סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 23.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא – התקפה
קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא התקפה, נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 8.
התקפה, על מה בדיוק, ובאיזה כוחות אנחנו מתקיפים? ההתקפה היא כנגד כוחות הפירוד, זה בעצם הטבע שלנו לאחר שבירת הכלי הכללי שבמציאות. ובעזרת מה אנחנו עושים את זה? אך ורק על ידי זה שאנחנו כולנו כמה שאפשר מתחברים ברמה במצב שאנחנו נמצאים ופונים לבורא.
זאת אומרת יש כאן כמה אופנים להתקפה, בזה שאנחנו חייבים להתקיף את הפירוד בינינו ולמשוך את עצמנו בכל הכוחות לחיבור, לאיחוד ושזה נגד הטבע שלנו זה דבר אחד, ודבר שני, אמצעי להשגת המטרה הזאת, של איחוד, שאנחנו צריכים לפנות לכוח הבורא יחד.
אז שוב, יחד כמה שאפשר להעלות את הבקשה שלנו לבורא שיעזור לנו, שיעשה בעצם מאיתנו כוח אחד שבו אנחנו נוכל לראות איך אנחנו מסוגלים. בעצם זה ה' עושה, הבורא עושה את זה, שמעביר אותנו דרך כל כוחות הפירוד ומביא אותנו לכוח אחד, לכוח האיחוד.
ההתקפה היא בעצם כמו יציאת מצרים שאנחנו מבקשים חיבור אבל אנחנו משתדלים בעצמנו להגיע לזה, מגלים שלא מסוגלים, פונים אליו, דורשים ממנו עד שמקבלים ממנו כוח החיבור ואז בזה עוברים מעולם של פירוד, דחייה, שנאה לעולם האיחוד. זה בעצם המעבר, זה בעצם העברת המחסום בין שני העולמות.
נקרא את המשך הקטעים, היום אנחנו מסיימים את הנושא הזה, ההתקפה, ונמשיך הלאה, יש לנו עוד יומיים לפני הכנס, אז נכין את עצמנו אליו.
קריין: קטע מס' 8 אומר הרב"ש.
"התגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
סדנה
מה בדיוק אנחנו צריכים להכין להתקפה? אומרים שכניסה לרוחניות מגיעה מתוך התקפה, ודאי שזה לא התקפה פיזית ואפילו לא התקפה נפשית אלא העיקר זו התקפה לחיבור, וחייבים אנחנו להילחם נגד הכוח שמפריד בינינו וברגע שאנחנו מגיעים לאיזה מין חיבור בינינו, מרגישים את החיבור בינינו, בתוך החיבור כמו בכלי אנחנו יכולים להשיג כבר את הכוח העליון, כוח האיחוד, זה הבורא. אז כאן השאלה, איך אנחנו בכל זאת מגיעים לחיבור בינינו, להתקפה על כוחות הפירוד כי יש כאן להתקיף כוחות הפירוד, ויש לנו לחפש את כוחות האיחוד, את הבורא שיחבר בינינו וכך אנחנו נגיע לנקודת הקשר האמיתית, הראשונה בינינו שזה כבר מעבר למחסום. איך אנחנו מבצעים את הפעולה הזאת?
*
קריין: קטע 9, אומר בעל הסולם
"בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע. ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה."
(בעל הסולם. "שמעתי", י"ט. מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה)
שאלה: איזה משקל יש לשמחה בזמן ההתקפה?
אנחנו מתקדמים לרוחניות, לנצחיות, לשלמות, לחיבור, להשגת הבורא, לדבקות בו. יש כאן כמה דברים, קודם כל בינתיים לפי הרצון האגואיסטי שלנו אנחנו מתרחקים מכל הצרות שהאגו נותן לנו, כי אנחנו בינתיים בכל זאת נמצאים ברצון האגואיסטי שלנו, מצד אחד, מצד שני אנחנו בכל זאת מתקרבים לרצון שמדברים עליו כל הזמן, שהוא מיוחד, שהוא הרצון להשפיע, רצון להתעלות מעל העולם הזה, מעל כל הבעיות.
הבורא עשה, חיבר בכוונה לרצון להשפיע הרגשה טובה ולרצון לקבל הרגשה רעה, וכך אנחנו [עולים], כאילו בזה הוא עוזר לנו לעלות מתכונה אחת לתכונה השנייה, מקבלה להשפעה. אבל בעצם לא היה חייב לעשות את זה, אלא אם אנחנו בוחרים רצון להשפיע, אז לאו דווקא שבזה נרגיש טוב ונעלה מהרצון לקבל, ונרצה לברוח ממנו לאו דווקא מזה שמרגישים רע. אלא במידה שאנחנו מעריכים כך, שהרצון לקבל למרות שהוא נותן לנו כל מיני הרגשות נעימות בקבלה הגשמית, אנחנו קובעים בינינו שזה רע ומשתדלים על ידי העבודות שלנו בזמן ההכנה להשיג את הרצון לקבל כרע והרצון להשפיע כטוב, כך אנחנו מתקרבים ליציאה מהשעבוד מתוך הרצון לקבל.
שאלה: על מה לשים את הפוקוס בזמן ההתקפה?
בזמן התקפה רק על החיבור בינינו, כי בתוך החיבור יש לנו גם יציאה מהפירוד מהרצון לקבל והתקרבות לרצון להשפיע.
שאלה: מה זה נקרא להתגבר על הרצון לקבל שלנו מעל הירידות בעבודה?
שאנחנו קודם כל מקבלים את הירידות האלו כהזמנה, שאנחנו נכיר ברצון לקבל, בטבע שלנו כדבר רע, ודבר רע לא מפני שרע לנו בזה כמו שכך האנושות הולכת להשיג, אלא אנחנו קובעים שהרצון לקבל הוא רע מפני שהוא רחוק מהבורא, מהרצון להשפיע מהחיבור בינינו. אנחנו מבקשים שיבוא המאור המחזיר למוטב ושהוא יאיר לנו, שיפתח לנו עיניים על זה שרק כוח השפעה הוא הכוח שאנחנו רוצים שישרה בינינו.
ובאמת, אין הבדל בין כוח קבלה לכוח השפעה, ההבדל זה הבורא שהוא כולו נמצא בכוח השפעה, ולכן כל מה שמנוגד לו אנחנו לאט לאט צריכים לקבוע שזה ההיפך ממנו ולכן זה רע.
שאלה: בקטע 9 כתוב שירידה יכולה להיות מורגשת לדקה, לשעה, ליום או לחודש. כמה בחירה חופשית יש לנו כפרטים או כעשירייה בזה, להתגבר על זה?
כפרט אני יכול אולי לצאת, להתנתק מאיזשהו הבחן ולהגיע לאיזשהו הבחן אחר לרגע אחד, אחר כך בכל זאת אני נמצא תחת השפעת הסביבה. וכאן השאלה, תחת איזו השפעה אני נמצא? אם אני מחובר לעשירייה אז ודאי שאני יכול כל הזמן להיות בהבחנות רוחניות וכך להתקדם. אם אני יוצא מהשפעת הסביבה, מחיבור עם העשירייה שלי, אז אני בכל זאת נכנס תחת השפעת העולם הרחב, הגדול, ואז הוא משפיע עלי ומבלבל אותי ולא נותן לי אפשרות להתעלות ממנו.
אז השאלה עד כמה שאני מעלה את חשיבות העשירייה על פני חשיבות העולם, ובתוך העשירייה אני מגיע איכשהו לחיבור איתם, כי מבין שרק בחיבור איתם אני יכול לנצח את השפעת העולם וכך אני אתקדם למצב שהקשר שלי עם הקבוצה יהיה כל כך חזק, שאני ארגיש בו, במרכזו קשר עם הבורא.
המאבק הוא תמיד מי יותר משפיע עלי, או העשירייה שלי או העולם כולו, וכך אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד, להתמודד. ההתקפה היא על זה. כי אני לא יכול להיות לבד, לבד אני לגמרי לא קובע שום כיוון ושום תיקון והתפתחות, אלא אני חייב להבין שההתפתחות שלי היא נקבעת לפי מידת הקשר שלי לסביבה.
כמו שגם כותב הרבה בעל הסולם בעניין הסביבה, במאמר "ערבות" ובכלל. כי זו מערכת אדם הראשון ששבורה, ולכן אם אני קושר את עצמי למערכת אדם הראשון, אמנם היא שבורה, אבל אנחנו רוצים כולנו לאסוף את השברים האלו ולחבר אותם, אז כך אנחנו כ"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נראה אחד לשני את הדוגמאות האלו, את הנטיות הללו וממש לא ניתן אחד לשני להתנתק מהעשירייה אף רגע. אף רגע.
אנחנו רוצים שתמיד אנחנו נהיה קשורים זה לזה, כי רק על ידי הקשר בינינו אנחנו יוצאים משליטת הרצון לקבל. רק על ידי הקשר. לא מאמץ פנימי שלי עצמי, אלא מאמץ לקשר שלי עם העשירייה. זו הבעיה הגדולה, שאנחנו בחיים שלנו, באגו שלנו לא מסוגלים לעכל, ש[צריך] רק להעלות את השפעת הסביבה הקטנה שלנו, העשירייה, על פני השפעת כל העולם. כי את העולם אני לא רואה, אני לא מרגיש אותו, הוא לא קיים. בשבילי קיימת רק העשירייה ואני רוצה כל הזמן להיות בה ושהיא תשפיע עלי ואני עליה. לכן לא להתנתק ממנה, לעורר אותה, לחזק אותה כמה שאפשר, להכניע את עצמי כלפי החברים כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה, וכל הזמן, כל הזמן להיות בצורה כזאת. רק בזה בעצם ההתקפה. ההתקפה היא עד כמה שהעשירייה תהיה כל הזמן שולטת עלי בניגוד לכל מציאות אחרת. זאת ההתקפה האמיתית.
אם אנחנו יכולים להגיע למצב שאני נמצא תחת השפעת הסביבה הקטנה הזאת, השפעת העשירייה, ואני כל הזמן ודאי שצריך לעבוד על זה כי כל פעם יש לי רצון לקבל חדש מהעולם שמגיע ורוצה לבלבל אותי, וגם בעשירייה הרצונות שלנו כל הזמן מתייצבים בצורה חדשה ואני צריך להתכלל מהם ולהיטמע בהם, אז יש לי כל הזמן עבודה, להתכלל בסביבה, להיות שם הכי קטן וגם להיות גדול ומעורב איתם וכל הזמן רק בזה אני צריך לראות מתי אני מגיע למצב שהערבוביה שלי עם הסביבה הזאת הקטנה, עם העשירייה, היא תהיה עד כדי כך חזקה שאני לא ארגיש הבדל בינינו.
זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", ואז באותו לב אחד מגלים את הבורא.
שאלה: נראה שכשאנחנו לא בהתקפה, נניח באיזושהי עצירה, אז אנחנו בירידה. למה זו ירידה כשאנחנו לא בהתקפה?
כי אז אתה נמצא תחת השפעת הרצון לקבל שכל הזמן גדל. המנוע הזה של הרצון לקבל שכל הזמן גדל וגדל, הוא גדל בכמה צורות. כמו שיש מחוג של שעות ומחוג של דקות ושל שניות, אז כל המציאות מסתובבת לפי הזמן שלה של מיליארדי שנים, כך על פני כדור הארץ, ואחר כך סביב דומם, צומח, חי, והמדבר מתפתח הכי מהר מכל יתר העיגולים האלו. ובתוך העיגול של המדבר יש כל מיני קבוצות, עמים, אנשים, שכל אחד מתפתח לפי העיגול שלו, ותלוי עד כמה האדם רוצה ומקבל דחף והכוונה לעבור מעיגול לעיגול. זה כמו בפירמידה שכולה בעיגולים. ואנחנו צריכים לראות את עצמנו כמה אנחנו יותר ויותר נמשכים לעיגולים יותר מרכזיים, וזה על ידי זה שאנחנו מתחברים לספרים נכונים, לשיטות יותר ויותר רוחניות. כך האנושות מתקדמת, אנחנו רואים את זה בפועל.
אבל אנחנו שכבר הגענו לעיגול שהוא כבר עיגול רוחני, אנחנו מקבלים כאן הדרכה איך להיכנס באמת לרוחניות. כאן השיטה היא שאנחנו צריכים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד. באותו הרצון, באותו החשק, באותה המגמה שאנחנו מקבלים, אנחנו צריכים לראות שעם זה אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינתיים בינינו. ודאי שזה לא חיבור שהוא מספיק, זה עדיין לא "כאיש אחד בלב אחד" ממש, אבל במה שזה מתגלה בנו אנחנו צריכים להיות מחוברים. וכך אנחנו עולים מעיגול לעיגול, מעיגול לעיגול, עד שמגיעים ממש להיות כאחד ומגלים את הבורא כאחד. אלו צורות ההתפתחות שלנו.
לכן ההתקפה היא בסופו של דבר אדם על עצמו, על האגו שלו שמפריד אותו מהעשירייה, ועד כמה הוא יכול להיות יותר קשור לעשירייה, ואז יחד כולם בעשירייה הם עוזרים, "איש את רעהו יעזורו", להגיע לאיחוד. כמה שמשתוקקים לאיחוד זה נקרא שמשתוקקים לגילוי הבורא.
שאלה: בקטע הקודם רב"ש כותב ששולחים לאדם מחשבות ורצונות זרים שהוא צריך לחבר לרוחניות. איך עושים את זה, איזו עבודה מתרחשת פה?
אנחנו כל הזמן מדברים על זה. על כל המחשבות והרצונות שמפריעים לנו לחיבור, אנחנו בכל זאת נלחמים ונאלצים להגיע לחיבור, זאת העבודה שלנו. והעבודה היא לא בזה שאנחנו בעצמנו רוצים לעשות כל מיני דברים, אמנם עושים משהו במסגרת העולם הזה, אבל באמת את החיבור הפנימי אנחנו יכולים לעשות רק על ידי כוח עליון, ואז אנחנו פונים לבורא.
זאת אומרת העבודה שלנו היא כולה בזה שאנחנו פונים לבורא, והוא צריך להביא לנו את כוח החיבור. זאת אומרת העבודה שלנו לא בלהתחבר, אלא לבקש ולחייב את הבורא שיחבר בינינו.
תלמיד: במצב של אמוציות ורגשות שסוגרים לחלוטין את השכל ואת הדעת, אני מבין שזה לא נכון ואני צריך להיות בעשירייה, אבל אני לא יכול לעשות עם עצמי כלום.
יופי, טוב מאוד. אם אתה רוצה לעשות משהו בחיבור בעשירייה ואתה מרגיש שאתה לא מסוגל, זה הבורא אומר לך שתפנה אליו. הבורא מראה לך את המצב האמיתי שאתה לא מסוגל לכלום, ואז אתה צריך לפנות אליו. זה מצוין, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". כמה שרצו להתחבר כדי לצאת מהאגו שלהם, זה נקרא לצאת ממצרים, "מצרים" זה כוחות הפירוד, כמה שרצו להתחבר, ראו שאי אפשר. אז מה לעשות? התחילו לצעוק. והצעקה הזאת היא דווקא הביאה אותם ליציאה מהאגו שלהם, והם יצאו ממצרים.
תלמיד: פניתי לבורא, אבל לא בצעקה, אלא באיזו בקשה יבשה, בתלונה, ללא כוחות.
זה לא חשוב באיזו צורה אתה פונה לבורא, העיקר שאתה מגיע להרגשה שאתה מאוד רוצה לחיבור בעשירייה, כי אתה מבין שבזה אתה מגיע ליציאה מהמצב שלך, מהאגו שלך. ואתה לא יכול לבצע את זה, ורק על ידי הכוח העליון אתה מבקש. ואתה מבקש את עזרת הבורא להיות מחובר בתוך העשירייה כדי לבנות שם מקום לגילוי הבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח. בסך הכול את זה אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק לפנינו כמטרה.
שאלה: בקטע הזה בעל הסולם כותב שכוח הרצון נמדד על פי הכמות והזמן שלוקח בין עצירה לעצירה בדרך. האם אפשר לומר שבזמן התקפה ההתעכבויות האלה הן כמו רגעים, אנחנו עוברים אותם כל כך מהר שממש מתחילים לרוץ לקראת המטרה?
העיקר להבין שהמצבים הם מתחלפים לפי הכוח מלמעלה, זאת אומרת מתנתקים זה מזה. ואתם צריכים כל הזמן להתחבר ביניכם ולבורא כדי לדרוש שאתם תהיו מחוברים ומחוברים עימו יחד. יוצא שהבורא עושה ניתוקים ביניכם ולבינו ואתם מבקשים חיבורים ביניכם לבינו. וכל הזמן בכזה פינג פונג, הפסקות וחיבורים, הפסקות וחיבורים, אתם כל הזמן פועלים. ובמספר הזה של ניתוקים וחיבורים אתם דווקא מתקדמים ומצליחים.
שאלה: יוצא כך, מגיעה לנו הפרעה שאנחנו צריכים להתגבר עליה, ואנחנו עושים את זה באמצעות תפילה. וככל שההתגברות הזאת גדולה, כך מאיר יותר. מצד שני יש גם דרך אחרת, כשאנחנו מגבילים את עצמנו מהשפעה של העולם הגשמי ובכך הרצון הזה והמכשול הזה, ההפרעה, נחלשים, מה שבעל הסולם מסביר על השפעת הסביבה. אבל האם זו לא דרך של הגבלת הרצון? הרי אמרת שזה לא נכון להגביל את הרצון שלנו.
אנחנו לא צריכים כל כך להילחם נגד הכוח הרע, אנחנו צריכים להימשך לכוח הטוב. ולכן זה שהעולם מתקיף אותי ורוצה לעשות איתי כל מיני דברים, אני לא צריך נגד זה להילחם, לא. אני צריך דווקא להימשך לטוב, ומהעולם אני צריך כמה שיותר פשוט להתרחק. זה לא חשוב לי מה קורה שם, ומה כל אחד ואחד בעולם מתאר באגו שלו ורוצה לבלבל לי את המוח. אני רוצה רק להתקשר לכוח החיבור שיש בעשירייה ולכוח החיבור שזה הבורא, שאם אני מחבר את עצמי לעשירייה ולבורא, אני כבר נמצא ברוחניות. ולהילחם נגד הכוחות האגואיסטיים שכל העולם רוצה להשפיע עלי, אני בכלל לא מתכוון לצאת נגדם כמו דון קישוט נגד טחנות רוח, זה לא יועיל לי, אני תמיד אפסיד. בשביל מה, ומה יש לי להילחם נגד העולם. אלא אני צריך עכשיו כמה יותר בהתקפה שלי לחיבור בינינו ולבורא, להתנזר מכל העולם ורק להתרכז בזה. והעולם, תאמין לי שלא יקרה לו כלום, הוא ימשיך להסתובב עם כל השטויות שלו.
שאלה: כל חבר בעשירייה משתוקק ועובד על החיבור, מרגיש אותו בדרכו. איך בכל זאת מגיעים למצב של הלב האחד בינינו?
מאמצים אנחנו צריכים לעשות, מאמצים לחיבור. ואז אנחנו נבין שהרצון שלנו לרוחניות אמנם הוא מכל אחד ואחד, ובסגנון שלו ובצורה שלו, אבל מפני שהוא מכוון לבורא אז יש לו בעצם כיוון אחד, מטרה אחת, ובסופו של דבר לזה אנחנו צריכים להתחבר. אין לנו רצון אחד לכולם, אלא לכולם יש רצונות שונים לבורא, ובזה אנחנו לא משתנים. אבל מפני שאנחנו משתוקקים לבורא והוא אחד, מקור אחד בשבילנו, אז דווקא ההשתוקקות אליו היא עושה בינינו קשר, ויוצא שאנחנו נמצאים בלב אחד.
תלמיד: איך מבררים את הכיוון הזה?
צריכים כל הזמן להיות בזה, כל הזמן לנסות, שכך זה יהיה. מה שקורה בדרך, זה קורה, אנחנו צריכים רק לתת יגיעה. ומה שייצא מהיגיעה, הבורא כבר עונה לנו ומסדר לנו.
שאלה: כל חכמת הקבלה מדברת על תכונת האהבה ועל תכונת החסד, וככל שמתעמקים בתכונה הזאת, כך אנחנו מפתחים שנאה כלפי חוסר הצדק, כלפי האגואיזם. איך התכונה הזאת של השנאה לאגואיזם שייכת להתקפה שעליה אנחנו מדברים עכשיו?
אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו לא נכנסים לשנאה ולדחייה, לשום דבר, כי מי שנמצא שם הוא נכלל בזה. אנחנו רוצים להיות קשורים ולעבוד רק עם הכוח הטוב, רק עם כוח החיבור ולא עם כוחות הדחייה.
שאלה: יוצא כשהתקפה זה כשאתה לא נרגע, לא לרגע והירידה או העלייה הופכים לצעקה אחת. מה היא צעקה מתוך עשירייה משותפת?
זה שאנחנו כולנו מגיעים למצב שאנחנו באמת מרגישים שיש לנו רצון אחד, מטרה אחת ופנייה לבורא אחד, ואנחנו דורשים ממנו שינהל את העבודה שלנו הרוחנית. שאנחנו מוכנים להתכלל בו ולהתבטל בו ושהוא כבר יעשה את הפעולה הרוחנית עלינו. זה נקרא שאנחנו מגיעים לצמצום ורוצים שהוא יעשה את הפעולה.
כל העבודות שלנו בינתיים הן כולן רק בביטול, כמו שעובר כמה שהוא גדל בתוך האמא שלו, בתוך הרחם, הוא גדל בזה שמתבטל יותר ויותר ועל ידי זה הוא גדל יותר ויותר. זאת העבודה שלנו. אנחנו לא נמשכים לכוחות השנאה ולא לדחייה ולא לכל מיני בירורים כל כך, אלא רק לכוח הטוב, רק לכוח החיבור בינינו ולבורא. זה הכול. זאת העבודה שלנו בינתיים. אחר כך יבואו כבר כוחות מנוגדים בצורה אחרת ואנחנו נצטרך לעבוד, למיין אותם, אבל בינתיים זה הכול רק לכיוון החיבור בלבד. ההתקפה כרגע היא כזאת.
שאלה: בציטוט כתוב שמשך הירידה תלויה בגודל הרצון. איך הרצון מתחזק על ידי העבודה שלנו בעשירייה? והאם זה תלוי ברצון של הפרט, של כל חבר או שאנחנו בונים את הרצון הזה ביחד במשותף מהעשירייה?
משך הירידה היא תלויה בהכנה שלי בקשר עם העשירייה. עד כמה שאני מכין את עצמי בכל מיני פעולות, עבודות, התחייבויות, עד כמה אני נמצא עם העשירייה שלי בכל התרגילים, בזה אני מאוד מקצר את הדרך, כי כל פעולה ופעולה שלי היא נעשית מכוונת נכון, היא קצרה, אני קובע לה מסגרת וכך מתקדם. כמה שיותר להיות בתורנות בעשירייה, בכל מיני חיבורים איתה, שהם יוציאו אותך מעצמך לעשירייה. תשתדלו לקבוע כאלו תרגילים.
שאלה: לפני שיוצאים להתקפה אנחנו צריכים לבנות תכנית. מה אנחנו צריכים שלא לשכוח לכלול בתוכנית הזו של ההתקפה לפני שמתחילים לתקוף?
את עצמנו, את הכלי שלנו שזה חיבור ואת המטרה שלנו שזה הבורא. את כולנו. זה נקרא "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא", שאנחנו רוצים לכלול כל אחד את עצמו בעשירייה ובעשירייה לגלות את הבורא. והשלבים שאנחנו כך עושים כל פעם, זה נקרא "דרך תורה", דרך האור שמשפיע עלינו וכל הזמן מקדם אותנו לחיבור יותר ויותר גדול.
שאלה: איזה עצה תיתן לחבר שיוצא מהעשירייה בשביל להיכנס למה שהוא מעריך כאיזו עשירייה אחרת שתתן לו יותר התקדמות בזרם אחר? איך אנחנו אמורים להתייחס לזה בדיוק עכשיו כשאנחנו רוצים לתקוף לקראת הכנס?
אנחנו לא צריכים לטפל באותו חבר שנפל. יכול להיות שנפל סופית ויכול להיות שנפל בינתיים, יכול להיות שהיה אצלנו במקרה מחובר אלינו אבל עכשיו הוא מבין לפי העבודה האינטנסיבית שאנחנו עושים, לפי השלבים שאנחנו הולכים, שהוא לא שייך לזה ואז הוא נופל מהדרך. ראיתי כאלו הרבה, שהם נופלים, לא יכולים להתאים את עצמם אלינו.
ומה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו בהתקפה לא סופרים אותם, לא מתחשבים בהם, נפל? נפל. לא רוצה להיות איתנו, בבקשה, שיצליח בדבר אחר. יכול להיות שדווקא הוא ימצא שם בינתיים את המקום שלו. שהוא עוד לא התפתח למצב שמסוגל, מוכן, להיכנס לעולם הרוחני, להשגת הבורא. אז מה לעשות? לא חשוב, כמו שבעל הסולם כותב שהרבה נופלים ועוד יפלו בדרך וככה זה, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים, גמר התיקון הוא לכולם, לכן אנחנו צריכים לטפל בנו. ונופלים? נופלים.
צריכים להזמין אותם, אבל לא עכשיו לפני הכנס. עכשיו לפני הכנס אנחנו לומדים התקפה ובהתקפה אנחנו לא מסתכלים אחורנית אלא רק קדימה, רק לחיבור בינינו, בין אלו שרוצים להתחבר, שמבינים שאין לנו ברירה, שרוחניות משיגים רק בחיבור. אנחנו נמצאים בדור האחרון והתיקונים הם רק בחיבור. כמו שאומרים לנו המקובלים.
שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על התקפה ויש כזאת תחושה שעכשיו יש כל מיני פקטורים גשמיים ופנימיים שלא מסוגלים להסכים, כאילו קורעים אותנו מהחיבור, אז איך מהמצב הזה בכל זאת מתקיפים?
זה בדיוק המצב להתקפה. רק על ידי חיבור, אתם לא צריכים לתקוף שום דבר, אלא רק הכוחות שמפריעים לכם להתחבר. רק בתוך העשירייה זה הכול נמצא, כוחות החיבור ביניכם זה מה שאתם צריכים לעלות, לגדל, לחזק וזה נקרא בעצם ההתקפה.
הכול זה בפנים, בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה. ולא לשכוח שמה שאתם עושים, אתם צריכים להכין את עצמיכם להתקפה ואז לדרוש מהבורא שיהיה יחד אתכם, שאתם ככלי והוא כאור וזה נקרא "ה' יגמור בעדי", שהבורא הוא בעצם הכוח שמנצח את כל הקליפות.
שאלה: האם אנחנו מוכרחים לחדש את הערבות ההדדית כל הזמן כדי שנוכל להתקדם מהלילה ליום, על ידי התקפה?
כל הזמן אנחנו צריכים לחדש את הערבות. תקראו את מאמר "הערבות" ותראו מה הוא אומר, כל הזמן. כי הערבות זה בעצם הקשר בינינו, ואותו אנחנו צריכים לעדכן ולתקן כל הזמן.
שאלה: כשיש לך חבר בעשירייה שאף פעם לא מדבר, כל הזמן מדלג על תורו, לא רוצה להשתתף, איך העשירייה צריכה להסתכל על אותו אדם?
לעבוד עליו, בכל עשירייה ועשירייה יש אנשים שלפעמים נכשלים בדרך, שלא יכולים, לא מבינים, לא מרגישים. צריכים להשתדל לסחוב אותם כמה שאפשר. ורק בתנאי שהם מתנגדים לפעולות האלו של חיבור, אנחנו מוציאים אותם מהעשירייה.
אבל יכול להיות שהם פשוט לא מסוגלים ליותר, חוץ מאשר להיות ניטראליים כאלה בהתקדמות, אין להם כוחות. אז אנחנו צריכים לקחת גם אותם, ולכלול אותם בתוך החיבור בינינו.
תלמיד: איך אתה מאבחן? כי כולנו מלאים בזבל האגואיסטי שלנו, ואנחנו לא רוצים להקרין את זה לאחרים בעשירייה. אז איך אתה יודע להבחין בין אדם שבאמת מתחמק מלהשתתף, או שהוא פשוט עקשן וכאילו לא יודע איך לעשות את זה?
אתם צריכים לדון על זה בעשירייה, אין לי כאן שום הבחנות. אתם צריכים לדון בעשירייה ולראות כלפי המאמצים שלכם להתחבר, עד כמה האנשים האלו, אדם זה או אחר, האם הוא מתנגד, ושובר את החיבור, או שהוא לא מפריע. צריכים לראות, אתם צריכים לדון בזה, אני לא יכול להיכנס בזה.
שאלה: יש בעשירייה שלנו חבר מאוד אקטיבי, שעושה הרבה מאוד דברים, אבל מדי פעם נכנס לכאלה מצבים שהוא מתנתק, ממש הולך לאיבוד, לא מגיב לשיחות טלפון, ואי אפשר להוציא אותו מהמצב.
נגיד, עכשיו לקראת הכנס, הוא שוב נפל, זאת אומרת הוא נכנס לאיזה מרחב. איך להיות בהתקפה? לעזוב אותו או ללכת בהרכב שיש לנו, להיכנס איתו לכנס? או להמשיך למשוך אותו, ולנסות להוציא אותו?
במה שאתם יכולים להכניס אותו להתקפה שלכם, אז תכניסו. במה שלא, לא. זה כמו בצבא, כשאתם הולכים להתקפה, אתם לא יכולים עכשיו לטפל במי שנופל, במי שנחלש או חולה, אתם עוזבים אותם בדרך, ואחר כך תאספו אותם. אבל בהתקפה מי שמסוגל להתקפה, פורץ קדימה.
שאלה: האם העבודה שלנו בעשירייה, היא ליצור עולם הפוך לעולם האגואיסטי שלנו?
כן, ודאי
שאלה: בזמן שמגיעים כל מיני רגשות, מתלקחת אש של שנאה, דחייה, פירוד, אמרת שחייבים לפנות לבורא. עם מה אני פונה לבורא? מה בדיוק אני מבקש באותו רגע שהדבר הזה משתלט ואין חוץ ממנו שום דבר, מה בדיוק התפילה לבורא?
אולי אני לא בדיוק מבין את השאלה. אנחנו צריכים לבקש תמיד שהחיבור בינינו יהיה מתאים לגילוי הבורא בתוכנו. שהחיבור הזה יהיה בעל מנת להשפיע איש לרעהו, ואת סך כל כוחות ההשפעה האלו, זה לזה וזה לזה, אנחנו יכולים להגיש לבורא כדי לתת לו אפשרות להופיע בינינו ולקבל נחת רוח מאתנו, מזה שאנחנו כבר נמצאים בהשתוות הצורה עימו.
תלמיד: תיאורטית זה ברור, אבל בזמן שבאים רגשות ובזמן שהטבע משתלט, אין את המילים האלה, אין תפילה כזאת לבורא. מה אני עושה בדיוק כשאני על הגל הזה, באותו רגע? כי אני לא יכול לפנות עם מה שאמרת עכשיו באותו רגע.
זה תלוי באווירה הכללית שיש בעשירייה. יש לכם עשירייה מאוד חזקה, תנסו לעשות את זה כך שכוח החיבור כל הזמן יחיה, כך שאתם מחויבים להחזיק בו כמדורה קבועה, אש תמיד, וממנו והלאה אתם תלכו. אין לי עצות חוץ מאלו שאנחנו מקבלים מהמקובלים, ואז תפילה.
תלמיד: על זה בדיוק אני רוצה לשאול. בטוח שגם אתה מרגיש כאלו מצבים, אז מה בדיוק אתה עושה ברגע שבא גל כזה של דחייה שנאה ופירוד?
בתוך הקבוצה?
תלמיד: בטוח שבתוך קבוצה, אבל אתה מרגיש בעצמך שמשהו בא אליך, משתלט עליך. מה אתה עושה בדיוק באותו הרגע שהוא משתלט עלייך?
זו הזמנה לזה שאני צריך להתגבר עליו. מלכתחילה זה בא, נותן לך מכה ואתה נכנס לתוך האגו, השנאה ומרגיש את הדברים האלה. כי בלי להרגיש אתה לא מקבל את זה, אתה לא מתקשר לרע הזה, אתה חייב להתקשר אליו, ואחר כך אתה עובד על תיקון הרע הזה.
תלמיד: מה זה בדיוק עבודה על תיקון?
עבודה על התיקון זו עבודה לפני שבא הרע, ואתה מסדר כאלו תנאים בעשירייה, שאתם קשורים עד כדי כך בעשירייה, שכל דבר שבא, הוא בא רק למה שנקרא "כפאו שד", דוקר אותך רק לרגע אחד וזהו, מיד אתה יכול להתחיל לתקן אותו.
תלמיד: במה התיקון?
התיקון הוא בהכנה לכל הדברים האלה. וההכנה היא רק לחיבור, לאיחוד, לחשיבות החיבור. אפילו כשמגיעה עכשיו איזו אחיזה של פירוד, היא מיד נופלת וממשיכים דווקא גם על פניה להתחבר. התגברות רק כלפי החיבור. אין יותר.
שאלה: אמרנו שאנחנו עובדים בכוח החיבור ועם זה אמרנו שהתקפה היא כנגד כוח הפירוד, הפילוג. איך אנחנו עובדים בכל זאת עם כוחות הפירוד? איך אנחנו מוסיפים לתפילה?
אנחנו לא מתחשבים בכוחות הפירוד, אלא כשהם באים אלינו, אנחנו מעליהם שוב נמשכים לחיבור. אנחנו לא רוצים להיכנס, להתכלל ולחטט בכוחות הפירוד. אסור לנו להיכנס אליהם, אלא רק לעבוד מעליהם. בא כוח פירוד, אנחנו מדלגים עליו, ורוצים להיות בחיבור עוד יותר חזק, כך שכל כוח פירוד רק יחזק לנו את כוח החיבור.
תלמיד: אם כן מה לבקש אם ניכר בבירור שתכונה כלשהי מפריעה לנו להתחבר?
אז לבקש. לבקש שנוכל להתחבר למרות התכונה הזאת, אין יותר. זו בדיוק העבודה. אז אתם מקשרים את עצמכם לבורא, ודרככם אתם מקשרים את כוח הבורא עם כוח הרע שהוא ברא בכוונה, ואז אתם נמצאים באמצע, בין הבורא לכוחות הרעים, שהבורא יתקן אותם. ואז על פני כוח הרע שהבורא מתקן, הוא בעצמו מתגלה בכם, על פני כוח הרע, ואתם מגלים אותו. אי אפשר לגלות רוחניות אם לא מתגלה הקליפה.
שאלה: בזמן האחרון העשיריות עובדות חזק מאוד, וככל שעובדים יותר מתגלים סכסוכים, אי הסכמה ויכוחים גם אצל הגברים וגם אצל הנשים. מה דעתך?
דעתי שזה טוב מאוד ומקדם אותנו למטרה.
תלמיד: זה הכול בגלל הכנס הקרב שבא אלינו?
זה הכול בגלל שאנחנו מתקדמים. האנושות מתקדמת בקצב אחר, ואז הרע שמתגלה בה מתגלה בצורה אחרת, בקצב אחר, ואצלנו יותר מהר. ואין מה לפחד, אלא דווקא ההפך, אנחנו צריכים לכבד את הרע שזה כל הבריאה, "בראתי יצר הרע"1, ומתוך זה אנחנו מתקדמים לטוב.
תלמיד: לפעמים יש הרגשה כזאת לא טובה שיש את הויכוחים האלה, אבל אנחנו משתדלים להתגבר על כל העבודה הזאת, אנחנו נותנים באמת את כל הכוח.
אתם צריכים לשמוח בגילוי הרע. ובכל רגע ורגע שיתגלה רע עוד ועוד יותר גדול, זה סימן שאנחנו מסוגלים להתעלות עליו, זאת אומרת, סימן שאנחנו מתקדמים.
שאלה: שנאה או כוח הפירוד שמתגלה, האם זה ניתוק, הפסקה, או שזו בעצם עבודה לא פחות מעבודה שלפני?
שנאה היא כוח הפירוד שמתגלה מתוך שבירת האדם הראשון, והוא חייב להתגלות בדרך, אין שום מקרה. אלא מכל אותה השבירה הכללית שקרתה בתחילת הבריאה במערכת אדם הראשון, היא מתגלה ואין חדש תחת השמש. וכל השבירות האלה מתגלות מקל לכבד וכך אנחנו מתקדמים לגמר התיקון של כל השבירות.
תלמיד: וזה חלק מהעבודה. זו עבודה.
זאת העבודה.
תלמיד: למה אנחנו קוראים לזה הפסקה או שזו לא הפסקה?
זו הפסקה בנטייה שלנו קדימה, אבל היא נכנסת לאותה העבודה. כמו שבעל הסולם מסביר לנו את זה באופנים, באופניים, בגלגל, שחצי מסתובב קדימה וחצי אחורה, ובצורה כזאת מתקדמים.
שאלה: בשיעורים הקודמים למדנו שצריך להשתדל לבנות את המצבים הבאים שלנו. מה אנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו שיקרה אחרי התקפה שלנו ואחרי הכנס, והאם נכון לעשות את זה?
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את מצב החיבור, שבחיבור שלנו אנחנו מגלים את כוח השפעה המשותף בינינו שזה הבורא, וזה באמת מה שאנחנו צריכים לגלות וכך להתקדם. בזה אנחנו נגלה את המציאות החדשה, את העולם החדש.
שאלה: כתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה." והשאלה היא מי הם הצדיקים ומי הם הרשעים כאן?
אלו הרצונות שבנו לחיבור ולפירוד.
תלמיד: צדיקים הם הרצונות שהם בעד?
לחיבור, כן. והרשעים הם רצונות לפירוד. כשאנחנו מתקדמים, אנחנו מתגברים על הרצונות של פירוד ומתחברים לרצונות של איחוד, חיבור. ככה זה עובד.
שאלה: מה זה נקרא לקבל החלטה בעשירייה? לפני הכנס ממש מורגש שקשה לעשות את זה יחד. והאם צריך לסכם איכשהו קונקרטית על משהו ביחד?
אתם חייבים להגיע למצב שיש ביניכם התקרבות, ולהשתדל להפסיק לראות שרוחניות אפשר להשיג לבד, אלא רק בחיבור ביניכם. זו הבעיה העיקרית, כי זו אמת, זה כנגד האגו שלנו, זה למעלה מהטבע שלנו, החיבור. ולכן אנחנו לומדים את עניין ההתקפה, שרק בקפיצה, בהתקפה, אנחנו יכולים לעבור את השלב הזה. ודאי שאנחנו מבקשים את הבורא שהוא יבצע את הפעולה הזאת עלינו, אבל לבד אף אחד לא מסוגל.
הבעיה העיקרית שישנה לאדם בלממש רצון לרוחניות, שהוא רוצה לממש את זה לבד. הוא חושב שאפשר ללכת לאיזה מקום מבודד ושם ממש להיכנס לתוך עצמו, לעבוד עם עצמו, ולהיות בזה צדיק ומשיג. אמנם זה היה אפשרי פעם, אבל כבר מאברהם אנחנו מבינים שאי אפשר. אברהם היה הראשון שגילה שהרצון לקבל שנקרא "נמרוד" בזמנו, שהוא גדל אך ורק כדי שבני האדם יתקשרו מעליו, יתחברו מעליו, וכך ישיגו את הבורא. אי אפשר להשיג את הבורא בצורה אישית אינדיווידואלית. בכל זאת, קבוצה קטנה, שניים, שלושה, חמישה, אבל זה חייב להיות כדי שאדם יוכל לצאת מעצמו. בתוך עצמו אין גילוי רוחני, זו לא רוחניות. חייב להיות איזה מין חיבור בין שניים מאותה המערכת של אדם הראשון, ובאחד זה לא יכול להתגלות. צריכים להיות שניים שתמיד יש ביניהם ניגוד, לכן הם שניים, ובכמה שהם מסוגלים לעשות חיבור ביניהם, אז על פני הניגוד, על פני החיבור, בשתי הרמות האלה, ניגוד וחיבור, הם בונים את המקום ששם יכול להתגלות הבורא. רק בצורה כזאת זה עובד.
שאלה: כוח הרצון נקבע מצד אחד בכמות המניעות והעיכובים, ומצד שני ההפסקות צריכות להיות קצרות. ונקודת הניתוק כשאני מנסה להבין מי אני, מה אני, על מה אני מבקש, על חיבור עם החברים בעשירייה?
אם אני רוצה להתנתק מהאגו שלי, אני יכול לעשות זאת רק בתנאי שאני נמצא בתוך החברים שלי, בתוך הקבוצה, אחרת אני לא מתנתק מהרצון לקבל שלי. אני בעצמי לא מסוגל לצאת מהרצון לקבל שלי, אלא בתנאי שאני יוצא מעצמי ונכלל ברצון אחר, ברצון של העשירייה. וזו בעיה גדולה, כי אנחנו כולנו אגואיסטים גדולים. העבודה הזאת היא עבודה מאוד מאוד קשה, עד כדי כך שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לבד לעשות את זה. ואז אנחנו מתחילים באמת להבין שהבורא הוא חייב להיות כאן כשותף שלנו.
בלנסות לצאת מעצמי ולהתכלל בעשירייה, אני חייב בורא שיעשה עליי צמצום, מסך, אור חוזר, חיבור עם האחרים, כמה שאפשר. כשאני אתחבר איתם, אני בזה בונה את הרצון להשפיע שלי שחד מקבל חד, שהרצון להשפיע שלי שאני מייצר הוא מוכן לגלות את הרצון להשפיע הכללי שנקרא "בורא". ואז זה נקרא "בו - רא", "בוא וראה" את צורת ההשפעה של המציאות האמיתית.
שאלה: אנחנו נמצאים יומיים לפני הכנס הגדול, וזה הולך להיות כנס מאוד מיוחד כי נהיה בכל השיעורים בצורה ווירטואלית בלי קשר פיזי בינינו.
וכל השיעורים יהיו בצורת סדנה, כמו עכשיו, אבל בלי שאלות אליי, העיקר שתדברו ותתקשרו ביניכם, כי מטרת הכנס היא להגיע לחיבורים, לאיחוד, לאיזו התקרבות לגילוי הבורא. ולכן צורת הכנס היא כזאת שכולכם נמצאים בהתחברות בעשיריות. אתם צריכים לבדוק את הקשרים האלה עד כמה הם נכונים וטובים, ובהתאם לזה נעבוד. אתם צריכים להבין שחיבור ביניכם זה מה שנותן לכם אפשרות לגלות רוחניות. אין ברירה.
תלמיד: האם לעשות או לא לעשות מפגשים פיזיים במהלך הכנס בינינו?
אם מותר מטעם הבריאות, אז אני חושב שכן.
תלמיד: נראה שאם נלך בכיוון הזה, יהיו חברים שיוכלו לעשות את זה וישתתפו איתנו, ויהיו כאלה שלא יוכלו בגלל כל מיני עניינים כמו, חיסונים ועוד. כמה באמת חשוב לנו החיבור הפיזי הזה, או שאולי אנחנו לא צריכים אותו, כי יש חברים שממש משתוקקים לזה, והאמת שאפשר להבין אותם. עשינו מעבר מאוד גדול בשנה האחרונה.
אני לא יודע עד כמה זה חשוב. גם בצורה כזאת אני מרגיש חיבור איתכם ואני כמעט לא זקוק לחיבור גשמי. אבל בכל זאת, אני לא יודע. זו אחת מהבעיות שהבורא מפיל עלינו וכנראה שהוא רוצה להראות לנו עד כמה אנחנו עוד לא ראויים לחיבור הרוחני ואפילו לא לחיבור הגשמי. אנחנו נמצאים בין שני עולמות. אבל שוב, אפילו אם אנחנו הולכים להתחבר במקום אחד, אתם צריכים לקחת בחשבון האם אתם עונים לכל הדרישות של משרד הבריאות ושזה לא ילך נגד מה שנקבע על ידי הממשלה באותו מקום. אתם צריכים לבדוק זאת. ואם צריך להיות מחוסנים, שכולם יהיו מחוסנים. ומי שלא מחוסן אסור לו להיכנס ולהיות יחד עם האחרים. לא יותר ממספר האנשים המותר, אתם חייבים לקיים את מה שהממשלה אומרת ורק להיות בזה. אי אפשר אחרת. זו פשוט חובה. אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה היוצאים מהממשלה כ"ניתן לרופא רשות לרפאות", ואנחנו מקבלים את זה כחוק עליון. לכן מזמן הלכתי והתחסנתי ואני מוכן לקיים את כל מה שהממשלה אומרת ואין לי כאן שום שאלה.
שאלה: האם כדאי לשדר את הכנס הזה ברשתות החברתיות? יש חברים שחושבים שזה כנס מאוד פנימי המיועד רק לנו, לעשיריות, לאלה שלומדים. ויש כאלה שאומרים שכדאי לפתוח ולשדר את זה החוצה.
אני לא יודע, זה עניין של ההנהלה, אני לא נכנס לזה. אתם לא מבינים כמה שהדברים האלה צריכים להיות מסודרים. יש לנו ארגון "בני ברוך". אני המרצה שנמצא בארגון "בני ברוך", לא יותר מזה. אני לא אחראי על הארגון ולא על הסידור ולא על הכנס, ולא על כלום. אני לא יודע על זה וגם לא רוצה לדעת. זה לא שלי. ולכן אל תפנו אליי עם כאלה שאלות. ואם יש לך בעיות אז תפנה אותם למארגני הכנס. יכול להיות שזה נכון מה שאתה שואל, ויכול להיות שאתה פשוט לא מבין איך הם מתקנים את הדברים. אני לא נכנס לזה. בשבילי לא חשוב האם זה רע או טוב, כך או כך. איך שהם מארגנים, מעצבים את הארגון, אני מסכים עם זה וממשיך.
שאלה: אנחנו מתרגמים את כול הכנס להרבה שפות. יהיו לנו כמעט עשרה שיעורים בכנס. יהיו לנו כל מיני שעות חברים, הכנות והכול. כאחד המארגנים של הצוות, כמה זה חשוב אם אנחנו בהתקפה רוצים שאנשים יעבדו כמה שיותר בעשיריות ולא יעשו משהו אחר, האם חשוב שגם הפוקוס גרופ, קבוצת המיקוד יהיו מתורגמים, האם חשוב מה שקבוצת המיקוד אומרת ותרגום הטקסטים ומה שאתה אומר? מה אתה חושב?
אני לא יודע מה אתה שואל וגם זה לא עניין שלי. אני נותן מה שאני נותן. איך זה מתורגם, לאיזה דברים, באיזו צורה, לא חשוב לי. רק מה שיוצא ממני, זה מה שאני דואג. יותר מזה לא. כל היתר אתם צריכים לארגן ולדאוג. אתם לא מבינים איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר. כל היתר זה אתם. אז אל תחשוב שתוכל לשבת בכורסה שלך בבית ולקבל את כל השירות. תשתתף בהכול, תבדוק האם אתה יכול להוסיף לזה משהו, בבקשה. תשנו את הדברים לטובה. זו לא פנייה אליי, זו פנייה לארגון. בפרט אם זה לכנס, אז תפנו למארגני הכנס. יש כתובת.
תלמיד: אבל אנחנו רוצים להתקדם כאילו, ומה שאולי לא חשוב, אולי אפשר לוותר על זה?
אני לא יודע, שוב אני אומר, מארגני הכנס צריכים להגיד. אני נותן רק את מה שאתה שומע ממני, מה שיוצא מהפה. זה מה שאתה מקבל. מה שתעשה עם זה, תתרגם כך או כך, ולמי, לכוחות האלה או רק לתוך הגלקסי או לתוך עוד מערכות, אני לא מבין בזה, זה לא ענייני. זה לא שייך לי. אז אל תבלבלו אותנו. תפנו לפי הכתובת.
שאלה: אמרת שבכנס יהיה לנו הרבה סדנאות, האם יש איזו הכנה לעשירייה להיות בסדנאות? כי אנחנו יודעים שסדנה היא כלי מאוד חזק לחיבור.
אנחנו עושים את זה הרבה פעמים, וחוץ מזה, אתם עושים חיבורים בסדנאות ביניכם. כל יום אתם מתאספים פעמיים חוץ משיעור בקשר בעשירייה. את זה אנחנו ממשיכים בכנס. איפה אתם עומדים לגלות רוחניות, לגלות את הבורא? אך ורק בקשר בתוך עשירייה. לכן על זה אנחנו שמים דגש. לכן עברנו עכשיו על כל השיעורים האלה של הכנס ולא חשוב שכבר עברנו. בכנס עיקר הדגש הוא שאתם מתקשרים על פני הפסוקים האלה. הפסוקים הם רק לגרות אתכם שתתחברו ביניכם עוד יותר פנימה, עד שתהיו בערבות ובחיבור ביניכם ועם הבורא. זו המטרת הכנס.
שאלה: איך מרגישים חיבור אמיתי, נכון בעבודה?
חיבור אמיתי ונכון בעבודה זה כשמרגישים שכוח החיבור של כולם מתגלה בינינו והוא נקרא "הבורא". ואנחנו מרגישים בו, בכוח הזה מהות נוספת. למה? כי הוא מגיע מהחיבור, מהחיבור על פני הניגודים. ולכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה". שיש בו שני דברים. אתה צריך לבוא ולראות שהבורא בעצמו, מושג הבורא, כולל אצלנו שני חלקים, כוח הפירוד וכוח החיבור. כך אנחנו יכולים לאתר אותו, אחרת אנחנו לא מסוגלים. הנבראים לא מסוגלים לראות את הכוח העליון, אלא רק ככוח החיבור על פני כוח הניגוד. הכוח העליון בלבד זה הכוח העליון, הוא לא מושג על ידינו. לנו כנבראים מושג רק כוח החיבור על פני כוח הפירוד. וזה מה שאנחנו רוצים לגלות. ופעם ראשונה שאנחנו מתגברים על כוח הפירוד בינינו, על המחסום, ומגיעים לכוח האיחוד, שזה גילוי הבורא הראשון לנברא, זה מה שאנחנו רוצים להשיג בכנס.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבדוק בכל רגע ורגע אם אנחנו נמצאים תחת ההשפעה של העשירייה? האם יש בדיקה מהירה לזה?
אם אני דואג בכל רגע ורגע להימשך לחיבור בעשירייה כאחד אז אני נמצא תחת השפעת העשירייה.
שאלה: בהתקפה הקבועה, התמידית הזאת, אני מבין מה זו תוצאה של מאמץ פנימי. אני רוצה להתחבר עם החברים, מרגיש פחות, יותר. מהי תוצאה כללית של התקפה בעשירייה?
"הכולל" זה נקרא כבר הבורא, התוצאה המשותפת שלנו צריכה להיות בנטייה "כאיש אחד בלב אחד", בגילוי כוח ההשפעה ההדדי של כולם בכולם. זה לא מספיק שאנחנו נמשכים כך אחד לאחד. אלא שאנחנו מגלים את החיבור בינינו כאחד. ואז מתוך החיבור בינינו כאחד, שם אנחנו מתחילים לגלות את המקור שלו שזה הבורא, שהוא הראשון.
תלמיד: המטרה הזאת כל הזמן בורחת, איך אפשר לבדוק בכל צעד בעבודה, בהתקפה הזאת אם אנחנו פועלים נכון בכל רגע לכיוונו?
אתם לא מבקשים מהבורא שיעשה את זה, אתם רוצים בעצמכם להשיג את זה ולכן כל פעם זה נעלם. הבעיה היא שצריכים להשתדל להיות מחוברים, להבין שאתם לא מסוגלים כמו שאתם מגלים שזה כל הזמן נעלם, ואז לבקש את הבורא שיקיים קשר ביניכם, בסך הכול.
כל הבעיה ברוחניות היא עד שאנחנו בדיוק מוצאים את הנקודה הנכונה, כמו שכתוב שיש חודו של מחט וחוט שאנחנו צריכים להכניס לחודו של מחט, זאת הבעיה.
תלמיד: אני מצידי מבקש עבור החברים שנהיה בזה, אנחנו עושים סדנאות וכל אחד מבקש על משהו שלו.
איך יכול להיות שמדברים בינינו וכל אחד מבקש על משהו שלו, מה זה "על משהו שלו"? חיבור, מובן לכולם מה צריך להיות החיבור, תוצאה מהחיבור מובנת לכולם, כוח שצריך לעזור לנו להתחבר, העליון, הוא גם כן אחד לכולם, תוצאה מהחיבור אנחנו גם כן יכולים לאתר כל אחד וכולנו יחד כצורה אחידה לכולם. אני לא מבין אותך, מה אתם כל כך מתפזרים לפינות.
תלמיד: אני מתכוון שכל אחד רואה את תהליך החיבור, את התוצאה ממנו ואת הפנייה לבורא באיזה אופן אישי.
אז לא חשוב שכל אחד רואה את עצמו בצורה אחרת, ודאי שכך יהיה, לכן זה נקרא "עשרה כאחד", ככה זה. אבל העיקר שכל יתר הדברים, מי שעשה מאיתנו את זה, מי שדוחף אותנו לחיבור, ומה שאנחנו צריכים לגלות כתוצאה מהחיבור, זה הכול הכוח העליון.
תלמיד: גם עכשיו בכנס, איך בכל רגע אפשר לבדוק את המטרה, את הכוונת שאנחנו מכוונים למטרה הזאת?
ישנו כוח עליון, הכוח העליון ברא יש מאין, רצון לקבל, וסידר את הרצון לקבל בצורה כזאת שהרצון לקבל הזה יתפתח, יבין, ירגיש שהוא קיים ושהוא נמצא מחוצה לכוח העליון. ושכן, הוא רוצה להשיג את הכוח העליון ולהידמות לו, וכך הבורא ברא את הרצון לקבל. ואנחנו נמצאים כבר בניגוד לבורא, בכוח הזה שהבורא ברא, ועלינו לסדר את עצמנו כך שאנחנו נתקשר בחזרה לבורא מצדנו עד כדי כך שאנחנו נתאים את עצמנו אליו. ולהתקרב, להתחבר עד שאנחנו נדבקים, נעלמים בו, גדלים בדומה, וכן הלאה.
אנחנו בסך הכול יש מאין, אז אם אנחנו מסדרים את עצמנו כך שאנחנו נמשכים לבורא ורוצים להיות מחוברים אליו, מתוקנים על ידו, זו העבודה שלנו.
תלמיד: אנחנו יכולים בכל רגע, גם בכנס, גם עכשיו לבדוק את זה, האם אנחנו מכוונים יחד לאותה מטרה או לא?
לזה אתם צריכים לדאוג כל הזמן, כל אחד וכולכם יחד. צריכים לדאוג כל הזמן האם אתם נמצאים בחיבור ביניכם ולפנייה לבורא. זאת אומרת, שבתוך החיבור ביניכם אתם רוצים לגלות קשר עם הבורא, פגישה עם הבורא. אתם צריכים כל הזמן לראות את זה לפניכם כמטרה לכל המאמצים שלכם, כל המאמצים רק לזה.
תלמיד: נגיד שעברו חמש או עשר דקות מהשיעור או מהפגישה שלנו, אפשר לבדוק את זה?
תמשיכו לשבת ולדבר על זה קצת, בטח. אפילו באמצע כל מיני שיחות או בירורים, תבדקו האם אתם נמצאים בכל זאת מקושרים לפגישה ביניכם ולבורא.
קריין: קטע 10, אומר בעל הסולם.
"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."
(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
נגיד שאנחנו עשינו מספיק פעולות כדי להגיע לחיבור בינינו ואנחנו לא מסוגלים להגיע לחיבור. וכל פעם ופעם אנחנו מגלים כמה שאנחנו שוכחים את זה, ובכלל החיבור כל פעם ופעם נעשה אצלנו כמשהו זר ורחוק. למה? זה מפני שהבורא כל פעם מעלה בנו רצון לקבל אגואיסטי יותר גדול בכל אחד ואחד. ולכן יוצא שמה שאנחנו גילינו אתמול, הגענו למשהו, זה נעלם, נעלם, וזה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"2.
אנחנו צריכים להבין שזה הבורא עושה לנו בכוונה, לא נותן לנו להיכנס לרוחניות מפני שאנחנו לא פונים אליו, כי התקפה צריכה להיות גם כן לפנייה לבורא עם עזרה לחיבור. אין בעיה לפנות לבורא, כל העולם מוכן לפנות לבורא, לבקש, לבכות ולצעוק, הבעיה היא לפנות לבורא לבקשת עזרה לחיבור, זאת הבעיה, וזה מה שאנחנו צריכים.
לכן ההתקפה צריכה להיות מסודרת נכון. שהתקפה היא לא כנגד היצר הרע שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות עימו כלום, זה כמו שכתוב שאם אתה הולך נגד היצר הרע ואתה שובר אותו אתה מקבל אותו פעמיים. וזה באמת כך, זה נקרא הגברת הגלות, עוד יותר קשה, עוד יותר קשה ועוד יותר קשה, עד שאנחנו נבין שאנחנו צריכים לצעוק לבורא. וכשאנחנו מתחילים לצעוק אליו גם בזה יש כמה שלבים, עד שאנחנו מבינים שאנחנו צריכים לצעוק אליו רק לצורך החיבור בינינו.
אם אנחנו כך מגלים את הפנייה שלנו, את התפילה שלנו, אז כבר אנחנו נמצאים בכיוון הנכון לבורא, עם הבקשה הנכונה לחיבור בינינו כדי שיהיה לנו כוח להשפיע לו כתוצאה מהחיבור. ואז יוצא שכבר אנחנו מייצבים בזה את כל התפילה וכל התהליך בצורה נכונה. ואז באמת ייצבנו את הדרך, את הצינור הזה, שבצינור הזה אנחנו מקבלים בחזרה את כוח האור העליון שמוציא אותנו מהגלות, מהעולם הזה, ומגלה לנו את העולם העליון.
אז הכול תלוי עד כמה שאנחנו מסדרים את הפנייה שלנו לבורא בצורה נכונה. שרוצים להיות כולנו מחוברים בחיסרון משותף שלנו לחיבור, ומבקשים מהבורא שיסדר את זה, יממש את זה, יפרמט אותנו, ייתקן, הכול יעשה, אנחנו רק צועקים שאת זה אנחנו רוצים.
הכיוון העיקרי שלנו הוא שאמנם אנחנו טועים, לא מבינים בדיוק בזה כלום, אבל את זה אנחנו מבקשים, ואז אנחנו נראה בזה טיפול מהבורא אלינו. וכל הזמן אנחנו רק נחדד נחדד את כיוון ההתקפה, חדות וכוח ההתקפה שלנו. תביא לנו קשר בינינו, כי אנחנו צריכים בזה לבנות מקום להשפעה אליך. והמקום הזה שיהיה מקום שתוכל להתגלות בנו וליהנות מהבנים שלך. זה נקרא "נצחוני בניי".
סדנה
איך אנחנו פונים נכון לבורא, כמו שעכשיו דיברנו? איך אנחנו פונים כל עשירייה ועשירייה לבורא, כדי שיעזור לנו להתחבר ולהיות מכוונים מתוך החיבור בחזרה אליו?
*
קריין: קטע מספר 11 אומר בעל הסולם.
"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
שאלה: דיברנו עכשיו על זה שהעולם לא מתוקן, ובמקורות כתוב שרק אני לא מתוקן ואני צריך לתקן את עצמי, שמחוצה לי יש רק בורא, השכינה הקדושה. אפשר להסביר את הסתירה הזאת?
אין שום בעיה, מה שאנחנו רואים זאת באמת הפרויקציה שלנו, העתקה שלנו על האור העליון, וזה נקרא אצלנו עולם. כמו שאנחנו מסבירים בתפיסת המציאות, שמה שנראה לי מקולקל זה אני שרואה את הקלקולים שלי. צריכים ללמוד את תפיסת המציאות. אבל בכל זאת אתה לא תוכל ליישב את זה נכון עד שזה לא יתגלה לך.
אל תתרכז בזה, תתרכז בהתקפה בתוך העשירייה על החיבור, היא תפתח לך כבר את כל האפשרויות להבין ולראות נכון את המציאות. תעזוב את כל יתר הפילוסופיות ודברים כאלה, זה לא חשוב לך. חשוב לך רק דבר אחד, חיבור בתוך עשירייה ומתוך החיבור תשיג קשר עם הבורא, תשיג הבנה נכונה ותפיסה נכונה על כל מה שקורה לך כאן, בעולם, באנושות, כך הכול יסתדר.
העיקר לאחוז בתפיסה נכונה, לסדר את היסוד, יסוד נכון. היסוד הנכון זה שאנחנו בונים עשירייה, אנחנו בונים כלי שעל ידו אנחנו יכולים לגשת לכל דבר, לראות דברים נכונים ומה לעשות איתם. בלי הכלי הזה, בלי עשירייה, אתה לא יודע בכלל במה אתה נמצא ועוד אתה צריך להבין כל מיני דברים. קודם כל עשירייה, קודם כל לבנות עשר ספירות, ואז מתוך זה כבר תתחיל להתקדם הלאה.
שאלה: אנחנו נמצאים בעיצומה של הכנה מאוד אינטנסיבית לחיבור בכנס. האם הגבאי והש"צ האחראים בעשירייה יכולים לכוון את העשירייה לתפילה משותפת, לכיוון משותף כלפי המטרה, לבנות מטרה וכוונה במהלך היום?
כן, נכון. ודאי שהם יכולים לעשות את זה. אבל שכל יתר החברים יבינו וירגישו את זה. בסופו של דבר זה צריך להיות כתוצאה. הייתי אומר כך, הגבאי והש"צ צריכים לארגן את כל העשירייה שכולם ידונו מהי מטרת היום, מהי הכוונת היום, איך אנחנו מתגבשים, לאיזה כיוון אנחנו רוצים לעשות צעדים במשך היום. את כל זה מארגנים הגבאי והש"צ. אבל איפה מארגנים? בתוך העשירייה.
שאלה: המצב הזה "יד חזקה וחימה שפוכה" זה גם מצב כלפי עשירייה ואם כן מה זה?
עכשיו אני לא נכנס לזה. אנחנו לא קראנו את זה עכשיו, עכשיו אנחנו כבר במשהו אחר.
שאלה: כשאנחנו יוצאים להתקפה על החיבור בינינו, האם אנחנו צריכים לדעת את הסיבה המדויקת שבשבילה אנחנו דורשים את החיבור או שפשוט רוצים חיבור?
כמה שאתם יכולים לברר זה מספיק לכם. בכל זאת הסיבה וכל הדברים מתבררים סופית רק בסוף.
תלמיד: האם לפני ההתקפה חשוב שהפרשנות הפנימית של חברי העשירייה כלפי המושג חיבור תהיה זהה, או שזה לא משנה אם כל אחד מפרש את זה אחרת?
בינתיים שכל אחד יפרש איך שהוא מפרש. העיקר שנבין שהחיבור הוא הדבר החשוב ביותר, אין לנו בעצם יותר דאגה אלא רק על החיבור. זה הכלי שבו אנחנו כבר מגלים את העולם העליון.
שאלה: עד כמה חשוב להיות כל רגע בהכרה שהחברים נמצאים באותה תפילה?
זה בעצם חשוב, אבל עד כמה חשוב, זה עד דרגת האדם שמסוגל כך לייצב את עצמו נכון.
קריין: קטע הבא. קטע מספר 12 מתוך "משיבת נפש".
"האדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדיין בחוש מי המנצח, כי עדין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה לה' ית', הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון." (משיבת נפש. אות מ')
קריין: קטע מספר 14 אומר הרב"ש:
"צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
אנחנו רואים שבכל זאת הכול מושג על ידי התפילה לבורא. ואפילו שאנחנו מיואשים וכבר עשינו את זה אלף פעם, סימן שעדיין לא הגענו לאותה עוצמה שצריכה להיות בתפילה. ולא שאנחנו צריכים כל פעם להרגיש שאנחנו מתפללים עוד יותר ועוד יותר חזק ומובן, לא, אלא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". זאת אומרת, שהפרוטות האלה יכולות להיות אותו הדבר, אבל יש בהן הצטברות ומזה דווקא משיגים את הכול.
הצטברות זה חוק מאוד גדול ברוחניות, זה ההבדל בין העבודה ברצון לקבל שלנו לבין השגה, שאנחנו משיגים את הרצון העליון להשפיע, הרוחני. כי רוחניות היא ללא הבדלים, וללא חלוקות וכן הלאה, והגשמיות בנויה כולה מחלקים, משבירות. לכן לא לשים לב, זה יותר או פחות, מתי כן ומתי לא, הרגע האחרון יכול להיות מאוד חלש לפני הכניסה לרוחניות והוא גומר את הכול. העיקר לא להתייאש, אלא להוסיף ולהוסיף כל פעם ביגיעה אפילו הכי קטנה.
שאלה: לקראת הכנס הבא עלינו לטובה יש הרגשה של הרבה רגשות מעורבים. הכבדה, ושמחה, והתפוצצות. איך עובדים נכון עם הרגשות האלה?
אם אנחנו חושבים על הצורה הסופית שאליה אנחנו צריכים להגיע, להיות מחוברים יחד ולגלות בחיבור שלנו כוח השפעה הדדי, שהחיבור בינינו צריך להיות בהשפעה הדדית בינינו, כך שהבורא יוכל גם להתלבש בכלי הזה לפי השתוות הצורה בינו לבין הרצונות שלנו, אז אנחנו לא צריכים שום דבר אלא רק לזה לרכז את עצמנו, רק להבין שלזה צריכה להיות ההתקפה וקדימה. זו ההכנה לכנס, וזה הכנס בעצמו.
הכנס עצמו הוא פעולה מעשית שכולנו עושים מאמץ להביא אותנו לכלי שבו מתגלה הבורא. זה הכול, אין כאן שום דבר אחר. נשתדל לבצע. הבורא כבר הכין את הכול, אנחנו נשתדל לבצע מה שכותבים לנו מקובלים, נותנים לנו עצות איך לעשות ונקווה שנצליח. בכל זאת זה מה שנמצא לפנינו.
שאלה: אתה אומר שאתה דואג שנבנה את הכלי הזה בכנס, ואתה רוצה שהעשיריות יגיעו ללב אחד. איך אנחנו יכולים לבנות את הבקשה המשותפת הזאת? אולי ננסח משפט אחד פשוט, לברר משהו. איך?
זה לא שייך להגדרה מילולית, ובשום דבר זה לא יכול להתקיים חוץ מאשר ברצון הלב המשותף בין כולנו, זה מה שצריך לקרות. אם אנחנו משתוקקים להתנתק מהלב האגואיסטי ולהיות בלב המשותף "כאיש אחד בלב אחד", אז בזה אנחנו בונים מקום, חסרון, "מקום" זה נקרא חסרון, לגילוי הבורא בנו לפי חוק השתוות הצורה.
אם נבנה כזה קשר בינינו שנקרא חסרון משותף, אז בו אנחנו נגלה את הבורא. ואנחנו מחויבים לגלות את הבורא. כל התפילות וכל הבקשות שלנו, זה הכול כדי שאנחנו נייצב את עצמנו נכון. זה לא שאנחנו פונים אליו ואומרים "בוא הנה, תתלבש בנו, תתגלה בנו" לא, אלא דווקא אלינו מכוונות כל התפילות שלנו, שאנחנו אומרים לעצמנו "בוא נתקשר בינינו יותר ויותר בלב אחד וניתן שם מקום לרצון אחד ואז הבורא יתגלה שם". אנחנו מחייבים אותו להתגלות לפי הרצון שלנו. גם כשאנחנו פונים אליו נדמה לנו שאנחנו פונים אליו, אבל אנחנו פונים לעצמנו. לכן תפילה זה נקרא "להתפלל", זאת אומרת "לדון את עצמו", ולא שאנחנו ממש פונים אליו.
הבורא הוא רצון להיטיב, הוא רצון להתלבש בנברא, הוא רצון לתקן את הנברא. האם בזה שאנחנו פונים אליו, אנחנו כאילו מגלים בו רצון כלפינו? יש לו 100% רצון כלפינו, לא יכול להיות יותר, אלא בזה שאנחנו מתפללים אליו אנחנו מסדרים את עצמנו, לחבר את עצמנו, לייחד את עצמנו לרצות יחד לקבל אותו. ברגע שזה קורה, הוא שמח להתלבש בנו, להתגלות בנו.
לכן כל העניין הוא העבודה שלנו בלב אחד, ברצון אחד. בסופו של דבר אם כך אנחנו נתגלה או לפחות נרצה להיות בזה, אנחנו נקבל עזרה מלמעלה. לפי המאמצים שלנו, הנטייה שלנו, לפי זה נמשוך מלמעלה הארה שנקראת המאור המחזיר למוטב, וזה יסדר אותנו. עד כמה שנמשכים, עד כמה שרוצים יותר ויותר, בזה מגיע האור העליון, מאיר עלינו, מסדר אותנו, מחבר אותנו, שנהיה מוכנים לגילוי הבורא בנו.
שאלה: אנחנו כל הזמן עובדים על זה מזוויות שונות, אנחנו מדברים על עליות וירידות, אחרי זה על תפילה, אחרי זה אין עוד מלבדו, כל פעם מבררים משהו על התקפה, אבל איך בכל זאת להיות בלב אחד בכל רגע מעל כל מה שקורה כלפי כל נושא, כל מה שאנחנו לומדים?
בכל זה אתם צריכים לחזק זה את זה. להיות כל הזמן בחומר של הכנס, ובדיבור ביניכם איך אתם מייצבים את עצמכם להיות עשירייה כזאת מוצלחת, שבה מתגלה הבורא.
זה לא תלוי בכמות האנשים בעשירייה, אפילו שניים זה מספיק, אבל בכל זאת חמישה, שישה זה כבר טוב. ולא כמות יותר מידי גדולה של אנשים בעשירייה, 15 נגיד או משהו, אני שומע מספרים כאלה, קשה לי מאוד לתאר שהם יכולים להתחבר, ולהגיע למשהו, לאיזה דיבורים. עד שכל אחד אומר איזו מילה, כבר עוברת חצי שעה. זאת אומרת, עשירייה צריכה להיות באמת לא יותר מעשרה, ופחות מזה, איכשהו בסדר, וכל הזמן לחשוב על זה.
לפי הרצונות שלך ולפי המילים שלך, אני לא כל כך מבין מה הקושי שאתה מעלה. אם אתם רוצים להגיע לתוצאה, אבל אין עדיין תוצאה, אז אתם צריכים לגלות עוד ועוד נטייה לזה, תנסו.
קריין: 15 אומר הרב"ש:
"והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו. ואולי זה פירוש "שערי הדמעות לא ננעלו". "שערי" מלשון סערות, שזה ענין התגברות. "דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של רצוניות אחרות, ורק באמצע הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של התגברות לאהבה ויראת שמים. "לא ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, וכשהחשבון מתמלא אז גם האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה הרוחנית."
(הרב"ש. אגרת י"ד)
כן, אלה מילים קצת יותר קשות אבל הוא מתאר מצב מאוד יפה. בקיצור, זוכים רק על ידי זה שרוצים להיכנס לתוך החיבור בינינו ולמרות שלא מסוגלים להגיע למשהו מגלים חיסרון גדול כמה שאפשר יותר, חיסרון משותף, ובצורה כזאת מחייבים את הבורא לעזור לנו.
"שער הדמעות" זה דבר מאוד חשוב, כמו שהרב"ש כותב כאן שזה מלשון הדמעה, אבל לא חשוב, זה מתקבל בכל צורה.
קריין: קטע מספר 17, אומר הרב"ש.
"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."
(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה")
שאלה: מורגש שהטקסט של הרב"ש יוצא מגבולם של החברים שלי, איך אנחנו זועקים ביחד שהבורא באמת יחבר בינינו עכשיו בכנס הזה?
אתם צריכים לדרוש את זה, פנייה לבורא זו בקשה, דרישה. הוא רצון להשפיע, אז אין לו שום דבר אחר חוץ מלהשפיע, אתה צריך רק לבוא אליו ולבקש מה שאתה רוצה, איזה חיסרון יש לך. אם הרצון שלך, החיסרון שלך מותאם לרצון להשפיע שלו אז אתה מקבל, אם לא אז לא, זה הכול. ואם אתה פונה לבורא לא לבד אלא לפחות שניים, עם עוד חבר, מכל שכן אם זו עשירייה, ומכל שכן על מנת להשפיע באמת, שאתם מגלים ביניכם שיש לכם איזה חיסרון משותף להשפיע זה לזה ולייצב את הכוח להשפיע המשותף הכללי שלכם, אז ודאי שתקבלו תשובה.
ואם הכוח שלכם עדיין לא מספיק לפי כמות ולפי איכות אז הבורא עושה כל מיני תרגילים אתכם עד שאתם בכל זאת לא זזים אלא רוצים ורוצים להגיע לכוח השפעה ביניכם יחד ופונים לבורא ואז הוא עוזר לכם, אז אתם כבר נמצאים עימו בשותפות.
זה שאנחנו מתחברים לעשירייה ומרגישים בעשירייה שינויי מצבים, זה כבר הבורא עושה, זאת אומרת מספיק לנו רק להתקשר בעשירייה ולהיות כמה שאפשר יותר ויותר צמודים ברצון שלנו להיות מקושרים, ובהשפעה הדדית להגיע לבורא, להשפיע לבורא, זה מספיק כדי שנזמין מהבורא טיפול בנו ואז הוא מטפל, וכך מתקדמים.
שאלה: איך אפשר לבקש השפעה בלי לדמיין אותה כקבלה בהסתר, באמת לבקש השפעה?
אם אתם נמצאים יחד בעשירייה זה לפי "איש את רעהו יעזורו", לפי ה"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם". אבל אם אתם לא נמצאים בעשירייה בזמננו זה כבר בלתי אפשרי. פעם היה אפשר, אבל זה בלתי אפשרי לרצות לקבל כוח השפעה כשאתה לא נמצא בעשירייה, אין לך שום גירוי.
תלמיד: למה דווקא בעשירייה זה כן אפשרי?
כי אתם עוסקים במשהו אחד כלפי השני ומתוך זה מקנאה, תאווה וכבוד אתם לאט לאט רוכשים איזה יחס לכוח ההשפעה.
תלמיד: פשוט בפנים הרצון לקבל בכל זאת מדמיין שבהשפעה יש איזה רווח.
לא חשוב, מתחילים במקצת, ודאי. יש לנו הרבה מצבים, הרבה מדרגות, שכל פעם המצב שאנחנו הולכים לגלות הוא קצת מאותה השפעה, קצת מאותה אהבה, קצת מאותו החיבור שצריך להיות.
תלמיד: אבל מה הכיוון הנכון להתפטר מהלכלוך הזה של קבלה בכל בקשה?
זה לפי המאמץ שלכם בעשירייה, אין יותר, זה לפי המאמץ.
תלמיד: פשוט המאמץ יוצא מהאגו, אני מרגיש שכל פעם שאני מתאמץ זה לרווח עצמי, איך להיפטר מזה?
להמשיך, כמו שאתה רואה כאן לפי הפסוקים.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגביר את האהבה וההשפעה בעשירייה כך שלא יהיו יותר מכות בעולם החיצון, כי אנחנו לומדים שהעבודה הזאת אמורה למנוע אותן?
אנחנו לא חושבים עכשיו על העולם החיצון כי אין לנו שום אפשרות להשפיע אליו. לפני שאנחנו מחברים את עצמנו לחיבור כזה שיכולים להיות כמקור הכוח הרוחני, כוח הטוב, כוח החיבור, כוח ההשפעה, לפני זה אין לנו אפשרות להשפיע בשום דבר לעולם החיצון. ולכן כל העבודה שלנו היא רק בזה, איך אנחנו מגיעים לחיבור בינינו. ומכאן והלאה, אם אנחנו נגלה את החיבור בינינו זה יהיה כבר כלי שעל ידו נוכל לשפר את הכול, כולל העולם החיצון.
שאלה: מצד אחד אנחנו אמורים להיות מיואשים מכוחותינו ומצד שני האדם אמור לפנות לבורא, אז איך לחבר את השניים?
אנחנו צריכים להיות מיואשים מהכוחות שלנו ודווקא מתוך זה אנחנו פונים לבורא שיעזור לנו, שיחבר בינינו, שיהיה לנו כוח אחד, שהבורא יתגלה בנו ועל ידי כוח הבורא שאנחנו מגלים בינינו, בחיבור בינינו, אז אנחנו מתקדמים. אנחנו לא יכולים להתקדם עם הרצונות השבורים, האגואיסטיים שלנו, אנחנו יכולים להתקדם רק על ידי זה שאנחנו פונים לבורא, ופונים לבורא מתוך זה שאנחנו נמצאים בעשירייה, ומתוך העשירייה, כשאנחנו איכשהו מתחברים בינינו בצורה גשמית אנחנו רוצים להשיג גם חיבור בצורה רוחנית.
עם זה אנחנו פונים לבורא, הבורא מגלה לנו קצת רצון רוחני, עם הרצון הרוחני אנחנו שוב פונים לבורא, הבורא עונה לנו, נותן לנו קצת רצון להשפיע, רצון להתחבר, ואנחנו שוב פונים אליו ומקבלים יותר כוח השפעה ממנו, וכך עוד ועוד כל פעם יותר ויותר אנחנו מתחילים להיות בעלי כלי דהשפעה, קטן, מינימלי, ובהתאם לזה אנחנו יכולים להתחבר בינינו. והחיבורים שאנחנו עושים בינינו בעשירייה הופכים אותנו לפרצוף, להיות פרצוף רוחני, ואז בפרצוף הרוחני אנחנו מתחילים לקבל בעל מנת להשפיע את האור העליון, זאת אומרת גילוי הבורא יכול להתרחש בנו וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: מה עושים כשמתייאשים מהבקשה לבורא?
אני לא יודע למי יש לך עוד לפנות חוץ מהבורא. מה תעשה אני לא יודע, חוץ מהבורא אין לך כלום, לכן אתה חייב פשוט לפנות אליו, מאין ברירה. מיואש? יפה. מי נתן לך את הייאוש הזה? הבורא. למה נתן? כדי שתתייאש. למה אתה מתייאש? כדי להרגיש שאתה לא מסוגל לבד. ומה אתה יכול לעשות? רק להבין שהבורא זה הכוח היחידי שיכול לעזור לך ואז תפנה אליו. זה מה שהוא מזמין ממך, שתהייה תלוי בו, קשור בו, תקבל הכול ממנו, וכך תייצב את עצמך נכון בחיים.
שאלה: הכול זה בתפילה לבורא, בכל מצב ובכל זמן. בתוך הכנס כשהבורא מעביר מצבים ומביא הרבה שנאה, מה זו התפילה הזאת מעל כל המצבים אליו בחזרה, מה אני באמת מבקש?
אתה קודם כל מבקש להרגיש שכל מה שאתה מקבל דרך העולם החיצון ודרך העשירייה, דרך המשפחה, דרך כל דבר, הכול בא מהבורא בלבד, אין עוד מלבדו. ואתה מבקש ממנו שילמד אותך איך נכון להגיב על זה. זה נקרא שילמד אותך דרכי תורה, דרכי השפעה, עם זה אתה פונה אליו.
שאלה: אנחנו רוצים להודות לך ולכל הכלי העולמי עבור התמיכה בחבר שלנו שנמצא במצב קריטי. פתחנו זום עבור החברים בכל הכלי העולמי, אנחנו קוראים זוהר, תהילים, רב"ש, איזה עוד מאמצים אפשר להוסיף כדי שהבורא ישמע את תפילתנו?
וודאי שצריכים להתפלל עבור החבר, אבל גם צריכים להבין שהעזרה עבורו יכולה להיות אמיתית, נכונה, אך ורק במידה שאתם מתחברים ביניכם. לכן העיקר זה חיבור ביניכם וצריכים אתם לכלול אותו גם באותו החיבור, באותה העשירייה. אם אתם כך עושים, שאתם מתחברים חזק מאוד וגם אותו מחברים יחד אתכם ומתוך זה אתם פונים לבורא, זאת התרופה העיקרית שעוזרת לו להגיע לשלמות.
שאלה: אנחנו בעשירייה 15 חברים ואנחנו די מקושרים. האם אנחנו נוכל באותה יעילות לעשות התקפה ומה מומלץ לנו?
אני לא יודע. יש לנו הרבה עשיריות שיש שם 17, 18 גם. זו לא העבודה שלי ואני לא יודע עד כמה עכשיו לפני הכנס אתם תוכלו לסדר את זה נכון. אתם לא מרגישים שהכמות הזאת מכבידה עליכם?
תלמיד: קשה לי להגיד על דעת עצמי, אבל אנחנו כל כך מקושרים, אנחנו כבר שנתיים ביחד.
אתם כולכם מתקשרים יחד ומופיעים יחד וממש מרגישים שאתם כולם יחד או שחצי מכם מגיע מפעם לפעם?
תלמיד: רובם מגיעים כל יום לשיעור, ומתקשרים פחות או יותר 10 חברים בזום שלוש, ארבע פעמים ביום.
אני לא יודע מה להגיד. מתוך 15 עשרה זה כבר אומר שיש כאלו שלא מרגישים את עצמם ממש שייכים לעשירייה. אבל צריכים לגמור עם זה. לא יכול להיות עשירייה יותר מעשרה, אומנם שהיו לנו קבוצה אחת עם 16 אנשים בזמן הרב"ש, אבל זה לא כדאי. כי אז בכל זאת כל אחד ואחד מרגיש את עצמו כאילו מסתדרים בלעדיו, הוא לא חייב להיות ואין לחץ עליו, ככה מרגיש. תחשבו.
שאלה: האם ה"תחשבו" נוגע עכשיו לפני הכנס? עוד יומיים כנס, כדאי שעכשיו יתחילו על זה סירקולציות בעשיריות?
אני חושב שלא, אני לא יכול לקחת על עצמי כזה דבר. לא. וגם חושב שאתם לא יכולים מיד עכשיו לעשות כל מיני כאלה חיבורים וחלוקות, זה לא טוב. אחרי הכנס איכשהו נסדר. אבל עכשיו בינתיים אנחנו צריכים לעשות כמו שיש לנו. אלא אם ישנם כאלה שברור להם מה הם צריכים לעשות, לכמה הם צריכים להתחלק ובאיזו צורה וכן הלאה, זה משהו אחר. אבל זה רק במקרה שישנה הסכמה מכל הקבוצה שהיא מתחלקת נגיד לשניים.
שאלה: אם כל מה שיש במציאות זה אדם והבורא, העולם והעשירייה, כך נראה הבורא כלפי האדם. אז מהי העבודה ההדדית כלפי ההתקפה? אם אני מתאר את התמונה נכון, אז למה אני מצפה מהחברים?
בזה שאתה עובד לחבר את כל העשירייה ואחר כך את כל האנושות יחד, אתה בזה בעצם מחזיר את עצמך למסגרת אדם הראשון. "אדם" זה אתה, וכל היתר בכלל רק נדמה לך שאלה אנשים שקיימים, זה חלקים שלך. אתה אחר כך תגלה את כולם שהם נמצאים בך. מה עם האחרים? אין אחרים. אתה אותו אדם שנמצא בדבקות עם הבורא וכולם כלולים בך. חוזרים למערכת אדם הראשון.
עכשיו אנחנו לא יכולים לתאר את זה נכון אבל נגלה שזה כך, ולא יהיה בזה שום קושי. דווקא ההיפך. אז אתה תהיה וכולם בך, ואתה מחבר אותם על ידי אהבה והשפעה, והבורא גם נמצא בין כל החלקים האלה וסוגר אותם לאחד.
שאלה: הנושא של העשיריות. כשאתה מדבר על עשרה חברים בעשירייה, אתה מתייחס לעשרה שבאים כל יום? כי בהרבה עשיריות יש חברים שלא באים במסגרת מלאה ולכן העשיריות יותר גדולות, או בכלל שיהיו לא יותר מעשרה?
אני לא רוצה להגיד על זה לפני הכנס. כעיקרון אני מתייחס לאלו האנשים שנמצאים לפניי, ואם הם באים פעם בכמה זמן, אז לא אליהם אני פונה. ואם יש להם אפשרות לבוא לשיעור ולהיות איתי בזמן אמת, זה אחרת ממה שהם אחר כך סופגים במשך הזמן, בתנאי שיש להם אפשרות בבוקר להיות איתנו יחד, נגיד. לא בבוקר אולי, אצלם זה לא בוקר, אבל בשעות כאלה, בשיעור חי. אז כך וכך.
אני מקווה שאתה תגלו עד כמה הכול הולך לפי הרצון והמאמץ של האדם. אבל בכל זאת העיקר, חוץ מצא. אני נשאר בקו לעשירייה, דרכה לבורא, ורק זה הקו שלי, ומזה אני לא יורד וכל רגע ורגע רוצה לחזק את עצמי יותר ויותר. נקווה שבעבודה הזאת בכנס אנחנו נגלה תוצאה יפה.
סדנה
סיכום משיעור ההתקפה. אנחנו היום מסיימים אותו, ממחר יש לנו שיעור אחר. ולכן, מה השגנו מתוך זה שדיברנו על ההתקפה? במה היא התקפה, למי היא מכוונת, איך עושים אותה, מה רוצים להשיג?
*
(סוף השיעור)