008_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/D726oGa9?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ד

נמצא עכשיו, במלכות דטבור, הנקרא מלכות המסיימת, קיבלה כוח חדש של מלכות המזדווגת, שהיא יכולה להמשיך אור, להגיד, אני רוצה לקבל. רק מה, היא נקראת, מלכות המסיימת על בחינה ד', ונעשה עכשיו מלכות המזדווגת על בחינה ג'. ד' היא לא נעשית מזדווגת על ג'.

נמצא עכשיו, שנעשה זיווג בראש דגלגלתא, על רשימות ד'/ג', שיצא האור הזה, מלכות דטבור, שהוא מלכות שהמקבלת, קיבלה את האור, נתפשטה ממנו למטה לתוך הגוף. נמצא שזהו כבר גוף, לא ראש.

נמצא, מה התפשט עכשיו, איזה ע"ב? גוף דע"ב, הנמשך מזיווג דהכאה של ראש דע"ב, הנעשה בגלגלתא דע"ב. נמצא, מה יש מפה למטה? גוף דע"ב, לא יותר. וזה נקרא ע"ב הפנימי. והתפשטה רק עד החזה, בשביל שאין יותר מעביות דבחינה ג'.

אחר כך נתעוררה במלכות דטבור, העומדת בחזה. את ההזדהות של בחינת ראש, שממטה למעלה שבעצמה יכולה לעשות זווג דהכאה, והיא אומרת, אני רוצה לקבל, בשביל שאני רוצה להשפיע. ונעשה זיווג בחזה. מחזה עד הפה יצא ראש דע"ב, מחזה עד הטבור יצא הגוף דע"ב.

נמצא, ממלכות המסיימת, על בחינה ד', שעלתה לראש וירדה לגוף במקום החזה, נעשה עכשיו במלכות דראש של פרצוף ע"ב, שממנה למעלה יש ראש וממנה למטה יש גוף. מה אנו רואים כאן? יש הבדל בין ע"ב הפנימי, והבדל בין ע"ב החיצון.

עכשיו, כשאנו אומרים, הכלים הריקניים שעברו מפרצוף גלגלתא לפרצוף ע"ב, משמע שע"ב עשה זיווג בראש וגוף, גם כן קיבל אלה הכלים. וזה הוא לא מפרט. אבל כך צריכים ללמוד.

אז, רל"ד, באור פנימי, באות מ'. למעלה, מה כתוב?

אך מ הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו בעליתו. לכן לא נגמר עדיין הכלי שלו.

עניין הכאה, נקרא מיעוט. אחד מכה לשני, ממעט אותו. למדנו, בשלמה שנזדככה כלי דחכמה, שעל עביות דבחינה א', ואחר כך יצא עביות דכתר, שעביות דשורש, שעביות דשורש זה מדרגה יותר קטנה, זה אור. ועביות דבחינה זה רק רשימו, לכן האור של עביות דשורש יורד לבחינה א', הבחינה א' מתמעט, נקרא זה שכתר מכה בחכמה. אבל לאחר שנזדככה בחינת עביות דכתר, עביות דשורש, אין שם עוד עביות שיהיה צור... עוד קומה, שימעט אותה, לכן אין הכאה.

נלמד למטה, מ'. מדוע הוא אומר, אך מ הכתר לא יש מי שיכה?

מ) כי בהגיע המסך להזדככות הגמורה כבחינת המאציל, שגם עביות דשורש כבר אין לו, הנה אז כבר פסק כחו של האור, ואין בו עוד שום זווג דהכאה, שיוריד או"ח בכלי דכתר אחר שנתרוקן מהאור, שימעט אותו. אם כן, אין הכאה?

"לכן לא נגמר עדיין בחינת הכלי שלו" מדוע? כי למדנו, כי אין שם ניצוצין מאו"ח היורד, כמבואר. ממדרגה שני... עליונה למדרגה תחתונה, שימעט אותו. כאן המדובר על כלים דעביות, שיצא בפרצוף ע"ב, שהוא קומת חכמה, שירד אור החכמה בכלי דכתר, ואור המלכות בכלי דזעיר אנפין. זה אור המלכות בכלי דזעיר אנפין ישנו. עביות דכתר נפלה לעביות דבחינה א'. אבל עביות דשורש, אין מי שיכה אותו. אין יותר עוד זיווג דהכאה, שימעט אותו.

אנו מתבלבלים כאן, פעם אני מדבר מקומת כתר, מדברים ממלכות. פעם אני מדבר מכלי דכתר, זה עביות דשורש. לכן מתבלבלים. כאן שהוא אומר, כתר, כוונתו עביות דכתר.

תלמיד: עביות דשורש.

רב"ש: עביות דשורש, כן, עביות דשורש אבל תתבלבל. מה שכן, עביות דכתר, כוונתה עביות של כתר, המכונה עביות דשורש. אל תתבלבל. אבל לכן נקרא עביות דכתר. כשאני אומר כלי דכתר, איפה שהיה מאיר מקודם אור הכתר, זה יצא על עביות דמלכות, עביות דבחינה ד'. לכן מתבלבלים כאן. מה מתבלבלים? בין השמות של אור חוזר, בין השמות של אור ישר.

דוגמה, הוא אומר, מה זה שהזיווג דהכאה נעשה על בחינה ב'? שהאור יצא מכתר לבינה, ובבינה יש מלכות, ונותנת אור חוזר, אז אור חוזר עולה מבינה דכתר. יש שם קומת בינה. אם אני אומר, מלכות ישנה שם, כבר יש ט' ראשונות. אז צריך לומר יש שם עשר ספירות, היוצאות על עביות דבחינה ב', וזה אומר הרב, שאור בא מכתר לבינה, ואחר כך חוזר אור מבינה לכתר.

ואחר כך בא האור מכתר לחכמה, בחינת אור ישר, ואור חוזר מחכמה לכתר. היינו, שעלתה מלכות לכלי דחכמה, היינו שיש כלי עביות דבחינה א'. השפע שבא מכתר, בא על עביות דבחינה א', אז אור חוזר עולה מבחינה א' למעלה, מה יש לו? רק כלי דזעיר אנפין, או קומת זעיר אנפין.

תלמיד: קומת זעיר אנפין.

רב"ש: ואחר כך לומדים, נעשה זיווג בכתר בעצמו. היינו, עשר ספירות שבא למלכות העומדת בבחינת עביות דשורש. אבל שם הכתר, לא עביות דכתר. כתר, השורש, המשפיע, למשפיע למלכות, יש לה רק עביות דשורש. מזה מתבלבלים.

תלמיד: עכשיו מדברים פה בפרצוף גלגלתא.

רב"ש: לכן הוא אומר, שאחר כך, שאחר שגם עביות דשורש נזדככה בפרצוף גלגלתא, אז אני צריך מדרגה יותר קטנה שתצא, הוא שייכנס בה, לא היה כבר ת… למאציל. זה שאומר לנו כאן. כי אין שום ניצוצין מאור חוזר היורד ממדרגה יותר קטנה, שהיא תכה בעביות דכתר. לכן כתר, אין הכאה, אין כלי. וזה מכאן מדברים מכלים שהוא ההכנה לפרצוף ע"ב.

אות ו) נ אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, כאן חסרה כותרת, נפלה כותרת. חסר כאן, תסתכלו למעלה.

אחר כל ההסתלקות, חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, שהוא פרצוף השני. חוץ מאור הכתר, שלא ירד בפרצוף ע"ב, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר, שנשאר בכלים, ואור החכמה, שבא עכשיו, זה בזה ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר נקרא כתר, ונקבה נקרא חכמה. בראש דע"ב דא"ק.

את זה הוא רוצה להסביר כאן.

ו) נ אמנם, אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, אז צריכים כאן ללמוד, שאחר הסתלקות האורות עלה המסך והרשימות לראש דגלגלתא, וקיבל שם שוב מילוי, ואחר כך חזרו למקומם. ס חוץ מן הכתר, אור הכתר כבר לא ירד חזרה מפרצוף ע"ב. ואז ע כלי של הכתר, שכלי דכתר תקבל מיעוט, לא נעשה רק בחזרה.

כאן גם כן מתבלבלים עם מה שאמרנו מקודם. יש הבדל, כתר דאור ישר, או כתר דאור חוזר, או קומת כתר. כפי הנראה, הוא חושב, הספירות, כמו שיצאו בראשונה, שלכולם היה כתר. רק כתר דכתר, חכמה דכתר, עד מלכות דכתר.

וקומת מלכות דכתר שלמדנו עביות דשורש, שנקרא כתר, לא היה מי שימעט אותה. אז עכשיו באה חכמה, זה יותר קטן אפילו מנפש דכתר. לכן כתר דאור ישר, שאנחנו לומדים עכשיו, מערך ההופכי, שהיה לו רק אור המלכות בכלי דכתר, גם הכלי הזה קיבל מיעוט. ממי? אור החכמה. כתר דחכמה יותר קטן מנפש דכתר. הוא אומר כלל, בחינה אחרונה של מדרגה עליונה, יותר גדול ממדרגה תחתונה, יותר גדול ממדרגה הגדולה של מדרגה תחתונה.

אז הוא מפרש, כי כשחזרה החכמה ונכנסה בו, בכלי הכתר, אז פ הכה אור החכמה, שהוא בחינה ג', בהרשימו שהניח בו הכתר במקומו. צ והיו אלו הכאות כפולות, מדוע? שלפי שרשימו של הכתר, להיותו בחינה עליונה מן החכמה, לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין, ונפלו למי? לכלי דכתר. אז הכלי דכתר נתמעטת. וגם החכמה, בהיותה באה עתה מלמעלה, זה אור וכתר רק רשימו, לא אור, ונמצא עומדת על הרשימו והוא גבוה ממנו, לכן הכה עתה ברשימו, מי? החכמה. והוציא ניצוצין אחרים.

לכן נעשו עתה ב' כלים, ק אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה. וכבר ר הארכנו בזה במקום אחר, איך שיש בכתר זכר ונוקבא, והמה אלו הב' שזכרנו פה, מי זה זכר נקבה? שהם הרשימו של כתר והחכמה שבא עכשיו.

אות נ', דף רל"ה, אות נ', אור פנימי.

נ) וצריכים להבין מאד ענין קבלה זו, שקיבלו הספירות מהמאציל אחר עליתן אליו, שאומר הרב כאן. מה כתוב למעלה? אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל והענין תבין אחר שתדע ענין הסתלקות הע"ס דגופא ועליתן למאציל על בוריו.

ודע, שכל זה נמשך וקשור רק באור המלכות, מה זה אור המלכות? שפירושו המסך והאו"ח שבמלכות, שהרי אור אחר אין במלכות, מה זה מלכות? מקבל על מנת לקבל. ועל זה היה צמצום. אם כן, מה התפקיד של מלכות? שיש לה מסך, שנותנת אור חוזר. לכן יוצא אור המלכות נקרא המסך ואור חוזר. שאור הזה ישנה, בכל במדרגה ומדרגה שאנו אומרים שיש עשר ספירות. מה יש במלכות הזאת? רק מסך ועביות.

אני חוזר.

ודע שכל זה נמשך וקשור רק באור המלכות, שפירושו המסך והאו"ח שבמלכות, שהרי אור אחר אין במלכות, כי אינה מקבלת שום אור ישר לעולם, מטעם הצמצום כנודע. ולפיכך כל האור שבה, של מלכות, הוא רק האו"ח, הנמשך ע"י זווג דהכאה בהמסך שבה. באופן, שעביות דבחי"ד היא הכלי של המלכות, והמסך המעכב על אור העליון מלהתפשט לעביות דבחי"ד, עם האו"ח העולה בסבתו נחשבים להאור של המלכות.

ולפי זה תבין, אשר עיקר ענין עליות האורות להמאציל, הוא קשור בעלית המלכות בלבד. מדוע? כי עולה, פירושו, מזדכך ומשוה צורתו להעליון שהשוואת הצורה להעליון, מביאו ומחברו בעליון, כנודע.

והנה אין ענין הזדככות העביות נוהגת, אלא במלכות שיש בה עביות, משא"כ בט"ס ראשונות שאין בהן עוד בחינת כלי כלל, ונחשבות כאן רק לאור גמור, איך יתכן לומר בהן ענין הזדככות העביות.

והכלל הזה צריכים לזכור, מתי שאנו אומרים עשר ספירות, הכוונה על ד' בחינות דאור ישר. מי נקרא כלי? ההשתוקקות מקבל על מנת לקבל. ואי אפשר לתת מלכות נקרא מקבל על מנת לקבל עד שיהיה לו הקדם של ט' ראשונות. נמצא, ט' ראשונות נקרא אור בלי כלי, רק מלכות נקרא כלי.

נמצא, שאני אומר, נזדככה מעביות, שם באור, אור הנשאר … מעביות. הלא אנחנו למדנו שגם יש שם, יש עביות, עביות דבחינה א', ב', ג'. אז הוא אומר, כל זמן שלא יצא מבחינת השפעה, דוגמה, מחכמה אין מה לדבר, כוח עליון עליו. בינה קיבלה חסדים. זעיר אנפין אור דחסדים בהארת חכמה. מלכות לא מקבלת שום דבר. נמצא, עד מלכות עוד כלים משפיעים, עוד לא נבחן שם מקבל.

לכן יוצא, איפה נקרא עביות? בבחינה ד'. לכן כל השינויים, מה שאנו לומדים, אומרים, ט' ספירות דאור ישר, נוהג בכל המדרגות, אין בו שינוי. וכל השינויים רק במלכות הזאת. או שהיא מזדככת או שלא מזדככת. הסתלקות האורות, מסיבת מה? מסיבת המלכות. זה שאומר כאן. נמצא לפי זה, מה זה הזדככות? עביות מזדככת, הרצון לקבל נעשה כל פעם יותר קטן.

הוא אומר הלאה.

ואין הכוונה, על הכלי של המלכות, הנקרא רצון לקבל, כי הכלים, אינם מזדככים לעולם מן עביותם. זה כוח העליון. אלא הכוונה היא, על המסך המתוקן בכלי המלכות.

המסך מזדכך. לא תמיד הוא יכול להתגבר. היות שעניין המסך אנו מייחסים לתחתון, לכן זה בעולה ויורד. אבל הרצון לקבל, זה בא מצד האור. האור העליון ברא את הכלי הזאת, לכן הכלי הזאת תמיד רוצה לקבל תענוג. רק מתי לא רוצה לקבל? שהוא לא רואה את התענוג. מתי שרואה, הוא רוצה לקבל. רק מה, המסך מזדכך. מה פירוש מזדכך? לא תמיד הוא יכול להתגבר.

יכולים לומר, מה שהוא מכנה, א"ק נקרא כתר, ואצילות נקרא חכמה, שא"ק כולל גלגלתא ע"ב ס"ג, וגם עולם הנקודים, ועולם הנקודים כבר עומד למטה מטבור והכול נקרא כתר. יכולים לומר לפי הכלל שאומר, כתר נקרא למעלה מאותיות, שם הוי"ה מתחיל מי', מחכמה למטה. מה שאין, כתר זה קוצו של יוד.

והיות שהשגה מתחיל מעולם התיקון, לכן עד עולם התיקון נקרא כתר, שלא משיגים. ואיפה מתחיל להשיג השגה? מחכמה. זה שכתוב, כולם בחכמה עשית. זה מאצילות ולמטה. מה שלפני זה, לא משיגים.

אנו צריכים להבין מה זה ראש. אנחנו למדנו בעולם האצילות שיש עיבור. התחתון בעולם אצילות יוצא, התחתון, לא ככה. התחתון היה מקודם בעיבור דעליון, ונגמר בחינתו ואחר כך הוא נולד, ואחר כך עושה בעצמו זיווגים איך שיקבל. אבל כל תיקונו, קיבל איפה? בעליון, נקרא עיבור.

כאן בא"ק אנו לומדים, גם כן אותו דבר. ע"ב, איך יצא? שהיה בעיבור בראש דגלגלתא, אני לא מכנים אותו עיבור בשביל טעמים אחרים, אבל זה היה עיבור עליון או לא? שיורד, יותר ממנו למטה. לכן, אומרים יורד באמת עד החזה.

לפי הסדר לומדים, טבור דגלגלתא, שנזדכך מהמסך שלו, ונשאר ברשימות ד'/ג', ועולה לפה דראש, ומבקש כוח המסך, על כמה? על כמה שרשימות שיש לו, אומרים שם דבר חדש. שהוא נכלל מי' של ראש, היינו שהוא בעצמו יכול להמשיך אור ולעשות זיווג דהכאה.

מי זה ההוא? מלכות דטבור דגלגלתא, שעלתה לראש דגלגלתא, נכללה מעביות שממטה למעלה, שיכולה בעצמה להמשיך. אז אני לומד עכשיו, בטבור דגלגלתא יש שתי בחינות. איזה שתי בחינות? בחינתה עצמה, שהיה לה בחינה ד', ונאבד ממנה. מבחינה ד' היא נחשבת למלכות המסיימת, הנקראת טבור, ועל בחינה ג' היא נכללה על מלכות המזדווגת, לא לשכוח.

לכן בזמן שנעשה זיווג בראש דגלגלתא על ד'/ג', והמסך דטבור נתעורר הרשימות שלה שהיא היא גוף ולא ראש, לכן זה נקרא שמלכות דטבור חוזרת למקומה. אבל היות שעיקר העביות שהיא מקבלת זה רק על בחינה ג', לכן היא יורדת לבחינה ג', שנקראת חזה. מי אני מדבר? מטבור דגלגלתא.

ואחר כך אנו לומדים, מתעוררת בה את מה שנכללה מעביות של ממטה למעלה. יוצא המלכות דטבור, שעלה לראש, וירדה לחזה, ממשיך עכשיו בחזה אור ישר, ועושה זיווג דהכאה, ומעלה את אור חוזר, שמחזה למעלה יוצא פרצוף ראש דע"ב.

מה שאין קודם היה זיווג על ד'/ג' בראש דגלגלתא, ועכשיו יש לנו ראש דע"ב. אם מחזה ולמטה, שמלכות דטבור נקראת עכשיו מלכות המזדווגת, נמשכת על תוך סוף, המכונה גוף, ומלבשת עד הטבור דגלגלתא.

הלאה.

וכבר ידעת ענין ד' הקומות, היוצאות ע"י זווג דהכאה על המסך, מתחילת הזדככותו, עד שנזדכך לבחינת המאציל. עניין זה כבר למדנו, אז הוא מוסיף לנו ותדע, שהקומות הללו ההולכות ומתמעטות, הן הן הספירות, שאומר הרב כאן, שעלו אל המאציל. מה הוא אומר כאן? עניין הד' קומות ההולכות ומתמעטות, הן ממה שאומר הרב, שעלו אל המאציל. מי? האורות.

ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, דוגמה, מקודם היה מאיר קומת כתר על עביות דבחינה ד', עלה למעלה. ואחר כך נעשה זיווג דהכאה על מלכות. יש עוד הפעם עשר ספירות דאור ישר ואור חוזר, גם כן עלה למעלה. ואחר כך יצא זיווג אור ישר ואור חוזר על בחינת בינה, גם כן עלה למעלה. אז הוא שואל, ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, מדוע אנחנו אומרים שיש רק ספירות?

עוד הפעם. מה כתוב? ותדע, שהקומות הללו ההולכות ומתמעטות, הן הן הספירות, שאומר הרב כאן שעלו אל המאציל. ספירות מיוחדות, שכל פעם עולה הספירה. מדוע הוא לא הוא אומר שכל פעם עולה עשר ספירות? היות בכל קומה יש עשר ספירות.

אז הוא מתרץ, ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, עכ"ז הן נבחנות רק בשם ספירה העליונה שבקומתן: דוגמה, כי הקומה דבחי"ג, אע"פ, שיש בה ע"ס עד קומת חכמה, היא נקראת כולה רק בשם אור החכמה לבד, דהיינו על שם ספירה העליונה שבהקומה, שנקראת חכמה. וכן הע"ס של הקומה מבחינה ב', שהיא עד הבינה, נקראת בינה בלבד. ודבחי"ד [א] בשם ז"א. ודבחינת כתר ושורש בשם מלכות.

אם כן מה שאומר הספירות, כוונתה לחמש קומות, אבל צריכים לדעת בכל קומה וקומה יש עשר ספירות דאור ישר ואור חוזר. כלל אחד.

גם תדע, שכל אלו הרשימות, שהאורות של העקודים הניחו בכלים שלהם אחר הסתלקותם, הנה כל אלו נשארו רק בכלי המלכות, שהרי היא הכלי המיוחדת, לכל הע"ס דעקודים.

מה כתוב כאן? למדנו שהאור מסתלק, אז נשאר רשימו מהאור. אז הוא אומר, באיזה מקום מאירים רשימות? רק בכלי המלכות. שהרי היא הכלי המיוחדת, לכל הע"ס דעקודים. וזהו האור העב, שמביא הרב לעיל, שהוא בחינת הכלים עצמם דעקודים, אשר שם הניחו האורות את הרשימות שלהם. הנה בהכרח, שהוא בחינת המלכות לבדה, שהרי בט"ר אין שם שום עביות.

מה הוא מסביר לנו כאן? שסוף כל סוף, אין לנו כלי אחרת, רק ממלכות. אז אני יכול לומר כך, מדוע נשארה רק הרשימה בכלי של מלכות? אז אני יכול לומר שגם מקודם איפה היה האור? גם כן במלכות. האור נסתלק, נשאר במלכות. מה הט' ראשונות אור בלי כלי, מזה לא מדברים. אם כן איפה שהיה האור מקודם, באותו מקום נשאר הרשימו. מתבלבלים?

או, מה שהוא אומר כאן, כן.

ונתבאר באו"פ שם, אשר אור העב הזה ה"ס או"ח שבהמלכות, שהיה זיווג בראש, שנתרחבה עמו מינה ובה, להלביש הע"ס דאו"י מלמעלה למטה שנקרא גוף, (עש"ה). הרי מבואר, שהרשימות כולן שנשארו מהתפשטות הראשונה, שנקרא פרצוף גלגלתא, אחר הסתלקותה הן נשארו בהכרח רק במלכות לבד.

אז צריכים להתחיל דף רל"ה, דברי המתחיל, ונתבאר.

דף רל"ה, אות ו', למטה בטור ב' באור פנימי. כתוב כך:

ונתבאר, בדברי המתחיל גם תדע, מעורב שני דברים. קודם כל, הוא אומר לנו שאנו צריכים לדעת, שהרשימות שנשארו בכלים, באיזה כלים מדברים? מדברים רק בכלי מלכות. מדוע? שהרי היא הכלי מיוחדת. מה הפירוש שהרי היא הכלי מיוחדת? בדרך כלל, מה זה רשימו? פר... האור שהיה מלובש בכלי, שמסתלק מהכלי, מניח רושם מן האור בתוך הכלי, איפה שהאור היה מלובש מקודם.

הלא אנחנו לומדים מקודם היה עשר ספירות, אז האור היה מלובש בכל העשר ספירות, לאו דווקא במלכות. אם כן, איפה צריך להישאר האור? בכל עשר ספירות, מה דווקא במלכות? הייתי מפרש כמו שאומר, יש כלל, מבחינת אור ישר, שאין לנו כלי אחרת שנקראת רק בחינה ד', מלכות, רצון לקבל על מנת לקבל. ולאחר הצמצום נזכה בו תיקון ותיקון המסך.

ושם למדנו, מה שאנו אומרים שיש עשר ספירות, היינו, מלכות משגת את הט' ראשונות. נמצא, אם אני אדבר מט' ראשונות בלי מלכות, אז באה השאלה, מי אומר שיש ט' ראשונות? אצל מי נמצא ט' ראשונות? אלא לאחר שיש מלכות למדנו, מלכות משגת את הט' ראשונות שקדמו לה, כלי משגת את השורש שלה, מאיפה היא באה.

נמצא, הכול היה במלכות. מלכות הוא הכלי וט' ראשונות הוא אור. אור בלי כלי לא יכולים לדבר. רק מה, מקודם מלכות השיגה ט' ראשונות, האורות של הט' ראשונות, עכשיו היא משגת רק הרשימו מט' ראשונות. זה יכולים להבין.

אבל מה הוא אומר אחר כך? הוא אומר כך, השורה מתחיל, שום עביות.

ונתבאר באו"פ שם, אשר אור העב הזה ה"ס או"ח שבהמלכות, שנתרחבה עמו מינה ובה, להלביש הע"ס דאו"י ממעלה למטה שנקרא גוף. הרי מבואר, שהרשימות כולן שנשארו מהתפשטות הראשונה אחר הסתלקותה, הן נשארו בהכרח רק במלכות לבד.

משמע מכאן שהוא עושה הקשר הזה, מה זה כשמלכות גוף התפשטות ממעלה למטה כבר לא מדברים מט' ראש... לא מדברים סתם, רק מדברים ממלכות, הכוונה מגוף. לפי זה יוצא מה יהיה ט' ראשונות? האור?

אם כן, מה הוא אומר? שבאור לא נשאר רשימות, בטח באור יש כל האור. בראש לא היה הסתלקות. מה הפירוש שנשאר רק ברשימות? יוצא שרק במלכות. אם כן, מכאן משמע סתירה מינה ובה או שנאמר, מלכות משמע גם בגוף, אני מדבר ממלכות. מכאן משמע, לא. שכל הגוף נקרא מלכות. התפשטות מינה ובה.

נראה הלאה.

ונתבאר שהמלכות כלולה מהרשימות כולן שנשארו מהתפ"א.

מה כאן הפירוש? אנחנו למדנו, שהזיווג שהיה בראש, נגיד על בחינה ד', על קומת טעמים, התפשטה למטה, מפה למטה, שנקרא התפשטות המלכות מניה ובה. והיה מאיר אור הכתר. ואחר כך נזדככה, שהיה מכונה בדברי הרב, שמלכות עלתה לזעיר אנפין, שנזדככה מבחינה ד' לבחינה ג'. אז ממי אני מדבר? ממלכות, הנקרא מקבל על מנת לקבל, שעשה מסך יותר קטן, והזיווג הזה היה בראש, ומראש התפשט לגוף.

איך אני אלמד כך? רק ספירת המלכות לבד, יש בגוף המחלק עשר ספירות מניה ובה או שכמו מקודם ששאלנו, גם בגוף אני מחלק, מלכות דגוף מקבלת עשר ספירות, הט' ראשונות.

עוד הפעם. אם מה שאני אומר, שמלכות נקרא כלי, וט' ראשונות נקרא אור, אם אני לומד זה גם בגוף כך, או שאני מש... כל הגוף נקרא מלכות, או שאני אומר, בזמן שמלכות, היה לו בחינה ד', אז היא היה מוציאה בראש קומת כתר, והיא הייתה מקבלת בגוף קומת כתר, אז יש לדבר שמלכות דגוף מקבלת ט' ראשונות, שהט' ראשונות מכונה אור.

לפי זה יוצא, כשאני אומר, שהמלכות נזדככה לבחינה ב', יצא עשר ספירות בראש על בחינה ב', והיה התפשטות מינה בה מפה ולמטה על בחינה ב', היינו עשרים ספירות, אור ישר ואור חוזר על קומת בינה.

עכשיו, לומדים, המלכות בזמן שהיה לו קומת כתר, ונסתלקה, נשאר בה רשימה הזאת, ולאחר שעלתה לקומת חכמה, שהיא קיבלה קומת חכמה, נזדככה לקומת בינה, נשארה במלכות רשימות של קומת חכמה, עד שלבסוף...