שיעור צהריים 09.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1697, מאמר 219, "בקש שלום ורודפהו"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1697, מאמר 219, "בקש שלום ורדפהו".

בקש שלום ורדפהו

"בפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד).

יש שני כוחות בעולם, הנותנים כח מניע לאדם, שיהיה מחויב לבטל את כח המנוחה שלו. היינו שכח המנוחה, שנמצא בתכונות הנפש, נכנע בפני ב' כוחות אחרים, זאת אומרת הוא בטל ברוב, ועל ידי זה הנפש מקבלת על עצמה כח התנועה:

א. כוח הדוחה,

ב. כח המושך.

כח הדוחה, היינו מדבר רע ומאוס האדם מוכרח לברוח. וכח המושך, היינו דברים טובים ונחמדים, שהאדם מוכרח לרוץ אחריהם. אבל כח אחד, היינו או מושך או דוחה, עדיין אין בידו לבטל את כח המנוחה.

"סור מרע" נקרא כח הדוחה, אם האדם מרגיש שזה רע. "ועשה טוב" נקרא כח המושך, אם האדם מרגיש שזה טוב, אז מוכרח לרוץ אחריו ולהשיגו.

"בקש שלום ורדפהו". השאלה, מהי המלחמה שהאדם מוכרח להשתדל ולעשות שלום, ועוד צריך לרדוף אחריו.

מלחמה, היינו מלחמת החיים, שכל אחד לוחם עם השני, ועל ידי זה הוא משיג את מבוקשו.

למשל, הסוחר לוחם עם הקונה ורוצה לנצחו, בכדי להוציא את מבוקשו, היינו כסף בלי סחורה, או סחורה הגרועה ביותר. וכמו כן להיפך, הקונה עם הסוחר, בפחות כסף וסחורה היותר מובחרת.

הפועל עם בעל הבית, בעל הבית רוצה יותר תוצרת ויותר שעות ופחות משכורת. והפועל להיפך, יותר משכורת ויותר מנוחה. היינו בכמות הזמן ובאיכות התוצרת יש להבין ומיהו הגורם לכל המלחמה הזאת.

וטרם כל צריכים להבין מהו האדם. במה זה נמדד אם האדם גדול או קטן. וכמו שאומרים שלאדם יש לב רחב, יד רחבה, עין צרה, זאת אומרת שאי אפשר לומר שהאדם נקרא הבשר והעצמות. אם כן, מהו האדם.

יש להבחין ג' בחינות רצון: גדול, וקטן, ו"רצון של מה בכך". ומדת גדלו של הרצון נמדדת לפי היסורים. רצון גדול, היינו, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים גדולים. רצון קטן, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים מועטים. ורצון של מה בכך, היינו אם לא משיג את מבוקשו גם כן אין לו יסורים.

ומנין נובע ונמשך הרצון לקבל, ממחשבת הבריאה להטיב לנבראיו.

אנחנו מאמינים ב"מלא כל הארץ כבודו", "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ואורך ימיכם", "כי הם חיינו ואורך ימינו". וכל זה אמר משה רבנו עליו השלום ואמרו הגדולי ישראל שסידרו את התפילות.

ומה אנחנו אומרים ומרגישים, כי יש לנו לקבל חיות והנאות מדברים אחרים. והתורה ממעטת מאתנו הרבה הנאות, שהיה אפשר לנו להשיג, לו התורה היתה מרשה לנו."

שאלה: הוא מתחיל את המאמר בפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". ואז הוא כותב, "יש שני כוחות בעולם, הנותנים כח מניע לאדם, שיהיה מחויב לבטל את כח המנוחה שלו". מה זה כוח המנוחה שיש לו כזה תוקף וגדלות?

פשוט עצלות. אדם, אם לא מחייבים אותו, אז הוא מוכן להיות עצל. לא להשתמש, לא בכוח שדוחף אותו למשהו, ולא בכוח שעוצר אותו ממשהו, אלא כביכול ללכת לישון לכל החיים.

תלמיד: למה זה כל כך מתוק?

כי זה לא דורש מאיתנו שום אנרגיה. אנחנו לא צריכים בשביל זה לרוץ ולקבל מזון, לישון, עוד משהו, כדי שיהיה לנו אחר כך מה לבזבז. לכן את כל אותם הדברים ששייכים למזון או למנוחה, אנחנו לא אוהבים לבזבז, אלא עליהם שומרים. תסתכל על החיות, הן מעדיפות לשכב, לשבת, וגם האדם מתוך זה.

תלמיד: אומרים גם שהשורש שלנו נמצא במנוחה מוחלטת.

כן, שם זה באמת אפס.

תלמיד: אז לכוח המנוחה יש שורש.

שורש אמיתי, כבד. לכן כדי לזוז אפילו במילימטר ממשהו באצבע הקטנה, אני חייב לתת תשובה לגופי, תשובה רצינית, למה אני עושה את זה, מה אני רוצה להשיג, מה יהיה לי מזה. אם התשובה הזאת מוצאת תגובה בגוף, אז אני מקבל מזה אנרגיה, מרץ לעשות משהו עם עצמי כדי להשיג את הרצוי.

תלמיד: למה נתנו לנו כזה כוח?

כדי שאם נעשה משהו, אז לפני זה נחשוב פעמיים האם כדאי לנו לעשות. שהסיבה שמוציאה אותנו מהמנוחה תהיה מוצדקת.

תלמיד: מה התכלית של זה, האם הבורא רצה לעשות אותנו אבן, דוממים, שלא נזוז? הוא היה עושה אותנו אבן, למה הוא עשה אותנו בני אדם ונתן לנו את כוח המנוחה?

כדי שכוח המנוחה הזה ישלוט בנו, ואנחנו מאוד נהנים מזה שנמצאים תחתיו. אבל אם יש לנו סיבה מוצדקת לזוז ממקומנו ולהתחיל לעשות משהו, אז נעשה. וכשאנחנו עושים, אנחנו יודעים בכל רגע ורגע של עשייה, בשביל מה עושים, למה, ומה יהיה לנו מזה.

שאלה: על מה אנחנו צריכים להילחם כל יום, כל דקה ואולי כל רגע? במה המלחמה הרוחנית הזאת שהבורא תמיד צריך לנצח בה?

אנחנו צריכים להילחם על זה שכל הפעולות שלנו, מה גם פעולות שהן לא בהכרח פיזיות אלא שכליות, בתוכנו עצמנו, שכולן יהיו תבונתיות, כלומר יעמידו בפניהן מטרה הגיונית, אחרת לא היינו יכולים לזוז מהמקום. זה מה שאנחנו צריכים להשיג, שכל הפעולות שלנו ינבעו רק מתוך אותו היצר הטוב.

שאלה: אנחנו מרגישים רע - דוחים, מרגישים טוב - משתוקקים, איך אנחנו יכולים להסתמך על הרגשות האלו כשאנחנו לא מתוקנים? האם אנחנו צריכים לחוות אותם?

אתם צריכים לחוות אותם, לחקור אותם, להבין לאן הם מובילים אתכם, מה הבורא רוצה מכם בזה שהוא נותן לכם כאלה רצונות. כשתראו ותבינו, כשתדעו את זה, אז הרצונות שלכם יהיו מאוד ברורים ותתקדמו רק למטרה הנכונה.

שאלה: כתוב במאמר שאם יש לאדם רצון גדול, אז גם יש לו ייסורים גדולים אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. האם מכאן אנחנו מקבלים את הכוח הטוב, הכוח להתרחק מרע?

כוח להתרחק מרע או להתקרב לטוב אנחנו מקבלים מכך שמתקשרים בינינו ולבורא. ואז אנחנו יכולים בדיוק לדעת איפה הכיוון הטוב ואיפה הכיוון הרע, ואיך להלביש את הכוחות האלה על עצמנו.

תלמידה: אם כך, אז האם זה טוב שיש לנו רצון גדול?

רצון גדול זה טוב. השאלה אם אנחנו יכולים על ידי הכוחות שלנו לבדוק בדיוק לאיזה כיוון אנחנו צריכים לזוז, ומכל הכוחות האלה שפועלים, מה בדיוק עלינו לבחור, ואז לממש.

שאלה: כתוב שהמלחמה היא מצב טבעי, ואנשים תמיד משתוקקים לנצח זה את זה. אבל גם כתוב שאחד מהכוחות האלה של עשה טוב או סור מרע, לא יכול להביא את האדם לבטל את אותו כוח של השלום, של הטוב, של השקט. איך נכון להשתמש בכוחות האלה של הדחייה, של הקירוב, אחד יותר גדול, אחד יותר קטן? איך לעבוד איתם?

מה שאפשר להבין ממה שנאמר, זה שאתה צריך כל הזמן להכניע את עצמך כלפי אותו הכוח שפועל בך, לאן הבורא מושך אותך, לאן הגוף מושך אותך, ומתוך שני הכוחות האלה לבחור עם מי אתה.

תלמיד: לאן הגוף מושך זה פחות או יותר מובן, איך להבין לאן מושך אותי הבורא?

לתכונת ההשפעה.

תלמיד: לבחור נכון, האם זה כל פעם לבחור לכיוון הבורא?

כן.

שאלה: אנחנו למדנו שהאדם שואף להידמות לאור העליון שהוא במנוחה מוחלטת, ולכן גם האדם אוהב את המנוחה. אבל כנראה שיש הבדל בין מנוחת האדם למנוחת האור העליון שנמצא בתנועה בלתי נגמרת, אינסופית. מה ההבדל בין שתי המנוחות?

באיזו מנוחה אתה יכול להיות, באיזה מצב אתה יכול להיות יחד עם הבורא, אותו מצב תעדיף.

תלמיד: אנחנו צריכים לבחור, אין לנו את כלל כל המנוחה.

אז תבחר.

שאלה: הוא כותב במאמר "אבל כח אחד, היינו או מושך או דוחה, עדיין אין בידו לבטל את כח המנוחה", וזה מורגש. גם כשיש משהו שדוחה או מושך, עדיין קשה להתגבר על הכוח של הגוף. מה עוזר לאדם להתגבר על כוח המנוחה?

רק כוח שהוא קשור לבורא, את אותו הכוח האדם צריך להעדיף.

תלמידה: מאיפה הוא מקבל את הכוח הזה? כי לפעמים אנחנו מודעים למה שצריך לעשות, השכל מבין מה צריך אבל עדיין הגוף מושך. איך לקבל את כוח הבורא כדי להתגבר על הגוף?

תפילה.

שאלה: האם מה שמוציא אותנו מהמנוחה זה או שיש או שאין רצון?

כן.

תלמידה: ואם יש תחושה שהסיבה שהיא לא טבעית זו הכוונה כלפי אותו הרצון שמעורר את האדם?

אני לא יודע למה את מתכוונת בסיבה טבעית או לא טבעית.

תלמידה: יש תחושה שהמלחמה, עליה מדובר במאמר, זו מלחמה ביחס לכוונה של האדם, כשמתגלה בו רצון טבעי. והבחירה של אותה הכוונה, אני מרגישה את זה כלא טבעית, כי תמיד הכוונה שלי היא לטובתי, ולהילחם עם עצמי בתוכי, כל הזמן לעשות חשבון ביחס לכוונה, זו המלחמה בכוונות. זו ההתרשמות שלי ורציתי לבדוק אם זה נכון.

זו התרשמות.

שאלה: איך תמיד להיות בהכרה שאנחנו נמצאים יחד עם הבורא, או שאנחנו עכשיו ברצון לקבל עבור עצמנו?

איך אתן יכולות לקבוע, לבדוק?

תלמידה: כן. כדי לא לטעות.

זה מה שאנחנו מתכוונים לעשות. כלומר לאן אני רוצה לכוון את עצמי, או שאני עם הבורא או שאני עם עצמי, איך אני עושה את זה.

תלמידה: כשאנחנו עושים משהו וחושבים שזה למען השפעה, האם אנחנו חושבים נכון?

מאיפה את בטוחה?

תלמידה: אני רוצה שלכולם יהיה טוב.

את רוצה שלכולם יהיה טוב?

תלמידה: כן. שיהיה חיבור או קשר, או שזה לא נכון?

בעיקרון זה לא נכון. מינימום חצי מהאנשים חושבים הפוך.

שאלה: נראה שכוח המנוחה הוא רק כלפי פעולות של השפעה. וכלפי קבלה, אדם יכול לרוץ כל היום, יש לו מלא אנרגיות. יוצא שעל הכוח של הרצון לקבל אנחנו צריכים לבקש מנוחה.

תבקשו.

תלמידה: כדי להירגע ולא לרוץ אחרי כל מיני דברים.

לא, אני לא חושב שזאת תוצאה טובה.

תלמידה: איך אפשר להרגיע את הכוח שמכריח אותנו לרוץ אחרי רצונות שאינם השפעה אלא פעולות קבלה?

תעשי כך שהוא לא יפריע לך. תצאי מתוך התחום של השפעתו עליך.

תלמידה: המנוחה הזאת פועלת דווקא איפה שלא צריך להגיע להשפעה, ואיפה שצריך זה הפוך.

זה נכון. אז תמשיכי להילחם בו.

שאלה: מה עוזר לנו לא להתבלבל בין בחירה של מה שנעים ולא נעים, לבחירה אמיתית להשתוקק לטוב ולסור מרע?

עוזר זה שאנחנו משתוקקים לצאת מתחת להנהגה של טוב ורע שאותה אנחנו רוצים להרגיש, במקום טוב ורע.

תלמידה: האם את ההשתוקקות הזו אנחנו צריכים לממש בקשרים שלנו?

כן, בקשרים שלנו.

שאלה: נראה שקודם כל אני צריך לצאת למלחמה כנגד הכול, ולדחות את כל הכוחות של הקבלה שפועלים עליי ולהיות מסוגל להקשיב, לשמוע לכוחות של ההשפעה. נראה שאפשר להתבלבל בין מנוחה לשלום. האם קודם אני צריך ללכת למלחמה ולמצוא שלום בזה שאני דוחה את כל הכוחות של הקבלה, ומחפש, משתוקק לכוחות של ההשפעה?

זו עדיין שאלה.

שאלה: יש דעה שהדרך הרוחנית מתחילה מבירורים. האם הבירורים, המחשבות האלה זו העבודה הפנימית על הפעולות החיצוניות שלנו, ובצורה כזאת אנחנו מולידים את הכוונה, שזו המהות של הטוב והרע?

הכול נולד עמוק בתוכנו, אנחנו לא מרגישים את זה עדיין. לכן אנחנו אומרים כמו שכתוב במאמר.

שאלה: נפתחים פה הרבה רגשות לא נעימים, יש כאן הרגשה של "טוב לי מותי מחיי", כאילו צריך לברוח מזה. מה לעשות במצב שבו נפתחים רגשות כאלה קשים ויש רצון לברוח? איך להתמודד עם זה?

איך להתמודד עם זה? את זה אנחנו לומדים. אנחנו צריכים לראות איפה צד ימין, איפה צד שמאל, וללכת לצד ימין של השפעה, של חיבור, ואז תהיה לנו תוצאה נכונה.

שאלה: כשאדם מתחיל לאבד את המשמעויות הקודמות של שני הכוחות האלו, כשטוב עכשיו זה רק "אין עוד מלבדו", ורע זה רק תהליך שמביא ליותר אור, האם אז מתחיל התהליך שלא יכולה להיות מנוחה, כי לאהוב זה להיות בפעולה תמידית?

בעיקרון את מתקדמת.

שאלה: נראה שמנגנון בתוך האדם הוא אותו מנגנון. הוא תמיד רוצה שלום, ושלום הוא משיג מכך שבורח מרע ובא לטוב על ידי פעולות בהתאם, והכול תלוי באיזה כיוון הוא נמצא, או מתוק ומר או אמת ושקר. האם אפשר להגיד שהמנגנון הוא אותו מנגנון?

כן.

שאלה: האם אנחנו כמעבר בין שני הכוחות האלו?

כן.

תלמידה: אבל להיכנס לתיקון זה אומר שאנחנו לוקחים את חוסר השלמות מהכוחות שדוחים, ונותנים את זה לכוח אחר, נגיד משייכים לבורא. יוצא שדווקא בשותפות הזאת עם הבורא, אנחנו משיגים את המנוחה.

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שמהבורא תמיד מגיע טוב. אני משתדלת להתרחק מעצמי ולדחות את מה שאני מבינה שהוא רע, גם אם זה טוב בשבילי. מה לעשות לגבי כל ההזדמנויות לתיקון שהבורא שלח לי אבל פספסתי אותן?

אל תדאגי, הן יבואו אם צריך. אם את צריכה את זה להתקדמות, אז תקבלי את זה שוב בכל מיני צורות הבאות.

שאלה: אנחנו מבינים שיש כוח של קירוב ודחייה שדרכו פועל הבורא כלפינו. ויש כוח המנוחה שיש לו שורש רוחני חזק, אבל גם לנו יש פה כוח בחירה. האם זה נכון שכוח המנוחה תלוי בבחירה שלנו?

כן, תלוי.

תלמיד: האם על ידי השפעת כוח המנוחה על עצמי אני יכול לקבוע את מצבי?

לא, עוד לא. אנחנו צריכים להיכנס ולצאת כמה פעמים מהמצב של מנוחה ל-ההיפך. להשתדל לא רק להשיג את מצב המנוחה אלא גם פעולה פרקטית, רוחנית. ואז תתחילו להרגיש את המקום שלכם בכללות במערכת הכוחות.

תלמיד: האם זה קשור לעבודה הפרטית שלי, או שאני יכול גם לייחס את זה לחברים בהתאם ל-איך שהם משקיעים כוחות ומתייחסים למנוחה? האם אני יכול לקבוע את מצבם?

תנסו, אחרי זה נדבר.

שאלה: אם האדם מרגיש ייסורים במצבו ולא רואה מקום שלשם הוא יכול לברוח כדי לקבל תענוג, אז מה הוא צריך לעשות, לאן ללכת, ואיך לברוח מהרע כדי לעשות טוב?

ככל שהוא יכול שיתכופף. ככל שהוא יכול להתקרב לטוב ולהתרחק, לסור מהרע, שם הוא יראה הלכה למעשה לאן רוצה הבורא להביא אותו.

תלמידה: אני יותר מהכול מרגישה צורך בקשר טוב עם אנשים. ויותר מהכול אני מרגישה לא רק שאני לא רוצה את זה, אלא אני מתנגדת ולא יכולה, אלו שתי תחושות לגמרי הפוכות בתוכי. המרחק הזה הוא ממש כמו תהום שצריך להתגבר עליו ולהגיע לזה שאני גם לא רוצה ויכולה וגם נצרכת לזה. האם זו העבודה שלי?

את זה את תראי בהדרגה. את רוצה ישר למצוא את הנקודה הנכונה ולקפוץ לתוכה, זה לא יעבוד. בהדרגה, עוד כמה שיעורים.

תלמידה: מה יכול לעזור לסבול את המרחק הזה בתוכי?

זה כשנדבר על גדילת הנשמה.

תלמידה: מה יכול לעזור לשמור על הטווח הזה?

מה יעזור לשמור על הטווח הזה? זה כשאת תשתדלי להיות במצב של איזון פנימי.

תלמידה: העשירייה עוזרת, כן?

כן.

שאלה: בשיעור הבוקר שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים לצלם את המצבים שלנו כדי להזדהות עימם. האם זה כדי להיזכר באותו המצב שממנו עלינו להתחיל לפעול?

בשביל דברים שונים. אנחנו צריכים איכשהו לקבע את אותם המצבים שלנו שבהם היינו, נמצאים ונהיה.

שאלה: יוצא שאותה מציאות שחולפת לפנינו היא כאילו חתוכה לפרגמנטים כאלה, וצריך לאסוף אותם, ואז במקומם נתחיל לקבל חלקים חדשים של העולם שכרגע עדיין נסתרים מאיתנו. האם זה התיקון וההתחדשות?

כן. נשתדל לחדש את המחשבות, ההחלטות, הפעולות, ההרגשות שלנו, ובצורה כזאת נתקדם.

שאלה: איפה להבחין איפה זה ימין, חיבור והשפעה, ואיפה זה שמאל, אם כל הזמן הרצון לקבל משקר?

אנחנו צריכים להשתדל ללכת קדימה בכל היכולות שלנו, ונראה איך כל זה נפתח בפנינו.

שאלה: יש לנו אפשרות להגיע לשיעור כשיש כל מיני כוחות שדוחים אותנו, ואז אנחנו באים לשיעור ומשתוקקים, יש דברים שמושכים אותנו, לפעמים אתה מתבייש לא להגיע. מה הדבר הכי טוב כדי להחזיק חבר בשיעור, אולי אתה מושך אותנו, אולי הבורא, למה יש חברים שמגיעים לשיעור ויש כאלה שלא?

לא יודע. הם פשוט צריכים לקבל על עצמם כחוק שאת שיעור הבוקר הזה אני לא מפספס, אני אעשה מה שאני יכול לעשות כדי לא לפספס אותו.

תלמיד: האם ברגע כלשהו קיבלת החלטה שאתה לא מפספס, זו הייתה מחויבות כלפי המורה, הבורא, תחושה פנימית שדחתה או משכה אותך? מה בדיוק?

מה שהחזיק אותי זה שאני יחד עם הרב"ש ועם עוד כמה חברים שלי נמצא כחלק הגברי של שיעור הבוקר, כלומר ידעתי שזה הכרחי עבורי.

שאלה: יוצא שלהיות שותף של הבורא זו העבודה הנצחית והעיקרית שלנו כדי להביא שלום בכל העולם?

כן.

שאלה: מה זה שלום, האם זה המצב שבו הרצון לעשות טוב יותר גדול מהרצון לקבל עבור עצמנו?

"שלום" זה מצב שאנחנו יכולים לחבר בו את כל ההבחנות הטובות והרעות, והן כולן יעבדו לעליית המצב שלנו.

תלמידה: כשמבקשים עבור השלום, מה בדיוק אנחנו מבקשים?

שלום זה נקרא שלימות. שלימות אנחנו משיגים דווקא כשאנחנו מסוגלים לחבר דברים מנוגדים, וכך אנחנו משתדלים.

שאלה: כשאנחנו עובדים בקו שמאל או ימין זה לא אומר שאנחנו מתבטלים או לא רוצים לעבוד, אלא אנחנו פשוט לא עושים דברים שאנחנו לא צריכים לעשות, פעולות מיותרות, מילים מיותרות, אלא אנחנו עושים בחירה נכונה או לא, ובצורה כזאת יוצא שהבורא נותן לנו מנוחה. זה כך?

לא.

תלמיד: אז איך?

כשנגלה מה זה מנוחה, אז נראה.

תלמיד: אם אדם לא רוצה מנוחה, אם אדם מתקדם בתנועה הזאת ובסופו של דבר הבורא נותן מנוחה כתוצאה, אבל האדם לא רוצה אותה, האם זאת תופעה נורמלית או כן כדאי לשאוף למנוחה?

לא, תשאף, תשתוקק לאמת.

שאלה: עכשיו ענית לחבר לפי המאמר שאנחנו בכל זאת צריכים להגיע למנוחה ולהשתוקק לזה, האם הבנתי נכון?

נניח שכן.

תלמיד: איך זה מסתדר עם אותה תובנה מחכמת הקבלה, "אם אין אני לי מי לי", איך אפשר להיות במנוחה אם הבורא מצפה ממך לפעולה?

אפשר להיות עם המצב הזה במנוחה כיוון שאתה מחשיב מצב כזה ליציב ביותר, לנכון ביותר.

תלמיד: אפשר בו זמנית להיות גם במנוחה, גם בפעולות כדי לעשות מה שמבקש ממך הבורא ובאותו זמן גם להתבטל?

אפשר.

תלמיד: באיזה אופן, איך לעשות את זה? מה אני צריך לעשות, להתבטל, לא לפעול?

תרשום את התנאי הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, ובמשך השבוע תנסה למצוא פתרון לזה במאמרים שלנו.

שאלה: יש לי שאלה הפוכה, מה לעשות אם המנוחה והאיזון הפנימי זו ההשתוקקות העיקרית, וההשתוקקות קדימה נכבית?

בסדר, אז תנוחי.

שאלה: ההפרעות, כמו שכתוב במאמר הזה, הן שאפילו בין המוכר, השוכר ומי שקונה יש מלחמה. זאת אומרת, עם כל התנגשות כזו אני צריכה לעשות תיקון, זו העבודה שלי. האם יש איזה גבול שעד אליו אני יכולה לשמור את הכוונה להשפעה, ומעבר לזה אני לא יכולה. האם אני מנצחת את המלחמה בזה שאני מבקשת לבטל את עצמי ולתת השפעה לבורא? מה יכול להוביל אותי דרך הגבול של הטבור?

בשביל זה את צריכה להתאפק עוד קצת, להתייסר עם זה קצת, כדי להבין האם יכול להיות מצב נכון אם הרצונות שלך לא מאוזנים.

תלמידה: אפשר לפחות להגיד שהמנוחה זו תחושת הביטול שלי כלפי כל ההתנגשויות האלו?

לא, זו פשוט בריחה. אבל אל תדאגי, עוד מעט יצליח לך.

שאלה: איך לעבוד עם מצב איזון פנימי דרך העשירייה?

תנסי שיהיה לך איזון פנימי דרך העשירייה.

תלמידה: את אותו מצב צריך להחזיק כל הזמן?

בעדיפות כן.

שאלה: נראה שיש איזו עלייה מדאיגה ברע שמתגלה בקרב האנושות. איך אנחנו יכולים לקחת אחריות על האיזון בין הטוב והרע בעולם שלנו?

להשתדל שיהיה בין כולנו איזון יציב ונכון קדימה לקראת המטרה. להשתדל שנהיה בינינו תמיד באיזו פתיחת הלב, ונרצה לאזן את כולם כך שבאמת נרגיש שאנחנו נמצאים בפלטפורמה כזאת של איזון, וכך נבדוק את עצמנו משבוע לשבוע.

שאלה: אם יש התרשמות ממצבים קודמים שיש חוסר בעבודה בעשירייה, אבל זה לא מעורר בי ייסורים, ואני לא יודע ממה להתחיל, מה רצון הבורא, אז איך ללכת במצבים כאלה?

האמת, לא הבנתי מה אתה אומר. אמרת הכול נכון, אבל את השאלה לא הרגשתי שם.

תלמיד: מה לעשות במצב שמורגש שיש הרבה עבודה לעשות בעשירייה, ואין לך מספיק זמן ואתה לא יודע מה הבורא רוצה?

הבורא רוצה שבראש ובראשונה בעשירייה נרגיש את עצמנו מחוברים בינינו. שהחיבור הזה ייתן לנו יסוד, פלטפורמה שעליה אנחנו קיימים, שהפלטפורמה הזאת לא תישמט מתחת לרגליים שלנו.

שבהיותנו על הפלטפורמה הזאת, נחזיק זה את זה ביד, שכולם יהיו על הפלטפורמה הזאת, אפילו מאות אנשים, ונשתדל להתמלא ככל האפשר באור הבורא. כשנגיע למצב כזה, כשנשיג אותו, תהיה לנו מין הרגשה מיוחדת בנו, בתוכנו, שלא חשוב לנו מה יקרה בהמשך אלא העיקר שנחזיק זה בזה, כולנו יחד.

נשתדל בצורה כזאת לסיים את הלימוד שלנו היום, תהיו בריאים ולהתראות.

(סוף השיעור)