סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת" (מוקלט מתאריך 11.09.2020)
שיעור 29|20. lis 2025
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת
שיעור בוקר 20.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 11.09.2020
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/9ROlrRDT?activeTab=downloads&mediaType=video
עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
שאלה: איך אנחנו יכולים להפיץ עבור החברים?
פשוט מאוד, לדבר ביניכם. בינינו עם החברים זה רק בדיבור, בהתקשרות בינינו. זה נקרא "שבת אחים גם יחד".
שאלה: אם אפשר אני אחזור לקטע שקראנו. תגיד בבקשה, אם כל העולם בתוכי, אז יוצא שגם התפילה וחופש הבחירה זה גם כן סביבה שאני בוחר?
כן, נכון. כך אנחנו משפיעים מצורה חיצונה שלנו לצורה פנימית שלנו, שבאמת כל העולם הוא נמצא בי. אבל זה כבר לתפיסה יותר מתקדמת.
שאלה: מה התפקיד של העשירייה בנושא הרגיש הזה של ישראל כלפי העולם, ומהו הקשר עם המצבים הפנימיים שאנחנו עוברים?
אני אמרתי את זה ככה קצת לעתיד. כמו שאמרתי לפני חצי שנה, שישראל תהיה במצב גרוע כשזה בכלל לא היה, עכשיו אני אומר שהכול יסתובב למצב שהעולם יתחיל להראות אחוריים לישראל. שכולם מבפנים, מתוך המערכת הפנימית הם יתחילו להרגיש, לא שהם יידעו על זה, אבל יתחילו להרגיש שיש בעיה בישראל. למה? ככה.
מאיפה האדם אומר שהוא אנטישמי, שיש משהו בישראל מיוחד, איזה מדינה כזאת שלא רואים אותה בכלל על המפה, ופתאום היא הופכת להיות למקור הבעייתי של העולם. אז ככה זה יהיה. אנחנו נצטרך לגלות את זה יותר ויותר בכל מיני צורות, בעיקר זה דרך הכתיבה באינטרנט, יחס ממשלות לישראל, כל מיני בעיות חיצוניות מבני אדם לישראל, עד כמה שכל העולם נעשה יותר ויותר נמצא באצבע מאשימה לישראל, שישראל אשמים בזה נגד כל ההיגיון. נגד כל ההיגיון.
וכל הכתבים של העיתונים בישראל והממשלה יתחילו להגיד, "מה פתאום, אנחנו רוצים רק בצורה יפה לכולם", זה לא יעזור. אנחנו יודעים. כבר במשך כל ההיסטוריה שום דבר בזה לא עוזר, אלא רק ההתנהגות הפנימית שלנו הנכונה שמביאה את כל האנושות בחוט פנימי לגמר התיקון, רק ההתנהגות הזאת היא תשפר את המצב שלהם. אם אנחנו לא מושכים בחוט הפנימי, שזה מאיתנו לגמר התיקון, כולם יתייחסו אלינו יותר ויותר שלילי. ובאמת יהיה יותר ויותר רע לעולם, כי האור העליון הוא מאיר בהתאם לכמה שאנחנו נמצאים קרובים אליו או רחוקים ממנו.
לכן השלב הבא, אחרי שהעולם עכשיו מעכל שהוא לא יוצא מהפנדמיה, הוא עכשיו יתחיל לגלות שזו דרך ממושכת, והיא מושכת אותנו לאיזה תהום מי יודע עד מתי, והסיבה לזה זה לא וירוס הקורונה, פתאום זה לא כל כך וירוס הקורונה, אלא הסיבה זה עם ישראל שהוא כזה. זהו, "יהודים אשמים". ואמנם שהם לא יכולים להביע כמו שאנחנו, שאנחנו מסכימים איתם שהיהודים אשמים. דווקא אנחנו המקובלים אומרים שאומות העולם הם מדברים נכון, הבורא מדבר מגרונם, אבל אף אחד אחר לא יבין למה.
ואז אנחנו נצטרך באמת להיכנס להפצה בצורה אגרסיבית, ולהסביר את זה בצורה יותר ויותר גלויה. אבל לזה כבר עכשיו אנחנו צריכים להתחיל את ההכנה, להסביר את המערכת, ואיך זה קיים, ולא לפחד שמתוך זה אנחנו מזמינים על עצמנו אש. לא. מזמינים, זה אמת, זה חוקי הטבע, אין לנו לאן לברוח חברים, כך צריכים לעשות, וזה התפקיד שלנו.
למה כל אחד מכם קיבל התעוררות לדעת מה תכנית הבריאה? חוץ מזה הוא גם קיבל מקום מכובד לראות, איך שזה מתרחש מולנו. כאילו שאנחנו יושבים באצטדיון ומסתכלים על המשחק הזה שבורא עושה, ואנחנו מבינים לאן זה הולך, ומה קורה. אנחנו זכינו לזה לא בגלל שאנחנו יפים וטובים, אלא בגלל שבורא רוצה בזה לתת לנו מקום עבודה. ולכן חובתנו היא למשוך את עצמנו ואת כל העולם אחרינו, לגמר תיקון.
שאלה: רציתי לדבר על העבודה בעשיריות. בעשיריה הקבועה אתה מנסה כל פעם להמציא את עצמך מחדש, ולתת עוד נקודות ועוד דרכים כדי להגביר את החיבור בין החברים. דיברת קודם על יצירת עשיריות אקראיות. אני רוצה להגיד לך את ההתרשמות שלי מהכנסים כשעבדנו בעשיריות אקראיות, זו הייתה עבודה מדהימה. הייתי מגלה כל פעם בעשיריות האלה דברים חדשים, שלא יכולתי לגלות בשום מקום אחר, הייתי מוצא בעצמי דברים שלא יכולתי לגלות אותם בעשיריה שלי.
אני ממליץ לבנות קבוצה מכמה אנשים, שתתחיל לפתח את הרעיון הזה, לטפח אותו, ואחרי כמה זמן נראה האם באמת יש לנו מספיק הוכחות שכדאי לגשת לזה.
תלמיד: בכנס האחרון התיישבתי בעשיריה שבה ראיתי חבר אחד מוזר, אחד ישן, אחד מדבר בשפה אחרת שאני לא מבין. אמרתי לעצמי, "לא ייצא מזה שום דבר". ודווקא בעשיריה הזאת התגלה לי דבר בנושא חיבור, שלא הצלחתי להגיע אליו בשום מקום אחר. פשוט ראיתי לאט לאט שהאנשים התחברו ביניהם, וזה היה משהו מדהים. מכל הכנסים אני זוכר רק את החיבור האקראי הזה בעשיריות, ולא את הריקודים ולא את השמחות ולא כלום.
אני מקנא בך. תכנס לאותה קבוצה שאנחנו צריכים להקים, היא תתחיל לבדוק את המצב, מה ואיך. כמו שהיה לך בזמן הכנס הגדול השנתי בתל אביב, אולי אנחנו נקבע את זה בכנס שנעשה בחגים שלנו, נניח בסוכות נעשה כזה כנס. נחליף את כל העשיריות ליום, ליומיים, וכך נראה עד כמה זה מתקיים טוב או לא. לפחות תהיה לנו איזו התרשמות. זה מעניין, כי אז כל אחד שהגיע מהקבוצה שלו נפל לעשיריה חדשה, והיום אנחנו נמצאים כולנו בעשיריות כאלו ויכול להיות שההתרשמות תהיה אחרת. אני בעד לבדוק את כל הדברים האלה, העיקר שזה נותן לנו טעמים חדשים בחיבור.
שאלה: אנשים לא מבינים במה אנחנו, עם ישראל, שונים בשנאה שלנו אחד לשני, מאשר שאר העמים?
תסביר להם. זו העבודה שלנו להסביר.
תלמיד: כן, אבל אני שואל כי אני לא יודע להסביר להם את זה.
אז אל תסביר. אין לי יותר מה להגיד. אני נותן לזה המון שיחות, גם בזמן השיעור וגם מעבר לשיעור, אני לא רוצה לדבר על זה יותר. זאת סתם שאלה. אחרי ששמעת את הכול ועדיין אתה שואל על זה, אז אין לי [מה לומר] לך.
תלמיד: מבחינה היסטורית אנחנו לומדים את הכול.
אל תסביר לי שום דבר. אם אתה שואל אותי על זה, אחרי שאני דיברתי כל כך הרבה שעות, אז אני יותר לא מדבר. כי כנראה שאתה לא יכול לקלוט את זה. ואל תסביר לי בצורה היסטורית, וככה וככה. מכל מה שדיברנו אתה יכול לעשות סדרת ספרים.
תלמיד: אני שואל על האזרח הישראלי, מה הוא צריך לראות שונה בישראל מאשר במקומות אחרים?
גם על זה דיברתי. מאיפה עם ישראל, למה יש שנאה, מאיפה היא נובעת, למה אנחנו לא יכולים להסתדר אף פעם יחד. בכל המצבים שבהיסטוריה זה מתגלה, מחורבן בית המקדש הראשון, והשני, וכולי וכולי. דיברתי על זה מלא. אני לא מדבר איתך יותר. רק שתדע שאתה שואל שאלה שעליה לא תקבל תשובה, כי כבר יש לה תשובה, ואתה לא יכול לפתוח את העיניים. כך זה.
שאלה: דיברת על זה שהגישה כלפי ישראל הולכת ומידרדרת בכל העולם. אבל נראה שדווקא עם המדינות הערביות עכשיו יש איזה נורמליזציה ביחסים. נראה שהיחס דווקא משתפר מהמדינות האלה. האם זה סימן חיובי, מה זה מסמן בעצם?
אני לא רואה בזה שום סימן חיובי. סימן חיובי יכול להיות רק בדבר אחד, קודם כל שבתוך בני ברוך, ואחר כך בתוך ישראל הגשמי, תהיה יותר התקרבות והתחברות. זה שיש התקרבות מדינית בין מדינת ישראל וכל מיני מדינות אחרות, זה לא עושה לי שום דבר טוב. פשוט אין לי לזה שום יחס. אנחנו נמצאים עם מצרים ביחסים דיפלומטיים ומזמן טובים. טובים כאלה שאני יכול לנסוע לשם לטיול ולחזור. פעם זה היה יותר, היום זה כבר נפסק, וזה לא אומר שום דבר.
אנחנו מדברים על החיבור בהתקרבות לכיוון מטרת הבריאה. זאת אומרת אחרי ההפצה שלנו, גם בישראל וגם באומות העולם מבינים מה המטרה שלנו, של כולנו, שצריכים להגיע להיות מחוברים בינינו. ואז יתגלה בנו, בחיבור בינינו, מצב שנקרא מתוקן, גמר תיקון, חיבור בינינו ועם הבורא, שזה המצב הנצחי, ולזה הטבע דוחף אותנו, במיוחד עכשיו בזמן של הדור האחרון. אם אנחנו נפרסם את זה ונדע, ולפי זה נשקול את המצבים, אז נהיה בסדר.
וזה שיש איזה הסכמים בין סעודיה וישראל, ועם עוד מישהו או משהו, זה לא אומר שום דבר, אין בזה לא שמחה ולא צער ולא כלום. אני פשוט מודד את ההתקדמות שלנו בציר אחר לגמרי. אני לא מזלזל בזה, זה טוב, כי בצורה חיצונית אולי זה יעזור לנו קצת יותר להמשיך את ההפצה שלנו. אבל רק בה תלויה ההצלה שלנו, של כל האנושות מהמכות.
שאלה: האם הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה, כמו הפצה, וכמו פעולות חיבור, הן פעולות אגואיסטיות, או שהן תורמות לקבוצה?
הן תורמות לקבוצה, זו לא שאלה בכלל. כל הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה הן התקדמות, מה שלא יהיה.
שאלה: הזכרת כבר בעבר את הקשר בין ישראל לארצות הברית, אגו גשמי, אגו רוחני, הן כאילו תלויות אחת בשנייה. האם ארצות הברית שעכשיו יורדת, יכולה להעלות את ישראל, מה הקשר ביניהן?
לא, זה לא כל כך פשוט. אין נוסחה ישירה פשוטה, לינארית, שכאשר אתה מעלה את זה, זה מוריד את זה, או מעלה משהו אחר. אין דבר כזה. זה הרבה יותר מסובך, מורכב, כי אנחנו נמצאים בכלי הכללי, האינטגרלי. זה לא נוסחאות כאלה. במקום נוסחאות כאלה אתה צריך לעבור לפרצופים רוחניים, ואז אתה יכול לראות את הדברים. בשביל זה צריך לבדוק, להכיר כוחות שפועלים בכל אומה ואומה, ועד כמה האומה שלנו היא חלק מאותן האומות, שבעים אומות העולם שהתנתקו מבבל ולראות את הכוח הפנימי שפועל בכל אומה ואומה של היום, שזה נקרא ה"מלאך" של אותה האומה.
זה לא בשבילנו להחליט עכשיו. ואני לא אספר אפילו שאני במקצת מבין בזה, מפני שזה מביא רק בלבול. בעתיד כן, נראה את זה. וכל התמונה, כל הצורה הזאת הכללית של כל הכלי הכללי דאדם הראשון ייראה לנו בכל מיני צורות. אתה יכול להדליק ולראות את זה מבחינת העמים, ובפעם הבאה לראות את זה מבחינת המדינות, ואחר כך לראות את זה מבחינת ההתפתחות הרוחנית, וכן הלאה. כן, נוכל לראות את הדברים האלה, ואיך זה תומך בכיוון הכללי, בסך הכל, בבעיתה או באחישנה. אנחנו נדבר על זה, אני מקווה שזה לא רחוק.
שאלה: אז כרגע מבחינת היחס שלנו גם בישראל וגם בארצות הברית, היחס הוא חיבור. אנחנו מפיצים חיבור, ולא משנה כרגע המקום של כל אחד בכלי הכללי, אלא אנחנו צריכים לקדם את רעיון החיבור הלבבי בין אנשים, וזהו?
כן, זה ברור, זאת העבודה, זאת המטרה, המשימה שנמצאת לפנינו. ובזה סוגרים את הנושא.
תלמיד: שאלה בקשר לעשיריות האקראיות.
איזה עשיריות אקראיות?
תלמיד: בנוגע להצעה שעלתה, להחליף עשיריות.
לא, אנחנו עוד לא מדברים על זה. אין מה לשאול. סתם העליתי את זה כדי שתבדקו, האם יש לזה מקום או לא. צריכים להרכיב איזו קבוצה שהיא תחקור את הדברים האלה, מה חשוב, מה לא, מה הדעות של כל אחד ואחד, ואחר כך היא תביא לנו את הסיכום מהמחקר שלהם. לא יותר מזה. לא חושבים על זה, ולא מדברים על זה יותר, על עשיריות, החלפת עשיריות, עשיריות אקראיות. נראה לפי המצב כשאנחנו נתקרב לחגים שלנו. אולי בחגים אנחנו נעשה, לא סדנה, אלא כנס, ושם נעשה את זה, עשיריות שונות ליום אחד וכן הלאה. אני רוצה לשמוע את דעתם של החברים מהקבוצה שתקום עכשיו.
שאלה: השאלה שלי האם זה מצב שהוא חד פעמי?
לא יודע. אתה לא מבין מה שאני אומר לכם? לא יודע ולא רוצה לדעת. בסך הכל אני רוצה לדעת קודם כל מה הדעה שלכם, ולא שאני עכשיו אגיד את מה שאני חושב. זה דבר ששייך לכם. אל תהיו כילדים שאתם ממשיכים לשאול. אתם צריכים להחליט. זה ייתן לכם דחיפה להתבגרות.
שאלה: האם זה נכון לחשוב שעלינו להעמיק את העבודה הפנימית בעשירייה שלנו ובאותו זמן להעמיק בהפצה, או להפך, רק להתמקד באחת משתי הפעולות?
אתה לא יכול לחלק בין זה לזה. עד כמה שאתם צריכים להיות יחד כולם, אתם צריכים גם לדאוג להפצה החיצונה. זה תלוי בזה. ודאי שאם היה אפשר היינו מתעמקים רק בחיבור בינינו, אבל החיבור בינינו תלוי עד כמה שאנחנו נקבל תמיכה מבחוץ.
ולכן אנחנו צריכים להיות בקשר עם כל העשיריות האחרות, ועם כל העולם, וכל זה כדי לחבר את העשירייה שלי שבה בעצם אני מגלה את הבורא בפועל.
קריין: מתוך "אגרת ח' של הרב"ש" קטע מספר 1
"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך.".
(הרב"ש. אגרת ח')
קריין: מתוך "אגרת מ"ט של בעל הסולם" קטע מספר 2
"הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקווה שתקיימו בזה דבריי ותשאו העניין בשלמותו.".
(בעל הסולם. אגרת מ"ט)
קריין: מתוך "אגרת י' של בעל הסולם" קטע מספר 3
עשו כפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות.
(בעל הסולם. אגרת י’)
אין מחלה, מכה, מצב בעולם, ובכלל בחיינו, הגשמיים והרוחניים, שאי אפשר לתקנו על ידי החיבור, כי משבירת הכלי הרוחני דאדם הראשון, מאז באים אלינו כל הצרות והבעיות. חוסר האור בתוך הכלי, זאת כבר הצרה. זה נקרא "חמור שבחמורות.".
ולכן ההפך, החיבור של הכלי שהוא מזמין, מושך את האור להיכנס לפי השתוות הצורה. ואנחנו חייבים לעשות את זה בכוח, לקחת את החלקים האלה שיש ביניהם התנגדות, כמו במגנט שדוחה זה את זה, אנחנו צריכים למרות זאת לחבר את החלקים האלה. ואז בהתאם לזה כמה שאנחנו נעשה את זה, אז יתחילו להאיר האורות בתוך החלקים המחוברים מעל הדחף ההדדי שמפריד ביניהם.
זה נקרא "נצחוני בניי", שהבורא מפריד בינינו, עושה את השבירה, ואנחנו דורשים ממנו לקיים את החיבור. אז הוא עושה גם את זה וןגם את זה. אבל את השבירה הוא יצר כשאנחנו עוד לא היינו במציאות. עכשיו אנחנו דורשים ממנו שיחבר בינינו ואז "נצחוני בניי". ואז הוא מתגלה.
זה נקרא ש"אתם עשיתם אותי" ולכן צריכים לראות בכל הכוחות האלה שדוחפים אותנו זה לזה, את הופעת הבורא, שהוא עושה. הוא לא נותן לנו להתחבר, כדי שאנחנו נגדל ונבין איך אפשר לנצח אותו.
קריין: קטע מספר 4 מתוך מאמר של רב"ש, "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".
"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, "עשה למענך", היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו. ".
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
היום זה לא רק להישאר ברצון לקבל, היום זה להיכנס לצרות, לבעיות ולא ייתנו לנו להישאר בזה. זאת אומרת, הבורא בכל זאת ידאג שאנחנו נצא מזה, אבל בדרך ארוכה ומלאת ייסורים. כך זה נקרא "דרך תורה או דרך ייסורים".
שאלה: כמו ילד שמרגיש את אימא שלו, הוא דורש ממנה, איך אנחנו באותה מידה יכולים להרגיש שהבורא הוא זה שאנחנו צריכים לדרוש ממנו?
הילד מרגיש שהוא קשור לאימא שהוא עדיין נמצא בתוך האימא, הוא בא מתוך האימא. ואז הוא דורש ממנה כי היא שייכת לו. כל ילד וילד מסתכל על אימא כמו על הרכוש שלו, שהיא חייבת לו, ואז בצורה טבעית כזאת הוא מגיע אליה בתביעות.
אנחנו לא מרגישים כך כלפי הבורא. זאת בעיה. אם היינו יכולים כך לדרוש מאתנו, ש"אתה בראת אותנו. עשית את כל המצבים האלו, ונתת לנו את כל האפשרויות, בכל מצב ומצב אתה נותן לנו בחירה חופשית איך ללכת. ואז אנחנו בוחרים בצורה שאנחנו תולים את עצמנו בך. ולכן בכל מצב ומצב, בצורה הכי קטנה, במידה הכי קטנה אנחנו פונים אליך, תעזור". זה נקרא העלאת מ"ן, תפילה.
כי שום דבר לא יכול להיות מתוקן אלא רק בבקשה שהבורא ייתן כוחות, ייתן הבנה, ייתן הרגשה, ייתן דוגמה. זה מה שאנחנו דורשים. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.
לכן אם אנחנו חושבים שאני או אנחנו בעצמנו נעשה משהו, זה שטות, ממש טיפשות, גאווה מסריחה. אלא אנחנו צריכים להתרגל כל פעם להפנות את עצמנו לבורא. כל אחד עבור הקבוצה, כל הקבוצה עבור כל הקבוצות שלנו, כולם יחד עבור האנושות, וכולם, כולם, כולם ודאי שזה כלפי הבורא שיתגלה בנו ואחר כך יחבר אותנו וישמח מאתנו. שיתגלה. הגילוי שלו בנו מביא לו ולנו שמחה של גמר התיקון.
אנחנו צריכים להיות כל הזמן בבקשה, כל הזמן בתפילה, כל הזמן בחיפוש, יש לי עם משהו לפנות או לא? מה עוד? אני צריך לאסוף, לאסוף, לאסוף, איזה נתונים, כדי להתחבר לבורא? התפילה שלנו זה כבר דרישה לחיבור. לא לשכוח.
שאלה: בקטע בראשון כתוב שזה אנשים אמיצי לב. על מה מדובר?
"גיבורים", "גיבורי לב ", זה נקרא שהם יכולים להתגבר על הלב שלהם. זה נקרא "גיבורי לב". בלב מלא האגו, כל מיני חשבונות, והם יכולים להתגבר על זה, ולפנות לבורא, ולדרוש ממנו עזרה.
תלמיד: זאת השאלה, כשאנחנו מתחילים לעבוד, בקצה גבול היכולת, אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים. מגיעים למצב של סמרטוט. אני לא מבין איך יש אומץ לב במצב של סמרטוט, איך זה מתחבר?
זה דווקא קורה בינינו ככה. שבמצב שאני מגיע לאפיסת הכוחות, אז אני מגיע למצב שאני מבין שרק הבורא יכול לעזור לי, ואז אני פונה אליו. תמשיכו. אתם תקבלו מזה את כל ההרגשות. זה מצבים מצוינים. הם בונים אתכם. ממש בונים חיבור נכון. ככה זה.
שאלה: שמעתי דוגמה שנתת, לחבר את החלקים המנוגדים בכוח. במה החלקים מנוגדים, ועם איזה כוח אנחנו למרות זאת מחברים אותם?
אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים. לא שהם מחוברים. לכן לשם כך כל הבקשה, כל השבירה. מתי אנחנו מרגישים את עצמנו שבורים, לא מסוגלים? אנחנו צריכים לגלות מידת השבירה בינינו, מידת הריחוק שלנו מהבורא. הכול אותו דבר. ריחוק מגמר התיקון.
תלמיד: אמרת שמחזיקים אותם שניים ככה שהם מנוגדים אחד כלפי השני כמו במגנט, ועל ידי הכוח אנחנו עדיין כביכול רוצים לחבר אותם.
אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים החלקים האלו.
תלמיד: אז על ידי איזה כוח אנחנו מחברים אותם?
האור. הכוח העליון. יש לנו שני כוחות. הכוח התחתון מפריד בינינו, כוח האגו שלנו שדוחה, דוחף אותנו זה מזה, ואנחנו רוצים שיבואv כוח העליון ולמעלה מהדחייה ההדדית יחבר אותנו. אז יוצא שלמטה אנחנו נמצאים בדחייה זה מזה, ולמעלה בא כוח ומחייב אותנו להיות מקושרים זה לזה. ובפער בין שתי הקומות האלו, שלמטה אנחנו מנותקים ולמעלה אנחנו מחוברים, אנחנו מרגישים את המציאות. זה בין בינה ומלכות.
תלמיד: במצב הזה למעלה, איך הם מחוברים? אם הם מנוגדים אז איך הם יכולים להיות מחוברים?
אני לא יודע. מגיע האור העליון ומחבר בינינו. איך יכול להיות דבר כזה? זה נקרא "נס".
תלמיד: אם זה מתחבר למעלה, אז למה למטה זה נשאר מופרד?
כי זה שני כוחות שנמצאים בטבע. כוח השפעה וכוח קבלה. כוח דחייה וכוח חיבור. כוח הבורא וכוח הנברא. ורק בשתי הרמות האלו, אם אנחנו נמצאים בין השתיים, אנחנו יכולים להרגיש "יתרון אור מתוך החושך", שיש פלוס ומינוס. יש אור וצל, אחרת אנחנו לא מזהים שום דבר.
אנחנו לא יכולים לראות אם הכול אור, לא נבדיל בו בשום דבר. עכשיו אנחנו נמצאים בכל החושך, וגם לא מבדילים בו שום דבר. לכן לא מרגישים רוחניות בכלום. רק שיש שניים. לכן כל היצר הרע לא מתבטל, אלא הוא נשאר כיסוד לכל ההשגות הרוחניות ועליו נבנית כל העלייה שלנו.
תלמיד: כשאתה אומר, אנחנו בו זמנית גם מרגישים את הפירוד למטה, ובחיבור למעלה, מרגישים את שתי הרמות האלו, אז מה זה אנחנו?
מי שמשיג את שתי הרמות האלה. מי שמקבל עזרה מלמעלה, והוא רואה כמה שהוא נדחה מחברים, וכמה עכשיו על ידי זה שמקבל כוח מלמעלה הוא נמשך לחיבור איתם, ובין שני האלו הוא מרגיש וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". דעת, שאנחנו מנותקים, דוחים זה את זה, ו"אמונה" זה נקרא כוח המשיכה זה לזה. ואת כל הדברים האלה אנחנו מקבלים מהבורא. זה נקרא "יוצר אור ובורא את החושך".
תלמיד: והמצב הזה שהוא קיים, הוא נשאר או שבן אדם נופל מהחיבור שוב פעם לפירוד?
שום דבר לא נעלם רק מתווספת מדרגה חדשה. חושך יותר גדול, וכנגדה אור יותר גדול. כל הזמן ככה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לאט לאט זה יכנס.
קריין: קטע מספר 5, מתוך איגרת י"ד של בעל הסולם.
"עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תאות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים."
(בעל הסולם, איגרת י"א)
שאלה: בעל הסולם אומר פה לעשות ככה וככה, אבל הוא לא מתייחס לזה שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, או שאנחנו כל הזמן מגיעים לתוצאות שליליות מהניסויים שלנו.
זה לא חשוב לאילו תוצאות אתה מגיע, העיקר שאתה מנסה, וכל היגיעה שלך, המאמצים שלך, מצטברים, מצטברים, מצטברים לחשבון גדול. ואז אתה מקבל מסך, והאור שלמעלה מהמסך מתגלה לך ומלמדים אותך איך לעבוד עם הבורא מתוך הקבוצה. המסך נמצא על הכלי של הקבוצה, ולמעלה ממנו נמצא הבורא. והקשר בין קבוצה לבורא, זה על ידי המסך. לזה צריך להגיע כתוצאה מהמאמץ שלנו.
שאלה: מאוד נעים לשמוע את בעל הסולם שמדבר ככה על החברים, ומדבר על חמלה גדולה. מה היא אותה חמלה גדולה?
אני לא יודע להגיד לך מה זה. זה מצב נעים, זה טוב. טוב להרגיש שיש לך כאלו חלקים בלב, שהם כבר מרגישים את החברים כחלקי הלב. טוב להרגיש שהבורא מפרמט לך את הלב, מתקן אותו כדי שהוא ירגיש משהו שיש מחוצה לו.
בשביל מה השבירה? השבירה היא כדי שאנחנו נלמד איך להרגיש מה שנמצא מחוצה לרצון לקבל שלנו. פעם היינו מחוברים יחד, ואחר כך הבורא שבר אותנו. ואותם החלקים שמלכתחילה היו אצלי, היו חלקים שבלב שלי, עכשיו נמצאים מחוצה לי. באיזה מרחק? במרחק של האגו שלי, שאני שונא אותם, דוחה אותם וכן הלאה.
בשביל מה לעשות את זה? כדי שאני אלמד איך להרגיש מה שנמצא מחוצה לי. השאלה היא, בשביל מה אני צריך ללמוד להרגיש מה שנמצא מחוצה לי? כי הבורא רוצה שאנחנו נרגיש אותו, אותו. ואז על ידי זה שאני לומד איך להרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי, כך אני מלמד את עצמי איך להרגיש את הבורא.
לכן יוצא שהתקרבות לחברים, זה ממש כמו שאני מתקרב לבורא. וכשאני אוהב אותם זה עדיין לא מובן לי, אבל אני לומד מזה איך לאהוב את הבורא, איך לגלות אותו. זה מה שקורה לנו. כדאי כמה שיותר מהר להגיע לאהבת חברים. אתם תתחילו לגלות בזה מציאות רוחנית, שזה הבורא בעצם, ואת כל ההבחנות הנצחיות. תרגישו חיים נצחיים, לא חיי בהמה.
שאלה: אנחנו רוצים לשתף, בזמן הקרוב יש אירוע שלדעתנו הוא מאוד חשוב בהפצה.
אני מצטער, אתה צריך לקבל לזה אישור, ולהביע את זה אחרי השיעור מתי שיהיו כל ההודעות, לא עכשיו. אם הייתי מרשה את זה בשיעור לכל הקבוצות, אתה יודע כמה היו מדברים על זה כל אחד ואחד?
אלא תכתבו או תתקשרו לחברים שלנו שמסדרים את לוח ההודעות בסוף השיעור, וכך כל קבוצה וקבוצה, כל מי שרוצה להודיע על משהו, שם זה המקום. לא בתוך השיעור, זה חד וחלק. אני לא מרשה בתוך השיעור לעשות כאן איזה מן הודעות, איזו התפעלות מחוצה למה שאנחנו עושים בשיעור. לא, מצטער, תכתוב להם.
קריין: כן, קטע מספר 6, מתוך איגרת מ"ז של בעל הסולם.
"סדרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.
והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש."
(בעל הסולם, איגרת מ"ז)
זאת אומרת רק במידה שאנחנו מחוברים, לפי המידה הזאת אנחנו יכולים לראות, אך ורק בזה, שאנחנו גם מטפסים בדרגות רוחניות, מתקרבים יותר לבורא. מידת ההתקרבות בין חלקי הכלי בקבוצה, זו בעצם מידת ההתקרבות לבורא. צריכים להתקרב בינינו בצורה כזאת שכבר מתחיל להתגלות הכוח הכללי, האור הכללי שבינינו, וכך אנחנו נתקדם.
שאלה: אמרת שטוב להרגיש שהבורא מפרמט לך את הלב.
כן.
תלמיד: מה זה פרמוט הלב?
מסדר אותו, כעשרה חלקים קשורים וכוללים עשרה חברים.
שאלה: אמרת שיש את הכלי של הקבוצה, מסך ומעליו קשר עם הבורא. מה זה, אתה יכול להסביר?
אתה למדת מה נקרא פרצוף. פרצוף זה עשרה רצונות שהם לגמרי שונים בטבע ובהכול, והרצונות האלו הם מחוברים יחד ורוצים להתקשר לכוח העליון. הם בונים קשר ביניהם שהוא כולו מכוון לכוח העליון, ואז האור העליון מתגלה למעלה מהעשרה חלקים האלו שרוצים להתחבר, והם רוצים להתחבר נגד הרצון שלהם, כי יש להם עביות, וכשהם רוצים להתחבר נגד הרצון שלהם כדי שיהיה קשר ביניהם, זה נקרא מסך, ומתוך זה הם רוצים להשפיע זה לזה ואחר כך לבורא, זה נקרא אור חוזר, ואז האור ישר, הבורא, מתגלה בהם לפי איך שהם מפרמטים כך את עצמם כדי לקבל אותו, כדי לגלות אותו, כדי לעשות לו בזה נחת רוח.
שאלה: כשאני מבקש עבור החבר, עבור החברים, אני מרגיש שיש להם רצונות מאוד שונים, חסרונות שונים. מה צריך להוסיף כאן כדי שדווקא הקשר הזה יופיע בין הרצונות?
כשאני מסתכל עליכם, כמה אלפי אנשים שנמצאים לפני, אני רואה בכל אחד ואחד בכל זאת אותו רצון שהבורא רוצה לפתח, לטפח, להגדיל. לחלק הקטן הזה שבכל אחד ואחד אני מתייחס. אותם החלקים שמכל אחד ואחד אני רוצה לחבר אותם יחד וכל היתר זה פסולת, שאחר כך תבוא לחיבור, אבל בינתיים זה פסולת. אז בכל אחד ואחד, כמו שבעל הסולם כותב, יש הרבה ניצוצות בכל החברים.
קריין: קטע מספר 8. אגרת י"ג. בעל הסולם כותב.
"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים."
(בעל הסולם. אגרת י"ג)
וכאלו חלקים מכל אחד ומכולם יחד אנחנו צריכים לחבר. זה מה שאנחנו צריכים. זה יכנס בפרצוף שלנו שאנחנו מחברים כולנו יחד שיהיו עשר ספירות, וכל היתר עוד לא שייך לזה. אז אני מסתכל על כולם כולם, תראו כמה יש לנו היום, ושכולנו רוצים להתחבר, כל החלקים האלה, כאילו בכל משבצת יש אותו חלק שמשתוקק לבורא, אנחנו רוצים לחבר את החלקים האלה יחד ומבקשים מהבורא שיחבר אותנו כך יחד, ואז בתוך החלק המחובר הוא יתגלה. קדימה, אין כאן כל כך עבודה גדולה, ברור לכולנו מה קורה.
תלמיד: אמרת שאנחנו בונים מתוך החיבור שלנו יחס כלפי הבורא ואז באור חוזר אנחנו פוגשים באור הישר שלו ואז נוצר מגע.
את זה אנחנו נלמד אחר כך, אל תתפוס זמן מהאחרים. אני חייב לעצור אותך, זה טוב שאתה רוצה אבל יש עוד שאלות.
שאלה: איך קורה שעשרה אנשים אומרים שהם חייבים להתחבר יחד כדי לגרום נחת רוח לבורא והופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד"?
זה על ידי האור העליון. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. חיבור זה רק האור העליון יכול לעשות. חיבור זה רק הבורא. גם פירוד זה הבורא, אבל הוא עשה את זה מלכתחילה, ואז אנחנו נמצאים בין כוח הרע שהוא ברא ובין כוח הטוב שהוא הולך עכשיו להפעיל עלינו.
שאלה: מתי אותם הניצוצות הקטנים הולכים להיות כאחד?
הם לא הופכים להיות כאחד. הם מחוברים למעלה מהאגו שלהם וזה נותן עוצמת כלי פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם. קודם הניצוצות האלה היו בכוח הבורא יחד כניצוץ אחד גדול, ואחר כך האור נכנס ביניהם ושבר אותם וכל הכוח של האור הפך להיות לחושך, ויש עכשיו ריחוק בין כל הניצוצות במידת הבורא, במידת אור אין סוף. כשאנחנו עכשיו משתדלים להתקרב זה לזה אנחנו רק כביכול מתקרבים בינינו, אנחנו בונים קשרים, מסכים למעלה מהפירוד בינינו, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"1, ואז בצורה כזאת אנחנו מתחברים.
אנחנו אומרים שאנחנו נעשים כאחד, זה אף פעם לא אחד. זה כמו אחד, כאחד. ולכן יש לנו את העביות הגדולה ביותר, ככל שאנחנו מתקדמים למעלה יש עביות יותר גדולה ועל פני זה חיבור, עביות יותר גדולה וחיבור. וכך אנחנו מגלים את הכוח השלילי שהבורא עשה בשבירה שהחדיר בנו זה נקרא "בראתי יצר הרע"2, ומעליו "בראתי תורה תבלין", האור העליון המחזיר למוטב בונה בינינו קשר ומכסה אותנו יחד. ושני הכוחות האלה פועלים בנו ביחד ככוח רצון, כוח ההתנגדות, כוח קשיות המסך, וככוח החיבור שמחבר בינינו, ובפער בין שני הכוחות האלו אנחנו מרגישים את המצב הרוחני שלנו בין החושך לאור ושם מתגלה הבורא ואנחנו עמו.
תלמיד: האם יש איזה קשר או דמיון בין אותם החלקים שהופכים לאחד לבין הכוחות באטום שהופכים אותו ליחידה אחת?
כל המציאות הרוחנית והגשמית קיימת תחת החוקים האלה. אין שום דבר אחר, ההבדל הוא רק בדרגת הגילוי של הכוחות עד כמה שהם מתגלים כלפינו ועד כמה שאנחנו יכולים להשתמש בהם כדי להגיע לאיחוד. וכל כוח שמתגלה הוא מתגלה בשימוש הטוב ובשימוש הרע שזה תלוי באדם. כמו נגיד פצצת אטום, יכולה להיות בטוב, יכולה להיות ברע. ככה זה קורה לנו.
שאלה: בקטע שקראנו יש משפט שלא ברור לי. רב"ש כותב לעשות חיבור, לעשות עבודה עם החברים, אבל לא להסתכל על העבר. איך אתה יכול לבנות עתיד אם אתה לא רואה מה שהיה בעבר?
אני לא רואה את העבר. אני רואה את עצמי כנולד היום. אתה לא רואה את זה עלי?
תלמיד: אני רואה. אבל אם נתייחס לזה שבעבר עשיתי פשעים, אז פתאום כביכול הכול נמחק לי?
הכול הלך, אין, לא קיים, זה לא אני. כל יום אתה צריך לראות את עצמך כחדש. תסתכל עלי, אתה לא רואה בי היום את הילד?
תלמיד: אתה תמיד.
אז ככה זה צריך להיות, כוחות חדשים. אתה לא יכול אחרת, אחרת לא יהיה לך כוח אפילו להחזיק, לעשות משהו, זה או שאתה מת או שאתה חי. אחד מהשניים, תתרגל. תלמד ממני.
תלמיד: באים אליך אנשים שאומרים לך שאתמול היית רע, אז אתה מוחק את זה?
בטח שמוחק, זה לא אני, זה הבורא עשה לי לימוד כזה, "לך לאומן שעשאני"3. אני מגיע אליו ודורש ממנו תיקון, כי בעצם לא אני אלא הוא עשה את הקלקול ולכן יש לי את כל ההצדקה להגיע אליו ולדרוש תיקון. זה לא אני בכלל, "לך לאומן שעשאני", הוא עשה אותך כזה, לך אליו שיתקן.
תלמיד: זאת עבודה מעל הדעת כביכול או שזה לא קשור?
זה לא למעלה מהדעת, אלא ככה אני רואה. למה, אני בניתי את עצמי, עשיתי את עצמי? בזמן שההורים שלי עשו אותי משתי טיפות אני בחרתי באיזה תכונות להיות, גשמיות, רוחניות, באיזה נטיות וכן הלאה? האם כך הייתי עושה את זה? הייתי עושה מעצמי מלאך, ממש מלאך.
תלמיד: בעצם מה שאתה אומר זה שאני לא אשם בכלל בכל מה שעשיתי?
בטח שלא, זה לא שייך לי, כולנו מלאכים, מתחילים מאפס ממש, לא משום דבר שלילי, "יום יום יהיו בעיניך כחדשים"4.
תלמיד: כמו שאמרת, שאחרי שיעור בוקר תשכח מה למדת בשיעור. מחר יום חדש.
עד מחר לא כדאי לך לשכוח כי אתה צריך במשך היום להתעסק בזה אבל ודאי שכשאתה מגיע לשיעור בוקר אתה מגיע כדף נקי.
שאלה: קודם הייתי בא לעשירייה כי הייתי חייב, והיום יש איזה כוח שתמיד מושך אותי, אני כבר לא יכול לתאר את עצמי בלי העשירייה. מה זה המצב הזה?
המצב הזה הוא לא כל כך טוב. עד כמה שאתה נהנה שיש לך אותו כוח שמושך אותך לעשירייה, אבל לא הייתי חושב שהמצב הזה טוב כל כך, כי איפה העבודה שלך? אין לך עבודה. אתה קיבלת מלמעלה עכשיו משיכה לעשירייה, בסדר, אז לפי זה אתה נמצא עכשיו בעשירייה ומתחבר איתם. הכול יפה וטוב, אבל איפה ההתנגדות? איפה העבודה למעלה מההרגשה שלך, למעלה מהשכל, למעלה מהכול, איפה ההצדקה לחברים נגד האגו שלך? אין.
תראה מה שהבורא עושה לך, הוא כאילו אומר לך "אתה יודע מה? אני אסדר לך הכול, רק אל תפנה אלי", הוא לא רוצה לשמוע ממך שום פניות. אז תגיד לי במה זה טוב? עכשיו מהמצב הזה והלאה אתה לא יכול להתקדם כי אין לך במה לפנות לבורא, ובלי לפנות אליו אתה לא מתקדם מילימטר.
אז מה אתה שמח כל כך? אני הייתי יושב ובוכה. לכן זה נקרא זקן שרכש את החכמה והוא הולך ומחפש, "איפה יש עוד משהו שאיבדתי בדרך? איפה יש עוד חסרונות שאני יכול לאסוף אותם ולפנות לבורא".
לכן, צריך האדם להתפלל על הרע כמו על הטוב. מה זאת אומרת להתפלל על הרע? להתפלל זה לבקש מהבורא, אז אני מבקש מהבורא רע? כן, זה נקרא "לעורר את השחר". אני כן רוצה לגלות יותר ויותר דברים שליליים, כדי שיהיה לי על מה להתפלל, שיהיה לי מה לבקש מהבורא, על מה להתגבר וכך להגיע למטרה.
שאלה: מה יכול לעזור לנו או באיזו צורה אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה כדי שהחברים לא יאחרו לשיעור, לא יכבו מצלמות. זה תלוי רק בחיבור שלנו?
זה הכול תלוי בהשתתפות שלכם.
שאלה: האם זה נכון להסתכל כל יום על העולם בלב פתוח, בעיניים פתוחות, כדי להרגיש שכל העולם חדש?
איך אתה יכול להתקדם בלי זה, כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". יש על זה גם כמה מאמרים.
קריין: בעל הסולם כותב באגרת ב'.
"איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לגריעותא [לפגם] תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות.
וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה דהשתא [של עכשיו], יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך.
(בעל הסולם, אגרת ב')
אין כל כך מה להוסיף, אנחנו עשינו שיעור בנושא אחד והוא כולל את הכול.
קריין: יש לנו גם את קטע מס' 9, בעל הסולם כותב באגרת מ"ז.
"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו"." את ההצלחה אנחנו יכולים למדוד רק במידת הקשר בינינו, אין יותר מדידה, "לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים," מכל דבר תפנו, עזבו, יש דבר אחד עיקרי, "ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשור לבכם בלב אחד ממש, ויקויָם בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחֵך יטעם"."
(בעל הסולם. אגרת מ"ז)
אחרי הרבה מילים, אין שום דבר שעלינו להשיג בחיינו, רק את הקשר בינינו במידת האהבה. עוד צריכים לברר מה זה נקרא אהבה, זו התכללות כזאת שאני לא מרגיש שום פער ביני, בין הרצון שלי ובין הרצון של החבר כלפי הבורא. אנחנו נמצאים בזה ממש יחד, בשותפות.