שיעור צהריים 10.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 733, אגרת ל"ח

קריין: כתבי בעל הסולם, אגרות, עמ' 733, אגרת ל"ח.

במסגרת לימודי חכמת הקבלה, אנחנו לומדים קודם כל את כל החומרים שכתב בעל הסולם, וקודם כל את האגרות שלו, כי זה קצר, יותר קרוב, יותר מובן. ולכן אנחנו ממשיכים עד שנסיים את כל האגרות. במקביל אנחנו לומדים את המאמרים שלו וכך אנחנו בעצם צריכים לעבור על כל האוצר שלו.

איגרת ל"ח שלפנינו זו אגרת שהוא כתב לבן שלו, וכמו שאנחנו רואים, הוא כתב אותה מלונדון. בואו נראה מה שהוא כותב.

אגרת ל"ח

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה א' אחרי תרפ"ז לאנדאן

כבוד מהר'... נ"י

מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט, על הסמיכה שהשגת," זאת אומרת, שהבן של בעל הסולם, הרב"ש, המורה שלי עבר מבחנים להיות מומחה בחומר שהתורה מציגה לנו, ובעל הסולם שמע את זה ובירך אותו. וכתוצאה מזה שעבר את המבחנים הוא קיבל אישור, דיפלומה להיות כמומחה בתורה. "והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה, ואקוה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה [עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה]." עד שתגיע לדבקות בבורא, זה מה שבעל הסולם מברך אותו.

"הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל לאבד אפילו רגע קט, "כי אורחין רחיקיתין וזבדין קלילין [הדרך רחוקה והצידה מועטת]"."

בעל הסולם מזהיר אותו, שהדרך להגיע באמת להצלחה גדולה כמו שהוא רואה שהבן שלו יכול להגיע, זה עוד רחוק, אבל שיידע על זה, וצריך לקבץ את כל הכוחות להזדרז להגיע.

"ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים." בעבר היינו צריכים להשקיע הרבה יותר כוחות ולדעת הרבה יותר מאשר בזמננו, כשאנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא. "ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת:" אפילו היו אנשים משקיעים בזה את כל הכוחות וכל היכולת שלהם יום ולילה כמה שאפשר, בכל זאת לא היינו מגיעים לדבקות בבורא. "אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

מזמן של האר"י ובעל שם טוב השתנו התנאים כדי להידבק בבורא, פשוט התקופה היא אחרת, ולכן מספיק לנו להשקיע כוחות ככל שאנחנו מסוגלים ואנחנו בזה יכולים להגיע לדבקות בבורא. הלימוד שלנו לפי חכמת הקבלה הוא לפי האר"י והעבודה שלנו, היינו העבודה בחיבור בינינו, בעל מנת להשפיע זה לפי תורת הבעל שם טוב. אם אנחנו הולכים לפי שניהם, אז אנחנו באמת יכולים להצליח. זה מה שכותב בעל הסולם.

שאלה: לקרוא את המכתב זה מאוד מעורר התפעלות, אם אני מדמיין את הזמנים האלה בשנות ה-20, כשרב"ש היה צעיר כבן 20 בערך.

כן.

תלמיד: והייתה לו כזאת התחלה בחיים שלו לעומתי או חברים אחרים, הוא היה מאוד צעיר, היה לו אבא רוחני, הוא קיבל הנחיות מאוד מדויקות רוחניות מגיל מאוד צעיר. הרבה מאיתנו מצאנו את חכמת הקבלה בגיל מאוחר וחיפשנו כל החיים, אבל מצאנו את הקבלה רק אחרי כמה שנים. האם אפשר להגיד משהו על היעוד הרוחני שלנו?

קודם כל אין מקרים ושזה פתאום קורה לזה או לזה, אלא לכל אחד יש את הזמן שלו והתנאים שלו, ולכן אסור לאדם להגיד ש"אם הייתי במקום בעל הסולם או רב"ש, אז בטח שהייתי מצליח, אבל אני חי בזמן אחר, אין לי מורה מיוחד, אין לי כוח מיוחד וכן הלאה, ולכן אני לא מצליח". לא. לכל אחד יש מקום משלו ומהשמים זאת אומרת מלמעלה, מהבורא מגיע לכל אחד בדיוק מה שהוא צריך כדי להגיע לשלמות.

על זה אין ויכוח, פשוט אדם צריך לקחת מה שנותנים לו, ואם הוא מקיים נכון מה שהוא לומד ומבין, אז הוא יצליח כמו כולם. בסופו של דבר כולם מגיעים לגמר התיקון, רק השאלה היא איך מגיעים, באיזו צורה, מתי, אבל בסופו של דבר זה הכול מובטח לכולם. גם אתם שמעתם וקראתם על זה. לכן לא כדאי להסתכל על האחרים אלא אם כן, אז רק ללמוד עד כמה שהם השקיעו כוחות בתנאים שלהם ועד כמה אנחנו צריכים להשקיע בתנאים שלנו.

תלמיד: אני לא התכוונתי להתלונן, אני מרגיש שאנחנו עכשיו מממשים את החיים הרוחניים שלנו, זה לא משהו שמחכה לנו בעתיד אלא עכשיו אנחנו חיים אותם.

נכון, ואנחנו נממש אותם ותאמינו לי שלפנינו הכול פתוח.

שאלה: הוא כותב כאן על שתי דרכים, דרך האר"י ודרך בעל שם טוב.

הדרך האחת מדברת על דבקות בבורא מצד חכמת הקבלה וזה האר"י, והדרך השנייה, הבעל שם טוב שמדבר על הדבקות בבורא מצד העבודה הפנימית הרוחנית, מצד החיבור בינינו, כמו שאנחנו לומדים. אנחנו במיוחד לומדים דרך הבעל שם טוב, שזה החיבור בינינו דרך העשירייה יחד, איך לעשות כאלו תנאים בחיבור בינינו ששם אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. דרך האר"י אנחנו מצרפים לזה את הידע על המערכת העליונה הרוחנית, איך היא מסודרת ואיך אנחנו צריכים לעבוד עם האורות, הכלים, המסכים, הצמצומים. אנחנו עוד לא הגענו לזה בפועל, ולכן נדמה לנו שאלה שתי דרכים, אבל באמת זו דרך אחת, התקרבות לבורא מתוך הרגש ומתוך השכל.

שאלה: כשהרב"ש למד אצל בעל הסולם מה הם למדו? בטח רק האר"י, עוד לא היה אז תע"ס ולא את המאמרים על עבודה פנימית בקבוצה. איך הם למדו?

אתם כאילו לא שמעתם ממני הרבה פעמים על כל הסדר? מיום שקיבלו תורה ממשה והלאה התחילו להתחבר בעשיריות. אנחנו למדנו שמשה התחתן עם אשה שלא הייתה שייכת לקבוצת ישראל, אלא הוא חי מחוץ למצרים כי ברח מפרעה, ובמקום הזה נפגש עם משפחה שחי אצלה והתחתן עם הבת של אותו האיש שהיה מנהיג באותו האזור.

לאשתו קראו "ציפורה", ולאביה, "יתרו". הוא היה חכם בעל בשכל אבל לא היה מקובל. בהמשך כשמשה יצא משם, הוא חזר למצרים כי היה חייב לעורר את בני ישראל שהיו במצרים כדי לצאת ממצרים. הוא חזר למצרים והתחיל לדבר איתם והם הלכו אחריו, והם יצאו ממצרים, הגיעו להר סיני ואחרי הר סיני התחילו להסתדר ביניהם, אז הגיע יתרו, חותנו של משה עם ציפורה והילדים, והצטרפו לכלל ישראל שהיו במדבר.

ואז יתרו ראה איך משה מנהיג את העם, עד כמה שהוא טרוד בזה, והציע לו, ואפשר לקרוא על זה בתורה עצמה, שצריכים לחלק את העם לעשיריות, למאות ולאלפים. ובצורה כזאת כשתחלק את העם, יהיה לך קל לנהל אותו, לסדר אותו.

וכך יתרו שלא היה בהר סיני ולא היה שייך לעם ישראל, נתן למשה עצה כזאת מתוך שהרגיש שכך צריך להיות כדי לחבר את העם. אנחנו עוד נלמד מאיפה מגיעה החכמה הזאת. יש לנו עוד הרבה דוגמאות כאלה בתורה שלא מגיעות דווקא מתוך העם ישראל.

ומתוך זה עם ישראל התחיל להתחלק לעשיריות ולמאות ולאלפים, ומאז כך אנחנו בנויים. העניין הוא לא אנחנו שהעם כך בנוי, אלא אלו שרוצים להתקרב לאלוהות, לגילוי האלוהים אז כך הם מתחברים ביניהם. וגם אנחנו ב"בני ברוך" בונים את עצמנו להיות מסודרים לפי עשיריות.

תלמיד: השאלה הייתה על הרב"ש איך הם למדו?

לא, אתה אמרת שאצל רב"ש זה לא היה נהוג, ודאי שזה היה נהוג, זה עוד מזמני יתרו, אתה מבין מי זה יתרו? מתי הוא היה? עוד לפני אלפי שנים בזמן היציאה ממצרים, בזמן קבלת התורה. וודאי שמאז והלאה כל אלו שלמדו חכמת הקבלה הם היו מתחברים לקבוצות, רצוי בעשירייה, פחות מעשירייה, בסדר, גם מה שיש. וזה היה תמיד משך כל אלפי השנים מי שלמד חכמת הקבלה.

לכן גם רב"ש שהיה באותה מסגרת של לומדי הקבלה הייתה להם עשירייה והם היו לומדים בצורה כזאת. הוא סיפר לי איך הם למדו, איזה היה לו בעיות בזה כן להתחבר, לא להתחבר, לפעמים כך, לפעמים כך, הוא היה מספר לי על זה.

תלמיד: אבל רב"ש כתב לנו את מאמרי החברה, איך בעל הסולם העביר את הניסיון הזה בעל פה?

כן ודאי בצורה כזאת. זה לא סוד, הידיעה הזאת נמצאת בתוך העם שצריכים להתחבר לקבוצות כדי בכלל ללמוד תורה ותורה לומדים בחברותא. חברותא זה בשניים לפחות שיושבים ולומדים. אבל בחכמת הקבלה לומדים ממש רצוי עד עשירייה.

שאלה: איך אנחנו מגיבים לאדישות בעבודה שלנו?

אנחנו מגיבים לאדישות בהתקפה, פשוט בהתקפה, אין מה לעשות, זו מלחמה בלתי פוסקת עד גמר התיקון, ואני מבין שמתקרבים לגמר התיקון ובפתח לגמר התיקון זו העבודה הכי קשה, ואין לנו מה לעשות רק ללכת פשוט בעיניים עצומות. לא לפחד, "והעיקר לא לפחד כלל וכלל".

שאלה: מי זו בת המלך שמצוינת בטקסט?

בת המלך היא בדרך כלל התורה. הבורא הוא המלך ובת המלך זאת התורה.

שאלה: מה כל כך מיוחד בלימוד האר"י ובעל שם טוב שכבר לא צריך את ההכנות שהיו צריכים פעם, מה כל כך מיוחד בגישה שלהם?

מי שלמד קצת "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בעל הסולם מספר לנו איזה הגבלות היו צריכים לעשות אנשים לפני אלפי שנים כדי להיכנס לגילוי הבורא, כמה הם היו חיים, כפי שכתוב "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, אם אתה עושה כך אשריך שאתה בצורה כזאת נכנס לרוחניות. אם אתה עושה כך הרבה שנים, מרגיל את עצמך לכל מיני ייסורים שאתה לא דורש כלום חוץ ממגע עם הבורא, וכל היתר אתה כמו מת לא רוצה להרגיש שום דבר שבעולם הזה. כך היו התנאים.

בזמנים שלנו אנחנו לא מסוגלים בכלל לחשוב על זה, זה מאוד לא מתאים לדור שלנו, אנחנו מפונקים, אנחנו חלשים. אז אנשים היו מסוגלים ללכת בצורה ישירה פרונטאלית לכל הייסורים רק כדי להגיע לגילוי הבורא, לקשר עם הבורא. ואחר כך הייתה ירידת הדורות, אנחנו גם דיברנו עליה, שיש עניין מושג "ירידת הדורות" ועם כל דור ודור האגו גובר, עוד ועוד גדל, והאדם נעשה כנגד זה יותר ויותר חלש ולכן הוא לא מסוגל.

תסתכלו על עצמכם, תגידו אתם כמה אתם מסוגלים להקריב מעצמכם כדי להגיע לדבקות בבורא. הכול פתוח לפניכם, אבל התנאים האלו הם כבר לא פשוטים ולכן אנחנו צריכים להבין אותם ואת עצמנו וכך להתקדם. בעיקר העבודה שלנו היום היא בחיבור בינינו.

"אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל.

כי תדרוך בב' אלה הנ"ל," בלימוד האר"י ובעבודת הבעל שם טוב, "שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה."

זאת אומרת, בעל הסולם אומר אני עשיתי את זה, קיבלתי גם את לימוד האר"י וגם את העבדות בעל שם טוב והצלחתי, ואני גם מוסר לך את זה שתעסוק בזה ובטוח שתצליח.

"והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן."

זאת אומרת, חייבים ללכת ולגשת עד הסוף ולהקריב את עצמו ולקבל את כול מה שיש בדרך, כי תדע שאך ורק בשלב האחרון של האחרון שם אתה מגיע לפקיחת התורה בצורה השלמה אליך.

וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב.

יהודה ליב"

שאלה: זאת אגרת מאוד מיוחדת שהוא כותב כאבא לבן, כמורה לתלמיד, מקובל למקובל מתחיל, מה העצה המרכזית שהוא מוסר לו כאן?

העצה היא שאתה חייב להשקיע את עצמך כולך, רק לדבקות דרך החברים, דרך העולם כולו בבורא. עד שמגיע לדרגה אחרונה של דבקות שלמה. אין כאן יותר. אתה רואה אין כאן חכמות, אין כאן כלום, אלא ללכת לסגור עיניים וללכת עד הסוף. מה שיש יש, אתה נופל אתה קם, אתה ממש נופל ימינה הולך שמאלה וכן הלאה, לא חשוב. העיקר קדימה, שכל פעם הגישה הזאת, הנטייה הזאת, היא חייבת להיות לדבקות. דרך החברים, קבוצה, עולם ובורא, שהוא סך הכול סוף וסיכום של כל המאמצים.

תלמיד: ומה מבטיח שבאמת תעצום עיניים ותלך קדימה כמו קטר?

אין מבטיח, אתה לא שואל על ביטחונות. אתה שואל רק איך אתה יכול לתת את עצמך, יותר מאשר לפני רגע.

תלמיד: מאיפה התוספת הזאת, הגירומין בכל מצב?

זה בדיוק הגירומין, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. מאיפה אתה לוקח את זה? כשאתה מחפש את הכוחות הנוספים, ומבקש את הבורא שיתן לך. בצורה כזאת אתה מגיע. ודאי שזה לא מתאים לכל אדם, וודאי שהתנאים מעת לעת משתנים, אבל זו דרכנו.

תלמיד: למה זה לא לכל אדם?

יש כאלה שהם אדישים, לא רוצים, שהבורא לא נתן להם רצון, אין להם. הוא לא השתיל בהם את הנטייה לדבקות. אנחנו לא מדברים על אלו, אבל אלו שכן מרגישים בהם קצת נטייה לזה, ויש בהם איזו תביעה לכך, זה בשבילם.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש שהרב יותר חשוב מהחברים בזמן הלימוד. האם זו הרגשה נכונה?

בזמן הלימוד זו הרגשה נכונה, כי אתה צריך לקבל ממני. אבל בהכנה ללימוד, כשאתם מחוברים יחד, ואחרי הלימוד כשאתם ממשיכים, אז החברים הם החשובים. ואין דבר יותר חשוב מהבורא שמתגלה בתוך הקשר בין החברים. המורה סך הכול מדריך אתכם איך לסדר נכון את הקשר, גם עם החברים, וגם עם הבורא.

תלמיד: אני רואה שבתורה, אנשים שהיו קרובים למשה היו יותר רציניים בדרך, כי הם המשיכו אחר כך את דרכו. אז בהקבלה אלינו, איך אנחנו יכולים להיות יותר קרובים למורה, אלייך, ומתוך זה להיות יותר רציניים?

זה תלוי באדם ולכן אין כאן שאלה. יש קבוצת אנשים שנקראים "עם ישראל", הם לא עם אלא קבוצה, שכך התחברה עוד בבבל. בקבוצה הזאת יש כל מיני אנשים, מכל הצבעים ומכל הסוגים, והקבוצה הזאת מביאה לאנושות את שיטת התיקון. בזמננו זה מתחיל להתפשט יותר ויותר, ואנחנו צריכים פשוט לקבל את השיטה הזאת, לממש אותה, להראות לאחרים, וכך אנחנו נתקדם, ונביא את העולם לתיקון.

תלמיד: אז איך להיות קרוב למורה, כדי להבטיח את הרצינות שלך בדרך?

מי שנמצא לידי לא מרגיש את הרצינות הזאת. כי הרצינות הזאת היא פנימית. אני לא יכול לספר ולדבר עליה. פשוט יש שיעור, אני מגיע לשיעור, אם יש משהו אחר, גם אליו אני מכין את עצמי. אני חי בזה, אלה החיים שלי.

אבל מי שנמצא קצת יותר רחוק, לא רואה, ולא יודע. אתם יודעים איפה אני חי, יש לי חדר סגור, אני חי בתוך החדר הזה, וכמעט לא יוצא החוצה אלא רק לשיעורים. אפילו עכשיו, את השיעור אני עושה מתוך החדר שלי. לכן אם היית חי בישראל, אם היית פיסית יותר קרוב אלי, אפילו בחדר הסמוך, לא היית רואה שום דבר. מה היית רואה? היית שומע את אותו הדבר, ורואה את אותו הדבר כמו עכשיו, אין משהו אחר.

העיקר זו היגיעה. מאיפה בעל הסולם כותב? מלונדון. לאן? לירושלים, שם נמצא רב"ש. הוא אומר לו תלמד, תכין את עצמך, תעשה יגיעה ואז תצליח. הקרבה הפיסית למורה לא תעזור, אני מבטיח לך שאם תשקיע כוחות, אתה תגיע להצלחה לא פחות מאשר אם היית נמצא איתי ממש באותו החדר.

שאלה: דברת על זה שבעל הסולם כתב ב"תלמוד עשר הספירות" תישן על הארץ, תאכל לחם, תשתה מים ותהיה שמח. האם כולם ירצו את זה?

היום כבר לא צריכים לחיות בהגבלות של על הארץ תישן, מים במשורה תשתה וכולי, לא צריך. צריכים לחיות נורמאלי. ראיתי את זה אצל הרב"ש, וגם בעל הסולם לא חי בצמצום, אלא העיקר זה הלימוד והחיבור עם העשירייה.

תלמיד: אתה אומר שבארצות המזרח, להודים יש גישה שהם מצמצמים את האגו. וזה כאילו ההיפך, זה לא נותן להם להתפתח, עד כמה שאני מבין. אצלנו יש משהו שונה, מה ההבדל בינינו, בין הגישה שלנו, לשיטה של הצמצומים?

אין שום הבדל בין אומות העולם, בין ההודים, היהודים, האמריקאים, או הרוסים, לא חשוב מי ומה, אין שום הבדל. אנחנו נמצאים בשלבים של גמר התיקון, ולכן תעשה בדיוק את מה שאומרים לך לעשות. חיבור בעשירייה, לימוד של מה שנותנים, ואם תעשה ותבצע את זה ככל יכולתך, אתה תצליח.

ואל תכניס לי כאן כל מיני הבחנות לפי אופי העמים השונים. חכמת הקבלה לא דורשת לא שכל מיוחד, ולא רגש מיוחד. כדי להגיע לתיקון השלם מספיק מה שיש לכל אחד ואחד.

אחרת אתה מעלה טענה לבורא, למה הוא ברא אותך בצורה כזאת שיש לך לב האבן, ואין לך שכל. זה לא נכון, כל אחד מקבל בצורה, ובמידה, ועם התנאים החיצונים והפנימיים, כך שיש לו את כל מה שהוא צריך כדי להגיע לגמר התיקון.

שאלה: מה הם התנאים שקיימים בעשירייה, כדי להגיע ללימוד של פה אל פה מתוך הלב?

צריך להיות חיבור מלב ללב בין המורה והתלמיד, ככה זה. זה לימוד מאוד גבוה, מאוד מיוחד, ולפי הדבקות בין שניהם. אז המורה יכול למסור לתלמיד את כל מה שהוא השיג, וזה כאילו נשפך אליו כמו מכלי לכלי. אנחנו לא מדברים על הדברים האלו, זה עוד רחוק מאיתנו. ומי שירצה בדבקות הזאת, יצטרך לעבוד על זה חזק.

שאלה: איך אפשר לזהות את התוספת הזאת של היגיעה, איפה היא נמצאת?

תוספת היגיעה נמצאת בינך לחברים. ושם אתה תרגיש כמה מרחק עוד יש, ושאין מקום שהבורא יתגלה. ככל שאנחנו מתחברים, אנחנו לא מצמצמים את המקום, אלא מגלים את המקום לגילוי הבורא. זה הולך לפי חוק הפוך, כי ברוחניות אין מקום, מקום זה אפס. ולכן אם אנחנו מתחברים בינינו ממש עד שאנו מצמידים את עצמנו זה לזה, זה נקרא שאנחנו מייצבים מקום לבורא.

תלמיד: המקום הזה, זה חיסרון?

כן, המקום הזה הוא חיסרון לגילוי הבורא ברצון אחד, בכלי אחד.

תלמיד: כי מרגיש שעל ידי ההתקרבות באמת, כמו שעכשיו תיארת אז יש התרחקות, וההתרחקות הזאת מרגישה כמו המקום הזה, הרצון. זה נכון?

אנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו כך, שהם יהיו כרצון אחד, כמו שכתוב. נראה לי שאמרתי הכול.

שאלה: מה הביטוי של הדבקות של כל אחד כלפי העשירייה, כלפי החברים שלו. והדבקות של העשירייה כלפי הבורא?

בעצם לא צריך להיות הבדל. כמה שאנו דבוקים בינינו בעשירייה, לפי אותה המידה אנחנו דבוקים בבורא.

שאלה: אני מלא יודע אבל בדבקות זה מרגיש שזו לא השפעה. אתה יכול להגיד משהו שיעזור לחשוב על זה, לכוון אותנו?

אני לא יכול כי אין כאן מילים. אלא לפי ההרגשה שאנחנו מגלים בעניין הדבקות, כך אנחנו עובדים.

תלמיד: ואפשר להגיד שהדבקות ברב היא כאילו הבחינה הממוצעת, שתחבר בינינו לבין הבורא?

אתה צריך להיות בדבקות לרב, רק כדי לשמוע מה שהוא מציע לך לעשות, ולבצע.

(סוף השיעור)