שיעור בוקר 11.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 529, מאמר י"ג, "ענין רמון"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 529, "שמעתי", מאמר י"ג, "ענין רמון".

יג. ענין רמון

שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

תלמיד: הוא כותב "ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות". מה זה המקום הזה שאין שם ישות?

שלא מרגיש שהבורא ממלא אותו.

תלמיד: ישות זה הרגשת מילוי?

כן.

תלמיד: אם אין לו קשר עם הבורא, אין לו מילוי, ואז הוא אומר שריקנית הזו היא הזדמנות.

כן.

תלמיד: הוא כותב "שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך." מה זה השכל החיצוני ולמה הוא נותן להבין את ההיפך?

השכל החיצוני זה אותו שכל שמרגיש וסופר כמה מילוי מהדברים שממלאים את העולם יש באדם.

תלמיד: האם לבקש את כוח האמונה או המאמץ שלנו להמשיך בפעולת השפעה היא הבקשה עצמה?

הפעולה שלנו לבקש שכל מקום שיש הרגשת חוסר, יתמלא עם נוכחות הבורא.

תלמיד: הוא כותב כאן "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת.". בסיטואציה הזאת שיש לאדם ריקנות, איך הוא מבצע את המילוי מעל הדעת?

צריך להרגיש מהי הרגשה למעלה מהדעת, שהיא הרגשה ריקנית שהבורא לא נמצא, לא ממלא את הריקנות, ואז לעשות פעולות, לבקש שהבורא ימלא אותו.

תלמיד: נניח שאדם חטף מכה, יש לו כאב פיזי, מה שהוא רוצה כרגע זה שהכאב הזה יעבור לו, ולהיות במצב ריקני זה לא נעים בכלל לבן אדם כי רוצה לקבל, זה הטבע. איך הוא מייצר מהרגש הזה שהוא רוצה שיגמר הסבל, פנייה לבורא או רצון בכלל לקבל משהו אחר באותו מצב?

לפי המאמץ שהאדם עושה, שרוצה להגיע להתקרבות לבורא, הוא מתחיל להרגיש מה חסר לו ואז הוא מגלה שהמקום הזה מתמלא עם הרגשת הבורא.

תלמיד: אז אין לנו ברירה אלא להבין את זה מעל הדעת, בשכל. ברגש לא נצליח להבין את זה באותם רגעים, אבל אתה צריך בכוח, בכפייה לבצע פעולות, להאמין שזה ככה, ולפעול למרות שהתחושה לא נעימה ואתה גם לא יודע אם בפעולות שאתה עושה, התחושה הזאת תסתיים, ואתה נמצא בחוסר וודאות.

האדם משתדל לבדוק את עצמו האם ההרגשה הזאת שהוא ריקן היא כן מתאימה למילוי שהבורא ימלא אותו, ואז לאט לאט בהדרגה הוא מרגיש שזה כך.

תלמיד: אמרת שאדם צריך לבדוק אם ההרגשה של הריקנות מתאימה לזה שהבורא יבוא וימלא אותו. איך הוא בודק דבר כזה?

הוא מרגיש שהחלל שבו מתאים רק למילוי הבורא.

תלמיד: והוא גם צריך להגיע להרגשה בשכל לפחות, שאת המצב הזה הבורא נתן לו, זה סוג של חוסר שקט גם כדי שיגיע לתשובה האמיתית, לפתרון אמיתי שזה רק לפנות לבורא?

כן. הוא מרגיש שהבורא יכול למלא את זה, וזה מה שהוא רוצה.

תלמיד: מה זה מחשבות של ריקות?

מחשבות של ריקות זה שאדם מרגיש שיש כאלה מקומות שדורשים מילוי מהבורא, ואז הוא משתדל להמשיך בהם את החיסרון.

תלמיד: למה המחשבות של ריקות מביאות את האדם לעבוד מעל הדעת?

כי הן באות מחוסר הרגשת הבורא.

תלמיד: איך בדיוק העבודה שאני עובד מעל השכל שלי, מעל הדעת שלי גורמת למלא לי את כל מה שחסר במילוי של הבורא?

זה מגיע מתוך זה שאתה מרגיש את החיסרון הזה שהבורא צריך למלא, ואת החיסרון הזה אתה מרגיש יותר ויותר, עד שאתה זקוק לזה בצורה כזאת שהבורא ממלא אותו.

תלמיד: האם מדובר בחסרון רוחני או כל חסרון שלא משנה מה יהיה, העיקר שאני ארגיש את הצורך שהבורא ימלא לי את החיסרון הזה?

לא, זה לא בכל חסרון, אלא שאתה משתדל על כל חסרון שיש לך לקרב את הבורא אליך, ואז אתה מתאים את הרגשת הבורא להרגשת החיסרון.

תלמיד: איזה חיסרון בדיוק אני צריך להרגיש שאני רוצה שהבורא ימלא אותו?

אי אפשר להגיד מראש. זאת אומרת, אתה פשוט מרגיש אם זה זה, או לא.

תלמיד: במאמר מתואר מין דו שיח עם הבורא, שאחד בא לו מחשבות של ריקות ואז הוא צריך ליחס את זה לבורא, שאדם אומר זה בא אלי בשביל שאני אלך למעלה מהדעת, ואז הוא מגלה שאין לו כוח ללכת למעלה מהדעת, אז הוא מבקש מהבורא שייתן לו את הכוח הזה ואז הוא נותן לו את האמונה למעלה מהדעת. למה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", למה זה לא פשוט שנותן לו הרגשה של עוד סוג של מילוי?

הרגשת החוסר מגיעה לנו מהמקום הריק שאנחנו מרגישים שחסר שם מילוי והוא לא נמצא. בעניין של להתמלא עם מילוי הבורא, שהבורא ממלא את המקום הריק, יש בזה הרגשת חוסר מילוי שלמה, זאת אומרת שאני מרגיש את המילוי ואני מרגיש את הממלא. ובעצם לזה אני משתוקק.

תלמיד: להרגיש את הממלא, המשתוקק?

כן, את הבורא שממלא.

תלמיד: כשאנחנו אומרים רוממות זה האדם שמרומם את הבורא מעליו כפתרון לכל בעיה, או שהבורא מרומם את האדם אליו? מה הרוממות פה?

הרוממות - שהבורא נמצא למעלה מכל מקום חיסרון.

תלמיד: כן, אבל זו פעולת הבורא או פעולת הנברא שמחליט שכך הוא רוצה לראות את המציאות?

אנחנו לא יכולים בדיוק לגלות, אבל יוצא שהכול בא מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת אחרי כל הפעולה נשארת בעצם רק הודיה לבורא על כל הפעולה הזאת, אין פה שום פעולה שהאדם באמת עשה?

כן.

תלמיד: האם זה נכון לראות אצל החברים את החיסרון להשפיע ואז זה הופך להיות ממש צורך לעזרה מלמעלה, גם זה מגביר את החיסרון?

אפשר.

תלמיד: האם זה נקרא ריקנות אצל האדם?

גם זה אפשר לשייך לאדם. כן.

תלמיד: אמרת קודם שמחשבות של ריקות זה כאשר אדם מרגיש שיש מקומות שדורשים מילוי מהבורא. אז יש הרגשת ריקות ויש הרגשת צורך שהבורא ימלא.

כן.

תלמיד: איזה התגברות יש לאדם שמרגיש שחסר לו מילוי וצריך לבקש מהבורא, איפה נכנסת האמונה בכל התהליך הזה?

בדיוק באמצע. בין הרגשת חוסר המילוי והרגשת חוסר הבורא שימלא את המקום הריק.

תלמיד: זאת אומרת הוא כבר מקבל את ההכוונה שזה מילוי מהבורא שהוא צריך לקבל.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיע לאמונה למעלה מהדעת בלי להרגיש ריקנות קודם?

אז במה אתה תמלא את המקום?

תלמיד: זאת אומרת ריקנות היא הכלי שלנו.

כן.

תלמיד: וכשמרגישים את הריקנות איך פונים דווקא לבורא, ולא מחפשים איזה מילוי אחר, לא מתפזרים אלא מתמקדים בו?

האדם מתחיל להרגיש שאין עוד מלבדו ושרק עם הבורא יש לו עסק. ולכן האחיזה שלו בבורא כל הזמן מתחזקת והוא דורש יותר ויותר.

תלמיד: כשהוא כותב "הרקנין שבך מלאין מצות", מה הכוונה, מה הקשר בין ריקנות למצוות?

מצווה נקראת שהרצונות שהוא מרגיש בו כריקנות, הוא חייב למלאות את המקומות האלה עם הרגשת הבורא.

תלמיד: מה תהיה כאן המצווה?

המצווה, מגיע לנו ציווי מהבורא שאנחנו נתמלא בו.

תלמיד: המצווה היא להתמלא בבורא בזמן הריקנות.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים חיסרון, אנחנו צריכים שהרגשת הממלא תהיה המילוי או שאנחנו צריכים לקבל מילוי ביחד עם הרגשת הממלא?

זו שאלה טובה. אנחנו נברר את זה אחר כך.

תלמיד: כתוב בסוף המאמר, "ענין יראה הוא בחינת אמונה". עד היום שמענו שיש יראה ויש אמונה. מה הכוונה שיראה היא בחינת אמונה?

אמונה זה הרגשת הבורא. ויראה זה הצורך בזה.

תלמיד: הוא ממשיך "שרק אז האדם נצרך לישועת ה'." שאדם צריך משהו, חסר לו משהו, שמענו ממך שחייב להיות בשמחה בעבודה. מי שלא בשמחה אין לו קשר לתורה. במצב שאדם מרגיש את החוסר, את הריקנות, איך הוא יכול להיות בשמחה?

הוא הולך בדרך שמגדל בתוכו את כוח האמונה עד שהיא גדלה לממדים שהבורא ממלא אותו.

כן.

תלמיד: האם מתוך זה הוא מרגיש את השמחה?

שמחה הוא מרגיש מתוך זה שיש לו יחס לבורא.

תלמיד: אדם יכול להתבונן בתוך עצמו, למצוא ריקנות ולהשתמש בה כדי להתעלות למעלה מהדעת, זה חיסרון פרטי שלו. אבל אדם גם אמור להרגיש שהבורא נתן לו הכול והוא לא צריך עבור עצמו שום דבר נוסף. האם אפשר לכאורה להשתמש בחיסרון של החברה, במשהו חיצוני, בו הוא יוכל להשתמש כריקנות? איך במצב הזה מתעלים למעלה מהדעת?

לא, הוא צריך להרגיש זאת באמת כחיסרון גדול שלו.

תלמיד: נניח שהוא מרגיש זאת כחיסרון שלו, אבל עליו להעביר מילוי לחבר, לחברה, ולכן הבקשה היא למילוי ולא להתעלות למעלה מהריקנות. הוא אמור לבקש למלא חיסרון החיצוני לו, ופה יש סתירה, כי אנחנו לומדים שבחיסרון פנימי אני מבקש להתעלות מעל הריקנות ולא לבקש מילוי. מתי יש לאדם צורך להתעלות למעלה מהדעת?

כשהוא מרגיש שזה חיסרון שלו.

תלמיד: על ריקנות שלי אני לא מבקש מילוי, אני לא צריך כי עליי להרגיש שהבורא נתן לי הכול. הבקשה למילוי היא על חיסרון שיש לחברים, אבל אז אני לא מרגיש שאני יכול להתעלות למעלה מהדעת. מה עושים עם חיסרון של חבר?

אתה מקבל אותו וממלא אותו.

תלמיד: אז יוצא שאין התעלות למעלה מהדעת בעבודה עם חיסרון של חבר?

כן, ככה זה.

תלמיד: כתוב במאמר, שבשיעור שאדם מתעלה למעלה מהדעת, זה בדיוק השיעור, כמות המילוי, של המקום הריקן. זאת אומרת בכמה שאדם הצליח להתעלות, זה השיעור שהוא יקבל במקום הריקן שלו. אחר כך כתוב שהעבודה למעלה מהדעת היא עבודת האדם, הבורא לא עושה אותה במקומו. אז מהו מקום הבורא פה, רק לתת לאדם את הכוח שיוכל ללכת למעלה מהדעת?

מקום הבורא הוא אותו חלל שאדם מגלה בהדרגה.

תלמיד: בעבודה בינינו, אדם מזהה מולו קושי להתעלות מעל האגו שלו, קשה לו עם החברים. הוא עושה מאמץ, מבין שהוא צריך להתגבר על מה שיש לו בפנים. זו עבודה של האדם, מאיפה הכוח לעשות את זה?

את הכוח להתעלות מעל רצון עצמו ולהתחבר לרצונות הזולת, ודאי שהוא מקבל מהבורא.

תלמיד: והוא צריך להתפלל עבור הכוח הזה?

כן.

תלמיד: לפעמים נראה לאדם שהוא בעל הבית ויכול לעשות הכול. אבל להרגשה שהוא בעצם כלום, שאין לו כוחות לעשות שום דבר, נדרשת החברה, אם היא לא תיתן את הכוחות האלה והחשיבות, הוא אפס. איך לחזק את החברים עם ההודיה?

על ידי כך שאדם משתדל לצאת מעצמו ולרכוש עוד רצונות ריקים ולגרום להם להתמלא.

תלמידה: איך לראות את הריקנות כהזדמנות ללכת למעלה מהדעת?

להשתדל.

תלמידה: כשאדם נמצא בריקנות, מאין הוא מקבל את הכוחות לפנות לבורא?

בכך שהוא פונה להרגשת החיסרון, הוא מקבל כוח למלא אותו.

תלמידה: במה מתבטא המושג אמונה למעלה מהדעת בהחלטות היומיומיות שלנו?

אני לא יודע מה זה יומיומיות. נניח שאדם מרגיש את חוסר הרגשת הבורא, חוסר אמונה, זה מה שדוחף אותו קדימה לגלות עוד יותר חוסר אמונה, כדי שיוכל להתגבר עליו וכך להצליח.

תלמידה: מהו המדד הנכון לכך שאדם נמצא בריקנות רוחנית אמיתית?

אין לאדם דבר כזה, מדד נכון.

תלמיד: מה ההבדל בין ריקנות לחושך?

ריקנות אדם מרגיש כשהוא ריק מהמילוי, וחושך הוא הרגשת הריקנות בעצמה. לא בדיוק מה שחסר לו, אלא מה שחסר לו לעומת מה שיש בתוך הכלים שלו.

תלמיד: יש מצבים בהם הבורא מורגש כאיזו נקודה, כמו ו"ק. מה זה לעלות למעלה מהדעת כשיש הרגשה מתמשכת שהבורא נמצא בלב, אבל כנקודה שלא מתפתחת, כי זה מאוד מחליש, מרדים. לפעמים משקיעים כוחות לשמור על ההרגשה הזאת, ומסתפקים בה, ואז לאט לאט זה הופך לחולשה וחושך.

זה כשאתה נכנע. זו פעולה לא טובה.

תלמיד: אז מה זה לעלות למעלה מהדעת בעצם?

לעלות למעלה מהדעת זה לא לקבל כהרגשה נכונה כל מה שאתה יכול להרגיש מהמצב הנוכחי.

תלמיד: אני מבין מההסברים שאני שומע עכשיו, שבעצם הוא מדבר פה על עיקרון, לא על מצב מסוים, אלא בהתאם להתפתחות של האדם, הוא יגדיר כל פעם ריקנות אחרת.

כן.

תלמיד: זה יכול להיות ריקנות כחוסר הרגשת הבורא, זה יכול להיות ריקנות כחוסר הרגשת הבורא בחברים, ריקנות יכול להיות חוסר יכולת לאסוף את הרצונות של חברים. אבל העיקרון הזה שהוא מדבר פה הוא תמיד נכון?

כן.

תלמיד: "שכל הריקנית לא נברא אלא שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה'". יש ריקנות בעולם שלנו, וגם אני כלומד קבלה, בכל הזדמנות נתונה ממלא אותה עם כל מה שבא ליד, רק בשביל לסתום את הריקנות, ולא להרגיש ריקנות. איך להגיע למצב שהריקנות מביאה לדרישה לרוממות ה', לדבר כזה גבוה?

מה הבעיה אם הוא מרגיש כך?

תלמיד: הבעיה היא שהרגשת ריקנות לא נעימה לרצון לקבל\, והרצון לקבל רץ לסתום אותה. כל העולם מלא במילויים סתמיים לגמרי לריקנות

כן.

תלמיד: ופה הוא אומר לנו שהריקנות לא נבראה בכלל אלא בשביל שהאדם ימלא אותה ברוממות ה'.

כן. שאין משהו אחר למלא אותה.

תלמיד: זה מובן. ואם הייתי מרגיש ככה, הייתי מזהה את הריקנות כמתנה הכי גדולה שיש במציאות, כי זה מביא לקשר עם העליון.

כן.

תלמיד: ההרגשה של הרוממות שלו. הבעיה שאני לא תופס ככה באינסטינקט ריקנות, אלא באינסטינקט רץ למלא את הריקנות מכל הבא ליד, כי לא רוצה להרגיש אותה, כי היא עושה לי לא נעים.

כן.

תלמיד: אז שואל איך לתפוס כל הרגשת ריקנות, איך בכלל במציאות בעולם שלנו, אפשר להגיע למצב שתופסים את הרגשת ריקנות בשביל למלא אותה ברוממות ה'?

הרי זו המטרה, בשביל זה הוא יצר אותה. איך הדלתא הזאת עובדת, כי זה לא מה שקורה בפועל.

איך אתה יכול על ידי הרגשת כל סוגי הריקנות, להבין שזה חוסר אמונה בה'? ואיך להגיע לזה? אני לא יודע מה להגיד לך. תנסה למלא את כל הריקניות שבך בהרגשת הבורא, ואז תראה שבאמת חוץ מזה לא חסר לך כלום. תנסה.

תלמיד: הבורא ברא רצון לקבל, ולרצון לקבל הזה יש דעת. פעם שמעתי ממך שבנוסף לרצון לקבל, יש איזו נקודה קטנה שלא נותנת לי מנוח. האם הנקודה הקטנה הזו גם שייכת לדעת, או שהיא שייכת ל-למעלה מהדעת, למי שייכת הנקודה הזו?

ל-למעלה מהדעת.

תלמיד: ואני צריך לדעת שיש בי נקודה כזו שהיא למעלה מהדעת, את זה אני יודע בדעת שיש בי משהו שהוא למעלה ממני. אז כשאני מרגיש ברצון לקבל חוסר מילוי, מרגיש ריקנות, איך אני זוכר שיש בי איזשהו מקום שהוא למעלה מהדעת שאני צריך להשתמש בו כדי למלאות את המקום הזה בדעת?

אתה עובד עם הרצון לקבל שמתגלה לך, וזהו.

תלמיד: ואז בדעת אני מרגיש שמשהו קרה שם למעלה מהדעת?

כן או לא. כן או לא. אתה עובד עם מה שאתה מרגיש כחיסרון.

תלמיד: ובהרגשה הזו שבאה לי בידיעה, בהרגשה. אני צריך לשתף את החברים, אני צריך להגדיל את זה, אני צריך לנפח את זה?

זו כבר עבודה, אלו שאלות אחרות.

תלמיד: כי בזה הכול תלוי. אני מרגיש ריקנות, ומשהו בי בדעת צריך לזכור שיש בי מקום שהוא למעלה מהדעת, שאותו צריך למלאות במילוי נכון, ברצון לחפש את הבורא, ולא לחפש עוד פעם מילויים בדעת של עולם הזה. אחרת מה עשיתי? אני מבזבז זמן.

יכול להיות. יכול להיות שמה שאתה אומר זה משהו.

תלמיד: אז בפועל מה אני עושה עם זה, אפשר לתאר את זה, להלביש בזה מילים? אפשר לתאר בדעת משהו שהוא למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: איך, מה להגיד, מה לבקש, מה לעשות בזמן אמת כשאני מרגיש ריק?

אתה מבקש באותו מקום הריק איך להרגיש את הבורא, ובהתאם לזה אתה ממשיך.

תלמיד: למעלה מהדעת זה מילוי או חיסרון?

למעלה מהדעת זה מילוי שמוליד חיסרון.

תלמיד: אז כל המאמר פה, אם אני מבין נכון, זה איך האדם יגיע לחיסרון שנקרא למעלה מדעת.

כן.

תלמיד: הוא לא רוצה להתמלא בשום דבר, מחשבות של ריקות זה לא כדי להתמלא, אלא הוא מדבר על רוממות ה'. זאת אומרת גם שם הוא מבקש מהבורא שייתן לו את החיסרון למעלה מהדעת.

כן, לזה הוא שואף.

תלמיד: וזה נמשך.

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שהמפתח לכל עבודה שלנו הוא להגיע בסוף לנקודה שבה אדם מבקש, שהוא כבר מגיע לבקשה מהבורא. מהו אותו מושג בורא שהאדם מבקש ממנו? כי יכול להיות שהוא פונה לכתובת לא נכונה.

הכוח העליון, המקור להכול.

תלמיד: הנקודה היא לדייק את הכתובת הזו שנקראת בורא. אנחנו רואים שבעם ישראל, באנושות כולה, כל אחד אומר בורא, לכל אחד יש איזה בורא משלו, אבל עבור המקובל המושג בורא שונה בתכלית מכל מגוון הבורא שיש. מה זה הבורא של המקובל שאליו הוא פונה?

אצל המקובל הבורא זה מי שנמצא בתחילת כל בריאה ובריאה שבעולמות.

תלמיד: אנחנו יודעים שהבורא מדבר עם האדם דרך מגוון אין סופי של סיטואציות. יש פעמים שהאדם אומר, עכשיו הבורא דיבר איתי, ובסיטואציה אחרת האדם לא שומע שהבורא מדבר איתו. באיזו שאלה, כוונון פנימי, האדם צריך להיות כדי לשמוע בכל דבר את הבורא מדבר איתו?

שידרוש את הבורא בכל מצב.

תלמיד: מה זה אומר לדרוש את הבורא בכל מצב? לדרוש מה?

להרגיש כסיבה לכל מצב שהוא עובר, שהסיבה הזאת היא הבורא.

תלמיד: אמרת שאם האדם מרגיש חוסר הרגשת הבורא, חוסר אמונה, זה דוחף אותו קדימה. מה זו מציאות שהיא ללא בורא? מה זה נקרא שאני עכשיו תופס מציאות שאין בה בורא, מה זה אומר, מהי אותה מציאות?

כלפי מה שאתה לא יכול לבנות כלים, אתה לא יכול לדעת, לא יכול למדוד, לא יכול להרגיש. לכן אין כאן מה לענות.

תלמיד: יש לי במציאות חברים, האם זה נכון שהחברים יכולים להראות לאדם אם יש לו בורא במציאות, או אין לו? הוא יכול לראות את זה דרך החברים, ביחס?

יכול להיות.

תלמיד: מה תפקיד החברים בחיים שלנו כלפי הקשר עם הבורא?

שדרך החברים אני מגלה את הבורא.

תלמיד: ומה היחס שלי לחברים שזה נקרא "היחס לבורא"?

שאני מתייחס אליהם באופן שהם גורליים בשבילי, שהם קובעים את המצבים העתידיים שלי.

תלמיד: בסוף כולנו, כך אני מאמין, מחפשים את אותה כתובת, אם יש ריקנות אז רוצים את המילוי. בגשמיות כשיש לאנשים איזה חיסרון, צורך חזק למשהו, הם מתחברים והם מקבלים המון כוחות כדי להשיג את זה. איך אנחנו מקבלים כוח בינינו כדי לעבוד עם הריקנות הזאת, לעבוד עם הסיטואציות האלה שהן מאתגרות, או שזו תמיד תהיה עבודה פרטית?

תנסו להתחבר ומתוך מאמץ חזק ביניכם תרגישו את מקור הכוח.

תלמיד: אבל לפני זה אנחנו צריכים להבין ביחד שאנחנו זקוקים לכוח הזה.

בלי חיסרון אין כלום.

תלמיד: כן, צריך להגיע להבנה שבאמת אין.

תלמיד: יש לי רב, ויש לו טון לתת לי, אבל אני יכול לקבל ממנו רק טיפה, גרם אחד, אפילו את זה לא. הרב ממלא לי את כל האופק, את כל המציאות, ואני מרגיש את הכאב הזה שאני לא יכול לקבל כלום ממה שיש לו, ממה שהוא יכול לתת לי, וממה שהוא רוצה וצריך לתת לי, והכאב הזה הוא בלתי נסבל. קודם כל, מה אני עושה עם הדבר הזה?

אני לא יודע. מה אתה רוצה לעשות?

תלמיד: זה גם מכפיל את עצמו, כי באותה מידה שהוא לא יכול לתת לי, הוא גם לא יכול לקבל את מה שהוא צריך לקבל מלמעלה. מה אני רוצה לעשות? הכאב שאני מרגיש הוא בלתי נסבל וכאן במאמר בעל הסולם מדבר על מקום ריקן.

אני לא רואה מקום ריקן שממנו הייתי יכול לכוון כלפי הטון שהרב רוצה לתת, אני לא יכול לקבל, ניסיתי ואי אפשר. אבל אולי אתה יכול לכוון את זה למקום אחר, שבו הרב היה יכול לשפוך את הטון ולקבל טון חדש?

אני לא יכול.

תלמיד: יש כאן מצב שאני מרגיש אותו, שאני לא יכול לקבל את מה שהרב שלי, העליון שלי רוצה לתת. יש עלי לחץ, הכאב שאני מרגיש שהוא חש מכך שהוא לא נותן לי, הוא עצום. הוא הרבה יותר מהיכולת שלי להחזיק את הכאב הזה. מה אני עושה במצב הזה?

מתפלל.

תלמיד: על מה אני צריך להתפלל? שאני אקבל יכולת או שיקרה נס? לא מעניין אותי מה יקרה, אבל שהרב שלי יוכל לתת טון, זו התפילה?

אתה צריך להתפלל על זה שתגיע לתגובה על החיסרון שלך.

תלמיד: יש לי תגובה. אני חי כרגע במצב שהכאב של העליון בגללי הוא בלתי נסבל וזה מפני שאין לי מקום ריקן, אין לי כלי בכלל לקבל. בעל הסולם אומר שהכלי צריך להיות רוממות ה' או מציאות ה', לפי מה שהבנתי. קודם כל, אני לא מבין מה זה בכלל, ואין לי מקום לקבל את זה, אין לי איפה לקבל את זה.

אז עוד לא גדלת.

תלמיד: כן, אבל אני חי במצב שבפועל יש עליי לחץ של העליון שלי, כאב בלתי נסבל שלו, כמו אימא שרוצה להניק, יש לו כאב פיזי, ואני לא יודע לעשות עם זה. אני עומד מול זה, ואני לא יודע איך לצאת מהמצב הזה.

אני מתפלל, אני כל הזמן מבקש שיהיה פתרון למצב הזה, אבל אני לא רואה איזו תזוזה. הכאב שאני לא יכול לקבל כלום מהרב שלי, רק הולך וגדל כל הזמן ומתפשט לכל מיני דברים. איך חיים עם דבר כזה?

אין לי מה לענות.

תלמיד: אם יש לי כזה מצב חזק, אז הבורא מעורר בי את המצב הזה. מה להגיד לו? מה לבקש ממנו על זה?

שתבין שבמצב שלך אתה צריך לחפש מדריך אחר במקומי.

תלמיד: מה זה אומר? אין מדריך אחר במקומך.

אני כבר אמרתי לך את זה מזמן.

(סוף השיעור)