שיעור בוקר 24.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 40.

אנחנו ממשיכים, החומר מתחיל להיות כרגע יותר ויותר סמיך, רציני, מטרתי. אנחנו צריכים להשתדל לאתר אותו נכון, זאת אומרת לראות שהוא מגיע אלינו כדי לעזור לנו להתארגן בקשר יותר סמיך, צמוד בינינו, וגם לראות איפה אנחנו נמצאים, כל אדם, הקבוצה והבורא בצורה כזאת שהאדם מתעלה מעל הטבע שלו להתחבר עם האחרים ולהיות איתם בהשפעה הדדית.

עלינו לחשוב לא איך אני מעלה את עצמי למעלה מהטבע שלי, אלא איך כולנו יחד מעלים את עצמנו למעלה מהטבע שלנו.

בואו נקרא ונראה מה קורה. לא נרוץ אלא נשתדל להבין כל פרט שמסבירים לנו כאן.

קריין: קטע 40.

"ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא, אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע.

וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר'. "הזדככות המסך")

שאלה: בקטע הזה בעל הסולם מדבר על הכלי של המסך ועל כלי האמונה ונראה שזה אותו הדבר. אם כך, מהו הכלי של המסך ומהו הכלי של האמונה?

זה אותו דבר. האדם שדוחה ולא רוצה לקבל בכלים דרצון לקבל שלו, הוא דוחה את המילוי, את האור, את הידיעה שרוצה להופיע, הוא לא מסכים לעבוד בצורה כזאת ישירה עם הרצון לקבל שלו, הוא רוצה להביע את ההשפעה שלו כלפי הבורא, ואז יוצא שהעיקר זה להפעיל את ההתנגדות. וככל שהוא מפעיל את ההתנגדות, כך האור מגיע עימו לאיזה חשבון, כמה הוא מתנגד, כמה האור מתנגד, ובאיזשהו מקום נעשית השוואה ביניהם, ואז מופיע כוח האור בכוח הכלי, בהתנגדות מצד הכלי ובוויתור מצד האור. וכך יוצא שהאור ממלא את הכלי והם לא מבטלים זה את זה, אלא דווקא מחזיקים זה את זה.

תלמיד: איך נפגשים ביניהם הרצון לא לקבל לעצמו אלא להשפיע מעל עצמו, והאור?

מפני שאף אחד לא רוצה לבטל את האחר, הבורא לא רוצה לבטל את הנברא ולתת לנברא משהו ללא כיסוי, הנברא לא רוצה לקבל מהבורא, כמו האורח מבעל הבית אלא רק עם כיסוי, יוצא שיש באמצע איזו הסכמה הדדית, כמו בדוגמה של האורח ובעל הבית. ואז יוצא שהם מסכימים באיזה מקום, באיזו מידה, כל אחד יקבל מהאחר וכל אחד ייתן לאחר, וכך נעשה החשבון הזה וזה נקרא "ראש הפרצוף", תחילת ההתחברות ביניהם.

תלמיד: אנחנו מתחילים איכשהו לנחש את המקום המשותף הזה?

נשתדל לארגן כאלו יחסים.

שאלה: כאשר האור ממלא את הכלי, האם באותו רגע הכלי מפסיק להיות כלי דאמונה והופך לכלי דדעת, ידיעה, או שהוא ממשיך להיות כלי דאמונה?

הם לא מבטלים את מה שהיה קודם אלא הם ממשיכים.

שאלה: למה השפע לא נעצר אם אנחנו מיישמים את המסך?

השפע נעצר, אבל גם מצד העליון, גם מצד בתחתון יש עכשיו חשבון חדש, שהעליון מסכים לתת לתחתון לפי רצון התחתון והתחתון עושה עכשיו צמצום, מסך, אור חוזר כדי להיכנס עם העליון להשתוות הצורה וכך קורה הקשר ביניהם.

שאלה: מה זה מסך?

מסך זה כוח התנגדות, התגברות, כוח של התאמה בין התחתון לעליון שנמצא למעלה מהרצון לקבל והופך את הרצון לקבל לעבודה אחרת, זאת אומרת מביא את הרצון לקבל לעבודה אחרת. אם קודם האורח חשב על עצמו, אז עכשיו הוא חושב על בעל הבית, איך להיכנס להזדהות עם בעל הבית.

תלמיד: כלומר אפשר להגיד שזאת כוונה בעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: ומה זה אומר שהמסך מזדכך מהאור?

כשהמסך מארגן את הרצון לקבל, הוא מזדכך לאט לאט על ידי השפעת האור עליו וזה נקרא שנעלם המסך לאט לאט. במידה שקיבל את האור על מנת להשפיע לתוך עצמו, המסך נחלש בכוונה על מנת להשפיע בדחייה שלו, ואז האור יוצא מהכלי. זה נקרא הזדככות המסך.

שאלה: האם התחתון משתוקק למפגש עם הבורא והבורא מחכה לו, אבל יש איזה הבדל, והמסך הוא מין מכשיר שמקבל את הכוח של הבורא, של העליון? כי הכוח מהעליון הוא כל כך גדול כך שהתחתון לא מצליח לקבל, לא יכול לקבל, והמסך בעצם עושה תהליך של תיווך, כדי שהתחתון יוכל לספוג ולקבל מה שהעליון רוצה לתת.

בסופו של דבר אתה אומר נכון. המסך מקשר בין העליון והתחתון, נותן לתחתון אפשרות להשפיע לעליון ונותן לעליון להשפיע לתחתון, כך שכל אחד מהם מאזן את עצמו בצורה מסוימת כלפי האחר, העליון כלפי התחתון והתחתון כלפי העליון. זו עבודת המסך המשותף.

שאלה: איך החיבור בעשירייה, איך הרצון לדאוג לבורא משפיע על יצירת ראש הפרצוף או יצירת הפרצוף?

אחרי שמקבלים מהבורא את מה שהוא נותן ועל ידי זה הכלי מזדכך, המסך מזדכך, אנחנו מגיעים למצב חדש, ששוב יש לנו פגישה בין המסך ובין האור העליון, בין הבורא והנברא, ואז הם צריכים שוב לסדר את הקשר ביניהם, מה האורח או הנברא יקבלו מהבורא, מבעל הבית וכמה, ושוב יש ביניהם קודם הכאה ואחר כך זיווג, חיבור, ואז החלטה כמה לקבל על מנת להשפיע, ושוב זה ממשיך.

אולי אני לא מבין את השאלה, אבל זה מה שקורה שם.

שאלה: במצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים, האם אנחנו יכולים איכשהו להשתמש במה שכתוב כאן בקטע? נאמר האור מביא ידיעה, איך זה מתבטא בעשירייה? זה הרי יכול להיות איזשהו אינדיקטור. האם אפשר לבנות איזו סיטואציה פרקטית כדי שנוכל להבין שעכשיו התעוררה בנו ידיעה ואנחנו צריכים לשים לב ולהתעלות מעל זה, או לעשות משהו אחר, צמצום?

אנחנו עושים את זה, ודאי. אתה אומר כך, האם הכלי עושה פעולות מוקדמות כדי להיכנס למגע עם האור ולהיות איכשהו מתאים לאור? ודאי שכן. קודם כל יש דחייה ואחר כך חשבון שלפיו הם כבר פועלים לפי ההבחנות שנשארו בהם מפעולות קודמות, וכך הם מתקרבים למצב שיכולים להיכנס לאיזו פעולה משותפת, של קבלה על מנת להשפיע, מה הכלי עושה בזה, ומה עושה האור, כדי שיהיו מתאימים זה לזה וייכנסו יחד לזיווג דהכאה.

שבזיווג הזה הם יהיו מנוגדים - הכאה, אבל עם זאת יהיה זיווג. וזה מה שקורה לנו ברוחניות, מה שלא קורה באף מקום אחר, ששני דברים מנוגדים נכנסים לאיחוד ביניהם.

תלמיד: אבל איך הלכה למעשה אנחנו יכולים לגלות את זה בצורה של ידיעה? כשאנחנו מתחילים לרדת לבירורים יומיומיים, איך לברר שזה הגיע, שצריך לעשות את הצמצום הבא?

אני לא מבין איפה אתם רוצים להשתמש בכל הנוסחאות הרוחניות האלה. בבית? במטבח? באיזה מקום?

תלמיד: לא, בעשירייה, בעבודה שלנו בעשירייה עכשיו. האם משהו יכול לסמן לנו שעכשיו מתגלה ידיעה, מה זה יכול להיות? למה לשים לב כדי להבין שהנה, הידיעה הזאת הגיעה, הגיע הזמן לעשות צמצום.

זאת תהיה התוצאה מחיבור העליון והתחתון, והחיבור יהיה מהמעמד זה כנגד זה.

אנחנו נמשיך ואתם תבינו, אני חושב שעד סוף השיעור היום הדבר הזה כבר יהיה לנו ברור.

שאלה: כשמתרחשת ההתקשרות בין האור לכלי וזה בלתי נמנע ואנחנו צריכים להרגיש את זה בקשר בינינו, אז כל פעם מרגישים את זה יותר תדיר ויותר חזק, וזה הופך להיות ליותר מתוח ביתר מאמץ, או שההרגשה של ההתקשרות נהיית יותר רגועה?

יותר מתוח.

שאלה: יצאתי קצת מבולבל מהדיון. כי אני שומע מצד אחד שהמסך נעלם פה, הוא מזדכך ואנחנו זוכרים מתע"ס שהמסך מתאים את עצמו למעין דו שיח בין התחתון לעליון ומתייצב ברמה כלשהי. אז מתי המסך נעלם ומתי לא נעלם, האם יש כאן איזושהי תובנה חדשה במצב העבודה?

לפי החלטת הכלי. בדרך כלל הכלי פונה לעליון ומבקש מסך, כוח התנגדות, כוח התגברות, כוח השתוות הצורה עם העליון, אחרת התחתון נעלם ומתבטל. ואז העליון נותן לתחתון כוחות והבנות מה צריך לעשות כדי לסדר את האיזון ביניהם, לפי כמה שבעל הבית נותן לאורח, וכמה שהאורח יכול לקבל מבעל הבית על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו רואים שכאשר מופיע האור, טבעו לזכך את הכלי ולכן הכלי מגביר אמונה. אז לפי התנאים האלה, מתי נקרא שהכלי מתמלא ומתי נקרא שהוא מזדכך?

אנחנו נגיע לזה, עוד כמה דוגמאות ואתה תבין. לא למהר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעבודה למעלה מהדעת, יותר חשובה מעבודה בתוך הדעת?

אנחנו מקבלים את זה מכמה מקומות. קודם כל, מזה שאנחנו לא מצליחים בעבודה שבתוך הדעת להגיע להישגים, להתקשרות בינינו, להתקשרות בינינו לבורא, להבנה איפה אנחנו נמצאים. ואנחנו לא יכולים להבין מה המקובלים כותבים לנו, אם אין לנו כלים של אמונה למעלה מהדעת, ואנחנו מתחילים לחשוב איפה הכלי? איפה המפתח לעולם הרוחני? איך אנחנו נכנסים להרגשת העולם העליון?

ואז אנחנו שומעים שיש עניין של אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאנחנו יכולים לעבוד, לעבור מחלק המגרש שלנו למגרש של הבורא, וזה נקרא לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

איך עושים זאת, זה מה שהם מסבירים לנו כאן. שאני לא חושב על הקבלה אלא על השפעה, איך להיות קשור לעליון ואיך להיות קשור לעליון דרך החברים. וכך אנחנו מתקרבים לכוח ההשפעה, כוח האמונה. ואז אנחנו מתחילים להרגיש שיש עניין של היווצרות המסך בנו ואיך עם המסך הזה אנחנו יכולים להתקשר לכוח העליון ולעבוד איתו ב"אני לדודי ודודי לי", זאת אומרת בצורה הדדית, שהמסך יהיה גם מפריד וגם מקשר בינינו.

את זה אנחנו נלמד, זה הכול מצטבר לאט אתו.

שאלה: לפעמים ישנם מצבים שכוח ההתנגדות הוא מאוד חלש, לדוגמה עם איזה תענוג גשמי אפילו קטן, מרגישים את הכוח הזה מאוד חלש. מה מאפשר לתחתון לחזק את כוח ההתנגדות?

תפילה. רק תפילה.

שאלה: הידיעה מחויבת כדי להעביר אותנו לדרגת העביות הבאה, או שאפשר גם בלי שתתרחש הידיעה?

אז מה זה נקרא להיות במדרגה יותר עליונה?

תלמיד: אולי אפשר להקדים ולמצוא חיסרון רגע לפני שהיא מגיעה.

אני לא מבין את הפילוסופיה הזאת.

תלמיד: אז ידיעה מחויבת כדי להעביר אותנו לדרגה הבאה?

כן.

שאלה: איך פעולות החיבור בעשירייה מתקשרות למסך?

פעולות החיבור בעשירייה בונות את המסך. הן לא סתם קשורות למסך, הן בונות בעצמן את המסך. אם תעשו בעשירייה שלכן כל מיני פעולות בהן אתן מתקשרות זו לזו, אפילו ברצון לקבל, וכל אחת תוותר על הרצון לקבל במקצת, אתן תרגישו שיש ביניכן איזשהו כוח משותף שעוזר לכן לפעול. זה דומה לכך שאתן אוספות כסף בעשירייה ואחר כך בכסף הזה אתן יכולות לקנות לעצמכן משהו משותף. ככה אוספים את כוחות המסך, ועל זה כתוב "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

שאלה: איך עושים מסך על הידיעה?

אני לא מבטל את הידיעה, אני לא עושה איתה שום דבר, אני רק לא רוצה לקבל אותה עכשיו בחשבון, מפני שאני רוצה לעלות בכוח האמונה, זאת אומרת בכוח השפעה.

שאלה: שאלתי על השלב הראשון בתהליך הצמצום. כל התהליך מתחיל מזה שיש לנו חיבור בעשירייה וגדלות הבורא - זו הסיבה להתחיל להיכנס לתוך כל העסק הזה. ואז אחרי שיש לי גדלות הבורא ואנחנו עובדים על החיבור בינינו, פתאום יש איזה שלב שבו הנברא צריך להחליט לא לקבל מהבורא, והוא אומר, "אני לא אקבל מהבורא". מצד אחד זה כמו חוצפה ומאידך, נשמע לי כמו משהו שמאוד מעציב את הנברא.

אני חושב שמזה הם מתחילים את היחסים ביניהם, שכל אחד רוצה לתת לשני, ולתת לשני זה אומר, לא לקבל מהשני. אז אם מצד העליון זה ברור, מצד התחתון זה צריך להופיע כהסכמה לזה.

תלמיד: אבל איך עם גדלות הבורא אני מחליט לא לקבל ממנו? אני מבין מבחינה שכלית תיאורטית את התהליך של צמצום, מסך, ואור חוזר, אבל אם יש לך גדלות הבורא ברמה כל כך גבוהה שאתה אומר, "אוקיי אני מוכן לעשות צמצום", ובסוף לא לקבל ממנו? אני לא מצליח להבין איך אני מגדיל את גדלות הבורא על ידי זה שאני לא מקבל ממנו.

על ידי שאתה לא מקבל ממנו, אתה מעמיד את עצמך מולו ורוצה להיכנס לשלב הבא של ההתקשרות הנכונה.

תלמיד: וזה יפה בעיניו? זה מקובל עליו?

בעיני הבורא?

תלמיד: כן.

ודאי שכן, כי אתה נמצא עימו בהשתוות הצורה, ובלי השתוות הצורה אתה לא יכול להתקשר.

תלמיד: ואז לנברא יכולה להיות שמחה בפעולה הזאת של הצמצום?

הכול מתחיל מצמצום, כל פעולה ופעולה מתחילה מהצמצום של הרצון לקבל שהבורא ברא, ואנחנו לא משתמשים בו בצורה רגילה כמו שהוא מתעורר בנו.

תלמיד: שאלתי על השמחה כי זה פשוט נשמע לי כמו איזה מין דבר מוזר.

השמחה היא דווקא בהתאם לכך היא שמחה מתפרצת, שאתה יכול עכשיו להתקדם לבורא, להתקרב אליו, להתקשר אליו.

תלמיד: למרות שהפעולה היא כאילו נגד הבורא? נגד מה שהוא רוצה לתת לי?

כל חכמת הקבלה היא נגד הקבלה, כי אתה עושה צמצומים כל הזמן, ואחר כך הכאה, הכול הפוך, זיווג דהכאה, לקבל כדי להשפיע, אתה עובד בצורה הפוכה עם הרצון לקבל שלך.

שאלה: איך אפשר להגדיל את כלי האמונה בעשירייה?

בזה שאנחנו מוותרים זה לזה, וכל אחד רוצה לעזור לשני, וכל אחד מבטל את הרצון לקבל שלו ורוצים להתקשר בינינו שיהיה בינינו רצון להשפיע יותר גדול, המבוסס על רצון לקבל המשותף, אז אנחנו מגיעים למצב שיש לנו כלי אחד.

שאלה: מתוך איזה נקודה אנחנו מבקשים? מאותה הנקודה שפעם ראשונה מצאה את עצמה ברחמים, או מתוך נקודת הקיצון של החיבור בינינו בעשירייה, או מהנקודה של כאן ועכשיו עם כל החסרונות שהוכנו לנו והכול, שניתנו על ידי הבורא?

אנחנו מבקשים מנקודת הצמצום שממנה אנחנו רוצים להתחיל להשפיע, ומתוך כך שרוצים להשפיע הנקודה הזאת הופכת להיות יסוד לעיבור שלנו החדש, שאנחנו מתחברים ומתחילים לפתח פרצוף חדש של השפעה לעליון.

שאלה: בקטע זה כתובה הטכנולוגיה של ההתעלות המתמדת, של ההידמות המתמדת של הכלי לבורא, והאימפולס ללכת באמונה למעלה מהדעת, לקבל את ההחלטה הזאת כל הזמן, זה בכוחות האדם? בעזרת הסביבה? או שזה תמיד מתוכנן על ידי הבורא? כלומר במה תלוי האם הכלי יוכל לקבל החלטה שוב להיכנס לעבודה מעלה מהדעת?

האימפולס מגיע מזה שלא רוצים לקבל ומתפתח שם רצון חדש להשפיע, והוא זה שדוחף את הכלי לפעולה הבאה.

תלמיד: כתוצאה לא נופל כל פעם הכלי לתוך הקבלה?

לא, כי יש כאן עניין מי השולט, מפני שהבורא עושה את הפעולה אז הכלי לא נופל, זו לא החלטת הכלי.

תלמיד: כלומר קיימת איזו נקודת מעבר שבו הכלי כל הזמן מסוגל ללכת באמונה למעלה מהדעת?

לא קיימת ולכן אי אפשר לבטל אותה.

שאלה: המסך הוא תמיד תוצאה של חישוב גם אם אנחנו הולכים בעיניים עצומות?

כן.

שאלה: אני לא צריך לקבל מהחברים שלי בפרקטיקה? וכשאנחנו עושים פעולת חיבור בינינו אז מגיע צמצום?

כן.

שאלה: האם הזיכוך של הכלי למרות כל ההתנגדויות שאני מקבל, אני שם אותן בצד, לא מתייחס אליהן ומבקש מהבורא כל הזמן את כוח ההשפעה והאהבה?

כן. רק אתה לא יכול סתם לדחות כל דבר. אבל בסופו של דבר, כן. אם אתה מוותר על המצב הנוכחי אתה מגיע למצב שאתה מקבל את המסך.

תלמיד: איפה החשבון פה ברצון, בעצם כל התיקון הוא בכוונה שלי?

נכון. לא צריכים שום דבר חוץ מכוונה. מהאורח כלפי בעל הבית יש משהו חוץ מכוונה? לא. על ידי הכוונה הנכונה הוא מתחיל לקבל מבעל הבית את כל מה שבעל הבית נותן לו ואין לו שום בעיה בזה. לא בושה ולא שום דבר.

שאלה: האם בכל פעם שאנחנו מגיעים לרמה חדשה של אמונה אז מסתלק האור? כמו שכתוב, כשמסתלק הכלי ההוא אז מסתלק גם האור?

ודאי שהאור תלוי בכלי. הכלי תלוי במסך. מסך זה כוח ההתגברות.

תלמיד: האם כשמגיעים לרמה חדשה והאור כל הזמן מסתלק, אז איך נגיע לתיקון הסופי? היכן מסתיים התהליך הזה?

אבל כל פעם אנחנו עוברים למדרגה יותר עליונה. כל פעם אני הולך על הרצון, על הופעת האור, על כלי יותר גדול.

שאלה: שמעתי שכלי מסך וכלי אמונה שווים. עם כמה כלים אדם עובד? האם זה רק כלי אחד שעובר צורות?

זה רק כלי אחד, אנחנו לפעמים קוראים כך ולפעמים קוראים כך.

שאלה: האם לעשירייה יש מסך משותף, ואם כן, האם אפשר לבנות אותו רק ביחד?

לעשירייה יש מסך משותף, אבל אנחנו בינתיים לא יכולים לבנות אותו יחד. אין בינינו בינתיים חיבור, חיבור כזה שיהיה מסך משותף.

שאלה: האם המסך הוא גם כלי?

מסך זה הכלי.

שאלה: האם המסך הנוכחי הופך לרצפה, לתחתית של השלב הבא?

כן.

שאלה: האם הקטע הזה מדבר על ביטול שלי כלפי החברות?

כן. ביטול שלי כלפי החברים. נכון. זה בעצם מה שאני צריך לעשות על כל מדרגה ומדרגה.

שאלה: האם בפעולה הזאת של ביטול מתגלה מקום לגילוי כוח האמונה?

כן.

שאלה: האם הזדככות המסך הכוונה לזיכוך הרצונות לקבל שלנו?

כן.

שאלה: אם יש לי חברה שעוברת מצבים לא פשוטים, קשיים, מה עוד אני יכולה לעשות מלבד להתפלל עבורה, לתמוך בה, לסייע לה? מה עוד אני יכולה לעשות?

אנחנו קראנו הרבה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש ביחס בין החברים, בחיבור בין החברים, עזרה הדדית. אתם לא זוכרים כלום? אני צריך לארגן את יתר החברות שאנחנו כולנו נתחבר ונתחיל לעבוד יחד על אותה חברה שהיא זקוקה לעזרה שלנו.

ואיכשהו להגיע אליה ולהתחיל לעשות סביבה כל מיני פעולות עד שאנחנו מושכים אותה ומכניסים אותה לתוך הפעילות שלנו. ואז היא נכללת מהכלים שלנו. וזה העיקר, שהיא נכללת מהכלים שלנו. ואז היא עוזבת את המצבים שלה שהיו לה קודם וכך היא מבריאה מכל הבעיות.

שאלה: האם הזדככות המסך היא תנאי כדי להשפיע לתחתון?

הזדככות המסך הנעשית על ידי האור העליון הכרחית כדי להיכנס לקשר חדש בין התחתון לעליון.

תלמיד: זאת אומרת, היכולת להשפיע לתחתון היא רק דרך הזדככות המסך?

כן. כי אין התחדשות במדרגה אם אין הזדככות המסך.

שאלה: האם מסך שמזדכך מורגש כתענוג או סבל אצל הנברא?

הכול תלוי במצב בו הנברא נמצא. בדרך כלל זה מורגש בנברא כתהליך התחדשות. כל הפעולות הרוחניות בנברא בצורה הנכונה מורגשות כהתחדשות, התעלות למעלה מהמצבים הקודמים. כל פעם מעלים ומעלים.

קריין: קטע 41.

"עבודה, שהוא בבחינת ההכנה להכנס לרוחניות אמיתית. היינו, שבשעה שהוא מקבל על עצמו להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". 

וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית." 

(הרב"ש. מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)

שאלה: כדי שהתשובות שלך ישפיעו בצורה הכי טובה, באיזה כלי אנחנו אמורים לקבל אותן, האם בכלי אמונה?

כן. בכלי של אמונה.

תלמיד: כלומר?

כלומר בכלי של אמונה.

תלמיד: איך התשובות שלך יישארו בזרימה שנוכל להשתמש בהן בצורה נכונה?

יש ידיעה ויש אמונה. אנחנו מקבלים את זה בכלי של האמונה.

שאלה: כתוב כאן שאין מה לפחד. אם הוא ייפול לכלי דקבלה הרי בכל זאת הוא משתדל לצאת מאהבה אגואיסטית. איך לבנות כזה מצב שבאמת לא אפחד מזה שייתנו לי משהו שלא אוכל להתמודד איתו?

אני משתדל לתאר מצב בו אני כל הזמן נמצא בתהליך של השפעה יותר ויותר מתגברת, עם החברים, עם הלימוד, עם הקבוצה, עם כל דבר ודבר. ואז אני מעלה את עצמי יותר ויותר למעלה מהדעת וזה הופך אצלי לרצון, לנטייה קבועה, שאיתם אני מגיע לדרישה המיוחדת הזו. "אני רוצה להיות בכלי של אמונה".

תלמיד: אפשר להימצא בכלי דאמונה מעל כל מה שמתרחש ולהחזיק בו?

כן. ודאי שכן. יש עליות וירידות. אבל אנחנו מתקרבים לזה.

שאלה: בקטע מס' 41 בפסקה הראשונה כתוב "כבוד אלקים". למה הכוונה?

"כבוד אלקים הסתר דבר", זה שאני לא רוצה לראות, לגלות, את הבורא בצורה ברורה בתוך הכלים דקבלה שלי, כי מתוך כבוד אני לא רוצה להתקרב מדי אליו. בדומה למה שאנחנו עושים בעולם הזה לאנשים שאנחנו מכבדים אותם, אנחנו לא מתקרבים מדי, כי זה כאילו זלזול בגדלות שלהם.

שאלה: האם הוא צריך את גילוי הרע כדי באמת לרצות לעבור לעבודה באמונה למעלה מהדעת ולא לפחד שההארה תהפוך לקבלה לעצמו?

כן. תמיד אנחנו צריכים שהרצון לקבל יפתח יותר ויותר. או שאנחנו דורשים את הצמצום, או שדורשים את המסך, או שדורשים הכנעה, חיבור, לא חשוב. אנחנו צריכים גם ללמוד כמה אנחנו יכולים להרוויח על ידי החיבור בינינו, האם זה אקוויוולנטי לעלייה הרוחנית וכן הלאה. כך אנחנו צריכים עוד ללמוד לעבוד.

שאלה: אנחנו לומדים שכדי להיכנס לרוחניות יש ללכת רק מעל הדעת. עושה רושם שכשפועלים כך אז מגיעה איזו כבדות, כאילו תולשים ממך את הנשמה. איך אנחנו יכולים להילחם בכבדות הזאת?

מקובלים כותבים בהרבה מקומות. הכבדות שייכת לדרגות לאמונה למעלה מהדעת, כשאנחנו צריכים להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה. זו בעיה וזה יעבור לאט לאט.

שאלה: האם בקטע האחרון שקראנו עכשיו, המקובל מתאר מצב של לשמה או שזה עדיין בדרך לשמה?

זה אותו הדבר. בדרך לשמה או לשמה, זה לאותו כיוון, אותו מאמץ.

שאלה: למה הצורך שלי לתת נמצא מעבר למסך, למה האהוב מתחבא, נסתר, במקום להתגלות ולהגדיל, להעצים את פעולות ההשפעה בכך?

הוא רוצה שאתה תשיג אותו, שאתם תתחברו במדרגה שלו ולא במדרגה שלך לכן הוא נסתר.

שאלה: כתוב כאן "כבוד אלקים הסתר דבר". אבל אנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים לגלות את הבורא. איך זה משתלב?

זה נקרא גילוי בהסתרה. "ספרא דצניעותא". אנחנו רוצים לגלות, אבל רק על ידי צמצום, מסך ואור חוזר. זו כל חכמת הקבלה שלנו. אחרת אנחנו לא יכולים לפתוח, לגלות את הבורא, את העולם העליון. שום דבר לא נוכל לגלות אם אנחנו נלך בכלים הרגילים שלנו, אלא רק בכוח האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך יוצא שהבורא יהיה גם הכי גדול ומכובד וגם הכי קרוב?

בגלל שיש לנו כלים דקבלה שעובדים בעל מנת להשפיע, אז יוצא למרות שאנחנו הפוכים מהבורא אבל אנחנו יכולים להתקרב אליו. ודווקא על ידי כוח העביות שלנו, אנחנו מתקרבים.

תלמיד: איפה ההתקרבות מורגשת בידיעה או באמונה?

התקרבות מורגשת בתוך הכלי שלנו. אחרי ההכנה אנחנו עושים צמצום, מסך, זיווג דהכאה, ואז מרגישים את עצמנו קשורים לבעל הבית.

שאלה: כאשר מגיעה מדרגה חדשה, זה תמיד מצב לא נעים. אם אני מבינה ומקבלת את זה על עצמי, האם זה כבר יכול להיות חלק מההודיה שלי לבורא, או שבכל זאת אני צריכה איכשהו בצורה פנימית להסכים עם קבלת המדרגה החדשה שהבורא נותן לי כעבודה?

את צריכה להסכים.

תלמידה: כלומר, עד אותה נקודה שאני באמת מהלב מודה על המדרגה החדשה?

כן.

קריין: קטע 42.

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. 

וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. 

ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת." 

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

קריין: 43.

"מטעם, שהיה לו הכנה מקודם, על ידי זה שקבל עליו את הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שע"י שעסק בדביקות והדביק את עצמו מהשורש, על ידי זה זכה לבחינת דעת. זאת אומרת, שהדעת שהשיג בבחינת אמונה, היתה נגלה אמיתית. נמצא מזה, שמחשיב בעיקר את הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת, שזכה עכשיו לגלוי שמותיו להמשכת שפע. 

לכן צריך עכשיו להתחזק יותר על ידי הדעת. ולקבל עליו בחינת למעלה מהדעת היותר גדולה. והיינו, משום שעיקר דביקות בשורש הוא רק ע"י האמונה. וזה כל עיקר מטרתו. וזה נקרא קבלה, היינו הדעת שהמשיך על מנת להשפיע. שעל ידי זה יוכל לקבל עליו בחינת אמונה למעלה מהדעת, בשיעור היותר גדול בכמות ובאיכות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ז. "ענין קבלה להשפיע")

קריין: 44.

""החכמה בחוץ תרונה, וברחובות תתן קולה, מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו". 

פירוש, כשהאדם זוכה לדביקות השם ית', אזי השכינה הקדושה אמרה לו, שזה שהיה צריך מקודם להיות בבחינת פתי, זהו לא מפני שהאמת הוא כך, אלא שהסיבה היתה, מטעם חסר לב. דהנה אנו אומרים: "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". 

זאת אומרת, שאח"כ, כשזוכין לדביקות אמיתי, אזי אין זה נקרא בחינת פתי, שאגיד שהוא למעלה מהדעת. אלא אדרבא, שהוא צריך לעבוד, ולהאמין על עבודתו, שהיא למעלה מהדעת, אף על פי שהוא רואה בחושיו והרגשיו, שהעבודתו הוא בתוך הדעת. ממש להיפוך, שמקודם היה רואה, שהדעת אינו מחייבו את העבדות, ממילא היה צריך לעבוד למעלה מהדעת. ולומר, שבזה יש דעת אמיתי. 

זאת אומרת, שהוא מאמין, שהעבדות הוא מציאות אמיתי. ואח"כ הוא להיפוך, שכל עבודתו מחייבו אותו את הדעת שלו, היינו הדביקות מחייבו את העבודות. אלא שהוא מאמין, שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת. מה שאין כן מקודם, שכל מה שהוא בלמעלה מהדעת, הוא בתוך הדעת." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ה. "החכמה בחוץ תרונה")

שאלה: בקטע הקודם כתוב "למשוך את שמותיו של הקודש ברוך הוא". מה פירוש?

זה שאנחנו מזכירים כל מיני השפעות של הבורא עלינו.

תלמיד: באיזה כלים אנחנו עושים זאת?

אנחנו עוד לא עושים זאת כי אין לנו את הכלים, הוא אומר זאת לגבי העתיד.

שאלה: גם בקטע הקודם נאמר למשוך?

יש הרגשה ויש ידיעה, כשאין לנו הרגשה אנחנו צריכים לעבוד עם ידיעה.

שאלה: איך נזהה את המסך בעשירייה, איזה תחושות נחווה?

נחווה שיש לנו כוח המחבר אותנו, מעלה אותנו ומדביק אותנו לבורא, זה נקרא שאנחנו עובדים עם מסך משותף.

שאלה: מה הכוונה שהכוח הדוחה הוא עיקר הכלי?

כמו שאנחנו לומדים מלכתחילה, צמצום, מסך ואור חוזר הוא הכלי ברוחניות.

תלמיד: מה זה אומר שהכוח הדוחה הוא עיקר הכלי?

זה כוח הדוחה את התענוג.

שאלה: למה הוא מתכוון ב"שפע" כשהוא אומר שהשפע לא ייפסק?

החיבור עם הבורא המורגש בנו כשפע הבא ממנו, אף פעם לא נפסק, אלא אם כן אדם נמצא במצבים שהוא לא רוצה או לא מסוגל להרגיש אותו.

שאלה: מהי הזדככות המסך?

הזדככות המסך זה שאין לי כוח התגברות על התענוגים שבעל הבית מעמיד בפניי.

שאלה: האם ביטול בעשירייה הוא כמו צמצום או כמו הזדככות המסך?

ביטול בעשירייה זה כנראה התכללות בעשירייה, דבר שעלינו לכבד מאוד. אחר כך כתוצאה נוכל לראות מה התוצאה מהביטול, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה שלו.

שאלה: האם הרב יכול לתת דוגמה של הליכה מעל הדעת?

נניח שאני חושב ומרגיש כך וכך ולמרות זאת אני עולה למעלה מזה ומתחבר לחברים ומוסר להם את הכוחות, הכוונות שלי, כדי ללכת לפי מה שהם מחליטים. זה כבר כוח אמונה למעלה מדעתי.

שאלה: האם אני יכול להוות מסך עבור כלים של החברים או מסך הוא רק עבור הכלים שלי?

אני יכול להוות מסך עבור כלים של החברים בכך שאני מתחבר אליהם ועוזר להם לצאת ממצבם. זה מה שאנחנו עושים, בדומה למטפסי הרים הקושרים עצמם בחבל כדי לעזור זה לזה וכך הם עולים למעלה.

שאלה: בכל הקטעים חוזרת העצה להאמין, לדוגמה להאמין שתפילתו התקבלה. אני יכול להבין איך לשחק זאת כלפי חוץ, אבל מה זה אומר מבחינתי בפנימיות שלי להגיע למצב שאני מאמין שתפילתי התקבלה?

איך אתה מבין שתפילתך התקבלה? אתה ממשיך לעבוד ורואה שמה שביקשת נכלל בפעולות הבאות שלך, כמה הבורא, החברים משתתפים איתך.

שאלה: כשמתחילים את העבודה רוצים לדבוק בבורא, לגלות אותו. ואז אתה שומע שצריך לעבוד בעשירייה ולהתבטל, אבל לא מאמין בזה והולך למעלה מדעתך. לאחר מכן אתה מקבל איזו הארה ונהנה מהעבודה, אתה רוצה לעבוד בה ובא כבר ממקום של רצון בתוך הדעת. איך מפה עכשיו ללכת למעלה מהדעת?

לפי ההסבר שלך אני לא יודע, תצטרך לחשוב עליו.

תלמיד: אתה יכול להסביר את הפסקה האחרונה בקטע 44, הוא אומר שהעבדות הופכת לחלק האמיתי בחיים שלך ואז אתה כבר לא פתי אבל עדיין צריך ללכת בלמעלה מהדעת.

אחרת לא תלך, אחרת אתה לא תהיה בעבדות.

תלמיד: אבל בדעת שלי אני רוצה את העבודה הזאת, אז איך אני הולך בה למעלה מהדעת?

אתה בדעתך מחליט שאתה צריך ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: אבל אני כבר עובד, אז למעלה ממה אני הולך?

אני לא מבין, אתה כאילו מסתובב סביב הזנב. תחליט באיזו נקודה אתה מתחיל.

תלמיד: ההתחלה שלי היא שאני רוצה לעבוד בעשירייה, משהו שפעם לא רציתי והיום אני רוצה. איך מפה אני עולה למעלה מהדעת?

אתה מבטל את עצמך כלפי העשירייה כדי לעבוד איתם יחד, ואז אתה כבר הולך בלמעלה מהדעת.

תלמיד: זה לא כל כך ברור.

תעשה ותראה.

שאלה: בעולם הזה אדם שרוצה להיות מקצוען לומד כמה שנים, עובד כמה שנים, ואז עוסק במקצוע. האם כשאנחנו רוצים לרכוש מעל הדעת עלינו לפעול באותו אופן?

כן, גם אנחנו צריכים ללמוד, ללמוד הרבה ולא לחשוב שאנחנו מבינים, מרגישים, או נמצאים בזה עד שאנחנו מתחילים לקבל הבחנות רגשיות ושכליות ברורות, ובודקים אותן במשך התהליך שלנו. זו עבודה לא פשוטה.

זה שהיום אחרי כמה שיעורים אנשים יכולים להחליט אם הולך להם, לא הולך להם, זה בסדר, זה לא בסדר, כבר היו דברים מעולם. בכל דור ודור יש אנשים שמתחילים בפועל להכיר את הפעולות של אמונה למעלה מהדעת, ואז הרבה מהם רואים שזה כאילו לא נכנס, זה לא הולך, זה לא נדבק אלי, וזה לא נכון. פשוט לכל אחד יש כאן כניסה מיוחדת, פרטית הייתי אומר. והוא צריך להתאים את עצמו לכניסה ללשמה. אבל כל אחד צריך לדעת שיש לו שם מקום, ועתידו נמצא שם, אחרת לא יהיה תיקון עולם.

תלמיד: זה משהו שיכול להפוך לטבע שני, או שזה תמיד יהיה בהתגברות וכן הלאה?

זה חייב להיות טבע שני, דרך התגברות.

שאלה: לגבי הקשר בין האור לכלי. באחד הציטוטים שקראנו כתוב שכשאור מופיע, הוא מבטל הכלי של האמונה. אבל לא אמור להיות קשר בין האור לכלי? האור לא אמור להופיע בתוך הכלי?

כן, אבל זה שהוא מבטל את הכלי של אמונה, זה נקרא שהוא נותן לכלי לעלות לדרגה יותר גבוהה. הוא מבטל את המסך הנוכחי, כדי שהכלי יעלה לדרגת מסך יותר גבוהה, לדרגה יותר גבוהה, ולרכישת אור יותר גדול, ויהיה דבקות הבורא המתגברת.

תלמיד: אבל העבודה היא לא ליצור קשר בין אור לכלי?

אבל זה נעשה בתוך הפעולה עצמה.

תלמיד: הפעולה עצמה היא לא כלי של אמונה?

היא כלי של אמונה.

תלמיד: אבל הוא כותב שהאור מבטל את הכלי של אמונה.

איפה זה כתוב?

תלמיד: זה כתוב בציטוט 40 .

בואו נקרא. "ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי." זאת אומרת כוח הדוחה שיש בהמסך, זה עיקר הכלי. "כשנסתלק הכלי ההוא," כוח הדחיה, "אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע.

וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר'. "הזדככות המסך")

תלמיד: יוצא שברגע שמגיע אור, הוא מבטל את האמונה, וכל העבודה היא ליצור כלי של אמונה.

הוא נותן בזה אפשרות ללכת הלאה. רק כשיכנסו כל האורות לכל הכלים, ואז לא יהיה לחץ מבחוץ על הכלי מהאור מקיף, אז הכול יסתדר.

תלמיד: מה המילוי של הכלי? מה החיות של כלי אם האור מבטל אותו?

החיות של הכלי היא האור שנמצא בו.

תלמיד: אבל זה בדיוק מה שקראנו, הוא כותב שברגע האור ממלא, הוא מבטל את הכלי.

כן, ואז הוא צריך לאור יותר גדול. איך אנחנו לומדים בתע"ס? שהאור המקיף לוחץ, והכלי מזדכך, הוא מזדכך עד הכתר, כל פעם האור לוחץ עליו, והוא חייב להזדכך, הוא מזיז את כל הכלים לגמר התיקון.

תלמיד: אז אין לו מילוי?

יש מילוי, אבל כל פעם המילוי הזה מסתלק.

תלמיד: ובמה הוא אוחז בכלי של האמונה אם זה מסתלק? במה יש כאן כלי של אמונה, אם האור מבטל אותו?

הוא מצידו מוכן להסתפק בכלי של חסדים, מצד העליון הוא חייב להיות במילוי של כלי החכמה, כי זו בעצם מטרת הבריאה, גילוי הבורא זה אור החכמה. ואז יוצא שהפשרה ביניהם, זה שאור החכמה יתלבש באור החסדים, ושניהם יהיו מלאים. זה נקרא "שני המאורות הגדולים", יש כל מיני מצבים כאלו, וזה מה שאנחנו נקבל בסופו של דבר בגמר התיקון.

תלמיד: אז איפה המגע בין האור לכלי אם האור מבטל את הכלי?

איפה המגע בין האור והכלי? במסך.

תלמיד: וכשיש מסך, האור לא מבטל את הכלי של האמונה?

לא, המסך עומד ודווקא מקשר בין האור לכלי.

תלמיד: ומאיפה אתה מביא את המסך?

מאותו אור שרוצה להיכנס. רק מפני שאני לא רוצה לקבל אותו, אני מקבל מאותו האור את כוח המסך, כוח הדוחה, כוח הצמצום. הכול מגיע מהאור.

תלמיד: אז מה מניע את הכלי לרצות את המסך? הרי הטבע הוא שהאור ימלא אותו כל הזמן, וכאן כאילו אם הוא ימלא אותו, הוא יבטל אותו.

בושה. כוח הבושה מניע אותו.

אבל אלו שאלות טובות. חשוב כל פעם לעורר ככה את היסודות, זה טוב.

שאלה: בקטע 44 כתוב "הוא מאמין, שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת." תסביר בבקשה את המשפט הזה.

בסופו של דבר מה שאנחנו מגלים ברוחניות זה באמונה למעלה מהדעת, רק בכוח הדחיה, בכוח ההשפעה, שאנחנו בונים על פני הרצון לקבל שלנו. כל פעם כשאנחנו עולים על פני הרצון לקבל, אנחנו מפעילים את עצמנו למעלה מהרצון לקבל, ובצורה כזאת אנחנו ומתחילים להרגיש את העליון.

איך להסביר את זה? נניח במשפחה, הרבה פעמים האישה אומרת לבעלה "אתה לא מבין אותי". הוא לא מבין אותה. למרות שכאילו הכול בסדר, הכול מובן, אבל הוא בכל זאת לא מבין אותה. גם כאן זה כך, אנחנו צריכים להתקשר בינינו, אבל אנחנו לא מבינים זה את זה, וזה מה שכתוב כאן, "זאת אומרת, שהוא מאמין, שהעבדות הוא מציאות אמיתי. ואח"כ הוא להיפוך, שכל עבודתו מחייבו אותו את הדעת שלו, היינו הדביקות מחייבו את העבודות. אלא שהוא מאמין, שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת. מה שאין כן מקודם, שכל מה שהוא בלמעלה מהדעת, הוא בתוך הדעת." הכול תלוי בזווית שבה אנחנו מסתכלים על העולם.

(סוף השיעור)