שיעור צהריים 05.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"שכר הליכה בידו" -

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "שכר הליכה בידו", קטעים נבחרים מן המקורות.

אנחנו לומדים מכתבי מקובלים עד כמה הם מעריכים את מאמצי האדם שבכל יום ויום חייב להמשיך ללכת לקראת הבורא, חייב לנסות להתקרב אליו יותר ויותר, ועל אף שהוא לא רואה את ההתקדמות הזאת בצורה ברורה, הוא בכל זאת לא עוזב ומנסה שוב ושוב וכך בכל זאת מתקרב לבורא שלו.

לכן אנחנו לומדים שיש "שכר הליכה", אפילו אם הוא לא מרגיש שום תוצאות, אלא כמו שהיה אתמול כך גם היום, ואולי כמו שהיה היום כך יהיה מחר, ולמרות הכול, הוא לא יורד מהפס הזה, מלהתקדם לבורא, כביכול להתקדם. אפילו אם הוא נמצא כמו בהליכון על סרט נע, כאילו הולך קדימה, אבל ייתכן שזו עבודה במקום, הוא בכל זאת דורך על הסרט הזה וכך משתדל להתקדם.

לכן בואו נלמד מה נקרא "שכר הליכה בידו", האם בכל זאת יש לו שכר על כך שהוא משתדל עוד ועוד להתקדם למטרת הבריאה, לבורא, ומה יש לו בידו.

קריין: אנחנו קוראים במסמך "שכר הליכה בידו", קטע מספר 1 כותב לנו הרב"ש.

""הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו". ועל דרך עבודה יהיה הפירוש, שהוא הולך בדרך להגיע לדביקות ה', הנקרא "בדרך של השפעה". אבל הוא רואה, שאינו עושה שום דבר, שיהיה על כוונה דלהשפיע. "שכר הליכה בידו". כלומר, זה שרוצה ללכת בדרך האמת, זה כבר נחשב לשכר. כלומר, שהוא צריך לתת תודה לה', בזה שזיכה אותו, שיהיה לו רצון ללכת בדרך האמת. מה שאין כן לאחרים, שהם עוסקים בתורה ומצות, אין להם הרצון הזה, אלא שמסתפקים ללכת בעבודה סתם, ולא מסתכלים על הכוונה, שהם מכוונים בעת התעסקותם בתו"מ."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה" 1988)

שאלה: אם האדם הולך בדרך אז הוא כבר מקבל שכר? אם הוא מתמיד יום יום ומגיע בלי שום כוונה, בלי שום מאמץ, בלי שום שירות, רק מגיע לשיעור, אז יש לו שכר על זה?

גם כן.

תלמיד: מהו שכר המינימום, מה המאמץ המינימאלי שאדם עושה והוא מקבל עליו שכר רוחני?

אני לא חושב שיש על זה שכר רוחני ממש, אבל בכל זאת האדם הזה נמצא במאבק עם היצר הרע שלו ולכן הוא צריך לקבל תמיכה מהקבוצה, מהלימוד והוא מאוד מקווה שיקבל איזו תמיכה מהבורא. הכול תלוי עד כמה הוא מרגיש באיזה מצב הוא נמצא. אבל הוא נמצא במשהו, הוא שוב ושוב קם והולך לשיעור, מתקשר לחברים, וזה מציל אותו בסופו של דבר מאותו מקום שבו הוא נפל.

תלמיד: מי שמשתתף עכשיו בשיעור הזה יש לו שכר?

כן, ללא ספק. לכל אחד, הכי חלש, הכי זקן, וגם אישה, הכי חלשה שלא מבינה וכבר מבוגרת מאוד. זה לא חשוב שאין להם כוחות, כי הם לא צריכים להתקדם לבד, הם צריכים רק להשתדל להיות עם כולם ועל ידי ההשתתפות של כולם הם מתקדמים.

שאלה: איך אדם שמקיים את המצוות בכוונה לעשות נחת רוח לבורא צריך להגדיר, לקבוע, אם הוא הולך על דרך האמת?

אם יש לו כוונה כזאת, כבר הוא נמצא בדרך.

שאלה: איך האדם יכול למדוד את שכר ההליכה שבידו? מצד אחד הוא יכול כל יום לבוא לשיעור ולהיות עם העשירייה, אבל איך אפשר למדוד ואולי אפילו להגדיל את השכר הזה, איך לקחת את שכר ההליכה בידיים שלנו?

אנחנו צריכים להבין שככל שנותנים מלמעלה אפשרות לאדם להתקדם, אם הוא ממשיך בכך, אם הוא אוחז בזה, אם הוא לא עוזב כשמושכים אותו, כבר יש לו שכר הליכה בידו והוא מתקדם.

זה כמו אימא שמושכת אחריה את הילד הקטן שלא רוצה ללכת והיא מביאה אותו לגן הילדים או לבית הספר. על אף שהוא לא רצה ללכת והתנגד לזה, בכל זאת, בזכות זה שהיא הביאה אותו לבית הספר, הוא ממשיך ובמשהו שייך להתפתחות.

תלמידה: אני רוצה להבין אם מספיק לנו להיות במשהו שייכים להתפתחות כי יש כוח שמושך אותנו, או שאנחנו יכולים לבוא עם דחף מאיתנו?

ודאי שיכול להיות גם דחף מאתנו, אבל כאן מדובר שאפילו אם אין דחף מצדנו, אפילו אם לא אתה סוחב את עצמך אלא נותנים לך מלמעלה כוחות שסוחבים אותך, גם בכך יש השתתפות שלך ואתה מקבל על זה שכר.

שאלה: בקטע כתוב שהאדם שמח שהבורא מאפשר לו ללכת בדרך האמת, האחרים מתעסקים בסתם עבודות והוא בעבודה רוחנית. אנחנו מדברים על שכר עבור העבודה שהאדם צריך להרגיש ולהשתוקק אליה. זה נקרא להשפיע בעל מנת לקבל?

לא בהכרח, זה יכול להיות גם להשפיע על מנת להשפיע. יכולים להיות כאן הרבה תנאים כדי לשייך את זה לפעולה מוגדרת של אנשים או של הבורא.

תלמיד: אילו תנאים קובעים, מגדירים או מבדילים אם זו השפעה בעל מנת לקבל או קבלה בעל מנת להשפיע?

הכוונה, המטרה של האדם. מצד הבורא יש תמיד רק מטרה אחת, הוא רוצה שהאדם לחלוטין יתקרב להשפעה. השפעה חלוטה זה להשפיע בעל מנת להשפיע ואחרי זה לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד יוצא שהאדם שמקבל בעל מנת להשפיע, בשבילו זו בעיה גדולה שהאחרים מסביב לא עוסקים באותה עבודה והוא צריך להרגיש את האחריות שלו על כל זה, ולנסות להעביר את הכול לאנשים אחרים שירצו, כלומר לא ברור ממה לשמוח כאן, מה השכר?

אתה צודק במאה אחוז, אבל אנחנו עוד מעט נגיע לזה, אולי לא מיד, אבל נגיע ואז נברר את זה. בעיקרון אתה צודק, זה בינתיים באמת מצב מאוד לא מובן לנו.

שאלה: איך אני מביא את עצמי להכרה, להבנה שאני הולך על דרך האמת, מהן הפעולות שעליי לבצע כדי להגיע לזה?

מהן הפעולות שמהן אני מביא את עצמי להבנה מה זה על מנת להשפיע? אני חושב שההבנה מה אני צריך לעשות כדי באמת להשפיע, תלויה רק בעשירייה, עד כמה אני מבטל את עצמי ועד כמה אני מוסר את עצמי לעשירייה, והאם אני עושה את זה יום יום. זו בעיה שאנחנו לפעמים עושים את זה ואחר כך שוכחים לכמה ימים, וזה לא בסדר, בזה אנחנו נופלים. אלא אני חוזר ובודק את עצמי כמה פעמים ביום לפחות, האם אני באמת בכל הכוונות, המחשבות, הפעולות שלי, רוצה למשוך את כל החברה שלנו, שלי, לבורא. במה אני עושה את זה? אם אני בודק ואני רואה שבאמת זו הכוונה שלי כלפי החברה, אז באותו יום עשיתי פעולות נכונות והתקדמתי.

שאלה: האם אנחנו יכולים לקחת את השכר הזה כדוגמה לטוב ומיטיב?

כן.

שאלה: אני עוסק בהפצה. לפני שאני מעביר סדנה לתלמידים, אני רוצה לעבור את אותו שיעור שהם עוברים כדי שאוכל בצורה טובה יותר לבאר להם, להרים את רוחם, לתת להם התפעלות, ומזה גם לקבל שמחה. מה יש כאן? קבלה בעל מנת להשפיע, או השפעה בעל מנת לקבל?

אני לא יודע בדיוק מה מתרחש אצלכם, אבל בעיקרון יוצא שזו קבלה בעל מנת להשפיע. אם אתה מלמד ומעביר את כל מה שקיבלת לאחרים, אז יוצא שזו קבלה בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אני מבינה נכון שמה ששולח הבורא, טעם בעבודה, זהו שכר?

כן.

קריין: קטע מס' 2.

""שכר הליכה בידו". אף על פי שאינו עושה, מכל מקום יש לו שכר הליכה, שאף הליכה לבית המדרש מצוה היא כשלעצמה, שכן נמצא הוא שם באוירה של תורה."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)

כלומר גם אם הגעתי לשיעור וכביכול לא למדתי, לא הבנתי, או שלא היה תרגום, זה לא חשוב, אלא אם אני משתתף במשהו אפילו בלי שום ספיגה של החומר, אז זה בכל זאת נחשב שאני משתתף וזה נקרא שיש לי מזה לפחות "שכר הליכה בידו". זה שהגעתי לשיעור זו יגיעה ומגיע לי שכר.

שאלה: מהי אוירה של תורה?

אוירה של תורה זה שלומדים ככל שכל אחד יכול. רוצים לספוג מהתורה כוחות כדי להתקרב לחברים, לבורא, ככל שמסוגלים, אפילו אם לא חושבים על זה, והאווירה הזאת כבר משפיעה על האדם.

תלמיד: אם אני באמצע היום מפעיל את השיעור פעם שניה, שם אותו ברקע, כלומר אני לא שומע, אני לא בכוונות, אלא זה מתנגן כמו מוסיקת רקע, האם יש לי שכר כלשהו על הפעולה הזאת?

אם אתה לא סופג מהשיעור שום דבר, אז אין. אתה חייב לקבל משהו מהשיעור.

תלמיד: אני שומע אותו ברקע, אני לא יכול להקשיב. האם גם על דברים כאלה יש שכר?

קשה להגיד. בכל זאת אתה חייב להתרשם ממנו, אתה חייב לקבל ממנו משהו, איזה שינוי ביחס, בהבנה, ביחס לחברים.

תלמיד: יותר מטריד מה שאמרת קודם שאנחנו מתחילים לעסוק בביטול בתוך העשירייה, ואז שוכחים את זה כמה ימים.

זה מה שקורה לפעמים ואנחנו צריכים להתגבר על זה. הבעיה העיקרית היא בזה שאנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו לא רוצים לקלוט את השיעור.

כשהייתי מגיע לשיעור שלי - אתה יכול לראות את זה בארכיון שלנו, יש שם מלא חוברות שאני כתבתי - הייתי כותב כל מה שאמר רב"ש מילה במילה, וכל מה שחברים מדברים בדיונים שהיו שייכים לזה, אני הייתי משתדל להעתיק את כל מה שאני שומע.

הרבה שיעורים הייתי מקליט, לפני זה הרבה שיעורים הייתי רושם, וזה היה אצלי ממש כחומר. אפילו אם לא הייתי חוזר על זה אחר כך כי לא היה לי זמן, אבל בכל זאת זה היה נשאר.

תלמיד: ביטוי להשתתפות ולספיגת השיעור בעיניך, האם זה לכתוב, לתמלל כל מילה שאני שומע?

לתמלל, לכתוב, להשתדל להבין, להרגיש, להתקרב למילים, לקולות, לכל דבר. בכל זאת, אתה מתקשר וסופג אותו.

תלמיד: למה האזנה כללית שאני מקשיב לך בלי לכתוב לא מספקת?

זה לא מספיק. אדם לא מספיק קולט את זה.

שאלה: הדרך שלנו ללא שכר היא טובה כי השכר היחיד הוא הבורא. אבל איך אנחנו יכולים ללכת בדרך הזאת בלי לעצור? כי זה לפעמים מאוד קשה.

יש חברים שיעזרו לך ויסחבו אותך, פעם אחרת את תסחבי אותם, וכך מגיעים יחד. לכן יש לנו מצווה, ציווי מהבורא, שקודם כל נכנסים לחברה שאנחנו חייבים להיות איתם מחוברים, ואז "איש את רעהו יעזורו" וכך נתקדם. לבד אי אפשר.

שאלה: מה זה שכר לאדם שפשוט נהנה מהעבודה, מסופק בעבודה?

אדם שעושה אפילו את המאמץ הכי קטן, יש לו בזה איזו מטרה. לכן הוא צריך יותר ויותר לברר מהי מטרתו האמיתית.

שאלה: מהי כוונה?

כוונה היא לשם מה אני עושה.

תלמידה: האם את הכוונה הזאת נותן לנו הבורא?

כן, אבל אנחנו יכולים לשנות אותה.

תלמידה: מהי הדרך הנכונה לבנות כוונה נכונה?

לבדוק את עצמי מה אני רוצה מתוך מה שאני מוכן לעשות, בתמורה למה שאני מוכן לעשות.

תלמידה: האם אפשר להגיד שכשכל המחשבות והפעולות שלנו מכוונים לבורא, אז הבורא בעצמו מסיר את כל המיותר ומשאיר לנו דווקא את מה שאנחנו צריכים?

זה נכון. היות ואנחנו מכוונים לבורא, אז הכיוון שלנו מזכך אותנו מהכוונות הלא נכונות.

שאלה: כשתופסים את השיעור בצורה בלתי הכרתית, כשאנחנו קולטים את זה על הדרך, האם זה מצב טבעי, רגיל, נורמלי של הולך בדרך או שזו אשמתנו שעשינו משהו לא נכון?

כמובן שהבעיה היא בנו.

שאלה: אם האדם נכלל בשיעור מבלי שהוא דואג יותר מדי לכוונה, האם בצורה כזאת הוא עושה נזק לאחרים ולהתקדמות של החברה כולה?

לא. בכל זאת יש לו כוונה, כיוון שבלי כוונה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אבל הכוונה היא אוטומטית, אגואיסטית, אבל בכל זאת קיימת. לכן תמשיכו והיא תשתנה. תשקיעו את עצמכם.

שאלה: האם אפשר להעביר את תחושת השכר לחברות בעשירייה, ואם כן, איך?

לא יודע. אתם צריכים לחשוב.

תלמידה: אז כל מה שאנחנו מבינים במהלך השיעור מתוך המקורות זה שכר. אבל זה עוד יותר מרחיק אותי מהחברות היות ואני מרגישה את עצמי המבינה ביותר. אז מה עושים?

כאן אין מה לעשות. צריך להתקדם איך שזה ואחרי זה הכול איכשהו יסתדר. זה שנדמה לך שאת מבינה יותר מאחרים, זה עוד לא אומר שום דבר. זה לא מורה על שום התקדמות מיוחדת כיוון שאת מעריכה את כל זה בשכל שלך. וצריך להעריך את ההתקרבות לבורא לפי מידת הרצון שלך להתחבר עם האחרים.

תלמידה: האם זאת יותר הפרעה מאשר שכר?

זה כבר אתם תבררו.

שאלה: האם הכוונה בעבודה שלנו צריכה להיות להודות לבורא שנתן לנו את הרצון ללכת בדרך האמת?

כן.

שאלה: אם אתה ישן כמעט כל השיעור זה נותן לך משהו?

נותן. יותר טוב מלישון בבית במיטה, או על הכורסה. תישן, העיקר בשיעור.

תלמיד: ואם המצב הזה לא עובר, הזמן רץ, אתה מרגיש את עצמך פיזית, נורמלי, אבל נרדם כל הזמן בשיעור, מה עושים?

הכול יעבור, זה זמני. חודש חודשיים יעבור.

תלמיד: כבר כמעט שנה זה ככה.

אז אתה צריך ברצינות להכין את עצמך לכול שיעור. ואולי אתה צריך להתחיל ללמד.

תלמיד: אני עושה במידת הכוחות, במידת היכולת שלי.

תתייעץ עם החברים הותיקים יותר, מה הם ממליצים לך.

שאלה: מה זה נקרא שהאדם קלט את השיעור?

שיש לו הרבה שאלות.

תלמידה: אני רואה שגם אם כותבים את השיעור ומתכוננים לשיעור, וגם נוצרות שאלות תוך כדי שיעור, הרבה פעמים במהלך היום, אני רואה שהאדם יכול להיות חלש בכוונה. מה צריך לעשות עם זה?

זה יבוא, העיקר להמשיך. יום יום עם אותו שיעור, כמה פעמים לקרוא וזה יסתדר.

שאלה: כשאתה נמצא בחדות התפיסה בשיעור, מרגיש את החברים ואת הכול, וקורה לפעמים שאתה לא מרגיש כלום בכלל ויש לך מחשבות זרות. מה השוני הזה, שכר מהבורא, תוצאה מעבודה קודמת?

אנחנו נצטרך לברר, לא יכול להגיד. אתה תברר בעצמך.

שאלה: הבוקר בשיעור, במיוחד כשאמרת פעם שנייה לקרוא את הקטע, הרגשתי שבאמת אנחנו עובדים. ואפילו הרב ציין תפילה, הודיה או תגובה, זו העבודה שלנו. ואני חשבתי שאנחנו עובדים ויש לנו שכר, הרגשתי מן אושר כזה. למה התכוון הרב"ש בשכר ההליכה? השכר הבנתי, הרגשתי אפילו.

שכר הליכה זה שאדם הולך למקום איפה שהוא לומד, הלוך חזור, ואולי משלם כסף לאוטו, לאוטובוס, אז כל הדברים האלה נקראים - השקעה. ועם ההשקעה הזאת כשהוא מגיע לשיעור, הבורא מכסה, הוא נותן לו שכר.

תלמידה: האם לזה הוא התכוון הליכה?

כן, זה נקרא הליכה.

קריין: קטע מספר 3 כותב רב"ש.

"אנו רואים, שכל העולם עובדים בשביל שכר. אבל שכר אין הפירוש דוקא כסף, שהוא תמורה עבור היגיעה, אלא כל דבר שהאדם יקבל תמורת עבודתו, דבר הנחוץ לו, שזה יביא לחיים מאושרים, זה נקרא "שכר". לכן אנו רואים, שהאדם עובד ונותן יגיעה, בכדי להשיג כסף. וכמו כן יש שאדם נותן כסף בכדי להשיג כבוד. ויש לפעמים, שהאדם נותן כסף וכבוד, בכדי להשיג חיים. זאת אומרת, ששכר נקרא את הדבר שנחוץ להאדם, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו".

ובהאמור יוצא, מהו השכר, שאפשר לומר, שיכולים להשיג תמורת קיום תורה ומצות. הוי אומר "זהו דביקות בה'", כמו שכתוב "מה ה' אלקיך, ולדבקה בו". "

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה" 1988)

זאת אומרת שהשכר שהבורא דורש מאדם שיעלה בדרגות וירגיש את כול הנועם והטוב שיש בתכלית הבריאה. מה שאדם צריך להשיג - הוא צריך להשיג דביקות בבורא, שבדביקות בבורא הוא משיג הכול.

שאלה: לגבי השינוי בהבנה ביחס לחברים, אמרת שאנחנו מקבלים בזמן השיעור. האם מחוץ לשיעור, בזמן מפגשים אנחנו מקבלים למעשה עביות ביחסים ובזמן השיעור אנחנו מקבלים את שינוי היחס וזכות ביחסים, אפשר להגיד שזה כך עובד?

בדרך כלל – כן. אבל יכול להיות אפילו הפוך. הכול תלוי ביחס האדם למה שהוא נמצא או רוצה לברר.

תלמידה: בהמשך - השינוי ביחס אמור לקרות גם מחוץ לשיעורים, בזמן כל מפגש, לאו דווקא רק בזמן שיעור?

בכל מקום ובכל זמן.

שאלה: במהלך השיעור אני לבושתי גיליתי שאין לי מושג מה הכוונה האמיתית שלי.

וזו פעם ראשונה?

תלמידה: כל הזמן ניסיתי למצוא איזה קשר בין מה שלומדים לבין מה שאני מרגישה ומצאתי איזה קשר, אני לא יודעת אם אמיתי או לא, אמיתי לאותו רגע, אבל עכשיו כאילו ניסיתי לברר באמת באמת באמת מה הכוונה האמיתית שלי, לא השקרית, נשארתי עם איזה בור. אין לי מושג מה להגיד אפילו.

זה מצוין, אני שמח לשמוע את זה. זה מה שהבורא נותן לך להרגיש שבאמת אין לך כוונה, מכל שכן כוונה אמיתית אלא כוונה פשוטה, אין לך.

תלמידה: אבל מה אני עושה? כאילו פתאום כל המילים האלה לעשות נחת רוח לבורא אני לא מצליחה להבין מה זה.

יופי מצוין, זה סימן שאת מתקדמת למדרגה הבאה.

תלמידה: אבל מה אני אמורה לעשות עכשיו?

את רוצה שאני אגיד לך את זה?

תלמידה: כן.

לא. את מספיק חכמה, עצמאית, ונודניקית כך שאת תגיעי לזה, וזה יהיה כל השכר שלך. אז קדימה לא לעזוב את הבורא, ולדרוש ממנו.

שאלה: מה המקסימום שאפשר לקבל מהשיעור אם אני מאוד משתדל?

אפשר לקבל את כל הכוח שיש בשיעור, וזה מספיק כדי לקפוץ לגמר התיקון.

תלמיד: משיעור אחד?

משיעור אחד. כמו שכתוב "יש קונה עולמו בשעה אחת".

תלמיד: ואם יש מחשבות שיהיו עוד שיעורים, מה אפשר לעשות, מה אני מפספס?

על זה כתוב שהאדם שדוחה את העבודה שלו, השגה שלו למחר, יראה את זה אחרי שנים רבות.

שאלה: בזמן החיבור שלנו אנחנו יוצרים כלי דרישה לבורא. הכלי הזה פונקציונאלי, או שהוא כמו המתנה לאור הבורא, ציפייה לאור הבורא? כלומר איך אנחנו מתפקדים כשאנחנו ממתינים למילוי? יש לנו מדרגות?

כמובן שיש, וחכמת הקבלה מסבירה לנו את המדרגות האלה, עיבור יניקה מוחין, גדלות א' גדלות ב'. את כל השלבים האלה אנחנו צריכים לעבור בזמן הקליטה, אנחנו צריכים לעבור אותם בזמן העבודה הרוחנית שלנו.

תלמיד : התכוונתי לפני המחסום.

לפני המחסום אנחנו בכל זאת צריכים להשתוקק להתקרבות מתמדת עם החברים, ולנסות להרגיש את הדרגות הבאות.

שאלה: כמה נכון היום לעסוק בעשירייה ביצר הרע? האם זה מקדם להשגת תורת תבלין?

כן, ודאי שכן.

שאלה: לגבי השכר. החשבון של הבורא על השכר לאדם, זה שכר עבורו או זה שכר עבור העשירייה? אמרנו ששכר הליכה בידו, אפילו שהוא בא לשיעור גם על זה הוא מקבל שכר. החשבון על השכר הוא של הפרט או של העשירייה?

הוא של הפרט, ועשירייה גם יכולה להשתמש בו. מה שאדם אחד מרוויח בתוך העשירייה, אחד מהעשירייה, כולם יכולים להשתמש.

תלמיד: מה זה נקרא ששיעור היה מוצלח?

שכולם נהנו ממנו, שהם יכולים לקחת כל מיני מילים, פסוקים, משפטים, ולצרף אותם לעבודה היומיומית שלהם לחיבור של כולם יחד.

תלמיד: ואיך העשירייה יכולה ליהנות מהשכר שכל אחד מביא לה?

העשירייה מתחברת, ומבררת משהו משותף, כמו "איש אחד בלב אחד".

תלמיד: אבל איך אתה הופך להיות חלק מועיל עבור העשירייה? איך היגיעה שלך יוצרת שכר שמקדם אותם?

כי אני חושב לפני המעשה, עד כמה הייתי רוצה על ידי כך לדחוף את העשירייה קדימה, לחבר אותם יותר, ואז מהמחשבה הזאת אני משתדל לעשות את הפעולה.

תלמיד: אז כשאני בא לשיעור זה לטובת ההתקדמות הרוחנית שלי, או שזה לטובת ההתפתחות של העשירייה? לטובת מי אני בא לשיעור?

לטובת העשירייה שאני חלק ממנה.

תלמיד: ומה אני רוצה בשביל העשירייה כשאני בא לשיעור?

אנחנו באים לשיעור כמו לעבודה משותפת. נניח כמו שהינו בונים בית, אז כל אחד עושה את חלק העבודה שלו, אבל כולנו בונים אתת הבית.

תלמיד: כשאנחנו באים, כל אחד בא כפרט, אבל בחיבור בינינו אנחנו יוצרים עשירייה. אז מה כל פרט מביא לעשירייה?

מה כל פרט מביא? כמה שהוא יכול, כמה שהוא מסוגל להביא.

תלמיד: בסדר, כל אחד מביא מה שהוא מסוגל, אבל מה התוצאה שאנחנו רוצים שתצא ממה שכל אחד מסוגל?

לא הבנתי. הכול תלוי באדם עצמו. אם הוא מביא סיכום מהיגיעה שלו בעשירייה, מכל מה שהעשירייה עשתה, מכמה שהם מתקדמים, כמה שהם רוצים לברר. זה מה שהאדם מוסיף לעשירייה, ולפי זה הוא מקבל מהם.

תלמיד: פשוט אמרנו שהיגיעה של האדם שבא לשיעור היא לטובת שיהיה שכר לעשירייה כתוצאה מהיגיעה שלו. אז אם כולנו, כל העשירייה באה בגישה כזאת לשיעור, שכולם רוצים שהתוצאה בסוף תהיה בעשירייה. מה התוצאה המשותפת שאנחנו רוצים שתיוולד מהשיעור?

שהקבוצה תתגבש, תתחבר, והבורא יתגלה בתוך הקבוצה המאוחדת, וכך הקבוצה תתחיל להרגיש את המדרגה הרוחנית הראשונה שלה, בתוך עשר הספירות שלה שעכשיו מתגלות, ומלאות בצורה יחסית באור העליון.

שאלה: האם אנחנו יכולים לסמוך על אותם המצבים שעובר כל הכלי העולמי?

למה לא?

תלמידה: לבנות על אותם המצבים שעובר כל הכלי העולמי. אם ככה יש לי רצון גדול להגיד תודה רבה לכל הכלי העולמי על אותה אחריות, ועל ההקרבה העצמית, ותודה רבה לך על זה שאתה מעביר אותנו דרך המצבים האלה.

תודה רבה גם לכן.

שאלה: איך אני יכול לקנות את עולמי בשעה? מה נדרש?

מה נדרש? רצון מאוד, מאוד חזק שמכסה את כל הרצונות האחרים בך, ושהרצון הזה יהיה לא לרגע אחד, אלא שאתה תגדל ותטפח אותו עד כדי כך שהוא יתפוס את כל יתר הרצונות, המחשבות והכוונות שיש בגופך, ויחבר אותם יחד.

שאלה: איך להתמיד בפעולות שלי לקרב את העשירייה שלי לבורא בצורה עקבית ומסורה?

בזה שאתם מוכנים לעשות הכול כדי שעשיריות אחרות יצליחו.

שאלה: אם קבלתי תענוג מהשיעור, מהחברים, ממך רב ואפילו מופיעה תלות בזה, זה אגו? כוונה על מנת לקבל?

זה בינתיים עוד האגו.

שאלה: איך מקובלים מגיעים לשלמות כאן ועכשיו?

זה משהו שאני לא יכול להסביר לך, כיוון שזה לא משהו שניתן להעביר במילים. אבל עוד מעט תרגישי את זה. בהצלחה.

שאלה: יש ימים שאנחנו קוראים את ההכנה לשיעור ויש ימים שלא, האם יש הבדל מבחינת השכר?

כן, אם קוראים גם לפני כן, השכר יותר גדול.

שאלה: ההתמדה בעבודה בעשירייה מחוללת שינוי, גם אם אנחנו לא רואים אותו בעשירייה?

כן.

שאלה: האם הבורא רוצה שאנחנו נעבוד ללא שכר ואיך לראות שהעבודה שלנו היא השכר?

זה רק כתוצאה מעבודה משותפת, כך יוצא לכם, אין דרך אחרת.

שאלה: דברת על כך שאפשר לעלות בשיעור לגמר תיקון, איך זה יכול לקרות?

אני לא יודע נחכה עד שזה יקרה ואז נוכל להבין.

שאלה: לגבי העניין שאנחנו מקבלים תענוג מהשיעור בלקבל על מנת לקבל בינתיים אז כדי יותר להתקרב לקבל את השיעור בצורה הנכונה האם אנחנו צריכים להוסיף עוד כוונה לפני השיעור? להתאסף קצת יותר לפני בשיעור צהרים ולהקדיש את זה יותר לכוונה לפני השיעור?

אני חושב שכן, כך אני מקבל דרישת שלום מכל מיני חברים וחברות שלנו שמתאספים לפני השיעור וכבר מגיעים לתחילת השיעור כשהם מגובשים.

תלמיד: ואיזו כוונה אנחנו צריכים לעשות, איך היית ממקד אותנו באיזו כוונה למקד?

שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד כולנו.

שאלה: איך בא לידי ביטוי הכרת הרע בעשירייה, איך זה צריך לקרות?

תרגישו עוד מעט, תרגישו. זה דווקא קרוב.

שאלה: אם יש רק חברה אחת או שתיים מתוך העשירייה בשיעור, האם גם הן מוליכות של האור העליון אל תוך העשירייה?

כן. אבל לא אם זאת אחת. צריך לפחות שתיים.

שאלה: אמרת שהקלטת הרבה את השיעורים של רב"ש, אפשר למצוא את זה איפשהו?

אם זה קיים איפשהו בארכיון שלנו אז כן, תנסו ואם אין אז אין. אבל זה לא משנה, אם אתם תקשיבו לקלטות של פתיחה לחכמת הקבלה מהסדרה הזאת אז משם פחות או יותר יהיה לכם ידוע הכול.

שאלה: הבורא רוצה או מצפה מאיתנו שאנחנו נעבוד ללא שכר בשבילו?

לא. הבורא מכין לנו את השכר הגדול ביותר שרק יכול להיות, נצחיות והשגה שלמה של כל הבריאה.

תלמידה: אבל אנחנו כאילו לא צריכים לראות את זה כמטרה, אנחנו צריכים לראות כמטרה את זה שעושים לו נחת רוח?

מה זה משנה אם אתם רואים, לא רואים, אתם לא רואים כלום, אז תירגעו. הכול טוב.

שאלה: בקטע כתוב שהשכר על תורה ומצוות הוא הדבקות בבורא, הדבקות מתחילה מהמדרגה הרוחנית הראשונה ומתפתחת במהלך 125 מדרגות עד הדבקות השלמה?

כן.

תלמיד: האם אפשר להשוות את זה, כמו שבעולם שלנו אומרים לי שיש כזה אדם גדול שאפשר פשוט להתקשר אליו והוא יממש את כל הרצונות שלי וזה עניין אחר שאני מכיר את האדם הזה באופן אישי ואני יכול בעצמי לגשת אליו. זה נקרא דבקות, אפשר להשוות את זה בצורה כזאת?

לא. זה לא דבקות, בכלל.

תלמיד: כלומר השאלה היא מה מבטיח לאדם שזאת דבקות ולא סתם משהו שסיפרו לו והוא יודע שיש כזה אדם, זה הרי דברים אחרים לגמרי בין זה ששמעתי לבין זה שראיתי אותו?

גם זה שראית אותו זה לא אומר שום דבר.

שאלה: האם השאלות שאנחנו מכינות לפני השיעור עוזרות לעשירייה לקלוט את כל השיעור או שצריך שהשאלות יתעוררו בזמן השיעור עצמו?

זה לא חשוב, או לפני השיעור או בזמן השיעור או אחרי השיעור העיקר אותן השאלות סביב השיעור שהן יעזרו יותר נכון לקלוט את השיעור.

שאלה: כשאנחנו מקבלים תענוג מהשיעורים, מהקשר איתך ואחרי זה נוצרת תחושה פנימית של בושה כתוצאה מחוסר ההתאמה, האם גם זה יכול לעזור לגדילה?

כן.

תלמידה: האם אפשר להעביר את זה ליראה?

כן זה מרחיב את הכלי שלכם וכתוצאה לאחר מכן אתם מקבלים בו מילוי.

(סוף השיעור)