שיעור צהריים 24.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1737,

מאמר 292 "הבולם עצמו בשעת מריבה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1737, מאמר 292, "הבולם עצמו בשעת מריבה".

הבולם עצמו בשעת מריבה

טבת תשל"ב

"אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א).

להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים.

ויש להבין זה על דרך המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצר הרע תיכף מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, אז היצר הרע שואל אותו, מה יהיה לך מזה. על זה יש ד' תירוצים:

א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א).

ב. על מנת שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצר הרע, שהוא לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. וגם זה נקרא שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה.

ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התורה ומצוות שלו.

וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.

כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר.

מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו.

ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת.

ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".

וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת."

שאלה: מה זה להיות בהצנע לכת בזמן מריבה עם האגו?

הצנעת לכת, את יודעת מה זה.

תלמידה: כן. אבל מתוארות ארבע סיבות בזמן מריבה עם האגו, האחת היא לנקום באגו, השנייה לקבל כבוד, השלישית הצנע לכת. איך אני אהיה איתו בהצנע לכת בזמן המריבה?

הוא בכוונה לא רוצה להראות לחיצוניים, לכולם, שהוא עוסק בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדו אותו ולא יתנו לו כבוד, ואז הוא יוכל להמשיך בצניעות.

תלמידה: כלומר אני לא אכנס איתו בכלל לעימות, אני אהיה כל כך שקטה שהוא בכלל לא יקפוץ.

כן.

הבולם עצמו בשעת מריבה

טבת תשל"ב

"אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א).

להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים.

ויש להבין זה על דרך המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצר הרע תיכף מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, אז היצר הרע שואל אותו, מה יהיה לך מזה. על זה יש ד' תירוצים:

א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א).

ב. על מנת שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצר הרע, שהוא לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. וגם זה נקרא שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה.

ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התורה ומצוות שלו.

וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.

כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר.

מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו.

ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת.

ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".

וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת."

שאלה: אם אני מבינה נכון המריבה הזאת היא רוב הזמן נסתרת מאיתנו. ברגע שאנחנו באים לעשות פעולת השפעה מתנהלת מריבה מאיפה לקבל את המוטיבציה למעשה. האם אנחנו צריכים לעורר או לגלות את המריבה על ידי השאלה "למה", ולגלות מה הדיון שמתנהל בתוכי כדי לראות איפה אני יושבת בארבע בחינות וכך להתקדם?

נגיד שכן.

תלמידה: ואם אחרי הפעולה אני מגלה שבאמת עשיתי את זה מסיבה א' כדי לעצבן מישהו, מה עכשיו העבודה?

מיד להפסיק ולזכור שבפעם הבאה לא תעשי כך. "אין חכם עומד על דבר מצוה אלא שעבר עבירה קודם"¹. "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"².

תלמידה: מה שהניסיון נותן, האם זה לגבי פעולה ספציפית או לגבי רצון ספציפי? בפעם הבאה שאני אעשה פעולה מה מבטיח שאני לא אחזור על זה? עשיתי, ראיתי, הבנתי שפעלתי מתוך רצון לקבל שכר או מתוך רצון לקבל כבוד, ואני אומרת שבפעם הבאה זה לא יקרה וזה עוד פעם קורה. מה השתבש בדרך, מה לא עשיתי נכון?

שום דבר. את צריכה לזכור את המצב שמגיע אלייך ושאת עובדת נגדו.

תלמידה: האם אפשר להתייחס לזה כפרוטה ופרוטה שמצרפים לחשבון?

גם כן.

שאלה: קודם הוא פתח בדוגמה של ריב בין שני בני אדם, ואחר כך הוא כותב על ריב ביני לבין האגו שלי, על זה מדובר. והוא כותב לא להשיב לו, אבל הוא כן נותן ארבע תשובות שאפשר להשיב לאגו. האם להשיב לו את התשובות האלה או עדיף לא להתייחס?

מה את חושבת?

תלמידה: כנראה להשיב לו. האם אלו התשובות שאני אמורה להשיב לו?

כן.

תלמידה: אני לא מבינה את התשובה הראשונה. אם אני משיבה לו שכוונתי לנקום או כדי לצער את השני, איך זה אמור להרגיע את האגו שמתנגד ללימוד תורה שלי?

כתוב, "א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א)."

זה לא ברור.

תלמידה: כן, מי זה הראשון, מי זה השני, את מי אני רוצה לצער, במי אני רוצה לנקום?

את היצר הרע. את רואה עד כמה הוא בונה בך את דרכו, דרך הרוגז שלך על הזולת, וכמה את באמת רוצה בזה לצער את השני, וזה לא לשמה. "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו", כלומר ההיפך, הוא הגיע למצב שיותר טוב ש"לא הם ולא שכרם"³ כמו שאומרים. הוא לא חושב על הרווח, הוא חושב איך לסדר את האדם שמגיע אליו ודורש ממנו משהו, ואז הוא לא מרוויח בזה שום דבר רוחני.

תלמידה: כלומר עליי לרצות לפעול ללא שום רווח.

לא, יש כאן ארבע תשובות, מה אני עושה אם אני מתעורר לריב נגיד, או לעשות משהו. אז הוא נותן לנו ארבע תשובות, אחת היא לשמה, השנייה לא לשמה, ועוד שתיים שהן עם מריבות.

תלמידה: לפי המאמר אני רואה שהוא גם מתייחס ליחסים בין בני אדם וגם ליצר הרע. האם אפשר לראות את זה גם בצורה כזאת וגם בצורה כזאת?

כן.

תלמידה: הוא כותב בהתחלה שאם יש מריבה, אז לא לנקום, לא לצער את השני. יכול להיות שאנחנו לא מצערים את השני ולא נכנסים למריבה, אבל האם לכן כתוב "בתחבולות תעשה לך מלחמה" ולא ישר?

נגיד. לא על זה מדובר, אבל כן.

תלמידה: כלומר את המלחמה חייבים לעשות בסופו של דבר, השאלה איך עושים אותה, נגד היצר הרע או נגד האדם השני.

כן.

שאלה: לגבי לשמה, הוא כותב "הקהה את שיניו". מה זה הקהה את שיניו?

בלי הסבר. תהיה נגדו וזהו.

תלמידה: האם בלי הסבר זה מנטרל לנו את האגו, זו דרגה שמגיעים אליה?

לא. הוא לא נותן לך כאן פתרון איך לנטרל את האגו.

תלמידה: מה אני מרוויחה מזה שאני לא נותנת לו תשובה? הרי האגו ממשיך עד שהוא מקבל תשובה.

כן.

תלמידה: אז מה זה הקהה את שיניו?

את הולכת נגדו, אבל זה לא פתרון.

תלמידה: אז מה כן הפתרון?

הפתרון הוא אחר כך, ב"ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת."

תלמידה: אנחנו צריכים להגיע למעלה מהדעת כדי להגיע לדרגה הזאת של "הקהה את שיניו".

כן.

שאלה: לגבי ד', כשהוא מגיע לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, כתוב אחר כך "ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה". איך הוא יכול להגיע לעבוד לא על מנת לקבל פרס, אם עוד אין לו אמונה?

חלקית יש לו, רק לא שלמה.

תלמידה: מאיפה הוא מקבל אותה, בזה שעובד בדרגות הקודמות?

כן.

תלמידה: אז הוא מקבל קצת כוח אמונה ועל ידי זה הוא הולך למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: כששני אנשים רבים זה עם זה, כבר העולם לא יכול להתקיים. מה זה אומר?

כי מריבה היא נגד החיבור בין בני אדם, נגד המטרה שאליה אנחנו צריכים להתקרב, להגיע.

תלמידה: מי גורם למריבה בין בני אדם? הבורא גורם למריבה, או שיש באמת סיבה שיכולה לגרום למחלוקת בין בני אדם?

זה לא חשוב, העיקר שאדם מרגיש שמתוכו צומחת מריבה.

תלמידה: ואם הוא בולם את עצמו, זה הפתרון למריבה? כשמישהו בולם את עצמו זה עושה חיבור?

זה לא עושה חיבור, אבל באותו זמן שהוא עושה על עצמו צמצום, מחזיק את עצמו, סוגר את עצמו, מתוך זה אנחנו כבר יכולים להגיע לשלום, לשלמות, להשלמה.

תלמידה: הרבה פעמים אחרי שנגמרת המריבה ומסתכלים אחורה רואים שזה היה סתם איזה קמצוץ קטן שגרם למריבה.

זה לא חשוב, זה נוגע לרצון המרכזי של האדם באותו הרגע, ואז הוא מוכן ללכת על הכול.

תלמידה: לפעמים קורה שבעשיריות מתפתחות מריבות שנמשכות תקופות ארוכות.

זה כבר מקושר עם גאווה. אפילו אם אני לא צודק ואפילו אם אני רואה כמה אני מפסיד, עם כל הצדק שלי ועוצמת הרגש והזעם, אני לא יכול להסכים. זה העיקר.

תלמידה: אז מה אדם עושה במצב שעם כל הזעם, הוא לא מסוגל להסכים?

הוא צריך בכל זאת לחפש איך הוא עולה מעל האגו שלו, איך הוא מרגיע אותו, איך הוא מתחיל לסדר אותו, להחזיק אותו בידיים, כך שהוא ינהל את האגו ולא האגו ינהל אותו.

תלמידה: החברים שלו בעשירייה יכולים לסייע בסיטואציה כזאת?

לפעמים כן. אבל בדרך כלל אדם שמרגיש את הדברים האלה, לא יכול להתנגד להם. הוא לא יכול לסובב את עצמו כך או אחרת, זה מאוד קשה. רק בתנאי שהחברים רואים במה הוא נמצא והם עוזרים, כל אחד לאחרים.

תלמידה: באותה מריבה כשמישהו חם על השני, יש גם את השני, ואולי הוא פחות חם. מה השני יכול לעשות?

הראשון לא ישמע אותו.

תלמידה: אנחנו מתקרבים עכשיו לכנס ושמעתי בשיעורים שיש פה ושם מריבות חמות בעשיריות שאפילו נמשכות הרבה זמן, ולא היינו רוצים להגיע לכנס בצורה זו, היינו רוצים שהחברה תהיה על מרבד של אהבה. יש לנו עוד זמן עד הכנס לחמם את האהבה בינינו, איך אנחנו יכולים, בכל העשיריות, להתרומם ולכסות על הכול באהבה?

צריכים לא להסתכל על האחרות, אלא קודם כל, כל אחת צריכה להגיד "אני נותנת דוגמה". ואז מכל הדוגמאות האלה יהיה לכן כוח, שלא תתביישו ובאמת תעשו התקרבות במעשים ביניכן. זה מה שאני ממליץ.

שאלה: מה ההבדל בין תירוץ ג' לד', בין "לשמה" ל"אמונה מעל הדעת", מבחינת השכר? בתירוץ ד' אני באמונה מעל הדעת, אבל אני כן רוצה להתגבר, שזה ייכנס לי לאמונה בדעת. יש איזה הבדל מבחינת השכר?

מה ההבדל בין תירוץ ג' לד'? תירוץ ד' הוא שלא על מנת לקבל פרס. וג', שהוא לומד לשמה, בהצנע לכת, ואף אחד לא רואה את זה, הוא לא רוצה שייראו את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדו אותו עבור התורה והמצוות שלו.

תלמידה: הוא עושה את זה בשביל הבורא, באמונה מעל הדעת זה גם בשבילו.

תירוץ ד' הוא שלומד שלא על מנת לקבל פרס, ותירוץ ג' זה שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, זאת אומרת, הוא לא מראה לאף אחד בעצם שהוא נמצא בעבודה לשמה.

שאלה: אני מבינה שבכל מקרה, לא משנה מה מצבי האמתי מתוך הארבע, אני צריכה לבלום את פי. כך רב"ש התחיל את המאמר, בכל מקרה לבלום את פיו. ואני רואה את ארבע האפשרויות האלה כבירור פנימי שלי על מצבי האמתי, על הכוונות שלי.

כן.

תלמידה: אז אם הפעולה החיצונית היא לבלום את פי, איך אפשר לשמש דוגמה? האחר לא יודע מה מצבי האמתי אם אני שותקת.

כן, אבל בכל זאת, מכל מיני תנועות, מילים, האחרות צריכות להבין את המצב שלך.

תלמידה: בסוף המאמר רב"ש אומר שאם העבודה היא לא על מנת להשפיע, אין לי מה להשיב. איך משיבים כשיש כוונה להשפעה?

רואים את זה לפי התגובות שלך.

תלמידה: אם העבודה היא לא על מנת להשפיע, התגובה היחידה החיצונית היא לשתוק. אבל מה עושים כשיש כוונה להשפיע, מה זה להשיב בצורה נכונה?

בזה שאת מתקשרת לחברות בפועל ומעוררת אותן להתעלות למעלה מהרצון לקבל הכללי.

תלמידה: זאת אומרת, אם אנחנו מלמדים זכות על החברים, אפילו אוטומטית, אז אני עושה פעולות של אהבה למרות המצב?

כן.

תלמידה: וזה נקרא התחלה של להשיב על מנת להשפיע.

כן.

שאלה: מה כל כך חמור במריבה בין שני אנשים, עד שהעולם יכול להפסיק להתקיים?

זה נגד החיבור, את ממשיכה כביכול את השבירה.

תלמידה: יש את הסיפור על קמצא ובר קמצא, שממריבה בין שני אנשים על גאווה וכבוד, חרב בית המקדש. אבל יש עוד מיליארדי אנשים אחרים בעולם, איך שני אנשים יכולים להחריב את העולם?

לא חשוב מה קרה שם, אנחנו צריכים להבין שמריבה בין שניים, גורמת לחורבן.

שאלה: נניח שהאדם בולם את פיו בזמן מריבה, אבל בתוכו יכול להיות היצר הרע ממשיך "לחמם" אותו כי הוא לא מוצא פתרון, לא מוצא צדק, אין לו מנוחה מהמצב הזה. מה עושים עם הדיבור הפנימי שממשיך לחמם את האדם?

מה עושים? קודם כל מבינים שאם יש לי יחסים מקולקלים עם מישהו, זה נגד הטבע של הבורא, ולכן אני צריך להפסיק יחס כזה לזולת ולהשתדל לתקן אותו.

תלמיד: יש אנשים שיש להם טבע מאוד רגוע.

זה לא חשוב.

תלמיד: יש אנשים שהם יותר רגועים ויותר קל להם להמשיך, ויש כאלה שישתקו, כמוני, אבל מבפנים אני מתפוצץ. איך מכבים את השריפה הזאת, איך אדם מאזן את ההרגשה הזאת?

על ידי כך שמבינים שקיבלנו זאת מהבורא ויחד עם זאת אנחנו צריכים לחיות ועל פני זה לקשור קשר בין כולם עד גמר התיקון. לא יעזור להגיד, אנחנו כאלה וכאלה, אלא יש חוק, אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו למעלה מדעתנו מה שלא יהיה.

שאלה: מריבה בין שניים, הבורא שולח, ולנו יש זכות בתוך המריבה לדעת שהכול ממנו והכול בתוכנו שזה מקום להתפתחות, מקום לגדול יותר, האם זה נכון?

כן.

שאלה: הוא כותב "וזה נקרא תולה ארץ על בלימה. היינו אין לו שום יסוד שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת." מה זה תולה ארץ על בלימה, מה זה אומר?

איך להגיד את זה בצורה יפה?

קריין: שאין שום סיבה נראית לעין לעבודה, אין שום תירוץ.

תרגום המילולי?

קריין: שאין שום סיבה, תירוץ הגיוני לפתרון, למה שהוא עושה. אין לו במה להיאחז אולי.

כן.

שאלה: מה העבודה הפנימית של בלימה בזמן מריבה, איזה תרגיל יכול לעזור באמת?

לסתום את הפה.

שאלה: שתיקה.

כן.

שאלה: בג'' אם הבנתי נכון, יש שם בכל זאת שכר, שכר מהקדוש ברוך הוא.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, ההצנע לכת אולי זה המקום שאני מבקשת מהבורא בשקט ולא ברעש, שהעבודה היא מול הבורא. ובד' לעומת זה, אני אפילו לא מבקשת מהבורא, לא מחכה לשכר ממנו, זה ההבדל.

ההבדל נמצא גם שכר - שכר לא לקבל אלא להשפיע, הזדמנות להשפיע.

תלמיד: וזה בד'?

כן.

תלמיד: לכל אורך הדרך מרגיש שאנחנו מקבלות תשובות כאלה, גם אחת מהשנייה הרבה פעמים שהבורא יסדר, המאור יבוא ויסדר הכול. ויש איזו תחושה בהכנה הזאת שהיא מאוד מוקדמת אבל מאוד מאוד חזקה שרק אני אמורה לסדר, אני האחראית ורק אחר כך מתוך המקום הזה יבוא הבורא וישכון בתוכנו. זאת אומרת התנועה השתנתה, זה כבר לא לחכות שהבורא יבוא ויסדר, אלא להכין כלי מסודר שהבורא יבוא לשכון בו.

כן.

שאלה: מה עלינו לעשות עם חברים שעוזבים את הלימוד ומשפיעים בצורה שלילית על חברים שנשארו בלימוד, איך לנהוג כלפיהם?

צריך יותר ויותר להסביר לעצמנו וגם להם אם יש אפשרות עבור מה הלימוד שלנו? אני מבין שהם יכולים להיות נגד, להאשים אתכם בכל מיני דברים, אבל סך הכול אנחנו לומדים איך להשתמש בכוח העליון שבטבע, זה אפילו לא כל כך שייך לדת, אלא איך להשתמש בכוח העליון שבטבע.

שאלה: איך להתנהג נכון בעשירייה כאשר יש מריבה גלויה בין החברים?

אם יש איזו מריבה, אפילו שהיא בהצנעה בין החברים בעשירייה, אז אנחנו בכל זאת צריכים לדבר על זה, אבל זה בסוף, אם לא עוזר שאנחנו לוחצים על כל אחד ואחד, בהתחלה אנחנו סתם מדברים על זה שכולנו חייבים להיות חברים, "ואהבת לרעך כמוך" ככל שכל אחד מסוגל. אם זה לא עוזר, אז אנחנו מגיעים זה לזה ולוחצים עליהם קצת, שאנחנו מרגישים את המריבה ביניהם או משהו שחותך את הקבוצה לשני חלקים וזה לא טוב, זה ממש נגד הנטייה הרוחנית שלנו ולכן אנחנו דורשים מהם שישלימו ואז קבוצה היא תעלה מפעולה הזאת לדרגה יותר עליונה.

.

שאלה: על מה אפשר להישען כדי להעלות מעל לאגו במריבות בינינו כך שלא האגו ישלוט, אלא שנהיה מעליו?

אנחנו צריכים לשבת יחד בעשירייה ולתת לעצמנו אפשרות לדבר, רק בקיצור, אבל בצורה גלויה, למה אני לא יכול להיות מחובר עם השני. אנחנו עכשיו לפני הכנס נמצאים במצב מאוד מיוחד – אנחנו יכולים לבנות את הכלי שיהיה כלי יחיד או לא - בזה תלויה התועלת שאנחנו נקבל מהאספה ולכן אנחנו צריכים לדבר על זה ישר ולעניין. אני ממליץ זאת לכל עשירייה ועשירייה.

תלמיד: לדייק קצת יותר, איך לעזור לחבר או איך לפעול כשאנחנו רואים שהאגו משתלט על החבר, מה לעשות כדי להגיע לחיבור במצב הזה?

אני לא חושב שאפשר לעזור בצורה כזאת ישירה, אלא אנחנו צריכים לגשת לעניין הזה מרחוק ולהתייעץ עם כל החברים מסביב.

שאלה: אמרת שעלינו להיכנס לכנס ככלי מאוחד, איך אנחנו כעשירייה נכנסים לכנס ככלי אחד?

לפני כנס רצוי שכל עשירייה ועשירייה תדבר איך הם יכולים להיות "כאיש אחד בלב אחד". זה בכלל כל הזמן צריך לשמור, אבל במיוחד לפני הכנס, שאנחנו נכללים בכולם, ורצוי שאנחנו נהיה כבר בצורה המתוקנת.

אז לפחות, לקראת הכנס אנחנו צריכים לסדר את עצמנו, כל קבוצה וקבוצה. ואז נראה איך הכנס יעלה אותנו. אם לא נרגיש אחרי כנס איזו עליה, אז סימן שהעשירייה לא פעלה כמו שצריך להיות. אני אומר ברצינות גמורה.

תלמיד: אמרת שאנחנו נכללים בכולם מהצורה המתוקנת של העשירייה. אני מגיע לכנס, יש הרבה אנשים שונים. מה זה אומר שאני נכלל בכולם מתוך הצורה המתוקנת של עשירייה?

אתה נכלל בעשירייה שלך כמו כולם, כמו כל יתר האברים שלה. בצורה כזו אתה מגיע לכנס. במהלך הכנס כל עשירייה ועשירייה שנמצאת בכנס מחזיקה את עצמה ומוכנה להתחבר עם עשיריות אחרות, אבל מבלי להרוס את המבנה הפנימי שלה. ואז אתם תראו איך אתם מתחברים ומה קורה אתכם.

שאלה: באחת מהתשובות שלך שמעתי שהשכר יגיע בתור רצון להשפיע. היצר הרע שלי, כואב לו להשפיע, זה אומר שעוד לא קבלתי את השכר?

עליך להבין שהרצון להשפיע שמופיע אצל האדם, שמגיע מלמעלה בהכוונה מהבורא, הוא מעלה את האדם במשהו לדרגה של הבורא, ובצורה כזו האדם מתעלה. אז לא צריך פה למדוד דברים לפי המידות הגשמיות שלנו.

תלמיד: אני בערך מבין על מה אתה מדבר, אתה מדבר על השפעה רוחנית, אבל איך להפסיק לצפות לשכר? או איך להבין שיש איזשהו קשר ביני, לבין העשירייה, לבין הבורא?

לשם כך עליך להיות כלול בקבוצה והקבוצה צריכה לשאוף לחיבור עם הבורא.

שאלה: במאמר מדובר בהתחלה על מריבה ואז על ויכוח עם היצר הרע. האם תמיד יש קשר ישיר, שאם יש לי ויכוח עם היצר הרע הפנימי שלי, אז כהשתקפות של זה, תהיה מריבה עם החברים או בין החברות?

יכול להיות.

תלמידה: זאת אומרת, אפשר לראות קשר ישיר בין הדברים?

כן.

שאלה: יצר הרע לוקח לנו את הטעם בעבודה. אבל אם האדם בכל זאת עושה פעולות יומיומיות בעבודה בעשירייה, בכלי העולמי, מה קורה אז עם היצר הרע? הוא מתבטל?

הוא משתנה בצורה מאוד איטית.

תלמידה: מה יכול לזרז את השינוי?

בשביל זה צריך לעבוד כנגדו.

תלמידה: כלומר צריכה להיות כוונה בעבודה?

כן.

שאלה: האגו, היצר הרע תמיד חושב שהוא צודק. אם כל חברה תבלום את פיה זאת העבודה למען הבורא?

כן.

שאלה: כשאני שותקת, בולמת את עצמי בזמן המריבה עם חברה, החברה בעצם מרגישה שההתנהגות שלה מוצדקת, ואז היא ממשיכה לפעול באותה הצורה. השאלה, האם בלימת פה תמיד תביא אותנו לדרך הנכונה?

כן.

שאלה: האם החברה יכולה להבין מזה שהיא יכולה להמשיך עם ההתנהגות האגואיסטית הזאת שלה. אז הכלל הזה שאני צריכה לבלום את עצמי הוא תמיד נכון, למרות שהחברה בזה ממשיכה לפעול לפי דעתה?

בכל זאת, להתחיל מזה ואחר כך בהזדמנות להסביר.

שאלה: כדי לתת דוגמה טובה בעשירייה ולהעלות קנאה טובה, לעודד את החברות, אנחנו צריכות לראות את הבורא מאחורי כל המריבות והמחלוקות, זאת הדרך לתת דוגמה?

כן. רק בצורה כזאת אפשר להתקרב לבורא. שאנחנו משתמשים בכל אותם התנאים שבאים לנו ממנו כי אין עוד מלבדו. ואנחנו רוצים מכל האירועים שעוברים עלינו, לעשות יחס נכון לבורא, מכל הלב.

שאלה: כמה חשוב בעשירייה שכל חברה תעשה עבודה, כדי להיות מודעת לעצמה, כדי להימנע מקונפליקטים?

צריכים להשתדל להתחבר. על מה כאן כל הזמן מדובר? על זה שאנחנו חייבים כל מצב רע שמתגלה, להביא למצב הטוב, למצב החיבור.

שאלה: כאשר מתוך אהבה אתה ולא רק אתה, אלא כולנו יחד אוהבות חברה אחת בעשירייה, וכל הזמן אומרות לה ש"כאן צריך לעצור, בואי תקראי ספר, בואי תצמצמי את עצמך", והיא לא שומעת אותנו וזה חוזר על עצמו לא פעם. מה עלינו לעשות?

לעזוב אותה בשקט.

תלמידה: אנחנו נעזוב אותה בשמחה אבל היא לא עוזבת אותנו. מה לעשות?

להשתחרר ממנה.

תלמידה: אי אפשר.

למה אי אפשר?

תלמידה: כי היא מאוד אוהבת, מאוד משתוקקת, היא ממש חלק מאיתנו. היא הכול בשבילנו, אני מאוד אוהבת אותה, ואם היא תעזוב ממש העולם יחרב.

לא יודע, תחליטו בעצמכן.

שאלה: מה זה אומר לבלום, מה זה הבלימה הזאת שתעזור לי לשמוע את דעת הבורא בזמן המריבה?

לא להיכנס למריבה.

שאלה: ב"לשמה" על בסיס מה אנחנו מחזיקים באמונה למעלה מהדעת?

בזכות החברים, שכל אחד תומך באחרים.

שאלה: האם אני מבינה נכון שבעשירייה שלנו צריכה להיות נקודת בירור, אנליזה של המצב, ובקשה שנוכל ליצור את עצמנו בתוך החברות שלנו?

כן.

תלמידה: איך לכוון נכון את העשירייה שלי לכוונה הזאת?

בדוגמה שלך.

תלמיד: מתוך הלב של קבוצת טביליסי אנחנו מודים לבורא על הרב שלנו ועל החברים שיש לנו. ואנחנו מבקשים מהבורא שייתן לכל הכלי העולמי כוח להתחבר בכנס, שנוכל לעשות נחת רוח גם לרב שלנו וגם לבורא.

תודה.

שאלה: כשאדם לא נמצא במודעות שלמה והוא עושה תשובה, האם הגוף עושה תשובה או הנשמה עושה תשובה?

כשאדם עושה תשובה, זה מכך שהאור העליון מאיר עליו יותר מאשר קודם.

שאלה: מה כל עשירייה יכולה לעשות לפני הכנס כדי שבכנס כולנו נרגיש רק עליה?

בשביל זה צריך קודם כל לגבש את העשירייה ובצורה כזאת להגיע לכנס, כלומר אתם מגיעים כקבוצה מגובשת. אם בכנס יהיו עשיריות כאלה, אז בצורה כזאת דרך הכנס תוכלו לקבל הרבה מאור שיתקן אתכם, ואחרי הכנס תרגישו עד כמה התעליתם.

שאלה: יוצא שכשיש מריבה, יש ארבע דרגות. הראשונה, שאני מבינה ונוקמת. השנייה, שאני רוצה להיות המנצחת בוויכוח. השלישית, שאני מנצחת את האגו, כי אני רוצה שהבורא ייתן לי שכר. הרביעית, שאני בהצנע לכת, בהרגשה של אמונה על מנת להשפיע למען החיבור. האם זה נכון?

זה נכון.

שאלה: אנחנו מתקרבים לכנס, אבל בעבודה שלנו יש לנו דברים קבועים בדרך - הבורא, המטרה, השורש, הכתבים, והשינוי היחיד הוא ביחס שלנו. אני אדם שקל לו לעשות שינוי. מה שמציל אותי בחברה הזאת הם דווקא החברים הקשוחים שלא מוכנים לשום שינוי, הם מצילים אותי בדרך. שינוי נתפס לפעמים כחוסר רצינות, אבל קשיחות נתפסת לפעמים ככפיה. שתי התכונות האלה נמצאות בעשירייה, גם אנשים שיש להם נטייה לשינוי וגם קשוחים. איך עובדים עם שתי התכונות האלה בלי לבטל אף אחת מהן?

לא צריכים לבטל שום דבר. אנחנו שומרים על כל מה שיש לנו, על הדברים הכי טובים והכי רעים, אין ביניהם שום התנגשות. אפילו שנראה שהם לא יכולים להיות יחד, תשאירו, יבוא הזמן שזה יתוקן וזה יתוקן במקצת, ואז תראו איך זה משתלב עם זה.

תלמידה: אנחנו מקבלות את זה. אבל לפעמים יש הרגשה שהקשיחות מעכבת התקדמות כי נדרש שינוי.

לא. אל תדאגו, זה לא מעכב.

תלמידה: אז להודות על שניהם, לעבוד עם שניהם?

כן. לעבוד עם שניים, שום דבר לא צריכים לזרוק מחוץ לשדה העבודה שלנו.

שאלה: אם העשיריות יצליחו לקראת הכנס להתחבר ולעלות מעל ריבים עתיקים כאלה, האם היית ממליץ שהם יראו את זה לחברה כדי לתת כוח לעוד עשיריות?

כן, ודאי. זה הכול לכיוון התיקון.

שאלה: הרבה פעמים אני שומעת שאתה מדבר על המבנה הפנימי של העשירייה. איך להרגיש את זה? מה זה?

המבנה הפנימי של עשירייה הוא צורת החיבור בין כל החברים. והצורה הזאת צריכה להיות לכל הכיוונים אותו דבר.

שאלה: כתוב "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה". רק בשביל מי שבולם את עצמו העולם מתקיים. על איזה עולם מדובר?

לא חשוב איזה עולם, העולם הזה, העולם העליון, בכל המדרגות זה אותו הכלל. מי שמתקרב לזולת ורוצה להתאחד עימו, על ידי זה הוא עולה ומעלה אחרים.

תלמידה: המריבה הזאת היא כל הזמן בין האדם שבי לבין האגו שבי.

כן. היא כל הזמן בליבנו.

תלמידה: האם לכנס אנחנו צריכים להגיע במצב שאנחנו כל הזמן רוצים להיות בבלימה, בצמצום האגו שלנו?

זה לא צמצום. יש הבדל בין לעשות צמצום על האגו, לבין להרגיש אותו ולהתעלות מעליו. השני הוא הרצוי.

תלמידה: כלומר אני רוצה לבוא לכנס וכל הזמן להיות במצב שאני מבחינה באגו שלי וכל הזמן רוצה להתעלות מעליו.

לא. את צריכה לבדוק את עצמך ולכוון את עצמך לקשר הכי טוב עם העשירייה שלך, עם הקבוצה שלך, ככל האפשר. לעזוב את הביקורת, להתחבר, ועם החיבור הזה לבוא. חוץ מזה אתם גם יושבים יחד, אז כך זה יותר טוב.

שאלה: זה נראה שאין באמת פתרון למריבה. אם אני רבה עם חברה, אם אני כועסת, כל רגש שלילי, אין לו פתרון בעולם הגשמי.

אין.

תלמידה: אז גם אם נדבר, גם אם נעשה סדנאות, גם אם באמת ננסה, אז יכול להיות שתהיה הרגשה נעימה, אבל זה לא באמת תיקון.

כן.

תלמידה: הפוקוס שלי אמור להגיע לבורא. כשאני רבה עם חברה, שונאת חברה, כועסת על חברה, אני צריכה להעביר את זה ממנה אליו, נכון?

נגיד.

תלמידה: איך עושים את זה? כי אחרת אין פה שום דבר, זה ממשיך כרגיל. אם אני לא מכניסה את הבורא לזה, אז לא יהיה שינוי.

את לא יכולה לעשות שלום במקום מריבה. אלא את יכולה רק לרצות שזה יקרה, וכל היתר הבורא עושה.

תלמידה: אני נמצאת בזמן המריבה, אני רואה שאני רוצה להגיע אליו דרך המריבה הזאת. האם אני יכולה לבקש ממנו לראות אותו במקום את החברה?

לא.

תלמידה: למה?

איך את יכולה לראות את הבורא?

תלמידה: אני לא רוצה להרשיע אותו בכך שאני שונאת את החברה, או כועסת על החברה. האם זה משהו שאני יכולה לבקש?

נגיד שכן.

שאלה: מה יכול לעזור לכל אחד לסתום את הפה בשעת מריבה, בשעת כעס, כשהאגו משתלט גם על השכל וגם על הרגש?

הסביבה. הסביבה צריכה להיות כזאת שאדם ירגיש שאין מקום לריב עם כולם, עם אף אחד, שזה לא מקובל. זה צריך ללחוץ עליו עד כדי כך, שהוא לא ירצה אפילו לחשוב לכיוון זה.

תלמידה: כשאני סותמת את הפה, שותקת בזמן מריבה, איך זה מתקן אותי? איך זה מתקן את המערכת?

זה מתקן את המערכת, כי את נותנת למערכת לפעול.

שאלה: לא כולם נרשמו לכנס. איך אפשר לגרום לבן אדם להחליט נכון, לבחור נכון, אם לבוא לכנס, לא לבוא לכנס? איזה ויתורים כן לעשות בחיים כדי להיפגש עם חברים ולתת להם את הכוח, ולהגיד להם שאנחנו כאן באותו מהלך, באותה פעולה איתם?

האם הכנס יהיה משודר?

תלמיד: כן, הכנס יהיה משודר.

אז יש כאלה שירצו להשתתף בצורה כזאת. איך לגרום? להסביר להם את מה שאנחנו מדברים עכשיו על הכנס, שאין פעולה יותר עוצמתית לתיקון הנשמה.

תלמידה: גם אם מדובר על אספה משפחתית, אם יש איזו אספה חשובה, או עבודה?

כן.

תשלחו שאלות לקראת השיעור הבא, נראה איך לענות עליהן ואיך להתקדם. אבל באמת אתם יודעים מה נעשה ומה צריך לעשות.

(סוף השיעור)

---

1. אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם (גיטין מג ע"א)↩

2. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ')↩

3. אמר ליה [לו] ר' יוחנן לר' חייא בר אבא: האם חביבין עליך יסורין? הרוצה אתה להיות חולה ולסבלם? אמר ליה [לו] ר' חייא: לא הן ולא שכרן. (ברכות ה', ב)↩