שיעור בוקר 07.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 470, מאמר "הגלות והגאולה"

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב)".

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

שאלה: הוא כותב על עם ישראל שהוא עם מיוחד, שהוא חייב להגיע לתכלית שלו, כן?

כנראה.

תלמיד: והוא כותב, "וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות". איפה רואים שמתוך זה שעם ישראל סובל עוד ועוד, כמו שרואים בימים אלה, מגיע איזשהו לימוד?

כנראה שעוד לא עברנו את כול הצרות.

תלמיד: עדיין לא מובן איך צרות מביאות שכל.

אני לא יודע, כך הוא כותב, אז כנראה שבסוף הדרך אנחנו נראה את זה.

תלמיד: במאמר הקודם שקראנו יש את הדוגמה עם הרופא, שמה שהרופא הטוב נותן לחולה זה את הבנת המחלה, ממה הוא סובל.

אני לא הולך לעשות כאן חשבונות כמו בגמרא, בלימוד התלמוד, אלא אני קורא מה שהוא כותב ומשתדל לפי זה, ככל שאני יכול, לסדר את השכל שלי. איפה שאני מבין, אני מבין, ואיפה שאני לא מבין, אני לא מבין.

תלמיד: איך מתוך מכות בסוף עם ישראל אמור להרגיש? זה לא מובן איך זה קורה.

כנראה שזה עוד לפניך, כעת אתה עוד לא מבין ותבין. אין מקום לשאלות כאלה.

שאלה: נראה שבהיסטוריה של העם יש תמיד חלק שמנסה להתקדם ככל שהוא מבין את התורה, וחלק שברצון מתרחק ממנה, ורואים את זה גם היום. כשהבורא או הטבע מנסה לבוא בחשבון על חיבור באותו עם ישראל, אז האם הוא עושה חשבון רק עם אלה שמשתדלים, או גם עם אלה שלא רוצים חלק בה? מי צריך להיות בחיבור, האם שני החלקים האלה או רק אותו חלק שמשתדל בתורה?

אותו חלק שמשתדל בתורה, הוא צריך לחזק את עצמו, לקשור את עצמו, ולצאת כנגד אותו חלק שרוצה לפרוש. ובזה הוא בעצם לא מאבד את עצמו, הוא פורש רק מקשר פיזי ויכולת לתיקון, אבל הוא בכל זאת קשור לאותו מקור, הוא שייך לעם ישראל, ולכן החשבונות המקריים האלה שלו הם לא יעזרו.

תלמיד: האם החלק שכן משתדל בחיבור, צריך להביא בחשבון את אותו חלק שבועט בתורה?

כן.

תלמיד: לפי מה שכתוב, נראה שעם ישראל צריך להבין שיש כוח עליון וצריך להסתדר לפיו.

כן.

תלמיד: ואילו היום יש אנשים שהכוח העליון לא קיים אצלם. האם כן צריכה להיות הסברה או הפצה או להתחיל לעורר אנשים ולהגיד שיש כוח עליון ויש לנו עבודה להתכוון אליו, או שזה לא רלוונטי לתקופה שלנו?

אני חושב שזה יהיה מאוד רלוונטי, רק צריכים עוד קצת זמן.

תלמיד: האם אפשר לקחת מפה משהו להפצה בכל מיני רבדים, בכל מיני צורות, או עדיין לא?

אנחנו נוכל לקחת. האנושות תעמוד מול כאלו שאלות שלא יהיה לה מה להגיד, מה לענות, ולהישען על משהו לעתיד, זה ממש יהיה כך. אנחנו נמצאים עכשיו באיזה שינוי בטבע, שהוא מקרין עלינו כאלו מצבים שלא יהיה לנו שום פתחון פה להסביר, להגיד לעצמנו, כלום. זה יקרה עוד מעט, זה כבר מתחיל להיות אבל לא כולם רואים.

שאלה: בהמשך לזה הוא כותב "והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל." מה זה לעשות שלום?

שלום זה מהמילה שלמות. שלום זה השם של הבורא. לעשות שלום זה להיות תחת שליטת הבורא, לקבל את זה בכל הלב.

תלמיד: למה הוא מתכוון שיש צורך לעשות שלום בין קבוצות אנשים?

שלום לא יכול להיות אם יש לך שליטות שונות בכל מיני קבוצות. זו לא גישה, זו פוליטיקה, ולא שלום לפי התורה.

תלמיד: השלום לפי התורה זה להיות דבקים בבורא.

כן.

שאלה: דיברת על כך שהולך להיות שינוי באנושות, שינוי בטבע, שלא יאפשר לאנושות להישאר אדישים. אנחנו יודעים שכל העבודה שלנו היא בעשירייה ובחיבור בינינו. אני כל הזמן מנסה להבין ולהרגיש איך אנחנו בעבודה שלנו בעשירייה, בעבודה שלנו בחיבור, משפיעים בחוץ על כל האנושות? באיזה יחס אנחנו צריכים להתאמץ בחיבור בינינו כדי להשפיע ושבחוץ יהיו פחות מכות? כי מן הסתם הטבע לא יבוא בליטופים לכל האנושות, זה יהיה בצורה קשה. איך עושים שתהיה התקדמות טובה לכל המציאות?

אני לא חושב שתהיה התקדמות טובה או לא טובה. אני חושב איך אנחנו יכולים ומתי להלביש את העולם שלנו בתוך כוונת הבורא, ולזה עוד לא הגיע זמן. לכן כל הטענות שלך הן עדיין לא טענות אמיתיות, אי אפשר לבצע אותן.

תלמיד: אבל מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה? האם נשב בעשירייה ונגיד עוד לא הגיע הזמן? אנחנו צריכים להתאמץ כדי לקדם את הזמן הזה.

תשתדלו בינתיים בתוך בני ברוך העולמי לעשות קשר כזה כמו שאתם רוצים לצאת איתו לעולם, ותראו כמה יש בזה עדיין עבודה.

תלמיד: אותה עבודה, שאנחנו שומעים ממך תדיר שהיא עבודה בחיבור בינינו, איך באותו מאמץ בחיבור, עם אותם תשעה חוץ ממני, נכנסת התרופה הזאת כלפי כל העולם?

אני לא יודע איך כלפי כל העולם זה יכול להיכנס. אני יודע רק דבר אחד, מהו הגדר שאנחנו יכולים כן לממש את השיטה בינתיים, ובזה אנחנו צריכים להשתדל להצליח.

שאלה: אם האדם לא אחראי לבעיה, האם הוא יכול להיות חלק מהפתרון?

אין כאן אחראי או לא אחראי.

תלמיד: האם אני צריך למצוא את בעיה בתוכי על מנת לתקן את הבעיה שאני רואה מחוצה לי?

נגיד.

תלמיד: איך להתכלל נכון בעשירייה, על מנת למצוא בתוכי את הבעיות שאני רואה בעולם?

אני חושב שזו לא הדרך. אנחנו צריכים להיות קשורים יחד בעשירייה, כאיש אחד בלב אחד. אז בתנאי הזה, כמה שאנחנו נתקרב אליו, הבורא יתגלה בכל הטבע שלו בתוכנו, בעשירייה, בגופנו, ממש בגוף העשירייה. מתוך זה אנחנו נבין יותר את דרכי השלום שלו ואת האיכות שלו וכן הלאה. זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: הוא בעצם מאשים את צדוק ובייתוס, הצדוקים, שהם אחראים בגלל שהם עשו ככה. זה מאוד לא אופייני. למה הוא עושה את זה?

אני לא יודע אופייני או לא אופייני.

תלמיד: הוא קורא להם חכמים שכאילו סטו מהדרך. מתי שחכמים סוטים מהדרך זה הופך לחורבן?

אני לא יודע.

תלמיד: מאז ומתמיד הייתה מחלוקת בתוך העם, תפיסה כזו, תפיסה כזו. למה פה זה הפך לחורבן?

אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור מה שהוא מספר לנו קצת, ולא יותר. ולא להבין אותו מתוך השכל שלנו, של היום.

תלמיד: לא הבנתי.

אני לא יכול להבין את הקושיה שלך כי אני לא חי באותו עולם ובאותם הזמנים שאתה שולח אותי אליהם. היו שני חכמים גדולי עולם, והם היו ביניהם במחלוקת.

תלמיד: אז אנחנו יכולים להסיק מזה משהו להיום?

בוא נקרא הלאה, נראה.

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: לפי מה שהבנתי הוא אומר שיש לנו בעיה בין לשמה לבין לא לשמה, זה היה כל הזמן הקרב בתוכנו. אז איך לחזק אותנו בקו הנכון, רק ל-לשמה כל הזמן?

כנראה שהוא ייתן לנו אחר כך איזו עצה.

שאלה: כשמסתכלים היום על העם בישראל אז הרוב אלה אנשים - מסורתיים, מאמינים שיש משהו.

עם המלחמה, אני שומע את זה המון מאנשים, זה שהייתה לנו טכנולוגיה ויכולת והפתיעו אותנו זה מלמעלה, זה בא לתת לנו איזה מסר, אנשים אומרים את זה בפירוש, לא סתם.

אז מה?

שאלה: בכלל כל מה שקורה היום, כל דבר הם אומרים זה מלמעלה, זה מלמעלה.

אותו דבר היה אחרי השואה. איך יכול להיות ששה מיליון, תפסו אותם כמו כבשים וגמרו אותם, איך יכול להיות, איפה הבורא היה, או שהוא עשה את זה בעצמו?

תלמיד: הם לא אומרים איפה הבורא דווקא, הם אומרים זה לטובה, איכשהו מבינים שזה למשהו לטובה, למרות שלא מרגישים, אבל מסתכלים ואומרים. מה אפשר לומר לאנשים? כאילו אפשר להתעלם מזה, אבל כשאומרים שצריך להתחבר אז זה כבר יותר קשה, איך אני אתחבר עם ההוא, מה פתאום, הם שונאים, זה כבר פתרון קשה מידי. יש כאילו איזו מבוכה מאוד גדולה בקרב הציבור.

מבוכה אפילו שאנחנו מגלים את השנאה שבתוך העם, אנחנו בכל זאת לא מגלים פתרון לשנאה. נניח רוצים להיות מחוברים, רוצים להיות כאילו גוש אחד, אבל איך להגיע לזה לא מובן לנו. כי ברגע שאנחנו קצת יוצאים מהנקודה הזאת, אז אנחנו שוב נמצאים במריבה פנימית, אז מה לעשות? יש לכם פתרון?

שאלה: חורבן הבית הגיע מהחכמים שהלכו בדרך לא לשמה, מזה הגיעה הבעיה, נחרב הבית. לא לשמע זה על מנת לקבל, לשמה זה על מנת להשפיע. עד שאנחנו לא נגיע לעל מנת להשפיע אין בכלל לצפות מאף אחד כלום, הפתרון היחידי שיש, זה כאן וקראנו את זה במאמר הראשון.

ומה קרה מאז?

תלמיד: לא יודע, אנחנו עושים בירורים, מנסים להגיע ל"לשמה" וגם השאלות כאן אני לא מבין מה, אבל זה כתוב, שצדוק ובייתוס, היה מטעם החיוב שהם לא ילכו ב"לשמה".

כן.

תלמיד: ומזה נחרב בית המקדש ואנחנו צריכים לחזור ל"לשמה", אנחנו יכולים ללכת ברחוב ולהגיד להם "לשמה", מה הם מבינים מזה, הם שמעו פעם על מנת לקבל, על מנת להשפיע, מישהו שמע את זה פעם חוץ מאיתנו?

זאת אומרת, אנחנו צריכים לצאת להפצה נכונה שהיא תהיה מובנת לכל שדרות העם למה אנחנו צריכים לשאוף, אז תגיד אתה.

תלמיד: אנחנו בתוך העשיריות צריכים להגיע ללשמה דבר ראשון, אני לא מרגיש שאנחנו בלשמה בתוך העשיריות, הבעיה היא פה, לא המקום אחר, זה שעושים הפצה צריכים לעשות הפצה, אין לי שום בעיה להפיץ כמה שאפשר.

כן.

תלמיד: אבל הבעיה היא אצלנו, אנחנו צריכים להגיע ל"לשמה" ואני לא חושב שאנחנו עדיין ב"לשמה".

בסדר.

תלמיד: אני לא יודע מה, אני באמת לא יודע מה, זו צעקה, זו צעקה פנימית שיש בי.

צעקה פנימית זה מה שדורשים מאיתנו?

תלמיד: כולנו, לא רק מאיתנו, וייאנחו בני ישראל מעבודה קשה.

אז מה אנחנו עושים, מה התוכנית?

תלמיד: אני לא יודע, שאנחנו יצעקו, שכולם יקומו ויצעקו, אנחנו רוצים להגיע ללשמה, לא שומע שאנשים רוצים להגיע ללשמה. עוד פעם אני אומר את זה, בוא נתפלל אני ואתה על כולם ונכניס גם כל מי שרוצה לצעוק?

בסדר.

שאלה: אני לא מצליח להבין פה, הבעיה פה היא להגיע ל"לשמה" או שהלכו אחרי "יופי החיים" כמו שהוא כותב כאן, שפיזרו את העודף שלהם על דברים שלא שייכים בכלל לשום דבר שקשור לתורה? אנחנו יודעים שיש פה שתי מדרגות, איפה הבעיה?

הרי הוא אומר בסוף שכל הצרות היו נמנעות אם לא היו אנשים שהיו מפזרים את העודף שלהם על יופי החיים ולתת כסף למדרשות וכן הלאה, לעומת שהם התחילו לחיות חיים של יופי. אז אני מרגיש את זה גם כבעיה וגם ה"לא לשמה" כבר קראנו על כך שזאת הייתה הבעיה, מה באמת לפי דעתך כאן המכשול או מה שמביא את הצרות על עם?

לפי דעתי זו גם הבעיה, שאנחנו לא מכוונים למטרה הנכונה, שאנחנו מפזרים את הכוחות שלנו לכל מיני כיוונים שאין בהם צורך, שאנחנו לא בונים את עצמנו, לא מכבדים בינינו אותם אנשים שיש להם איזו תשוקה ל"לשמה", צריכים יותר ויותר להתגבש ולעשות על זה חשבון נפש ולהמשיך.

תלמיד: אני רואה שכל השכנים שלי עם כל מיני מכוניות ואני רואה רק משיכה אחרי יופי החיים.

זה טבעי.

תלמיד: אבל לעם ישראל אסור להתנהל כך או שזו לא בעיה בכלל, שיתנהגו כך ורק מה שחשוב זה בין ה"לשמה" ל"לא לשמה", בין אלה שלומדים ל"לשמה" לבין אלה שלא לומדים "לשמה". לרוב החילונים אין בכלל קשר לשאלה הזאת.

ולדתיים יש קשר?

תלמיד: אתה רואה יש פה אולי צדוק ובייתוס, השאלה היא בין אלה שכן אמרו אנחנו נשתמש בתורה או ל"לשמה" או לטובת עצמנו.

זו המריבה שבאמת מביאה את המצב על עם ישראל או שיש פה את הבעיה השנייה שפה בעל הסולם כותב עליה, יש בכלל כאלה שמנותקים מזה לגמרי ומפזרים את החיים שלהם על דברים שיש להם יופי חיצוני.

בינתיים בכל זאת מקור הבעיה הוא די נעלם.

שאלה: אני כן חושב שהפתרון הוא הפצה דווקא, אמרת קודם שבאמת יש חיסרון, משהו שלא היה אף פעם, אנחנו בתקופה שבאמת אנשים רוצים ולנו יש את הפתרון. לפני עשר שנים יצאנו, ניסינו להוריד את החיבור לדרגת העם, "תנועת הערבות" אבל אז לא היה חיסרון.

היום באמת כולם רוצים ולא יודעים איך. ואנחנו יודעים איך אז כאילו למה לא לסדר את זה ולתת להם? יש לנו את זה, את הפתרון והם רוצים את הפתרון, אז איפה זה תקוע?

הפתרון הוא תקוע כרגיל במשך כל השנים, אלפי שנים בביצוע, זה די פשוט.

תלמיד: היום יש לנו ממש הזמנה מהעם, כולם מוכנים לעשות באמת, רק מה זה חיבור, מה זה פתרון, יש לנו ממש מודלים לכל הדברים האלה, אז דיברנו במעגל, בזוגיות, בכלכלה, יש לנו בכל נושא באמת, אפילו לדעת איך לרדת עד לשם.

אנחנו חייבים רק לצאת פה מהקונכייה הזאת כאילו "לשמה", עשיריות, אני מבין את החבר שלנו, אני גם כמוהו מאוד רוצה אבל אולי זה מה שתוקע אותנו, שאנחנו דווקא פה עסוקים איך אנחנו נגיע ללשמה בזמן שהמדינה כאילו בוערת.

כן.

שאלה: רק אולי כדאי עוד הבחנה אחת, אני שומע פה הרבה קביעות מוחלטות על זה שמוכנים ויש דרישה ורוצים. צריך להבין שהמצב הוא כזה היום שהכול מאוד חשוף והאסון הזה שקרה פה בעם ישראל הוא רחוק מלהיות הבנה שזו איזו תוצאה של משהו ולבוא ולגשת ולהשתמש בזה כאיזו מקפצה.

אני לא מתרשם שיש איזו מוכנות לדבר הזה ושבדרך כלל מה שקורה בכל מיני דברים כאלה שמנסים לקחת את זה, זה יכול לעורר איזו פעולת נגד חזקה מאוד, ולכן צריכים להיות מאוד עדינים עם הדבר הזה.

ברור שצריך לדבר אבל הנטייה הזאת שכאילו עכשיו הכול ברור ועכשיו הכול מוכן ושרק מחכים שמישהו יבוא עם איזו שיטה, לא. אני לא מתרשם שזה המצב בכלל. צריך לנהוג בסופר עדינות ורגישות והתחשבות בזה שאנשים עברו טראומה שהם עדיין לא בדיוק מבינים איפה הם נמצאים, זה הכול.

זה נכון.

תלמיד: בזמן האחרון דיברתי עם אנשים רבים, חילונים, דתיים, כולם מסכימים עם המשפט "ואהבת לרעך כמוך". אני חושב שאנחנו צריכים להעלות את קצב העבודה שלנו גם הפנימית וגם החיצונית, אבל יותר חשוב הפנימית, כך שכל יום נעלה, נעשה עוד עבודה, עוד דרישה, נחפש עוד משהו בפנים שיוכל להוסיף להשתוקקות להגיע למטרה. אולי זה המקום בו נוכל לעבוד על כך יחד, בדומה לילד קטן המתחיל ללכת בשתי רגליים, שמאל, ימין, ולאט לאט מגיע ליכולת לרוץ. אנחנו חייבים ללמוד מהדוגמאות הפשוטות האלה ולהוסיף לתוך עצמנו את העבודה שאנחנו לומדים פה מרב"ש.

שאלה: אמרת שחסר לנו ביצוע. למה התכוונת? כנראה שלאורך כל השנים לא ביצענו את ההפצה בצורה מוצלחת, איך צריך לעשות זאת?

אני לא רוצה להגיד יותר. אין ספק שאנחנו צריכים לצאת להסברה רחבה בכל העם, זה מה שבעל הסולם ורב"ש רצו. אין מה לעשות, רק לבצע. יש לנו אנשים, חברים, חומר, תשתיות, צריך להתחיל לעבוד בזה, אני מאוד מקווה שנתחיל, כל עשירייה ועשירייה חייבת להמליץ מה לעשות. מי יקבל את הפתקים האלו?

תלמיד: כל עשירייה, בכל שפה יכולה לשלוח את הצעות חבריה ל-boardworldkli@gmail.com ואנחנו נמיין.

מה שנקבל תוך שבועיים נרשום ומזה נתחיל לעבוד.

שאלה: למה שלא נממש זאת כבר עכשיו כשהעשיריות יושבות כאן? כשאנחנו מתפזרים לא כל החברים נמצאים. בשיעור יש את הכוח של כל החברה, כל העשיריות, ואתה נמצא פה, אז שאנשים יישבו ובאמת יתחילו לעשות עבודה. הכוח של השיעור הוא פשוט עצום וחבל לפספס אותו.

יש לנו עדיין חצי שעה ואפשר לדון בזה כבר עכשיו. תוך חצי שעה נקבל אינפורמציה, נאסוף את כל המידע, ועם זה נוכל לצאת אחר כך לפעולה מעשית.

סדנה

כל עשירייה ועשירייה, לא חשוב כמה היא שלמה, צריכה לתת עכשיו תשובה בנוגע לתפקידנו, במה שאנחנו נמצאים כרגע ואיך נממש זאת בפועל ממש בחיים שלנו. בלי פנטזיות, אלא למעשה בלבד.

*

שאלה: מה לעשות אם אין לנו דעה אחת בעשירייה, לכל אחד יש הצעה משלו.

תעבדו על כך שתהיה דעה אחת.

תלמיד: אנחנו רוצים לתמוך ולחזק את החברים שלנו שהתאספו עכשיו במרכז בפתח תקווה. אתם לוקחים על עצמכם את העבודה הגדולה הזאת ואנחנו רוצים להתפלל עבורכם, תודה לכם.

תודה לכם.

תלמידה: בשם נשים רבות בכלי העולמי, חייבים קודם כל מצידנו לא לנסות להבין משהו בתוך מה שקורה, אלא לעשות את כל המאמצים כדי להשפיע על הלב ולמשוך את החסד של הבורא. להיכנס לעבודה בעשיריות עם חסדים על ידי קריאת תהילים כמנה יומית של תרופה, ואולי כך נוכל לעזור לאיכות ההפצה בהתקדמות של קבוצת הגברים.

תלמידה: אנחנו צריכים להתפלל עבור החברים, אנחנו לא מעריכים מספיק את התפילה וזה כלי הנשק העיקרי שלנו. כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתחברים בצורה טובה יותר ודרך החיבור נוכל להפיץ בצורה טובה יותר לעולם. לפני כמה דקות היו כאן בחדר רק כמה חברות עם מצלמה דלוקה, אני התחלתי להתפלל עבור החברות והחדר התחיל להתמלא. זה הכוח שיש לנו, להתפלל אל הבורא.

כן, טוב.

שאלה: אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות יותר אישיים בהפצת חכמת הקבלה. אנחנו צריכים להביא יותר את עצמנו החוצה בכך שאנחנו מפיצים את חכמת הקבלה, להפוך אותה ליותר נגישה דרכנו, שיתחברו יותר אלינו, מאשר נתחבר אנחנו לעולם החיצון.

כן.

שאלה: מצד אחד אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה, זה ברור שאנחנו חייבים לעשות את זה, אבל רק מיעוט אנשים מתעניינים בחכמת הקבלה. אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בקו השני, בנושאים שמעניינים את הציבור כמו מערכות יחסים, התפתחות האנושות, חינוך. אלו נושאים שמעניינים את האנושות ברמה אגואיסטית אבל דרכם נוכל למשוך אותם לחכמת הקבלה.

תודה.

שאלה: המיקוד בשיעורים עבר לכלי הישראלי, והזמן שנותר מוקדש ליתר העולם. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לתמוך בכלי הישראלי. כתוב שאומות העולם יביאו את עם ישראל לבורא, ויש רצון שיהיה חיבור בעשיריות ובין העשיריות כדי להתכלל בכלי הישראלי ולהבין איך לתמוך בו ולקדם אותו, כי אנחנו רואים ומרגישים כמה עבודה עושים החברים מישראל, אבל יש גם ייאוש שלא מצליחים לעורר את עם ישראל. היינו רוצים לסייע בזה, ואנחנו רוצים לדעת איך להתחבר נכון כדי לתת דחיפה לישראל.

אתם צריכים לכתוב כנראה ל-boardworldkli@gmail.com ולסכם באיזה אופן לדבר איתם, באיזה אופן כל הכלי העולמי יוכל להשתתף בצורה יותר אקטיבית בכל הפרויקטים והעניינים שלנו, שיעורים, שאלות. הכול תלוי בכם.

תלמיד: הדעה האישית שלי היא שקרוב לשנה, מאז שירדת לאולם הלימוד, אתה מרוכז יותר בכלי הישראלי. הרי זה לא סתם קורה, כנראה יש פה איזו מחשבה מאחורי זה.

צריך לדון בזה, יתכן שאני צריך באמת להתרחק מכולם. אתה צודק.

שאלה: כדי לפתח תחושה משותפת של חיסרון, רצינות וחשיבות להפצה, כדאי לחשוב שבעזרתה אנחנו עוזרים לאחרים בעולם שלנו לגלות את הבורא ולפתח את ההרגשה שיש לנו הזדמנות להשפיע לכולם. זה עניין רציני ודחוף מאוד, ואנחנו צריכים לפתח את החיסרון הזה יחד עם כל הכלי העולמי ולא רק ישראל.

בסדר גמור.

(סוף השיעור)