ראש השנה, א' תשרי תשפ"ד
שיעור בוקר 16.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות (המשך מקטע 6)
קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים מן המקורות בנושא ראש השנה, אנחנו בכותרת "אני לדודי ודודי לי", קטע מספר 6.
"6. כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")
שאלה: בעל הסולם כותב ש"אני לדודי" זה לבטל את הרצון לקבל, להשפיע על מנת להשפיע, אבל בזה מתגלה מטרת הבריאה שהיא לקבל על מנת להשפיע.
נקרא שוב, "כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."
מה אתה שואל?
תלמיד: בהתחלה בעל הסולם אומר שבזה שמבטל את הרצון, אז התוצאה היא שמתגלה מטרת הבריאה. אבל ביטול הרצון זה רק להשפיע על מנת להשפיע והוא אומר שמתגלה מטרת הבריאה שהיא לקבל על מנת להשפיע, אז איך זה קשור לזה? התיקון על הרצון הוא על ידי ביטול, אבל זה רק התיקון, זו לא מטרת הבריאה?
לאדם יש רצון לקבל על מנת לקבל ואם הוא מבטל אותו, מה נשאר לו?
תלמיד: אם הוא מבטל אותו, הוא עובד בתוך העשירייה כדי לבטל את הרצון ופועל רק בהשפעה, אבל בלי קבלה.
איך הוא יכול לעבוד בלי קבלה?
תלמיד: מלכתחילה אולי רק על ידי לא לשמה.
אבל איך הוא יכול לבטל את הרצון שלו שהוא רצון לקבל, ולהישאר בלי רצון לקבל? במה אז הוא מתקשר עם האחרים, במה הוא מוסר משהו לאחרים?
תלמיד: אז אין מצב כזה של להשפיע על מנת להשפיע, זה לא קיים באמת?
תבדוק.
תלמיד: האם ביטול הרצון לקבל זה בהכרח כבר לעבוד בקבלה על מנת להשפיע באיזו מידה?
נגיד, כן.
שאלה: מה זה לבטל את הרצון לקבל?
לבטל משימוש.
תלמיד: איך אפשר?
אתה מקבל כוחות כאלו מהצד, כך שאומנם יש לך רצון לקבל ובטוח שהוא לא נעלם ולא מזדכך, אבל אתה יכול לא להשתמש בו.
תלמיד: אז ממה אתה חי?
כאן השאלה, ממה אתה חי. כנראה אתה חי מזה שאתה יכול עכשיו להשפיע לבורא.
שאלה: מה זה הדבר הזה ראש השינוי, ומה אתה רוצה במצב הזה?
אתה שואל האם ראש השינוי זה שינוי בכוונה או שינוי בפעולה.
תלמיד: כן.
ומה אתם חושבים? אנחנו רוצים שיהיה שינוי בכוונה.
תלמיד: ברור, כי הפעולות הן כל הזמן אותו דבר ונראה שאין חידושים. אז מה החידוש שאתה רוצה, מה השינוי שאתה רוצה שיקרה?
אני רוצה שיקרה בי שינוי כך שאני אוכל לבצע לבורא אותה פעולה כמו שהוא מבצע כלפיי.
תלמיד: מה הבורא מבצע כלפיי?
השפעה, נותן. איך אני יכול לעשות אותה הפעולה כלפיו?
תלמיד: מה זה נקרא שאני משפיע לבורא?
ממלא אותו כנראה, כמו שהוא ממלא אותי.
תלמיד: אבל איך זה מתבטא, במה אתה ממלא אותו אם הוא כל הזמן נסתר?
בזה שאני מגלה שהוא ממלא אותי ואני הולך לקראת זה, עושה צמצום, לא רוצה לקבל ממנו שום דבר, אלא למלא אותו.
תלמיד: אנחנו אומרים שראש השנה זה ראש השינוי, אז מה זה הראש הזה שאתה רוצה שהוא יביא עליך שינוי?
שייתן לי אפשרות להשפיע לו.
תלמיד: למה זה נקרא "ראש", למה זה שאני אשפיע לו, זה מה שהוא רוצה?
זו התחלה.
תלמיד: אבל במה אני משפיע לו? בסופו של דבר אין לי בורא במציאות, הוא נסתר ממני לחלוטין, יש לי רק חברים.
אני רוצה שיתגלה אותו כוח מקור שמשפיע לי, שמחזיק אותי, שמחזיק את כול החיים שלי, ואני רוצה להחזיר לו, לגרום לו אותה פעולה, אותה הרגשה.
תלמיד: באחת השיחות איתך אמרת שמה שנשאר אחרי האדם זה רק מה שהוא השקיע בחיבור בעשירייה, רק זה החשבון איתו לפני המוות. אבל פה אנחנו מדברים על כך שהראש החדש שאתה רוצה הוא השפעה לבורא. איך לחבר בין הקצוות האלה? מה אני רוצה, האם להצליח להשפיע לבורא או להתחבר לעשירייה?
זה אותו דבר, כי דרך העשירייה אני מתחבר לבורא, אין לי אפשרות אחרת.
תלמיד: מה אני רוצה שיהיה בי השינוי, האם להתחבר לעשירייה או להשפיע לבורא?
להתחבר לעשירייה כדי דרכה להתחבר לבורא.
תלמיד: אני רואה על עצמי שקל לי יותר ללכת לכיוון הבורא, קשה לי להתחבר לעשירייה, באופן טבעי זה לא קורה לי, אני לא רוצה את זה. איך להתחיל לרצות דווקא להתחבר לעשירייה אם בסוף זה יביא אותי לבורא? זה לא נתפס אצלי בשום צורה.
יותר קשה לך להתחבר לבורא או לעשירייה?
תלמיד: לעשירייה.
אני חושב שההיפך, לעשירייה יותר קל להתחבר מאשר לבורא.
תלמיד: לעשירייה אני יכול להתחבר, אני יכול להיות איתם יחד, אני עושה פעולות, ואילו הבורא הוא אי שם, אבל יותר חזק להגיד שאני הולך לכיוון הבורא. אני רוצה לחזק את הצורך הזה שהעשירייה היא הכלי שלי לבורא, אני מרגיש ששם זה תקוע. איך להפוך את זה כך שכל החיים שלי תלויים בחיבור בעשירייה?
כי אין לי יכולת להתחבר לבורא אלא דרך העשירייה.
תלמיד: אני שומע אותך אומר את זה אבל אני כאילו לא שומע. אני לא יודע מה לעשות עם זה.
מישהו יכול לתרגם מה הוא אומר?
תלמיד: אני יכול לתרגם את עצמי. ברור לי שאני צריך להתחבר לעשירייה והדרך להגיע לבורא היא דרך חיבור בעשירייה, אבל לא ברור לי מה זה שאני מחבר את העשירייה, הופך אותה לכלי, אני לא יודע מה לעשות עם הדבר הזה.
זה כמו שאתה מנגן על כלי נגינה, אז אתה צריך לנגן על כל הקלידים, אי אפשר אחרת. להתחבר לבורא אתה לא יכול אלא רק דרך העשירייה.
שאלה: כלפי הבורא אני מבין שיש את מחשבת הבריאה, שהוא גדול ושולט בכל, הוא מסובב את כל הטבע, הוא שולט על המחשבות שלנו, על הרגשות שלנו, לכן קל לי לכאורה להתבטל לבורא באופן טבעי, ואילו עשירייה, אני לא מרגיש שהיא גדולה ו"בגין דאיהו רב ושליט", אפילו אינטלקטואלית, לא רגשית, אני לא מרגיש שאני יכול להתייחס אליה כמו לבורא, כי הוא כל יכול, הוא חשב על הכול, הוא ברא את הכול. אבל מכיוון שעלינו דרך העשירייה להגיע לבורא, איך לראות את העשירייה כל כך גדולה כך שלא יניח לי לישון, מה שטבעי בא לי כלפי הבורא אבל לא כלפי העשירייה?
אתה לא פותח את חוש השמיעה לפני שאתה מתחבר לעשירייה. האם זה מובן או לא?
תלמיד: בשכל כן, לא בהרגשה. אנחנו כל כך רגילים לדבר על גדלות הבורא כל הזמן, לכן אני רוצה את הדבר הגדול הזה אפילו ברצון לקבל. את העשירייה אני לא מרגיש כזאת גדולה כמו שאני מרגיש את הבורא, לכן באופן טבעי אני שואף אל הבורא ולא בהכרח אל העשירייה. איך לרצות את העשירייה כמו שאני רוצה את הבורא?
היא אותו מכשיר שדרכו אתה שומע, דרכו אתה מרגיש, מבין ורואה. כי בלתי אפשרי בלעדיה להרגיש את הבורא, הוא מתגלה דווקא בתוך העשירייה. כל עוד אתה לא מחבר את כול עשר הספירות האלה שמאירות עליך בכל מיני צורות, אז אתה לא מרגיש את הבורא.
תלמיד: כביכול הפנימיות של העשירייה היא יותר נסתרת מהבורא.
אני לא הייתי אומר כך, אבל נגיד שכך. נראה לך שהעשירייה יותר קרובה מהבורא אבל את זה קשה לגלות.
תלמיד: אנחנו מרגישים שאם מגיעה מכה היא באה מהבורא, לא מרגישים שהמכה באה מהעשירייה.
כן.
תלמיד: אז אם כואב לי, אני פונה לבורא, אני לא פונה לעשירייה. אני צריך לפנות דרך העשירייה לבורא, אבל אני לא מרגיש את אותו יחס באותה מידה כמו כלפי הבורא, כלפי הטבע. אנחנו מדברים על איך הבורא מכוון את האנושות, אנחנו לא מדברים על איך העשירייה מכוונת את האנושות או את כל מה שקורה לי בהכרח. יוצא שהפנימיות של העשירייה יותר נסתרת ממחשבת הבריאה.
זה יסתדר.
שאלה: כשהאדם משתדל להתחבר לעשירייה בכוונה על מנת להשפיע, האם בזה הוא הופך להיות משפיע כמו הבורא והוא בדבקות בבורא בתכונה שלו, ולכן כל כך חשוב לעבוד בעשירייה?
ודאי שבלי עשירייה הוא לא יכול להגיע להתאמה.
תלמידה: אבל בזה הוא בעצם הופך להיות כמו הבורא, כי גם רצונו הוא להיטיב לנבראיו.
כן.
תלמידה: לכן העשירייה היא כל כך חשובה, כי אדם לא יכול להגיע למטרת הבריאה בלי שהוא יעבוד עם העשירייה.
בזה שהוא מתחבר עם העשירייה הוא נעשה דומה לבורא.
שאלה: ענית קודם לחבר שהשפעה לבורא היא בזה שאני מגלה שהוא ממלא אותי ואני הולך לקראת זה, אני עושה צמצום, לא רוצה לקבל ממנו שום דבר אלא למלא אותו. במה אנחנו מגלים שהוא ממלא אותנו?
בכך שאנחנו מקבלים מילוי לאותם הכלים שהיו ריקנים ורצינו למלאות אותם.
תלמידה: איך מגיעים להשגת הכלים הריקנים האלה?
אנחנו רוצים להתחבר עם החברים כדי לגלות אחר כך את הבורא בכלים האלה. אנחנו משתוקקים לזה, מגלים את הטעם, הרעבון והחיסרון, עד שמגלים בהם את הבורא שממלא אותם.
תלמידה: האם המילוי הזה מהבורא הוא בעצם הקשר בינינו?
כן.
תלמידה: למה הם כלים ריקניים? הרי זה כבר מילוי.
כי בינתיים הם ריקניים עד שנביא אותם למצב שהם יוכלו להתמלאות.
שאלה: איך להגדיל נכון את הרצון והעניין בחיבור מעל הפסיביות וחוסר ההסכמות?
איך אנחנו יכולים להעלות את החיסרון לתשובה, למילוי, על השאלות שלנו מעל הפסיביות שלנו? רק כאשר אנחנו מעוררים זה את זה, מבינים שאנחנו נמצאים בכלי אחד, ומצפים שהמילוי הזה יעלה אותנו לדרגה רוחנית יותר עליונה. ומה שבוער בנו שיבער בנו.
שאלה: האם אפשר לראות את מרכז העשירייה כנקודה שבה אנחנו עולים מעל הרצון לקבל לקראת הרצון להשפיע, והדבר היחיד שנותר הוא תכונת הכוונה שמכוונת לחיבור?
כן.
שאלה: בציטוט 6 כתוב שהוא נותן לי את התענוג והאור שנמצאים במטרת הבריאה. האם קבלת התענוג הזה הוא תוצאה של ידיעת הרצון לקבל שלי או שיש משהו אחר?
עלינו לחקור בעיקר את ידיעת הרצון לקבל שלנו, ואחר כך לדעת איך מתקנים ואיך ממלאים אותו. אלו שלושת השלבים שעלינו לעבור. אנחנו לאט לאט נכנסים אליהם ועוברים אותם.
שאלה: הבורא ממלא אותנו ואנחנו ממלאים אותו. איך להחזיק את עצמנו מלא לקבל לעצמנו? מה יעזור בזה?
אנחנו קודם כל צריכים להתחבר עם החברים, לקבוע את הכלי המשותף שלנו, לרצות למלא דווקא אותו, ואז נצליח לבצע את הפעולה הנכונה.
שאלה: מתי הבורא הופך להיות לדודי, לאהובי?
כשאני רוצה למלא אותו בכול.
שאלה: השלב שבן אדם מצליח לא להשתמש ברצון שלו לקבל לעצמו הוא שלב התיקון של הרצון. האם זה להשפיע על מנת להשפיע או עדיין לא?
עדיין לא, אבל עוד מעט זה יגיע.
תלמיד: אמרת שכל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא אחראי על התיקון של אדם הראשון, וזה בעצם מהווה כמעט את כל התשובות לכל השאלות. אם אתה שם את עצמך שם, אז הביטחון שלך עולה, הקשר שלך עם העשירייה וכלפי הבורא הרבה יותר חזק. זו חלק מהתשובה שנתת לפני כמה ימים לגבי איך בן אדם צריך למקם את עצמו בהתחלה כשהוא עושה את התיקון של האדם הראשון.
כן.
שאלה: הקטע שקראנו עוסק בלבטל את הרצון לקבל ולכוון זאת לבורא. הבנתי שזו עבודה בתוך העשירייה, להתחבר. אם הנטייה הפנימית שלך היא כל הזמן כלפי הבורא, אז ברגע שאתה עושה פעולות הן כבר אוטומטיות כלפי הבורא. לבטל את הרצון לקבל זו פעולה שהיא לא תמיד קלה מבחינת הביצוע אבל אני מבין אותה, אני יודע מה זה לבטל את הרצון לקבל. האם תמיד כדאי לבטל את הרצון לקבל או רק אם אני יכול לקשור זאת לבורא?
לבטל את הרצון לקבל זה לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא להשפיע לבורא או על ידי הביטול של הרצון לקבל מפני שהוא על מנת לקבל, או ההיפך, אנחנו משתמשים ברצון לקבל מפני שהוא מקבל על מנת להשפיע. סתם רצון לקבל הוא לא טוב, לא רע ולא כלום, לכן עלינו להיזהר איך אנחנו מבטאים אותו.
תלמיד: כלומר כל רצון שמגיע אנחנו צריכים לברר, לבדוק אותו.
כן. לטובת מי.
תלמיד: אם אני רואה שהוא לא לטובת שום דבר, אז לא למלא אותו, לעצור.
כן.
שאלה: האם כתוצאה מהפעולה של אמונה מעל הדעת האדם צריך להרגיש איך החבר נהנה, איך הבריאה או הבורא נהנים, וזאת כבדיקה שעשית פעולה נכונה באמונה מעל הדעת?
כן.
קריין: קטע מספר 7 "דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה".
"הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני תשובה.
ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך.
וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות. "
(הרב"ש. אגרת ס"ה)
שאלה: עדיין לא ברור לי מהו עניין ביטול הרצונות. איך אדם שעדיין לא הגיע למצב של השפעה מתנהל עם הרצונות שלו? קודם לכן אמרת "הוא לא משתמש ברצון", אז מה הוא עושה? הוא מדחיק אותו? הוא בוחן אותו?
הוא יכול להדחיק אותו, הוא יכול לשכוח אותו, לעשות כל מיני פעולות לעומתו. "זה לעומת זה".
שאלה: אבל האם כשאנחנו מנסים לשבור רצון אנחנו לא מקבלים שניים? תמיד אנחנו שומעים את זה.
לא, סתם אומרים כך.
שאלה: איך נכון לעבוד עם הרצונות בשלב שאדם לא בהשגה? איך הוא יודע איזה רצון להפעיל ומאיזה רצון להפטר או להדחיק?
שיבדוק מה לטובתו.
תלמידה: כרגע כל הרצונות הם לטובתי. גם כשאני באה לשיעור, זה לטובתי. אין לי עדיין מקום של השפעה בתוך הלב.
אבל בכל זאת את בוחרת באיזה רצון להשתמש ובאיזה לא.
שאלה: יש רצונות שהם ברורים מפני שאני בדרך, לומדת קבלה, אני עושה אותם כי מקובלים אומרים שכך צריך לעשות. בטוח שההכוונה היא עדיין אגואיסטית, אבל יש עוד הרבה רצונות בחיים שגם איתם אנחנו צריכים להתקיים בעולם הזה. בשיעור הקודם נאמר שהוא צריך לקבל הדרכה, אז מהי ההדרכה הזו שצריך לקבל ואיך הוא יודע מה כן ומה לא? יש דברים שברור לגביהם, אבל יש הרבה דברים שלא ברור.
תבררי עם החברים.
שאלה: איך מבררים דבר כזה עם החברים, החברות?
את נמצא בחברה?
תלמידה: כן.
דברי איתן, תגלי להן מה את רוצה והן יגלו לך ותדונו על זה.
שאלה: ממש לשבת ולפתוח את הלב כמו אצל הפסיכולוג והן יגידו לי, "זה כן, זה לא"?
לא פסיכולוג אלא חברים. זה קצת אחרת מהפסיכולוג.
תלמידה: זה פשוט מרגיש כמו עבודה שצריכה להיעשות בכל רגע, אבל לעשירייה שלי אין עכשיו זמן להתעסק בי וברצונות שלי.
אם אתן קשורות יחד, אז אתן יכולות להגיד מה חושבות החברות ואיך כל אחת רוצה להתקיים.
תלמידה: תודה.
בקיצור, מה שאנחנו רואים כאן שיש לנו עוד הרבה עבודה ואנחנו עצלים. אנחנו עצלים.
תלמיד: כתוב "שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות."
כן.
שאלה: ואז הוא כותב " כשאומרים להאדם, שהוא צריך לקיים תו"מ על בסיס האמונה, זה קשה לו. כלומר, שהאדם היה יותר שבע רצון אם הכל היה בידיעה." איך אפשר לקשור את שני הדברים האלה, מי זה בעל הבית, מה זה דעת תורה?
בעל הבית, מי שרוצה להיות בעל הבית.
שאלה: מה זה אומר "בעל הבית"?
בעל הבית זה הרצון לקבל שלו שמכתיב לו מה לעשות והוא משתדל לבצע.
שאלה: איך אפשר להסביר את המשפט הזה אומר שהוא צריך לקיים תו"מ על בסיס האמונה, ושהאדם היה יותר שבע רצון אם הכל היה בידיעה. הרי ברור שאם הייתי יודע הכול אז היה יותר קל, אז למה הוא מתכוון שאני מקיים "תו"מ על בסיס אמונה"? מה זה אומר?
שאמונה זה השפעה.
תלמיד: מה זה תורה ומצוות על בסיס ההשפעה?
שהיה רוצה לקיים אותן בלהשפיע.
תלמיד: אם הכול גלוי, אם אני כבר בהשפעה, אז בשביל מה אני צריך תורה ומצוות?
אם אתה כבר בהשפעה, אז אין לך יותר מה לעשות.
תלמיד: האם מקובל מקיים תורה ומצוות אם הוא בהשפעה?
אתה לא מרגיש כמה אתה מסובב את הכול.
תלמיד: אני לא מבין.
זה שאתה לא מבין זה לא אומר שאתה יכול כך לדבר.
תלמיד: האם אדם שהוא מקובל עוסק בתורה ומצוות?
האדם המקובל עוסק רק בתורה ומצוות.
תלמיד: מה זה אומר?
הוא עושה את כל הפעולות שלו אך ורק לפי תורה ומצוות, אך ורק לפי פעולות השפעה.
שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים למלא את הבורא. במה אנחנו ממלאים את הבורא?
בזה שאנחנו רוצים להשפיע לו נחת רוח.
שאלה: האם אפשר לומר שהכוונה להשפיע היא נקודת הדבקות שלנו בבורא?
ודאי.
שאלה: איך אנחנו פורצים את המחסום בינינו בעשירייה?
בזה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו.
שאלה: מה ההבדל בין להתחבר לעשירייה לבין לחבר את העשירייה?
להתחבר לעשירייה זה שאדם מתחבר לעשירייה כחלק מהעשירייה. כשהוא מחבר את העשירייה, אז הוא גורם לחיבור, הוא מלקט, מחבר את העשירייה יחד.
תלמיד: האם עצם ההתחברות שלו לעשירייה מחברת את העשירייה?
גם כן. ודאי.
שאלה: איזה חוש שמיעה נפתח כשהאדם מתחבר לעשירייה?
הוא מגדיל את כוחות ההשפעה שלו ומתחיל לשמוע את הבורא, לשמוע בקול דברו.
תלמיד: מה הוא שומע?
הוא שומע את קול ה', קולות השפעה, פקודות, עצות.
שאלה: הוא כותב שבדעת בעלי בתים האדם מנסה לא לקיים את המציאות, אלא להתבטל. כל הזמן הוא מנסה לבטל את המציאות, ואז הוא לא בעל הבית במציאות, אלא הוא מתקדם קדימה בדעת תורה. אם העשיריה הופכת להיות הבית של כל אחד מחברי העשירייה, ושכשהוא נכנס לשם הוא מקבל מזונות, כל המחשבות שלו נמצאות שם, כל החיים שלו נמצאים בתוך הבית הזה שנקרא "עשירייה", איך הבית הזה הופך להיות בדעת תורה ולא בדעת בעלי בתים?
הם ביטלו את עצמם, לכן מה שהם כבר מרגישים בתוך החיבור ביניהם, בתוך הבית הזה, זה שיש להם כלי משותף.
תלמיד: ממה שאני מבין מדעת תורה, המציאות שבה האדם נמצא צריכה להתבטל והוא צריך לקבל מציאות חדשה יותר עליונה. כשאני מחזק כל הזמן את קיום העשירייה בעולמי, איך הבית נעשה בדעת תורה ולא בדעת בעלי בתים, בצורה הנכונה?
בזה שהם מבטלים את עצמם.
קריין: כותרת "ראש השנה" קטע מס' 8 כותב רב"ש.
ראש השנה
"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה"."
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
הכול תלוי בהכרעת האדם.
קריין: קטע מס' 9 כותב רב"ש.
"ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה.
ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא.
(הרב"ש. 882. "ראש השנה")
שאלה: מה ההתחלה אם העבודה היא בלתי פוסקת?
מה ההתחלה?
תלמידה: בעבודה הרוחנית, מה זה התחלה? דיברנו על ראש השנה כהתחלה. אז אם העבודה הרוחנית היא בלתי פוסקת, מה זה נקרא התחלה?
אם האדם בכל זאת אומר שמהיום והלאה, אני לוקח על עצמי חוקים חדשים, תנאים חדשים, הגבלות חדשות, ומתקדם איתם קדימה. זה נקרא אצלו שנה חדשה, כי הוא רוצה מעכשיו והלאה להביא את עצמו למדרגה חדשה.
אנחנו נמצאים עכשיו דווקא, במצב מאוד מיוחד. כבר עברנו הרבה שלבים, אנו יכולים ומוכנים להיות בתמיכה זה לזה, ואני חושב שאנו כבר באמת ראויים להתעלות רוחנית. רק יותר להתקבץ בינינו, יותר לדאוג עבור כולם, כך שסך כל הרצון שלנו ידחוף אותנו קדימה למטרה. אבל יש כאן כוח מאוד מיוחד, גם כוח גברי, וגם כוח נשי, אלו שנמצאים כאן, ואלו שבינתיים לא נמצאים איתנו, אבל נמצאים בדרך אלינו. אנחנו כבר יכולים להגיע לעוצמת חיבור, ללחץ בינינו כך שנגיע למצב של ראש השנה. אני מאוד מקווה שזה מה שנרגיש.
העיקר בשבילנו זה לחבר את כל הנטיות שלנו, ולהיות כאיש אחד בלב אחד כמה שיותר, גברים, נשים, כולם יחד, לא חשוב איזה מין, או גיל וכך נצליח. אני כן רואה בכם יכולת בזמנים הקשים והמבולבלים האלו להגיע להישג הגדול. תמיד זה קורה ככה.
אז בואו נעשה מאמצים בלב, פשוט לפתוח את הלבבות, לכלול את כל הלבבות בלב של כל אחד ואחד, ואז הבורא יאיר במרכז הלב של כל אחד, וכל הלבבות יאירו יחד. זה בעצם כל מה שעומד לפנינו. וזה שאנחנו מרגישים שאין לנו כוחות, שאין לנו מספיק מצב רוח, שמחה, ואחדות, זה לא נכון, כי הכול נמצא, אבל נמצא בפנים, ועלינו להוציא את זה החוצה, ואז נצליח.
שאלה: בשבוע האחרון לא היית איתנו בשיעורים. מה הקבוצה צריכה ללמוד בתקופות שהרב לא נמצא איתה בשיעורים, למה זה בא?
אין שום בעיה, אפילו שהרב נמצא או לא נמצא, הקבוצה צריכה להמשיך בדרכה, אין בזה שום מניעה.
תלמיד: המציאות מראה שכנראה יש מניעה כלשהי, כי יש אנשים שזה מחליש אותם.
אז עלינו לדאוג שלא תהיה שום חולשה, ושום נפילה, אלא ממשיכים. יש תקופות שאדם חולה, לא בכוח, אבל בסופו של דבר זה עובר, וחוזרים לפעולה. בכל מצב יש לך יום לילה, אור חושך, וכך אנו ממשיכים. אין לי מה להוסיף. גם לעולם הזה יהיה פעם סוף, ואחר כך יהיה עוד עולם, ועוד עולם, כך אנחנו ממשיכים.
שאלה: בהתחדשות שלנו, מה אנו משאירים מאחור, ומה אנחנו רוצים דווקא להעביר קדימה?
להעביר קדימה רק את החיבור בינינו, ואת כל הייתר משאירים מאחורה.
שאלה: אמרת קודם שיש פה הרבה כוח. אני מרגיש שברגע שאני מתכלל עם חבר ששואל שאלה, שפותח את הלב, זה נותן המון כוח כשמישהו שואל ואתה מתחבר אליו. אבל אם יש פה גם הרבה אנשים שיש להם הרבה כוח, והם לא תמיד שואלים. איך אפשר להתחבר לכוח שלהם או שזה כבר קורה באופן אוטומטי?
צריכים בכוח להתחבר לכוח.
תלמיד: מה הכוונה, בכוח להתחבר לכוח?
ככה, לא להשאיר שום דבר שיעשה מעצמו.
שאלה: אמרת שצריכים לפתוח את הלב, אז אני רוצה לפתוח את הלב כי בפנים יושבים כל החברים, וכל הכלי העולמי, וממש מורגש שבראש השנה הזה יש מין ענן חדש, יפה וטוב. שאנחנו כן רוצים ממש מלמטה לעלות תפילות. שמעתי אותך אומר שאנחנו עצלים, אז אנחנו רוצים להיות לא עצלים. וגם כתוב שמי שרוצה להיות צדיק הוא צדיק, לאו דווקא מי שמצליח. אז אולי נאחד את כל הרצונות של כל הכלי העולמי, ונשיר ביחד את השיר "אם תחנה עליי מחנה" לסיום השיעור, האם אתה מרשה לנו?
בבקשה.
(סוף השיעור)