שיעור בוקר 21.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 14, מאמר "אהבת חברים - א'"

קריין: רב"ש א', עמ' 14, מאמר "אהבת חברים - א'".

אהבת חברים - א'

תשמ"ד - מאמר ג'

1984 - מאמר 3

"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

תלמיד: מה זו פרנסת העולם, התבואה שמפרנסת את העולם, שרב"ש מדבר עליה?

שמה שנותן השדה מספיק כדי לפרנס את כל העולם, זה מיועד בשביל זה.

תלמיד: מבחינה קיומית, מבחינה רוחנית?

כן, מבחינה קיומית.

תלמיד: מה זה השדה?

שדה זה אותו המקום שבו האדם צריך לתת יגיעה וכתוצאה מהיגיעה תהיה לו תבואה, והתבואה הזאת תיתן לו כל מה שהוא צריך כדי להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: השדה בשבילי זו העשירייה?

בשבילנו השדה זה הכול. השדה כולל את הדומם, הצומח, החי והמדבר, הוא כולל את כל הדברים שאנחנו רוצים, שאנחנו צריכים כדי להתקיים בחיים, ועל ידי היחס נכון אליהם אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו צריכים כדי להגיע לקשר עם השדה.

תלמיד: רב"ש אומר פה שהאדם תועה בשדה, זאת אומרת הוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע. ואז פוגש אותו איש ושואל אותו שאלה, "מה אתה מחפש?".

כן.

תלמיד: מהו המצב הזה שאדם נמצא בסוג של ייאוש או חוסר הבנה איך הוא יגיע למטרה ופתאום פוגש אותו איש ושואל אותו שאלה?

זאת אומרת, אם לא האיש הזה בדרך, הוא לא היה יודע מה לבקש. ואז יוצא לו שדרך הקשר שלו עם השדה הוא מגיע לשאלות, לשאלות שמכוונות יותר נכון למטרה שהשדה צריך להביא לו, ואז הוא ממשיך ונכנס לשדה ומשתמש בו נכון. ודאי שעם גילוי של כל מיני תנאים שהוא חייב לגלות, תנאים שעוזרים לו להגיע למטרה האמיתית, ואז הוא נכלל בשדה.

תלמיד: האדם עונה לאיש, את האחים שלי אני מחפש, הוא לא אומר לו "את המטרה אני מחפש".

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הוא כנראה עבר הרבה הכנות כדי להגיע למצב הזה.

יכול להיות.

תלמיד: אז למה הוא לא אומר לו, אני מחפש את מטרת החיים שלי, למה הוא אומר לו אני מחפש את האחים שלי?

לא, המטרה של החיים היא עוד לפניו, הוא עוד לא מוכן לזה.

תלמיד: ואז האיש אומר לו "האחים שלך הלכו מזה". מה זו התשובה הזאת, האם האחים אשמים, הוא אשם? מה אומרת התשובה הזאת, האחים שלך הלכו, לא לקחו אותך איתם?

זה נותן לאדם להבין שהאחים שלו כבר נמצאים בדרגה יותר גבוהה ממנו, ולכן הוא נשאר בשדה והאחים שלו מתקדמים למטרה.

תלמיד: כתוב "שדה, אשר ברכו ה'". איך מגיעים בעשירייה ל"שדה, אשר שברכו ה'"?

"שדה, אשר ברכו", כלומר שאנחנו צריכים להגיע למצב שרואים בו מקום מבורך, זה סך הכול כדי שנגלה לעצמנו את מטרת החיים ואת הקשר בינינו. כי את מטרת החיים מגלים על ידי הקשר בינינו, שמשתוקקים לגלות אותו, וכך אנחנו מתקדמים למטרה.

תלמיד: כתוב במשפט האחרון "ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה." למה דווקא דרך אהבת חברים בקבוצה נזכה לצאת ממצרים ולקבל את התורה?

למה אנחנו בכלל נמצאים במצרים? כי זאת תכונה שהיא הפוכה מהחיבור בין החברים, ואנחנו חייבים לגלות כמה אנחנו הפוכים מהמצב שבו היינו צריכים להיות, ואז נרצה על ידי הכוח שמתגלה בינינו לצאת ממצרים ולהתקרב זה אל זה.

תלמיד: והכוח הזה הוא אהבה, אהבת חברים?

כן.

תלמיד: איך אדם מזהה שהוא בכלל תועה בשדה, מהו המצב הזה?

הוא מזהה את זה לפי זה שהוא רואה שאין לו קשר עם החברים, קשר נכון, חזק, שזה האמצעי להגיע לרצון שעל ידו הוא מזהה את התבואה, את הדרך, את מה שיש לפניו.

תלמיד: ואז מופיעה אותה דמות, אותו איש שמכוון אותו.

כן.

תלמיד: מהו האיש הזה באדם?

מלאך.

תלמיד: שתמיד יופיע בזמן בלבול?

כן.

תלמיד: והוא גם מעורר, מכוון, עושה הכול?

כן.

תלמיד: איך בפועל אהבת חברים עוזרת לכל אחד לצאת מהמצב הזה שהוא "תועה בשדה"?

כשאדם מחפש את המטרה ומרגיש שהוא מאבד אותה, והוא בתפילה למציאת איש שלם, זאת אומרת הוא בעצמו נמצא בדרך ורוצה להתקרב לאותה הדמות, אז הוא מוצא את האיש הזה שבסך הכול אומר לו, אתה צריך ללכת כמו שאתה עכשיו, להתקדם למטרת הבריאה, למטרת החיים שלך, ושם תמצא את הכול. כשתקבל את זה, אז תהפוך להיות אדם.

תלמיד: אבל הוא אומר, הם לא רוצים להתחבר עמך וזה גורם שהם נכנסו לגלות מצרים.

כן.

תלמיד: אז אותו איש מצביע על כך שאני לא מתחבר איתם או שהם לא רוצים להתחבר איתי?

גם וגם, בדרך גם את זה צריך לתקן.

תלמיד: אם אדם נמצא בעשירייה אבל עדיין מרגיש תועה, מה הוא עושה לא בסדר?

אם אדם נמצא בעשירייה ומרגיש שהוא תועה בשדה, אז הוא עדיין לא מצא את מקום הדבקות שלו בעשירייה, את המקום של דבקותו בבורא, כלומר הוא עוד לא מצא גם את האמצעי להתקדם בדרך וגם את המטרה שאליה הדרך צריכה להוביל אותו, הכול עדיין לא ברור לו.

תלמיד: ומה הוא עושה במצב כזה?

הוא צריך את השאלות האלה כדי להמשיך בדרך.

תלמיד: ואם לכאורה הכול ברור לו, אבל רגשית הוא לא מצליח לעשות צעד?

אז זה לא נקרא שברור, כי כל הבירורים שלנו הם ברגש.

תלמיד: ואם חסר לו הרגש?

אז צריך להמשיך, הדרך עוד לא הסתיימה.

תלמיד: איך אדם מעורר את הרגש הפנימי הנכון?

כשהוא נמשך לאיש השדה הוא רואה לפניו אותה הדמות שהוא נמשך אליה, ואז מתברר לו יותר ויותר שהדמות הזאת מכוונת אותו לקשר עם חבריו ולקשר עם בעל השדה, ובסופו של דבר עם הכוח העליון, שבאמת הוא בעל השדה.

תלמיד: כתוב, "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש."

איפה אנחנו רואים בעבודה שאנחנו נשאלים מה אנחנו מבקשים?

אצלנו הכול נמצא בתוך האדם, אנחנו צריכים לחלק את עצמנו כביכול לכמה דמויות. את זה דמות האדם השואל, דמות האדם שתעה בשדה, דמות האדם שהוא נפגש עימו בשדה וכן הלאה. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בנו ולהתחיל לשחק עם כל הדמויות האלה כמו בתיאטרון וכך להתקדם למטרה. כי בסופו של דבר ההתפתחות הפנימית של האדם היא, שהוא מעביר את עצמו דרך כל הגיבורים של הסיפור ומגיע לתוצאה יחידה ונכונה.

תלמיד: אז בעבודה אנחנו עוברים מדמות לדמות במצב הזה?

כן, בעבודה שלנו אנחנו מתחילים לגלות מי הם הדמויות האלו ומי האדם כנגד זה, ממה הוא מורכב, והעיקר מהו הבורא שהאדם מגלה ואז הוא נדבק אליו.

תלמיד: האם החיפוש של האחים בדרך הרוחנית היא רק בהתחלה או בכל רגע בדרך?

בדרך הנכונה האדם רואה לפניו רק מטרה אחת, שהוא צריך לגלות את כל החברים שלו בצורה ברורה, שהם נמצאים כנגדו, ואז הוא מתחבר איתם והבורא מסייע בזה.

תלמיד: זו עבודה יומיומית?

כן.

תלמיד: מדוע האחים לא רוצים להתחבר עם יוסף?

כי מלכתחילה ביוסף יש כוח שמרחיק אותו מהאחים שלו, ולכן צריך כאן עוד כמה פעולות על מנת לזהות עד כמה הם שונים - יוסף, האחים, ואז זה מסתדר. הכרת הרע מה שנקרא, שהאדם מחפש - שזה יוסף, הוא מזהה ביחס שלו לחברים כמה הם שונים ממנו, ואיך הוא מחבר אותם יחד אליו.

תלמיד: מה זה בדיוק חרישה, זריעה, קצירה, בקבוצה?

לא כתוב כאן עדיין, נלמד.

תלמיד: אז איך להתייחס בינתיים לדבר הזה שהוא כתוב פה?

שזה עדיין לא מובן, לא מבורר.

תלמיד: השדה זה הכלי. התבואה היא אור אינסוף שאני מקבל, הוא תמיד ייתן לי חרישה, זריעה וקצירה - ראש, תוך, סוף, זו עבודה שאני תמיד עושה. האיש שבא אלי זו הנקודה שבלב, הוא מעיר אותי, שואל את השאלות. לקראת הסוף אני מסתבך, אני יודע שרק החברים יעזרו לי, אבל הם עזבו אותי, בטבע שלהם הם רוצים ללכת, רוצים להתפזר. השאלה שלי, האם אנחנו כחברים צריכים במחשבה שלנו לאהוב החוצה, ואז קל וחומר נאהב פנימה, או צריך להתחיל מבפנים?

שאלות יפות, תמשיך איתן ותשיג תשובה. תשיג תשובה.

תלמיד: הוא כותב, שאנחנו צריכים להיכנס לקבוצה שהיא רוצה להגיע לאהבת חברים. איך צריך להיות היחס שלנו כשאהבת חברים לא כל כך מסתדרת בקבוצה?

אנחנו צריכים לקרוא עוד ממאמרי בעל הסולם כדי להבין שדווקא זו המטרה שצריכה להיות לפנינו, והיא לא מתגלה בצורה פתוחה וברורה לכולם, אבל אין ברירה, אנחנו צריכים לראות כמה אנחנו יותר ויותר מתקדמים לזה.

תלמיד: היחס שלי צריך להיות כזה שאני מתרחק מתככים, מבירורים בתוך העשירייה, או להיכנס לכך ולדעת שאני נמצא במעגל של אהבת חברים, שזה לא נורא שיש את הוויכוחים והבירורים?

להתקרב לחברים שאיתם אתה נמצא בקשר ולברר איתם יחד מה זה נקרא עיגול, מעגל של הקשר שלכם, ולהמשיך הלאה לברר מי הם הכוחות שצריכים להתגלות לך בדרך.

תלמיד: הירידה למצרים זאת ירידה למצב של קשר חדש עם החברים, הזדמנות לקשר חדש, ולאו דווקא מקום נמוך ולא ראוי?

כל שינוי שאנחנו מזהים או לא מזהים, רואים, או לא רואים, הוא שינוי מהמצב שבינינו.

תלמיד: ברור שאני צריך את החברים כדי להגיע למטרה, החברים גם צריכים אותי?

כן.

תלמיד: כשאני נולדתי החברים כבר היו בארץ ואני עדיין במצרים.

לא חשוב.

תלמיד: אבל הם מתקדמים ואני כל הזמן ואני מאחור, והמרחק בינינו גדל כל הזמן.

אני לא חושב שזה כך, עוד נברר ויהיה לך ברור שגם כך יתגלה כלפי כל אחד ואחד עד כמה הוא מתקרב למרכז עשירייה.

תלמיד: כותרת המאמר היא, "שדה אשר ברכו ה'", ותת כותרת, "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". מה היא אהבת חברים? ומה זאת אומרת, שדה אשר ברכו ה', הזורעים בדמעה, זה מצד אחד, ומצד אחר אנחנו לומדים שאם אתה לא עושה בשמחה, אז אתה בכלל לא קשור לבורא, אתה מנותק. אז איך אפשר לקשור את הדברים האלה, למה אני צריך לדמוע כדי לעשות את עבודת חכמת הקבלה, למה אני צריך לבכות? למה לא בשמחה, מה שורש העניין?

שורש העניין הוא שאתה צריך להשיג רצון נכון. והרצון הנכון הוא לא בדיוק הרצון שאתה מגלה אותו מהלידה שלך, כי מתגלה ומתפתח בך רק רצון לקבל.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר, בלי דמעות אני לא יכול להתקדם.

בלי דמעות אתה לא יכול להתקדם.

תלמיד: אני צריך לבכות כדי להתקדם?

הרב: לא.

תלמיד: אלא?

כך זה נקרא, שאדם מתקדם בהתפתחות שלו רק על ידי הכוח שמייצב אותו בכוח, וכך הוא גדל.

תלמיד: זה מזכיר לי את השיר שער הדמעות. זה קשור להשגת שער הדמעות?

לא, עוד לא.

תלמיד: מה זה גלות מצרים?

"גלות מצרים" זה הרגשת האדם שרוצה להתפתח. הוא עוד לא יודע בדיוק לאן ואז הוא מברר שנמצא בשליטת כוחות מסוימים שמחזיקים אותו כלפי אהבת ישראל, אהבת השטח הזה, אהבת החברים. זאת אומרת, כל מה שהוא מרגיש כלפי מה שנקרא "ישראל" מתברר בו שהוא לא רוצה את זה. עם זה מתברר לו כוח הפוך מזה, אז ממעמד שני הכוחות האלה הוא כבר מתחיל איכשהו להסתדר בשדה הכוחות. ככה מתקדם.

תלמיד: הוא כותב זה שהם הסיעו את עצמם מאהבת החברים זה גרם לגלות מצרים.

האם זו הסיבה לגלות שאדם מתחיל לאהוב את עצמו?

יגדל בהם כוח שמקדם אותם להיות בהופכיות מהבורא ועל ידי זה הם יתקרבו זה אל זה, נעשה בהם כוח אגו יותר גדול, שיהיה אפשר כבר לעבוד עימו.

תלמיד: קראנו "הנה האדם טועה בשדה". מה מאפיין טעות העבודה?

הטעות שהאדם רואה עד כמה הוא לא מתפתח לכיוון הנכון.

תלמיד: איזו סוג ראיה זאת, מה זאת אומרת "הוא רואה"?

הוא רואה שהוא מתפתח לא נכון.

תלמיד: צריך הרבה נכון כדי לראות לא נכון.

בסדר.

תלמיד: מה זאת אומרת "לא נכון", מאיפה אני יודע שאני רואה נכון?

אתה יודע רק דבר אחד, איך אתה מרגיש מה שאתה. ועם זה, אתה בא ולומד מהתורה באיזו צורה אתה צריך להיות. סך הכול יש לך שתי דמויות, הדמות שלך והדמות הנכונה. כשאתה משתדל להשוות אותם, אתה רואה שמשהו כאן לא בסדר. כאן כתוב שאתה מגלה את עצמך בצורה הפוכה מהבורא.

תלמיד: האם שם כבר מתחיל המקום לתפילה?

כן.

תלמיד: האם זה שלב מתקדם מאוד?

כן.

תלמיד: הוא אומר, לפני שאנחנו במגיעים לנקודה של חיסרון אמיתי, שאתה יודע שהדרך האמיתית היא דרך החברים, אתה מגיע לאיזו דרך שאתה עובד עם השכל ואתה מגלה שם שאתה טועה. מה זאת העבודה לטעות עם השכל?

לפי כול הנתונים אתה רואה בכל זאת, ככל שאתה מתפתח, מתפתח לא נכון. וכאן יש לך טענה לבורא, "למה"? למה זה ככה"? ואז מגיעה אליך שיטת ההתפתחות. אתה מתחיל לזהות כמה אתה וההתפתחות שלך והדרך הנכונה הם לא יחד. ועל ידי זה אתה כבר מתחיל לגלות מה צריכים להיות הצעדים הנכונים שלך. וכך אתה מתחיל לגלות על ידי מה אתה יכול לעשות צעד נכון קדימה, ואיך לבקש, ואת מי לבקש, ואיך לסייע לזה וכן הלאה.

תלמיד: מה זה השכל שנותן לנו את החיסרון האמיתי לדרוש את החברים? יש פה משהו מיוחד בדרך שהבורא נותן לנו להבין בשכל שזה לא נכון.

כן.

תלמיד: אתה בא לפה כל יום, אתה עושה את כל המאמצים, אבל אתה מבין שבשכל זה לא יעבוד לך. מתי מגיעה הנקודה שאתה מבין שזה לא השכל? ההבנה היא לא שכלית אלא רגשית.

כן.

תלמיד: איך מגיעים לנקודה הזאת?

הרגש צריך להיות כנגד השכל, ואז אדם מגיע למצב שהוא יכול בעצמו לעלות למעלה מהרגש ולעבוד עם השכל.

תלמיד: אפשר להגיד שיש שכל עליון?

כן. ודאי.

תלמיד: איך אנחנו רוכשים את השכל העליון הזה? כי רב"ש מדגיש לנו שרק דרך אהבת חברים אפשר להגיע למסילה המובילה לבית ה'.

כן.

תלמיד: איך בן אדם מגיע פתאום להבחנה הזאת שרק זו הדרך שאיתה אפשר להגיע לשם?

אהבת חברים זה אותו הכוח שאדם מקבל בהליכה בין המדרגות ועל ידו הוא מתקדם, עולה.

תלמיד: ההליכה בין המדרגות זה בין השכל שלי לבין השכל העליון?

כן.

תלמיד: ושם אני כל הזמן בתפילה המשותפת הזאת, כל פעם מקבל עוד ועוד את ההרגשה של השכל העליון דרך התפילה?

כן.

תלמיד: איך אדם עובד עם מצב שהוא מרגיש שהחברים לא רוצים להתחבר עימו?

בפועל הוא עושה כל מיני פעולות כדי להתקרב אליהם, כדי להיות טוב בעיניהם. יותר נכון אולי, כדי להראות שהוא חיובי כלפיהם, וכך הוא נכנס ביניהם ועובד יחד איתם.

תלמיד: ואם אחרי שהוא עושה פעולות חיוביות כאלה כלפיהם, עדיין מרגיש שפשוט אין להם אותה מידת רצון כמו שלו, איך אדם עובד עם מצב כזה?

הוא חייב להמשיך לעבוד לפי מה שמתבהר לו, ואין לו ברירה, רק על ידי התחברות איתם הוא חייב להיכנס לסולם, לעלייה ממצב למצב.

תלמיד: וזאת למרות שברור שהתלות ביניהם היא הדדית והוא תלוי בהם, ואם הם לא יהיו במידת רצון דומה לשלו ויתחברו איתו, הוא לא יצליח להתחבר, והוא עדיין צריך לעשות עבודה חד צדדית כלפיהם, למרות שהוא רואה חוסר תגובה מהם?

זה תלוי באיזה מצבים הם נמצאים, אבל מלכתחילה ודאי שהוא צריך לחשוב רק על המצב שלו.

תלמיד: מה זאת אהבת החברים?

אהבת החברים זה אותו כוח עליון שמקדם אותך למרכז של הקבוצה.

תלמיד: איך אני מגיע לאהבת החברים? אני אלטף את החבר, אנשק אותו, אביא לו קפה לשולחן, בזה אני אוהב אותו? מה הנקודה שבה אני יכול באמת להגיע למצב של אהבת החברים?

אהבת החברים זו אותה הרגשה שאתה מוכן להיות קשור עם החברים שלך בצורה שאתה נותן להם כל מה שאתה מסוגל, ועוד מעל זה, תמורת זה שהם יסחבו אותך, ייקחו אותך איתם יחד בעליית המדרגות.

תלמיד: הרבה שנים אתה אומר לי, בקשר לאשתי, "צריך קצת מלחמה כדי שיהיה שלום", ואני מנסה להבין איך אני מסוגל לאהוב את הבחור, לא מוצא חן בעייני, כן מוצא חן בעייני, כן מגיש לי קפה, לא מגיש לי קפה. אני לא מצליח לאהוב אותו, כי אין בינינו שום יחס של מלחמה. ותמיד אמרת לי, קודם כל תגיע למצב שבאמת תגלה שאתה לא סובל אותו. איך אפשר להגיע למצב כזה? איך אני אגיע לאהוב אותו?

אתה צריך לחשוב רק על אהבה.

תלמיד: מה זאת אומרת לחשוב על אהבה?

שאתה נמצא עימו בגוף אחד ועושה עם כל הכוחות שלך, העצבים, השכל, הרגש, מה שהוא מחליט. אתה דבוק אליו בכל רגש ושכל, בכל מה שהוא רוצה להתקדם, אתה עושה את ההתקדמות הזאת.

תלמיד: זה לא הבורא צריך לתת לי את המתנה שאני פתאום יאהב אותו?

אם תחכה לזה, לא יקרה כלום.

תלמיד: אני לא מבין מה זה אהבת חבר. אתה אומר שצריך להגיע לפנימיות של החבר.

כן.

תלמיד: כתוב "שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים", ובמצרים יש מצב של חושך הכי גדול שאדם נמצא בו, כי הוא מרגיש שם שאין לו שום דבר. שם הוא צריך את התורה, את האור, שם הוא צריך להשיג משהו שיוציא אותו עם החברים, אז בסופו שלל דבר החברים זה משהו פנימי בתוך האדם?

כן.

תלמיד: ופה הוא אומר שרק אחרי יציאת מצרים הוא זוכה לתורה עצמה. אבל את האור בתוך מצרים, בתוך החושך הזה אני צריך, או האדם צריך בתוכו כשהוא נמצא שם עמוק, שם הוא צריך את אור הבורא.

כי פה אין כמעט דיבור על זה שהבורא עשה את הדבר הזה, שהוא מוציא ממצרים, הוא מדביק את החברים, הוא הולך בשדה, והולך בשדה עשרות פעמים, והוא הולך למצרים. איפה בתהליך הזה נמצא הבורא?

הבורא הוא נסתר. הוא נותן לך רק סימנים איך לא לברוח מהשדה, ולהגיע למטרה.

תלמיד: כמו שהחבר פה אמר, והוא לפעמים עושה את זה בבדיחות דעת, אבל הוא באמת מחפש שנים את הנקודה הזאת של אהבת החברים. והוא עושה הכול, הוא בא לעשירייה, ולא מצליח למצוא את האהבה האמיתית הזאת שתחבר אותם. הם גם דוחים אותו, והוא לא יכול לעשות איתם כלום. מה הוא עושה שם, שם צריכה לבוא איזו נקודת תפנית שהיא אפילו לא בידיי האדם.

נכון.

תלמיד: מה זה אומר שהגענו לאהבת החברים בעשירייה עד כדי כך שאנחנו מסוגלים לצאת ממצרים?

החיבור שאותו אנחנו משיגים בסוף ההתפתחות שלנו, שעל ידו אנחנו יוצאים ממצרים, מהיצר הרע, זה החיבור השלם שלנו. שדווקא על ידו אנחנו עולים מנקודת השנאה, לנקודת הדחייה זה אל זה, בינינו, ויוצאים משנאה לאהבה.

תלמיד: זאת התוצאה של העבודה השיטתית שלנו במהלך כל התיקון, או שיש כאן מצבי ביניים, דרגות ביניים? שנניח יכולים להגיע מחר לאהבת החברים או עוד שבוע, כדי שבאמת נוכל לצאת ממצרים, או שהכוונה לסוף התיקון, לגמר התיקון?

אנחנו צריכים מתחילת הדרך, ובמהלך כל התקופה הזאת עד גמר התיקון, להשתדל לקבוע איזה כוחות מנוגדים ליציאת מצרים, ועליהם לבקש תיקון.

תלמיד: האם האדם צריך להמשיך בפעולה של חיבור כלפי החברים בעשירייה גם אם הוא רואה בפועל שהם לא שומרים על חוקי החברה, חוקי העשירייה, ומתרחקים מהמסגרת המשותפת?

אז?

תלמיד: אז הוא אמור להמשיך בפועל אותה עבודה מצידו?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, מה שעובר על החברים, מתקרבים, מתרחקים, מתחזקים, נחלשים. אין לו חשבון כזה, הוא בכלל לא מסתכל עליהם בהיבט הזה?

לא, הוא מסתכל עליהם, אבל זה לא משפיע על הכיוון שלו, על התהליך.

תלמיד: מותר לאדם לשפוט את המעשים של החברים או לא, אני בכלל לא מסתכל על זה, אני עובד ברובד פנימי, זו עבודה מצידי, והיא העיקר?

ואיך אתה מוחק את ההתרשמות מהם?

תלמיד: זאת השאלה, אני כאילו מתעלם ממנה, ואומר שכנראה אני לא שופט נכון את המציאות, אני לא רואה נכון את הפעולות של החברים, אני מחפש להצדיק את זה, ומחפש מצידי לפעול או לא, אני לוקח בחשבון את המעשים של החברים, ומכניס את זה במסגרת העבודה הפנימית שלי?

אתה צריך לקבל כל דעה של החברים, כדעה על בטוח נכונה, ויכול להיות שאתה טועה בזה שאתה רואה אותם עכשיו מקולקלים. אבל אתה מקווה שבשלבים הבאים אתה כן תתקן את ההסתכלות שלך עליהם, והם יראו את עצמם בעיניים שלך יותר מתוקנים.

תלמיד: זה אם יש דעות שונות. אבל אם יש מסגרת, יש לנו חשיבות לשמור על מסגרת משותפת, על תנאים כלשהם שאנחנו קובעים בינינו. ואני רואה חבר שלא עומד איתי באותה המסגרת, באותם תנאים שקבענו. אז אני שופט את המעשים שלו כלא מוצדקים או להיפך, אני לא רואה נכון את התמונה, וזו הבעיה שלי, לא שלו?

תמיד אנחנו יכולים להגיד כך, כן. זה היסוד של כל מחלוקת שיש בין החברים. אז מה אני ממליץ? שלמרות זאת, על כולם עוד יותר להיכנס לקריאת המאמרים של רב"ש, ולפי זה להבנת המצב של כל קבוצה וקבוצה. מתוך זה אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו עוד לא מסוגלים להבין את פנימיות המצב שלנו.

תלמיד: במה אני תלוי בחברים?

אתה תלוי בחברים בהכול, כי רק כלפי החברים אתה מסדר את היחס שלך לאיחוד, לגלות, לחיבור, לאהבה, לשנאה, רק כלפי החברים. אנחנו כמעט ולא נתקלים בקשר של האדם אלא למי? ולכן חשוב לנו איך אנו מתייחסים לכל אחד ביחס לקבוצה.

תלמיד: אבל אם היסוד של חכמת הקבלה, או תפיסת המציאות, זה שאני המקולקל שלא שופט נכון את המציאות, ואת המעשים של החברים שלי, אז במה בדיוק התלות? זה קשור לשינוי התפיסה שלי, זה לא קשור אליהם, זה לא קשור למה הם עושים או לא עושים, זה קשור לאיך אני מתייחס למעשים שלהם. אז איפה התלות שלי בהם?

התלות שלך בהם היא בעד כמה הם מגיבים אליך.

תלמיד: בכמה שהם מגיבים אליי, והתגובה שלהם תלויה קודם בי, ביחס הקודם שלי?

כן.

תלמיד: ומי אלה החברים שאני תלוי בהם?

כל מי שנמצא בקבוצה שלך, בקבוצה הכוונה לא בעשירייה, אלא נגיד במי שנמצא כאן.

תלמיד: מי שנמצא איתי כאן, אני מחשיב אותו כחבר?

כן.

תלמיד: היסוד של המחלוקת אלה בעצם שני חוקים שכביכול סותרים אחד את השני. החוק הראשון "כל הפוסל במומו פוסל", והשני "אין לדיין יותר ממה שעיניו רואות". לדוגמה אם קבענו עכשיו להגיע לשיעור, אז אם מישהו לא הגיע, ואני הגעתי, אני רואה שהוא לא הגיע, ו"כל הפוסל במומו פוסל". אז הסתירה הזאת, איך ליישב אותה, או כלפי איזה מקרים? כי כך באמת על כל דבר אפשר להגיד "כל הפוסל במומו פוסל", איך ליישב את שני החוקים האלו?

אני לא מבין, תן דוגמה יותר מעשית.

תלמיד: נגיד שקבענו שאנחנו באים פעמיים בשבוע לשיעור, החבר לא הגיע, ואני הגעתי. אני צריך להצדיק אותו? כי הרי כך אני פוסל במומו, יכול להיות שזה נדמה לי, או מה?

אם החבר שלך לא מקיים את חוקי החברה שקבעתם, אז אתם צריכים לסדר את זה, לדבר עימו.

תלמיד: כן, אבל יכול להיות ש"כל הפוסל במומו פוסל", יכול להיות שאני כך רואה את זה, אולי אני לא רואה נכון.

זה לא חשוב.

תלמיד: אולי יש לו סיבות לא להגיע?

חייבים לברר.

תלמיד: אז התשובה היא פשוט לברר?

כן.

תלמיד: אני רוצה לברר מתוך המאמר, יוסף אומר, אני מבין איך מתקדמים, אני מחפש את החברים, מחפש את החיבור, כי זו הדרך העולה לבית ה', המסילה הזאת נקראת דרך של השפעה, וזה נגד הטבע שלי, אבל אין עצה אחרת רק אהבת חברים. והאיש שבא אליו מבין זאת ואומר לו "הם נסעו מזה", הם לא רוצים להתחבר איתך. זה תהליך נכון שאדם שכבר מגיע להבנה שהכלי האמיתי שלו זה חיבור עם חברים, שרק דרך זה הוא יכול לעלות לרוחניות, לדבקות בבורא, פתאום מגלה שהכלי עדיין לא מוכן? עדיין לא מתוקן?

כן.

תלמיד: זה שלב נכון בדרך?

כן.

תלמיד: ואז הוא מרגיש שהוא בעצם הראשון שנכנס לגלות, שהוא זה שרוצה חיבור, שהוא זה שמבין שחשוב חיבור, כי בלי חיבור אין דבקות, שהוא זה שנכנס ראשון לגלות?

כן.

תלמיד: הוא עובר גם תהליך עמוק שם בפנים עוד לפני החברים שנכנסים חזרה אליו והוא לא כועס עליהם?

כן, גם זה נכון. אבל הלאה מה אתה רוצה לומר?

תלמיד: אני אומר כך, גם אנחנו נמצאים בכאלה תהליכים בעשירייה.

מה יש לפנינו?

תלמיד: לפנינו עוד להרגיש יותר נחיצות בכלי הזה שנקרא "אהבת חברים".

כן.

תלמיד: וגם לא לברוח מהגלות, להרגיש את זה טוב, שתהיה לנו צעקה יותר משותפת.

אבל מה בצעקה הזאת אנחנו צריכים?

תלמיד: יוסף הבין שהוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא, שזה גם לא טבעי, שהוא צריך לעשות בירור שאנחנו באמת רוצים את זה?

נחת רוח לבורא, איך עושים את זה?

תלמיד: מדברים על זה, קוראים על זה, כל אחד מספר אחד לשני מהנקודה שבלב שלו עד כמה הוא דווקא רוצה את זה, אולי גם אי אפשר לדבר על זה, אני לא יודע, יש דברים שאי אפשר לדבר עליהם.

זה לא טוב שאי אפשר לדבר. על מה בדיוק אי אפשר לדבר בין החברים?

תלמיד: כל אחד רב עובר תהליך פנימי, וכל אחד נמצא בשלב מסוים, אתה גם יכול להפריע לחברים בבירור שאתה עכשיו עושה, אולי הוא לא עכשיו נמצא בזה, אולי אתה מפריע לו בבירור שלו. איך כל אחד עושה בירור ולא מפריע לשני, אלא דווקא תומך, וזה לא תמיד במילים.

יש כאן שתי אפשרויות, או אתה נמצא כצדיק ומצדיק כל אחד, או שאתה נמצא רשע, ומרשיע את קונו.

תלמיד: אפשר גם לעבור ביניהם?

כן, תברר.

תלמיד: המצב שאדם מגיע והוא בשיברון לב כי הוא לא בקשר עם החברים, ולאחר כל התהליך הוא ממשיך את הירידה למצרים, אלה מצבים בתוך האדם, יש לו איזו השתתפות מצד עצמו בתהליך, או שכל הדברים הם פשוט הבחנות שקורות לו והוא מגיע כמה שיותר לקבוצה, משתדל לקיים מסגרת כי הברזלים הם אלה שמחזיקים אותו, עוזרים אחד לשני ופשוט עוברים את זה. אלה הבחנות שהאדם יותר ויותר מפתח דרכן את המודעות, את הרגישות בהתבוננות החדה שלו, או שיש פה עוד משהו?

בהבחנות שהוא עובר הוא מתפעל מהעשירייה. אני בכוונה אומר עשירייה ולא איזה שם אחר שלא תבלבלו. מה הייתה השאלה?

תלמיד: האדם נמצא בקבוצה, הוא מגיע כמה שיותר, מקיים מסגרת כמה שיותר, בשיעורים הוא עובר ההבחנות והוא מגיע למצב שהוא מרגיש שהוא לא מצליח להיות בקשר עם החברים. הם נסעו, הם התרחקו, יש בו הבחנה בתוכו שהוא רחוק מהם, והוא אפילו בשיברון לב מזה לפעמים, כי זה עוד כנראה לא מספיק מבורר, זו התחלה של הדרך, כמו שאמרת בשיעור, ויש בסיפור של יוסף גם את הירידה למצרים שזו הבחנה בתוך האדם. אני שואל, מה התוספת שהאדם יכול מצד עצמו לעשות במצב הזה, או שהוא פשוט ממשיך לבוא להידבק כמה שיותר למסגרת, להשתדל להיות באיזו מודעות, רגישות וכול השאר כבר יקרה לו, או שיש עוד איזו תוספת שכל אחד יכול לתת, פנימית, חיצונית, אני לא יודע, אני תועה בשדה, לכן אני שואל אותך.

את זה אנחנו צריכים לברר בדרך, אין כאן פתרון מידי.

(סוף השיעור)