שיעור בוקר 23.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 168, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות כ"ו-כ"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 168, פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ"ו, כותרת "ה' פרצופי א"ק".

ה' פרצופי א"ק

אות כ"ו

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה".

שאלה: מה מתחדש אחרי שיש כבר אור חוזר שהוא שורשי כלים? כי פתאום יש כלים אחרי שיש שורשי כלים.

קודם יש לנו רצון, הרצון מחליט שהוא לא רוצה לעבוד עם בחינתו עצמו אלא הוא רוצה לעשות פעולה משלו, לכן הוא עושה צמצום על עצמו, על הפעולה הרגילה שלו לקבל. כתוצאה מהצמצום יש לו אפשרות לעבוד עם עצמו בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה כבר דבר אחר לגמרי, הוא לא משתמש עם הרצון לקבל שלו אלא עם הרצון של הנותן לתת. כלומר הוא עושה צמצום על קבלת התענוג מהנותן וממשיך את הפעולה הזאת. מה זאת אומרת? מה שהוא מקבל עכשיו זה יהיה אך ורק כדי להשפיע, אין לו אפשרות אחרת. ואז הוא מקבל על מנת להשפיע לפי המידה שמתגלים בו כלים, רצונות, בבחינות ג', ב', א', שורש, וכך נעשה הפרצוף הראשון, גלגלתא. אחר כך יש הזדככות והמסך מגיע לבחינה ג', ב', א' ושורש, וכך בנויים כל הפרצופים של העולם הראשון, עולם אדם קדמון.

תלמיד: כתוב פה על ראש וגוף, על שורשי כלים וכלים.

כי ראש הוא שורשי כלים ומשם נולדים הכלים שהם הגוף, הפרצוף.

תלמיד: למה שורשי הכלים הם לא הכלים?

שורשי הכלים הם לא הכלים כי אלו רצונות לא שלמים, רצונות לא ממומשים, אלא ראש הוא רק נתונים. ואז הכלי מחליט, ולפי כמות הכוח שיש לו מלמעלה האור מתגלה בו, וכך הוא הולך ויכול לייצב את עצמו כמקבל ומקבל בעל מנת להשפיע. לפי הביצוע הזה נולד לו גוף.

שאלה: אמרת שבהתחלה היה רצון שעשה צמצום, ואז התחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, נוצרו שורשי כלים, ואז התפשטו עשר ספירות של גוף. עשר הספירות של הגוף, האם אלו לא אותן ספירות של הרצון המקורי שעברו צמצום, זה משהו חדש שנולד?

ודאי שזה משהו חדש, כי הוא מחליט עכשיו על הרצונות האלה, במה ובכמה להשתמש בכל רצון ורצון. ודאי שאלו לא אותם הרצונות שמלכתחילה הבורא ברא.

תלמיד: הרצון המקורי אחרי שהוא עבר צמצום, האם הוא לא אותן עשר ספירות של הגוף? האם האור נכנס לדבר החדש שנוצר ולא לרצון המקורי שעבר צמצום?

בתחילה היה רק אור שהיה ממלא את כל המציאות. הוא התפשט בכל המציאות והרגיש שהמציאות כוללת ד' בחינות, שורש, א', ב', ג', ד'. האור הגיע לבחינה ד', מילא אותה, ובחינה ד' הרגישה שהיא הפוכה מהאור. וכשהיא הייתה הפוכה מהאור נולדה בה הרגשה שהיא לא רוצה אותו, שונאת אותו, דוחה אותו וכן הלאה. היא מגלה הפכיות צורה מהאור. זה השלב הראשון - האור התפשט וברא את ד' הבחינות, ובחינה ד' מגלה שהיא הפוכה מהאור. מזה שהיא מרגישה שהיא הפוכה מהאור היא עושה צמצום, לא רוצה לקבל, כי הרגשת ההפכיות היא יותר גרועה מלהישאר בלי אור.

כאן אנחנו כבר נכנסים לשלב הבא. בחינה ד' שהצטמצמה הרגישה שהיא התרחקה מהבורא והיא לא רוצה בזה, לכן היא עושה על עצמה תיקון - אני שנמצאת בקשר עם האור, עם הבורא, מעכשיו אני מקבלת בגללו ולא בגלל עצמי, כמו אורח אצל בעל הבית. ואז נעשה ביניהם מין הסכם, לפי המידה שהאורח יכול לקבל על מנת להשפיע הוא מקבל, ובעל הבית נהנה אפילו מהכמות הקטנה שהאורח מקבל. בזה האורח דומה לבעל הבית, כי קבלה על מנת להשפיע היא כמו השפעה, והם בזה מגיעים להשתוות.

כך זה קורה בכל מיני פעולות, באלפי פעולות, עד שהאורח משתדל לקבל הכול מבעל הבית ובזה הוא משפיע לבעל הבית. זה כל תהליך הבריאה.

תלמיד: בדוגמה של אורח ובעל הבית, בסופו של דבר הרצון, הרעבון מתמלא על ידי האוכל שנכנס לתוכו. אומנם בכמות קטנה אולי, במידה שהוא יכול להשפיע, אבל לתוך אותו רצון מקורי נכנס משהו.

נראה מההסבר של בעל הסולם שיש עשר ספירות של גוף שהן משהו חדש שנוצר, שרק שם מתקבל האור ולא ברצון המקורי שעבר את התהליך הזה שתיארת בהתחלה, של הצמצום והרגשת הריחוק וכולי.

הרצון המקורי הוא בונה את הגוף, הוא לא נעלם.

תלמיד: אני מבין שהוא לא נעלם. אבל האם עשר הספירות של הרצון המקורי הן אותן עשר ספירות של הגוף, או שעשר ספירות של הגוף הן משהו חדש?

זה לא משהו חדש. עשר הספירות של הרצון המקורי הן מתחלקות לראש, תוך, סוף. הראש מחליט מה הוא עושה עם עצמו, עם הרצון שלו, הגוף מבצע כמה שיכול, וכמה שהוא לא יכול נשאר לסוף. לכן יש לנו מבנה משלושת החלקים, ראש, תוך, סוף.

שאלה: איפה העניין של ההשלמה של עשר ספירות דראש באורח ובעל הבית?

באותו הראש. אתה שואל כך, איפה הראש של האורח?

תלמיד: בקשר של האורח ובעל הבית יש את שורשי הכלים ויש את ההשלמה של כל הכלים. איפה בקשר הזה נבנים שורשי הכלים?

שורשי הכלים נבראו בהתפשטות האור העליון בתוך הראש ואחר כך בתוך הפרצוף. אחר כך בזיווג דהכאה שנעשה בראש, נעשה בגוף כבר תהליך הפוך, נעשה אור חוזר. והאור החוזר הזה בראש ובגוף הוא בונה את תגובת הפרצוף.

תלמיד: אנחנו לומדים שנולד פרצוף חדש, הוא נולד עם ראש, תוך, סוף, זאת אומרת כבר יש גוף. ופה כתוב שהגוף מופיע רק אחרי שיש אור חוזר. זה מה שמאוד מבלבל.

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי מלכות, והוא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווגי דהכאה אשר בו," בבחינה ד', "המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע", זה יהיה אחר כך, אני עוד לא יודע על זה. "וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעלה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש ע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף," זאת אומרת רק למחשבה, לתוכנית, איך הפרצוף מתקשר ברצון שלו, במסך שלו, בדחייה שלו, בכול מה שהוא רוצה, עם האור העליון. איך שניהם נכנסים ביניהם לקשר. "ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם ע"ס דאו"ח שמלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה ובעשר ספירות דראש", בראש נעשות אותן הפעולות, בתוכנית, בכוח, לפי מה שהפרצוף עכשיו מחליט לעשות יחד בינו לבעל הבית. "ובהשתתפות הזו נגמרו כלים, שהם נק' גוף הפרצוף. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף."

תלמיד: תמיד למדנו שפרצוף נולד עם ראש, תוך, סוף. מגיע האור, בראש נעשה חישוב, ולפי מה שהאור חישב ניכנס אור לתוך גוף הפרצוף. פה מתואר אחרת, כאילו הפרצוף נולד רק עם ראש ועושה את החישוב.

למדנו גם כך, שפרצוף נולד בראש.

תלמיד: אבל רק עם ראש, אין גוף.

רק. והראש מחליט איך הוא מחלק את הרצון שלו בפועל שזה תוך, ולא בפועל שזה סוף.

תלמיד: אז בציור יש רק ראש, אין תוך וסוף. ורק אחרי החישוב עולה בכלל אור חוזר, ורק אחרי שהאור חוזר עלה נולד הגוף, זאת אומרת התוך והסוף, זה הסדר.

כן. יש עשר ספירות דאור ישר, מאפס עד פה דראש, ויש זיווג דהכאה. בא אור חוזר, מלביש לעשר ספירות דראש, עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע וכמה לא. לפי המידה שהוא יכול לקבל מזה הוא בונה את תוך הפרצוף, ולפי המידה שהוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע, מזה נבנה סוף הפרצוף.

תלמיד: אם כך, האור החוזר הוא לפני הקבלה, עוד לא התבצעה שום קבלה. כי השם אור חוזר הוא קצת מבלבל.

אור חוזר שמגיע מהמסך הוא בתקווה, ברצון, להשוות את עצמו עם הנותן.

שאלה: בד' בחינות דאור ישר אנחנו אומרים שבחינה ג' מקבלת בעל מנת להשפיע. יש שם חסדים בהארת חכמה או חכמה בהארת חסדים, יש קבלה והשפעה.

אבל זה לא נקרא לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: יש כאילו תנאי שאני אקבל רק כדי להשפיע.

לא.

שאלה: מה זה שמלכות מתרחבת ומקבלת "מינה ובה"?

זו מלכות דראש, וכשהיא רוצה לפתוח את עצמה ולהרגיש כמה היא מקבלת, כמה היא עוצרת, כמה היא נותנת בחזרה, זה נקרא שהיא מתרחבת.

תלמיד: ומה זה "מינה ובה"?

בתוך תוכה.

תלמיד: ומה שולט על הפתיחה של המלכות כמה היא יכולה להיפתח וכמה לא?

המסך.

שאלה: בחינה ד' לא יכלה לסבול את היחס של הבורא, אז היא החליטה לצמצם את עצמה, ממש לברוח מהבורא. מה גרם לה לחזור, האם בגלל שלא היו לה מזונות או כי היא רצתה להשפיע לבורא?

רק רצון להשפיע לבורא מחייב את בחינה ד' לעשות צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: הכלי הצליח לצמצם את עצמו עד הסוף, זאת אומרת זה מצביע על כך שהייתה לו עוצמה כזאת שהוא הצליח להוציא את כל האור שהיה בו, הוא כבר היה בהשתוות הצורה באיזו מידה עם האור העליון.

כן, הוא הוציא את כל האור שמילא אותו לגמרי.

תלמיד: זאת אומרת כבר היה לו יחס כלפי הבורא.

כן.

תלמיד: אחר כך הוא בונה את הראש ובודק באיזו מידה הוא יכול להכניס אור.

כן.

תלמיד: למה היה צורך לשבור את כל המערכת?

אחר כך, בעולם הנקודים? אלו כבר היו תנאים אחרים לגמרי, אל תשאל על זה.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על הפעולות שלנו שמכוונות לבורא דרך מחשבות ופעולות. האם אנחנו צריכים לשאוף למצב כזה שהמחשבות שלנו יהיו קודמות לפעולות כמו הראש והגוף שעכשיו אנחנו לומדים?

אנחנו תמיד צריכים להבדיל בין מחשבות ופעולות, קודם חושבים ואחר כך מבצעים.

תלמיד: התוספת היא שקודם כל הן מכוונות לבורא.

כן.

תלמיד: מה שאנחנו לומדים עכשיו, האם אנחנו צריכים להשתמש בזה ואיך?

אנחנו צריכים להשתדל להבין מה אנחנו לומדים ולראות האם אנחנו יכולים לקיים את זה בחיינו יום יום.

שאלה: אתמול אמרת שהשפעה היא תענוג, ואם אין תענוג, אז זו לא השפעה. במצב שלנו, בן אדם שמרגיש תענוג מהשפעה, האם הוא עושה את הצמצום על התענוג הזה שהוא מרגיש?

ודאי. תענוג מהשפעה יכול להיות גדול פי כמה וכמה מתענוג מקבלה.

תלמיד: כלומר מדובר רק על תענוג מהשפעה, ואז כבר יש צמצום ואור חוזר.

כן.

תלמיד: מה הכוונה פה?

למה הוא עושה את זה, איך הוא עושה את זה.

תלמיד: בן אדם מרגיש תענוג מהשפעה, משהו קורה, הוא משתנה, ובתוך העשירייה הוא מתחיל להרגיש תענוג. מה הדבר הראשון שהוא צריך לעשות?

לכוון את זה לטובת העשירייה ואחר כך לטובת הבורא.

תלמיד: האם זה הצמצום?

זאת הפעולה הנכונה.

תלמיד: לפני שהוא מרגיש את התענוג יש בכלל מה להתעסק עם צמצום וכל הדברים האלה?

לא. כי הוא לא יודע עדיין שום דבר לעשות.

תלמיד: אז כל העבודה שלנו זה בחיבור ובתפילה.

כן.

שאלה: בתענוג מהשפעה, מהקשר עם הבורא, עם החברים, איפה החלק שאנחנו מתכננים בראש ואיפה החלק שבו אנחנו עושים את המימוש?

החלק שאנחנו מתכננים זה תמיד – "ראש". החלק שאנחנו מממשים את ההשפעה בפועל זה ה"תוך" וחלק שלא עושים על מנת להשפיע זה "סוף".

תלמיד: יש לנו נגיד מצב של חיבור, של קשר בינינו בעשירייה, מה זה אומר שאנחנו עכשיו מתכננים והולכים לקבל משהו מתוך הקשר הזה?

אני לא מבין מה אתם עושים. כשאנחנו מתכננים משהו לקבל על מנת להשפיע איך אנחנו עושים?

תלמיד: כן.

אנחנו מתכננים בראש מה אפשר לקבל בעל מנת להשפיע ומבצעים את זה בפועל.

תלמיד: מה זה אומר שבפועל אנחנו מקבלים על מנת להשפיע?

אתם מקבלים אבל הכוונה שלכם בעל מנת להשפיע. נגיד ילד לא רוצה לאכול דייסה אבל כדי לעשות טובה לאימא הוא פותח את הפה ואוכל דייסה, זה נקרא מקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם הספיק לו רק שיש לו ראש ואז ישר יוצא גוף?

מהראש יוצא תוך ואחר כך סוף. ראש-תוך-סוף נקרא גוף. או רק תוך וסוף נקרא גוף והראש הוא לחוד.

תלמיד: האם ראש זה לא ביטוי מספיק טוב להשפעה?

כי בראש אין רצון אלא רק מחשבות.

תלמיד: מה יוצר את המחשבות אם לא הרצון?

אבל לא הרצון לקבל, אין שם כלי קבלה. בראש זה רק תכנון.

תלמיד: אני רוצה משהו. מתכנן את זה.

כן.

תלמיד: ואז יוצא לפועל, לא?

ואחר כך זה יוצא לפועל בתוך וסוף של הפרצוף.

תלמיד: האם חסרה עוצמה בראש או משהו?

מה שמתכנן בראש ככה זה יוצא לגוף. הגוף לא יכול להוסיף שום דבר, לא יכול לעשות שום דבר, הכול בא מראש.

תלמיד: זה יורד לגוף. האם הכוח של הגוף זה עביות?

הכוח של הגוף זה עביות.

תלמיד: למה לא מספיק החישוב בראש?

בראש יש חישוב שלם אבל אין יציאה לפועל. להוציא מחשבה לפועל זה נקרא פעולת הגוף. זה יסתדר בטוח, תבדוק את עצמך ותראה איך זה עובד.

שאלה: מההתפשטות בראש יש כבר תענוג או שהתענוג רק מתקבל בגוף?

בראש לא מתפשט.

תלמיד: האם ההתלבשות של עשר הספירות בראש, יש כלי שמרגיש תענוג בזה?

לא.

תלמיד: אז בעצם היציאה לפועל זה לקבל תענוג? זה התפקיד של הגוף וזה ההבדל.

כן.

שאלה: מאיפה מגיעה תוספת חיסרון כדי לקבל את מה שהראש חישב?

למה הוא צריך איזה תוספת?

תלמיד: הראש מחשב מה הוא יכול לקבל. אבל עדיין צריך להיות רצון לקבל.

רצון לקבל יש בגוף.

תלמיד: כן, אבל איך הוא נכנס לקבל בפועל?

הוא לוקח את כל הרצון לקבל שיש לו בגוף, מעלה אותו למלכות דראש, עושה זיווג דהכאה עם האור העליון, מחליט כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע ומקבל מראש לתוך.

תלמיד: מה זו העלייה הזאת שהוא מעלה את הרצון למלכות דראש?

הוא עושה חשבון.

תלמיד: יש קפיצה כזאת בין לחשב לבין לקבל בפועל, קפיצה של חיסרון. איך בפועל עוברים לקבלה מזה שהוא רק מחשב?

כי בחישוב הוא כבר עושה את הכול רק בצורת חשיבה, מחשבה, ואחר כך הוא מקבל בפועל.

שאלה: אנחנו אומרים שהרצון זה חומר.

כן.

תלמיד: ברגע שהראש עשה חישוב, מאיפה הוא לוקח עכשיו עוד חומר כדי ליצור ממנו את הגוף?

הוא לא לוקח, הוא לא צריך ליצור את הגוף. הוא מחלק את הרצון לשני חלקים, כמה שהוא יכול להשתמש מהרצון בעל מנת להשפיע זה "תוך", וכמה שלא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע זה "סוף".

תלמיד: כל התהליך הזה קורה בתוך משהו שנקרא "רצון".

כן.

תלמיד: אז מה זה החלק הזה של הראש? פתאום על הרצון הזה מתלבש מין מחשבון, איך להבין את זה?

הראש עושה חשבון, כמה הוא יכול בפעולת הלקבל על מנת להשפיע להשוות את עצמו עם האור העליון, ואז הוא עושה את זה ובונה בזה את תוך הפרצוף, ובמה שהוא לא מסוגל הוא משאיר לסוף הפרצוף.

תלמיד: זאת אומרת, הרצון היה שם כל הזמן והוא רק חילק את עצמו עכשיו באיזושהי צורה?

ודאי, מאיפה הרצון? הרצון הוא מהבורא מלכתחילה.

שאלה: כדי לפשט את העניין, נניח שאני רוצה להרים את השולחן הזה. בא הראש ומחשב מהי האחיזה הכי טובה ועוד כל מיני חשבונות, אבל זה לא מייצר לי איזה גוף פתאום שיבוא וירים את השולחן הזה?

בראש זה בינתיים רק בכוח, בתכנון, ואחר כך אתה צריך להוציא את זה לפועל.

תלמיד: אז הפועל הזה, הכוח, העוצמה הזאת, מאיפה היא מגיעה פתאום?

היה לך את זה מלכתחילה, רק אתה לא ידעת איך לעבוד, לכן עשית תכנונים בראש ועכשיו אתה מבצע את זה מראש לתוך ולסוף.

תלמיד: מה היה לי מלכתחילה?

מלכתחילה היה לך רצון לקבל גדול ובא האור מלמעלה ונתן לך אפשרות לעשות איזו פעולה דומה לאור.

תלמיד: אז ברוחניות מספיק שאני ארצה מספיק חזק ואז אני פשוט אקבל את האופציה לעשות את זה?

כן.

תלמיד: לא צריך הכנה, לא צריך אימונים קודם?

יש לך ראש, אתה מתכנן, בראש יש לך המון פעולות. הכול נעשה בתכנון קודם.

שאלה: כתוב פה "שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון,". האם האור חוזר הזה הוא רק ביטוי של הדחייה של האור כדי לא להיות מנוגד לו, כדי לא להיות המקבל?

לא רק. הוא דוחה את האור העליון מתוך זה שהוא בא מהמשפיע והמשפיע רוצה למלא אותו בצורה ישירה ואת זה הוא לא רוצה, אלא עכשיו על ידי הדחייה הוא רוצה לבדוק מה המשפיע רוצה ממנו, מה הוא מביא לו, איזה תענוגים, במה רוצה למלא אותו. ואז יוצא שהוא בודק איפה הוא ואיפה המשפיע, ורואה שהמשפיע, הבורא רוצה למלא את כולו עד אפס מקום, והוא לא יכול לעשות עם זה כלום. אז הוא עושה דחייה לְמה שהוא מקבל מבעל הבית, ועושה חשבון, מה לעשות עם בעל הבית שכל כך רוצה לכבד אותי ואני לא מסוגל.

מההתנגשות הזאת הוא מגיע להבנה שאם אני אקבל בשבילו, אם אני אהנה בתוך המעיים שלי אבל בראש שלי הכוונה היא לטובתו, אז נהיה שווים, כי העיקר זו הכוונה שלי ואין לי שום אפשרות להפעיל תענוג לבעל הבית אלא אם אקבל את התענוג הזה בפנים. ואז הוא מתחיל לבדוק כמה לקבל בפנים וכמה לא לקבל, והחשבון הזה שהוא עושה נקרא "ראש הפרצוף". ואחר כך לפי ההחלטה, לפי החלוקה, שחילק את הרצון לקבל שלו לכמה לקבל וכמה לא, לפי זה הוא בונה מהראש את הגוף.

תלמיד: וכל החבילה של החשבונות עם כל השלבים שתיארת עכשיו, כל זה כלול בעשר ספירות של אור חוזר שמלבישות את עשר הספירות דאור ישר?

נגיד שכן.

תלמיד: וכל זה ביחד שורשי כלים?

כל זה ביחד שורשי כלים. אני חייב כך להסכים איתך על אף שזה לא מדויק.

שאלה: הדחייה במסך היא כל פעם דחייה של 100% ואז מחשבים?

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: בכל מצב יש הרי קבלה של אור ישר. האור ישר הוא תמיד אבסולוטי, הוא כמו אור לבן, יש לו הכול.

כן.

תלמיד: השלב הראשון במסך בכל מדרגה הוא לדחות 100% מהאור ואז להתחיל את החישוב?

כן.

תלמיד: אם כבר עברנו איזושהי קבלה מסוימת, נניח היתה כבר מדרגה של אור חוזר ואור פנימי, האם במדרגה הבאה יש שוב דחייה של 100% וחישוב מאפס?

100% של כמה שמגיע למדרגה השנייה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

זה יכול להיות 80%. כמה אור שעבר מהמדרגה הראשונה למדרגה השנייה, כלפי המדרגה השנייה זה נקרא 100% אבל חלק נשאר במדרגה הראשונה.

תלמיד: זאת אומרת, האור הישר שמתקבל במדרגה השנייה הוא 80% מהאור הישר שהתקבל במדרגה הראשונה?

כן.

תלמיד: האם לא בכל המדרגות אור ישר הוא תמיד 100%?

לא.

תלמיד: אנחנו רק קוראים לזה אור ישר אבל הוא שונה?

הוא שונה, אור ישר נקרא כך כי הוא בא ישר מהבורא.

תלמיד: הבורא בשביל המדרגה השנייה זו המדרגה הראשונה?

לא, זה בורא אחר. כשהכלי מגלה אותו, הוא מגלה אותו אחר.

תלמיד: כל מדרגה מגלה בורא אחר?

כן. היא לא יודעת מה מגלה המדרגה העליונה, אבל כשאדם עולה ממדרגה למדרגה, כשאדם עולה במדרגות, אז כל פעם יש לו בורא אחר. כך כתוב, אלו לא מילים שלי.

שאלה: בין מדרגה למדרגה האור מורגש בתוך הגוף בצורה אחרת?

בין מדרגה למדרגה איפה מורגש האור?

תלמיד: האור הישר הזה שעכשיו דיברו עליו.

מי מרגיש אותו בין מדרגה למדרגה?

תלמיד: כשהראש עושה את החישוב כמה לקבל פנימה וכמה לדחות כמו שאמרנו, והוא כבר עבר נגיד למדרגה אחרת, האם אותו אור ישר מורגש בכלי באותו אופן?

זה אף פעם לא אותו אור ישר, אף פעם אין אותו אור, כי האור הוא תוצאה מגילוי הכלי, מכך שיש איזה רצון שמגלה אותו.

תלמיד: ולזה התכוונת שכל פעם יש בורא אחר?

כן.

תלמיד: וזה לא דומה לאור שהיה במדרגה הקודמת, זה לא יהיה אותו אור?

ודאי שלא, אפילו להשוות אי אפשר.

שאלה: אם כך יוצא שבצמצום א' זה גילוי הבורא הכי גדול שיש?

כלפי איזה כלים, ומה זה נקרא בורא? אם אתה מדבר מצד הנברא אז גילוי הבורא לנברא יהיה בגמר התיקון, שם הבורא והנברא משתווים לפי התכונות והבורא מתגלה בכל עוצמתו בנברא.

תלמיד: בצמצום א' כשהמסך דוחה עכשיו את כל האור, זו כביכול הנקודה הכי גבוהה. זה אומר שכל האור, כל הבורא נמצא לפניו?

כל האור נמצא לפניו, אבל הוא לא יודע מה זה.

תלמיד: כי אין השתוות צורה עדיין.

כן, הוא דוחה וזהו.

שאלה: בעל הסולם קורא לאור הישר שמתקבל "ע"ס דאור העליון". האם זה אומר שכבר באור הישר יש עשרה חלקים שונים עם אופי שונה? ממה מורכב האור הישר?

האור הישר בינתיים לא מורכב מכלום, זה פשוט "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות".

תלמיד: הוא קורא לו ע"ס דאור העליון?

כן.

תלמיד: איזה הבחנות יש בו, יש ספירה ראשונה בטעם חכמה נניח וכן הלאה?

לא, אין עדיין, כי אין מי שמבדיל בזה.

אות כ"ז

"והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון, והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון להתלבש בכלי מלכות כדרכו, והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות ההיא עם האו"ח, מכח ע"ס דראש, מינה ובה, לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף."

שאלה: איך דווקא הפעולה של המסך של העיכוב וההכאה הופכת לאור חוזר?

כי בא למסך אור ישר ורוצה להתלבש כמו האורח ובעל הבית, והאורח או המסך דוחה אותו ואומר, "אני לא רוצה לקבל, אני רוצה להידמות לך", ולכן הוא דוחה את האור העליון ונשאר ריק.

תלמיד: אור חוזר זה כבר איזשהו יחס כלפי בעל הבית, זו נתינה חזרה.

כן. זו לא נתינה, זה סירוב.

תלמיד: אז הוא בעצם סוגר את עצמו כלפי מה שבעל הבית רוצה לתת, ואנחנו אומרים שהאור חוזר בעצם הופך להיות הלבשה על עשר ספירות דאור ישר.

הדחייה שהוא עשה עכשיו על האור ישר, זה בעצם התנאי שהוא יכול להפוך את עצמו לכלי קבלה חדשים.

תלמיד: אבל איך מדחייה, ממצב של סירוב, נוצר אור חוזר?

היית פעם אצל מישהו כאורח?

תלמיד: כן.

אז למה אתה לא יכול להבין מה שכתוב כאן?

תלמיד: כי אם אני סוגר את עצמי כלפי מה שהוא רוצה לתת לי זה דבר אחד.

כן.

תלמיד: אם אני כבר רוצה להחזיר לו משהו בחזרה זה דבר אחר.

נכון, איך אתה עובר מזה לזה?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. סגרתי את עצמי כלפיו ואמרתי אני לא יכול, אני לא רוצה.

ומה הוא עושה?

תלמיד: הוא מפציר.

יופי. ומה אתה עושה?

תלמיד: קצת לא נעים בגלל ההפצרות שלו, יש לי בעיה שאני לא גורם לו נחת רוח בזה שסגרתי את עצמי.

מצוין, אם כך מה בסוף אתה צריך לעשות?

תלמיד: אני מסכים, אני לוקח איזה ביס קטן כדי שהוא לא ייפגע, שלא ייעלב.

בסדר.

תלמיד: הביס הקטן הזה זה האור חוזר?

כן, בזה כבר עשית משהו, עשית לו תענוג. ובמה הוא ממשיך?

תלמיד: תאכל עוד, עשית לך כל כך הרבה.

ומה אתה עושה?

תלמיד: כדי שהוא לא ייעלב אני לוקח עוד.

למה רק כדי שלא ייעלב, לך זה לא חשוב? אתה קיבלת תענוג יפה מאוד.

תלמיד: כלומר הביס הקטן היה לי טעים, אז אני מסכים לקבל עוד?

כן, זה גם מחליש אותך. ואתה יודע מה עוד יש לפניך, אז אתה מתחיל לעשות כאן חשבונות. תעשה עד מחר וספר לנו.

שאלה: מלמעלה למטה מה שאנחנו קוראים פה, בדוגמת בעל הבית זה כאילו הסיפור בהיפוך, שאני מתחיל מהסטייק וכל פעם אני מבין שאני צריך לרדת?

למה לרדת?

תלמיד: כי אני מתחיל מ-100%.

אתה כבר מדבר על הפרצופים הבאים?

תלמיד: אני מדבר על דוגמת בעל הבית והלימוד מלמעלה למטה.

מה זה לימוד?

תלמיד: "תלמוד עשר ספירות" מלמד אותנו את התהליך מלמעלה למטה.

עזוב כרגע את "תלמוד עשר הספירות".

תלמיד: אז ה"פתיחה" שאנחנו עכשיו לומדים, זה מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: ודוגמת בעל הבית והאורח היא מלמטה למעלה?

בעל הבית והאורח גם מתחילים מלמעלה.

שאלה: אז משהו לא מסתדר, כי אנחנו מתחילים מחישוב של 100%, שזו המנה הכי גדולה, ואז לאט לאט אני מבין שאני לא יכול לקבל את כל זה.

אני מבין, אתה צודק, אני לא הבנתי מה אתה שואל.

קריין: אות כ"ח.

אות כ"ח

"ואח"ז חזר ונשנה אותו הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ג, ואז יצא עליו רק קומת חכמה ראש וגוף. כי מתוך שחסר במסך העביות דבחי"ד, אין בו רק ד' כלים כח"ב ת"ת. וע"כ אין מקום באו"ח להלביש רק ד' אורות לבד, שהם חנר"נ, וחסר בו אור היחידה, ונק' ע"ב דא"ק. ואח"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ל על מסך שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ב, ואז יצאו עליו ע"ס ראש וגוף בקומת בינה, והוא נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, שחסרים בו ב' הכלים דז"א ומלכות וב' האורות דחיה יחידה, ואח"כ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו רק עביות דבחי"א, ואז יצאו ע"ס ראש וגוף בקומת ת"ת, וחסרים בו ג' כלים בינה ז"א ומלכות, וג' אורות נשמה חיה יחידה, ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, המלובשים בכתר חכמה דכלים, והוא הנק' פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק. וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל באות כ"ד."

אות כ"ט

"והנה נתבארו אופן יציאתם של ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה, שכל תחתון חסר בחינה עליונה של העליון שלו, כי לפרצוף ע"ב חסר אור יחידה, ובפרצוף ס"ג חסר גם אור החיה שיש להעליון שלו שהוא ע"ב. ובפרצוף מ"ה וב"ן חסר גם אור הנשמה שיש בהעליון שלו שהוא ס"ג. והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העביות שבמסך שעליו נעשה הזווג דהכאה. כמבואר באות י"ח. אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו."

שאלה: תמיד קיים הבלבול, כל פעם כשיוצא עוד פרצוף, אז כביכול יש פחות אור. האם אפשר להגיד שאם מסתכלים על כל פרצוף בנפרד אז באמת יש פחות אור אבל יש תוספות של כלים, כלומר בכללות יש פה התעצמות של קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: כלומר לא כמות האור חשובה, אלא היחס שמפתח הנברא לבורא בכל פרצוף.

כן.

תלמיד: במה תלוי היחס הזה?

היחס הזה תלוי באיכות המסכים.

תלמיד: האם איכות המסך היא לפי הטעמים שהוא מרגיש באור שמגיע?

המסך הוא השתוות, עד כמה הבורא מתייחס אליך ועד כמה אתה מתייחס לבורא, איפה זה נקבע.

תלמיד: היחס שיש לנברא, ככל שאנחנו מקבלים עוד, הוא מקבל כל הזמן שכלול, הוא לא מאבד את מה שהיה לפני זה, והוא גדל באיכות היחס שיש לו כלפי הבורא. בהשתלשלות הזאת בסוף, גם אם האור הוא הכי קטן, יכול להיות ששם היחס ישתכלל בצורה המלאה ביותר.

כן, יש ערך הפוך אורות וכלים בכל מיני צורות.

שאלה: נניח שאנחנו בעביות ב', אז יש מסך על גלגלתא, מסך על ע"ב ומסך על ס"ג. מי בקשר עם הבורא? איפה המודעות?

עדיין אין שום מודעות וכלום, זה עדיין משחק של כלים ואורות, כמו בחשמל.

תלמיד: האם כל מסך עומד בפני עצמו, פועל ודוחה את האור?

לפי החוקים של אור ומסך. מתי מתחילה להיות עבודת האדם שדומה לבורא, שרוצה להתקרב אליו? עדיין אין תנאים לזה, הטבע בונה רק סביבה.

שאלה: בהתאם לדוגמה של האורח ובעל הבית, האם אכילה למען בעל הבית נותנת לי סיבה להרחיב את הכלי שלי?

למה שלא? ככל שאתה יכול יותר להנות את בעל הבית, כך אתה מעוניין להרחיב את הכלי שלך. על ידי מה אתה יכול להתקרב אליו כדי להיות כמוהו? הוא רוצה לתת לך אינסוף ואתה תרצה לתת לו אינסוף, איך תרצה? איך תיתן?

שאלה: האם האור כבר בא מלובש בכלי?

האור תמיד מלובש בכלי כי אחרת לא נוכל להרגיש אותו. אני לא יודע מה בדיוק השאלה אבל זה מה שאני יכול לענות, אין אור בלי כלי.

שאלה: מה הקשר בין מושג הרשימות לבין זה שאנחנו אומרים שאנחנו אלה שיוצרים את הבורא?

רשימות אלו חלקיקים שיש לנו מהכלים והאורות שנשארו אחרי שבירת כלי דאדם הראשון. אנחנו רוצים לאסוף אותם יחד, אחד אחד, ושכל הכלים השבורים יהיו ככלי אחד, שכל ניצוצי האורות יהיו כאור אחד, ושהם ימלאו אלו את אלו. זה יקרא "גמר התיקון".

שאלה: האם אור ישר מסתיים רק בבחינה ד' איפה שנוצר המסך ונוצר כלי מלכות ומשם ממשיך האור החוזר?

כן, עד שם מגיע האור הישר ומקבל דחייה בזווג דהכאה וחוזר בחזרה כאור חוזר.

שאלה: שמעתי שהאורח אמור לא לרצות לאכול את המנה שהמארח נותן לו, אלא לעשות לו טובה ולקחת רק ביס קטן בשבילו. איך הוא עושה לו נחת רוח אם הוא לא נהנה מהמנה?

הוא נהנה מהמנה כי המנה מאוד טעימה, היא בדיוק מתאימה לאורח. אבל האורח רוצה לעצור את עצמו כדי להראות עד כמה הוא עושה את זה אך ורק לבעל הבית.

שאלה: אם כל הבריאה היא רצון, אז מאיפה באה פתאום המחשבה, החישוב? מה השורש?

השפעת האור על הרצון.

שאלה: מה המטרה הסופית של הבורא, האם שהנברא ייהנה או שיהיה כמוהו?

אני לא חושב שיש הבדל בין שתי ההגדרות הללו, אני חושב שהן היינו הך, שהנברא יהיה כבורא וייהנה כבורא, כי אין מצב יותר שלם.

תלמיד: האם התענוגים שהנברא מקבל אלו תענוגים מהשתוות הצורה?

הנברא מקבל תענוגים מהשתוות הצורה, מזה הוא נהנה, עד שלגמרי לגמרי משווה את עצמו לבורא.

שאלה: בעולם א"ק, בחמשת פרצופים, כשבחינה ד' קיבלה צמצום שהיא לא משתמשת בכלי הקבלה, ואחרי זה היא קיבלה אמצעי לתקן את עצמה על ידי המסך, בזה היא מגלה בעצם את כל הכלים שלה בחמשת הפרצופים, ממה שהיא הייתה בנויה כבר קודם, רק עכשיו היא מגלה את זה.

קודם היא לא הייתה בנויה מזה.

תלמיד: השאלה, האם עכשיו עולם א"ק הוא גילוי הכלים שקיימים במלכות?

זה משהו אחר. כן.

(סוף השיעור)