שיעור בוקר 27.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 409, דף ת"ט, אותיות כ'-כ"א

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', כרך ו', עמ' 409, דף ת"ט, אות כ', דברי האר"י.

אות כ'

"והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן, ואורות חוטם פה עוברים ג"כ דרך שם. וא"כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י' נקודות הם, הג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אבל הז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע, כי החוטם מגיע עד החזה, והפה עד הטבור, ולא משבולת הזקן ולמעלה."

פירוש אור פנימי לאות כ'

"נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" כלומר, כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך אח"פ בהכרח, וא"כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דנקודים. והבן.

כבר ידעת שג' בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש, הנקרא ז"ס תחתונות. ע"ד שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע"ש. ועד"ז ממש מתחלקים גם הנקודים.

ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, דהיינו הראש של הע"ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, ומקומו למעלה מטבור עד החזה. ועליו אומר הרב לעיל דף ת"ז אות י"ז "כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר" ע"ש. ותראה שהרב מדגיש, שאפילו שהוא מבחינת העינים מ"מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד, הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו "שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר". והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש"ס ותבונה, והוא נכלל בעקודים.

ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם, עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת ראש ונעשו לגוף, וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'. וראש הב' הזה הוא ראש הנקודים, המכונה ג"ר דנקודים, אבל הראש הא' שהוא ישסו"ת, נחשב לעקודים ולא לנקודים, כנ"ל בדברי הרב. ע"ש.

ובחינה השלישית של הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של הנקודים כלומר, שהם מתחת הפה של ראש, כמו הגופים הקדומים בפרצופי א"ק. והם נקראים ז"ס תחתונות דנקודים. בדומה לתיקוני דיקנא הנמצאים מלמטה משבולת הזקן שנמשכים עד החזה ועד הטבור: כי סוד שטח העליון של הדיקנא, נמשך עד החזה. וסוד שטח התחתון של הדיקנא, נמשך עד הטבור. מטעם היותם בחינת ז"ס תחתונות של הדיקנא. שהם ז"א הכולל ו"ס חג"ת נה"י, והמלכות היא השביעית. ושטח העליון של הדיקנא הוא ו"ס שנקרא ז"א, הנמשך מהחוטם של ראש, כנודע בחלקים הקודמים. וע"כ הוא מסתיים בחזה, כי מחזה עד השבולת הזקן הוא מקום הז"א. כנודע. ושטח התחתון של הדיקנא הוא המלכות שהכלי שלה הוא מחזה עד הטבור, וע"כ מסתיים בהטבור. ועד"ז הם הז"ס תחתונות של הנקודים. שהם ז"א הכולל ו"ס והמלכות היא השביעית.

וזה אמרו "הג' ראשונות שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות עין באח"פ מקומם עד מקום התחברות שלהם בשבולת הזקן". כמבואר, שהג"ר דנקודים, הם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש. הנעשים לכלי קבלה על האור היורד ממעלה למטה מנקבי העינים דראש הא' בדומה לשבולת הזקן המקבל מבחינת נקבי העינים דראש הא' דדיקנא, שהם אח"פ שבמקומם, דהיינו ג' תיקוני דיקנא העליונים התלוים בעצם הראש, למעלה מהפה, שהם ב' מצרי הדיקנא מימין ומשמאל מתחת האזן, ושערות השפה עלאה שממעל לפה, מימין ומשמאל, והאורחא הפנוי משערות שבאמצע השפה עלאה, וג' אלו, מכונים אח"פ שבמקומם, שפירושו שהם למעלה מהפה, שהמלכות שבהם היא עוד מבחי' ממטה למעלה בסוד לחי העליון והם בחינת הגלגלתא ועינים, שהמסך בהעינים, שהוא בחי' השפה עלאה. אבל השבולת הזקן, המחובר לשפה תתאה, כבר הוא בחינת גוף, אלא מבחינת האח"פ שיצאו לבר מראש. ונודע שכל כמות האור שישנו בהראש של הפרצוף יורד ומושפע להגוף. כנ"ל בחלקים. ונמצא שכל האורות דג' תיקוני דיקנא העלאין שהם בחינת האח"פ שבמקומם יורדים ומושפעים ומתחברים בשבולת הזקן. וזה אמרו שבשבולת הזקן מתחברים כל המשך האורות אח"פ שבמקומם עד השבולת. וממנו הם הג"ר דנקודים כמבואר. וזכור הדברים לכל המשך דברי הרב.

ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם. כבר נתבאר באורך, כי הג"ר דנקודים, אינם בחי' ראש האמיתי דפרצוף הנקודים, אלא הם בחינת ראש הב', שהם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מראש הא', שהם בחינת שבולת הזקן. וזה אמרו ''כי משם מתחילין הם ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה" כי למעלה משבולת הזקן הוא בחינת הראש הא', ומשם מקבלים ראש הא' דנקודים שהוא ישסו"ת, אבל לא הג"ר דהנקודים שאין להם אחיזה שם, כי הם בערכו בחינת גוף. כמבואר.

ז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה. כי נתבאר שהז' נקודות הם בחינת הגוף האמיתי של פרצוף הנקודים, דהיינו בחינה השלישית הנ"ל ע"ש. ולפיכך הם מקבלים מלמטה משבולת הזקן, שהוא מב' שטחי הדיקנא עד החזה ועד הטבור, שהם בחינת ז"ס תחתונות כנ"ל."

שאלה: עכשיו קראנו איך בנוי עולם הנקודים, האם אלו נקודות דס"ג?

נקודים הם לא נקודות דס"ג.

תלמיד: כתוב שהגוף הוא מחזה עד טבור, על איזה חזה וטבור מדובר?

זה עולם הנקודים, אבל נקודות דס"ג זה פרצוף אחר.

תלמיד: האם אתה יכול להסביר על מה מדובר פה?

יש ס"ג, יש נקודות דס"ג, ויש חלק מהס"ג שנקרא "עולם הנקודים". שלושת הפרצופים האלה הם כביכול קיימים לחוד.

תלמיד: עכשיו קראנו על עולם הנקודים, עד לאן הוא מתפשט לעומת הטבור של א"ק?

הוא מתפשט למטה מטבור דא"ק.

תלמיד: הוא כותב פה שהגוף שלו הוא מחזה עד הטבור, על איזה טבור מדובר פה?

מחזה עד טבור דנקודות דס"ג.

תלמיד: מה זה לעומת א"ק?

עולם הנקודים לא שייך לא"ק, הוא יוצא מנקבי עיניים דס"ג ומתפשט למטה מזה.

תלמיד: אבל הוא פרצוף חיצון לא"ק.

כן.

תלמיד: האם אפשר לעשות איזו התאמה כשהוא מתלבש על א"ק מה הטבור של עולם הנקודים?

מה הוא רוצה?

תלמיד: הוא רוצה להבין מה זה החזה והטבור שעכשיו קראנו ביחס לטבור דא"ק.

טבור דא"ק זה טבור דגלגלתא. עולם הנקודים מתחיל למטה מזה. כתוב "נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם ..., הג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד התחברות" שלהם "בשבולת הזקן". שם מתחברים כל האורות.

"ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם ... הז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה". נצטרך לקרוא שוב את כל הטקסט.

אות כ"א

"ונמצא כי לפי זה ג' נקודות לוקחין הארה לצורך הכלים שלהם, מן ג' האורות שהם אח"פ, בשבולת דוקא. אבל ז"ת אינן לוקחין רק מב' אורות לבד שהם חוטם ופה, משבולת ולמטה עד הטבור. כי אור אזן העליונה, כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן, ולכן גדולה היא הארת ג' נקודות העליונות, מן הז' התחתונות."

את זה כותב האר"י, ואנחנו יכולים לקרוא את זה למטה.

פירוש אור פנימי לאות כ"א

"אור אזן העליונה ככר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן: כי ג' כלים נבחנים מטבור ולמעלה, שהם נעשו מסוד הסתלקות האורות כמ"ש לעיל דף שי"א אות כ"ז שבהסתלקות אור המלכות אל הז"א נעשה כלי המלכות מהטבור עד החזה, ובהסתלק אור ז"א נעשה כלי דז"א מחזה עד השבולת, ובהסתלק אור הבינה נעשה כלי דבינה במקום השבולת. ונמצא משום זה שאור הבינה מסתיים במקום השבולת, כי אין לה כלי למטה משבולת הזקן. ואור הז"א מסתיים בהחזה, ואור המלכות בהטבור. וזה אמרו כי אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן.

ויש עוד טעם לסתימת אור האזן במקום השבולת הזקן. כי באמת שבולת ופרסא אחד הם, ושניהם נעשו מכח צמצום נה"י ועלית ה"ת לעינים. שהרי האח"פ יצאו לבחינת גוף, כנ"ל, וא"כ ירד בחינת הפה ונעשה לבחינת טבור. אשר שם הופרס הפרסא. אלא ההפרש הוא, שהפה הוא ממקורו מלכות דראש, אלא רק מסבת קבלתו לאור העינים ירד לבחינת טבור, והפרסא הוא במקום טבור המקורי, שגם בפרצופין הקודמים לאור העינים, היה בבחינת טבור. ונמצא, כמו שיש פרסא בטבור המקורי דא"ק הכולל, שהוא למעלה מנה"י שלו שהם זו"ן, כנ"ל. כן יש פרסא למעלה ממזלא, שהם בחינת נה"י וזו"ן דדיקנא כנ"ל, ששטח העליון ה"ס ז"א ושטח התחתון ה"ס מלכות, ושניהם יחד נקראים מזלא. והפרסא הזו שממעל למזלא, ה"ס שבולת הזקן, ונמצא כמו שהפרסא מסיים להס"ג והוא נפסק ממעל לטבור והפרסא. כן השבולת הזקן, מסיים אור האזן, שהוא בחינת הס"ג שבראש, ואינו מאיר למטה משבולת, אלא רק חוטם פה דראש שהם זו"ן לבד, כמו בנה"י של א"ק הכולל. ולפיכך נסתם אור האזן העליונה בשבולת הזקן, באופן שמלמטה משבולת הזקן אין שם הארת ג"ר, שהוא אור האזן, אלא ו"ק בלי ג"ר, שהם רק בחינת חוטם פה בלבד. והבן היטב.

שאלה: יש פה עיקרון שהיה באות כ' באור פנימי. הוא כותב "כבר ידעת שג' בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש". לגבי המבנה הזה של שני ראשים, שהראש עצמו מתחלק לראש וגוף ואז בא הגוף ממש. הראש שמתחלק בפרצופי אור העיניים לראש וגוף בתוך הראש, מה זה אומר שהראש מתחלק לראש וגוף מבחינה מהותית? איך זה יכול להיות?

איפה שהיה יכול להתפשט אור חכמה, ג"ר דאורות.

תלמיד: החלק התחתון של הראש, הגוף דראש, מה הוא עושה?

יש לו אורות בראש ולכן הוא מתפשט לגוף.

תלמיד: מה התפקיד הקלאסי הפשוט של ראש?

ראש הוא ג' ראשונות, כתר, חכמה, בינה. זה יחס הבורא לנברא, וכשהנברא מגלה, זה נקרא הראש של הנברא.

תלמיד: האם היחס הזה מוביל אותו לעשות חשבונות ואז לפעול בגוף שלו?

כן.

תלמיד: אז תפקיד הראש הוא ללמוד את יחס הבורא אלי, לעשות את החשבון בדומה לו, ואז לפעול בגוף שלי.

כן.

תלמיד: זה באופן כללי.

כן.

תלמיד: עכשיו ספציפית, כשהראש מתחלק לשני חלקים, ראש וגוף בפרצופי אור העיניים.

זה כבר כדי לתפקד.

תלמיד: מה עכשיו קורה, מה מתחדש?

מה שמתחדש זה שהראש עכשיו צריך, חייב, לסדר את גוף הפרצוף. איך הוא מגיב לזה שהכיר את הבורא, ואיך הוא עכשיו רוצה להידמות לו.

תלמיד: זה התפקיד של כל הראשים באופן כללי, מה שאמרת זה נכון תמיד, זה מה שהראשים עושים. הם לומדים איך הבורא מתייחס ורוצים לעשות אותו דבר.

נגיד, כן, אבל איפה שהוא מסוגל.

תלמיד: אחרי צמצום ב' כשיש פרצופים שיוצאים עם מבנה יותר מורכב, יותר משוכלל, שהראש שלהם עצמו מתחלק לשני חלקים, ראש וגוף דראש, מה עושה החלק התחתון גוף דראש? זו המצאה חדשה שקודם לא הייתה. עד היום היו סתם ראש וגוף, פתאום הראש עצמו מתחלק לשני חלקים של ראש. החלק התחתון בראש, הגוף דראש, מה הוא מוסיף מהותית שלא היה קודם בבריאה? זה כמו פיצ'ר חדש.

הוא נעשה כגוף לראש, גוף דראש.

תלמיד: מה זה "גוף דראש"?

יש לנו כאן עניין חדש, שהראש מתחלק לשניים, ראש של הגוף וראש דראש. לכן יש לנו מכאן והלאה מה שהוא כותב כאן בפרצופי השערות.

תלמיד: יש לנו עכשיו ראש שמתחלק בעצמו לשני חלקים, ראש דראש וגוף דראש, ואחר כך יבוא הגוף עצמו. מה התפקיד של ראש דראש?

ראש דראש שייך לכל הפרצוף.

תלמיד: ומה זה "גוף דראש"?

גוף דראש הוא זה שמקיים פקודות.

תלמיד: והגוף ממש?

הגוף ממש הוא כבר שייך לפרצוף הזה נטו.

תלמיד: האם הגוף דראש הוא כמו מתווך בין ראש דראש לגוף ממש?

כן.

תלמיד: מה עושה המתווך הזה? מה הוא מחדש? קודם הוא לא היה.

קודם לא היה צמצום ב', יש כאן הרבה דברים נוספים. זה דווקא מפאת חולשה.

תלמיד: מה הוא מוסיף מפאת החולשה? מה זה מאפשר?

הוא מוסיף לגוף אפשרות בכל זאת להישאר במשהו מחובר לראש.

תלמיד: בזכות מה?

בזכות זה שנותן לגוף הרגשה במה הוא פחות מהראש, והגוף רוצה למצוא בראש חלקים שעכשיו יכולים להיות לו ראש במצב הנוכחי.

תלמיד: האם זה מצב חלש? אמרת חולשה.

כן, ודאי.

תלמיד: האם התוספת הזאת היא מחזקת, היא כאילו מפצה על החולשה?

היא מחלקת בין החלקים שיכולים להיות קשורים ולא יכולים להיות קשורים במצב הנוכחי, ואז הפרצוף כביכול יכול להישאר במשהו קשור לראש.

תלמיד: האם זו תוספת הקדושה, שלמרות החולשה אתה מברר במה אתה יכול להיות קשור לראש?

כן.

קריין: באות כ', אור פנימי, טור ב', למטה, הוא כותב.

"ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם, עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת ראש ונעשו לגוף, וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'."

(סוף השיעור)