שיעור בוקר 08.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/mamBtwis?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', אגרת ל"ו, עמ' 1489,

מאמר בנושא סוכות

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', אגרת ל"ו, עמ' 1489, טור ב' בדבר שורה "ותשובתי", דבר המתחיל "חג הסוכות". מאמר בנושא "סוכות".

צריכים לתת הקדמה. אנחנו מתקרבים לשלב הבא בתיקון שלנו. עברנו הכנות לכל מיני דברים. שבירה למדנו בקיץ, ואחר כך התקרבנו לסליחות, ראש השנה, עברנו את יום כיפור. זאת אומרת, למדנו את כל השלבים האלה בתיקון הנשמה, שכל המועדים שאנחנו חוגגים בעולם הזה, אלו סימנים על מה שאנחנו צריכים באמת לבצע בפנים בתוכנו. זה שייך לכל אדם ואדם בדרכו לתיקון הנשמה.

מי שמרגיש צורך לתקן את עצמו כדי להתקרב ולגלות את הבורא, להיות עימו בחיבור, בדבקות, עושה את הפעולות האלה, משתדל לבצע את הפעולות הללו.

ואחרי שאנחנו למדנו איך אנחנו משתדלים להתרחק מהאגו שלנו, מהרצון לקבל על מנת לקבל שמסמל לנו יום הכיפורים, אנחנו נכנסים לתיקון. כי יום הכיפורים מסמל כמין צמצום. ואנחנו לא משתמשים בשום דבר מהרצון לקבל שלנו. הסמלים על הצמצום דרצון לקבל זה איסור בשתייה, אכילה, נעילת סנדל, רחצה ותשמיש מיטה.

ואחרי שאנחנו עשינו צמצום על הרצון לקבל שלנו ולא רוצים להשתמש בו כלפי הזולת וכלפי הבורא, אלא רק בצורת להשפיע, אז אנחנו עכשיו נכנסים לשלב הבא, איך אנחנו רוכשים את צורת "להשפיע על מנת להשפיע" הזאת?

כי סוף סוף אנחנו עם הרצון לקבל שלנו שהוא כבר נקי מהאגו שלנו, מעל מנת לקבל, רוצים להשתמש בעל מנת להשפיע, לתת, להתקרב לצורת הבורא. ואז התיקון הזה שאנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל הוא שאנחנו צריכים לכסות את הרצון לקבל שלנו, כי אין לנו חוץ מרצון לקבל שום דבר.

אפילו אם רוצים לתת למישהו משהו, אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו. רק צריכים להפוך אותו שירצה לתת. ואם ירצה לתת, אם הוא מוכן לתת משהו מבחוץ, אבל כדי לקבל בפנים, זאת אומרת שיהיה לו טוב מזה, זה משהו אחר. אנחנו עושים בעולם הזה כאלה פעולות, ובזה אנחנו לא משנים את טיב הפעולה. אנחנו בכל זאת מקבלים.

איך לעשות פעולות שאנחנו באמת על ידי רצון לקבל מתעלים ממנו דווקא ונותנים, והפעולה הזאת היא לגמרי לגמרי שווה, אקוויוולנטית לנתינה? כאילו שאנחנו נמצאים בכוח ההשפעה של הבורא, למרות אנחנו נשארים ברצון לקבל שלנו.

אז לעשות כאלה תיקונים על הרצון לקבל שלנו שיאפשר לנו לעשות פעולות של השפעה, התיקון הזה, התהליך הזה שאנחנו צריכים לעבור על עצמנו, הוא נקרא "סוכות".

סוכות זה מהמילה "סכך", שאנחנו מכסים את הרצון לקבל אחרי שאנחנו החלטנו ביום הכיפורים לא להשתמש בו. ולכן לא אכלנו, לא שתינו וכולי.

עכשיו אנחנו לומדים איך נהפוך את הרצון לקבל לכלי שהוא יוכל על ידו להתקרב לפעולות ההשפעה, לפעולות הבינה, לפעולת האמונה. והסמל לזה זה סוכה. סוכה מהמילה סכך, ממילה כיסוי. שאנחנו רוצים לכסות את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו שכבר החלטנו שאנחנו לא יכולים להיכנס אתו לרוחניות כמו שהוא, מצד אחד. מצד אחר, אין לנו משהו חוץ ממנו. הוא זה אנחנו.

אז איך אנחנו יכולים, באיזו צורה, באיזה שינוי אנחנו יכולים להשתמש כדי שהפעולה שלנו תהיה דומה לפעולת ההשפעה? כדי להגיע לפעולת ההשפעה אנחנו צריכים לרכוש את תכונות הבינה, תכונת האמונה, וזה מה שאנחנו לומדים על כל הרצונות שלנו ואנחנו עכשיו נלמד את זה במשך החג הזה, שנקרא "חג סוכות".

יש לנו שלוש דרגות ראשונות שזה נקרא, "כתר", "חכמה", "בינה", "ראש הרצוף". ויש לנו חוץ מזה "גוף הפרצוף", "שבע ספירות", "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", "מלכות".

אז אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם כל הרצונות שלנו כדי לדמות אותם לעשר ספירות. ומתוך עשר הספירות האלה אנחנו נעשה פעולות השפעה זה לזה וזה לזה בעשיריות, ואחר כך מתוכן לבורא. עד שאנחנו נגלה שבאותו מבנה שאנחנו עושים בינינו, ונקרא "סוכה", שסוכה זה הקשר בינינו, הנשמה שאנחנו מרכיבים שהיא מגיעה למצב של השפעה הדדית ומתמלאת באור החסדים, אור האמונה, או צל האמונה.

צל, מפני שאנחנו עושים מסך מעלינו, אנחנו לא רוצים לקבל מהבורא שום דבר חוץ מאשר רוצים להיות משפיעים כמוהו. זה התיקון הראשון אחרי שאנחנו עשינו צמצום ביום כיפור, ועכשיו נשתדל ללמוד איך אנחנו עושים את זה.

יש הרבה פרטים ודאי, בלדמות את הרצון לקבל שלנו לפחות ללהשפיע על מנת להשפיע לבורא, אבל זו כבר עבודה בפועל. לא בצמצומים כמו שהיה קודם, בהתנזרות ובהתרחקות מהרצון לקבל, עכשיו אנחנו עוסקים בשינוי קצת של הרצון לקבל. אנחנו משתדלים ממנו, מעליו לבנות פעולות השפעה, כבר במשהו להידמות לבורא.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה? בעצם אנחנו רצון לקבל, והבורא הוא האור שהוא הפוך מהרצון לקבל, הוא רצון להשפיע. כדי להיכנס עימו במגע אנחנו צריכים לבנות מעל הרצון לקבל מגן כדי לא לקבל מהבורא אור בצורה ישירה, כי זה אסור אחרי צמצום א', זה פשוט ישרוף אותנו. לכן אנחנו צריכים לבנות מעלינו מסך. המסך הזה שאנחנו בונים כדי שהאור העליון, הבורא לא יאיר עלינו בצורה ישירה נקרא "סכך". בעצם זה המסך, מגן. אני לא רוצה להיות במגע ישיר עם הבורא, כי קודם כל זה אסור, אי אפשר, זה לא ייתן לי שום התקרבות לבורא, ואני אהפוך להיות לקליפה, לרצון לקבל שרק רוצה לקבל ואז נמצא בחושך.

אלא אם אני רוצה באמת להיות בקשר עם הבורא, אני צריך לבנות מעלי מסך, כזאת מחיצה, שהמחיצה הזאת לא תיתן לי מגע ישיר עם הבורא. כי אני זה הרצון לקבל שרוצה רק לקבל, והבורא זה רצון להשפיע, ואני רוצה שתהיה בינינו השתוות בתכונות. לכן אני עושה על הרצון לקבל שלי צמצום ולא משתמש בו. קודם כל, אני לא משתמש בו כמו שהוא, ומתחיל לחשוב, שכל הפעולות שלי הן יהיו אך ורק להגן על עצמי לא להשתמש על מנת לקבל. זה נקרא שאני "בונה סכך", כמו מין תקרה מעלי, שתחתיה, תחת התקרה הזאת, תחת הסכך הזה אני רוצה להסתתר. יש חוקים איך אני בונה את הסכך הזה, מרצונות, מכוונות, מפעולות שלי עם החברים וכן הלאה. וכשאני בונה את הסכך, אני צריך להעמיד אותו על הדפנות. אז אנחנו צריכים לבנות את הדפנות, באיזה גובה אני צריך לבנות את הדפנות, מאיזה חומר בעולם הזה אני יכול לבנות את הסוכה שהיא מסמלת לי סוכה רוחנית, שבעיקר היא פנימית. אבל אנחנו מדברים לפעמים במונחים של העולם הזה כדי שיהיה לנו יותר קל להסביר מה בפנים אנחנו צריכים לעשות, איזה פעולות. כך אנחנו נתקדם אתכם בלבנות סוכה.

האדם שנמצא בסוכה זה נקרא "הרצון לקבל" שלנו, אדם זה הרצון לקבל שלנו, שנמצא בתוך עטיפה כזאת שהוא כבר עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר. ואז הוא יושב תחת הסוכה, ומה שהוא מקבל מהבורא נקרא ש"מקבל אור החסדים". בזה הוא בונה כלי דבינה, כלי האמונה שלו, כלי למעלה מהדעת, זה הכלי הרוחני הראשון שאנחנו צריכים לבנות. ואז כשאנחנו מתחילים לבנות את הכלי הזה, אנחנו מתחילים להרגיש בתוכו תכונות הבורא, תכונות ההשפעה. עדיין לא השגות רוחניות באור חכמה שאחר כך יבואו בתוך אור החסדים, אלא בינתיים רק את אור החסדים אנחנו מייצבים בנו תחת הסכך, בגלל שאנחנו מכוסים, בגלל שאנחנו מתכסים תחת הסכך. ואנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שנמצאים עשירייה תחת הסכך, כולנו יחד נמצאים בתוך הסוכה, בתוך הסכך ומתחברים שם. אנחנו בונים מעלינו סכך, מסך, שלא רוצים לקבל מהבורא שום דבר חוץ מרק להידמות לו בתכונת ההשפעה. את תכונת ההשפעה הזאת אנחנו מייצבים בינינו, בין עשרה חברים שנמצאים תחת הסכך, ובזה אנחנו מגיעים למימוש של הכלי הרוחני הראשון, וזה מסמל לנו סוכה.

יש שם עוד כל מיני פרטים, אנחנו נלמד את זה. יש לפנינו יותר מעשרה ימים ללמוד את הדברים האלה, הם מאוד חשובים, יש מספיק חומר על זה. כי בזה אנחנו צריכים לבנות כלי של אמונה למעלה מהדעת, כלי של בינה, לדעת איך אנחנו נכנסים יחד לתוך הכלי הזה, איך אנחנו מרכיבים אותו, מייצבים אותו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נקווה שנוכל להבין, להסביר זה לזה, וכך נתקדם למדרגה הרוחנית הראשונה שאנחנו נשתדל לממש.

יש הרבה חומר, הרבה מאמרים. זה תהליך מאוד מרגש, מפני שזו תחילת בניית הנשמה, תחילת בניית הכלי הרוחני, וסוף סוף אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נרכוש אמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא מסך שזה סכך, איך אנחנו עושים את זה, מה התכונות של המסך, של הסכך הזה, מתי צריכים לשבת בתוך סוכה, האם אפשר לצאת מהסוכה, זאת אומרת מהכלי הזה, או רק להיות בו כל הזמן ולתמיד, ורק מוסיפים לכלי הזה יותר ויותר הבחנות. את כל זה אנחנו נצטרך ללמוד. יש לנו גם שיעורים בבוקר, גם שיעורים בערב. בערב אנחנו חוזרים על החומר שלומדים בבוקר, אולי קצת מוסיפים, כי לא כדאי לנו לצאת מעניין הסוכות כל זמן שאנחנו נמצאים עכשיו בזמן הזה. אנחנו צריכים לנצל את הזמן הזה כדי להגיע לכלי האמונה.

אני לא רואה שאלות, יכול להיות שאנחנו נקרא ולפי החומר ישאלו. כי בסך הכול זה עניין מאוד חדש יכול להיות לרובם.

אנחנו שוב רוצים לעשות מהלימוד שלנו חיבור בינינו בעשיריות וחיבור בין העשיריות, זאת אומרת לכלי הכללי של בני ברוך העולמי, גם גברים וגם נשים. ואחר כך [חיבור של כל] הכלי הכללי העולמי שלנו עם כל האנושות. כי כל העולם צריך להיכנס בסופו של דבר לסוכת שלום, שלום זה נקרא שלמות, למסך שנותן לנו שלמות בחיים שלנו, בקיום שלנו, בהשגת הרוחניות, בלהידמות לבורא בדבקות בו.

אנחנו נלמד את זה לאט לאט, אין כאן מה לרוץ, כי זה הכלי שאותו אנחנו צריכים, זה לא איזה שלב למצב הבא. אלא אם אנחנו מייצבים את הכלי הזה שנקרא סוכה, אחר כך אנחנו רק מוסיפים לאותו כלי את כל הדברים שצריכים להיות. עד שהכלי הזה מתרחב, מתגלה לו בתוכו כל המציאות, ואנחנו מגיעים לכל האנושות שנמצאת בתוך הסוכה, מכוסה במסך המיוחד הזה והבורא מעלינו, וכך דרך המסך אנחנו קשורים אליו בהשפעה הדדית, באהבה הדדית.

שאלה: תמיד היה לי הרושם שהסכך עשוי משאריות.

נכון.

תלמיד: מה זה בעשירייה בדיוק הדבר הזה?

תרשום את השאלה הזאת בצד, אנחנו נלמד אותה ונלמד טוב. שאלה נכונה, מאוד חשובה.

שאלה: במה שונה הכלי שאנחנו בונים בסוכות לעומת מה שאנחנו בונים ביום כיפור מעשרת הספירות?

ביום כיפור אנחנו בונים את הכלי על ידי הצמצום. אנחנו מכינים את הכלי, אין שם בנייה. יש שם כוחות עליונים שאנחנו מבקשים שהבורא יביא לנו כדי שנתנתק מהרצון לקבל שלנו. אז אין כאן בניית הכלי, אלו שלבים כדי להתקרב לבניית הכלי אבל עדיין זו לא בנייה. זה ההיפך כביכול, צמצומים, אנחנו לא מקבלים, עושים לאוים, לאוים, לאוים.

שאלה: הדגשת שלמסך הזה כביכול יש את תכונת החסדים והודות לזה אנחנו מתחברים בקבוצה ונכנסים לתוך הסוכה. האור הישיר הזה צריך לעבור דרך המסך אחרת תהיה שבירה?

אנחנו עוד לא לומדים דברים כאלה, יש משהו במה שאתה אומר, אבל צריכים ללמוד ולתקן. אל תקפצו קדימה, אתם רואים, אני נזהר ונותן רק הקדמה למה שאנחנו הולכים ללמוד, אז אל תקלקלו את ההקדמה שלי.

שאלה: בהתאם למה שאמרת, שהגענו לאיזשהו חלק של הצמצום, ביום כיפור נאמר. אחרי זה, מה זה אומר שאנחנו בונים את הסוכה הזאת, אנחנו כאילו מפתחים את האהבה בינינו בעשירייה מעל מה שאנחנו מרגישים?

לא, זה עדיין לא שאנחנו הולכים להשיג את האהבה בינינו, זו לא אהבה, אלא אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהיות בצורת השפעה הדדית, זו עדיין לא אהבה. אהבה זה נקרא שאנחנו משתמשים בלקבל על מנת להשפיע, שאנחנו משתמשים בכלים דקבלה. להרגיש אהבה אתה צריך כלים דקבלה. כאן אנחנו רק רוכשים כלים דהשפעה כדי לא לנגוע באגו שלנו זה בזה, לשמור על האגו שלנו שלא יפריע לנו, להתעלות ולרצות להשפיע ולא יותר.

לכן אנחנו נמצאים תחת הסכך, תחת המסך, שכמעט ולא רואים שדרכו עובר האור מלמעלה, מהשמש, וכך אנחנו מסמלים בינתיים את הדרגה הרוחנית שלנו, איך אנחנו מסוגלים להיות קשורים לבורא. בהשפעה שלו, שרוצה לתת לנו הכול, אנחנו עכשיו מתחילים לבנות שמירה, שנקבל ממנו רק כמה שיכולים להשפיע לו בחזרה. ובינתיים, כשאנחנו מתחילים מהצמצום, אנחנו יכולים רק להיות קשורים עם הבורא תחת הסכך. זאת אומרת שיש מעלינו מסך, אנחנו שמים עצים, וכמעט לא עובר אלינו אור, הצל הוא יותר מהשמש.

כשאנחנו נמצאים בכזאת סוכה, זה מסמל לנו שאנחנו רוצים להיות תחת המסך. לא לקבל את אור הידיעה, אלא לקבל את אור החכמה המלובש באור החסדים, בקצת תוספת, שיהיה עיקר אור החסדים 90% נגיד, ו-10% אור החכמה. זאת אומרת לפי כמה שאנחנו מסוגלים, לפי גודל עוצמת החסדים, אנחנו הולכים אחר כך ומקבלים אור החכמה. אבל זה רק אחר כך, זה גם לא בסוכות. סוכה זה נקרא צל של אמונה.

תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו בונים את המסך הזה על ידי זה שמעל כל מה שהאדם מרגיש, הוא מעדיף את הקשר עם החברים, הרגשת החבר, העשירייה?

נכון.

שאלה: איך נדע בעשירייה שאנחנו כבר שולטים בתהליך הצמצום, שאנחנו מוכנים?

זה שאנחנו רוצים להתייחס אחד לאחר רק כדי לחזק את החברים בדרך, רק כדי לקשור קשרים יותר חזקים בינינו, זה נקרא שאנחנו מתעלים מעל הצמצום בינינו. אני לא רוצה לקבל שום דבר מהחברים, רק שיהיו לי כוח והזדמנות, יותר אפשרות לעשות קשרים בינינו. ממש כמו בחבל, כך אני רוצה לקשור קשרים בינינו יותר ויותר.

שאלה: האם המסך או הסכך זאת פעולה שאנחנו מוסיפים והיא נמשכת כל הזמן?

כן, זו עבודה קבועה כי כל הזמן הרצון לקבל שלנו שכולו שבור מהשבירה, מתגלה על ידי מנוע מיוחד כזה שמקרב אותנו לגמר התיקון ואז בכל רגע מתעלים בנו [הרצונות], לכן אנחנו מרגישים שינויים בזמן שאנחנו חיים, כי בכל פעם הרצונות, המחשבות, המעשים [משתנים], העולם משתנה. איך זה קורה? על ידי כך שהרצונות שלנו מתעלים מהשבירה ומגיעים אצלנו להבנה, להכרה, ואז דרך הרצונות האלה אנחנו רואים עולם חדש, עוד רגע, עוד רגע, הכול משתנה, הכול חדש ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

לכן, עכשיו ההתקדמות הכללית שלנו היא בבניית סוכה, מצב שאנחנו רוצים להכניס לתוכו את כל האנושות, זה לא חשוב שהם לא מבינים ולא יודעים, הם גם לא יידעו ולא יבינו כי רוב האנושות נמצאת בדרגת דומם. יש דומם, צומח, חי מדבר גם במין האדם, אנחנו שייכים למין המדבר, וישנם תחתנו חי, צומח ודומם במין האנושי, במין האדם. אז נשתדל לקרב מהם אלינו כמה שאפשר אבל לדעת שחוץ מהאדם שצריך לתקן, את כל היתר, כמו בבניית סוכה, אנחנו לוקחים ומהם אנחנו בונים את המרכיבים האלה, נושא הסוכה, והם משתתפים בזה, אנחנו נראה איך הם ישתתפו. כל הצרות האלה שמגיעות עכשיו מאוד ישפיעו על האנושות, והאנושות בסופו של דבר תרכין את הראש ותסכים עם כל מה שנעשה. הם עוד יבואו ויגידו לנו תעשו מה שאתם מבינים, אנחנו רק רוצים להיות תחת ההשפעה שלכם. זה יהיה בקרוב.

שאלה: האם העשירייה יכולה ממש לדרוש "תן לנו צמצום, מסך ואור חוזר". האם יכולה להיות כזאת תפילה?

תפילה יכולה להיות, ודאי שמתוך עשירייה, עם דרישה לבורא, "אנחנו רוצים כך, תן לנו כך, תסביר לנו כך", אבל בתנאי שזה יהיה בדרך הנכונה, בזמן הנכון. זאת אומרת, האם אתם מבקשים דבר שמגיע לכם עכשיו? נגיד, תינוק בוכה כי הוא רוצה לאכול, אבל הוא לא דורש חתיכת בשר כי הוא לא יכול לקבל כלום חוץ מחלב. אז קודם כל זה הטיב של מה שאתם רוצים לקבל. זה דבר ראשון. דבר שני, שהוא רוצה משהו שלא מזיק לו, ודבר שלישי שהוא מבקש נכון, שאמא תדע, למרות שהיא בדרך כלל יודעת, אבל יכול להיות שהיא רוצה שהוא יידע איך לבקש, שהוא ילמד ויתקדם אליה וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן כמה תנאים. אבל אם אתם פחות או יותר מבינים את התנאים האלה, אז הפנייה לבורא זו מצווה. רק לזה הוא מחכה, שיפנו אליו.

שאלה: האם יכול להיות שהגענו כבר לשלב הראשון ברוחניות עליו דיברת בהקדמה ואנחנו לא מודעים לזה?

אנחנו נמצאים אפילו בגמר התיקון, השאלה היא האם אנחנו נמצאים בכל המצבים הרוחניים האלה בשליטה שלנו, שאנחנו שולטים בהם. הבורא רוצה שאנחנו כאילו נבנה את המציאות מכל אותה מציאות שבורה שהוא הביא לנו כמו קופסה של פאזל, שאנחנו מביאים לילד מהחנות. אנחנו רוצים שהוא יחבר את זה, אנחנו מוכנים לשבת לידו ולהרכיב יחד עימו אבל אנחנו רוצים שהוא בעצמו יעשה את זה. למה? כי בזה שהוא מרכיב את החלקים הוא מתחיל להבין איך זה עובד, הוא מתחיל להיות השולט על הבריאה, הוא מתחיל להיות כמו הבורא. כשהוא מסיים את הפאזל הוא נעשה כמו הבורא ומגיע עימו לדבקות, להבנה, להכרה, לנצחיות, לשלמות כמו הכוח העליון. זאת המטרה. אז עשינו כל מיני פעולות כאלו של הכנות ועכשיו אנחנו הולכים בצורה יותר שיטתית, מפני שרק עכשיו אנחנו נכנסים למצב שנקרא "הדור האחרון".

תלמיד: בכל זאת יש מצב שעשירייה כלשהי ברחבי הכלי העולמי כן נמצאת במצב הזה?

עד כמה שאני מבין לא. אם אתה מדבר ממש על התיקון, אז לא.

תלמיד: למה, זו השכבה הכי נמוכה?

זה שזו השכבה הכי נמוכה זאת לא בעיה, גם אנחנו אוטוטו נהיה במצבים כאלה. אני מבקש להירגע ללכת יחד איתנו ולהמשיך. ברוך ה', אנחנו עדיין יחד.

שאלה: מה המשמעות של חג הסוכות בחוכמת הקבלה?

החג הזה בחוכמת הקבלה נקרא "סוכות". סוכה זה בית ארעי. כשאני הולך נניח לטיול ביער ורוצה לבנות איזה מבנה ללילה אחד, אני לוקח כמה ענפים מהעצים, מסדר אותם, מכסה אותם ויושב בפנים, משהו בגודל של מטר על מטר, זה נקרא "סוכה". אפשר לבנות סוכה גדולה, אפשר לבנות אותה גבוהה, אבל בעצם סוכה זה נקרא "בית זמני". מקום זמני שאדם נמצא שם. אנחנו נלמד למה זה זמני, למה אסור לבנות סוכה ממשהו חזק, לעשות אותה כבית. לא. דווקא צריכים לעשות אותה בצורה ארעית ונראה למה זה כך. נגיע לזה.

אני רוצה עוד להוסיף שאנחנו לומדים את הדברים האלה בהדרגה, בדרך, איך אנחנו צריכים לבנות את הכלי, ולסדר שאיכשהו נתאים את עצמנו לשלבים האלו. עברנו את הכרת הרע, אחר כך עברנו מה זה הרע, שהוא הרצון לקבל שלנו ואסור לנו להשתמש בו, זה נקרא "יום כיפור", לפני זה היה ראש השנה, שהחלטנו שאנחנו הולכים בדרך, ועכשיו אחרי שעשינו צמצום ביום כיפור אנחנו בונים את הכלי, כלי של בינה, להשפיע על מנת להשפיע. ואחר כך נגיע לכלי הכללי, השלם, לקבל על מנת להשפיע.

אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מגלים את הבורא ששורה בכל המציאות, אנחנו מרגישים אותו, מבינים אותו, נמצאים בקשר ישיר עם הכוח העליון המנהל את כל המציאות ואנחנו נהיה איתו בקשר תמידי, קבוע. לזה צריכה להגיע כל האנושות, ואז העולם הזה מתעלה מעל הגשמיות שלו. הגשמיות שאנחנו עכשיו חיים ומרגישים נעלמת, ואנחנו עולים לדרגה רוחנית אמיתית ששם אנחנו צריכים להתקיים בצורה הנצחית.

שאלה: במשך הרבה שנים עבדנו בתקופה הזו ובנינו ביחד עם הקבוצה, עם הכלי העולמי סוכות, בנינו את הסוכה הכי גדולה בעולם. אתמול יצא לי להיות במחסן ציוד והסתכלתי על הארגזים של הכבלים, החשמל והכול כמו על איזו נקודה רחוקה בהיסטוריה.

מה התקופה הזאת צריכה להגיד לנו? מה הסיבה שעברנו ממצב פיזי כזה של עבודה ביחד, שבהחלט הייתה בה חשיבות והתלהבות, ופתאום אנחנו יושבים, כל אחד בקובייה שלו שם במסך, ומקשיבים לכל הדבר הזה בצורה פנימית. וכל הציוד נמצא במחסנים, אין לו שימוש, וכנראה שלא יהיה בו שימוש.

לא כואב לך הלב?

תלמיד: לא, דווקא יש הרגשת שמחה, הרבה שנים לא ישבנו ככה ביחד בשיעור בהכנה לסוכות. שנים רבות עבדנו שם בבנייה פיזית, בעבודה. אמנם הייתה התפעלות, כל החברים ביחד, הכלי העולמי היו באים לארץ.

זה נכון. אנחנו לא כל כך מבינים מה השינויים האלו שאנחנו עוברים. מצד אחד, זה חסר, כי הדברים האלה, כשיושבים יחד, שרים, אוכלים, עושים כל מיני דברים, זה חסר. מצד שני צריך להבין למה הבורא לקח את זה מאיתנו, ממש לקח בכוח, ולא נותן לנו אפשרות כזאת. אפילו אם נשב, אז נשב לפי חוקי וירוס הקורונה, שני מטר זה מזה וכולי. בקיצור הוא לא נותן, לא נותן.

כנראה שבינתיים זאת הצורה, שאנחנו צריכים להרגיש, שזה אנחנו, לא מסוגלים להיות קרובים זה לזה. נכיר שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, לא נותן לנו יכולת להתקרב יותר, ונתקן אותו עד שתתבטל כל המחיצה הזאת של וירוס הקורונה, ונוכל להיות באמת בחיבוק אמיתי זה עם זה, לא חשוב איפה אנחנו נמצאים. זאת אומרת, על ידי התיקונים שעכשיו נעשים, אנחנו נעלה למעלה מגשמיות, לדרגת להשפיע על מנת להשפיע, ואז אנחנו לא נרגיש את המרחקים הפיזיים בינינו, ובאמת נהיה תחת סכך אחד, בסוכה אחת, כל בני ברוך העולמי, ואחר כך כל העולם יכנס לתוך סוכה.

כנראה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, ולכן אנחנו נמצאים במצב כזה. מצד אחד חבל לנו מאוד על מה שהיה קודם, אבל כל מה שעשה, עושה ה', הכול לטובה ואנחנו צריכים כך לקבל את המצבים האלו ולהמשיך הלאה. אז יש מצד אחד צער, אני מרגיש איזה צער במה שקורה, מזה שאיבדנו משהו מהעבר. ואנחנו השקענו מאוד בסוכה, ובכל הדברים האלה, ונראה האם נוכל בשנה הבאה לבנות את הסוכה ההיא, או שכבר נרגיש את הסוכה, וזה בטוח, שאנחנו רוצים להרגיש סוכה אמיתית, רוחנית, סוכת שלום.

תלמיד: אם ככה אתה מתאר את המצב הזה, זו ברכה, אם ככה זה טוב. זו מדרגה חדשה, אפשר להשיג משהו פנימי, משהו שיכלול את כל באי עולם.

אני אומר לך, מצד אחד זה בטוח, שכך אני רואה. אבל מצד שני יש משהו שיכולנו לקיים פיזית, לפחות איזו התקשרות בינינו, וגם הוא נעלם מאיתנו. יכול להיות, ובטוח שזה לטובתנו, שאנחנו נגיע לצורה רוחנית יותר גבוהה. אבל נראה לי גם שהצורה הפיזית ההיא, או שהיא תחזור אלינו, כי עוד לא נגיע לתיקון השלם, אבל אם נגיע לתיקון השלם, אז זה נקרא שאנחנו מגיעים ל"סוכת שלום", סוכת עולם. שכל האנושות נכנסת תחת המסך, והמסך הזה יהיה ממש גם להשפיע על מנת להשפיע, וגם לקבל על מנת להשפיע, זאת סוכה אמיתית, סוכת דוד.

כי דוד המלך, כשמלכות מיתקנת, היא מיתקנת בלקבל על מנת להשפיע, והמסך מעליה לא מפריד, אלא מקשר את כל מי שנמצא תחת המסך, עם הבורא שנמצא מבחוץ. ואז הוא מגיע אלינו כאורח, לתוך הסוכה שלנו, ממלא אותנו, ומוסיף לאור החסדים את אור החכמה שלו, את עצמו. אנחנו נלמד איך עושים את כל זה, איך מגיעים לשלבים האלו, ואני מקווה שלא רק נלמד, אלא אנחנו נממש את זה בפועל.

שאלה: אם אפשר בבקשה לרענן, מהו המצב המיוחד שנקרא ישיבה? גם עכשיו אנחנו לומדים בישיבה, תחת מסך של המורה.

ישיבה זה נקרא שאנחנו לא עומדים אלא יושבים. יושבים או על הרצפה, על הקרקע, או יושבים על אבן, כמו שהיה או על כיסא או בכורסה. יש כל מיני צורות ישיבה, אבל ישיבה זה קטנות. אני מקטין את עצמי, בלי רגליים, בלי כלים דקבלה, אני כמו תינוק שלא יכול להשתמש ברגליים. כך אנחנו מדברים על ישיבה. לכן מי שנמצא בישיבה, הוא מוכן, על ידי שמקטין את עצמו להיכנס בקשר עם האחרים. זה סימן של ישיבה וכולם צריכים לשבת בעיגול, תחת הסכך, ונקווה שנממש את זה.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאנחנו בונים את הסוכה, אנחנו למעשה בונים פרצוף, כלומר צמצום של יום כיפור?

נכון. אנחנו מתחילים אחרי יום הכיפורים, אחרי הצמצום, עכשיו לבנות את הפרצוף. אמנם בקטנות, תחת הסכך, באור החסדים בלבד, אבל זה תחילת בניית הפרצוף.

שאלה: הפעולה שלא הצלחנו לממש בצורה נכונה, באופן וירטואלי, זה סעודה. זו פעולה רוחנית מאוד חשובה. איך אפשר לגשר על הפערים, מה עושים?

לא עושים כלום כי לא מגיע לך. זה מה שאנחנו עכשיו מסוגלים לבצע, זה מה שהבורא משאיר לנו לבצע, כי לא מגיע לנו יותר.

שאלה: האם ניתן לומר שהמסך זה הכיסוי שאנחנו מסתירים מאחורי החברים בעשירייה?

מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל שלנו. כמו שאנחנו למדנו בפתיחה לחכמת הקבלה, או בתלמוד עשר הספירות. מה זה מסך? יש רצון לקבל ועליו צריך להיות צמצום, לא להשתמש ברצון לקבל בכלל, ואחר כך אנחנו אומרים, "לא, אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל במקצת, אחרת איך אנחנו ניכנס באיזה מגע עם הבורא"? אבל אנחנו על הרצון לקבל שמים מסך. מסך שזה צמצום, ואחר כך מסך, שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל, אם הוא עובד בעל מנת להשפיע. זה נקרא מסך. מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל בצורה ישירה, אבל אם אני משתמש בו כדי להשפיע לבעל הבית, זה מותר.

כשאני יושב מול בעל הבית ויש לפני כיבוד, אז אני לא רוצה כלום. ואומר לבעל הבית, "לא, לא, לא, אני לא רוצה, אני לא רעב" וכן הלאה. אחר כך אני מבין שזה לא יפה, אז אני אומר, "כן אני לוקח". ואני לוקח משהו מהצלחת, איזה כיבוד, לוקח ואוכל. מה אני אוכל? אני אוכל, זאת אומרת אני מקבל ממנו תענוג. אבל המחשבה שלי שאני נותן לו בזה תענוג, שאני מהנה אותו. זאת אומרת קבלת התענוג, אני חייב ליהנות ממה שאני מקבל ממנו, אבל אני עוטף את התענוג שאני מקבל ממנו, הוא אצלי נמצא בעטיפה שזה הכול בשבילו, ואז אני מרגיש תענוג שאני מקבל, שהוא עטוף באור חוזר שלי.

ואז בצורה כזאת הוא יכול להיכנס לרצון לקבל שלי, ואז אני נהנה, גם מהכיבוד וגם בזה שאני נתתי תענוג לבעל הבית. שתי צורות יש לי אז בתענוג שאני מקבל. ובצורה כזאת מותר לנו ליהנות, ובזה אנחנו דומים לבורא. הוא נותן לנו תענוג, אנחנו בזה שמקבלים ממנו, נותנים לו תענוג. אין לי שום אפשרות לתת לו תענוג, אלא רק אם אני מקבל בצורה כזאת. כי אין לי כלים דהשפעה, יש לי רק כלים דקבלה בלבד.

שאלה: מבחינה רוחנית, האם אנחנו במהלך כל השנה נמצאים תחת לסוכה?

מרגע שאנחנו בונים את הסוכה, סכך, המסך הראשון ונכנסים תחתיו בכוח השפעה, אנחנו כבר כביכול נמצאים תחת זה כל הזמן עד גמר התיקון. אבל אנחנו לא צריכים להיות תחת הסוכה יותר משבוע ימים. כי שבוע ימים זה כמו 7000 שנה, זה כמו כל הבריאה ולכן אם אנחנו מקיימים את זה אז כבר אנחנו כאילו הולכים בכל מקום, אחרי שבוע ימים, עם הסוכה על עצמנו. קיבלנו את המסך, מתלבשים בו ואנחנו הולכים הלאה עם המגן, שאנחנו כבר לא מקבלים על מנת לקבל שום דבר אלא הכול בעל מנת להשפיע.

לכן אחרי סוכות יש לנו חג שנקרא חנוכה, שאז אנחנו בפועל מגיעים לדרגת בינה. ואחר כך לתיקון הכללי שזה פורים. אנחנו עוד נעבור את כל השלבים האלה. עכשיו אנחנו צריכים ממש בפועל לעלות לאמונה למעלה מהדעת שהסוכה מסמלת לנו. צל האמונה.

שאלה: אפשר להגיד שבניית סוכה זה משהו דומה לגן עדן, כאילו הקרנה בגשמיות?

לא. ואל תקפוץ, בשביל מה לך לעשות כל מיני דברים כאלה? תשמע מה שאנחנו אומרים, אל תוסיף לזה אף מילה.

שאלה: אמרת שבתוך הסוכה יש הרגשה של אור חסדים שזה נקרא כלי למעלה מהדעת. האם אפשר להגיד שאור דחסדים זה שאני משייך כל דבר לבורא?

כן, ודאי.

שאלה: מה המשמעות של סעודה רוחנית בסוכה ביחד?

סעודה זה נקרא לקבל על מנת להשפיע את כל אותם האורות, המילויים שאתה מקבל. לכן סעודה, במניין במיוחד, שעושים בתוך סוכה, מסמלת שאנחנו מתחברים יחד בינינו עם המסך המשותף מעלינו ונכנסים במגע עם הבורא ומקבלים ממנו בעל מנת להשפיע. זה דבר גדול.

שאלה: אנחנו רואים שזה ממש מאוד בולט שבמשך שנים ארוכות עשינו המון פעולות בידיים וברגליים, אנשים השקיעו יגיעה והדברים האלה לובשים עכשיו צורה אחרת. אנחנו רואים את זה בכנסים, ראינו את זה בראש השנה ויום כיפור, ועכשיו סוכות. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה, מעבר למעבר מחיצוניות לפנימיות, מה בעצם הדבר המשמעותי ביותר שצריך להשתנות אצלנו?

בכל הכוחות כמו שהייתה לנו סוכה גדולה והיינו יכולים לקבל שם כל מי שבא, אנחנו מאוד מקווים שאנחנו נעשה כזאת סוכה בצורה עוד יותר משמעותית בסוכות הזה, בקשר שלנו עם כל העולם. שאנחנו ניתן לרגש שלנו, לשכל, לדמיון, לכלי ההרגשה שלנו כזאת התפעלות שנרגיש שאנחנו יושבים בסוכה יחד, כולנו, כל העולם.

תלמיד: זה משהו שאנחנו צריכים לכלול בכוונה, במחשבה, באיזו דרך?

אנחנו צריכים להיות יחד, לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים יחד בלב אחד, במחשבה אחת, תחת בורא אחד, במסך אחד, שלא רוצים לקבל ממנו אלא רק להשפיע זה לזה ולו, וכך נבנה. יש לנו עוד כמה ימים, אנחנו נכין את עצמנו וכל הזמן נשתדל לעשות כאלה תרגילים שאנחנו אולי נשיג את המהות של הסוכה הרוחנית.

שוב אני אומר, אין שום דבר מהשמיים שבא מן הסתם אלא הכול בא כדי לקדם אותנו, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אני מאוד מקווה שאנחנו הולכים להשיג משהו חדש. אמנם יחד עם זה צר לי מאוד שאנחנו לא נמצאים בסוכה הקודמת, כי בכל זאת הגשמיות הזאת גם הייתה אומרת לנו משהו.

אני זוכר איך הרב"ש היה דואג לסוכה שלו, איך הוא היה בונה שם כל מיני צורות וכל מיני דברים, זה משהו. איך הוא היה מתייחס לסוכה, ממש ברעדת קודש. וכאן היום, זה כמו שמסרסים אותנו. אבל זה לא נכון, אנחנו נוכל לבנות את הדברים האלו בלב שלנו, בהרגשה שלנו. נלמד חזק וטוב, יש לנו עד סוף סוכות יותר מעשרה ימים ואנחנו כל הזמן נבנה בפועל ממש, בידיעה, בהרגשה, בדמיון, בכל דבר שרק אפשר, נבנה את הכלי הראשון הרוחני שלנו שנקרא "סוכה".

קריין: אני חושב שהשאלה הזאת כל הזמן עולה. מצד אחד אתה אומר "טוב שאנחנו במדרגה חדשה ואיזה יופי שאנחנו עכשיו בונים אותה בצורה כזאת", ומצד אחר גם "צר לי מאוד שאנחנו לא יכולים לעשות את זה פיזית". איך מחזיקים את הטוב הזה והשמחה ואת ה"צר לי מאוד" הזה יחד. מה מקשר ביניהם?

אני חושב שכל מה שיש לנו היום אלה תנאים שמחייבים אותנו לעבוד בצורה רוחנית. כי אין לנו אפשרות עכשיו להתעסק עם כל העצים והברזלים וכן הלאה שזה המון עבודה, אלא אנחנו צריכים להשקיע את כל המאמצים האלה כדי לבנות קשר רוחני בינינו. וזה נכון וכך נעשה מהשמיים, אנחנו צריכים לקבל את זה כהתקדמות, כשלב הבא, עברנו כיתה.

עכשיו אנחנו צריכים לבנות בינינו צורת קשר שנקראת "סוכה" עם כל הפרטים שבה ולהשקיע את כל הזמנים וכל המאמצים באיך לברר את הקשר הזה בינינו. כי בזה אנחנו עושים כלי שנקרא "אמונה למעלה מהדעת" שזה הכלי הרוחני הראשון, שבו אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים דרך הסכך בקשר עם הבורא ובקשר איתנו [בינינו]. אנחנו ממש נכנסים בפועל למצב הרוחני. לכן לקחו מאיתנו את האפשרות הזאת לבנות סוכה כמו שהייתה, ונעשה את זה בצורה צנועה כל אחד, מי שיכול או לא יכול זה עניינו, וכך נעשה.

תלמיד: איך ממירים את כל הכוחות שהיינו משקיעים קודם, ימים על ימים בבנייה, איך לוקחים את כל הכוחות האלה ומפנים אותם למה שדיברת עכשיו, לבניית הדבר הרוחני?

זה מה שאנחנו צריכים כולנו לחשוב, במיוחד אלו שהיו בונים ויודעים מה לעשות, איך הם היו משקיעים בזה ממש ימים ולילות כדי לבנות, אנחנו צריכים לעשות את זה, להעביר כל הדברים האלה לעבודה רוחנית. זה כמו שהיום יש לנו סעודות, מה יש בסעודות? אני שותה בקבוק בירה ומקסימום איזה סנדוויץ' שיש לי, וזה מספיק. אבל פעם אלה היו סעודות, יושבים יחד, שרים. אנחנו צריכים להעביר את כל כובד המעשה לרוחניות.

שאלה: האם תוכל לתת עצה, איך לבנות את הסוכה הזאת בעשירייה על ידי העבודה הרוחנית שעליה אתה מדבר היום?

את זה אנחנו נלמד יחד, זה מה שיש לפנינו עוד לעשות.

שאלה: כדי להגיע לתפילה הנכונה בינינו בעשירייה דרך החיבור, כדי לזכות בכוח שנקרא "אמונה מעל מהדעת", קראנו היום בבוקר שצריכים לתאר כאילו שאנחנו כבר נמצאים בזה. איך לחבר בין שני המצבים האלה של לתאר כאילו ולהגיע לתפילה נכונה, איך הקשר בין שניהם?

אנחנו צריכים להתעסק כאילו, כמו ילדים, ומתוך זה אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב והוא בונה לנו את התכונות האלה באמת, כך מגיעים לאמת. אז משחק הוא דבר רציני, אנחנו צריכים להשתמש בו. אמנם ברור לנו שזה משחק, אבל ביחסים כאלה כמו שיש לנו בקבוצה, שאנחנו מבינים שאנחנו עדיין אגואיסטים אבל כאילו אנחנו יחד, כאילו אנחנו רוצים לעזור זה לזה, כאילו אנחנו רוצים לעלות למעלה מהאגו שלנו, מכל המאמצים האלה של כאילו, יחד עם זה שאנחנו רוצים לעזור זה לזה, ומבינים שתלויים זה בזה ומעלים תפילה לבורא, וכל זה אגואיסטי וכאילו, אבל על ידי זה אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב ואז מ"כאילו" זה נעשה אמת.