שיעור בוקר 10.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת", מקטע מספר 52. "שמעתי", מאמר פ'ג "ענין ו' הימנית, ו' שמאלית."

אני רוצה להגיד הקדמה קצרה, כמה משפטים. אמונה למעלה מהדעת זה נקרא רמה יותר עליונה מהשכל הנוכחי שלנו, שאנחנו צריכים לעלות עליה כך שהאמונה הזאת, התפיסה הזאת תהיה יותר למעלה מהתפיסה בשכל שלנו. זאת אומרת שיהיו כמו סנדוויץ', למטה זה הרמה של השכל שלי ולמעלה זה הרמה של האמונה שלי וכך אני חי בשתי רמות. אני עוזב את מה שנקרא "דעתי" והולך למעלה וזה נקרא "אמונה" אבל זה בעצם דעת הבורא או אמונה, אני רוצה לראות את העולם בעיניים של הבורא ולא בעיניים שלי. העיניים שלי, עליהן כתוב "עיניהם ולא יראו"¹ שאני תמיד רואה את הרע דרך האגו שלי ומצד הבורא אנחנו נמצאים כולנו בשלמות ואין שום בעיה להיות בזה. לכן יש שני מישורים והם שניהם קיימים, זה הטבעי דעתי וזה למעלה מהדעת זה כוח האמונה, כוח הבורא.

קריין: קטע מספר 52.

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'." אם הוא לא משתמש בשכל שלו, הוא רואה, הוא מבין את החיים, את העולם, את הכול אבל יחד עם זה הוא רוצה לקבל את העולם כמושלם, לא שעיניים להם ולא יראו דרך האגו שלו, אלא איך זה היה מחוצה לאגו שלו, כי אם הוא כבר היה למעלה מהאגו שלו, העולם היה מושלם. "ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

זאת אומרת יש לנו כאן פטנט, פתרון, אמצעי מיוחד מאוד שתמיד אנחנו יכולים להיות לא במצב שלנו כמו שאני רואה בעיניים שלי, מרגיש בחושים שלי, אלא איך שאני אראה את זה אם אני אהיה מושלם, אם אני אהיה בדבקות עם הבורא. וברוחניות אין זמן. זה לא שאחרי עשר שנים אני אראה את זה ואני אהיה בזה, אלא אני כבר עכשיו צריך כך לקבוע וזה לא פלא אלא אני צריך עכשיו לקבוע לעצמי שאני נמצא בעולם המושלם שהכול ב- 100% טוב והבורא הוא מיטיב לכולם ואני נמצא בעולם מצוין, בעולם הטוב, זה נקרא שאני נמצא באמונה למעלה מהדעת.

וחוץ מזה אני לא מבטל, חוץ מזה יש לי גם את דעתי, שאני רואה הכול דרך האגו שלי ש"העולם הוא מקולקל ואני מקולקל ולא בסדר זה וזה וזה וזה". את שתי הרמות האלו אני חייב שיהיו לי, אני חייב להיות, להתקיים ביניהן, בין דעת ואמונה למעלה מהדעת ואז אף אחד לא יכול להזיז אותי מזה, שתיהן זו תפיסה שיכולה להיות.

כמה שאני רואה ומתגלה לי רע זה מתגלה לי דרך האגו שלי, דרך הכלים המקולקלים שלי, כמה שאני יכול להגיע להצדקה שאני מעלה את עצמי לדרגת ההשפעה, לדרגת האמונה, בזה אני מצדיק את הבורא מכל וכל, כי לא יכול להיות שיהיה בעולם משהו רע אם יש רק כוח אחד ששורה בו שהוא הבורא הטוב והמיטיב.

ואז יוצא שיש לי שתי רמות, רמה העליונה זה הבורא הטוב, העולם הטוב והרמה התחתונה זה שעדיין אני לא רואה את זה אלא רק דרך האגו שלי שעדיין לא מספיק תיקנתי אותו.

שאלה: קבלת עול מלכות שמיים שהיא מבטלת את כל הצוררים זה לא מספיק כדי שאדם יגיד שאין עוד מלבדו וכל הצרות באו לי מהבורא?

הצרות באו מהבורא?

תלמיד: שכל מה ששלחו לי זה השגחה מהבורא, הכול ממנו, אין עוד מלבדו.

אבל לא שהבורא שולח צרות. זה היצר הרע שלך מעורר בך את זה. מהבורא בא הטוב והאור, והיצר הרע שלך שהוא מלכתחילה גם ודאי שנברא על ידי הבורא, אבל הוא מצייר לך אותו.

שאלה: אז לא מובן, נגיד אדם סובל מאיזו מחלה או משהו, איך הוא צריך להתייחס אם היא ממש אוכלת אותו, היא ממש מפריעה לו לתפקד כמו שצריך?

זה לא פשוט אבל הוא צריך בכל זאת להשתדל להגיד שמהבורא בא רק טוב ומה שאוכל אותו זה הרצון לקבל שלו האגואיסטי שהוא מביא לו את כל הצרות כולל המחלה ההיא.

שאלה: אנחנו לומדים שכמה שיותר לאחוז בקו ימין, ומעל הדעת זה העבודה החשובה ביותר. אני שם לב שכל פעם אנחנו מחזיקים במעל הדעת, שהכול מתוקן והחברים בגמר תיקון, אז יש עיבוי של איזה גל של גשמיות פתאום. האם צריך להמשיך לעלות מעל הדעת?

כל הזמן להמשיך למעלה מהדעת אבל לא לרחף, יחד עם זה לבדוק את עצמנו איפה דעתי ולהגיד "עיניים להם ולא יראו" זאת דעתי ואני רוצה להיות דווקא דבוק בבורא בלמעלה מדעתי.

תלמיד: אז אני מתעלם מהגל הזה של הגשמיות שבא פתאום או שצריך לעלות מעליו ולהמשיך מעל הדעת, או לעבוד איתו?

להמשיך למעלה מהדעת כי אני רוצה להיות בדבקות דרך חברים לבורא, אבל יחד עם זה להיות מידי פעם בלמטה מהדעת, זאת אומרת למטה לא באמונה אלא גם בדעת, ולבדוק את עצמנו. את זה אנחנו עוד נלמד חצי שעה ביום זה כמו שהוא כותב, ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא, וחצי שעה ביום צריך לבדוק את עצמי בצורה הפוכה. קודם נתפוס את הרמה הזאת, אמונה למעלה מהדעת.

אין יותר שאלות, אני מבין את זה כי זה עניין קשה, זה חומר שעדיין לא כל כך נתפס.

שאלה: מה זה לראות עולם דרך דבקות בבורא?

נניח שמתוך זה שאני דבוק בבורא אני כולי מתוקן, איך אני רואה את עצמי, את החברים אז? בצורה כזאת אני צריך לראות את עצמי ואת החברים ולהיות בזה כל הזמן, כמה שאפשר, ומה שמתגלה לי כל הזמן מהעולם הזה, צורות מקולקלות, זה מתגלה מפני שהאגו שלי כל פעם רוצה להראות לי מה שהוא מרגיש.

תלמיד: מה זה אני מתוקן?

שאתה נמצא בדבקות עם כל המציאות.

תלמיד: כן אבל במה שונה המציאות כשאני בדבקות לעומת המצב הנוכחי. המצב הנוכחי ברור לי, לא ברור לי לְמה להשתוקק. מה זה מציאות בדבקות?

שכולנו נמצאים כבר מתוקנים. מה זה נקרא מציאות המתוקנת, שכולנו מתוקנים ונמצאים בחיבור בינינו ועם הבורא יחד וזה באמת הצורה הנכונה רק אנחנו לא רואים את זה.

שאלה: איך אנחנו עוזרים בקבוצה זה לזה להימצא באמונה מעל הדעת?

בקבוצה אנחנו משתדלים להראות אחד לשני שכל אחד נמצא באמונה למעלה מהדעת כמה שיותר. איך אנחנו רואים את זה? לפי התעוררות לפי שמחה, לפי כוחות שכל אחד מוכן לתת לכל אחד, ואתם תיראו עד כמה שפתאום אתם תרגישו שהבורא עוזר לכם, הוא נמצא ביניכם ומחזיק אתכם.

שאלה: לגבי השגת דבקות, אנחנו מנתקים את הדעת שלנו או שומרים עליה?

אנחנו לא עוזבים את דעתנו, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", יש את הדעת שלי, והאמונה זו דרגה יותר עליונה ששם אני מגלה את הבורא, אז הבורא הוא למעלה מהנברא, תפיסת הבורא, הסתכלות הבורא, היא יותר מהתפיסה וההסתכלות של הנברא.

שאלה: ככל שאני יותר בדרך, האם אני רואה את המרחק, את הפער, שנמצא בין הדעת למעל הדעת?

כן, שאלה יפה ונכונה.

שאלה: אם למעלה מהדעת זה בניתוק מהרצון לקבל, איך יש שם הגבלה על למעלה מהדעת, למה אנחנו לא יכולים להגיע מיד לגמר התיקון?

אלה הגבלות שהבורא מסדר, הבורא הכוונה המדרגה שמעליך, היא מסדרת לך את ההגבלות האלה שאתה תתקדם בצורה דיסקרטית, זאת אומרת בהדרגה, במדרגות.

שאלה: לגבי נקודת המבט הזו, ההסתכלות מתוך האמונה מעל הדעת. אני מנסה להרגיש את החסרונות של החברים כאילו בלב אחד, האם יקרה שאני ארגיש בפנים גם את רצון הבורא? כלומר יש את הרצון המשותף של החברים שאני נכלל בהם, ומה עם רצון הבורא שם?

ברמה שאנחנו מגלים אמונה למעלה מהדעת, שם אנחנו מגלים גם את האמצעי לגילוי הבורא.

שאלה: בדעת אני רואה שהחבר סובל, חולה, מהי הנקודה שמעל הדעת?

אם אני מגלה שהחבר שלי חולה, הנקודה שלמעלה מזה צריכה להיות שזה הבורא עושה לו כל טוב ומתקן אותו, זה באמונה למעלה מהדעת. ובתוך הדעת כשאני חוזר לזה, אני צריך לקבל את זה, שזה בא לי להבראה, כדי לעזור לחבר, ואז אני צריך בכל הכוח שלי לעזור לו להבריא.

שאלה: האם המצב שלנו נקבע מראש באופן מוחלט מלמעלה או שבאמונה מעל הדעת יש גם חידוש שאנחנו מכניסים?

כל מצב ומצב נקבע אך ורק מלמעלה, ומלמטה אנחנו משתדלים לקבל כל מצב ומצב שהוא מגיע מטוב ומיטיב.

שאלה: מהי המשמעות לקבל את השלמות של הבורא.

המשמעות היא שאני מקבל אמונה למעלה מהדעת, היא שאני מקבל את מדרגת האמונה, שאני שלם עם מה שאני מקבל מהבורא, ולמרות שאני מרגיש את המצב הזה כלא טוב, אני צריך להגיד שזה רק נראה לי דרך האגו שלי, ואני מקבל מלמעלה מהבורא כל טוב, אבל שכל הטוב הזה מגיע אחר כך דרך האגו שלי אני מרגיש אותו כרע או לא מספיק שלם.

ולכן יש לי כאן את קביעת שני המצבים, מצב אחד שמגיע מלמעלה מהבורא, ומצב שני שאחרי שמגיע מלמעלה, מהבורא ועובר דרך האגו שלי, אז יש לי למעלה מהאגו ולמטה מהאגו, אחרי האגו, זה מה שאני מקבל. ואני צריך לסדר את עצמי בצורה כזו שאני רוצה להיות דבוק לבורא למעלה מהאגו שלי, לבטל את האגו שלי כאילו שאני לא מרגיש אותו, אני מרגיש אותו, אבל אני רוצה להיות דבוק בבורא, זאת אומרת למרות שאני מרגיש רע, להיות דבוק בבורא, כאילו שאין רע בעולם. וכך אני מתקדם באמונה למעלה מהדעת. צריכים בזה להשתדל לעבוד עוד יותר ועוד יותר.

שאלה: אם אני רואה משהו רע בעולם אני כאילו מרשיע את הבורא?

מה שאני רואה כרע בעולם, אני מרשיע את האגו שלי שהוא מצייר לי את הרע הזה, ומלמעלה מגיע האור העליון, אין בו שום דבר רע, רק שהאגו שלי, הוא שמצייר לי בשחור על רקע האור הלבן את כל הדברים הרעים שבעולם.

שאלה: האם יכולה להיות עבודה רוחנית בתוך הדעת או רק למעלה מהדעת?

עבודה רוחנית יכולה להיות רק למעלה מהדעת.

שאלה: ללכת למעלה מהדעת בהרגשה, זאת אומרת להרגיש מה שקורה ברמה יותר עליונה?

להרגיש איך שהעולם נראה בעייני הבורא, להשתדל כך להרגיש.

שאלה: האם אפשר לומר שרוחניות זו עבודה דקה בין למעלה מהדעת לבין בתוך הדעת, ושם מלובשת תפילה שמעלה אותנו למצב היותר מתוקן?

כן.

שאלה: בחצי הראשון של הקטע שקראנו, הוא נותן הבחנה של צוררים וביטול הצוררים. אפשר להרחיב על זה?

הצוררים זה השונאים שלי, זה האגו שלי, שאני מעמיד את האמונה למעלה מהדעת כנגד הצוררים, כנגד הדעת שלי, עד כמה שהדעת מציירת לי דבר רע, אני למעלה ממנה מצייר לי את העולם שכולו טוב.

שאלה: באחד מהשיעורים הקודמים דיברת על כך שברוחניות אנחנו דווקא צריכים להראות את חוסר התיקון שלנו כלפי החברים, כדי שתהיה להם עבודה עם ההפרעות שמתגלות. האם אני יכול תמיד לתפוס את העולם בצורה הזאת כאילו כל העולם מתוקן ואילו הבורא מצייר לי את החברים כלא מתוקנים כדי שתהיה לי עבודה פנימית מתמדת מעל ההפרעות שהבורא מצייר לי דרך החברים?

לא נכון, אי אפשר כך להיות כל הזמן, יכול להיות שלפעמים כן, אל תחפש לעצמך איזו דרך לברוח. אתה צריך לבנות דרגת אמונה למעלה מהדעת, ולא להראות את עצמך שאתה תמיד ברע, זה ההיפך, חצי שעה ביום מותר לך רק להיות כך.

שאלה: אפשר כבר איכשהו לתפוס את המקום הזה של לראות את כל הצרות שבאות מהאגו, איפה מוצאים את הטוב והעונג, איפה זה נתפס?

באמונה למעלה מהדעת, אני מצייר לעצמי את כל העולם איך שהוא מנוהל על ידי הבורא, שאין בו שום דבר רע. כך אני מצייר לעצמי, ואחר כך אני יכול לצייר לעצמי איך העולם נראה רע כשהוא עובר דרך האגו שלי, ולבדוק את שתי הרמות הללו. כך אני מקבל את המציאות.

שאלה: אם אני מרגיש התנגדות לחיבור, ואת זה כמובן אני מרגיש בתוך הדעת, ואז אני אמור לעשות פעולה נגד דעתי וללכת לחיבור, איך הפעולה הזו מעלה אותי, מה קורה פה שאני הולך נגד דעתי, איך זה אומר שאני עכשיו עולה מעל הדעת?

כי אתה הולך נגד דעתך, אתה מבקש, פונה, מקבל את המאור המחזיר למוטב, וזה מעלה אותך לדרגה יותר עליונה, כך זה עובד.

תלמיד: כן אבל אני הולך לפי זה שאומרים לי לעשות את זה, זאת אומרת אני מאמין שזה יקרה, אז אני עדיין בתוך הדעת?

אתה מאמין באמונת חכמים, זה לא בתוך הדעת, זו לא דעתך, זו הדעת של החכמים שהם אומרים לך כך תעשה ותצליח. אתה לא נשאר בדעתך אתה משתמש בדעת של חכמים.

(סוף השיעור)