שיעור צהריים 26.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 700, אגרת י"ד

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 700, אגרת י"ד.

אגרת י"ד

שנת תרפ"ה (1925)

"ב"ה י' שבט תרפ"ה ורשה יע"א

לכבוד. .. נ"י

... ועיין היטב באלף יומין דחול! כי הם שבילי דנהר דעה, והיינו דקאמר שמואל: "נהירין לי שבילי דשמיא [ברורים לי שבילי השמים]". בבחינת שבת, "כשבילי דנהרדעה", בחינת יומין דחול [ימי החול]. כלומר, "מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ואם כן כל האורות דשבת נערכין באורות שמרויחין ביומין דחול. שז"ס "אלף יומין דחול".

ובזה יובן הפסוק, "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח.

וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.

וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות, "ספיריית", שמאירים לעולם. מסוף העולם עד סופו. שזה סוד "ולמען תספר", וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר. דהיינו, "וידעתם כי אני הוי'", "ולא שליח". שז"ס שער הנון, שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים טהור וטמא, בזה לעומת זה, שבהם "צדיק מ"ט לפני רשע".

וזה ענין הכתוב: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו וכו', כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי". פירוש, על דרך שכתוב: "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך וכו'", והבן, אשר "משכלה ועקרה", הוא ענין אחד, אלא שעקרה נקראת בחינת החסרון והאות עצמה. ומשכלה נקראת בחינת המלוי, שנותן הסטרא אחרא, למלאות החסרון הזה, שאין לו קיום, וקצר ימים ושבע רוגז. ולעת תיקון נגלה לעין, שמזו המשכלה נעשית ההשכל, ומזו העקרה נגלה בחי' "וידוע אותי".

וזה שהורה לנו הנביא: "אל יתהלל החכם בחכמתו והגבור בגבורתו", כי כל בחינת הישות ומהות שאדם מרגיש בעצמו, אין בזה שום רוח, לא לעליונים, ולא לתחתונים, כי בכל בחינות מהות ואורות אין בו שום חדוש, שזה סוד, "ויוצר אור", פירוש, באור אין חדוש, אלא היצירה כלומר, בשעה שיש להשפיע מהלכים על גב אותיות ומגלה צורות העליונים.

אבל "ובורא חושך" שברא, הוא ענין הוצאת "יש מאין", כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ואין כאן חדוש אלא חשך. כמו דיו לספר תורה. אשר בהתאמצות העובד הוי' לעשת נחת רוח ליוצרו, ולהשלים חפץ הוי', אז מתגרה "המשכלה ועקרה". ובסוד קבלת עול מלכות שמים בשלמות, שזה סוד "זאת" - זוכה ורואה הצורות האמיתיות שיוצר אור, בקושיות וטרדות, ואז זוכה להתהלל בהשכל וידוע שזהו רווח אמיתי, הלל ונרצה במחשבה תחילה.

ובזה יובן הפסוק: "ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם וכו'. ויגרש אתם מאת פני פרעה" - אשר כל התגברות פרעה מלך מצרים, לא היה אלא "בטף" כי לא ידע את יוסף שכלכלם בלחם לפי הטף. וסוד הטף, הוא סוד, שפע המצומצמת בשעת קטנות. בסוד מה שאמרו ז"ל: "טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם". ולכן הראה כחו על הטף, ואמר: "ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים". כי על ניצוצי הגבורות בעבודת ה', יש לו להודות שעל ידי הקדוש ב"ה באו. אבל על ניצוצי הרעה שנגד פניכם, זה אי אפשר לומר, שמצד השי"ת הוא. ודו"ק בזה.

ולכן אמר: "כי אותה אתם מבקשים". כלומר, כל מגמתכם הוא להגביר ניצוצי הגבורה. ולהגביר ניצוצי הרעה. ואיך תוכלו ליחד ניצוצין הרעות להשי"ת. ובזה נגרשו מבחינת הפנים של פרעה ודו"ק כאן.

ובזה יובן מכת הארבה, שנאמר: "וכסה את עין הארץ וכו', ואכל את יתר הפלטה" פירוש, כיון שראה השי"ת שכל אחיזתו של מלך מצרים (עד שגירש אותם וכו'). היה במה שבירר הגברים, ודחה את הטף (על דרך אותה אתם מבקשים כנ"ל) לכן המכה חמסה מהם גם בחינת הגברים. ואבדו גם כל ניצוצי הגבורה.

ובזה תבין הפסוק של הגאולה: "החדש הזה לכם ראש חדשים". פירוש, במצרים היה נקרא החדש סיון ע"ד שאמרו ז"ל בהר סיני, שמשם ירדה שנאה, כמו כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סיון, כמו שנאן, כלומר, שנאה שלנו כנ"ל, על דרך "אותה אתם מבקשים", וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם. ודו"ק.

ובאור הגאולה, כשזכו לאלפי שנאן, נעשה החדוש (החודש) הזה, לראש וראשון, ובמקום סיון, נצטרפו האותיות לניסן. כלומר, נסים שעמנו. וזה שפירש רש"י על הכתוב הזה: "החודש הזה, מלמד שהראה הקדוש ב"ה למשה לבנה בחדושה". והדברים עתיקין.

יהודה ליב"

אגרת לא פשוטה, בעל הסולם כל הזמן מייחס את הטקסט למקורות אחרים.

שאלה: מה זה אומר ש"ברוחניות אין אותיות" ואיך נוכל להשתמש בצורה נכונה באותיות כדי לצאת מן החושך?

זה משהו שאני לא יכול להסביר לך, נדרש עוד זמן, אבל אנחנו נגיע לזה. העניין הוא שהאותיות הן הרי לא אותיות, זה ציור של כוחות שפועלים על הרצון שלנו, ולכן לא סתם כותבים אותן אלא מציירים אותן. אני לא יכול להסביר מעבר לזה, נעבור את זה יחד.

שאלה: לגבי הקטע הזה על חודש סיון, שנאן, השנאה, האם תוכל להסביר מה זה אומר "וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם."?

אותיות הן הרישום של הכוחות שהאדם צריך לעורר כאשר הוא קורא את הטקסט הזה. ולכן כשהמקובלים קוראים את הטקסטים האלה, על ידי זה הם משייכים את עצמם למילים האלו, לאותיות, ויכולים בזה לשנות את הכוחות שלהם ואת ההשפעה שלהם.

תלמידה: כלומר אני מוחקת את האותיות האלה?

כן.

תלמידה: ומה זה אומר ששנאו אותם, שאתה שונא ומוחק את כוחות האגו?

כן.

שאלה: בהמשך לנושא האותיות, איזה אותיות אנחנו צריכים?

אנחנו למעשה זקוקים לכל האותיות, והאמת היא שאין הרבה, 22 אותיות, זה האלפבית הכי קצר למעשה מכל הקיימים. יש אלפביתים שיש בהם 42 עד 60 אותיות, וכאן יש 22 אותיות. פשוט צריך להבין למה רומזת כל אות, מה כוונתה, איזה שילובים של כוחות יש בכל אות. זה עסק רציני.

כאשר האדם מתחיל ללמוד את זה ולא רק ללמוד אלא להתקרב למשמעות של האותיות, אז הוא מרגיש איך הן משחקות בו, ואז הוא מתחיל לקרוא כבר בצורה אחרת. הוא כבר לא ממהר, כל אות מעוררת בו תגובה, ובצורה כזאת בהדרגה האדם מתחיל להרגיש מה הטקסט רוצה להעביר לו.

שאלה: איך לא להסיח את דעתנו כשאנחנו הולכים אחרי הבורא?

קודם כל אנחנו צריכים לבחור כאלו טקסטים שיהיו קרובים יותר אלינו, זה טקסט מאוד קשה, עמוק. מה עוד אנחנו צריכים? בעיקרון אנחנו צריכים להתקשר לאותיות בצורה רגשית ואז נוכל להבין את מה שהמקובלים רוצים להעביר לנו. זה יבוא עם הזמן.

שאלה: בפסקה הרביעית כתוב "כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות", מה זה אומר אם "תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי"?

האחוריים הם בדרך כלל כלים דקבלה. אם אנחנו מעמידים אותם לשימוש לבורא, זאת אומרת רוצים דווקא להשפיע על ידם, אז השפע שמגיע דרך הכלים דקבלה מעלה אותנו לפנים. וכך אנחנו מתחילים לראות איזה סודות, איזה אורות נמצאים במילים, באותיות.

תלמידה: אחרי זה כתוב "כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות", זאת אומרת המידות קשורות לאותיות, זאת אומרת ההרגשה של האותיות תשפיע גם על המידות שלנו?

כן.

שאלה: איך להתקרב יותר לבעל הסולם?

כמו שמתקרבים לבורא.

תלמידה: זה מרגיש מאוד מאוד רחוק. כשקוראים רב"ש אז מרגישים שהוא ממש מדבר על מה שעובר על הלב שלנו.

כן.

תלמידה: וכשקוראים בעל הסולם זה פשוט גובה שהוא בלתי מושג, המאמר שעכשיו קראנו הוא כמו סינית.

כן, זו אגרת לא פשוטה.

תלמידה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי קצת להתקרב אליו?

בהדרגה משבוע לשבוע, ממאמר למאמר, מאגרת לאגרת.

תלמידה: כדאי לקרוא את זה כמו סגולה גם אם לא מבינים?

רב"ש לא היה מכבד את זה.

תלמידה: אז לקרוא ולנסות להבין?

לקרוא בכוונה לנסות להבין.

שאלה: הרגש הזה שהמאמר גורם והיופי, העבודה שהוא מתאר פה, האם אנחנו נשיג את זה, אנחנו נעשה את העבודה הזאת?

כן.

תלמידה: אז אפשר פשוט להשתוקק להגיע לשם ואז נתחבר לבעל הסולם?

נגיד שכן. אני לא חושב שזה בצעדים כמו שאת מציירת לנו אותם, נכנסנו, קוראים, משתוקקים, מייצבים את הדברים ומגיעים, אבל בעצם זה נכון.

שאלה: לא הבנתי כלום מהמאמר אבל כתוב משהו קטן "וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה". מה ברוחניות נשאב מהגשמיות?

אני לא יכול להסביר את זה, זה עניין של הרגשה או התקשרות, לכן חצי המשפט הזה לא ייתן לך משהו. אבל בכל זאת, תשאלו עוד שאלות.

שאלה: כתוב "וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח."

גם אנחנו נמצאים בתקופה של מכות כמו מכות מצרים ונראה שגם לנו קשה להגיד שזה אין עוד מלבדו. מה אנחנו צריכים כדי באמת להרגיש את זה, כדי שנוכל להעביר לעם שזה באמת כוח הבורא שפועל?

אנחנו צריכים להעביר כל אחד לכולם, שממש תתיישב בנו דעה כזאת ש"אין עוד מלבדו", שרק כוח אחד פועל בכל העולם, שאין לנו על מי עוד לחשוב ולמי עוד להתקרב, אלא רק הבורא הוא בעצם המקור של החיים שלנו, של החיות שלנו, ועיקר ההצלחה שלנו.

תלמיד: וכשאנחנו נרגיש את זה בינינו ונשכנע אחד את האחר שבאמת רק הבורא עומד מאחורי כל מה שקורה עכשיו, זה יעבור לעם, לעולם? זה יעבור כמו תדר כזה?

כן, זה יעבור.

שאלה: היה פה משפט, "ופרע את ראש האשה", וקשרו אותו ל"אין שום כח זולתו", "למען שתי אתתי אלה" ו"בא אל פרעה". מה זה קשור לזה, ומה הכוונה "ראש האישה" בכלל?

זה רצון לקבל שנמצא בכלים. אנחנו נלמד, אתם לא תבינו את זה נכון עכשיו. לא מדובר על אישה ששייכת לנשים, ולא על גבר ששייך לגברים.

תלמידה: נאמר כאן עוד משהו, "לכן המכה חמסה מהם גם בחינת הגברים." אז בטח מדובר על התכונות השונות שלנו?

כן.

שאלה: כתוב בטקסט "שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כוח זולתו."¹ אם כך, זה תלוי במחשבה של האדם?

זה תלוי במחשבה של האדם. אם הוא נמצא תחת כוח מיוחד ששולט עליו, אז הוא באמת שולט.

תלמידה: זאת אומרת המלחמה שלנו היא בעצם להיות בחיבור, כל הזמן להחזיק באין עוד מלבדו.

אנחנו צריכים להחזיק בזה חזק בינינו ובצורה כזאת אנחנו קובעים שכן, גם ברוחניות אנחנו מעלים את הכוח שלנו, מעל כל הכוחות של השונאים שלנו וכך מתחברים ומתקדמים. זה מאוד חשוב.

שאלה: אני הבנתי שכאשר הם חושבים שהם עובדים בשביל המצרים, אז הם בגלות. כביכול הם לא מבינים שהם עובדים בשביל הבורא, אבל הבורא שם על עצמו לבושים.

כדי שתנסי בכוח לגלות אותו ולעבוד בשבילו.

תלמידה: שכלית זה קל, כולם אומרים אין עוד מלבדו, זה הבורא, הוא משחק איתנו, הוא מסתתר.

שכלית.

תלמידה: שכלית אין בעיה, הרעיון ברור.

ומה חוץ מזה? נפשית?

תלמידה: בכל זאת ללבושים האלה יש השפעה. אפילו כמו שאדם הולך להצגה, הוא מתפעל, בוכה, מתרגש.

בוודאי, אז מה הבעיה?

תלמידה: איך אנחנו חודרים את הלבושים האלה ומקבלים את המסר שהבורא רוצה להעביר לנו דווקא דרכם? הוא לא בא גלוי ואומר, אתם עובדים אותי. פעם הוא שם לבוש של פרעה, פעם לבוש של חבר, כל מיני סוגים.

כן.

תלמידה: אז איך מדברים עם כותב התסריט הזה? איך חודרים את התחפושת הזאת?

לנסות עוד ועוד ולא לבד אלא עם עוד חברים.

תלמידה: איך מנסים? זה כמו לשחק בנדמה לי.

לא, אם אני שומע שכך מדברים החברים, אני מאוד מתפעל מזה.

תלמידה: איך הם מדברים?

מדברים על כך שצריכים להוריד את הלבושים ולראות את הבורא בכל פעולה, בכל מקרה שאנחנו נפגשים בחיים.

תלמידה: אנחנו אומרים שזה הבורא, אנחנו גם מבינים שזה הבורא, אבל לא משחקים אתו את המשחק. אמרתי שזה הבורא והלכתי לישון, הבנתי שהבורא עשה לי, אמר לי, כיוון אותי. אבל איפה ההתפתחות?

ההתפתחות היא בכך שכל רגע ורגע את רוצה להחזיק את זה, ולכן כל פעם את מעוררת את הדמות הזאת שתהיה יותר קרובה אליך ותאחזי בה.

תלמידה: אחרי שאמרתי שזה "אין עוד מלבדו" ולא משנה איזו הצגה הוא עושה לי, מה הוא מצפה שאני אעשה?

הוא רוצה על ידי ההצגה שהוא מציג לך, שאת בכל זאת תגלי אותו, שהוא סובב לך את הכול ולא אחר.

תלמידה: ומה עוד?

זה הכול. בזה את מגלה שרק הוא נמצא בעולם.

תלמידה: מה זה מגלה?

מגלה ש"אין עוד מלבדו".

תלמידה: אני חיה במציאות אחרת?

את מרגישה בכל המציאות שבה את חיה, שהבורא עומד מאחורי המציאות ומסובב לך אותה.

תלמידה: ומה הוא רוצה ממני?

שאת כל הזמן תאחזי בזה.

תלמידה: זהו?

זהו, לא צריכים יותר. תנסי, תראי כמה זה לא פשוט. את לא צריכה לדעת שום דבר חוץ מהכלל הזה ש"אין עוד מלבדו".

תלמידה: אנחנו אומרים את זה, אנחנו באמת מאמינים בכך שזה הבורא.

אני לא מבין את המילים האלה "מאמינים בזה". אלא האם אני כל רגע ורגע מגלה, מרגיש, אחרי מה שפועל עליי, שאת זה עושה הבורא?

שאלה: אם השתחררנו ממצרים, האם אני צריך לקרוע את ים סוף בשביל להגיע לאהבת חברים?

אתה צריך להשקיע את עצמך באהבת חברים עד שאתה מגיע לזה, זה לא פשוט.

תלמיד: אני מקבוצת חיפה, למדתי בקבלה שנאמר על הכרחיות "לא יגונה ולא ישובח", ואני מרגיש שהקבוצה שלנו לא מתקדמת הרבה.

למה? אני מכיר אתכם שנים רבות, ואתה גם מגיע לכאן מידי פעם עם הקבוצה שלך, אני לא יכול להגיד שאתם לא מתקדמים.

תלמיד: אני מרגיש שלא נתקדם אם לא נפתח בית קבלה וניפגש יום יום, או פעמיים שלוש בשבוע. כעת כל אחד מאתנו מזמין את כל הקבוצה פעם בחודש, וזה מפגש גדול, קדוש. אני רוצה שנשכיר איזו דירה שתשמש כמקום לכולם, ואם אי אפשר, אז יש מקום אצלי בבית.

אנחנו יכולים לעשות את זה בכל שיעור בוקר, כשאתה רוצה. אם אתם מתאספים, אז אני אפנה אליכם ואתם תענו או תשאלו, וכך נעשה חלק משיעור בוקר כקשר בינינו.

תלמיד: ודבר אחרון, אני מבקש ורוצה להזמין אותך אליי הביתה אם אפשר, בבקשה אני מחכה לתשובה.

אני אשתדל.

תלמיד: מה שהוא שאל זה האם להקים מרכז כמו שפעם היו מרכזים בכל הארץ.

הוא שאל אם כדאי עכשיו לעשות מרכז שכל הקבוצה תוכל להתאסף כל בוקר. כי אחרי הקורונה לא היו מרכזים ועכשיו הוא שואל אם נכון לעשות עכשיו מרכז.

אני חושב שכן כדאי כי לא יבואו כאלה אירועים כמו הקורונה, לא, ונוכל להחזיק ולחזק.

שאלה: הבורא אומר "בוא אל פרעה כי אני..". כשאני נכנס עם הבורא להיכל המלך, להיכל של פרעה, במקרה הטוב אני נכנס כי אני רוצה לראות איך הבורא מכה את פרעה או איך הוא טוב ומיטיב מוחלט שאין כמוהו. מה שאני בפועל רואה זה, במקרה הטוב, זה שפרעה מכה את היקר לי, את אח שלי, ומקרה הרע אני רואה שהבורא מכה את אח שלי. ואני יודע שזה קורה, כמו שהוא כותב כאן, כי הלב שלי מלוכלך ובמקום לראות את השפע אני רואה את הקלקול. ואני מרגיש בפועל על הגוף שלי, בלב שלי, את הכאבים של אח שלי. על מה אני צריך להתפלל? איך אני צריך להתפלל? ככה שאח שלי לא יקבל מכות בגללי?

אתה בטוח שזה שאתה לא מצליח אז הוא יקבל מכות במקומך?

תלמיד: כן. הסיבה היא אני, זאת אומרת הסיבה למכות, זה אף אחד חוץ ממני.

אז למה אח שלי מקבל מכות?

תלמיד: כי הוא יקר לי ואני מחשיב אותו, אז הבורא מראה לי דרכו שאני עדיין לא הגעתי למצב הנכון, לראות אותו כטוב ומיטיב לרעים ולטובים.

כן.

תלמיד: ואין לי יכולת להצדיק את הבורא בשום צורה. לא משנה מה אני עושה, הכאב שאני חווה על האח שלי שמקבל מכה, אין לי אפשרות להגיע משם להצדיק את הבורא.

זה יותר גרוע אם אתה בעצמך מקבל מכות?

תלמיד: עליי לא אכפת לי.

כן כן.

תלמיד: שייתן מכות.

בסדר. אז צריכים להתפלל.

תלמיד: אז זו הנקודה, אני שואל. במצב הזה שכאילו כופים אותי לראות את המצב הזה ואני רואה את המצב הזה ומרגיש אותו.

כן.

תלמיד: על מה אני צריך להתפלל, שהבורא יירגע בסצנה הזאת?

אתה צריך לעשות כול מה שהבורא דורש, הכול. עד שאתה תראה שהוא מפסיק את המכות. הוא עושה את זה בצורה שיכול להגיע אליך, אחרת לא יכול, אחרת אתה תברח מכל הפעולות שלו. ובפעולה כזאת הוא יודע שהוא דוקר אותך במקום הכי קשה, הכי רגיש.

תלמיד: אמרת לבקש מהבורא. מה אני מבקש ממנו? תן לי יכולת להצדיק אותך? מה אני מבקש ממנו שבגלל זה הוא יפסיק, או לא יפסיק, אלא שהסצנה תהפוך לכזאת שאני אראה שהוא טוב ומיטיב.

זה מה שקשה. אז על זה צריך לבקש.

תלמיד: את זה, בדיוק את זה לבקש?

את זה. שיהיה לך כוח להצדיק אותו ולברך אותו כטוב ומיטיב.

שאלה: עם האותיות שהבורא נתן לנו הוא גם נתן לנו את הבחירה החופשית?

כן, ודאי.

תלמיד: איפה בדיוק נמצאת הבחירה החופשית, במה?

הבחירה בתגובה שלי על מה שעובר עליי, איך אני מברר את הדברים, איך אני מיישב אותם לפניי ואיך אני בוחר מכל מה שאני מברר, איך לפנות לבורא.

תלמיד: אלף, בית, גימל, מה הבחירה כאן?

קודם כל תודה. תודה על זה שהבורא לא שוכח בכל מקרה, מה שלא יהיה, הכי גרוע שאני מרגיש אדישות אליי. אבל כאן אני לא מרגיש אדישות אלא דווקא ההיפך, שהבורא רוצה שאני אתקרב אליו. הוא רוצה ללמד אותי, ודאי דרך כל מיני פעולות לא נעימות שעוברות עליי, אבל בכל זאת זה בא ממנו כדי להיטיב לי, כדי שאני אתעלה לדרגה יותר גבוהה. לכן אני צריך בכל דבר שלא יהיה להגיד לו תודה רבה.

תלמיד: קודם כל זה תודה, ואחרי זה האם כדאי שאני אתאר לעצמי את האותיות האלה?

אני לא חושב, זה רק יבלבל אותו. הבורא מתייחס, זה כבר מספיק.

תלמיד: אבל אני מרגיש שכשאני כותב את האותיות אלף, בית, זה נותן לי איזו הרגשה.

אני לא חושב שאנחנו כבר מוכנים לזה. אולי עוד מעט נתחיל ואז נלמד את כל האותיות ועם הפירוש הפנימי שלהם. כתוב בזוהר כרך א' על האותיות.

תלמיד: אני ממש אודה על זה אם אנחנו נוכל לפתוח את האותיות, ללמוד על זה, זה יהיה מצוין.

אני חושב שכן.

שאלה: לגלות את הבורא זה תלוי בהתקרבות לפרעה, איך להתקרב בפרעה?

פרעה ובורא זה בעצם אותו דבר, אלא איך האדם מקבל את ההשגחה העליונה. אבל באמת, אין עוד מלבדו, בזה אתה מוחק את כול ההבדלים ביניהם ורוצה במקומם לראות רק כוח אחד שמנהל את הכול.

תלמיד: כדי לדעת את הבורא, אילו סימנים אני צריך לראות?

בשביל מה? אני צריך לראות בכל דבר שזה הבורא. הדברים השליליים ביותר, זה הכול תלוי בלבושים שלו, אבל פועל רק כוח אחד, אין עוד מלבדו.

תלמיד: אני לא יכול לסנן, אז לפי איזה פילטרים אני צריך לראות את כל הלבושים?

אתה צריך קודם כול להשתדל לראות פעולת הבורא אחרי כל מיני כוחות שמשפיעים עליך, שזה הבורא עושה ואין אף אחד, אלא אין עוד מלבדו, ואתה מייצב אותו בצורה כזאת שרק הוא פועל עליך, רק הוא לפניך. אחרי זה אתה צריך לשים לב שאתה מקבל השפעתו בצורה של טוב ומיטיב, ואין שום דבר אחר. ובמקום שבו אתה לא מרגיש את הכוח הזה שהוא טוב ומיטיב, זה תלוי בכך שאתה לא נמצא אליו עם הפנים. וכך לאט לאט אתה תתחיל לראות את כל העולם , שיש בו רק השפעת הבורא, רק כוח אחד ואין עוד מלבדו.

שאלה: אם הבורא נותן לך לראות שמאחורי המציאות נמצא אין עוד מלבדו, ואחר כך מוציא אותך מזה לתקופה ארוכה, האם להסכים לזה בינתיים כי גם זה רצון הבורא?

זה לא חשוב מה הוא עושה איתך, אתה צריך להכניע את הראש שלך ולקבל אותו בכל מקרה שהוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו. לא להחליף אותו בשום כוח אחר ולא לחשוב עליו דבר חוץ מכך שהוא טוב ולטובתך.

שאלה: כתוב בטקסט, "כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות," מה הכוונה לקיים את האחוריים לבורא?

שהכול בא ממנו, ואת מקבלת את זה כמו שבא מהבורא ולפי זה מסדרת את הכלים שלך.

שאלה: לגבי העניין הזה שמספיק לראות שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב והוא דוקר אותנו ומעורר אותנו. גם אם אני רואה את זה, עדיין יש לי פחד שאני לא אצליח לענות לו כמו שצריך או לתת את התגובה כמו שצריך.

זה תמיד ישנו. אז מה?

תלמידה: זה נכון שיהיה לנו את הפחד הזה?

כן. עוד יותר מזה, ככל שמתקדמים קדימה כך אנחנו צריכים לפחד שיברחו מאיתנו הפחד והרגישות.

תלמידה: כתוב במאמר, שכל העבודה במצרים, "כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סיון, כמו שנאן, כלומר, שנאה שלנו כנ"ל, על דרך "אותה אתם מבקשים", וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם." מה השנאה הזאת במצרים, שנאה לאותיות?

אותיות הן צורת היחסים, ובגלות מצרים קיבלנו מכות על כל דבר שלא היינו מסודרים נכון כלפי הכלים העליונים, אבל בזה התקרבנו לעבודה נכונה.

תלמידה: השנאה היא לעבודה?

גם לעבודה וגם למכות, שאדם לא יכול להתייחס אליהן בצורה טובה.

תלמידה: בעל הסולם כותב שאם יש הרבה שנאה, אז השנאות האלה מתרבות ומתהפכות לניסים.

כן, נראה את זה על עצמנו.

שאלה: בהמשך לשאלה על כך שהכול מגיע מהבורא, במאמר כתוב, "ניצוצין הרעות להשי"ת. ובזה נגרשו מבחינת הפנים של פרעה". האם כל הרע שמגיע, מגיע מאיתנו?

מאיתנו.

שאלה: האם אנחנו מקבלים את האור ומרגישים את השפעת המאור המחזיר למוטב רק כשאנחנו קוראים ספרים בעברית, או שאפשר להרגיש את השפעת המאור ולהתקרב אליו גם כשלומדים בשפת האם שלנו ולא בעברית?

אפשר גם בשפת האם.

שאלה: היום הרגשתי שאם רע לי אז לבורא רע יותר, אם כואב לי אז לבורא כואב יותר. האם אפשר להשתמש בזה כמוטיבציה להפסיק לסבול בשבילו? כדי לעשות הכול בשבילו צריך יותר אהבה, איך לגלות את האהבה הזאת, מאיפה לקחת אותה?

להירגע, ואט אט לצבור בתוכך יחס רך, נכון לבורא.

שאלה: כתוב, "ולכן אמר: "כי אותה אתם מבקשים". כלומר, כל מגמתכם הוא להגביר ניצוצי הגבורה. ולהגביר ניצוצי הרעה. ואיך תוכלו ליחד ניצוצין הרעות להשי"ת." מה זה אומר להגביר את ניצוצי הגבורה ואת ניצוצי הרעה?

אלו דברים שאנחנו עדיין לא מבינים.

תלמידה: הסטרא אחרא נותן לנו מילוי כדי למלא את החסרונות שקיימים, איך מיתקנים החסרונות כדי שיתמלאו באור?

בהדרגה הוא מתמלא, על אף שאנחנו לא מביאים אותו בחשבון.

תלמידה: וכשאנחנו לא מביאים אותו בחשבון?

לא.

שאלה: יש לנו עוד כמה ימים שבהם יהיו לנו שיעורי צהריים כאן פיזית והגיעו הרבה חברים דוברי רוסית, האם תוכל לתת לנו שיעור ברוסית כמו שהיית עושה פעם?

שיעור נוסף? אתם הרי מגיעים לשיעורי הבוקר, אתם יכולים להגיע לשיעורי צהריים, אין לי לזה שיעורים מעבר לזה.

תלמידה: פעם היית נותן שיעור בשפה הרוסית, אולי כדאי לעשות שיעור צהריים ברוסית, יש לנו עוד שלושה שיעורים כאלה עד סוף החג?

לא. מי שמגיע לכאן צריך ללמוד עברית.

שאלה: מי שם את הנקודה הזאת בסוף שלאדם כבר אין ספקות אם יש או אין עוד מלבדו?

האדם עצמו.

שאלה: בסוף המאמר כתוב "והדברים עתיקין". תוכל לפרט על זה?

לא.

תלמידה: כתוב, "אותיות זה הרישום של הכוחות שהאדם צריך לעורר כאשר הוא קורא את הטקסט הזה". האם עבור המקובל האותיות הן דרך להתעלות רוחנית, מין מתאם לבורא?

כן.

תלמידה: והאם זה דרך קריאה, כתיבה, הרהור או הכול?

זה לא חשוב, הכול.

שאלה: בטקסט נאמר שכל ההליכה אל מלך מצרים היא רק בשביל לקבל את תכונת פרעה כדי לגלות את השכינה הקדושה. מה זה אומר, איך הודות לתכונת פרעה אנחנו מגלים את השכינה הקדושה? איך אנחנו עושים את זה, מה הקשר בין גילוי השכינה לתכונת הפרעה? זה כמו שני ניגודים.

אלו לא מציאויות סותרות, אני רוצה לגלות את השכינה ואת פני פרעה נאמר, ובשבילי זה הופך להיינו הך.

תלמידה: אז מה כאן בדוגמה זאת השכינה הקדושה?

זו התגלות הבורא.

שאלה: לגבי האותיות, נאמר שכל ההתקדמות ברוחניות נשענת על האותיות שנלקחו מהעולם הזה. האם כל אחד מגלה את כל האותיות בתוכו, או רק חלק מהאותיות, ובחיבור בינינו אנחנו מגלים את כל האותיות ואת כל התורה?

כן. בחיבור בינינו אנחנו מגלים לחלוטין את כל אותיות התורה.

תלמידה: בדרך הזאת, כשאנחנו לוקחים את האותיות האלה ממצרים, כתוב שהבורא הכביד את לב פרעה, כלומר זה ניתן לנו בקושי. אנחנו מוציאים ממצרים לא רק את האותיות, אלא הודות לעבודה הזאת ולאמונה הזאת אנחנו רוכשים אותן.

כן.

שאלה: האם ההאצה היא לראות את החיסרון הזה שאני לא שמה לב אליו?

כן.

שאלה: כשאנחנו אומרים להחזיק בכל מצב באין עוד מלבדו, כל מה שאני רואה, כל מה שאני מרגיש, הכול זה "אין עוד מלבדו". האדם הוא מאוד צר, הוא כמו ג'וק קטן שהתפיסה שלו היא מאוד צרה, הוא מסוגל לתפוס בכל רגע מעט דברים, מעט רגשות, מעט דברים שהוא מרגיש בחושים ורואה. איך אפשר קצת להתרחב עם זה, קצת להתפתח עם הדבר הזה?

שיתפתח. שיבנה בתוכו מסננת, וכך יכוון את עצמו בדיוק לאין עוד מלבדו.

תלמידה: מה זה שאדם מכוון את עצמו לאין עוד מלבדו? כי הרבה פעמים אנחנו רוצים לשנות את מה שנראה לנו שצריך להשתנות, יש לבן אדם רצונות, הוא אומר שצריך לחבר את זה ואת זה, צריך לעשות כך, לפתח פה. מתי הוא כן פועל, ומתי הוא רק מתרגם את המציאות לאין עוד מלבדו?

שירצה כמה שפחות לשנות בחיצוניות, ויותר בתוך עצמו, בפנימיות.

תלמידה: האם הוא צריך להתמקד בלרצות כל הזמן להיות בתוך אין עוד מלבדו?

כן.

שאלה: בטקסט נאמר שהסטרא אחרא יכולה למלא חסרונות שאין להם זכות קיום. מה זה החיסרון הזה, ובאיזה מקרה הסטרא אחרא יכולה למלא אותו?

היא יכולה לעשות זאת. הסטרא אחרא מחויבת לסובב אותנו עד שנלמד להיות קשורים רק לתכונת הטוב.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגדיר את החיסרון הזה, למצוא אותו, שהוא לא יהיה בשליטת הסטרא אחרא? נאמר "אל יתהלל חכם בחכמתו", האם זה קשור לזה שאדם מתהלל בחוכמתו, ואז החיסרון שלו יהיה בשליטת הסטרא אחרא?

לא, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, רק לבקש מהבורא.

שאלה: כדי להשיג את שער הנ', שער החמישים, ולתקן את הפגמים בנשמה, האם זה לבקש מהבורא שירומם אותנו לקראת אור החסדים?

כן.

שאלה: בלימוד שלנו אנחנו משתדלים לחשוב על החיים הגשמיים והרוחניים שלנו כשני דברים נפרדים. כתוב במאמר על האותיות שנשאבות מהחומריות בעולם הזה לרוחניות. מה זה אומר שיש אותיות שמחברות את שני העולמות?

אנחנו לא יכולים ללמוד את זה עכשיו, אתם לא תבינו. איך האותיות מחברות שני עולמות, עולם גשמי ועולם רוחני, איך האדם עושה את זה, איך הוא נמצא בין שני עולמות, זה עוד לא בשבילנו.

שאלה: כתוב שאין חידוש באור אלא יצירה. כלומר, כשצריך לעלות מעל האותיות מתגלה הצורה העליונה. מה זו הצורה העליונה הזאת?

המדרגה הבאה, המדרגות הבאות.

תלמיד: מה זו התנועה מעל האותיות?

כשהוא עושה כוונה שהיא למעלה ממנו, כשרוצה להשיג את המדרגה הבאה.

שאלה: יוצא שהמטרה היא לגלות את הטוב והמיטיב בכול ולהודות לו. הודיה על זה שהבורא נותן את הנחיצות, אומנם זה נראה כמובן מאליו, אבל לרבים זה חסר. בכאלה מצבים שזה חסר, האם גם כדאי להודות, זה מקדם?

כן. תמיד צריך את זה, וזה תמיד עוזר.

תלמיד: כשבעשירייה אני רואה רק הפרעות, משהו רע, מאבד את האמונה, אפשר לחזור לזה.

אז אתה צריך להאשים את עצמך.

שאלה: במאמר כתוב לייחד את האמת. מה זה אומר לייחד את האמת ואיך לעשות את זה?

לייחד את האמת, בדרך כלל חושבים שגם ביקורת וגם השפעה ישירה הן באות מאותו מקור ולכן צריכים לייחד אותן.

שאלה: אחרי שמגדירים ומוצאים את היצר הרע, איך לממש אותו? מה זה אומר להלביש אותו ביצר הטוב כדי להרגיש השתוות הצורה?

זה עוד בהתחלה. ואחר כך כשאת מגדירה שזה הרע, אז ההגדרה עצמה היא שמביאה את יצר הרע לתיקון.

תלמידה: כשהבנתי שהיצר הרע מרחיק אותי מהבורא ושהוא נותן את זה כדי לקרב אותי אליו, האם זה אומר שהרגשתי את מלוא הסאה של האיכות והכמות של ההתרחקות?

נניח.

שאלה: מה היחס של האדם לבורא אחרי שהוא מתחיל לקשור הכול לאין עוד מלבדו?

אמתי יותר, כנה יותר.

שאלה: האם זה מועיל במהלך היום לשמוע שוב את השיעור בעברית?

כן, זה מועיל.

שאלה: איך אנחנו יכולים בצורה נכונה וטובה לקשור את עצמנו זה לזה ולפתח את ניצוצות הגבורה?

על ידי דוגמה אישית.

שאלה: בעל הסולם כתב שהבורא עצמו מכביד את לב פרעה, למה? "כי לאותיות אני צריך". האם האותיות שכתובות על לב האדם זו התרשמות, טעמים שחתומים על הלב כמו חתימת התיקון?

כן, אפשר לומר.

תלמידה: אז למה כתב בעל הסולם "לאותיות אני צריך", האם הבורא צריך את התיקון שלנו ולא אנחנו?

לא, האדם הוא שנזקק לאותיות כדי לבטא את עצמו בצורה טובה יותר.

תלמידה: אז למה כתוב "לאותיות אני צריך"?

גם זה יכול להיות.

שאלה: כדי להיות בתכונה של הטוב, האם צריך להיות תכנון והכנה או שפשוט להיות בכוונה?

להיות בכוונה, ולא לחשוב שזה פשוט.

שאלה: שמעתי שהילדים הם השתקפות האורות של הגבר והאישה ולכן אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, כדי להיות דוגמה להם.

לא.

תלמידה: אז איך?

אני לא יכול להסביר לך את זה, אבל בינתיים יש לך הבנה מאוד גשמית של חכמת הקבלה.

שאלה: כתוב בטקסט, "כל מגמתכם הוא להגביר ניצוצי הגבורה. ולהגביר ניצוצי הרעה". למה אנחנו צריכים להגביר את הרעה ולא רק את הטובה?

לפי הטבע שלנו אנחנו לא יכולים להרגיש את הטובה, אלא רק דרך רעה. תחשבי על זה ותראי אם את מסכימה עם זה או לא.

תלמידה: ואם אני לא מסכימה?

סימן שאת צריכה עוד ללמוד.

שאלה: האם ניצוצי הגבורה שנהרגו על ידי מכת הארבה משוחזרים אחר כך?

הכול מגיע לתיקון, את זה אני יכול לומר.

שאלהה: איך אפשר לעזור לחברה שאיבדה את כוחות ההתגברות שלה? האם אפשר לתת כוחות לחברה בעשירייה אחרת, או שהיא חייבת לקבל את הכוחות האלה מהעשירייה שלה?

יכולה גם כך וגם כך.

(סוף השיעור)

---

1. "שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו."↩