שיעור בוקר 27.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות", אות כ"ד

קריין: בעל הסולם, עמוד 395, מאמר "הערבות", אות כ"א.

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

תלמיד: מה הם ניצוצי ההזדככות?

כנראה שניצוצי הזדככות הם כאשר חלק מהאומה או אומה אחת כלפי כל העולם מתחילה להשתתף, להשתמש בערבות בין כל חבריה, והיא עוברת גם לחלקים אחרים. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שהאומה הישראלית חייבת לעבור כאן שלב שבו ההתכללות בהשפעה הדדית שיש באומה אחת, תעבור לאט לאט ליתר אומות העולם, ולזה כולם מצפים מאיתנו. לכן יש לכל העמים הרגשה שעם ישראל הוא מיוחד והוא חייב להביא לעולם משהו שהעולם כל כך צריך.

תלמיד: מה בדיוק עובר, מה הם הניצוצים של ההזדככות שעוברים הלאה?

שאותו הקשר, אותה ההתנהגות שיש בין כל אחד לחברו בתוך האומה, לאט לאט עוברים לכלל האנושות עד שכולה מתחילה להיות קשורה בכוח הערבות.

תלמיד: איפה נמצאים ניצוצי ההזדככות האלה? הם בפנימיות האדם, במחשבות, ברצונות, ברשימות, מה זה בדיוק?

בכללות העולם, בני העולם קשורים ביניהם רק במידה שכל אחד יכול לספק לאחרים מה שהוא רואה שהוא חייב לעשות, ומה שהאחרים דורשים ממנו. מה שאין כן, האנושות בכללות לא מרגישה שיש בה כל כך הרבה עמים, חלקים, קבוצות, שכל אחד מהם חייב להביא לעולם משהו מיוחד. ההבנה הזאת, עד כמה כל אומה חייבת לספק לאומות אחרות, אינה מוכנה בתוך בני האדם.

ולכן יש כאן עניין של התפתחות, התפתחות שהיא בדרך כלל בצורה לא נעימה על ידי האגו שבכל אומה ואומה, שכך האומות מתייחסות זו לזו. ובסופו של דבר כשכל אחד מתחבר בצורה כזאת בלתי נעימה לאחרים, יוצא שהם מרגישים שחייבים להתקשר ולהתקרב זה אל זה.

תלמיד: ניצוצי ההזדככות האלה עוברים היום הלאה מהאומה הישראלית לאומות העולם או שזה עוד לא קורה?

כנראה שהם עוברים. אנחנו רואים דווקא התפתחות ויחסית מהירה באומות, בקשר ביניהם, ובעם ישראל, ולכן כנראה שחוק ההתפתחות הזה עובר בין כולם ודוחף את כולם להתקשרות, להתקרבות ביניהם.

תלמיד: מה היחסים בין אומות העולם לישראל, הם כמו בין ישראל לבורא?

אנחנו לא מבינים את זה בדיוק. כי כמו שעלינו בחיים הרגילים פועל אותו החוק שאנחנו חייבים לאחרים, האחרים מתייחסים אלינו, יש איזה טענות זה אל זה, כך גם אנחנו מתפתחים ורואים שבין האחד לאחר יש דרך התפתחות מורכבת. פתאום אומה נכנסת לשנייה, יש ביניהן כל מיני חידושי קשר, הכול נובע מתוך ההתקרבות לעולם אחד.

תלמיד: מה התפקיד של עם ישראל או של ניצוצי ההזדככות בתוך ההתקרבויות האלה?

אנחנו רואים שאם לפני מאה שנה לא היה כל כך קשר בין העמים ובין העמים לישראל, לעומת זאת היום יש הרבה יותר קשר, ולכן אנחנו חייבים להראות את חוקי ההתקשרות לכולם.

תלמיד: עם ישראל צריך לתת איזושהי דוגמה.

דוגמה.

תלמיד: ואומות העולם נותנים משהו לעם ישראל, יש הדדיות בקשר הזה?

בהתפתחות הכללית שלהם אומות העולם גם משפיעים על עם ישראל, אבל העיקר זה מה שיש בין אדם לחברו, מה שעם ישראל צריך לספק לכולם.

תלמיד: הקשר בינינו, בין איש לחברו בעם ישראל, האהבה הזאת שאנחנו עובדים עליה, פועלת ברמה של אומות העולם, הקשר בין יחידים הופך להיות הקשר בין אומות בעולם כולו?

כן, אנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה הייתה התקשרות בין חברי משפחה אחת עד שההתקשרות הזו התרחבה, התגלתה בקשר בין אנשים, בין קבוצות יותר רחבות, ובזמננו אנחנו כבר צריכים לעבור להתקשרות בין בני העולם. לא להישאר סגורים בתוך המסגרת העממית אלא לצאת ולהתחיל להתקשר במסגרת על אנושית.

תלמיד: אתה אומר שיש עכשיו כל מיני חידושי קשר בין אומות העולם, כתוצאה מעבודת ישראל רואים כל מיני התקשרויות שקורות בעולם עכשיו עד למצב של עולם אחד.

כן.

תלמיד: זאת המגמה.

כן.

תלמיד: מה יקרה בסוף, כל האומות צריכות להיות אומה אחת, עולם אחד?

בסוף כנראה שכל האומות יהיו כעולם אחד.

תלמיד: ואז האנושות תחולק לשניים, לישראל ולאומות העולם?

לא, לא יהיו בכלל שני חלקים באנושות, אלא פשוט אנושות אחת כולה.

תלמיד: ואיפה ישראל באנושות האחת כולה?

לא תהיה אנושות נבדלת, אלא ניצוצי השפעה דרך ישראל יעברו לכל העולם, וכל העולם יבוא לחיבור של כל העמים לעם אחד וכך זה יתקיים.

תלמיד: אז בסוף יהיה ישראל, המגמה של האנושות כולה להיות כישראל?

כן, מכוונים לבורא, ישר-אל.

תלמיד: ואומות העולם מתקדמים מהר יותר מאיתנו, זאת המגמה הקבועה?

לגבי אומות העולם אני לא יודע, אבל נראה לי שזה יקרה די מהר, יותר מהר מאשר זה קרה אצלנו שבמשך אלפי שנים עברנו מצורת קשר אחת לצורה קשר אחרת. כנראה שזה יהיה במגמה אחרת.

תלמיד: אבל נראה שאומות העולם דווקא מובילים את ישראל, שהם בחיסרון שלהם, בלחץ שלהם דוחפים את ישראל, הם דווקא ראש?

העניין הוא שצורת ההתפתחות של אומות העולם תלויה בזמן, ובמשך התקופות, הזמנים הם משתנים ומתקרבים זה אל זה, ועם ישראל לא כל כך קשור לזמן, ולכן ההתפתחות שלו לא קשורה לזמן.

תלמיד: ישראל מזרימים לעולם ניצוצי הזדככות, זה המצב הרצוי?

כן.

תלמיד: מה העולם מזרים לישראל, או שזה חד צדדי ורק ישראל פועלים כלפי אומות העולם?

העולם מזרים לישראל רק את הרצון לקבל האגואיסטי שלו, וישראל חייבים בהתאם לזה להשתנות מבפנים, מבחוץ, עד שכולם יבינו, ירגישו, וישתנו בהתאם לזה.

תלמיד: ואיך ישראל מקבלים את הרצון של העולם?

ישראל מקבלים את הרצון של העולם על ידי היחס של העולם אליהם, כמו שהעולם מקבל שינויים על ידי זה שישראל פועלים בכל העולם, אבל יש בזה גם אותו חוק.

תלמיד: כתוב "להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו." מהם "הנועם והשלוה השרויים בהגרעין של אהבת זולתו"?

זו עזרה הדדית שעוברת מאחד לאחר, ובסופו של דבר האנושות מקבלת צורה חדשה של התקרבות בין כולם לכולם. ההתקרבות הזאת עוברת בכל העולם במשך הרבה שנים, הרבה זמן, אבל כולם מתחילים בסופו של דבר להתכלל ולהבין עד כמה כל חוקי העולם מכוונים להביא את האנושות לצורה אחת.

תלמיד: איזה נועם יש באהבת זולתו?

על ידי אהבת זולתו אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה ובהתקרבות הזאת אנחנו יכולים לרפא את עצמנו משנאה, מכל הפצעים שאנחנו משפיעים כך זה על זה. מרגע שהאנושות התייצבה ובמשך כל שנות ההתפתחות, היא נמצאת במלחמות, בגילויי שנאה זה לזה, ולכן אותו תיקון ההתפתחות שאליו אנחנו מגיעים, שבכל זאת מקרב בני אדם, הוא מסלק את הסיבה לשנאה ולמלחמות והוא רצוי מצד בני האדם, אבל הוא בכל זאת מגלה שהאנושות לא מסוגלת להיפטר מהשנאה בין העמים, בין הקבוצות, בין בני אדם, ואין כאן סוף לזה.

תלמיד: מה זה "נועם"?

נועם, אתה צריך להגיד לי.

תלמיד: נועם מרגיש כמו נעים, כל אחד אוהב שיהיה לו נעים.

כן.

תלמיד: בעל הסולם אומר שיש באהבת זולתו איזה נועם שצריך להבין. מה הנועם שיש באהבת זולתו?

אותה הנטייה לחיים טובים, רגועים, חיים שבעצם כל אחד רוצה, נמצאת בהתנגשות עם יחס אחר, אגואיסטי של כל אחד ואחד, ולכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים בכוח להתקרב ולהתחבר ולעבור מקשר אגואיסטי בין כולם לקשר אלטרואיסטי. כנראה שאנחנו נמצאים קרוב להכרת הרע במין האנושי, והכרחי שנרגיש כך, כדי להתהפך. פשוט להחליט שאין ברירה, אנחנו חייבים להשתנות מהאגו ומיחס רע זה אל זה, ליחס טוב ולהתקרבות זה אל זה.

תלמיד: אדם שמצליח לעבור את השינוי הזה ועובר מטבע של אהבה עצמית לטבע של אהבת זולתו, מה הוא מגלה?

הוא מגלה שבכלל יש אפשרות לחיות לפי יחס חדש, יחס של אהבה זה אל זה, וכל הזמן לטפח, לפתח את היחס הזה בין העמים, בין בני אדם.

תלמיד: ומה זה נותן לו?

זה נותן לו הרגשת ביטחון, תקווה, רוגע. הוא רואה את כל בני העולם כקרובים שלו, שרוצים לעזור לו, וכנגד זה הוא מרגיש שהגיע לעולם הטוב.

תלמיד: מאמר "הערבות" הוא המשך של מאמר "מתן תורה".

כן.

תלמיד: ובמאמר "מתן תורה" למדנו שיש מילה אחת קטנה שקוראים לה "דבקות" שהיא התכלית של כל מה שקורה ובכלל.

כן.

תלמיד: איך אהבת זולתו, השינוי הזה מאהבה עצמית לאהבת זולתו מביא את האדם לדבקות?

דבקות היא המצב העליון מכל היחסים שיכולים להיות בין בני אדם, ביניהם ומביניהם לבורא. לכן בסופו של דבר הערבות צריכה להביא את כל בני האדם לדבקות בבורא.

תלמיד: רציתי לברר עם הרב לגבי תופעות שנעשו מאוד ברורות בתקופה האחרונה. אנחנו לומדים שאומות העולם מצפים מעם ישראל שיביאו להם משהו. והשאלה היא, למה הדרישה והצפייה מאומות העולם היא לא ברורה? תיאורטית, אם עכשיו אני אלך לאומות העולם ואשאל מה אתם רוצים, הם בעצמם לא יודעים, פשוט משהו דוחף אותם.

כן, והדחיפה הפנימית הזאת, אפשר להגיד שכל כולה מכוונת נגד עם ישראל, ומחייבת את עם ישראל לפתוח את ההיסטוריה שלו או עוד כל מיני ידיעות שיביאו את עם ישראל לתשובה, זאת אומרת, מה הם צריכים לתת לאנושות שהאנושות כל כך צריכה ודורשת. יוצא שעם ישראל צריך להביא לכל האנושות את גילוי הבורא, לא חסר כלום חוץ מזה.

תלמיד: כאן השאלה לגבי התלות המוחלטת של אומות העולם בעם ישראל. יש הרגשה שאומות העולם צריכים מעם ישראל משהו והתלות הזו גוברת מצד אחד, ובמקביל אנחנו רואים היום בצורה מאוד חדה, גם רצון להשמיד את מי שאני תלוי בו. אני לא רוצה בו, הייתי רוצה שהוא יימחק. איך זה מסתדר, אני צריך מישהו ורוצה למחוק אותו?

כן.

תלמיד: מה ההיגיון?

אז לא יהיה לך משהו שמפריע לך בדרך לשלמות, לחיים מסודרים.

תלמיד: אנחנו כאילו מראים לעולם משהו שהוא לא רוצה לראות?

כן, גם כן.

תלמיד: אז כאילו לא נוח לו עם זה, הוא לא היה רוצה?

כן.

תלמיד: יש תופעה שלישראל יש רצון להיות כמו אומות העולם, ממש רצון חזק שיקבלו אותם כעם ככל העמים, ועוד יותר מזה, שהם יהיו עוד יותר מאומות העולם. אם תיארת קודם שלאומות העולם יש רצון אגואיסטי, אז ישראל כאילו רוצה להראות שיש לה רצון עוד יותר גדול. מהי הנטייה הזו להיות שייכים לאומות העולם, הנטייה הזו שיקבלו אותם, שירצו בהם, זה נשמע שזה נגד ישראל, נגד הרצון הפנימי שנקרא עם ישראל?

כן, עם ישראל חושב שאם הוא יתעלה מעל האגו שלו ויהיה כמו כל אומות העולם, כמו שהם, אז השנאה אליו מכל העמים תיעלם, וזה לא כך. כי לא דורשים שנהיה כמו כולם, אלא דורשים שאנחנו ניתן, נפזר את מה שיש לנו, אותה הידיעה, אותה ההבנה, אותה הגישה, שאותה אנחנו צריכים לתת לאנושות.

תלמיד: לאחרונה גם יש תופעה שמבודדים את ישראל ומחייבים אותה להיות עצמאית בכל הרמות. מחייבים את ישראל להיות מנותקת מהמערכת העולמית ולהתקיים בזכות עצמה, ללא תלות באומות העולם בצורה כזו חזקה. מה זה נקרא שעם ישראל הוא עצמאי ומתקיים בזכות עצמו? לאן רוצים לדחוף אותנו?

בצורה טבעית אומות העולם רוצים להוציא את ישראל מקשר איתם ובכלל לבודד אותם. אבל עם ישראל מאוד לא רוצה בזה, הוא רוצה להיות דווקא כמו כולם, כמו כולם ממש, כדוגמה, לא פחות ולא יותר, אלא כמו כל אומה ואומה, ולכן אין כאן שום פתרון. אנחנו לא יכולים לשנות את ההיסטוריה שלנו, אנחנו לא יכולים לייצב קשרים חדשים בין העמים, ולכן זה לא יקרה.

אבל הלחץ הזה, המלחמה הפנימית הזאת שקיימת בתוך הטבע, המלחמה הזאת מייצבת כל אומה ואומה ביחס מיוחד לעולם הכללי, ונותנת כיוון התפתחות לכל אומה עד שנגיע למצב שכולם מתחברים ומבינים מה תפקידנו. כך כל אומה ואומה צריכה להשיג מה בסופו של דבר נקודת ההתפתחות שלה, מטרת ההתפתחות שלה.

תלמיד: כל כך הרבה יגיעה וזמן ומאמץ נעשים מצד המקובלים לגשת לעם ישראל, לעורר בהם את התפקיד שלהם, להסביר. גם הרב במשך שנים, בכל מיני צורות, בכל מיני אופנים ניסה לעורר את העם לתפקיד שלו. היום, אחרי כל כך הרבה יגיעה וניסיון שיש לך, מה אתה מרגיש, איך לגשת לעם בסיטואציה שנוצרה היום ולעורר אותו ולהזכיר לו מה התפקיד שלו, למה הוא קיים, מה הגישה שאתה מרגיש שצריך היום?

אני חושב שהגענו בהתפתחות שלנו למצב שיכולים להבין מתוכו מהו מצב העולמי ולראות את עצמנו, לא זרוקים כך בין כל העמים, אלא שאנחנו ממש נמצאים בגובה שיכולים להחליט, לברר, מה כן קורה לנו, ולכן זה הזמן המיוחד.

תלמיד: אם הייתי צריך להגיד עכשיו לעם ישראל, "זה מה שצריך לעשות, בואו מהיום נתחיל ללכת לכיוון הזה", מה אתה מרגיש שהיום הם היו מבינים?

אני חושב שלקבל את חוק הערבות זה הדבר היחידי שחסר לאומה הישראלית. ואם אנחנו נקבל את אותו חוק שישרה בינינו, בין כל אחד לכולם, זה כבר יהיה תיקון העולם.

תלמיד: באות כ"ד כתוב כך, "בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות,". מה זה שהאומה הישראלית היא "כמין מעבר"?

"מין מעבר" זאת אומרת מזה שרק אומה אחת קיימת איכשהו בתוך הערבות עד שמגיעים לזה כל אומות העולם, וזה צריך לקרות בזמננו.

תלמיד: איך אנחנו חווים את המצב הזה של מין מעבר? מה הם הכלים או מה הן אבני הבניין שמהן נהפוך להיות כמין מעבר?

אנחנו עוברים בעצמנו כל מיני מצבים, מתוך זה אנחנו משפיעים על כל אומות העולם, על כולם, ככל שחוק הערבות הכרחי שיתקיים.

תלמיד: מהו המקום של "בני ברוך" בתהליך להיות כמין מעבר? האם גם אנחנו סוג של מין מעבר כזה?

גם אנחנו כלולים במעבר הזה. ומיום ליום אנחנו מתחילים לקלוט, להבין, לקבל את המקום שלנו בתוך עם ישראל, שחייבים יותר נכון, יותר ברור, לברר את המטרה אליה אנחנו צריכים להתקרב, וזה מה שאנחנו צריכים גם להראות לכל העולם.

תלמיד: הצלת העולם תלויה בערבות של עם ישראל, עד כמה העם הזה יהיה מחובר. יש חלק די גדול בעם, שתפקיד עם ישראל הוא נושא שמנוגד לתפיסת העולם שלו והם לא רוצים לשמוע עליו, הם רוצים להיות ככל העמים. והלחץ על הנקודה שיש לנו תפקיד, לא משנה איך אנחנו מלבישים את זה, יוצר התנגדות.

איך אנחנו, שמרגישים שיש לנו תפקיד, מוצאים דרך להתחיל איתם חיבור כלשהו, אם יש שוני אידיאולוגי מהותי, שורשי, בין תפיסות העולם שלנו ושלהם?

פשוט להמשיך ולסדר בינינו יותר ויותר את היחסים של הדור האחרון. אין לנו יותר מה לעשות, רק לתת בזה דוגמה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שהאנושות לא מסוגלת להפטר מהשנאה, וגם שבהתקרבות זה אל זה אנחנו יכולים לרפא את עצמנו מהשנאה. למה קשה לנו להאמין שבהתקרבות בינינו אנחנו ממש עושים שינוי בכל העולם?

כי זה לא טבעי שאיזו קבוצה קטנה מכל האנושות תשפיע בשינוי הפנימי שבה על כל האנושות. זה לא כל כך תואם לחוקי הטבע.

תלמיד: כשאנחנו מנסים לעצב את הערבות בינינו, לעבוד בה, אנחנו מגלים את הרע שבנו. אבל לנו יש את הדרך, את שיטה לעבוד דווקא עם הרע, דווקא "יתרון האור מתוך החושך". האם גם אומות העולם יצטרכו לדעת איך לעבוד עם הדבר הזה, או שמתוך התיקון שלנו, הרצון שלנו למשוך את הבורא לאנושות, הוא כבר יעשה?

גם וגם.

תלמיד: איזו פעולה אנחנו יכולים לעשות כדי להזרים ניצוצות הזדככות לעולם?

רק הפצה.

תלמיד: מתוך זה שאנחנו נכנסים לערבות.

אנחנו בעצמנו נקיים את חוק הערבות, ומתוך זה גם נפזר את ידיעת חוק הערבות בכל העולם.

תלמיד: אנחנו עובדים בעשירייה על קשר של ערבות, ורוצים לכלול את שאר העשיריות ואת כל העולם בתוך קשר הערבות שאנחנו עובדים עליו. מה בפעולה הזו מזרים את ניצוצי ההזדככות?

כי זה מה שאנחנו עושים בפועל. אתה רוצה להיות קשור עם כל בני ברוך בחוק של עשירייה, ובזה אתה חושב על תיקון העולם. מה צריך להיות חוץ מזה?

תלמיד: איך זה מזרים לכל המערכת את התיקון?

כשאתה פועל באיזו עשירייה ואתה רוצה להביא את צורתה לצורה מתוקנת, בכך אתה כבר משפיע על כל הכלים השבורים.

תלמיד: למה הוא מדבר על ניצוצות ולא על אור?

כי אלו עדיין ניצוצות זה עדיין לא אור. חלקי אותו האור, אותה השפעה שצריכה להתגלות בכל הכלי, כך היא עכשיו בינתיים מתקשרת בין כולם, עוברת בין כולם.

תלמיד: איך נעשית ההפצה הפנימית בתוך הערבות שלנו?

על ידי הלימוד, על ידי זה שאנחנו בכל זאת נותנים דוגמאות זה לזה.

תלמיד: אנחנו רואים שעם ישראל ממש שבור לשני חלקים מאוד ברורים, כמעט אין אנשים שנמצאים באמצע, יש ממש שבר חד מאוד. מאיפה נובע השבר הזה, שנראה כאילו יש שני עמים? מה השורש הרוחני שלו?

השורש הרוחני, לך לתקופות ההיסטוריות ואז תראה ותכפיל את זה לימים שכולנו כך עברנו. זו בעיה גדולה, וצריכה להיות לזה משימה כללית של העם, שיבין שהוא חייב לעבור כאן שינוי גדול.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אנחנו רואים שהחורבנות באו משני החלקים, אחד היה נגד האחר, הם לא היו מאוחדים. האם אתה יכול לראות בעיני רוחך ששני החלקים האלו מתחברים?

אני חושב שאנחנו צריכים לעבור כאן את זמן הכרת הרע, מאוד לרצות לעלות מעליו, ואז הבורא יסדר לנו את זה.

תלמיד: אם שני החלקים האלו באמת היו מתקרבים ואפילו רק מכבדים זה את זה, מה הייתה התוצאה הטובה? מה זה היה גורם בעם ישראל?

אני לא מסוגל להסביר את זה בצורה אחרת ממה שדיברנו כל הזמן. עם ישראל צריך להכיר בזה שהוא עם אחד, והחלוקה שלו לשניים עוברת בלב של כל אחד, ואין לו שום צורה אחרת לתיקון, אלא לקיים את חוק הערבות.

תלמיד: מה תפקיד בני ברוך בחיבור שני החלקים האלו? האם אנחנו במשהו יכולים לעזור?

אנחנו חייבים לקום ולבצע את פעולות החיבור בין כולם, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות".

תלמיד: אנחנו לא קשורים לעולם, האנשים שיושבים פה קשורים לעם ישראל, אבל הכלי העולמי קשור לעולם. מה החשיבות המיוחדת, הספציפית, של החברים והחברות שלנו בכלי העולמי, בהזרמת ניצוצות ההזדככות לעולם, להתחיל לבצע תיקון בעולם?

הם צריכים להתחיל לעבוד לתיקון העולם, לקשר בין חלקי עם ישראל שנמצא בעולם, שהקשר הזה יגרום לתיקון, להתקרבות, של כל החלקים יחד.

תלמיד: מה הם חלקי עם ישראל שנמצאים בעולם, האם זה פנימי, אתה מתכוון לנקודות שבלב בכל העולם, או ליהודים בעולם?

אני מתכוון ליהודים שנמצאים בכל העולם.

תלמיד: שמעתי את הרב לאורך השנים לא פעם אומר שהחברים שלנו ממדינות ספציפיות, הם כמו נציגים של כל דוברי השפה של המדינה. באיזה אופן החיבור בינינו בכלי העולמי יכול לעורר נקודות שבלב מתוך בני אומות העולם?

אני לא יודע. אני חושב, לחשוב על האיחוד שלנו ולשמור במידה שאנחנו נשמור את הצורה שלנו המיוחדת בתוך הכלי העולמי.

תלמיד: מה הרב מצפה מהכנס הקרוב בנוגע ליכולת שלנו לפתוח את השיבר של ניצוצי ההזדככות שיתחילו לזרום?

אנחנו צריכים להגיע ללב של כל אחד, ולהשתדל לתת ללב שלו דחיפה להתקשר עם יתר הלבבות וכך נגיע להתקשרות של כולם יחד. יש בעבודה הזאת עבודה כמותית ועבודה איכותית.

תלמיד: איך נוכל להעביר את ניצוצות ההזדככות כאשר אנחנו דווקא מגלים את החטאים שלנו?

זה טבעי. ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים יותר ויותר איפה אנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו.

תלמיד: אבל איך נעביר את הניצוצות לכל השאר, אם אנחנו בעצמנו לא מתוקנים?

אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

תלמיד: מה אומות העולם רואים שיש בישראל, שישראל לא רואים בעצמם?

אומות העולם רואים בעם ישראל תופעה היסטורית שבמשך אלפי שנות הקיום של קבוצת ישראל היא בכל זאת לא נעלמת אלא כל פעם מראה את עצמה שהיא קיימת ומוכנה לתיקון העולם.

תלמיד: האם אפשר לעבוד על תיקון הניצוצות בלי להכיר את המשמעות השלמה שלהם ושל התפקיד שלי?

אנחנו מגלים באותה הדרך שאנחנו מתקנים את הקשר בין הניצוצות.

תלמיד: עם ישראל הוא העם עם האגו הכי גדול. מה יביא אותנו לפזר את החיבור שאותו הוא כל כך צריך לתת לאנושות?

האגו הגדול והחיבור שאנחנו צריכים להשיג הולכים בקנה אחד, וכך אנחנו צריכים לקרב את עצמנו לתיקון.

תלמיד: הזכרת שצריך לעבור זמן של הכרת הרע. האם אנחנו יכולים לעזור לזה לא מצד הרע אלא איך לעורר את ההכרה בזה?

אנחנו יכולים לעזור בזה, לקצר את הזמנים.

תלמיד: האם זה גם חלק מהזרימה של ניצוצי הזדככות?

כן.

תלמיד: איך אני עכשיו עוזר למישהו להכיר את הרע? הרי הרע הוא כלפי איזו מטרה מסוימת, זה לא סתם רע לו. זה רע תכליתי, מטרתי. איך אני יכול להפיץ, או לעזור או פשוט להכיר?

אנחנו קשורים זה אל זה בהרבה נקודות שבכל אחד ולכן אנחנו צריכים להשפיע במידה שאנחנו נמשכים למטרת הבריאה. אז בכל הנקודות שישנן במטרת הבריאה, אנחנו צריכים להשפיע זה על זה עד שנרגיש שאנחנו קשורים זה אל זה.

תלמיד: וכשאנחנו מתקדמים, מספיק שניצוץ אחד מתקדם ודרך אותן הנקודות שכולם קשורים והוא מושך את כל המערכת.

איך הוא קשור לאחרים?

תלמיד: זו השאלה. אם הוא מגלה קשר חדש וגם לבורא, קשר שמתקדם קדימה.

האם הוא מאלץ את הבורא לפעול ולקדם את כולם ככה?

כן.

תלמיד: אז אנחנו כאילו קשורים, מגלים את הקשר ומתוך הדבר הזה מתחילים להפעיל את הכוח שמקדם את כולם, גם את הכרת הרע, גם את ההזדככות.

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת שהחלוקה בעם הייתה קיימת גם בתקופות היסטוריות, ואפשר לראות כל פעם איך העם מחולק לשני חלקים. אז יש חלק שמכיר בתפקיד, ויש חלק שלא מכיר בתפקיד שלו, אבל כולם נפגעים. כך קרה בשבירת בתי המקדש. מה החלק שכן מכיר בתפקידו עשה לא בסדר, ולכן הייתה שבירה, ומה היום שונה ביחס לשבירות הקודמות? כי החלוקה היא אותה חלוקה, כמו שאמרת.

אין על זה תשובה. פשוט חייבים להשתדל. אין לי תשובה על זה.

תלמיד: פשוט זה יושב עלינו בצורה מאוד חדה. ולפחות אתה רואה את חלוקה הזאת, ואין תשובה. אז איפה יש תשובה לזה? כי זה נראה אותו דבר, חזרה על אותו שבר מאוד ברור, מאוד חד, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה עוד פעם.

אני חושב שהעבודה שלנו היא לממש בינינו, בגופים שלנו, את חוקי הערבות, ואז מתוכם נבין יותר מה החוק הפנימי של הערבות. כך נראה לי.

תלמיד: אנחנו שואפים לממש את הערבות בינינו, זה עלינו, ואנחנו רוצים לזרז את הזמנים. איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לעם ישראל או לעולם, במה אנחנו יכולים למשוך את המימוש בינינו עם כוונה לעם ישראל או לעולם? לאן לכוון לעם או לעולם?

אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בהשפעתנו לעם ישראל שירצו להתחבר לאותה משימה, משימת הערבות שיש בינינו, וכך נראה עד כמה ההשפעה שלנו על הכלי שהשגנו, היא השפעה נכונה, אמיתית.

תלמיד: בעצם אם אנחנו פה כן נלך נכון לכיוון של מימוש הערבות בינינו, אז אנחנו יכולים לקרב בין שני חלקי העם, זה ישפיע בצורה טובה?

כן.

תלמיד: והעולם כרגע צריך להיות מחוץ לתמונה הזו, או לכלול גם אותו, לבלוע גם אותו לתוך הסיפור הזה? 

לא. עד כמה שהוא עדיין לא נמצא, אנחנו לא מתייחסים אליו. אנחנו מתייחסים רק לקבוצת הערבות, לקבוצת ישראל, שבעם ישראל.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להגיע להרגשה שאנחנו חייבים לממש את התפקיד שלנו. מה זה להגיע להרגשה הזאת, איך עושים את זה, איך מגיעים להרגשה שאנחנו צריכים להעביר לכל האנושות את השיטה הזאת?

אני חושב שבמצב שאנחנו קיימים, אנחנו יכולים להרגיש את זה. במקום שבו אנחנו מחוברים, שם אנחנו צריכים להרגיש את גילוי הערבות, ואיפה שאנחנו לא מחוברים, שם אנחנו צריכים להרגיש ההפך. רק לפי גילוי הערבות בינינו, גילוי החיבור, אנחנו כן יכולים למצוא את דרכנו בים של ההבחנות שאנחנו עוברים. 

תלמיד: התחושה היא שאנחנו מבינים בשכל מה צריך לעשות, אבל ההרגשה הזאת, החיסרון הפנימי האמיתי אולי עדיין לא מגיע למימושו, ואולי לא מגיע לזה שאנחנו נדרוש את זה באמת, שנרגיש שזה מה שצריך לעשות, שזה התפקיד שלנו. איך מגיעים להרגשה הזאת?

אנחנו חייבים להאמין שגילוי הערבות בינינו זה הפתרון. ולכן גילוי הקשר בינינו בצורה השלמה זה הפתרון האמיתי, הסופי, לעניינינו כאומה.

תלמיד: האם גילוי הקשר המיוחד שצריך להיות בינינו, ולהעביר אותו לכולם יכול להתממש בתקופה הקרובה עד לכנס, ההרגשה הזאת יכולה לקרות?

לא, עד הכנס אני לא חושב על זמנים כאלה קצרים. אני לא יודע, לא נראה לי שזה עד כדי כך קצר, כי בכל זאת זה צריך לעבור על כל האומה, אפילו הקטנה.

תלמיד: אבל אנחנו, בני ברוך, יש לנו פה תפקיד מאוד מיוחד, ומרגישים שיש לנו תפקיד.

אתה יכול להיות אפוטרופוס יפה מאוד בשבילנו, כן, אבל זה לא יעזור. אנחנו צריכים לעבור כמה הבחנות פנימיות מאוד, ולא יעזור לנו לרוץ קדימה.

תלמיד: אני אשאל את זה בצורה קצת אחרת. איזה הבחנות הכנס יכול להביא לנו להמשך הדרך, שאנחנו באמת נגיע להבחנות בתוך הכנס, שהנה, מפה אנחנו הולכים לכיוון הנכון, והיותר גבוה?

להשיג ערבות, זה ברור. להשיג את הערבות זו בשבילנו המטרה הקרובה, החשובה, והמחויבת.

תלמיד: בקשר למה שקורה בעם, להיסטוריה של עם ישראל, ולהיסטוריה של כל האנושות, אנחנו רואים שיש חלק באנושות שאוהבים הרבה דברים, שבעצם אוהבים את השבירה, ומצדיקים אותה עוד מימי היוונים, וגם חלק מהיהודים נמשכים לשם.

איך אנחנו יכולים להגדיר את היופי של האחד, שהתייחדות זה הדבר הכי נעלה, הכי ממלא, הכי מושלם שיש? כמו שבעל הסולם כותב שדבקות בבורא, המילה הזאת, המצב הזה, הוא הנעלה ביותר. איך אנחנו יכולים להסביר את זה לישראל, ולאומות העולם?

אני לא יודע. אתה צריך לצייר את התמונה הזאת לפני כל אחד ואחד, לפני כולם. איך כולם קשורים זה אל זה, וזה אל זה, וקשורים גם לכוח המרכזי של כל המציאות. אני לא יודע.

תלמיד: האם אפשר להגיד בהמשך למה שאמרת עכשיו, שעל ידי החיבור בינינו, אנחנו רוכשים מפה פנימית שנותנת לנו אוריינטציה לגבי העולם הרוחני, שאנחנו יודעים במה אומות העולם, וישראל מרגישים בפנים, ועובדים לפי זה?

כן, אנחנו יכולים במשהו לצייר לנו את המפה הזאת.

תלמיד: המפה הזאת היא בעצם השגה?

כן.

תלמיד: עכשיו יותר ויותר מורגש שהחיבור בינינו הופך להיות ממשי, ואנחנו מצליחים לזהות בכתובים, ובקשר ממש מה כן לעשות, ומה לא לעשות. והעניין שאנחנו דבוקים בך הוא הכרחי כל כך. איך להגדיל כל יום את ההרגשה הזאת שאנחנו מתקדמים עוד יותר לאותה מפה פנימית, יודעים לאן ללכת, ומה לעשות?

זה להתקשר בין כולנו, ולכוון את מטרתנו שנמצאת בדרך.

תלמיד: כדי לממש את הערבות בינינו אנחנו צריכים להתחיל להיכנס במסירות נפש.

כן.

תלמיד: לעזוב את החשבונות האגואיסטים שלנו, ולהיכנס בחשבונות חדשים.

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים לשם כך את המאור שיפעל עלינו. אתה יכול להסביר לנו, קצת יותר לחדד לנו את הנקודה הזאת שנקראת מסירות נפש, איך אנחנו מתחילים את התהליך הזה, ונכנסים בו?

למעלה מהחיים, איך עוד אפשר להגיד? אני מסוגל לתת את נפשי, כדי להשיג את המטרה הזאת.

תלמיד: אנחנו צריכים להסכים עם זה, אנחנו צריכים לרצות שזה יתממש עלינו?

כן.

תלמיד: איך בדיוק זה קורה בחברה, מה עלינו לעשות כדי להיכנס למצב הזה? מה הנקודות, איך להתחיל להיכנס פנימה?

איך להתחיל להיכנס פנימה? אני חושב שזה אך ורק על ידי "איש את רעהו יעזורו". שנתחיל כולנו להשתדל לקיים ערבות בצורה פנימית של כל אחד, ובצורה כללית של כולנו יחד, וכך לצאת ולפרסם את זה לכל האנושות.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להיקלט במצב הזה כך שלא נחזור ממנו? אנחנו רואים שעכשיו פה בשיעור הבוקר יש את העוצמה, את המוכנות, האם אנחנו צריכים להיקלט במצב הזה ולהמשיך ממנו הלאה? איך זה עובד בדיוק, כדי שלא נחזור חזרה אחורה, כדי שכבר שנהיה בצד השני?

אנחנו צריכים להתכלל יחד, ולתת כל אחד לשני ערבות. לא צריכים יותר.

תלמיד: אנחנו היום עובדים בתוך עשיריות עצמאיות. האם במשהו אנחנו צריכים כבר לחשוב לצרף את הכלי הכללי כדי לממש את העוצמה הזאת, או שעדיין לא הגיע הרגע שאנחנו יכולים לעשות מכולנו עשירייה אחת?

מכולנו לעשות עשירייה אחת אנחנו לא יכולים, אין לנו עדיין שדה ראייה כזה שאנחנו יכולים לכלול את כולם. אבל במשהו, בדרך כן, פה ושם יכולים את זה לעשות. הוא כותב על זה במאמר הערבות.

תלמיד: בכל מוצאי שבת אנחנו בעשירייה עושים מפגש פיזי למעט אם לא יוצא. השבוע היה משהו בחברה אז עשינו מפגש וירטואלי והתעוררה שאלת הערבות. כי ברור לנו שאנחנו אנשים שונים שמרגישים את ההתקדמות או אי ההתקדמות לכנס בצורה שונה. ואני וגם אחרים אמרו שאין מילים להוציא את זה כדי להתכלל ביחד ולא הצלחנו, והחלטנו שניתן לזה את הזמן ונעשה את זה בשבוע הקרוב שוב.

אבל כשהשתכללנו נולד פחד, אם לעשות בירור עד הסוף ולא לוותר או צריך לשים גבול. כי יש חברים שמרגישים בצורה מאוד שונה ממני ויכול להיות שזה לא יתרום להתקדמות. ואחד החברים אף ציין שזה סוג של ערפל בינינו ואני לא יודע איך להתנהג.

מה העצה כאן?

אני חושב שזה מה שאתם צריכים להסביר זה לזה בתוך קבוצות הערבות, מה זה נקרא מהות הערבות, מה היא עושה ביניכם, למה היא מביאה אותכם. זה כבר גילוי הערבות בתוך הקבוצה כולה של בני ברוך.

תלמיד: דיברנו על ערבות עשרות פעמים וכל הזמן אתה חוזר לנקודה הזאת, שאני חייב להיות אחראי על הקשר של החבר עם הבורא, אני לוקח את ההתחייבות שלו, התפתחות שלו על עצמי, ואני שומע התנגדות לזה. אבל בעצם זו הערבות, אם אני לא בזה, אני משתוקק באמת להיות בזה ולבקש עזרה מהבורא, מהחברים אבל להיות בזה. וכל פעם יש אותה שאלה, איך לממש את זה? אולי זאת הנקודה שקשה לממש את זה, כי ההגדרה קיימת. אז מהי ערבות?

לתאר הערבות זה לא כל כך בעיה.

מה עוד לא ברור בנושא הזה של הערבות?

תלמיד: בנושא הערבות אמרת שאין לנו מה לעשות בקשר של חיבור העם, פרט מלתת דוגמא, ולכאורה יש פה מפעל שהוא לתפארת. הוא מאחד אנשים שונים בישראל, יש כלי עולמי שלם שתומך בו, יש התפעלות וזה לא חודר. אז מה בדוגמא שלנו אנחנו צריכים להוסיף בשביל שהאסימון ייפול בעם ישראל?

האם כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא ממש ערב לחברו ונמצא בזה בפועל?

תלמיד: אני חושב שהציור ברור לכולנו, התיאור ברור ומאוד הגיוני כל התהליך שבעל הסולם כותב. אבל רגשית איך להיות ערב לחברים, להפעיל את הלב על זה אין לי שליטה. בשכל אני יכול להבין הכול, אבל איך ממש להביא את הלב להיות ערב לחבר?

זה מה שאנחנו צריכים לקבל מלמעלה, לב האדם ביד ה'. זה אנחנו צריכים להבין ולהסכים, ולצפות לזה שהבורא ישנה את ליבנו.

תלמיד: אז אני יושב ומצפה שהבורא יפתח את ליבי לחברים. זה מה שאני צריך לעשות, לשבת לחכות שיפעל עלי, שיעשה עלי?

הוא פועל עליך ומצפה לזה שאתה תגלה את מידת הערבות המחויבת ממך.

תלמיד: אם זה בא ממנו, הוא שולט על הלב שלי, אז מה בשליטתי, מה יש לי לעשות כאן?

אתה צריך לדרוש מהבורא שהלב שלך יתחיל להיות צמא לערבות.

תלמיד: מה זה אומר שהלב שלי צמא לערבות, למה אני באמת צמא?

שאם אתה לא מקבל את השפעת הערבות, אז אתה לא יכול להמשיך לחיות, להתקיים.

תלמיד: איך מביאים לכך שאתה כל הזמן בצימאון הולך וגובר וממש מרגיש את זה, לא זונח את זה, שזה זהו?

אני לא יכול להגיד. זאת אומרת שאתה מפסיק לחיות אם אתה לא מקבל את הרגשת הערבות בתוך ליבך.

תלמיד: כדי שזה יתממש בנו, אנחנו צריכים לקבץ רצון גדול?

כן.

תלמיד: מה התלות שלנו אחד בשני, הרי אדם לבד לא יכול, הוא חייב שיהיה בו המוכנות. לא שאני רוצה מהפה ולחוץ, אלא זה יהיה מבפנים כמו שאמרת, שהצמא יתממש בנו, שיתלבש בנו הכוח העליון וישנה את ליבנו?

השאלה היא איך אנחנו מקבצים את מידת הרצון הנחוץ כדי שהערבות תהיה ובסוף נהיה עם העיניים למעלה כולנו ביחד ואומרים, "רוצים אנחנו שזה יתממש בנו, כי אנחנו לא יכולים את זה לעשות".

צועקים. מה הבקשה החזקה, העוצמתית, הגבוהה ביותר?

תלמיד: היא צריכה לבוא מעומק הלב.

כן.

תלמיד: אז צריך להגיע לעומק הלב. אבל אני מרגיש שלבד אין לי את עומק הלב הרצוי.

כאן אתה נוגע בצורך בערבות.

תלמיד: תסביר.

אני לבד לא יכול להגיע לעומק ליבי, אבל האחרים שהם פונים אל ליבי, הם גורמים לזה שאני ארגיש את עומק ליבי.

תלמיד: ואיך אני גורם לחברים לפנות לליבי, מה עלי לעשות?

על ידי זה שאתם לומדים יחד ומתחברים יחד, ופונים בתפילה לבורא.

תלמיד: וככה כולם צריכים להיות אחראים על כולם?

כן, כך כולם בכולם.

תלמיד: אנחנו בעשירייה יוצרים את כוח הערבות בינינו, בונים אותו. כנציגים של מדינות שונות בכלי העולמי, מה עלינו להמשיך לעשות עם הכוח הזה, לאן להעביר אותו?

אתם צריכים להשתדל להרגיש זה את זה בצורה, שאם אתם מגיעים להרגשה משותפת, אז אתם רוצים לגלות שם את חוק הערבות.

תלמיד: אנחנו יוצרים את הכוח הזה בעשירייה ומנסים להרגיש את כוח הערבות. אבל דיברנו על אחריות כלפי כל העולם, ואמרת שהכלי העולמי צריך להעביר את הכוח הזה הלאה באותן מדינות שבהן אנחנו חיים. איזה תפקיד יש לנו באותן המדינות שאנחנו חיים בהן?

בינתיים אין. אנחנו צריכים לגרום לחיסרון הערבות בכל האנושות. מתוך החיסרון לערבות, שבלעדיו לא נוכל להתקיים הלאה, עלינו להביא הכרחיות להשיג את הערבות. להשיג ערבות אנחנו יכולים רק על ידי זה שכל אחד רואה את החיים שלו בתוך חיי חברו.

תלמיד: האם יש בינינו איזו מידה של ערבות כרגע? אין. האם יש רק מאמצים לערבות?

כן.

תלמיד: איך אני יודע שמחר אני מתקדם ליתר ערבות?

תבדוק עד כמה אתה תלוי באחרים, עד כמה אתה מעביר להם את כוח הערבות שיש לך, ואיך אתה מתקדם הלאה.

תלמיד: איך לראות שאני תלוי באחרים, בקשר למה?

בקשר לערבות.

תלמיד: בקשר לחיסרון לערבות?

כן.

תלמיד: האם זה גם בקשר לדברים אחרים?

לא.

תלמיד: האם אין ערבות בלהיות נוכח בשיעור בוקר?

לא. ערבות לא שייכת לשיעור בוקר.

תלמיד: זאת סתם דוגמה.

הערבות היא עד כמה אנחנו מעורבים יחד כדי להתחבר מול הבורא.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לפתח תלות הדדית בהרגשה שאנחנו מעורבים בבורא?

כן.

תלמיד: איך אני יודע שמחר אני יותר תלוי בחברים כדי להיות מעורב בבורא? אפשר להגיד את זה במילים, נעשה מאמץ, נשתדל יותר, נפתח את הלב, אבל בפועל איך אני מגדל את החיסרון הזה אצלי, אצלם?

הבורא יעשה זאת לך אם תבקש ממנו, שאת אותו החיסרון אתה צריך להרגיש בתוך עצמך.

תלמיד: אם עובר עוד יום ואני מגיע לעשירייה ולא גדל בי החיסרון הזה לערבות, אז משהו לא בסדר.

כן.

תלמיד: במהלך היום, חוץ מלעצור ולחשוב על זה, במה תלוי המאמץ הזה? האם זה מאמץ שקשור לזמנים, אני צריך לנסות לגנוב יותר זמן במהלך היום כדי לחזור למחשבה הזאת, או זה תלוי יותר במאמץ ממוקד ברגע מסוים, במפגש נגיד?

לאותם הרצונות הגדולים שלך שאתה רוצה להתקדם איתם לבורא, כדי לקבל ממנו את הדבר היקר ביותר שהוא הערבות, שאז הבורא כבר מעורב בך, מתערב בך, מה אתה צריך יותר?

תלמיד: האם זה משהו שאני צריך לשאול את עצמי בכל רגע?

כן.

תלמיד: האם זה מין בירור שאני עושה כלפי כל רגע בחיים, גם ברגעים שאנחנו קוראים להם הכרחיות שבאופן היסטורי לא נוגעים בהם? כי תמיד אמרנו שהכרחיות זו הכרחיות, ואם יש לך שעה ביום, אז בשעה הזאת תעשה את כל המאמץ. ועכשיו אני מרגיש שזה לא מספיק, אלא אני צריך להוסיף את זה לכל רגע. אני לא יכול להרשות לעצמי שמונה שעות לא להיות בזה, וגם אם אני הולך לראות סרט, גם שם אני צריך שזה יהיה מעורבב בפנים איכשהו. האם זה נכון כך לראות את המאבק הזה?

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדרוש את זה אחד מהאחר בעשירייה, או כל אחד עושה את שלו, מראה דוגמה ומתפלל לטוב?

כל אחד דורש את זה מהעשירייה.

תלמיד: האם גם במחיר שזה יכול להעלות כל מיני התנגדויות, אי שקט, אי נחת?

זה מה שעוצר אותך?

תלמיד: אני יודע שזה עוצר לפעמים, זה משהו מאוד עדין. הרבה פעמים זה "תעשה את העבודה שלך".

טוב, אין לי מה להוסיף.

תלמיד: זה לא עוצר אותנו. יש לנו מטרה מאוד ברורה להגיע לכנס הזה ולהשיג ערבות ולהשיג לשמה, ולא אכפת לנו משום דבר בעולם. אנחנו רוצים לקבל ממך הכוונה איך עד הכנס אנחנו עושים את הצעדים הנכונים ולא מוותרים. כל החיים שלנו הם כאן, אנחנו רוצים להשיג בכנס הזה לשמה, ולפני כן להתקדם לערבות, ולא שכל יום יעבור בלי כוונה.

כן.

תלמיד: אבל יש חברים שעצם זה שמעלים את המילה ערבות, דנים בערבות, מה זו ערבות, זה משגע אותם. איך אנחנו מתכללים בהם ומגיעים לערבות?

על ידי תפילה. רק על ידי תפילה לבורא שהוא חייב להביא אתכם לצורה הזאת, שאתם מחוברים ויחד דורשים את הערבות.

תלמיד: אני מרגיש שהימים עוברים והפער בין מה שאנחנו לומדים לבין מצב העולם הוא יותר ויותר גדול, ויש דרישה מלמעלה שמשהו על טבעי חייב לקרות, בוא נגיד שזה ערבות. השאלה שלי, איך להגדיר מצב חירום, שזה זמן של חירום בינינו ובתוך כל הכלי העולמי, שאנחנו נכנסים עכשיו לכנס לעשות משהו על טבעי? כי יש הרבה שאלות על מה שקורה בעולם. הבורא רוצה שאנחנו נתרגם את השאלות לפעולות פנימיות באופן יותר ויותר עוצמתי, יותר פנימי עם יותר כוח. איך לעשות את זה?

רק על ידי תפילה. כל אחד מרגיש שיש בו בכל רגע בחיים איזו תפילה בליבו. אבל זה בכל רגע משתנה ובא מחדש, וכך זה לא מתמצה. זו חייבת להיות תפילה אמיתית, חיסרון שבלב. תתחילו להשפיע אחד על חברו שזה מה שאתם צריכים.

תלמיד: איך לעשות שהתפילה בינינו תהיה יותר עוצמתית, יותר נקודתית, במקום שבו אנחנו יכולים ליצור מגע איתו?

תדברו ביניכם. כי אני כשנכנס בתפילה שלכם, אני מבלבל אותם, אני מבלבל את השאלות, את הרצונות, את היוצרות. תנסו לעשות את זה לבד.

תלמיד: הדבר הכי עוצמתי שאני מרגיש עכשיו הוא דווקא הכרת הרע. אני חושב שזו דווקא נקודה שאני מרגיש שאין לי ממש אחריות עליה, הבורא שם לי את זה. זה מזכיר לי את המשפט שבעל הסולם אומר, שזו דווקא נקודה שפונים לבורא אם באמת רואים שזה הכי הרבה מפריע. אני לא יכול לתקן את היצר הרע, האחריות כולה על הבורא. איך אנחנו ביחד מפילים את האחריות הזאת על הבורא שזה יגיע למצב של "נצחוני בניי"?

הכול מושג רק בכוח התפילה. תנסה לכוון את עצמך ללב ולמוח שלך ולבורא, כדי לקבל את התוצאה הזאת.

תלמיד: המוח שלי יודע את זה, אבל הלב לא מסכים, ורק הבורא יכול לסדר את זה. זה הדבר היחיד שאיתו אני יכול לפנות אליו ושזה יהיה אמיתי, ובזה אנחנו צריכים לעזור זה לזה.

כן.

תלמיד: האם לממש את הערבות זה להגיע לדרגה של שליח של הבורא שלא מרגישים את השליחות שלו? כמו להיות שולחן שעליו הבורא שם את כל הטוב והעונג שהוא הכין.

לא. אדם צריך להשתתף בזה בכל לב ונפש.

תלמיד: כן משתתף, רק לא מרגישים את ההשתתפות שלו.

אז זה נקרא שלא משתתף.

תלמיד: אני חושב שהחבר שואל אם להשתתף בצורה כזאת שאנשים שאתה משפיע עליהם לא יודעים שאתה זה שהשפעת להם, אתה כמו צינור שקוף של הבורא, אתה מעביר אבל הם לא יודעים עליך כביכול.

הבורא לא צריך כאלה דברים. אם הוא צריך להשפיע על מישהו הוא יש לו את כל האפשרויות.

תלמיד: נכון שהערבות בינינו זה כדי להיכנס לעולמו של הבורא, לקשר איתו?

יכול להיות, כן.

תלמיד: אז מהי השמירה של הערבות? נניח שקבענו שאנחנו רוצים להיות ערבים זה לזה, זה בעצם מצריך לשמור על המחשבות, על הכוונות, על המעשים שהם יהיו מתאימים לעולם של הבורא?

כן.

תלמיד: למשל עכשיו אני רואה חבר עושה משהו לא טוב, אני יכול לדון אותו לכף חובה או לכף זכות, ואני מרגיש שאולי יש פה גם עבודה.

ודאי שיש עבודה.

תלמיד: למשל אני עכשיו רואה חבר קם מתחיל ללכת, אחר כך אני רואה שהוא היה באיזה תפקיד, אבל באותו רגע אני התחלתי לחשוב איך הוא עזב את הערבות, איך הוא פגם, ובעצם פגמתי בבורא במחשבות האלה. הרי זה לא בא ממני, זה הבורא שלח.

כן.

תלמיד: איך אני לא מפספס את ההזדמנות הזאת שהבורא נותן? מה יקרה ומה אני אמור לעשות?

לבקש ממנו איך נכון להתייחס למה שעובר דרכך.

תלמיד: ובזה אני מחדש עוד יותר את הקשר של כולם ושלי איתו?

כן.

תלמיד: כל פעם שמגיעים לנושא התפילה, אני באופן אישי מרגיש תקוע. אומנם השכל מבין את ההסבר, כל כך הרבה שנים לומדים, אבל מהלב זה לא יוצא, זה כמו קיר ברזל. למה יש תקיעות כזאת, למה כל כך קשה?

כי אתה צריך לפתח תפילה.

תלמיד: אבל אין איזו דרך, מסלול, שאני מצליח למצוא לשם.

עוד מוקדם.

תלמיד: מזה אני מאוד פוחד, כבר שנים אני תקוע במקום הזה, לא זז, ואתה אומר שיש עוד צורך לחכות, אז מה צריך לקרות בעצם? צריך להיות כזה סבל כדי שהלב או מסלול אחר ייפתח?

רק תפילה.

תלמיד: אז זה מחזיר אותי עוד פעם למקום הזה של תקיעות.

אז תישאר שם עם התפילה, כל עוד הבורא לא עונה לך.

תלמיד: איזה סוג תפילה צריך להיות במקום הזה?

זה בין הלב שלך לליבו של הבורא, אל תשאל אותי.

תלמיד: לפני הרבה שנים היו שיחות על הערבות והוצאנו את ספר "הערבות", וכשהתייעצנו עם הרב איך לבחור עטיפה לספר, רב הציע - קבוצה של אנשים עומדים ומחזיקים ידיים, מסתכלים למעלה ומלמעלה יורד אור. מה זה?

זו תפילה, ששואלים יחד ומצפים לתגובה מלמעלה.

תלמיד: הרעיון של הערבות הוא רעיון נפלא. כשמנסים להתקדם צעד אחד לקראת מימוש, הוא מתחיל להיות פחות ברור. מה הצעד הראשון הפרקטי של קבוצת "בני ברוך" עכשיו כדי לממש את הערבות בינינו?

קשר בין כולם. רצונות, לבבות, כוונות, מחשבות, קשר. ואז מתוך העוצמה המשותפת, כבר יהיה לך כוח שעולה ופוגש בבורא.

תלמיד: וזה צריך להתבצע בעיקר במחשבה?

וברצון.

תלמיד: בדרישה פנימית?

כן, בלב ובמוח.

תלמיד: יש איזו פעולה פרקטית או פיזית, שבה זה צריך להתלבש?

רק מתוך המאמץ השכלי והרגשי.

תלמיד: מה קודם, לב, או שכל?

אני חושב שקודם שכל, והלב מתעורר אחר כך.

תלמיד: יש אנשים בכל העולם שבזכותך גילו כמה חשובה הערבות והם נחשבים כגזע אברהם יצחק ויעקב, ואפשר לחשוב שהעבודה שאתה עשית כלפי האנשים האלה היא סוג של ערבות כלפי עם ישראל?

אני לא חושב, אבל יכול להיות.

תלמיד: כי חשבתי שאולי גם אפשר להדליק את השלהבת של הזדקקות לבורא כי זו גם פעולה כלפי הערבות.

כן.

תלמיד: אם אני לוקח על עצמי להתרכז בעניין הנקודה הזאת ואת השלהבת שנמצאת בתוך החבר שלי, ואני נושף כמו שעושים באש, כדי שתהיה יותר חזקה בתוכו, כלפי הבורא, אז אפשר לחשוב על זה כפעולה של ערבות?

כן.

תלמיד: אחרי השיעור אנחנו מתפללים תפילת בוקר, ובעולם אני מקווה שקוראים תהילים, ככה יש לנו תפילה. האם אפשר שלאחר סיום התפילות נרכיב איזו תפילה משלנו, ארבע חמש שורות ממה שעכשיו מרגישים בקשר לחברים שמאוד רוצים להגיע לתפילת הערבות שלנו. מה דעתך, זה יעבוד, זה טוב?

חייב לעבוד.

תלמיד: אז אני מציע לעשות את זה, שכולם יעמדו, אז ניכנס בתפילת ערבות בכל הכוח.

בסדר. כן, תצליחו.

(סוף השיעור)