שיעור בוקר 11.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', "עגולים ויושר", פרק א'

עמ' 42, דף נ"ב, דברי האר"י, אות ה', פירוש אור פנימי, אותיות ק-א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף נ"ב, עמ' 42, פרק א' אור פנימי, אות ק. נתחיל בדברי האר"י למעלה אות ה'.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון. הרי נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה."

נלך פנימה.

קריין: אות ק באור פנימי שמתייחסת ל"ונעשה עגול ב' תוך עגול הא'".

"ק) וצריכים להזהר כאן מאד, שלא להתבלבל בתיאורים הדמיוניים של שטח ומקום ביושר ועגול, הנופלים לרעיון מתוך מרוצת הלשון, ותזכור בכל ההמשך הזה, שההארה הישרה, פירושה, שהאור בא בכלים, שיש בהם מסך על בחי"ד, וההארה המתעגלת, פירושה שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד'."

זאת אומרת, יש הבדל בין כלים דעגולים ובין כלים דיושר. בכלים דעגולים אין מסך והאור מגיע לפי הטבע שלו שהוא עגול, שאין בו הבחן מדרגות, הוא מתייחס לכולם בשווה, מתפשט לכל הכיוונים ומתקשר לכלי בצורה שלא חשוב לו מי ומה קורה בכלי ומה יש. אלא כשיש בתוך הכלי, בהרגשת הרצון לקבל שוני מהאור, והכלי עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר ומתחיל להגיב, אז יוצאות לנו כל מיני צורות אחרות חוץ מעיגול. אבל מלמעלה מהבורא יש יחס יפה לכולם גם לקטנים, גם לגדולים, גם לרעים, גם לטובים, לא חשוב מי ומה, בפניו כולם שווים לגמרי, יש אהבה חלוטה מהבורא לכולם, ולצורה כזאת אנחנו צריכים לאט לאט להגיע, רק מצידנו.

שאלה: מדוע יש כאן שיתוף פעולה בין עיגול לקו? למה צריך כאן איזשהו פידבק מצד הנברא?

הנברא צריך להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, הוא רוצה להידמות לבורא, הוא רוצה להיות כמו הבורא, להגיע למדרגה, לפעולה כמו הבורא. על זה אנחנו מדברים, זו כל החכמת הקבלה, אחרת בשביל מה אנחנו לומדים? אם לא היינו מרגישים שוני, אם לא היינו מרגישים שום נחיצות בפעולות מצידנו, אז היינו כמו דומם, צומח וחי שלא מרגישים פער ביניהם לבין מי שמנהל אותם, הם לא מרגישים מי מנהל אותם, ולכן הם לא עושים שום דבר כדי להשלים את עצמם.

מה שאין כן, מי שנקרא אדם, "אתם קרויים אדם", זה מי שמרגיש פער בינו לבורא, ורוצה למלאות את הפער הזה כך שלא יהיה פער. על ידי מה? על ידי זה שמתייחס לבריות כמו הבורא. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: יוצא שבעבודה הזאת אנחנו למעשה משפיעים לפי מה שכתוב כאן עם הקו שלנו על ההשגחה הכללית?

ודאי, חכה ותראה.

שאלה: האם ניתן לומר שהעבודה שלנו כבני ברוך היא לגרום לכך שהאור העגול יהפוך לקו כדי שיתחבר לרשימות ולכל מה שיש לנו לעשות?

העבודה שלנו היא להמשיך ככל האפשר את השפעת הבורא לכל הנבראים. אנחנו יכולים לכלול בעולם שלנו את כולם, את כל הנבראים, את כל הרצונות האגואיסטיים, לחבק אותם, לכסות אותם ביחס שלנו, באהבה, בחיבור, ואז גם הם יהיו מוכנים לקבל הארה מהאור העליון ואז להשתנות, להשתפר, וכך כולנו נגיע לגמר התיקון. זו העבודה שלנו, ואנחנו מתקרבים לזה, אני אומר לכם, אתם לא מבינים עד כמה סביבנו כבר יש פעולות לקראת זה. אומנם לא רואים את זה בעיניים גשמיות, אבל קצת למעלה מזה רואים עד כמה העולם שלנו מתקרב לתיקון.

תראו איזה תיקון נעשה על ידי המלחמה הזאת באוקראינה, על ידי כל מיני פעולות שקשורות לנפט, לגז, לכל מיני מסחרים בינלאומיים. בכל דבר יש צעדים גדולים מאוד בהתחברות הנכונה, בחיבור הנכון בין בני האדם, בין המדינות, אנחנו נמצאים קרובים מאוד לתיקונים. נצטרך לעבור זמנים קשים של צמצומים גדולים בכל מיני מדינות בצורה כללית ופרטית, ומזה נוכל להבין עד כמה החיבור שלנו הוא פתרון, תרופה לכל הבעיות.

אנחנו נראה עד כמה הארגון שלנו, החברה שלנו, השיטה שלנו היא היחידה שיכולה לעזור לכולם לצאת מהאגו הצר, ממלחמות, מבעיות, ולהגיע לכלים אמיתיים, ליחסים נכונים. הכול לפנינו ובקרוב, כך זה נראה, אני רואה את זה כך.

שאלה: זה מדהים מה שאתה אומר. האם ניתן להגיד שהאור שמאיר על האנושות הוא האור העגול, ואם כן, האם עלינו להפיץ את האהבה הזאת כמו שאתה אומר?

כן, ודאי. אנחנו נמצאים בצורה כמו בגמר התיקון, אנחנו נמצאים במצב שכולנו באור העליון, רק השאלה היא כמה אנחנו מזהים את זה, מקבלים את זה, עד כמה הצורה שלנו דומה לאור או לא. אנחנו צריכים לקרב את הכלים שלנו לטבע של האור, ואז בטוח שהכול יסתדר בצורה יפה מאוד, נכנס לעולם נצחי, שלם, ללא חיים ומוות, ללא בעיות, רק חיבור בינינו עם הבורא. זה חייב להתגלות.

שאלה: מה הכוונה שהקו שהוא היושר חזר להתעגל?

אחרי שהקו הזה משפיע בצורת קו, זאת אומרת בצורה מוגבלת, נקודתית, מטרתית, אחרי זה הוא שוב מתעגל. למה, מאיזו סיבה, מי אשם בזה, מי גורם לזה? אנחנו נלמד שההשגחה העליונה שוב באה לעיגול, זאת אומרת היא שווה לכולם מלמעלה ללא הבחן מדרגות, ואחר כך היא שוב מצטמצמת ונעשית יותר מבוררת והדרגתית, ושוב מתעגלת ושוב נקודתית.

זאת אומרת, עיגול - יושר, עיגול - יושר, הם שתי הבחנות שיש מצד הבורא כלפי הנבראים כדי לנענע את הנבראים, כדי להקפיץ אותם שהם קצת יותר יבינו מה דורשים מהם, מה מצפים מהם. אבל מצד הבורא תמיד יש עיגולים, הוא מתייחס לכולם, לרעים ולטובים. כלפי הבורא אתה לא יכול לעשות שום דבר רע, כי כל מה שיש בך זה ממנו, הוא עושה את זה. אלא השאלה עד כמה אתה רוצה מעצמך להגיע אליו, כמו תינוק כלפי אמא, שמסתכל עליה ורוצה להיות כמוה, הוא רוצה לדעת מה היא רוצה ממנו, זורק באוויר את הידיים והרגליים, אבל הוא לא מבין מה היא רוצה. כך אנחנו צריכים להשתדל להבין מה הבורא רוצה מאיתנו, ובהתאם לזה נגדל.

תלמיד: הקו שמתעגל הופך בעצם לעיגול או שעדיין יש משהו שונה מעיגול?

מצד הבורא יש עיגול, ובקשר בין הבורא לנברא העיגול הזה הופך לקו ואחר שוב עיגול ושוב קו. זה בעצם עניין הספירות, איך שהן מתפשטות מלמעלה למטה. יש את ההבחנות מהבורא שנותן מצידו הרגשה, השפעה בעיגול, ואחר כך כדי לקדם את הנברא, לסדר את הנברא, לייצב את הנברא הוא משפיע דרך הקו. זאת אומרת, בצורה מוגבלת, נקודתית, ברורה, העיגול הופך לקו, לדינים, והדינים האלה משפיעים ומייצבים את הרצון לקבל בצורה כזאת שהוא מקבל צורה יותר קרובה לאור, וכך הלאה, יש בזה עוד הרבה דברים.

"אמנם תזכור, שאע"פ, שאין בכלים דעגולים שום מסך על בחינה ד', עם כל זה, אין בחינה ד' משם, יכולה לקבל שום הארה אחר הצמצום הא', מטעם, שאת כל האור הנמצא בעגולים, מוכרחים לקבל מהארת הקו, שהוא הארה ישרה (כנ"ל אות ל'), ואור הקו אינו מאיר בבחינה ד' כל עיקר, להיותו נמשך מכח מסך, כמבואר. באופן, שחסרון האור בבחינה ד' של העגולים, אינו מחמת הכלים, שהרי אין בהם שום מסך, אלא מחמת צמצום א' השורה עליהם, וכיון שהצמצום הא' אינו נבחן לחסרון (עי' לה"ת ח"א פ"ג), ע"כ כל ד' הבחינות דכלים דעגולים שוות במעלתן, בלי הפרש כלל של קטן וגדול (כנ"ל בח"א אות ל'), וכל החושך שיש בבחינה ד', הוא מחמת האור המקובל מהקו, שאינו מאיר שם כמבואר.

ועם זה תבין, אשר אחר שהעגולים קיבלו האור על ידי הקו, נעשה בהם משום זה, הבחן מדרגות של קטן וגדול, גם בע"ס של העגולים. שהז"א, חשוב וגדול יותר מבחינה ד', שהיא מלכות, שהרי במלכות אין אור, ובזעיר אנפין יש אור בהיותו בחינה ג', ובספירת הבינה דעגולים, האור יותר גדול מבזעיר אנפין, להיותה רחוקה מן בחי"ד, יותר ממנו. שהרי היא בחינה ב', וכו'. אמנם כל המדרגות הללו, אינן מחמת הכלים, אלא מחמת אור הקו שמקבלות, וזכור זאת."

ככה זה מגיע מלמעלה, בא ומתעגל, בא ומתעגל, וזה עדיין ללא צמצום ומסך ואור חוזר שמגביל את האור העליון ומדפיס את האור העליון רק לפי התגובה של התחתון, זה עדיין לא נמצא כאן.

קריין: אות ר-ש שמתייחס למעלה ל"עיגול החכמה דאדם קדמון עוד מתפשט יותר למטה".

"ר-ש) כבר נתבאר שבשמות הללו נקראות ד' הבחינות: שהשורש שלהן, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נקרא בשם כתר. וראשית ההתפשטות לנאצל, דהיינו בחינה א' הנקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, או שש הספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד. ובחינה ד' נקראת מלכות. גם נתבאר, שרק בשעה שאנו מדברים על החומר הראשון שבהן, אז מכנים אותן בשם ד' בחינות ושורשן. אמנם, אם ד' הבחינות הללו, כבר כלולות בבחינת הרשימות שלהן כמו שהיו בעולם הצמצום, אז מכנים אותן בשמות: כתר חכמה וכו', כמבואר היטב לעיל.

ועתה נבאר טעם קריאתן בשמות אלו: השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל, אלא שמסבב ומכתיר אותו מבחוץ לכלים שלו, וכתר הוא מלשון מסבב. ובחינה א', נקראת חכמה, משום שממנה נמשכות חכמת התורה, וכל מיני חכמות שנמצאות בעולם, בבחינתן הסופית. וכבר הגדירו חז"ל היטב את השם הזה, שאמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד (מסכת תמיד דף ל"ב). פירוש, תיכף שמסתכל על איזה דבר, הוא רואה את הנולד ויוצא הימנו, כלומר, שרואה את כל התוצאות העתידות לצאת מאותו הדבר, עד התוצאה האחרונה שלו. למשל, כשאתה אומר, שהרופא הוא חכם גדול, הרי פירושו, שבכל מחלה שמסתכל, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות להתפשט ולצאת מאותה המחלה, עד התוצאה האחרונה. וכן כשמסתכל על איזו רפואה, הוא תופס במילואה את כל התוצאות, שהרפואה ההיא עתידה להפעיל בגופו של החולה, וכדומה. ועד"ז החכם הטבעי, כשמסתכל על איזו מהות שבטבע, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות, שאותה המהות מביאה בהתחברה אל כלל המציאות. וכן בכל מיני חכמות. באופן, שכל גדר השם של החכם או החכמה השלמה, הוא רק בחינת "ראית הנולד" מכל פרט ופרט שבמציאות, עד התוצאה האחרונה.

זאת אומרת שרואה את הנולד. רואה את כול הדרך מה קורה מכאן ועד הסיום של התוצאה. זה נקרא "חכם" ותכונת החכמה.

"ומכאן תדע, גם את ההגדרה הנאמנה של השם "בינה", אשר כל "כח ההתבוננות" כדי לראות את הנולד מכל פרט שבמציאות, הן בתורה הק', והן בחיצוניות, הרי הוא נמשך מספירת "הבינה" וע"כ נקרא בשם בינה. ומספירת המלכות, נמשכת בחינת השליטה המוחלטת בכח וכפיה, בדוגמת מוראה של מלכות, ולפיכך נקראת "מלכות". ויתר הספירות, תתבארנה לקמן במקומן."

הוא לא רוצה להסביר כאן על בחינה ג' - זעיר אנפין. גם על בינה לא כל כך רוצה להיכנס פנימה, אלא רק מסביר איך הן קשורות זו לזו קצת. עוד נלמד, נזרום עימו.

"ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה. אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות, כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

זאת אומרת, תמיד אנחנו מתגלגלים ממובן ללא מובן. לא מובן יותר ממה שהיה מובן. חוקרים, מגלים - מובן על מה שהיה לא מובן, ומתגלה אחרי זה לא מובן יותר גדול. וכך אנחנו מגלים. ממילוי לחיסרון, מחיסרון למילוי.

וכך זה בדרך. יש לנו ג' קווים ואנחנו עוד נברר את כול האפשרויות בהתגלגלות שלנו מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. אבל הכול נמצא כבר בדרך שאנחנו עוברים. אמנם אנחנו עדיין לא מבינים איך אנחנו עוברים, אבל נמצאים כבר בדרך, והולכים ומתקרבים.

יש בדרך כמה שלבים, כמו שאנחנו אומרים שורש, א', ב', ג', ד'. אנחנו נמצאים עכשיו עדיין בדרגה של הנולד, עדיין לא מבין איפה הוא נמצא אלא צריך להשתתף במידה שמסוגל בהתפתחות שלו.

קריין: אות ת' קטנה שמתייחסת "עיגול מלכות דאדם קדמון".

"ת) העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום, נקרא עולם אדם קדמון, ונקרא ג"כ עולם הכתר. וארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם מלבישים על אדם קדמון זה."

קריין: אות א' קטנה מתייחסת ל"עניין הי' ספירות".

"א) ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה (פ"א מ"ד), וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי", לא באור לחוד ולא בכלי לחוד, אלא ביחד. "אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות. ולפי"ז, היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו, כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה (כנ"ל אות כ'). ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם."

זאת אומרת, מלכות היא הספירה החשובה ביותר מכל הספירות, אמנם היא התחתונה. היא עוצרת את האור, דוחה אותו. על ידי הדחייה היא מדפיסה את האור בט' ראשונות ועל ידה האור מתגלה. אם לא מלכות האור לא היה מתגלה בכל יתר הספירות.

זאת אומרת, אם לא העבודה שלנו ברצון לקבל האגואיסטי שעושים עליו צמצום, מסך, אור חוזר, אנחנו לא היינו יכולים לגלות שום דבר במציאות הרוחנית. לכן "כל הגדול מחברו", ככל שיש לו רצון לקבל יותר גדול, אז "ייצרו גדול ממנו" ולכן הוא גדול מאחרים.

זאת אומרת, אל תצטערו שיש לכם רצון לקבל אגואיסטי גדול. תצטערו שאתם עדיין לא יכולים לתקן אותו ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע. אבל כשתעשו אותו בעל מנת להשפיע אתם תגיעו להישגים גדולים ביותר.

לכן הדור שלנו הוא יותר אגואיסטי מכל הדורות הקודמים. אנחנו נמצאים במצב לגלות את האור העליון, הבורא - בצורה שלא נגלה לאף אחד לפנינו. לכן בואו נשתדל, נגלה ומי שיבוא אחרינו יגלה יותר. הם יעמדו על הכתפיים שלנו ויגיעו ליותר. וככה כל דור יותר ויותר.

"ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור."

שאלה: מה זאת אומרת שעולמות מלבישים על עולם אדם קדמון, מה הכוונה - מלבישים?

מלבישים הכוונה שבעולם אדם קדמון יש אור ללא כלי, אין שם חסרונות. אלה ספירות, עשר ספירות דעולם אדם קדמון הם עדיין לפני השבירה ולכן לא נגלה שם המלכות ברצון לקבל שלה ולכן אין שם עדיין נבראים וכולו אור. אבל האור מסודר לפי הפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן עליון. אבל לא שיש שם מקום של חסרון ששם יכולים להיות נבראים. אין מקום לנבראים בעולם אדם קדמון. לכן נקרא "עולם הכתר". שם נמצאת ההכנה לעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,

שאלה: האם המלכות בעשירייה צריכה להתגלות כמשותפת?

אני לא יודע למה בדיוק אתם מתכוונים למלכות בעשירייה. המלכות בעשר ספירות מתגלה כתוצאה מט׳ ראשונות. היא עושה על עצמה צמצום ומעלה אור חוזר ובזה היא מדפיסה את הרצון שלה בט׳ ראשונות וכך מגלה את האור בט׳ ראשונות. באור חוזר של המלכות מתגלה אור ישר מהבורא.

שאלה: איך השיטה שלנו תעזור לכל העולם לצאת מהאגו?

אנחנו לא צריכים לתקן את כול העולם. כשאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו בזה גורמים לכל הכלים של כל העולם שיהיו מתוקנים כי אנחנו כוללים בתוכנו את הרצונות והחסרונות של כל העולם. יוצא שאם אנחנו נעביר את האור העליון מהבורא דרכנו לכל האנושות, אז כל האנושות תוכל לקבל אותו, להיתקן ולהתמלאות באור העליון. זאת אומרת, הם לא צריכים לתקן את עצמם אלא הם מצפים ומחכים שאנחנו נתקן אותם. לכן העבודה שלנו כל כך חשובה לכל המציאות ולבורא.

שאלה: איך להכין את החושים שלנו כדי לגלות את כל מה שאנחנו לא מצליחים לתפוס כעת?

על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ומשתדלים להתקרב בינינו ועושים את העבודה והעבודה היא במידה שאנחנו נוכל להתגבר על מה שלא יכלנו עד כה. זאת אומרת, נגיד באמצע היום אני מגלה שאני יכול לעשות עוד משהו לחיבור, להתקרבות בינינו, אז אני עושה את הפעולה הזאת בתוכי, מדבר על זה עם החברים שלי וכך אני גורם לתיקון.

וזה לא תיקון קטן כי אנחנו שייכים לקבוצה מאוד מיוחדת בעולם, אין כמונו. יש קבוצות שלומדות אבל הם לא מתחברים, מחוברים, משתדלים להתחבר כמונו. במיוחד אין בקבוצות האלו צורה של גמר התיקון שכולם מחוברים כמו שאנחנו מוכנים לקרב ולקבל לתוכנו את כל באי העולם, לא לפי גיל, גזע, שום דבר. רק רוצים להתקרב לכלי אחד של אדם הראשון ולכן יש לנו באמת עזרה גדולה מלמעלה שהבורא מארגן אותנו בצורה כזאת. צריכים לעזור לו ולענות לו נכון.

שאלה: איך בודקים את יעילות הפעולות שלך ביחס לעשירייה והאם הבדיקה הזאת נחוצה?

יש בפעולות שלנו מחשבות, רצונות ומעשים. אז רצוי שמהמחשבות זה ירד למילים או לפעולות, למעשים, כך שגם החברים ירגישו וידעו ויתפעלו מזה ויגיבו בצורה נכונה כי זה מרבה חיבור, מרבה שלום ולכן כדאי לנו לבצע את זה יום יום. אני צריך בסוף היום לעשות חשבון האם אני גרמתי במשהו לחיבור נוסף לעומת אתמול - לקבוצה, לחברים שלי. וכך מתקדמים.

שאלה: כתוב "אמנם כל המדרגות הללו, אינן מחמת הכלים, אלא מחמת אור הקו שמקבלות, וזכור זאת." כיצד יש להבין זאת אם נאמר שקו הוא יחס הבריאה לבורא?

במידה שאנחנו יכולים לעבוד דרך הקבוצה את בורא, כמו שכתוב "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"¹, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אם אנחנו עובדים בצורה כזאת, זה נקרא עבודה בקו. ואז ביחס שלי לבורא, ככל שאני משתדל לחבר את עצמי לחברים ואת כולנו לחבר לבורא, אם אני כך נמשך אליו, אז אני צריך להרגיש בחזרה ולגלות, לא מיד, זה מגיע אחרי מאמצים ממני אבל זה מגיע, שגם הבורא מתייחס אלי כך. זאת אומרת, "אני לדודי ודודי לי"², זה החוק. אני צריך להתחיל לגלות את היחס שלי לבורא כדי שהוא יגלה את היחס שלו אלי. על זה כתוב "תעשה רצונך כרצונו"³, זאת אומרת, תגלה את ההשפעה אליו דרך חברים. אליו אתה לא יכול כי אין לך אחיזה בו, הבורא לא נמצא, הבורא הוא כוח שמתגלה בחברים, בחברה, ולכן תתייחס לחברה בצורה כזאת שאתה בזה מביע את היחס שלך לבורא ותראה בסביבה, בקבוצה את התגובה של הבורא אליך.

שאלה: דיברת על התפשטות האור בצורת עיגולים ויושר. איך המקובל משיג מלמעלה למטה את פעולת הבורא עליו?

המקובל לא משיג מלמעלה למטה. הבורא פועל מלמעלה למטה והמקובל משיג את זה במידה שהוא מעלה את האור החוזר שלו ממטה למעלה.

שאלה: מאיזה עולם אנחנו מקבלים מידע על חכמת הקבלה? מאיפה נובע הקשר שלנו?

מהבורא ישר דרך כל העולמות ובעיקר זה מתגלה בעולם האצילות.

שאלה: נאמר שאין כפייה ברוחניות, אולם אור הבורא פועל ומאלץ אותנו להתקדם ללא הפסק. האם זה נכון להשתמש בביטוי הזה כלפי חבר? האם עלינו להתייחס לבורא שמפעיל את הכפייה הזאת?

אנחנו צריכים להשתדל להיות עם החברים ועם הבורא באותו קו, באותה צורת יחס. לא שעם הבורא יש בי פחד מהאופן שאני מתייחס אליו, ועם החברים זה לא נורא, אני אסתדר איתם, אלא צריכה להיות ממש אותה צורת יחס לבורא ולחברים, ככל האפשר. ולהבין, שזה לא יכול להיות יותר או פחות, אני לא יכול לאהוב את הבורא ולהתייחס אליו יפה יותר מאשר אני מתייחס לחברים, זה לא נכון, זה לא ייצא אף פעם כי אין אור בלי כלי, וכלי אני חייב לבנות ביחס שלי עם החברים. לכן בחיבור שלי עם החברים אני חייב לבנות כאלו יחסים שאיתם אני ניגש לבורא, רק בצורה כזאת זה עובד.

תודה רבה לנשים, שאלות מאוד מאוד יפות. נשתדל במשך היום לממש משהו ממה שלמדנו גם בחלק הראשון וגם בחלק השני ונראה מה עושים. אני רוצה לקבל מכם תגובות על הלימוד, תפנו לראשי שפות ותאמרו את דעתכם והם כבר יעבירו אליי, בזה אולי נשפר את השיעורים שלנו, את הקשר בינינו וכך נתקדם.

אני מאוד מרוצה מכם, גם מגברים וגם מנשים, מצורת ההתקדמות שלנו. אתם נעשים יותר רציניים, יותר פנימיים, יש באמת הרגשה שקצת יותר מבינים, מרגישים, נותנים מקום לבורא לחיות בינינו, ובאמת תודה רבה, שיהיה לכם כל טוב. במשך היום נחזור לנושאים שלנו, ונגדיל את הקשר בינינו שזה העיקר. בהצלחה.

שאלה: לפני השיעור אמרת שאולי יש התלבטות אם להתחיל את השיעור בלימוד תע"ס.

שהחברים יאמרו זאת לראשי השפות והם ידווחו לנו ואנחנו נחליט. לפעמים טוב יותר להתחיל מתע"ס ולפעמים טוב יותר להתחיל עם המאמר, תלוי איזה מאמרים אנחנו לומדים, לכן קשה לי להגיד. לפעמים תע"ס נותן הרגשה יותר גדולה מהמאמר ולפעמים ההיפך. אנחנו צריכים להתחיל מזה שמקבלים יותר התרשמות רגשית, לעורר את עצמנו, לעשות תרגילים כמו המאמצים שעושים בבוקר כשרוצים לעורר את עצמנו. לכן יש עניין שהמאמר יהיה ראשון כי הוא חלק יותר רגשי מתע"ס, ולפעמים לומדים בכאלה מקומות בתע"ס שהם נותנים התרגשות והתפעלות עוד יותר גדולה מהמאמר עצמו. נראה, אבל אתם תקבעו.

שאלה: האם יש קשר בין מה שלמדנו במבוא לספר הזוהר על הצבעים של הספר, לבין מה שלמדנו בתע"ס?

קשר ודאי שיש. מהו הקשר אנחנו נראה אחר כך.

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא." (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט).↩

2. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩

3. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו." (אבות ב', ד').↩