלשמה הטביעה לשכר ולגמול מהבורא גוברת?

כשאדם דורש לשמה השכר הוא אחר, הוא רוצה עוד ועוד להשפיע, שיהיה לו אפשרויות להשפיע ולכן הוא יכול לבוא ולדרוש.

תלמיד: כן, אבל מה שאני הרגשתי מהקטע, זה שיש לו טביעה אגואיסטית לשכר, שהיא הולכת וגוברת כשהוא בלשמה.

אבל מה השכר?

תלמיד: הדרישה לשכר האגואיסטית גוברת?

למה אגואיסטית?

תלמיד: כי הוא יודע שהוא עשה לטובת ה', עכשיו הוא רוצה שהבורא יחזיר לו טובה. זה מה שהוא מתאר בקטע.

אם הוא רוצה שהבורא יחזיר לו, אז הוא לא עשה לטובת ה'.

תלמיד: הוא באותה פעולה הרגיש שהוא עושה 100% לטובת הבורא.

כן.

תלמיד: ואז הוא מרגיש, זה עולה בו, הוא לא שולט בזה, כן ככה זה, שהוא עכשיו רוצה שכר. כי הוא באמת עשה לטובת הבורא.

אז הוא יכול לבוא אחרי זה ולדרוש שכר?

תלמיד: מה הוא עושה במצב הזה, הוא צריך לבקש תיקון?

כשבאה אליו כזאת מחשבה?

תלמיד: כן.

אז הוא צריך להתחיל את העבודה מחדש ולעשות תיקון. כן, אתה צודק.

תלמיד: אם כך איזה שכר אדם יכול לדרוש מהבורא על הפעולות הטובות שלו?

רק שהבורא יקבל את העבודה שלו, וישלם לו בזה שייתן לו עוד לעבוד. כי העבודה בעצמה היא השכר.

שאלה: זה באמת קטע מעניין, כי איך זה שהוא בלשמה והוא מייחס את העבודה לעצמו, הוא אומר "אני עשיתי"?

כי אחרי הכול יש לו השתתפות משלו. אומנם הכול אנחנו אומרים זה עבודת ה', אבל האדם צריך לתת הזדמנות לבורא לגלות את העבודה שלו. אתה לא יכול להגיד שאין כאן מצד האדם כלום, זה אפס.

תלמיד: לא צריך בסוף מדרגה להגיד ולהרגיש ולהיות ממש בזה שכל המדרגה הייתה אין עוד מלבדו כדי להמשיך הלאה?

אין עוד מלבדו זה לא שאין מקום לגמרי לאדם, כי בצורה כזאת שטחית אין טעם לברוא את האדם.

תלמיד: גם לא בסוף המדרגה, בסוף התהליך?

אתה מדבר על סוף התהליך. זה עוד יתברר, אין לי מה לעשות, יש דברים שעליהם אי אפשר בינתיים ואפילו אסור לענות.

תלמיד: שמעתי קודם שכשהאדם רואה שהרצון לקבל רע לו, אז הוא ממית אותו.

בצורה טבעית רוצה להמית אותו.

תלמיד: אבל הרצון לקבל הוא מהפנט את האדם, מכשף אותו.

נגיד.

תלמיד: פשוט נראה שהוא ממית אותי לא אני אותו.

כן, הוא מראה לך נגיד שהוא ממית אותך ואז אין לך ברירה אלא להבין שאתה בעצמך לא יכול להתגבר עליו אלא לפנות לבורא. "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", זאת אומרת במעשה שנעבור עוד כמה שלבים יהיה לנו ברור מה קורה לנו.

תלמיד: בעניין הפנייה הזאת לבורא, לא מתחבר לי, אני לא מצליח לפנות לבורא, זה נראה לי כמשהו לא ברור, לפעמים טיפשי, כל כך מנותק לפנות לבורא, לדבר עם הבורא, לדבר עם משהו שאתה לא יודע מה זה, שום דבר לא מוחשי, ואומרים לך שהכול תלוי בזה שתפנה לבורא.

אתה נמצא בבועה שהיא כולה מנוהלת על ידי כוח עליון, ואתה צריך לפנות אליו כדי לשנות את הגורל שלך. מה בזה כל כך לא מציאותי? אנחנו נמצאים בכאלה כוחות בטבע שלנו.

תלמיד: כן אבל לפנות לכוחות האלה זה הכי לא מציאותי.

זה מה שיש לך, אחרת אתה בהמה.

תלמיד: אני מבין, אני שומע אותך אומר את זה, אבל כשאני בא לעשות את זה בפועל, לפנות לכוח ולדבר איתו, מה זה?

כן. אתה מעלה את עצמך לדרגת הכוח שמנהל אותך, שמשפיע עליך, בונה אותך, מסדר אותך. אתה מעלה את עצמך למעלה, לא שאתה משפיל את עצמך.

תלמיד: אני לא מרגיש שמשפיל, פשוט לא מרגיש מחובר לפעולה הזאת, כביכול "אני כותב אימייל לבורא". אני לא מצליח להביא את עצמי לעשות את זה.

ואם אתה בכל זאת תתאר לעצמך שאתה תלוי בו? תלוי.אני יכול להגיד, אני היום רוצה לעשות כך וכך דברים, אני לא יודע איך כל הדבר הזה ייגמר, אפילו אני לא יודע איך לבצע אותו נכון, אז אומרים לי חכמים, שיש לי איזו אפשרות, תפנה לכוח עליון, שהוא סידר לך את כל המצבים האלו ותבקש להצליח.

תלמיד: אז עכשיו אני רוצה שהיום הזה יעבור בחיבור עם העשירייה שבאמת כל מה שנאמר פה בשיעור אני אממש, ואני יודע שאני לא אצליח לעשות את זה.

זה בטוח.

תלמיד: עכשיו אני צריך לפנות לבורא אני לא רוצה לחכות.

כן.

שאלה: אני עכשיו פונה לבורא, אתה יכול לעזור לי לפנות איתי יחד לבורא? ללוות אותי בתהליך שאני אבין מה לעשות?

אנחנו כולנו יכולים לעזור לך, זה בעצם התפקיד שלנו.

תלמיד: מה עושים?

אנחנו נתחבר אליך ובכלל לכל אחד ואחד ונדחף את כולנו וכל אחד להתקרב לבורא, שיידעו איך לפנות אליו, איך לשאול אותו, לבקש ממנו ולקבל ממנו.

תלמיד: איך אני יכול לדחוף את החברים למשהו שאני בעצמי לא יודע איך לעשות?

אף אחד לא יודע.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים?

הבורא יודע, לכן פונים אליו.

תלמיד: אבל אני לא יודע איך לפנות, אף אחד לא יודע איך לפנות.

גם זה לא חשוב, כמו תינוק שצועק ואימא מבינה. ככה זה. צריכים לבכות.

תלמיד: אין לי בעיה לבכות אבל למי? למה? מתי?

לבכות, כמו תינוק שצורח, הוא לא יודע אם מישהו שומע אותו, לא שומע, אבל אימא מרגישה שהוא צורח, שהוא חייב עזרה, שמשהו רע לו, ואפילו יודעת מה רע לו, או שלא יודעת אז היא באה אליו ובודקת ומגלה למה הוא בוכה.

תלמיד: יש הרגשה לפעמים כשאתה נמצא במצבים, עליות ירידות, כל מיני דברים, אני מרגיש לפעמים שיש איזה כוח שבאמת איכשהו מלווה אותי. שהוא שומר, כמו האימא הזאת שמסתכלת מהצד כשהילד משחק.

כן.

תלמיד: אבל אני לא מצליח להוציא מעצמי פעולה של לפנות, לצעוק לאימא הזאת, לבורא. אני מרגיש שיש שם משהו ששומר, מלווה אבל כשאומרים לי מקובלים אתה צריך בעצמך לצעוק, לבכות, בזה אני נתקע.

מה מפריע?

תלמיד: שזה לא ברור למי אני בוכה? למה אני עושה את זה? נראה לי פעולה לא הגיונית בעליל, אני לא מסוגל להביא את עצמי לעשות פעולה לא הגיונית.

כן, חסרות צרות. כי אם היה דוקר יותר היית בוכה וצועק בצורה יותר אמיתית.

שאלה: כשאני שומע כאב כזה או טענה, או פניה, או שאלה של חבר שלי בעשירייה, במה אני יכול לעזור, במה אנחנו יכולים לעזור כחברים בעשירייה?

אם אתם שומעים?

תלמיד: כן, עכשיו שומעים את החבר שלנו חבר מהעשירייה, מה לעשות במצב כזה מכאן?

אתם צריכים יחד לדבר ביניכם איך לעזור לו. ואתם צריכים להחליט במה עוזרים.

שאלה: כל עוד לא זיקקתי איזשהו קצה חוט שממנו אני יכול להגיד "יש לי למי לפנות" כמו שהחבר עכשיו אמר, האם זה שאני מנסה באיזו צורה לתרום, להתחבר, להתקרב לעשירייה, זה לא פנייה לבורא?

כן, לכן מאהבת החברים לאהבת ה'. אנחנו קודם מתקרבים לעשירייה ושם אנחנו מוצאים קשר לבורא.

(סוף השיעור)