שיעור בוקר 02.04.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
חוה"מ פסח תשפ"א
הקלדת שיעור בוקר 21.02.04
פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פסח, אנחנו נמצאים בחלק "משה", כותרת "טענות משה לבורא", קטע 166.
כתוב שאנחנו צריכים לקבל את התורה כתוכנה פנימית של הרצונות שלנו ולסדר את כל הרצונות שלנו לפי התורה, לפי הסיפורים האלה, לפי הפעולות שהתורה עושה בנו, שאנחנו צריכים לחיות בתוך המערכת הזאת. כאילו כולנו שבורים ועל ידי כך שאנחנו מתעסקים בתורה, המאור המחזיר למוטב עושה בנו פעולה, הוא מסדר אותנו, מחבר נכון את כול החלקים השבורים. לא שכל חלק שבור אלא שבורים הקשרים ביניהם, וכך אנחנו צריכים להקים את עצמנו, זה נקרא להקים שכינה מעפר, מזה שהיא כולה מפוררת לרצונות אגואיסטיים קטנים ואנחנו צריכים לחבר אותם יותר ויותר למערכת אחת שהיא תהיה בגוף האדם, הדומה לבורא, כולם בהשפעה הדדית.
לכן כל מה שאנחנו נלמד בתורה בסופו של דבר, נלמד על המבנה הפנימי הנכון שלנו. איך אנחנו צריכים לסדר אותו כדי שיתגלה בנו אותו כוח עליון אחד, שאין עוד מלבדו ושהוא ממלא אותנו, מקיף אותנו, סובב אותנו, וכך אנחנו נכון מממשים אז את התורה. ונרגיש לפי זה איך הכוח הזה ממלא, פועל עלינו, מפעיל אותנו, איך אנחנו מזמינים אותו, ממהרים שהוא יתגלה, עושים את כל התנאים כדי שהוא יתגלה מצד הכלי, והוא יתגלה ככוח פנימי שבכלי שמפעיל אותו, ככוח האור.
לכן כתוב שאתה צריך לכתוב את התורה על הלב שלך, "כתבם על לוח ליבך", זאת אומרת שצריכים לסדר את כל מה שכתוב בתורה, מהמילה בראשית הראשונה בתורה והמילה ישראל האחרונה בתורה, אנחנו צריכים את כל התהליך הזה שכתוב בתורה לעבור ולהרגיש איך כל התהליך הזה עובר עלינו, זה נקרא שאנחנו מסדרים את עצמנו נכון לזה שהבורא יתלבש בנו ללא שום הפרעות מצדינו. אלא ההיפך שאנחנו מושכים אותו, מסדרים אותו, שאנחנו הופכים להיות כלי נכון, הופכים להיות אותה שכינה שבה מתגלה הבורא.
לכן מה שעשה הבורא, הוא ברא אותו רצון ושבר אותו להרבה חלקים אחרי שהרצון מלכתחילה היה שלם, וזה נקרא "האדם הראשון לפני החטא" ואחר כך שבר את אותו רצון להרבה חלקים. ואנחנו צריכים את החלקים האלה להשתדל לחבר בינינו לסדר אותם כפאזל רוחני שלנו בכל אחד ובינינו יחד ולפי זה אנחנו נתחיל לראות במקום העולם הזה או מעל העולם הזה את העולם הרוחני שבו שורה כוח אחד, הבורא וחלקי המציאות נמצאים בהתקשרות הדדית שלמה.
ולכן כשאנחנו קוראים את התורה ואנחנו נלמד אותה יותר ויותר, אנחנו נראה איך גם ההסתכלות שלנו על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, החיים שלנו, כול מה שאנחנו היינו מתארים ברצונות האגואיסטיים, עד כמה זה מתחיל לקבל צורה אחרת, רוחנית. ובמקום הרבה אנשים, אנחנו נראה רצונות ואיך ששני הכוחות האלה, בורא ופרעה, משה ביניהם, וגם אנחנו אחרי משה נמצאים בכל המפה הזאת, בכל התמונה הזאת.
על כל זה מדובר בתורה וכמה שאנחנו נלמד יותר אנחנו פשוט נראה שהכול נמצא בספר הקטן הזה. ולא צריכים שום דבר חוץ מלכתוב אותה על הלוח של הלב שלנו, זאת אומרת על הרצונות שלנו, ואז אנחנו נראה עד כמה שבאמת אין יותר חוץ מזה.
וכדי לעשות את זה בצורה מעשית אנחנו צריכים את הכול התהליך הזה לתאר ולממש בקבוצה, בעשירייה, בינינו. ואם אנחנו לומדים ולא חשוב מה, אנחנו צריכים לראות איך הדברים האלה מתגלים ביחסים בינינו, אנחנו יכולים לזהות אותם, אנחנו יכולים לראות איך שהם משתנים, מסתדרים יותר. וכל זה לפי כמה שנרצה שזה יקרה בנו בפועל, לפי זה אנחנו גם נשתנה נכון עד שנגיע לגמר התיקון, להתלבשות התורה, כל האור העליון בכל הכלי שייקרא "ישראל" ישר-אל, המכוון רק לבורא, שהבורא ימלא את הכלי הזה, שיהיה באותו היום "ה' אחד ושמו אחד". זאת אומרת הכלי יהיה שלם והאור יהיה שלם, וכך הם יתחברו בדבקות זה עם זה.
זה מה שאנחנו לומדים, לכן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כקבוצה שמממשת את זה יותר ויותר, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", זאת אומרת בקבוצה, זה נקרא "עם", שמחוברת ובה מתגלה יותר ויותר אותו אור שמחבר אותם ומקרב אותם עד שהם מרגישים שהם נמצאים בתהליך אחד. ואותו אור אחד פועל על כולם, ואנחנו מתקרבים זה לזה, עד שיהיה הוא ושמו אחד. הוא זה האור, הבורא, ושמו זה רצון, הכלי, אנחנו. עד שאנחנו נהיה כאלה שגם הכלי וגם האור יהיו עד כדי כך דומים בפעולות שלהם, בהשפעה הדדית זה אל זה, "אני לדודי ודודי לי" שיתלבש הבורא בתוך הנברא שברא בצורה השלמה.
זה בעצם מה שאני רוצה להגיד לפני השיעור ונמשיך בשיעור. העיקר בשבילינו דווקא במה שעכשיו אנחנו נמצאים, במה שעכשיו אנחנו לומדים, לייצב כמה שיותר נכון את עצמנו כדי להתקדם הלאה כי זו נקודה מאוד חשובה מה שאנחנו עכשיו לומדים, היא המעבר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני, זו יציאת מצרים מה שנקרא. אז בואו נשאל כמה חברים ונלך הלאה.
שאלה: הנקודה שמתעוררת בנו, האם היא עדיין נקודה אגואיסטית כל עוד אנחנו מתקשרים בקבוצה?
כשהנקודה מתעוררת בנו, אמנם היא נקודה מאוד רגישה ומשתוקקת לגילוי הבורא, זה נקרא "נקודה שבלב", אבל היא עדיין נמצאת בשליטה של הרצונות האגואיסטיים שלנו ולכן אנחנו עוד לא יכולים להתנתק מהם. היא נמצאת בשבי של הרצונות האגואיסטיים שלנו, זה נקרא שהיא נמצאת במצרים, בפרעה, בשליטת פרעה.
תלמיד: ואיך מתעוררת תכונת משה?
על ידי זה שאנחנו לומדים יחד, מתרגמים יחד מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות, על ידי זה פועל לפי ההתארגנות שלנו אפילו הגשמית, אפילו שהיא על מנת לקבל. אבל מפני שאנחנו מתחילים לעבוד עם הנקודה שבלב, זה נקרא "חלק אלוה ממעל" שנמצא בנו, על ידי זה אנחנו מבררים מאור המחזיר למוטב במקצת יותר ויותר. זה תלוי עד כמה אנחנו רוצים לחבר את הנקודות שלנו לנקודה אחד ובהתאם לזה האור העליון פועל עלינו וכך אנחנו מתקדמים, על ידי זה מזמינים מאור המחזיר למוטב. לכן כל המאבק של משה לקדם את העם לבורא זה הכול על איחוד העם, חיבור העם.
שאלה: מצב של גילוי שכינה זה התיקון הסופי או רק תחילת העבודה הרוחנית?
גילוי השכינה מתחיל להיות אחרי יציאת מצרים ובהדרגה ב 125 מדרגות עד גמר התיקון. זאת אומרת, את התורה כולה אפשר לחלק, לחלק שנמצאים בשליטת פרעה עד שיוצאים, נכנסים למעבר שלא פרעה ולא בורא שם, שנמצאים במעבר שעדיין מרגישים בעצמם את שליטת הרצון לקבל אבל כבר יותר ויותר נמשכים בכוחות שלנו לכיוון לעל מנת להשפיע, לבורא.
שאלה: אמרת שהמטרה שלנו להגיע למצב כזה, שאני לאהובי ואהובי לי. וכאן אנחנו גם מכניסים את פרעה כאיזו הפרעה שכביכול צריכה לעזור לנו, איך זה בדיוק קורה?
אם לא היה לנו פרעה, היינו הרצון האגואיסטי הרוחני שלנו, פרעה זה לא רצון גשמי, שאנחנו רוצים כסף, כבוד, מושכלות, אוכל, מין, משפחה, זה לא פרעה, זה יש לכל אחד ואחד בכל העולם, אלא ההתנגדות לרוחניות שמתגלה בנו, הוא במיוחד נקרא פרעה. ולכן אנחנו צריכים מצד אחד להילחם עימו, מצד שני אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עימו. כי אסור לנו בכלל לזלזל בכל רצון ורצון, כי הבורא ברא את כל הרצונות האלה ואנחנו צריכים רק לסדר נכון. אני לא יכול לחתוך מהרצונות שלי איזה רצונות ולזרוק אותם, זה כמו שיחסר לי במערכת שלי, אלא אני צריך להביא אותם, את כולם לגמר התיקון.
תלמיד: זו בדיוק השאלה, איך רצון שמתגלה, הפרעות, איזה כוחות נגד, מיד להעביר אותם אל המצב של על מנת להשפיע?
להעביר את הרצונות האלו, לא חשוב איזה רצונות, לעל מנת להשפיע נחת רוח לקבוצה ודרכה לבורא, לטובת הקבוצה ואחר כך לטובת הבורא זה רק בצורה כזאת, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". פשוט צריכים יותר ויותר לעבוד על זה והעיקר להזכיר זה לזה בין החברים, ואז אתם תראו שדווקא מההתכללות שאתם תעשו ביניכם, אתם תתקרבו ביניכם ובהתאם לזה כמה שיהיה מרחק ביניכם יותר צמוד, יותר קצר, בהתאם לזה תתקרבו לבורא, תתחילו להרגיש שזה אותו מרחק.
תלמיד: זאת אומרת, אנחנו שמים את פרעה נגד החיבור שלנו?
נגיד שכך. אחר כך אנחנו נראה שזה בכלל לא ההיפך, אלא זה בעד, בעדנו, שכל הכוחות האלו פועלים בעדנו ולא נגדנו. ואפילו פרעה הוא בעצם רק מראה לנו איפה יש לנו עוד חוסר תיקונים בינינו.
שאלה: בפתיחת השיעור דיברת על איך הרוחניות מתגלה לנו, אבל מגיעים כל מיני רצונות לידע, לגימטריות, איך אנחנו יכולים להתמודד עם רצונות כאלה?
הכול מגיע מכוח עליון ואין שום דבר שמגיע ממקור אחר, אין עוד מלבדו. אבל אנחנו צריכים למיין את כל הדברים שמגיעים ומורגשים בנו במוח ובלב ולמיין אותם, מה חשוב לי ובאיזו צורה הם חשובים לי כדי להתקדם למטרה. המטרה היא בכל זאת התחברות עם הרצונות של החברים ועם הבורא שיתגלה בתוכנו. הצורה היא מאוד פשוטה, קונקרטית, ואני צריך פשוט כך לתאר אותה לפניי וכל הזמן להזכיר לי, כי הרצונות שלי כל פעם משתנים, אני משתנה, אני נמצא תחת השפעת כל מיני כוחות.
זה הכול מערכת האדם, אבל היא מבולבלת, מבולגנת כזאת, מתגלה לי בצורה שכל פעם זה משתנה כמו העולם הזה. וזה הכול כדי שאני אחדש בכל רגע ורגע בתוכי את הנטייה הנכונה שלי לקראת דבקות יותר ויותר. וכמה שאני אשתדל להרכיב את התמונה הזאת יותר ויותר, אני אראה בזה שזה הבורא מקלקל לי את התמונה, כל פעם הוא מעורר בי רצונות חדשים, מחשבות חדשות ואני נמצא אפילו בניגוד או בשכחה מהחברים, מהעשירייה, ושוב צריך לחדש את הדברים האלה.
ואז אנחנו צריכים את אותם הקטעים שאנחנו לומדים ומה שאפילו כבר עברנו לחזור עליהם ולהתקדם, עוד יש לפנינו במה להתקדם עד שאנחנו ממש הופכים את עצמנו לכלי לקבלת האור העליון, שהכלי שלנו נקרא כלי של תורה והאור העליון ייקרא אור של תורה.
שאלה: אמרת שהנקודה הראשונה זה "בראשית" והאחרונה "ישראל", מה זה נקודה אמצעית?
הנקודה האמצעית זו היציאה שלנו ממצרים.
שאלה: אתה פתחת את השיעור בזה שאתה אמרת שהתורה זו תוכנה שאנחנו מתקינים בתוכנו במהלך הדרך הזאת. השאלה, איך להתקין אותה בשעה שאנחנו עסוקים במלחמה בכל יום נגד האגו שלנו שמוביל אותנו לייאוש? באיזה קריטריון אנחנו נוכל להשתמש בשעה שאנחנו נמצאים במלחמה הזאת?
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו קודם כל, ללא קשר אלינו, מהי תורה, מה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, בלי לקשור את זה עם עצמנו כי אנחנו נמצאים במצב השבור. אנחנו מתארים זאת כך פחות או יותר טוב, ואת התהליך שאנחנו צריכים לעבור, כאילו שזה לא בדיוק שייך לנו להיום, אלא בכללות, מהי תורה, מהו העולם, העולם שלנו, איך אנחנו צריכים לגלות אותו, והבורא שמתגלה בצורה כזאת בתוך הכלי הכללי, שאין יותר חוץ מהרצון לקבל השבור שאנחנו נמצאים בתוכו. כמו נגיד כוכבים בשמיים, זה הכול הרצון לקבל השבור נגיד, וצריכים לאסוף אותם יחד לגוף אחד, לא פיסית אלא שיהיה קשר נכון בין כולם. אז זו העבודה שלנו, כך לתאר לעצמנו. זה מה שצריך לקרות, וזה מה שאנחנו לומדים.
אנחנו יום יום בשיעורי בוקר לומדים איך אנחנו אוספים את הכלי שלנו למערכת אחת אינטגרלית, וזה בדיוק מה שהבורא דורש מאיתנו. לכן אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו שייכים לאותה מערכת ואנחנו קשורים לאותה מערכת. ובאמת, איפה שאנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים באותה מערכת השלמה, כי כל השבירה היא כלפינו, בהרגשתנו, בתפיסתנו בלבד ואין יותר. לכן זה מה שאנחנו צריכים לאתר, במיוחד עכשיו, כשאנחנו לומדים על פסח, על השבירה, איך אנחנו יוצאים מפֵ-סח, שאנחנו רוצים לברוח מכוחות הדחייה ההדדית שבינינו ולהגיע במקום זה לגילוי הבורא, זאת אומרת לכוח החיבור בינינו במקום כוח הדחייה, כשכוח הדחייה שבינינו זה פרעה וכוח החיבור בינינו זה יהיה הבורא. כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את התהליך.
שאלה: אמרת שאנחנו נתחיל לראות אנשים כרצונות. איך אנחנו נביא כל כך הרבה אנשים לגמר התיקון?
אני לא דואג לזה. אני לא רוצה לשמוע על גמר התיקון כל כך, כי אנחנו לא מבינים אפילו מה אנחנו עכשיו צריכים לתקן, כל שכן גמר תיקון. מה הקשר בינינו לגמר תיקון, שהכול יהיה מתוקן? שכל הרצונות יצליחו לאתר מצב שאמנם כולם מנוגדים אבל בכל זאת מקושרים זה עם זה? על ידי שקיבלו תיקונים, כל אחד תיקון פרטי מהמאור המחזיר למוטב על עצמו, אז הם יתקרבו ויתחברו ביניהם למרות שכל אחד בפנים הוא הפוך מהשני, אבל כל אחד עושה מעצמו בצורה החיצונה בהשתתפות דומה לשני, איך? שאני לוקח חיסרון של החבר ואני מתחבר אליו כדי למלאות אותו והוא למלאות אותי, וכך אנחנו כולנו את כולם, ואף אחד לא לעצמו. בצורה כזאת אנחנו בונים מעצמנו מערכת אחת שלמה. על זה תחשבו.
אל תיכנסו לשאלות מכניות, אלא יותר לחשוב איך אנחנו יכולים להיות מחוברים.
שאלה: אמרת שהרצונות החייתיים לא קשורים לרוחניות, אבל בעשירייה אנחנו כן רואים שהמצבים של הרצונות האלה, כמו בעיות במשפחה, קישור לאינטרנט, כאלה בעיות כן משפיעות על הרוחניות. אז איפה באמת הרצונות הרוחניים בעשירייה?
אתם תראו שרצונות רוחניים הם רק אלה שמכוונים לחיבור, הם נקראים רצונות רוחניים. כל היתר זה גשמיות שהיא מתעוררת בנו כדי להראות לנו כמה אנחנו עוד לא נמצאים ברוחניות, בנטייה לרוחניות.
שאלה: פרעה לא מרשה לנו להתחבר ובאותו זמן הוא חשוב לעבודה שלנו. איך אנחנו מתייחסים לעזרה שכנגד החיבור?
זה הכול תלוי בכוח אחד, בבורא, שאין עוד מלבדו. לכן איך שאנחנו מייצבים את עצמנו נכון כלפי הבורא, בזה תלויה הצלחת העבודה שלנו עם "אנטי בורא", עם פרעה. אבל לא לשכוח שסך הכול הבורא הוא שמייצב אותנו נכון כדי להגיע לרוחניות, ופרעה זה עזר כנגדו, שבלי ההבחנה הזאת של פרעה לא היינו יכולים להתקדם. וכמה שנתקדם יותר אנחנו עוד נגלה ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", שעוד יותר ויותר ויותר פרעה יגדל, כמו שאנחנו לומדים לפי סיפור מצרים. ורק ההתמדה שלנו בהבנת הסיפור, שאנחנו נממש אותו בקשר בינינו, רק זה יעזור לנו לעבור דרך כל אותם המצבים ובסופו של דבר לצאת, לצאת ממצרים, להתעלות מעל האגו שלנו באמונה למעלה מהדעת, ולהמשיך כבר בכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: מה זה אומר שצריך לעבוד עם פרעה, אם בסופו של דבר אנחנו צריכים לברוח ממנו?
אנחנו לא בורחים מפרעה, אנחנו רק רוצים לברוח מהשליטה שלו. כל הרצונות האגואיסטיים שהיו לנו אנחנו לא בורחים מהם, אנחנו רק מתקנים את היחס שלנו אליהם. אם לא ניקח מפרעה את הרצונות האגואיסטיים, לא תהיה לנו אפשרות להכיר את הבורא ולהכיר את העולם הרוחני. כי בסך הכול מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים בכלים דקבלה עד כמה הם מסוגלים להתייצב בכוונה על מנת להשפיע. לכן אין לנו לאן ממש לברוח מפרעה, אנחנו רק משנים את הכלים שלו לעל מנת להשפיע.
אנחנו כביכול לפי הסיפור יוצאים ממצרים, אבל לוקחים את כל הכלים שלנו שרכשנו במצרים. והם הם אותם הכלים, אותם הרצונות שאנחנו מתקנים לאט לאט ביציאה ממצרים, והלאה בכל הדרך בארבעים שנות המדבר ואפילו בכניסה לארץ ישראל. כי אם אנחנו מעלים את הכלים האלו שלקחנו מפרעה עד לדרגת בינה, זה נקרא שהגענו לגבול ארץ ישראל, אחר כך נכנסים לארץ ישראל, מתחילים להשתמש בכלים האלה בלקבל בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו ממשיכים. זאת אומרת, בלי הכלים של פרעה, בלי פרעה שהוא היסוד שבטבע שלנו, שאנחנו כולנו מבפנים בנויים מכלים דקבלה, רצון לקבל, בלי זה אין לנו אפשרות להתקדם לרוחניות. לכן כל המצאת הבורא היא ש"בראתי יצר הרע ובראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו", את היצר הרע, "למוטב", ליצר הטוב, "ואז אתם משיגים אותי", את המצב הרוחני.
קריין: אנחנו בחלק "משה", כותרת "טענות משה לבורא", קטע 166.
"עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
ודאי שלא מדברים על הגוף הגשמי שלנו, אמנם גם הוא מתנגד. אבל גוף הכוונה, שכבר מתחילים להרגיש התנגדות ברצונות שלנו, שזה הגוף הפנימי, הרוחני מתחיל להראות את עצמו עד כמה הוא מנוגד לעל מנת להשפיע. ובזה בעצם אנחנו מגלים את פרעה, את שבע שנות רעב, את היחס הרע שלו לישראל, ובצורה כזו אנחנו מתחילים להילחם עימו.
הנקודה שלנו שרוצה לצאת משליטת פרעה שנקראת "משה", היא הנקודה שאנחנו יחד בונים אותה בקשר בינינו בעשיריות, וכך אנחנו מושכים את עצמנו משליטת פרעה, "איש את רעהו יעזורו" יחד, וכך יוצאים. בסופו של דבר מתחילים להרגיש איך אנחנו נקרעים, מתנתקים מפרעה בכלים, זאת אומרת ברצונות, במחשבות שלנו.
קריין: 166.
"עם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם." מתי זה קורה? זה קורה בערך באמצע גלות מצרים. כי לפני זה לא הרגישו גלות, לפני זה הכול היה יפה מאוד וטוב. למדו חכמת הקבלה, הכול היה בסדר, חשבו שהולכים קדימה בצורה קלה, יפה, הכול נפתח לפנינו, העולם הזה מובן, העולם ההוא עוד מעט יהיה מובן, ואין כאן שום קושי בלהתגבר, בלהתנגד, בלעשות משהו, אלא פותחים את העולם העליון וזהו.
ומה כן קורה? "וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה," פתאום נעשה לנו קשה לחשוב על רוחניות, להתקדם לקראת הרוחניות, כי זה נגד הטבע שלנו, באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מקבלה. "למעלה" זה נקרא שאנחנו צריכים להעדיף השפעה למעלה מהקבלה. "ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה"." זאת אומרת, אני רוצה לפנות לרצונות לקבל שלי ולעשות מהם איזו פעולת השפעה, זה נקרא "באתי לפרעה לדבר בשמך". ואז, "היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה."
הגוף שלנו בכל ההפרעות שלו, אנחנו כבר מזהים אותו כפרעה. ובעצם אנחנו מאוד קשורים אליו ולא יכולים לברוח ממנו. עד כמה אנחנו צריכים לעבור כל מיני מאורעות עד שאנחנו מחליטים שאנחנו חייבים לברוח ממנו, שאין ברירה, בחושך, בלילה שלא ידע איך, אבל אנחנו צריכים כך לברוח, כמו גנבים, לוקחים את כל הכלים שלנו ובורחים.
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: אנחנו באמת מתפללים כמה שיותר, ועכשיו זה גובר וגובר, החיסרון גדול, ואנחנו רוצים כבר להתחבר ולברוח ממצרים, מהאגו שלנו, אז מגיע באמת המאור ויוצר את המצבים האלה. מה התרופה הטובה ביותר למה שנקרא "הרעתה לעם הזה"? כי אני זוכר שרב"ש כותב, שמה שלא יקרה ואיך שלא יקרה אל תעזבו אותו. מה אתה מציע, מה התרופה הטובה ביותר להתמודד עם כל זה? כי יש חברים שמתמודדים ככה, וחברים שמתמודדים אחרת. מה אתה מציע, איך הכי טוב להתמודד עם זה?
חיבור. אין תרופה אחרת, רק חיבור. בחיבור, קודם כל, אפילו בצורה הגשמית, אנחנו תומכים זה בזה ומתחזקים. אבל כאן יש לנו גם תוצאה רוחנית, כי אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. עד כמה שאנחנו מתגברים למעלה מהדחייה, לפי זה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, את האור הרוחני, ובהתאם לזה הוא משפיע עלינו.
תלמיד: הרי זו בדיוק הבעיה, ש"הרעתה לעם הזה", כמו שאתה אומר, זה לא כל כך קשור לגשמיות, זה יותר בקשרים בינינו, שם הבעיות, שם צריך לתת את הדחיפה ולהתמקד כמה שיותר. אז מה הביטוי של החיבור הזה, על מה ללחוץ?
אנחנו לא יודעים מה זה חיבור, אנחנו צריכים לראות מה הוא ריחוק, עד כמה שאנחנו מתרחקים, מתקררים, לא שמים לב לקשר בינינו. עד כמה אנחנו יכולים לסבול. לא נורא שאנחנו לא כל כך נמצאים בלב אחד, העיקר ההרגשה. זה לא שאנחנו נעשה יותר פגישות ויותר דיבורים, כי יכול להיות שזה דווקא יותר מדי. אצל בעל הסולם זה לא היה כך אפילו, כמו שאצלנו. הכול תלוי בעד כמה אנחנו שמים לב, באיזו צורה במשך היום ועד כמה אני נמצא בנטייה לחיבור. ואפילו אם אני לא מגלה בי נטיות, אבל אני חושב על זה, זה העיקר.
תלמיד: אז מה שצריך להטריד אותנו זה כל הזמן לָמה אנחנו לא נמצאים כרגע כאיש אחד בלב אחד, לא מרגישים את ההרגשה הזאת שאנחנו אחד?
כן, נכון.
שאלה: למדנו שאנחנו לא הורסים שום דבר, אלא בונים על פני זה בהשתוקקות להשפעה. אז האם אתה להסביר לָמה אנחנו בורחים מפרעה, והוא נהרס כשהוא טובע בים, לָמה אותו צריך למגר?
אנחנו רוצים לבנות את צורות הקשר בינינו בצורה הדדית, שכולן יהיו בעל מנת להשפיע בינינו, ועל פני הקשרים הקודמים. שהקשרים הקודמים יהיו, והם כל פעם יתגלו לנו כקשרים גשמיים ככה, כמו בחברה האנושית, ואנחנו צריכים להשתדל לבנות ביניהם קשרים בעל מנת להשפיע, על מנת לתמוך בערבות הדדית. ועד כמה שאנחנו נדאג לזה, בהתאם לזה נתקדם.
שאלה: מה משתנה במציאות שלנו, בתפיסת חיים שלנו, כשאנחנו מבינים שהכיוון של כל החיים חייב להשתנות מקבלה להשפעה?
חשיבות, חשיבות של הקשר בינינו כדי לתת מקום לבורא להתגלות, שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח, עד כדי כך שהוא מתגלה ואנחנו מרגישים את השמחה שלו מהמעשים שלנו, זה נקרא גילוי פעולתנו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: ואיך הופכים את החולשה שמרגיש עם ישראל מהידיעה שחייבים להפוך את הטבע, דווקא לכוח חיובי, כמו שאמרת עכשיו, לשמחה מהידיעה הזו?
הכול תלוי באור העליון שמאיר עלינו, אנחנו צריכים לייצב את זה בצורה נכונה ואין שום בעיה. אין שום בעיה, רק לא לעזוב את המאמץ שלנו לייצב הכול בצורה נכונה. וכמה שכל אחד ואחד מייצב את המערכת הזאת בעיניו, בהרגשה שלו, בצורה נכונה, בזה הוא עוזר לאחרים.
שאלה: ההתנגדות של הגוף מובנת, מה שלא מובן זו הפנייה של משה, שהוא שואל "למה הרעתה לעם הזה"?
מה זאת אומרת? משה רוצה לקדם אותם לחיבור, לכוח הבורא שיתגלה ביניהם. ועכשיו הוא רואה שהם דווקא יותר רחוקים מגילוי הבורא. קודם הם חשבו שהם יותר קרובים, ועכשיו הם מרגישים יותר גרועים, יותר רחוקים.
תלמיד: האם הכוח הזה, שנקרא "משה", לא מרגיש את זה, לא יודע את זה?
אני מבין מה אתה רוצה להגיד, לא, אנחנו עוד נלמד. במשה בעצם יש כמה אופנים, באופן כזה, כמו שהוא כאן, הוא מציג לנו את מה שהעם מרגיש. הוא נקרא "העיניים של העם", מה שהם רואים, כך הוא מביע. סך הכול פנייה מהרצון לקבל לבורא זה "משה", ומצד שני פניית הבורא לרצון לקבל, לעם, גם נקראת "משה". "משה" זו מין מערכת מעבר בין העם לבורא.
שאלה: איך יכולים לגלות את החיסרון של החברים ואיך לעבוד..
לא שומעים אתכם, תתקנו את המכשור שלכם חבר'ה, אין ברירה, אנחנו נשארים בקשר הזה. אני עושה הכול כדי שיהיה מצידנו קשר נכון וטוב, אבל אתם תדאגו לפחות לאיזה מיקרופון, שיהיה לכם בצורה יותר טובה. שכל אחד ידאג, שיפנה אלינו, יש כאן אנשים שיגידו לכם מה לעשות. אבל בצורה כזאת, כמו שאתם מזלזלים בקשר הגשמי בינינו, לא ייצא כלום. אין קשר.
שאלה: האם גילוי האמת זה תמיד גילוי הרע, התרחקות מהבורא, או בכל זאת גם כשאנחנו קרובים?
גם זה וגם זה. גם כשאנחנו רחוקים, וגם כשאנחנו קרובים זה בעצם העיקר, המרחקים בינינו, או בצורה יותר מדויקת, מידת השתוות הצורה בינינו לבורא. זה נקרא המרחק הרוחני שבינינו.
שאלה: רב"ש כותב כאן על טענות של משה כלפי הבורא, ויש כאן בלבול והפרעה מכל הכיוונים. מה משמעות הטענות?
משה אומר לבורא, מאז שבאתי אל פרעה לדבר בשימך, מאז שאני מספר עליך, לעם נעשה מזה יותר גרוע, המצב שלהם יותר גרוע. למה? אז רב"ש מסביר לנו, שזה מתוך שהם התחילו להבין יותר מה זה נקרא על מנת להשפיע, לשם שמיים, ושזה נקרא לדבר בשמך, בכוח השפעה. אז הם הרגישו שהם נעשו יותר גרועים. שמה שמשה אומר עכשיו, יותר רחוק מהטבע שלהם, הטבעי, היסודי.
תראו מה הוא אומר, משה מסביר להם שצריכים לעבוד אך ורק בעל מנת להשפיע, ושהם כולם צריכים להיות בכאלה מצבים ביניהם, בכאלו יחסים ביניהם, על מנת להשפיע זה לזה, ומהקשר הכללי ביניהם, בעל מנת להשפיע, לבורא. ואז הם התחילו להבין שזו עבודה קשה, ולא כמו שהם חשבו קודם, שנפתח להם העולם הזה, העולם הבא, והם נמצאים למעלה מגבול חיים ומוות.
זה באמת נכון, אבל צריכים לעבור את הגבול הזה, וזה על ידי בניית הכלים בתוך האדם, כי אין באדם כלים דהשפעה. לכן, כשמגיע משה ומספר להם מה צריכים לעשות כדי להגיע לתכונות הבורא, כדי לעלות אליו, כדי להתקשר אליו, הם מתחילים להרגיש עד כמה הם הפוכים מתכונות הבורא. וזה נקרא שהם נעשו יותר גרועים, אבל הם לא באמת יותר גרועים, הם נעשו יותר טובים, כי עכשיו הם הבינו שהבורא הוא כולו להשפיע, והם לא. אז בעצם בהבנות, בהבחנות, הם התקדמו לקראת הבורא, אבל בהרגשה שלהם הם כאילו התרחקו ממנו.
לכן משה שואל, מה קרה עם העם אחרי שסיפרתי להם עליך, אחרי שדיברתי בשמך? ואנחנו, לכן, צריכים להבין שכל הכבדת הלב שאנחנו נעבור ועוברים, כל אחד בעצם במה שהוא נמצא, כל הכבדת הלב היא גם מסימני ההתקדמות, ואין מה לעשות. ואנחנו נופלים וקמים, אבל יחד עם זה צריכים להבין שרק בצורה כזאת אנחנו נתקדם. אנחנו נעשים יותר גרועים, בחוסר עצבים, בחוסר סבלנות בדרישה יותר גדולה, אפילו בהתפרצויות, אבל דווקא בהכרה הזאת אנחנו נכנסים ללשמה.
תלמיד: יש כאן תחושה כזאת שהטענות האלה זה בירורים של הקשר עם הבורא וגם בירורים עם הפרעה. האם זה נכון?
זה אותו דבר, אי אפשר לברר את הבורא ולהתקרב אליו אם אתה לא מתקרב ורוכש כלים דקבלה של פרעה. פרעה זה חובה שכלים האלה יתגלו ולפי התגלות הכלים ותיקון הכלים האלו, אז אנחנו מתקרבים לבורא. התיקון הראשון של הפרעה שהוא נותן לצאת ממצרים, בזה הוא כבר מגלה את עצמו כעבד ה', כמלאך ה', שהוא עוזר באמת לבורא. כי הוא עושה דבר, שאם היינו מבינים איזו עבודה פרעה עושה כביכול שיש לו יצר רע ועבודה נגיד כמו בן אדם, זה עבודה מאוד קשה, אנחנו לא מסוגלים את זה לעשות.
הוא נותן לאותו הכלי שקושר אותו עם הבורא, שדרך הכלי הזה, דרך ישר-אל הוא מקבל מאור מלמעלה שזה ממלא אותו, שנותן לו את כל הכוחות והוא משחרר אותם. הוא מקבל מכות, נכון, אבל אומר להם בכל זאת "לכו". זאת אומרת, הוא אחרי מכות, אבל הוא מבין שאין כאן ברירה, הוא חייב לשחרר אותם. והחשבון שלו הוא חשבון לא שהוא חשבון אלטרואיסטי, חשבון של אהבה, הוא חשבון מאוד בוא נגיד, שכלתני, שכלי, והוא נותן להם לצאת.
כתוב, שפרעה פותח להם את הדלת ומשחרר אותם שהם יצאו כולם ממצרים, מי שרוצה לצאת, וסוגר אחריהם את הדלת, הוא לא נותן להם יותר להיכנס בחזרה. אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה מה מתרחש כאן.
תלמיד: אבל כאשר אתה נמצא בבלבול נגיד, והפרעה מראה לך כל מיני סיטואציות לא ברורות בתוך החיים שלך, אתה צריך להגיע למדרגה כזאת שכבר נסבול מספיק ונרצה פשוט להיפלט אל ההשפעה? עד כדי כך צריך להגיע בתוך הבלבולים האלה או שיש עוד שיטה?
אנחנו לא צריכים לחשוב על הייסורים, ועל המכות, לגמרי לא. לא צריכים לתאר את הדרך הזאת כדרך מלאה סבל, לא. אלא רק בירורים בחיבורים בינינו, שכמה שמתחברים יותר קרובים לבורא, כמה שמתרחקים בינינו אז יותר מתגלה פרעה. ובצורה כזאת, מערכתית, בקשרים בינינו אנחנו צריכים להמשיך לעבוד.
שאלה: אז מה שה אומר שהוא נותן לנו ללכת, משחרר אותנו מתוך המכות שלנו? מה זה שהוא מוציא אותנו?
שהרצון לקבל שלנו מרגיש שהוא יכול להתעלות למעלה לכוונה על מנת להשפיע. עוד, חכה, אנחנו רק התחלנו את המעבר הזה ללמוד.
שאלה: קצת לפני זה אמרת שאם אני מתאר לעצמי את התמונה בצורה מפורטת יותר, עד כמה שיותר בזה אני עוזר לחברי. לא מובן כאן איך היגיעה הזאת שלי עוברת לחברים?
שאנחנו כולנו קשורים יחד, וכל אחד מאיתנו הוא פריט אחד במערכת שנקראת "נשמה". ולכן, אנחנו כך עוזרים זה לזה. אם אני חושב על אחרים ועושה מאמצים כדי להתחבר אליהם, אני בזה גם כן עוזר להם שהמאמצים שלי, יזרמו בהם ויעזרו, ידחפו אותם גם כן לחיבור.
שאלה: איך יכולים לגלות את החיסרון של החברים ואיך לעבוד איתו כדי לממש את העיקרון "איש את רעהו יעזורו"?
זה עיקר העבודה שלנו, איך אנחנו יכולים לממש את זה. קודם כל, אני צריך לראות את החברים, זה נקרא להצדיק כל חבר וחבר שהוא עושה 100% מאמץ, ומה שלא נראה לי, זה לא נראה לי מפני שאני אגואיסט לא רוצה לראות. וכשאני אז מתאר לעצמי שכל החברים בעשירייה הם נמצאים בכאלו מאמצים, וקשרים, ותמיכה וכל אחד ודאי שהוא לא שלם, אבל הוא מתגבר על מה שהוא מוסיף לכן לעשירייה, לא סתם את הכוח הקטן שלו, אלא הכוח הקטן שלו שהוא כפול הפרעות שהוא מקבל וההתגברויות שלו על ההפרעות.
ולכן כל אחד מוסיף לתוך העשירייה כוח גדול, לכן, כמו שרב"ש כותב באיגרת, שאני מתבייש מהמחשבות שלי, בפעולות שלי, איך שאני נמצא איתם בקשר בעשירייה, שהם ממש נראים לי שלמים, גדולים. ככה זה. צריכים לתאר את זה כל הזמן וכל הזמן את זה להרגיש בלב, את החברים הגדולים שכולם עובדים ומתקשרים ביניהם, ואני רץ אחרי כל החיבור שהם משיגים וגם כן רוצה להיכנס לתוך החיבור הזה ביניהם כקטן, כנבזה, לא מוצלח כל כך, אבל רוצה להיות רוצה איתם כמה שיותר יחד בלבטל את עצמי בכמה שאפשר.
שאלה: למה לא יכולים להבין, אך ורק דרך המכות, מה השורש הרוחני של התופעה הזאת?
השורש הרוחני של מה? של המכות?
תלמיד: שלומדים רק מדרך מכות.
זה מפני שאנחנו מחומר הפוך מהבורא, שאם לא היינו הפוך, אז לא היינו יכולים להרגיש אותו, להבין אותו, ללמוד אותו, להתקרב או להתרחק ממנו. ולכן, מה שקורה כאן, שאנחנו יכולים ללמוד רק לפי הקרוב או הרחוק מהבורא, והמדידות האלה אצלנו הן צריכות להיות מורגשות יותר או פחות, בכל מיני אופנים.
ולכן אין ברירה, אנחנו צריכים להתקדם בדרך לפי ההרגשה. סך הכול חכמת הקבלה זו חכמת ההרגשה, שישנה הרגשה ולמעלה ממנה יש חכמה, איך אני מרגיש, מה אני מרגיש, מאיפה, איך לשנות את ההרגשה. זה נקרא שיש לי שכל ויש לי רגש. ואני צריך להגיע על ידי שכל לרגש המושלם.
שאלה: אני מבין שבאמת לעבוד את הבורא אני חייב להרגיש אותו. אבל מה שאני מרגיש זה את הפרעה. איך אני יכול להגיע להרגשה כזאת לפחות בקצת?
זה שאתה חושב שיש לך עסק עם הפרעה זה כך נראה לך, זה אותו בורא שמלמד אותך בצורה כזאת הפוכה, שאתה יותר תרגיש מה ההבדל בלהיות על מנת לקבל או על מנת להשפיע, מחובר או מנותק. לכן יש לך כביכול כאן שתי שליטות גם בורא וגם פרעה, אבל באמת זו שליטה אחת עליונה שהיא מלמדת אותך בצורה כזאת איך אתה צריך לבנות את עצמך דומה לבורא.
זה כמו שאנחנו עם ילד קטן, אנחנו מראים לו לפעמים כמה שאנחנו לא מרוצים, כאילו שאנחנו מתרגזים עליו, מרוגזים וכן הלאה. יכול להיות שזה לא בדיוק כך אנחנו אלא כדאי לנו להראות לנו את זה שיבין את זה יותר טוב. לכן פרעה זה עזר כנגדו זה אותו רצון לקבל האגואיסטי שנקרא "עזר כנגדו" הפוך מהבורא אבל שנמצא בשליטה השלמה של הבורא, לכן אומר הבורא "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו".
הוא כבר מוכן, אני עושה עימו מה שצריך ואתם תבואו אליו ותתכללו עימו. ואז הוא יפחיד אתכם, הוא ילחץ עליכם, ואתם עד כמה שתרצו להתפטר מהפרעה, אז תגלו שאתם צריכים להיות קשורים אלי. ובמידה שאתם קשורים אלי, אז אתם יוצאים משליטת הפרעה. ואז פרעה לא נראה לכם שהוא כוח הרע אלא שהוא קרב אתכם אלי. ואז הוא הופך להיות כוח הטוב. זו העבודה שלכם, כך אנחנו צריכים להבין את עבודת הפרעה.
אין בררה גם אנחנו במשהו משתמשים ביחס שלנו לילדים הקטנים גם ברע וגם בטוב, שאנחנו משחקים, האהבה שלנו היא אהבה אבל אפילו כתוב בתורה שאסור להראות לילדים שאתה אוהב אותם למעלה מכל הגבולות, לא. ועוד יותר מזה כתוב "חוסך שבטו שונא בנו" מי שלא מספיק נותן מכות או לחץ על הילד הוא נקרא שונא אותו, כי הרצון לקבל שבילדים הוא לא מבין אחרת הם צריכים לראות את הגבולות.
שאלה: בהוספת ההפרעות כל אחד מוסיף יתר כוח לעשירייה אבל את ההפרעות נותן הבורא אז מה כאן העבודה שלנו מצדנו?
העבודה שלנו היא לאתר בכל רגע ורגע מה שאנחנו מקבלים זה בא מהבורא בלבד, "אין עוד מלבדו" ובהתאם לזה להתקשר דרך כל ההפרעות אליו ולייצב את אין עוד מלבדו בתוך הקשר בינינו לעת עתה בתנאים שהוא מגלה.
שאלה: למה אין השתוות צורה בין פרעה למשה? פרעה הוא מלך ומשה רק נקודה. וככה כי עד שיש מלך בישראל לוקח המון זמן ולאומות העולם יש הרבה מלכים. למה ככה זה בתהליך?
בעם ישראל לא צריך להיות בכלל מלך. אנחנו עוד נלמד כשנגיע לזה, שזו בעצם אפילו טעות גדולה שעם ישראל מכתיר על עצמו מלך, חוץ מהבורא שיהיה גם. אנחנו נלמד את הדברים האלה. שאלה יפה אבל היא עוד לפני הזמן.
שאלה: מה התפקיד של צדיק בתוכנו בעבודה?
צדיק זה מי שמצדיק את הבורא בכל מצב שלא יהיה. זה מה שאנחנו לומדים. עד כמה שכל מצב ומצב שלנו הוא מצב מחויב לפי התנאים שהוא מכוון אותנו אך ורק לגמר התיקון. האדם שרוצה לגלות בכל רגע ורגע שמה שקורה לו, מעמיד אותו ממש בפנים לקראת גמר התיקון בדרך הקצרה, הנכונה, הטובה, הוא נקרא "צדיק", שהוא מצדיק את הבורא שכך סידר את המערכת. הוא לומד בכל רגע ורגע שאי אפשר לעשות, לבנות את הבריאה כדי שיהיה משהו קיים חוץ מהבורא בצורה אחרת. זה כמו שאנחנו דווקא כך צריכים להיות ברואים ודווקא כך אנחנו צריכים לעבור את כול תהליך ההתאמה שלנו לבורא. אלו נקראים "צדיקים", כי מצדיקים את פעולות הבורא.
שאלה: שמענו שדיברת על המעבר הזה בין שכל לרגש, וכשאנחנו מגיעים מהשכל לרגש האם אנחנו יכולים להבין יותר טוב את המעבר הזה?
אנחנו כל הזמן לומדים את זה. אני לא חושב שיש צורך עכשיו לעמוד ולהתחיל ללמוד מערכת שכל ורגש. אנחנו כל הזמן מדברים על זה. זה שני כלים שאנחנו נמצאים בהם.
בהתחלה זה היה רק רצון שהרגיש את עצמו שהוא יותר או פחות מלא בתענוגים, אחר כך הרצון הזה התחיל להרגיש שיש לו חוסר בתענוגים, זאת אומרת, שיש לו כבר חיסרון, ואז הוא התחיל ללמוד, להרגיש באיזו צורה הוא יכול להשלים את החיסרון שלו, זאת אומרת לקבל מילוי, כתוצאה מהניסיון הזה איך, איפה לקבל מילוי, להתקרב למילוי, מזה נעשית לו גם המערכת השכלית, ואז עד כמה שמקבל מכות וחסר לו, כך נעשה יותר חכם.
לכן כתוב "אין חכם כבעל ניסיון", שהוא מרגיש שחסר לו ואיפה הוא יקבל? אז מתוך החיפושים האלה, אנחנו רואים את זה גם בעולם שלנו, אם אנחנו ניתן לילדים הכול, לא יצא מהם כלום. כמו שאתמול דיברנו על זה, "חושך שבטו, שונא בנו"1, שאסור לנו בכול לסלוח לילדים אלא גם צריכים להעביר עליהם מוסר השכל, שידעו שעל זה הם מקבלים עונש ועל זה מקבלים שכר, ועל ידי זה נבנית בהם מערכת שהיא יכולה להבין, לחשוב, לארגן אותם בצורה נכנה להשגת המטרה. לכן שתי המערכות האלה שכל ורגש נמצאות בנו ואנחנו לא צריכים יותר כלום. ובאמת אין יותר כלום.
שאלה: אם אנחנו נסתכל על העבודה שלנו יוצא שמצד אחד מה שמוציא אותי, מעלה אותי זה העבודה בעשירייה, הלימוד, הרב, מצד שני, יש איזשהו חוסר רצון טוטאלי להתקדם.
זה טוב.
תלמיד: זה טוב אבל השאלה, מתוך שני המצבים המקבילים האלו, לאן עלינו לברוח ומאיפה?
אני מבין אותך. אתה שחקן לפי המקצוע, כן?
תלמיד: כן.
אז לכן אתה שואל בצורה כזאת. זה יפה, זה טוב. אנחנו צריכים לבנות מערכת שאנחנו יותר נראה איך אנחנו מאתרים את העולם הגשמי והעולם הרוחני בנו וכך נתקדם. מה היית רוצה שיהיה או מה חסר לך בתפיסת המציאות שלך כדי להתקדם למטרת החיים?
תלמיד: כתוצאה מהלימוד שלנו, של התוצאות מהפעילות שלנו חסר לי רק דבר אחד, תפילה להכריח את האני הזה להתפלל מתוך הלב זה ממש משהו שהוא בלתי אפשרי. אני שוכח את זה.
על ידי קנאה. הרצון לקבל יכול לסבול הכול חוץ מזה שדוחפים אותו להיות פחות מאחרים. הרצון לקבל לא יכול לסבול את זה, הוא חייב למצוא משהו לעצמו להיות מיוחד. אני לא כמו שזה, והוא, והוא, וכולם חכמים, וכולם הם מיוחדים, ולי יש גם משהו מיוחד ואני מחזיק בזה. כי אם אני לא מוצא בי כזה דבר אז אני מבוטל, אז אני יכול ללכת למות, אני לא מצדיק את הקיום שלי.
לכן העיקר בשבילנו, לכל אחד ואחד, הוא מבין את זה, מרגיש את זה או לא, אבל חייבת להיות נקודת ההצדקה לקיום שלו, אני מצדיק את עצמי למה אני קיים כי אחרת אני מוחק את עצמי "טוב לי מותי מחיי"2. האגו שלנו אז לא נותן לנו אפשרות להתקיים. ולכן אנחנו צריכים להשתמש בזה שהבורא כך ברא אותנו. האמת שהיה יכול לברוא אחרת, אפילו אם אנחנו לא יודעים בדיוק איך, אבל אנחנו צריכים להשתדל להבין את הטבע שלנו ולהשתמש בו. דווקא אז האגו עוזר לנו. הגברת האגו עוזרת לנו כשאנחנו מתקדמים. כי האגו פועל כקו שמאל ונותן לי כל פעם התגלות הגאווה ואני חייב לבנות את עצמי. איפה אני? ומה יהיה? וישנן כאלו מחשבות באדם שמהיום למחר אני הולך למות. מה נשאר? מה? מי אני? וכן הלאה. כל מיני כאלה מחשבות. עד שאנחנו מגיעים לעולם האמת, אז זה יתברר יותר. זהו.
לכן אני חושב שיש [לנו] הרבה דברים שאנחנו צריכים לחיות איתם, ואני שומע הרבה שאלות שאתם שואלים, ואני לא יכול לענות עליהן. לא שאני לא יודע, עברתי את זה, אבל אסור לענות עליהן. צריך לתת לאדם שזה יתבשל בו.
וזה כמו עם הילדים הקטנים. אם ילד לא עובר את השנים האלה, נגיד חמש, שש, שבע, שמונה, כל הגילאים האלה אם הוא לא עובר, איך הוא יכול להיות גדול? אתה לא יכול לקפוץ. אלא את חכמת החיים הוא צריך ללמוד בזמנו. ודאי שאנחנו רוצים להוסיף לו לטיב המילוי שלו, אבל בכל זאת הוא צריך להיות גם ילד, וגם נער, וגם אדם צעיר, ואחר כך מבוגר וכן הלאה.
לכן אני שמח שכך אנחנו מיום ליום מתקדמים ואני שומע לפי השאלות, לפי היחס שלכם לעניין עד כמה שאנחנו נעשים יותר מבינים, יותר רציניים, יותר סובלניים לכל מה שעובר עלינו. זה הסימן הטוב של ההתקדמות הנכונה.
תלמיד: כן. גם אני מרגיש שיש המון שאלות. תודה רבה.
אנחנו בקרוב באים אליכם.
תלמיד: בשמחה ניפגש.
שאלה: אם משה הוא צדיק, איך זה שהוא בא בטענות לבורא? הוא צריך להצדיק אותו כל הזמן.
הוא, אין לו שאלות על עצמו, כי הוא דרגת בינה, אלא הוא מעביר להם שאלות, מעביר לבורא שאלות של העם. "ברגע שאני התחלתי להתקשר לעם בשמך, זאת אומרת לקשור את העם אתך דרכי, העם הזה נעשה יותר גרוע, והוא מרגיש את עצמו יותר גרוע, והם פונים אלי ואני לא יודע מה לענות להם". את זה משה שואל.
ומה הבורא אומר? הבורא אומר "זה מפני שכך צריך להתגלות, עד כמה שזה יחייב אותם להתחבר יותר כך הם יתקדמו. שכל פעם שהם יתקרבו אלי יהיה להם יותר גרוע, וברגע שעל פני ההרגשה הזאת היותר גרועה, זה נקרא "גילוי הרע", אם הם יתחברו ביניהם, הם ישיגו את הטוב". והטוב הזה כבר לא יהיה כהרגשה טובה, בהמית, אלא זאת תהיה הכרת הבורא, הכרה רוחנית.
תלמיד: למה משה לא יודע את התשובה מעצמו?
משה הוא כוח הבינה, הוא המקשר בין" כתר" ל"מלכות", ולכן אין בו ההבחנות האלה כמו שיש בעם. רק בתוך העם שהוא מלכות יהיה לו קשר עם הכתר דרך משה אז הוא בונה בעצמו, בתוכו מערכת השלימה. משה זה הרועה הנאמן. הוא הקשר בין המלכות לכתר.
בינתיים כך אנחנו לומדים. זה עוד יבוא.
תלמיד: הוא מרגיש את השאלות של העם גם בעצמו?
אני לא רוצה להיכנס יותר. אני לא אוהב פלפולים. רק מה ששייך לנו לזה. זהו.
שאלה: האם אפשר להבין ולקבל את שיעור הבוקר אל תוך הלב שלנו, בלב שלנו?
זה תלוי בכם. הלב נמצא בשליטה שלכם, לא בשליטה שלי. הלב של האדם נמצא בתוך העשירייה, הלב הרוחני שלו, עד כמה שהוא יפתח את עצמו לעשירייה, מהעשירייה יוכל לקבל בתוך ליבו את ההרגשה הפרטית שלו, שהיא תהיה גם ההרגשה כללית של העשירייה ובצורה כזאת הוא ירגיש שהוא נמצא איתם יחד. בזה הוא ירגיש כבר מדרגה רוחנית.
שאלה: מתי נוכל להשיג את המצב שבו נלמד ונדע להקשיב ולעבור את זה בצורה טובה, ולא נצטרך לעבור דרך מצבים לא הכרחיים ולקבל מכות, כמו שהמקובלים רוצים ללמד אותנו?
אתה מתאר לעצמך דברים לא מציאותיים ויש לך פילוסופיה משלך. כמה שאתה יותר תשמע מה שהם כותבים, ותלך לפי מה שהם כותבים, יהיה לך יותר טוב ותשיג יותר מהר את התיקונים. אחרת תצא מבולבל.
שאלה: אמרת שאדם צריך לראות את גדלות החברים ולא להאמין למה שהעיניים שלו מראות לו. נראה שזה מכשול מאוד רציני שעומד בפני כל אחד ואחד.
ודאי. זה ההבדל בין ראיה פרטית לבין ראיה קבוצתית.
תלמיד: איך מתגברים על המכשול הזה?
תפילה. תפילה וביטול. ושוב ביטול כדי להגיע לתפילה ותפילה כדי להגיע לביטול. לבטל את עצמו כלפי הקבוצה.
תלמיד: דווקא כשאדם משקיע מאמצים, נראה שעוד יותר קשה לו לראות את גדלות החברים. כאילו קורה פה משהו הפוך. הוא היה אמור לקבל עזרה ושהבורא יעזור לו לראות את גדלות החברים. למה זה קורה?
זה קורה כדי להעלות לו רצון לקבל יותר גבוה ושהוא ישקיע עוד יותר בהתקרבות. זה תמיד כך. כתוצאה מעבודה טובה אנחנו מרגישים ירידה.
שאלה: דברת שהקנאה יכולה לקדם אותנו בדרך שלנו. איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שלוקח את זה אחרת בשביל להצדיק את פרעה שלו, ואומר "אני לא בא כל יום לשיעור בוקר אז אני רוצה להתרחק כרגע מהעשירייה"?
דברו ביניכם ואתו יחד עד כמה הוא טועה. תבררו את הנקודה הזאת שתהיה ברורה לכולם, ואז בכל זאת יש קשר ביניכם, תשפיעו עליו בצורה כזאת.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתחבר ברגש. חסרה לי נקודת ההרגשה. איך אני יכול לאתר את זה בעשירייה שנבנה קשר רגשי?
בדרך כלל לנשמות גדולות יש רצון לקבל גדול, עביות גדולה וקשה להן להיכנס לרגש. לעומת נשמות קלות שמהר נכנסות לרגש ומרגישות את עצמן כאילו כבר הן קרובות לרוחניות. אבל גם אלו וגם אלו יצטרכו לעבוד כל אחד לפי כמה שניתן להן משורש הנשמה.
ולכן לא חשוב מה עובר על האדם, הוא חייב להמשיך. באמת, אנחנו נמצאים היום בתקופה היסטורית, אם אפשר להגיד היסטורית, שמתפתחות הנשמות הגרועות ביותר לקראת גמר התיקון.
ולכן העבודה שלנו היא הרבה יותר קשה מהעבודות הקודמות. ובעל הסולם גם כותב על זה. ואם בדורות הקודמים היינו משקיעים הרבה פחות כוח מאשר היום, וכבר היו מגיעים לכל מיני "פקיחת עיניים בתורה", מה שנקרא, בתהליך ובאור העליון, במערכת, היום לא. אבל צריכים להמשיך ולעשות.
שאלה: אם ככל שאנחנו מתקדמים הדחייה גדלה והעביות גדלה, איך אנחנו יכולים להימנע מלתאר את הדרך הזאת כמלאת סבל?
על ידי חיבור בינינו. מושכים עוד יותר מאור המחזיר למוטב ומבינים שאם אנחנו רוצים לעלות אז אין ברירה. אנחנו צריכים גם להתעלות למעלה מהאגו. וזה אפשר רק על ידי עזרה הדדית, שאנחנו בונים רצון משותף ואז מגיע האור העליון, המאור המחזיר למוטב ומעלה אותנו.
שאלה: מה עושים כאשר האגו לא מאפשר לקנא בחברים?
זו בעיה, זו גאווה. זה לא שהאגו לא מאפשר, הגאווה לא נותנת. כי בתת הכרה אדם מרגיש שזה יביא לו סבל, אז בשביל מה לסבול? צריך לעבוד על זה. שיסתכל בכל זאת על האחרים ויקלוט דרך הקנאה הכרחיות להתכלל עם החברים ולהיות פחות מהם. אבל בעצם זה מגיע לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב, זה מגיע. אבל יכול להיות שיקח שנים. תלוי איזו עביות.
שאלה: קודם דיברת על פרעה שמשחרר את העם ונועל את הדלת. אז למה פרעה מתחרט אחרי שניתן להם ללכת ומתחיל לרדוף אחריהם?
זה לא פרעה. אנחנו נלמד, זה "ערב רב" רודף אחריהם, זה מה שרב"ש כותב במאמר "עניין הסביבה". מי שרודף אחרי ישראל שיוצא ממצרים, אלה אותם שהיו שייכים לישראל ואחר כך לא רוצים להיכנס לרוחניות. מספיק להם רק פעולות גשמיות, "מצוות גשמיות" מה שנקרא, של אנשים מלומדן, ובזה הם נשארים. הם דווקא הופכים להיות שונאי ישראל במיוחד, את אלה שיוצאים ישר-אל, והם עושים תקלה לישראל.
שאלה: איך להצדיק חבר שהפסיק להופיע בשיעורי בוקר בגלל ההכבדות, האם עלי עדיין להאמין שהוא מושלם והוא עושה מאה אחוז עבודה, ורק אני מקולקל בראייה שלי?
לא. מי שלא נמצא איתנו, אנחנו צריכים להבין שהוא לא נמצא, ואין לנו לסגור על זה עיניים, אלא צריכים לעשות איזה פעולות הצלה עד כמה שניתן. ואם לא, אז לעזוב אותו, מה לעשות, אין. כמו שכותב בעל הסולם, שנפלו ועוד אלפים יפלו בדרך, אבל בכל זאת חלק יגיעו ויכנסו להיכל המלך. ואחרים יבואו אחר כך. כבר בתנאים אחרים, כבר יהיה יותר קשה, האמת. בכל דור הכניסה לרוחניות יותר קשה. אבל מה לעשות, אנחנו צריכים לעשות לפי מה שהם מכתיבים לנו.
שאלה: מה הפירוש "לברוח בלילה"?
לברוח בלילה זאת אומרת, שאני אפילו לא רואה מה יש לפניי, אבל אני בכל זאת רוצה לברוח מעל מנת לקבל בכל מחיר. אפילו שאני לא רואה לפניי שום תשלום, ושום אור קדימה, אבל העיקר בשבילי זה לברוח מעל מנת לקבל שאני נמצא.
קריין: ציטוט 253 במקורות של פסח. מתוך מאמר "ענין סביבה" של רב"ש.
"עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע," אבל הם עושים מה שכאילו הבורא דורש, את כל המצוות, כל הדברים החיצוניים רק על מנת לקבל, שיהיה להם טוב בעולם הזה ובעולם הבא. איך שהם מפרשים את העולם הזה ועולם הבא. "כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם. ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים." את זה הם מצליחים לעשות בצורה הרבה, הרבה יותר טובה מאלו שמשתוקקים לדבקות בבורא. "ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'.
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
תחשבו על זה, לא צריכים לברר את זה, כל אחד כמה שמבין מבין. אנחנו זורמים הלאה.
קריין: אנחנו בקטע 167.
""ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם. מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה."
(הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")
שאלה: בקטע 167 כתוב, "והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם." מה בדיוק היה ברור להם בשלב הזה, עוד לפני שנכנסו לשמה?
שהם עובדים לעצמם. אבל לא היה מובן להם שזה לעצמם, אלא חשבו שזה על מנת להשפיע, שזה רוחניות.
תלמיד: אפילו שהם היו עובדי ה', הם נקראו עובדי ה'.
כן, הם נקראים עובדי ה'. יש עובדי ה' ויש עובדי פרעה. ויש יראי ה' ועובדי פרעה.
שאלה: לא ברור איזו עבודה הם עשו שעוררה את התכונה הזאת שנקראת "משה", ועדיין הם לא הסכימו עם התכונה הזאת.
משה מתגלה עוד לפני שהם מתחילים להכיר את המצב האמיתי שבהם. בלי משה הם לא יכולים להתחיל להכיר את זה.
תלמיד: אבל מאיפה מתגלה הדבר הזה? נגיד בעבודה בעשירייה, מה זה אומר שמתגלה תכונת "משה", ועדיין קשה לעשירייה עם מה שמשה אומר לעשות?
היא עדיין לא מסודרת. כשמשה בא לעם, העם לא מסודר. ובכלל מתי הוא מסדר את העם? כבר אחרי יציאה ממצרים, כשמגיע יתרו.
תלמיד: אבל תכונת משה מתגלה בתוך העבודה של חיבור, אז הם כבר עושים את העבודה הזאת, כבר משהו מתרקם שם שכן התכונה הזאת יכולה להתגלות. אז איך יש אליה התנגדות? הם הרי עבדו כדי שהיא תתגלה.
כן, אבל מה שמתגלה זה לגמרי לא מה שהם חשבו. הם לא היו מודעים שידרשו מהם על מנת להשפיע, ללא לקבל שום דבר, ללא לקבל פרס. לאדם יש כוח לעבוד, אין שום בעיה, אם אני רואה לפניי פרס טוב, שכר טוב, אני עובד.
תלמיד: אם נגיד אני עובד ורואה את השכר, איך מתרקמת התכונה של דווקא על מנת להשפיע, איך זה מגיע בכלל, הרי אני עובד רק לקבל, איך פתאום מגיעה ההכרה הזאת או המחשבה שצריך על מנת להשפיע?
כי בך נמצאת נקודה שבלב, לא לכולם, אלא רק באלה שנמצאת בהם נקודה שבלב. ואז כשאתה מושך את המאור המחזיר למוטב, הוא משפיע על אותה נקודה.
תלמיד: יש מאור מחזיר למוטב במצרים?
אלא מה, איך הם התקדמו, איך הם הבינו שהם צריכים לברוח משם?
תלמיד: זה מה שלא ברור.
הבורא גם נמצא במצרים. מה הוא אומר למשה "בא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו". ודאי. אני לא כל כך מבין איך אתה מתאר את מצרים. כל הכוחות שמתגלים, הם מתגלים דווקא במצרים, מחוצה למצרים זה רק מאור המחזיר למוטב יותר גדול אבל הוא גם פועל במצרים במשהו.
אתם שואלים לפי הטקסט?
תלמיד: כן, בקטע 167 כתוב שהיה ברור להם מה חומר הדלק.
כי נאבד להם חומר הדלק הקודם ולכן הם נכנסו למצב "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". "שצריכים לעבוד לשם שמים, ואז נעשו יותר גרועים." שלא יכולים ולא רוצים "ועל כן היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה" דלהשפיע "דלשמה". זה ברור.
כשהיו במצב של לא לשמה ולא ידעו שזה לא לשמה, אז טוב היה. זה מה שטענו ה"ערב רב". זה מה שטענו חברים שלנו שעזבו לא מזמן, הם טענו "חבר'ה מה איתכם, אתם לא יודעים? בואו נעשה, יש לפנינו מה לעשות ואנחנו זוכים לכל". והם לא הבינו שאנחנו לא רוצים את התוצאות האלה שיש להם. כי אחרי כל פעולה פיזית הם רושמים לעצמם פלוס ועוד ועוד, והם חושבים שזה הסיכום שצריך להיות מהחיים. ואנחנו לא מרגישים שזה מספיק, אבל זה מפני שאין להם נקודה שבלב ולנו יש, ולכן נפרדים. זה כמו שאברהם דיבר, "אם אתה ימינה, אני שמאלה, ואם אתה שמאלה, אני ימינה". בכל דרגה ודרגה יש לנו אותו הבירור.
שאלה: המסר הזה שמשה העביר לעם ישראל, זאת הייתה הזמנה לעלות למדרגות רוחניות גבוהות יותר. איך להשוות את זה למה שבעל הסולם אמר לציבור בפולין?
לא כדאי לך לחשוב על משהו חוץ ממה שאנחנו לומדים, זה יבלבל.
שאלה: מה הגורם האולטימטיבי שאני ארצה לצאת ממצרים, מה רע לי שם, הכול טוב, למה שאני ארצה לצאת?
חוץ מעבודה דלשמה, מצרים זה טוב מאוד. אמנם היום אנחנו מתחילים לראות שכבר כל האנושות, אחרי הגבעה הזאת שהיא טיפסה והיה טוב יחסית, והראו לכולם שעוד מעט יהיה יותר ויותר טוב, גם בכל הארצות האחרות שכביכול נמצאות עדיין לא בהתפתחות יפה, כי לא כולנו "אמריקה", אבל עכשיו אנחנו רואים שבכל המדינות, בכל התרבויות, בכל העמים יש לך ירידה ויותר טוב כבר לא יהיה.
אנחנו צריכים לראות את המגמה הזאת שכבר התחילו שבע שנות רעב בכל האנושות, ובהתאם לזה נראה את התהליך. אבל התהליך יהיה כמו שכתוב בתורה.
תלמיד: כן, אבל אתה רואה שטוב, יש חיסון, נוסעים לחוץ לארץ, וכו'.
אתה תספר את זה בעבודה שלך לפי התפקיד שלך. אבל אנחנו כבר יודעים שיותר טוב לא יהיה. ואם יהיה קצת יותר טוב, אחרי זה אתה תרגיש יותר גרוע, "כיתרון אור מתוך החושך".
תלמיד: אם יהיה עכשיו טוב, אחרי זה יהיה יותר גרוע?
אם יהיה משהו יותר טוב, אחריו יהיה פעמיים יותר גרוע.
תלמיד: אז אתה חוזה שכביכול לא יהיה טוב?
למה אתה לא מתייחס לזה בצורה שכך צריך להיות לפי התהליך? אנחנו נמצאים במערכת, יש חוקים בזה שהמערכת הזאת יוצאת לפועל, בהפעלת המערכת, ולכן ודאי שהמצבים בסופו של דבר יהיו יותר גרועים. שכמו שאנחנו נמצאים ביציאת מצרים, כל האנושות צריכה להרגיש שהיא נמצאת במצב שדוחה אותם למשהו אחר והם יגלו שאין ברירה.
תלמיד: אתה רואה שאנחנו באמת הולכים לקראת התיקון?
בטוח, אבל זה תלוי בנו, אם אנחנו באמת הולכים להתקדם בצורה נכונה אז בקצרה אנחנו נעבור את השלבים האלו כי הכול מסודר לתיקון.
תלמיד: מה זאת אומרת תלוי בנו, בנו "בבני ברוך"?
קודם כל בבני ברוך.
שאלה: אמרת קודם שחברים שהיו איתנו שנים בדרך, היו חלק מהזמן מאוד בוערים ומחוברים, אבל לא הייתה להם נקודה שבלב. החברים כאן שואלים שאלות מה זה אומר עלינו? אולי לחבר בקבוצה אין נקודה שבלב, ואולי גם לי אין נקודה שבלב?
לא, הורגש עליהם שהם לא קיבלו סיפוק. הם הרגישו שיש כאן משהו אבל זה לא ממלא אותם מפני שאין להם אותו כלי. וברגע שהם הבינו בכל זאת אחרי הרבה שנים שהכלי הזה נמצא במקום אחר, הם הלכו. ולמה הם הרגישו ככה? כי אנחנו התקדמנו והתחלנו ללמוד את השלב הבא, כאילו הילוך חדש, ואז הם הרגישו שזה לגמרי לא מתאים להם.
תלמיד: עכשיו שאנחנו הולכים לשלב חדש, מה כל חבר וחבר צריך לעשות כדי להבטיח שהוא דבוק לחברים, לסביבה?
אני לא חושב שיש לנו שלבים חדשים. אנחנו עכשיו מתקרבים ליציאת מצרים ופחות או יותר נכנס לזה, מי שיותר ומי שפחות, אבל אנחנו נמצאים בנתיב ולומדים את זה ממש בכל השלבים, וכמה שכל אחד ואחד יוכל להתקין בתוכו את המערכת הפנימית שלו שתהיה מתאימה למה שכתוב בתורה, אז נצא.
אני לא צופה לפנינו מצבים פנימיים מסוכנים, נוראיים. לא. אנחנו רק צריכים לעבוד על החיבור וזהו, כל היתר יתגלה בהתאם לזה. אבל ודאי שיהיו כאלה שממשיכים איתנו ויפלו בדרך מפני שלא ירצו לתת את סכום היגיעה הנדרשת, לא ירצו לגלות את הסאה.
תלמיד: אז רק בזה זה תלוי? כלומר, אם החבר נותן את היגיעה או מוכן לפחות לתת את היגיעה?
מוכן. כולנו מגיעים בסופו של דבר לגמר התיקון, ואפילו אלה שאין להם מלכתחילה נטייה לזה יהיו מוכנים, כי בגמר התיקון הכללי [כולם] נמצאים בזה, כמו שכותב בעל הסולם.
שאלה: כשאנחנו נתקלים בפרעה, בכוח שמפריע, שלא נותן לנו להשפיע לבורא, בהפרעות כלשהן, אנחנו יכולים לצאת ממצב כזה פרטי, ממצריים, פשוט לקפוץ משם לצאת וזהו, או שאנחנו צריכים לחכות לאיזו הצטברות?
זה הכול גם כללי וגם אישי כלפי כל אחד. כשאני נמצא בעשירייה וכשאני נמצא בעבודה הפרטית שלי, אני יכול לחבר את עצמי בעשירייה כמו רבי יוסי בן קיסמא, כאלה דוגמאות ויש עוד הרבה כאלה, שאם אני נקשר אליהם אז אני יוצא ממצריים שלי. אמנם הם קטנים ועוד לא יכולים, ועוד לא מסוגלים כי אין להם כלי אבל זה לא חשוב, אני לפי הדרגה שלי ולפי המאמץ שלי עושה את זה.
תלמיד: הם יוצאים ממצרים ואני נכנס אליהם?
כן, אני מתקשר אליהם עוד יותר.
שאלה: מה ההבדל בין עבודת ה' לשם שמים לבין עבודה לשם הבורא?
אין הבדל, לבצע בסך הכול את רצון הבורא זה להגיע לדבקות בו כי זה המצב הכי טוב, הכי מושלם. אין רצון לבורא חוץ מלראות אותנו נמצאים בדרגה שלו, שזו הדרגה המושלמת.
שאלה: למה כתוב שלא רק שהם לא התקדמו אלא הם הפכו להיות יותר גרועים, שהרע תפס יותר מקום?
כי מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא מאיר, ואז הם רואים עד כמה הם יותר גרועים. ומה שהם צריכים להבין, שזו דווקא תוצאה מעבודה טובה, נכונה, שעכשיו הם צריכים עוד יותר להתקרב ביניהם למרות שהאגו ביניהם יותר גדול, ומההתקרבות ביניהם גם להתקרב לבורא ולדרוש ממנו התעלות רוחנית למעלה מכל הכבדת הלב שקיבלו, ואז הם מבצעים את הפעולה הזאת.
זאת אומרת, מהבורא מגיעה הכבדת הלב, הם מרגישים שהם יותר רחוקים זה מזה ורחוקים מרוחניות, ואז הם בכל זאת למעלה מהמצב הזה מתחברים ביניהם וצועקים לבורא שיביא להם את כוח החיבור, ומכוח החיבור שהבורא מביא להם הם מתחילים לבנות את המדרגה הבאה. יש להם עביות חדשה ועכשיו הם דורשים את המאור המחזיר למוטב ומגיע אור עליון יותר גדול, עביות חדשה יותר גדולה ואז הם מרגישים את עצמם שהם נמצאים בעלייה, בדרגה יותר גבוהה מאשר קודם. וכך הם כל פעם מגיעים למדרגות רוחניות יותר ויותר גבוהות.
זה נקרא התהליך הרוחני, עלייה רוחנית. עביות גדולה, צעקה יותר גדולה, קבלת המאור המחזיר למוטב יותר גדול ובניית המדרגה. נכנסים למדרגה, מכירים אותה, מתחילים לגלות בה את כל מה ששייך לאותה מדרגה, וכשמממשים אותה לגמרי בכל הנרנח"י וכח"ב זו"ן אז הולכים הלאה. וכל פעם זה כך, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" וכך הם מתקדמים.
שאלה: הבנתי שהאגו צריך להצדיק את הקיום שלו. איך אנחנו יכולים להתייחס לזה בעבודה? האם אנחנו צריכים לשמור על הצידוק הזה? איך למוסס את זה בעשירייה?
אנחנו לא רוצים לעשות שום דבר עם האגו שלנו חוץ מלרצות להיות למעלה ממנו, להשתמש בו בצורה נכונה. כי האגו זה חומר הבריאה, אנחנו לא יכולים לרסק אותו ולרסן אותו, ולשרוף אותו. אנחנו לא יכולים ולא צריכים את זה, דווקא זה הנכס שלנו שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע".
"בראתי יצר הרע", שאתם כנקודה יכולים לעלות אל ההר הזה של היצר הרע וכך להגיע אליי, זה מה שהוא אומר, וכך אנחנו צריכים רק ללמוד לעשות. להשתמש נכון עם הרצונות לקבל שלנו, כי בלי זה איך אנחנו נתקרב לבורא? איך נקבל ממנו את כל נרנח"י האורות? זה אך ורק בתוך האגו שלנו שמסודר נכון בכל דרגות העביות. לא להתבלבל.
תלמיד: זה בדיוק מה שרציתי להגיד, זה שאני מרגיש את עצמי מיוחד, הטוב ביותר מכולם, הגדול מכולם, זוהי ההצדקה שאני נותן לעצמי. אז איך אני יכול לעבוד על זה עם החברים? אני צריך להתבטל מולם? כי בנקודה מסוימת אני צריך להתגבר מעל הדבר הזה באיזו צורה.
אני חושב שאתה צריך לשמור על הרגשת הייחודיות שלך ורק להעלות אותה לדרגת רוחנית. אני רוצה להיות מיוחד, מאוד מיוחד, אבל ברוחניות. גדול, חכם, מבין, מסכים עם הבורא, מארגן את כל האנושות, הכי הכי. אתה לא צריך להוריד את עצמך אלא דווקא לעלות קדימה. לעלות בכל הכוח שלך, יש לך עביות גדולה, אדרבא טוב מאוד, רק לעל מנת להשפיע.
קריין: 168.
"שאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.
מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
כן, הם לא הבינו שדווקא על ידי הכוח הרע שמתגבר יותר ויותר יש להם הזדמנות לעלות על הר ה', להפוך את ההר הזה להר ה' שעליו עולים לשמיים, ולא סתם שיש לפניהם איזה מחסום, משהו שמפריע להם, זה לא מפריע, זה דווקא חומר לעלייה.
שאלה: מה היה חסר במצב הזה, האם התפילה שהם לא הרגישו שצריך להעלות לבורא?
הם לא ידעו בינתיים איך לעבוד עם ההפרעה הזאת. אני רוצה להגיע למשהו ויש לפניי הר, אז מה לעשות עם זה? עד שהם מבינים שצריכים דווקא לעלות על ההר ושם יש להם פגישה עם הבורא. אבל ההר עצמו, שזה מה שקורה בתוכם, זה מה שהם מגלים, את ההתנגדות שבהם, מה לעשות עם זה? הם עדיין לא מבינים, עד שמתוך התסכולים, מתוך הצעקות, הכול במאבק מתגלה, שהאדם נכנס לקצת ייאוש, לעזרה מהחברה ומברר. סך הכול דברים פשוטים, רק מפני שהם עוברים בתוך הרצון לקבל שלנו, זה מורגש ברגש שלנו, ואנחנו מאוד קרובים לרגש שלנו, מה שאנחנו מרגישים זה הכי חשוב לנו, לכן הדרך היא כל כך נמשכת.
שאלה: אני לא מבין למה קוראים לדבר הזה רע, כי אני רואה הכול כחומר דלק, אפילו בחיים היום יומיים, שנפתחים יותר דברים, אתה רוצה ללמוד יותר חכמה, אתה נפתח יותר לדברים שהחיים נותנים, מצד אחד. ומצד שני, יש את העשירייה שעוזרת כל פעם לכוון ולראות מעל כל הדברים האלה את הדרך הנכונה, אז למה קוראים לזה כל פעם רע, מה בעצם הרע פה? איפה זה רע ומתי זה הופך לחומר דלק?
אין עדיין שום רע, אתה צודק, אין, רק אומרים שבדרך זה יכול לקרות שיהיו לפנינו עוד כל מיני הגבלות, כל מיני מצבים קשים, אז מספרים לנו מאיפה זה מגיע. וזה נקרא "שבע שנות רעב", ככה זה נקרא, "הכבדת הלב", פרעה מתגלה, הרצון לקבל שלנו. לא מתגלה שהוא מושך אותנו קדימה אלא הוא רוצה לעצור אותנו ולהראות עד כמה שאולי אנחנו לא בסדר הנכון. וכאן אנחנו מתחילים לראות שחברים שלנו מתחילים לחשוב האם זה בשבילם או לא בשבילם, זה קשה לנו, ורק הגיבורים, כמו שכתוב בזוהר, שהם בכל זאת התקדמו בדרך הם זכו לזה שהבורא פתח להם את השער והם נכנסו ישר להיכל ה', שהוא קיבל אותם וסידר לכל אחד ואחד מקום בעבודה בהיכל המלך. אבל ביני לביני זו עבודה קשה.
קריין: 169.
"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי"," כי הוא נראה להם כמו אדם רגיל, לא רוחני ולא כלום, היה מסביר, בסדר, חכם, יש לו ניסיון, אבל לא שנמצא בהשגה רוחנית. "כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."
(בעל הסולם. אגרת י')
זה עוד יתגלה לנו בפועל וגם עוד נקרא, עוד נלמד.
קריין: 171.
"יש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם. "
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
נקרא שוב. אפילו שלא כל כך מובן, כמה שאפשר לשמוע, אפילו לא לקלוט, לשמוע.
קריין: 171.
"יש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית." ואיך בכלל משה טוען לבורא "מה אני עושה ומה אני מקבל מכל העבודה, ומה אתה עושה עם העם שלך ומה קורה, איזה יחס יש לך אליהם? לא הצלת את עמך". אז מה אפשר עוד לעשות. "היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם. "
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: לא ברור משני הקטעים שקראנו מה זה אומר שעם ישראל לא יאמינו למשה, ומה זה אומר שהבורא אומר למשה "ועתה אראה לך את אשר תעשה לפרעה"?
עם ישראל לא מאמין למשה, זאת אומרת, אמנם מתגלה איזו נקודה שבלב האדם לקראת הבורא אבל הוא לא מסוגל להשתמש בה נכון, זה מה שהם טוענים. מה העם טוען? העם טוען שאין הצלה, זה גם מה שמשה מעביר לבורא, "ואתה לא הצלת את עמך". לא הצלת את העם, זה העם שלך, זה שאתה נותן לו תורה, שהוא צריך להגיע אליך, לדבקות בך, ומה בינתיים קורה? ההיפך. "שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה," וכתוב "עתה", זאת אומרת עכשיו אתה תראה, "[היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה.] שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים," זאת אומרת הכול חייב להיות בלחץ של כאבים כאלה, ייסורים, "אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם." עכשיו כשהם סובלים, עכשיו אני אציל אותם. כי את הכלים האלה של הסבל אני צריך.
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
קריין: 172.
"תערומות של ישראל הביא משה אל ה', ושאל משה, "למה זה שלחתני". והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם"."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
זאת אומרת, העיקר שהבורא יכול לגלות את כוח ההשפעה, כוח רוחני חזק, ולכן הוא סובב, סובב, סובב את העם, עד שהעם יתכלל, יספוג את כל הרצון לקבל שלו, ואז בתוך הרצון לקבל הזה הבורא יכול להשפיע את כוח התיקון וכוח המילוי.
שאלה: יש שלב גדול, פסח, שהוא מאוד מיוחד השנה. יש קטעים שמספרים על תקופות מסוימות, על משה, עם ישראל, שאתה מפרש אותם, וגם אמרת שאתה מתכונן לכל שיעור ושיעור בנפרד. האם אנחנו צריכים עכשיו לקראת סוף השיעור דרכך, דרך החיבור בעשירייה, להרגיש, למצוא את המנה שאתה מכין עבור התלמידים?
אני אגיד לך מה אני עושה. חוץ מזה שיש ביניכם עשיריות שאתם מתחברים, צריכים לקרוא את החומר. החומר שאנחנו כאן מביאים זה פשוט חובה לדעת אותו כמעט בעל פה. זה העיקר. הוא נכנס, הוא מתיישב בשכל, מתיישב בזיכרון, מתיישב ברגש. הוא מעורר את המאור המחזיר למוטב, מעורר קשר ביניכם כי יש חומר משותף, קשר בינינו עם הרב"ש שכתב את החומר, קשר בינינו דרך הרב"ש לבורא, וכך אנחנו צריכים לספוג את החומר. כמה שיותר ויותר לקרוא, לקרוא את הדברים האלה ממש.
אני מכיר אנשים שאפילו לא יודעים עברית והם בכל זאת משתדלים לקרוא בעברית עם תרגום על כל מילה ומילה, כי מרגישים שזה משפיע עליהם איכשהו יותר. וזה נכון.
תלמיד: כמו שאתה אומר גם הרבה פעמים, "ללעוס" את השיעור במהלך היום, האם זה להיות קשור עם המקורות?
נכון.
שאלה: כשמשה שואל את הבורא, זה נראה שכשהבורא ענה לו אז זה בונה את הכלים של משה. האם התשובה לא צריכה לבנות את הכלים של ישראל בצורה נפרדת?
משה נמצא בתוך ישראל, וזה שייך לכלים של ישראל.
אני רוצה רק להוסיף, שאם יש לכם משהו לשנות, אם אתם חושבים שאלו לא שעות נכונות לשיעורים כאלה נוספים כמו שיהיו היום בערב, אז תכתבו ואנחנו צריכים להתחשב עם כולם. סך הכול מה שאני רוצה שיהיה טוב לכולם, שכמה שיותר אנשים יוכלו להשתתף בכל השיעורים. לא חשוב לי אם זה בוקר, לילה, ערב, יום, רק שזה יהיה מקסימום נוח לכולם ולכן כך אנחנו עושים.
אנחנו תמיד עשינו שיעור לילה, מ-23:00 עד 01:00, שעתיים, אמצע הלילה שיהיה באמצע, חצות הלילה. אבל עכשיו מפני שאנחנו נמצאים בכלי עולמי כל כך גדול, ברוך ה', אז אנחנו נעשה מה שטוב לכולם, כמה שאפשר. אז כמה שפחות לשנות את הדברים, שיעור בוקר נשאר שיעור בוקר ולעומתו כל יתר הדברים אנחנו מוסיפים.
(סוף השיעור)