שיעור בוקר 13.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 746,

מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים"

קריין: אנו קוראים בספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 746 מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים".

אנחנו כרגיל נמצאים בהמשך הלימוד של איך דרך אסיפת חברים אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ונמשיך בדרכנו. העיקר הוא שבזמן ההפרעות שמגיעות לפנינו, גם בקשר, אנחנו צריכים להשתדל להישאר בקשר בין הלבבות, ושהן רק יחזקו אותנו בזה שאין עוד מלבדו, שהבורא הוא בסופו של דבר מסדר לנו את כל התנאים שדרכם אנחנו צריכים לעבור כדי להגיע אליו יתברך.

אז בבקשה, בואו ננסה בכל הכוחות הפנימיים שלנו, והעיקר בקשר בינינו, ללמוד מה אפשר לדרוש מאסיפת חברים, כמו שאנו נמצאים עכשיו.

מה לדרוש מאסיפת חברים

תשמ"ח - מאמר ל'
1987/88 - מאמר 30

"חז"ל (אבות פרק א', ו') אמרו "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות". ויש להבין, מהו הסמיכות "הוי דן את כל האדם לכף זכות" ל - "קנה לך חבר". ובספר "מתן תורה" (דף ל') כתוב שם "דענין המצוה של ואהבת לרעך כמוך, הוא בכדי להגיע לאהבת ה'". שהוא הדבקות בו יתברך. וזה לשונו "הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו למטרה הנרצית. משום שהעבודה במצות שבין אדם למקום יתברך היא קבועה ומסויימת, ואין לה תובעים, והאדם מתרגל בה בנקל. וכל שעושה מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. מה שאין כן המצות שבין אדם לחבירו הוא בלתי קבוע, ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה. ועל כן סגולתם יותר בטוחה, ומטרתם יותר קרובה", עד כאן לשונו.

ופירושו הוא, היות שהאדם צריך להגיע לזכות לבחינת השתוות הצורה, כלומר, שכל רצונו ומחשבתו יהיו רק לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. וזה נמשך מסיבת תיקון הצמצום, שענינו הוא, שמצד הבורא, שברא את העולמות, היה על הכוונה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. כמבואר בחז"ל, שהקב"ה אמר למלאכי השרת, שבריאת העולם דומה למלך שיש לו כל טוב, ואין לו אורחים.

זאת אומרת, שיש הנאה מזה שהאורחים אוכלים אצלו. אלא מטעם שלא תהיה בחינת בושה, לכן נעשה תיקון, שצריכין לקבל הנאה ותענוג על הכוונה להנות להבורא. אולם מדרגה א' הוא, משפיע עמ"נ להשפיע. והאדם צריך להנות בעת שהוא משפיע, כדוגמת הבורא, שיש לו הנאה. כמו שאמרו חז"ל (זהר, חלק א', בראשית, דף קט"ו) וזה לשונם "לא היתה שמחה לפני הקב"ה, מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבוא".

רואים אנו, שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה ביום שנברא העולם. כלומר, בזה שרצונו להשפיע היתה לו שמחה. נמצא לפי זה, אם האדם עושה מעשים דלהשפיע, ואין לו שמחה, אין כאן השתוות הצורה. הגם שבמעשה הוא משפיע, ועסק באהבת הזולת, אבל המעשה הזה צריך להיות בשמחה, כדוגמת הבורא שיש לו שמחה. אם כן חסרה כאן ההשתוות של שמחה.

לכן צריך האדם לעשות כאן ב' דברים:

א. אפילו שהגוף לא רוצה לעבוד בעניני השפעה, צריכים ללכת עמו בדרך הכפיה. אבל יש כלל, בזמן שהאדם עושה מעשים בכפיה, אין האדם יכול להיות בשמחה, היות שהיה יותר מאושר, אם לא היה צריך לעשות את המעשים. מכל מקום האדם מוכרח לעבוד על דרך הכפיה. וזה נקרא, שהוא כופה ומכניע את הרע שבו.

אמנם כנ"ל, כאן חסרה השמחה, מה שצריכה להיות על כל מעשה ומעשה דלהשפיע. ועל שמחה אין האדם יכול לכוף עצמו, שיהיה שמחה במקום שהוא מעשה של כפיה. כי שמחה היא תוצאה מזה שהאדם נהנה. ובמקום שיש הנאה, לא שייך לומר "כפיה". לכן מכפיה לא נולדת בחינת שמחה והנאה.

ב. בזמן שאנו אומרים, שצריכים לעבודת ה' שמחה, וכנ"ל, ששמחה היא רק תוצאה מדבר שהאדם נהנה. אי לזאת, היות שהאדם יכול רק לעשות מעשים של כפיה, שזה נקרא "מעשה". "מעשה" נקרא דבר שאין השכל מסכים לזה. וזה נקרא, בזמן שהאדם מתחיל לכוף עצמו, הוא נכנס בבחינת "הבא לטהר".

ומה חסר עוד. רק דבר שיעורר לו שמחה. על זה יש לפרש, שזה נותנים לו מלמעלה, שזה נקרא "מסייעין אותו". ומה הסיוע. אומר הזה"ק "בנשמתא קדישא". ובזמן שזכה לזה, כבר יש לו שמחה. נמצא לפי זה, מה שאומרים, שהאדם צריך לעבוד בשמחה, הכוונה, שהאדם צריך לעורר ע"י המעשים שעושה, את האתערותא דלעילא, שרק ע"י סיוע מלמעלה הוא יכול להגיע לבחינת שמחה, בזמן שהוא עוסק במעשים דלהשפיע.

ובאמת נשאלת כאן שאלה, בשביל מה צריכים לעשות מעשים דהשפעה בשמחה. ואמרנו, שהטעם הוא פשוט, שאין כאן השתוות הצורה. מטעם שהבורא, כשהוא משפיע, יש לו שמחה. מה שאין כן אם האדם כשהוא משפיע, ואין לו שמחה, חסר כאן בענין השתוות הצורה.

אולם יש כאן טעם יותר חמור מההשתוות הצורה. כי בזמן שהאדם בא במצב של עצבות, כלומר, שרואה שאין לו טעם בחיים, היות שכל מה שהוא מסתכל, הוא רואה שחור, הן בגשמיות והן ברוחניות, שזה דומה כמו האדם המרכיב לעינים שלו משקפיים שחורים, שעל כל מה שהוא מסתכל, הוא רואה רק שחור. האדם במצב הזה נמצא בבחינת כפירה להשגחת ה', היות שאין יכול לומר, שהבורא מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב.

נמצא, שהוא נמצא אז בבחינת חוסר אמונה. כבר אין כאן ענין של השתוות הצורה, אלא ענין חוסר אמונה, רק נמצא במצב של כפירה. לפי זה יוצא, שעל האדם מוכרח להיות תמיד בשמחה, ולהאמין למעלה מהדעת, שכל מה שה' עושה, הוא רק בבחינת טוב ומטיב. ורק אנו צריכים להאמין גם כן, שזה מה שאנו צריכים, להאמין למעלה מהדעת.

הלא לפי שכלנו, היה יותר טוב אם הקב"ה היה מתנהג עמנו בבחינת השגחה גלויה. אבל כבר דברנו מזה הרבה פעמים, שאאמו"ר זצ"ל אמר, שאין לומר, שאין הקב"ה יכול לתת הכל בתוך הכלים של קבלה, הנקרא "בתוך הדעת". כלומר, שגם הגוף הגשמי יבין, שהבורא מתנהג עם כל העולם כולו רק לטוב.

אם כן למה בחר דוקא בכלים של למעלה מהדעת. אלא שהבורא בחר הכלים האלו, שדוקא כלים האלו יותר מוצלחים, שעל ידיהם נגיע לשלימות האמיתית. שאז יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך". ואמרו חז"ל "בשתי יצריך. ביצר טוב וביצר הרע". שאז גם הגוף מרגיש את הטוב ועונג, מה שהבורא נותן להנבראים, ולא צריך אז להאמין על זה למעלה מהדעת. נמצא, שהעיקר הוא מה שדורשים, שהאדם יהיה בשמחה בעת עבודתו בעבודה דלהשפיע, בזמן שהוא לא רואה מה יהיה מזה לקבלה עצמית, הנקרא "בתוך הדעת", היות אחרת הוא נמצא בבחינת כפירה חס ושלום.

ובהאמור יוצא, שהאדם מוכרח לעבוד עבודת הקודש למעלה מהדעת, כי הם כלים המוכנים להביא את האדם לשלימותו. וכנ"ל, שרק למעלה מהדעת הוא יכול לקבל שמחה מהנהגת ה', שהיא בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא בחינת "ימין".

וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להשתדל ללכת בקו ימין, שנקרא בחינת "אמונה למעלה מהדעת", ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לבחינת אמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב.

אם כן יש לשאול, מדוע אנו צריכים ללכת גם בקו שמאל, אם העיקר הוא קו ימין. ולאיזו תועלת משתמשים עם קו שמאל. התשובה היא, בכדי שנדע בתוך הדעת, איך המצב שלנו. כלומר, מהו שיעור אמונה שיש לנו, כמה תורה רכשנו, ואיך אנו מרגישים את ה' בזמן התפלה, וכדומה.

ואז באים לידי הרגשה, איך שאנו נמצאים בתכלית השפלות, שאין למטה הימנה. זוהי הסיבה, שאח"כ, שאנו עוברים לקו ימין, יש לנו העבודה דלמעלה מהדעת. זאת אומרת, כפי שהקו שמאל מראה לנו את מצבנו בתוך הדעת, יש כאן מקום ללכת למעלה מהדעת. מה שאין כן אם היינו נמצאים תמיד בתוך קו ימין, לא היה זה נבחן לבחינת ימין, אלא לבחינת קו אחד.

כלומר, היינו חושבים, שבאמת אנו נמצאים כך. כלומר, שאנחנו היינו חושבים, שבאמת אנו נמצאים בתוך הדעת, בתכלית הגדלות. והאמת היא, שרק למעלה מהדעת אנו נמצאים בשלימות. לכן כשיש לנו ב' הקוים, אז שייך לומר, שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא קו ימין.

נמצא לפי זה, שהקו ימין עוזר לקו שמאל. כי לאחר שהוא מצייר לעצמו, שהוא כבר בשמחה, ונהנה משלימות עבודתו, וכשהוא עובר לקו שמאל, אז הוא רואה, איך שהוא נמצא בעולם שכולו חושך. כלומר, שהוא רואה ומרגיש, איך שהוא משוקע עדיין באהבה עצמית. ואין הוא רואה שום תקוה לצאת מאהבה עצמית.

ואז יש מקום לתפלה מעומקא דליבא. היות שהמצב של הימין, שהיה מצייר לעצמו, איך שהוא נמצא, בזמן שהיה מצייר לעצמו "מהי נקראת שלימות העבודה". כלומר, מה שהיה מאמין למעלה מהדעת במצות "אמונת רבו", שאמר לו ללכת במצב הזה, הגם שהשכל אומר לו, למה אתה מדמה את מצבך לאדם שכבר זכה לאמונה שלימה, בו בעת שהוא ידע בעצמו, שהוא נמצא בתכלית השפלות שאפשר להיות בעולם. כי הוא מרגיש, שהוא נמצא במצב של שפלות, שלא מתאים לאדם, שרוצה להיות פעם עובד ה'.

ואח"כ הוא עובר לקו ימין. וזה השמאל נותן לו מקום לעבוד בקו ימין. אבל צריכים לזכור, כל דבר שהוא דרך אמת, הוא קשה ללכת בו בלי יגיעה. לכן אחר ב' קוים האלו הוא בא לקו האמצעי, שזהו שנקרא "הקב"ה נותן לו הנשמה". ואז הוא בא לידי אמונה שלימה. ודוקא ע"י ישועת ה'. אבל האדם בעצמו אינו מסוגל מצד הטבע להגיע לזה.

ובהאמור נבין את ענין אסיפת חברים. בזמן שהם מתאספים, מאיזה ענין יש לדבר. קודם כל צריכה להיות המטרה גלויה לכולם, שהאסיפה הזו צריכה לתת תוצאה של אהבת חברים, שכל אחד מהחברים יתעורר לאהוב את השני, שזה נקרא "אהבת הזולת". אולם זה תוצאה. אבל כדי שייוולד הבן הנחמד הזה, צריכים לעשות פעולות, שיביאו את האהבה. ובענין האהבה יש ב' אופנים:

א. אהבה טבעית. שעל זה אין אדם צריך לתת יגיעה. והוא צריך להיזהר לא לקלקל את הטבע.

ב. שזה בא שע"י אחד עושה טובות להשני. יש בזה גם כן טבע, שהנותן מתנה להשני, הוא גורם בזה שיאהב אותו. לכן כשמתאספים קיבוץ אנשים, ורוצים ביחד לעבוד על אהבת חברים, מוטל על כל אחד מהחברים לעזור להשני, עד כמה שאפשר.

ובזה יש הרבה הבחנות, היות שלא כל אחד דומה להשני. כלומר מה שחסר לזה, אינו חסר להשני. אולם עם דבר אחד כולם שוים, שכל אחד ואחד מהחברים נצרך למצב רוח טוב. זאת אומרת, זה שאין להחברים מצב רוח, אין כולם שוים באותו חסרון, אלא כל אחד יש לו סיבה אחרת, שגורמת לו, שלא יהיה בשמחה.

אי לזאת, מוטל על כל אחד, שיחשבו עם מה הוא יכול לעשות מצב רוח טוב להשני. ולכן צריכים להיזהר, שלא ידברו דיבורים שיכולים להביא להחברה עצבות, שעם זה הוא גורם, שכל אחד מרגיש עצמו ברע. אם כן, לאחר שהוא הולך הביתה, הוא שואל לעצמו, מה הרווחתי בזה שהלכתי להחברה, בכדי לדעת, שהמצב שבו אני נמצא, הוא מצב של שפלות, ואני צריך להצטער על זה. נמצא, כאילו הלכתי להחברה, שהם יכניסו אותי למצב של עצבות. אם כן חבל הזמן. בטח יותר טוב היה, אם לא הלכתי אליהם. ובטח הוא אומר, שעוד הפעם, שאני אצטרך ללכת להחברה, אני אתן להם תירוצים, בכדי שאני אוכל להשתמט מהם.

ובהאמור יוצא, שכל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות.

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.

אבל מה האדם יכול לעשות, בו בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא במצב של עצבות, הן מצד מצב הגשמי, והן מצד מצב הרוחני. והגיע הזמן, שהוא צריך ללכת להחברה, ועוד שחז"ל אמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". היינו לומר להחברים שלו, אולי הם יכולים לתת איזה עזרה. ואם כן, איך אנו אומרים, שכל אחד צריך לעשות להחברה מצב רוח טוב, בזמן שאין לו. ויש כלל "כלום יש בנותן מה שאין בו". אם כן מה עליו לעשות, שיתן משהו להחברה, שזה יתן התרוממות הרוח להחברה.

אולם אין עצה אחרת, אלא שהאדם צריך ללכת בקו ימין. כלומר, שמטרם שהוא הולך לאהבת חברים, שיסתכל בהמאמר של אאמו"ר זצ"ל (של שנת תש"ג), ששם הוא נותן סדר, מהו קו ימין, שהוא ענין של למעלה מהדעת. ומשם הוא יקבל כח, איך כשהוא יגיע להחברה, יהיה בידו של כל אחד ואחד, פחות יותר להכניס רוח של חיים. וע"י זה כל החברה יקבלו שמחה וחזוק ובטחון.

ואסור לעורר בזמן אסיפת חברים את הקו שמאל. שרק בזמן שהאדם נמצא ביחידות, אז מותר לו להשתמש, ולא יותר מחצי שעה ביום, עם הקו שמאל. ועיקר עבודת האדם היא ללכת דוקא בקו ימין, כנ"ל (בהמאמר של תש"ג). ושני אנשים ביחד אסור לדבר בחינת שמאל, ורק ע"י זה יכולים לקבל עזרה מהחברה.

אולם גרוע ביותר הוא, בזמן שהאדם בא להחברה, ורואה שכל החברה הם במצב של ירידה, ואיך הוא יכול לקבל מהם חיזוק. אז הוא צריך לדון את כולם לכף זכות. ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הסמיכות של "קנה לך חבר" ו"הוי דן את כל האדם לכף זכות". ובהנ"ל נבין, כלומר, שבזמן שרוצה לקנות משהו מן החברה, הוא צריך לדון את כולם לכף זכות. אז יש מקום, שהוא יכול לקנות מהחברים, שיעזרו לו בעבודה. משום שיש לו ממי לקבל. מה שאין כן בזמן, שהוא רואה, שהוא עומד משכמו ולמעלה מכל החברה. ממי הוא יקבל. ועל זה באו חז"ל ואמרו "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

נמצא, שעיקר מה שהאדם צריך לבחינת "קנה לך חבר", לעבוד באהבת הזולת, שע"י זה יכולים לבוא לזכות לאהבת ה', כנ"ל. אבל החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול. ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג ענין זה.

זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.

כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.

וענין של השגת הרוממות, יש להשיג דוקא ע"י חברה. וזהו כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"א). ושם הוא מדבר בענין בין תלמיד להרב. ואותו דבר הוא בעיקר לגבי רוממות ה'. וזה לשונו "כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה משהו. אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".

אולם מה על החבר לעשות אם הוא צריך לעזרה מהחברים. וכנ"ל אמרנו, שאסור לספר באסיפת החברים דברים רעים שמביאים לידי עצבות. תשובה על זה היא, שהאדם צריך לספר לאיזה חבר, שהוא יותר קרוב ללבו. והחבר הזה מדבר עם החברה, שלא בזמן הקביעות של אסיפת חברים. כלומר, הוא יכול לדבר עם כל החברה ביחד, אבל לא בזמן אסיפת חברים הקבוע. אלא יכול לעשות אסיפה מיוחדת לטובת החבר, הנצרך לעזרה.

ובענין "קנה לך חבר" יש לפרש ענין "קנה" פירושו, שצריך לשלם לו, וע"י התשלום הוא קונה אותו. ומהו משלם לו. יכולים לומר, שענין תשלום מקבלים תמורת יגיעה. כלומר, שיש לפעמים, שאדם רוצה לקנות, למשל ארון יפה, ששוה נגיד אלפיים דולר. והוא אומר להמוכר, היות שאין לי כסף לשלם, אבל שמעתי שאתה מחפש פועל, שיעבוד אצלך חצי חודש. לכן תמורת תשלום כסף עבור הארון, אני אעבוד לפי מה סכום כסף, שאני צריך לשלם לך. ובטח המוכר יסכים. רואים אנו, שתשלום יכול להיות ע"י תמורה.

כמו כן אצלנו באהבת חברים. בזמן שהאדם צריך לדון את החברים לכף זכות, זהו יגיעה גדולה, ולא כל אחד מוכן לזה. ויש לפעמים מצב יותר גרוע, היינו שיש לפעמים, שאדם רואה, שחבירו מזלזל בו. ועוד יותר מזה, כי שמע עוד לשון הרע, כלומר ששמע מחבר אחד, שהוא אמר עליו, שהחבר הזה, הנקרא, פלוני, אמר דברים, שלא יפה שחברים ידברו אחד על השני. והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה מאוד. נמצא, ע"י היגיעה הוא נותן תשלום, שעוד יותר חשוב מתשלום של כסף.

אולם אם האדם מדבר עליו לשון הרע, מאיפה יקח החבר שלו כח לאהוב אותו, הלא בטח שהוא שונא אותו, אחרת לא היה מדבר עליו לשון הרע. אם כן מהי התועלת, שהוא יכניע עצמו וידון אותו לכף זכות.

התשובה היא, שענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני.

לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל.

וזה נקרא "קנה לך חבר", שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.

התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.

אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב להגוף.

ובהאמור יוצא, שמוטל על כל חבר, מטרם שבא לאסיפת החברים, לחשוב מה הוא יכול לתת להחברה, בכדי להרים את רוח החיים שבה. ובזה אין הבדל בין "עני בדעת" ל"עשיר בדעת". היות שהמחשבה מה שהוא חושב, הגם שאינו יודע שום דבר, עליו להתפלל לה', שיעזור לו. ולהאמין, שה' הוא שומע תפלות."

תודה רבה לקריין, וודאי שלרב"ש, לבעל הסולם, ולכל המקובלים שפתחו לנו את הדרך, ועכשיו אנחנו יודעים איך לארגן את החברה, איך להעמיד את עצמנו, כל אחד כלפי החברים. וכך אנחנו משנים את התפיסה שלנו, ובמקום העולם הזה האגואיסטי הקטן, אנו מגלים עולם רוחני נצחי ושלם. נשתדל לקבוע בינינו יחסים כאלו, כל אחד כלפי הזולת, כלפי האחרים.

שאלה: מה זה לדון את החברים לכף זכות?

לדון את החברים לכף זכות זה שכל מה שאני רואה ושומע מהם יכול להיות לא נכון. אבל בשבילנו עיקר ההתרשמות מהחברים היא על ידי הראיה והשמיעה. אז אני לא מאמין לחושים שלי, אלא מקבל למעלה מהדעת, לא העיניים רואות והאוזניים שומעות. אלא החברים שלי נמצאים ביחס לבורא, במסירות לדרך ולמטרה, ולכן אני מתייחס אליהם כמו לגדולי הדור, ואני הקטן בעצם חי מזה שאני מוריד את עצמי, מכניע את עצמי כלפיהם.

שאלה: כשאני נותן מתנה, או כשאני מעלה את מצב רוחו של החבר, איך זה מכוון את החבר למטרה?

דרך הבורא.

תלמיד: כלומר הבורא בצורה אוטומטית נכלל בפעולה שלי, או שאני צריך להכין משהו מבעוד מועד, כביכול לחשוב על זה מראש?

לא. אתה פועל באופן כזה שהבורא יופעל, ישפיע ויפעל על החברים. אתה בעצמך לא יכול לפעול על החברים, להשפיע עליהם. אבל בזה שאתה רוצה לעזור להם, להתחבר למאמצים שלהם, בזה אתה כאילו מבקש מהבורא שיעזור להם בעבודה שלהם, בתיקון שלהם, ואיתם יחד גם אתה עובר תיקון.

תלמיד: אז הפעולות חשובות, לא רק המחשבות אלא גם הפעולות?

כן, העניין הוא שאנחנו עדיין נמצאים בדרגה כזאת שהפעולות והמעשים שלנו הם לא אותו דבר, ולכן הפעולות חשובות.

שאלה: כתוב כמה פעמים במאמר על העבודה בקו ימין, בקו שמאל, ושהאדם מגיע לעבודה בקו האמצעי. מה הצורות האלה של עבודה בקבוצה?

עוד נלמד על זה, לא פשוט להסביר את זה במשפט אחד. אבל יגיע הזמן, ואנחנו נבין בצורה מהירה ופשוטה מה זה אומר לעבוד בשלושה קווים. בקו חיובי, בקו שלילי, ובחיבור ביניהם.

תלמיד: אז שכשאנחנו עובדים בקו ימין, כמובן אנחנו לא מבקרים את הקבוצה, אנחנו מעלים את חשיבות המטרה. ומה זה הקו האמצעי, זה מין ערבוב בין שניהם?

"קו אמצעי" זה כשאנחנו משלבים את שני הקווים, ולוקחים את האמצע ביניהם. כלומר עובדים גם ברצון לקבל, גם ברצון להשפיע, ומעבירים את כל זה דרכנו, כלפי החברים ולבורא.

שאלה: מה הביטוי של אהבת הרב מצד התלמיד?

"אהבת הרב", כלומר כל אדם שאתה מחשיב יותר מעצמך. יוצא שאם אתה מתייחס נכון לחברים, כל אחד מהם כלפיך נראה כרב.

שאלה: כתוב במאמר שהאדם הולך הביתה ושואל את עצמו מה הרווחתי בזה שהלכתי לחברה. מה אנחנו מרוויחים מזה ששואלים את השאלה הזאת?

אנחנו צריכים להבין שכל דבר שאנחנו מקבלים מהחברה, חיובי או שלילי מקדם אותנו בדרך. זה לא מפיל אותנו, אלא דווקא מקדם אותנו בדרך, אפילו אם זה נראה לנו הכי שלילי, וכאשר נתייחס כך להתרשמויות שלנו מהחברה, תמיד יהיה לנו מקום להתקדמות.

שאלה: במאמר נאמר שלא צריך להיות בשמאל יותר משעה ביום. והאמת שכבר הרבה זמן אני לא מצליח להחזיק בימין יותר משעה, וכל שאר העשרים ושלוש שעות אני רק בשמאל, ורואה שחור. מה העצה?

העצה היא לחשוב למה אתה מרגיש כך, ממי אתה מקבל את ההרגשה הזאת, ואיך אתה צריך באמת להתייחס למה שאתה רואה בעולם. האם אחרי הביקורת הזאת אתה עובר משמאל לימין, מביקורת ושלילה וכן הלאה, דווקא להודיה על כך שאתה מרגיש שהעולם נמצא בידיו הנאמנות של הבורא.

שאלה: איך להכניס רוח חיים בקבוצה אם המהות הפנימית שלי נמצאת בירידה, אולי יש איזה תרגילים?

כמובן שיש תרגילים. אם אתה נמצא בנפילה ביחס לקבוצה אז אתה צריך להשתדל לבטל את עצמך ולהיות בקבוצה כמו אדם קטן שיכול לצמוח רק מזה שהוא לומד מאחרים. תשתדל, אתה צריך להעביר את עצמך בכוח דרך התהליך הזה.

תלמיד: אולי קנאה או דוגמה יכולים לעזור?

תסתכל על חברים אחרים ותראה איך הם עובדים, הבורא בטוח ייתן לך דוגמה ואתה תוכל לממש אותה אם תרצה.

שאלה: הילד המתוק הזה זה מצב הקטנות שאנחנו צריכים לבנות?

כן.

שאלה: בהמשך לשאלה לגבי הקו האמצעי, האם אפשר להגיד שהעבודה למעלה מהדעת ובקו האמצעי היא אותו דבר?

באופן כללי כן, לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: בחלק הראשון דובר על שמחה, האם אפשר להגיד ששמחה היא קריטריון שעל ידו ניתן לבדוק האם אני באמת עובד בלמעלה מהדעת?

כן, כמובן. אם אדם שמח אז כנראה שהוא באמונה למעלה מהדעת, כלומר מדובר על אדם שנמצא בעבודה רוחנית ואז העבודה שלו היא תוצאה של הבנה נכונה של המצב שהבורא מציג לפניו.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם יכול לעורר את קו שמאל רק ביחידות ולא יותר מחצי שעה ביום, ואסור לעשות את זה בחברה, בחברה צריך לעורר קו ימין בלבד.

כן. את קו שמאל אנחנו בכל זאת צריכים כי ממנו והלאה אנחנו מתחילים לעבוד בתפילה, בשינויים בחברה. אבל באיזו מידה אנחנו צריכים אותו? רק כדי להיוודע שיש בנו עדיין תכונות ויחסים שצריכים לתקן. אבל ברגע שאנחנו רואים אותם, גמרנו, אנחנו סוגרים איתם חשבון ומתחילים לעבוד על התיקון שלהם.

תלמיד: איך לעורר במידה נכונה קו שמאל בחברה ביחד, כך שזה באמת יהיה מועיל ולא יקלקל?

אנחנו לא מעוררים בחברה קו שמאל ביחד, כי אנחנו לא בטוחים שיהיה לנו כוח להתגבר על זה. אלא כל אחד ואחד מעורר לזמן קצוב את קו שמאל, כמו שרב"ש אומר חצי שעה ביום, ומתגבר עליו גם ביחידות, בלסמוך על החברה, אבל לא שהוא לוקח איתו לקו שמאל עוד חברים. להיפך, אסור לנו להראות לשני את קו שמאל.

תלמיד: מה זה נקרא לעורר קו שמאל? אם נגיד שיש איזו הצעת ייעול, או ביקורת בונה, זה גם נקרא קו שמאל?

אתה נותן לזה כאלה שמות, "ביקורת בונה". בני האדם הרגילים תמיד רוצים לתת שמות כאלה להצדקה. אין דבר כזה, אם הבורא הוא טוב ומיטיב ושולט על הכול, ברור שאם הוא מעורר בנו קו שמאל ומצבים שליליים, זה אך ורק כדי שאנחנו נתרגל לראות את הדברים האלה בצורה נכונה, כגילוי החסרונות שאותם אנחנו צריכים להפוך לבנייה.

שאלה: האם העבודה בקו ימין היא תמיד למעלה מהדעת, ובקו שמאל היא תמיד בתוך הדעת?

כן.

תלמיד: האם המדידה שלנו ביחס לדעת מגדירה באיזה קו אנחנו נמצאים?

כן. הכול נכון.

תלמיד: אז איך לעבור מקו שמאל לקו ימין בצורה חלקה ומהירה?

להבין שאת קו שמאל שיש לנו הבורא נותן לנו בכוונה, כך הוא מעורר בנו רצון לקבל, כדי שאנחנו נדע, נלמד, נתרגל איך לצאת מזה. זו בעצם העבודה שלנו, כל הזמן להצדיק את ההשגחה העליונה.

שאלה: למה לדון לכף זכות את החבר שמזלזל בי נקרא "אתערותא דלתתא"?

כי בזה אתה מעורר את הבורא שיתקן את החבר שלך.

שאלה: איך ללמוד להצדיק חברים שאני חש כלפיהם שנאה?

צריכים להשתדל עוד קצת ועוד קצת להתרגל להתייחס אליהם באהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז תוכל לתקן את כל קו שמאל שיש לך כנגדם.

שאלה: אני יכול לתאר את המצב של לראות את כולם גדולים ממני, אבל עדיין יש מניעה גדולה שאינה מאפשרת לי לעשות את זה בפועל, מה לעשות?

להשתדל בכל זאת לעשות את זה בכל מיני מקרים ואתה תראה שזה פשוט. צריכים קצת התגברות בהתחלה, זה הרגל שנעשה לטבע שני ועוד.

שאלה: אם אני אוהבת את החברות שלי בעשירייה כמו אמא שלהן, האם זה אומר שאני מתייחסת אליהן כמו גדולה מהן או כמו קטנה מהן?

זה טוב. אם כל אחת תתייחס כך לחברות, זה טוב.

תלמיד: האם זה נקרא שאני מתייחסת אליהן כמו גדולה מהן או כמו קטנה מהן?

יכול להיות שכך זה נראה מלכתחילה, אבל אחר כך זה לא יורגש, כי אנחנו רואים שהילדים ביחס שלהם לגדולים מנהלים את הגדולים. אז מי כאן גדול ומי הקטן? אומרים שהילד הקטן ביותר במשפחה הוא ראש המשפחה.

שאלה: איך מרגישה ההרגשה של רוממות הבורא?

אני לא יכול לדבר על הרגשה כי זה דבר שמסור להרגשה, ללב. מה שאני כן יכול להגיד, שתתארו לעצמכם מצבים דומים, הרגשות דומות ותרגישו, תלמדו דבר מדבר.

שאלה: כתוב במאמר שהזוהר הקדוש אומר שהסיוע שהאדם מקבל הוא "נשמתא קדישא". איך אנחנו יכולים להשיג את הנשמה הקדושה?

איך אנחנו יכולים להשיג נשמה קדושה? זו כל העבודה שלנו. נשמה קדושה זה נקרא הרצון לקבל שהופך את עצמו מאהבה עצמית לשנאה לעצמו ולאהבת הזולת, וכך מגיעים כבר לתיקון השלם.

שאלה: איך נוכל לפתוח דף חדש בעבודה, בלימוד?

לפי ההחלטה שלנו. ברגע שאני מבין שאני חייב לקבוע קו חדש בחיים, אז אני מחזיק את ההחלטה הזאת בכל רגע ורגע, בכל מאמר, בכל מקרה, בכל יחס כלפי החברים, כלפי הקבוצה וכן הלאה. את זה אני צריך לעשות, ואז אני מחליט, מה אני צריך לשנות כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי המורה, כלפי הבורא ומשתדל לעשות זאת בצורה עקבית.

שאלה: מה ההבדל בין עבודה למעלה מהדעת לבין עבודה בשכר ועונש?

שכר ועונש יכול להיות בכל צורה, בכל דרגה ובכל אופן של עבודה גם בשביל הכי נמוכים, הכי גבוהים - בכל צורה. כך שעלינו קודם כל להבין איפה אנחנו נמצאים. איזה בקשות יש לנו, איזה דרישות יש לנו לבורא, לעצמינו, לטבע שלנו, לקבוצה ואז נוכל לדעת איפה אנחנו נמצאים ולאבחן את המצב שלנו ביחס אליהם.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו מדברים על עבודה בג' קווים, אנחנו קוראים לזה "אברהם, יצחק ויעקב". למה לאנשים האלה היו תכונות כאלה?

קודם כל אלה לא אנשים, אלה כוחות רוחניים - קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי. וזה שהכוחות האלו היו בבעלות של אנשים זה אומר שהאנשים האלה, כתוצאה מהעבודה הרוחנית שלהם, הגיעו למצב שהם היו בשליטה ובבעלות על שלושת הקווים האלה. זאת אומרת, יכלו לייצב בעצמם את הקווים האלה.

שאלה: דיברת עכשיו על המצב וזה פחות או יותר נתן תשובה מה ההבדל בין העבודה שנעבוד תמיד לכיוון קו הימין. הקו האמצעי זה שכר על זה שאנחנו עובדים בקן ימין, כך שאנחנו עוברים למצב של הקו האמצעי. האם הקו האמצעי זה שכר שאנחנו מקבלים מהבורא, איזה פרס כתוצאה מהעבודה בקו הימין?

אני לא אוהב לענות על שאלות כאלה. כי אנחנו מתחילים לדבר בצורה גראפית או גאומטרית ולא בצורה טבעית של רגשות. ולכן בואו אנחנו נעזוב קצת את קו ימין, שמאל, אמצע, כל ההגדרות האלו שאנחנו לא כל כך שולטים בהם. צריכים תמיד לזכור את ההגדרות. עוד מעט אנחנו נגיע אליהם בצורה יותר חיה.

שאלה: הפיסקה שהוא אומר שהוא הולך הביתה ושואל את עצמו, מה הרווחתי בזה שהלכתי לחברה. מה לעשות אם התשובה לשאלה הזאת היא שלילית, אם אני לא מרגיש שאני הרווחתי משהו מהחברה?

החברה לא נתנה לך הזדמנות להשפיע?

תלמיד: כן, אני כן קיבלתי הזדמנות.

כן. אז מה אתה מתלונן אם נתנו לך הזדמנות להשפיע ולהתקדם בעבודה רוחנית?

תלמיד: האם אני צריך תמיד לענות בצורה חיובית לשאלה? אבל איך בזמן ישיבת חברים, אם יש לי מחשבות שאולי גם החברים האחרים כשיחזרו הביתה גם יחשבו שהם לא קיבלנו משהו מספיק מהחברה?

אז כל אחד שישמע מה צריך לעשות. קודם כל חשבון כללי, למה אנחנו מתקדמים, מהי מטרת החיים, מטרת הבריאה, מה זה נקרא להיות דומה לבורא שזו המטרה שלנו. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"¹. מה אז אנחנו צריכים לדרוש מאיתנו? לרכוש כוח השפעה. כשאני מגיע הביתה אחרי פגישה עם החברים, אז אני צריך לשקול, האם אני קיבלתי הזדמנות להשפיע ולא השתמשתי בה או קיבלתי הזדמנות להשפיע והשתמשתי בה ומהי מטרת היגיעה שלי, מטרת העבודה שלי.

שאלה: במאמר מדובר על זמן שמוקדש לישיבת חברים. עד כמה הגישה הזאת קובעת דווקא כלפי ישיבת חברים או שהוא צריך לפעול כך כל הזמן?

האם אנחנו צריכים בזמן מוגדר לעסוק בהתקרבות עם החברים?

תלמיד: דווקא לפי העיקרון של המאמר הזה.

למה לא? אנחנו צריכים לעבוד לפי הזמנים. עכשיו אנחנו מפעילים כאלה מחשבות ורצונות ואחר כך מחשבות ורצונות אחרים, אנחנו צריכים להתרגל לזה. זוהי העבודה הרוחנית שקורת לפי עקרונות מסוימים, לחצים מסוימים, בהתאם לתנאים מסוימים.

שאלה: כשאני רוצה להצדיק חבר, אז אני מנסה לשכנע את האגו שלי בשביל שהוא בצורה הגיונית יצדיק את החבר. אבל האם זו לא הצדקה אגואיסטית, הצדקה שהיא כן באיזה תנאי?

אני צריכה להסביר לחבר מה צריכה להיות הצדקה בעבודה הרוחנית, במה שאני שם עושה לפי הקריטריונים, לפי החוקים שלנו של עבודה רוחנית. שהוא יראה את זה, יבין את זה, אני אעזור לו - פעם אחרת הוא יעזור לי.

שאלה: אני צריכה לשכנע את האגו של עצמי שאני אומרת דברים טובים על החבר. אבל האם זה לא משהו כאילו מותנה שאני לא באמת מרגישה כך ואז אני יוצרת התניה שזה לא אמיתי?

תראי את זה ותעשי כך, כן. כמו כל אדם שנמצא נגיד במחקר, בחקירות, בכל מיני דברים, הוא צריך לקבל צד אחד של ההסתכלות וצד אחר של ההסתכלות, ששניהם נמצאים בניגוד זה לזה.

תלמידה: זה כאילו בסדר אם אני לא מרגישה ככה, לתחמן את האגו שלי או לשקר לו בכוונה, במודע?

אולי כדי ללמוד את המצב. כמו חוקר במשטרה או באיזה מקום.

שאלה: חבר עונה בסדנה שכולכם אגואיסטים, מכיר את הטבע שלכם. אתם מספרים שאתם בחיבור בבורא. האם אתם לא משקרים לעצמכם, האם זה מעורר שחבר מעורר קו שמאל?

זה נחשב שהוא לא מאפשר לחברים שלו להתרומם, להתעלות מעל המצב שבו הם נמצאים.

שאלה: איך צריך לגשת לזה?

לדבר על זה. אנחנו צריכים לראות את המצב האמיתי שלנו ואת המצב שאליו אנחנו צריכים לשאוף ולהשתוקק.

שאלה: איזה עצה יש לך בשביל אדם, העשירייה או הכלי העולמי, כדי שנוכל יותר לעלות את הרגישות שלנו, כי כל כך הרבה דברים קורים פה בשיעור בוקר הזה ובכלל בחברה?

לעלות את חשיבות המטרה ולא לתת ללשון הרע להיות באוויר של המרכז שלנו ובכלל בשום מקום. כי אתה בזה הורג את החבר, ובוודאי שאתה פי כמה וכמה קובר את עצמך וכך אתה ממשיך עד סוף החיים כבר מת.

שאלה: כתוב במאמר, "כמו כן אצלנו באהבת חברים בזמן שהאדם צריך לדון את החברים לכף זכות" והלאה "והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה מאוד. נמצא, ע"י היגיעה הוא נותן תשלום, שעוד יותר חשוב מתשלום של כסף." מהו התשלום ולמי?

התשלום הוא בזה שאני מתחיל לכבד את החבר, להעריך אותו, לעלות אותו בעיני לעומת מה שהיה קודם, כשלא הערכתי אותו ומעלה אותו, והייתי מזלזל בו. אז זה התשלום שאני נותן לו.

שאלה: המצבים האלה שכל אחד עובר בדרך, הם נמצאים גם בעשירייה, אנחנו רואים למשל שיש נטייה טבעית של חלק אנשים להביא יותר שלמות, אחרים מביאים יותר חסרונות, כל אחד מביא את הגוון המיוחד שלו לפי הטבע שלו. איך אנחנו ממנפים את זה לעבודה בהתכללות ביחד?

כל אחד באופן פרטי, אישי, אינדיבידואלי צריך להוציא את עצמו מהביקורת ולהזדהות עם הבורא. על מה הוא עושה ביקורת, ממה סך הכל הוא לא מרוצה, מזה שהבורא סידר לנו עבודה כזאת. אבל אם הוא ממשיך, הוא חייב להמשיך לפי התנאים של הכוח העליון, של הטבע העליון, העולם העליון. הוא לא יכול כמו ילד קטן להגיד, "לא רוצה" ולהתנהג בקפריזות, כי זה לא יעזור בכלום, רק יקלקל את הדרך לאחרים ולעצמו ודאי פי כמה.

לכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולעזור אחד לשני, כי לכל אחד יש מצבים כאלו. וצריך לעזור שתהיה לנו חגורת ביטחון, ולא נצא בלשון הרע נגד העבודה שלנו, נגד חיי החברה שלנו וכן הלאה. אין מה לעשות.

למה אנחנו לומדים כל כך בקפדנות את מאמרי הרב"ש? כי שם כתוב הכול. האדם ישב וכתב משך עשר שנים מה אנחנו צריכים לעבור, אז שימו לב למה שהוא כתב לכם.

תלמיד: כשאנחנו בישיבת חברים ההנחיה מאוד ברורה איך לנהוג ואנחנו רואים שבאופן טבעי יש כאלה שמביאים רוב בזמן שלמות לעשירייה וכאלה שרוב הזמן מביאים חסרונות. איך להתכלל מזה, שתהיה עבודה נכונה בכל רגע?

כשכולם רוצים וכל אחד מנקודת העבודה שלו רוצה להגיע להשלמה, גם בתוך עצמו כשהוא אוסף מהחברה את כל הנקודות, וצריך כביכול להגיע לנקודה המרכזית שלו, וגם כשכולם יחד בחברה רוצים להגיע למרכז הרוחני של החברה. זאת אומרת אנחנו מחוברים יחד, תומכים יחד זה בזה ונמשכים יחד קדימה, עד גמר התיקון.

שאלה: זאת אומרת לראות שדרך העשירייה הוא מביא כל רגע את הדבר הנכון, לא משנה מה שבא, זה הדבר הנכון להתקדמות.

להתקדמות זה נכון, אבל אנחנו צריכים להחליט מה נכון להתקדמות. נאסוף את זה ונעשה סיכום של המצבים האלה, מהי הנקודה הנכונה להתקדמות הבאה, וככה מנקודה לנקודה אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

שאלה: איך להבדיל בין לשון הרע לבין בירור החיסרון, היכן אנחנו מבררים את החיסרון והיכן זה כבר לשון הרע.

יש לך ילדים?

תלמידה: כן, שניים.

כמו שאת מוכנה כלפיהם לרדת על הברכיים רק כדי להיטיב להם, כך את צריכה להתנהג כאן. לא להוציא לשון הרע, לא לעשות מעצמך גדולה, כמו שאת עושה כלפי הילדים, אלא להיפך, את מתקרבת אליהם כאילו על הברכיים, לרמה שלהם.

תלמידה: כך גם בקבוצה אנחנו צריכים לשים לפנינו מטרה, את החיבור המשתף שלנו ולהתבטל כמו כלפי הילד.

כן תלמדי, כמו שאת מתנהגת כלפי הילדים, אותו דבר תעשי כלפי החברים.

שאלה: לפעמים אתה משחרר אמירה כמו, "אתם ג'נטלמנים" ואז זה מעורר בחברה נטייה להוריד כפפות ולדבר בצורה יותר גלויה וישירה אחד לשני, כביכול מעורר את קו שמאל. למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר, "אתם ג'נטלמנים"?

שאתם צבועים זה לזה.

שאלה: נראה שיש שני סוגי עבודה. כשאתה כופה את הרע שבך, וכשאתה כופה את הפעולות שלך. לכפות את הפעולות אני יכול להבין, אבל לכפות על הרע שבי זה משהו שאני אף פעם לא מצליח לעשות. איך כופים על הרע שבי את העבודה הנכונה?

בהצטרפות לחברים. רק פטנט אחד אני רואה כאן.

תלמיד: ההצטרפות לחברים זה מובן, אבל אני כל הזמן רק מגלה בי את הרע.

תתקרב לחברים ותגלה מה מפריע לך בזה וזה נקרא רע.

תלמיד: אחרי שאני מגלה את הרע, אחרי שעבדתי עם החברים, אני לא מצליח לעבוד נגד זה, לעשות פעולות אחרות.

תצטרף לחברים. תשייך את עצמך אליהם וכך תתקדם.

תלמיד: כאדם מתחיל בעבודה לכוף עצמו, הוא נכנס לבחינת הבא להיטהר, ואז הוא מסייעין אותו וזה אומר נשמתא קדישא. מה זה הסיוע הזה שהוא מקבל?

הוא מקבל כוח עליון. נשמתא קדישא זה כוח העליון, נשמה הקדושה.

שאלה: שמעתי ממך עכשיו אזהרה חמורה מאוד לגבי הנושא של לשון הרע, וגם בעבר שמענו הרבה פעמים. אנחנו מכירים את הפסוק "הבא לטהר מסעיין לו, הבא לטמא מטמאים אותו", כלומר הכול לפי הרצון, הבורא תמיד ממלא את הרצון. איך אנחנו, שאנחנו רצון ליהנות, נפיק הנאה מהצדקת הבורא ולא מהרשעת הבורא, מהרשעת החברים? איך נגיע לחיסרון הנכון הזה?

אני צריך כל הזמן לבדוק מה אני רוצה, כלומר מה הלב שלי דורש, זה מה שאני רוצה. הרצון שלי כל הזמן פועל, ואם הרצון הוא לא טוב, לא כשר בוא נגיד, אז אני דורש מהבורא דברים לא טובים שהם הפוכים ממטרת החיים, ויוצא שאני מתרחק מהמטרה. לכן עליי לראות מה הרצון שלי דורש מהבורא, כי הוא תמיד נמצא בטענה.

תלמיד: בדיוק, זו השאלה, איך נשיג רצון לא להיות בטענה אלא דווקא להצדיק את הבורא בגלל שהוא טוב ומיטיב? הרי הטבע שלנו הוא בדיוק להיפך, איך אנחנו מחליפים את זה?

קודם כל לא אנחנו מחליפים אלא הבורא מחליף את זה, והוא מחליף אם אנחנו מבקשים. אני מודד את הרצון האמיתי שלי לעומת מה שהבורא כנראה רוצה ממני, אני רואה את הפער ביניהם ועל זה אני מבקש תיקון. שיבוא המאור המחזיר למוטב ויתקן אותי כך שהרצון שלי יהיה בדיוק כמו רצון הבורא.

שאלה: למדנו עכשיו לא להתעסק בצד שמאל בכלל, כך כתוב. לעומת זאת אתה אומר לנו שאנחנו צבועים, וזה משפט קשה מאוד. למה אתה מתכוון צבועים ואיך אפשר לא להיות צבועים?

לאט לאט, על ידי זה שאתה מבקש מהבורא לברר את המצב, אתה מתחיל לראות עד כמה אתה, במצב שלך, לא תואם לשום מצב רוחני, נמצא פחות מכל הרוחניות. ואז אתה מתפלל, מבקש לשנות את עצמך.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מחבקים זה את זה, ואתמול למדנו שצריך תמיד לראות את החברים בגדולה שלהם, כמלאכים. איך נעשה תיקונים פנימיים אם כל הזמן רק נלטף את החבר ונגיד לו כמה הוא גדול, נביא לו קפה, ועוד? איך אפשר לבצע עבודה כדי שנעשה תיקון פנימי ולא רק חיצוני?

תיקון פנימי יכול לעשות רק הבורא, אף אחד מכם, לכן צריכים לבקש מהבורא. לא שאתה מסתכל על החבר ומצפה שהוא ישתנה או שאתה תשתנה, אלא צריכים כל הזמן להיות קשורים לבורא וכל הזמן בבקשה אליו.

אתם לא מתארים נכון את המערכת. הבורא נמצא במרכזה ובראשה של המערכת והוא הקובע את הכול. לכן כל השינויים שאנחנו רוצים שיקרו או לא רוצים שיקרו, אנחנו צריכים לפנות אליו ופשוט לדרוש "תעזור לי, תסביר לי, תכוון אותי, איפה אני טועה, איפה אני לא טועה, תן לי יותר אפשרות להתמצא במה שאני נמצא".

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות צעד כדי שהבורא ישמע אותנו והבקשה תתבצע? האם אנחנו צריכים לעשות משהו בעשירייה כדי שהבורא ישתף פעולה?

אתם צריכים להתפלל. כל אחד וכולם יחד לבקש מהבורא שיעזור לכם להתקדם.

תלמיד: איך צריכים להתנהג אחד כלפי האחר בעשירייה במצב הזה?

שאני אספר לך עכשיו על כללי התנהגות של החברים בעשירייה? חשבתי שיש לך את זה בטלפון ואתה קורא את הכללים האלה יום יום.

תלמיד: האם להמשיך ללטף את החברים או להתחיל להיות קצת חוצפן? איך צריך להתנהג בעשירייה?

בעשירייה אתה צריך להתנהג כך שבך תלוי עכשיו אם יהיה קשר בין החברים או לא יהיה. אם יהיה קשר, אז אנחנו יכולים להתקדם הלאה. אם לא יהיה קשר, אז אנחנו חוזרים אחורה. אין מצב יותר גרוע מלא לתת כוחות להתקדמות יחד בעשירייה.

שאלה: האם התשובה לתפילות שלנו היא הסרת ההסתרה?

גם כן. אנחנו רוצים ללכת בדרך בעיניים פקוחות.

שאלה: ביחס לחצי שעה בקו שמאל. האם אפשר לייחס את זה לעץ הדעת שהתגובה האינסטינקטיבית שלנו תמיד תהיה מתוך הדעת ואנחנו צריכים למשוך את עצמנו מהר מאוד למעל לדעת?

כן. יכול להיות.

שאלה: איך אתה ממליץ שהנשים יתייחסו זו לזו, האם להוריד כפפות ולהגיד דברים של קו שמאל או לא?

בשום פנים ואופן לא. לפתוח את היחסים רק לקו חיובי, אבל גם בזה לא להגזים כי זה דוחה אם זה לא אמיתי. אלא ככל האפשר להיות בחיבור חיובי ואותו לקיים ולפתח.

שאלה: הבנו שתפילת הרבים היא הדבר הכי חשוב. אם אנחנו מוציאים את זה לפועל ומתפללים ברבים, מה להוסיף על זה? על מה אנחנו צריכים לשים לב?

שהתפילה הזאת תהיה מדויקת, ועד כמה אנחנו בכל הלב מרגישים את החסרונות האלה שרוצים להיתקן, כל זה שיהיה בתוך התפילה. "תפילת רבים" היא שרוב העשירייה או כל העשירייה רוצה לפנות לבורא ולחייב אותו שיתקן משהו דחוף, משהו אמיתי, ככל האפשר, ואת זה אנחנו מעלים אליו.

תלמיד: האם אתה חושב שאנחנו יכולים להוסיף מאמצים? אני מדבר מהחסרונות שלי. אנחנו לומדים את המאמר הזה והוא מאוד יפה, אם אני מצליח להבין את הרוממות שלו, אבל אנחנו כל הזמן הולכים לאיבוד בפרטים ולא מצליחים לדפוק על הנקודה העיקרית.

הנקודה העיקרית שלנו היא תמיד חיבור לבורא בתפילה משותפת, בחיסרון משותף. חיסרון של אחד לא עובד אלא לפחות שניים, ואם זו עשירייה, אז הבורא עושה את זה בשמחה. תכתבו את כל החסרונות בעשירייה, ותראו מהו החיסרון שהוא כקו אדום לאורך עשרה דפים שכתבתם, ואותו חיסרון שמורגש בכולם להתפלל עליו שהבורא יתקן.

שאלה: איך לדאוג לכך שהחברה תימצא כל הזמן במצב רוח טוב, מצב רוח של חיים, כמו שכתוב במאמר?

להראות לה שאנחנו לומדים מאמרים חשובים, שאנחנו עושים עבודה חשובה. חשיבות המטרה זה מה שחסר לכל אחד שיש לו מצב רוח לא טוב. לזה אני צריך להגיע, לחשיבות המטרה, ואז לא יהיה אכפת לי אם אני חי או מת, נמצא בכל מיני מצבים, העיקר שאני קשור לעבודה הנכונה, להתקדמות לנצחיות, לנקודת החיבור עם הבורא.

שאלה: אם חבר מספר כמה שהעבודה קשה, וזה קשה להתחבר, ואנחנו נמצאים בטבע אגואיסטי, זה גם משהו שמקלקל לעשירייה?

כן. רצוי לעשות את זה בצורה שתיכף ומיד מרגישים את הצורך בתיקון ומיד יש לנו תיקון ואנחנו כבר עוסקים בו. לא עוזבים באמצע איזו ביקורת ונשארים בהרגשה שלילית.

תלמיד: אז צריך לתת לו דוגמה כנגד, ממש דוגמה הפוכה או שפשוט לדלג על זה עד שזה יעבור לו?

לא לתת לו דוגמה הפוכה. הוא כבר מראש מכין את ההסבר שלו, את הפתיחה שלו בזה שפותחים דברים שליליים, כנגדם דברים חיוביים ואיך ניגשים על פי דברים שליליים לדבר חיובי. אחרת בכלל לא נוגעים בדבר שלילי. רק לצורך השגת הדבר החיובי על פניו.

תלמיד: אז איך להכין את עצמו שיהיה הכי הרבה תועלת לכל החברים?

כמו שאני עכשיו כבר אמרתי.

שאלה: בכל הנושא למעלה מהדעת, בהתחלה הוא מכוון אותנו שצריך להגיע לתפילה מעומקא דליבא ואחר כך הוא עובר לדבר על רוממות החברים, שרוממות צריך לקבל דווקא מהסביבה. מאיפה אנחנו לוקחים כוח ללכת למעלה מהדעת? מרוממות החברים ואז כביכול אין שמה תפילה?

אם אתה מרומם את החברים למרות שאתה בתוך עצמך לא כל כך בזה נמצא, אז אתה כבר מנסה ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: וכשאני מקבל רוממות המטרה, לא שאני מרים מישהו, חבר בא, גרם לי רוממות המטרה, לא התפללתי, האם זה גם נקרא שהלכתי למעלה מהדעת או שלא?

אם אתה מצטרף אליו, אז כן. אם אתה לא מצטרף, אז לא.

תלמיד: זה נקרא שהלכתי למעלה מהדעת אף על פי שלא הרגשתי תפילה מעומקא דליבא?

כן.

שאלה: ועוד דבר אחד, אם אנחנו הולכים לפי סדר ישיבת החברה של הרב"ש שהכתיב לנו לבוא בשבח, אחרי זה לתת עצות לשיפור אהבת חברים, האם בזה אנחנו לא צריכים אז לחשוש לא מביקורת, לא משמאל, לא מימין אלא לפי הסדר עובדים ואז אין בעיה להציע הצעות לשיפור או להגיד מה בסדר, מה לא בסדר?

אל תחפש לעצמך הקלות. אתה בכל זאת תצטרך לעשות לפי כל הסעיפים האלו שהרב"ש כותב.

תלמיד: לא הבנתי, הסעיפים של רב"ש איך לנהל סדר ישיבת חברה, האם אי אפשר ללכת לפיהם אחד אחד?

תנסה. אני לא אומר לך שלא.

שאלה: יש לנו מצב נפוץ בעשירייה, מישהו רואה שאפשר לשפר משהו בעשירייה, נניח חבר מרגיש שנחלשנו בהכנה, הוא אומר לחברים אני רוצה שנדון איך להשתפר בהכנה לשיעור. לכאורה יש כאן ביקורת, אבל רוצים לקחת את זה בשביל לשפר את עצמנו. איך נכון לגשת לזה?

פשוט, יש לכם עוד איזו שעה ביום או כשאתם יחד לומדים משהו, מבררים משהו, אז אתם צריכים לברר, האם כדאי לי לעסוק בזה או לא. או שנראה לאיזה חבר בינתיים שזה חשוב, אבל זה כך זה נראה לו היום, ומחר זה יהיה אחרת.

תלמיד: כלומר אם מרגישים שזה חשוב, אם יש איזה קונצנזוס בעשירייה או הרוב מרגישים, אז להקדיש לזה זמן מסוים?

כן.

שאלה: אם אפשר להסביר את העניין של להכניע את עצמו בפני חברו שאומר עליו לשון הרע. מצד אחד, הוא אומר לעשות כך. ומצד שני אני שומע שלשון הרע זה הדבר שהוא מוריד את עצמו ואת החבר וממש אין דבר יותר גרוע מזה. מה פה העצה? איך עושים נכון את עניין להכניע את עצמו כלפי חבר שאומר לשון הרע?

להכניע את עצמו למישהו שאומר לשון הרע?

תלמיד: כן. זה כל מה שהוא כותב פה בסוף. הוא אומר עליו לשון הרע ובכל זאת מה הוא צריך לעשות, צריך להכניע את עצמו בפני חברו, למה? בגלל שזה נקרא השתוות הצורה וכן הלאה. זה נקרא אתערותא דלתתא. למרות שזה קשה ולא תמיד אדם יכול לעשות כך אבל הוא צריך ככה לעשות, להכניע את עצמו.

אני לא מבין, כך רב"ש כותב?

תלמיד: כן הוא כותב "אולם אם האדם מדבר עליו לשון הרע, מאיפה יקח החבר שלו כח".

עליו. זה המפתח.

תלמיד: נניח שחבר אומר עליי לשון הרע, חבר אחד אומר לשון הרע על חבר אחר בעשירייה. אותו חבר שאמרו עליו לשון הרע, הוא צריך להכניע את עצמו ולאהוב את החבר שאמר עליו לשון הרע.

כן.

תלמיד: זאת העצה?

כן, למה לא? על ידי זה אתה דווקא מעלה את עצמך.

תלמיד: כי אנחנו עכשיו שמענו.

אתה רואה את הסימן מלמעלה, מהבורא שכך הוא נותן לך הזדמנות.

תלמיד: אז זו עבודת האדם, ומה עבודת הקבוצה פה בעניין הזה?

לתמוך.

תלמיד: ומה עכשיו כלפי החבר שאומר לשון הרע? מה עבודת הקבוצה כלפי החבר שהקבוצה שומעת שהוא אומר לשון הרע?

הקבוצה צריכה לדון, האם זה באמת לשון הרע או לא, ולהגיע למצב שהיא מחליטה, מקבלת את העניין הזה או לא.

תלמיד: זה לא כל כך ברור כי אנחנו שומעים שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות לשון הרע ומצד שני צריך לדון את החבר שאומר לשון רע לכף זכות, למה לא לסתום לו את הפה?

אני אבוא ונראה שוב את הקטע הזה. תשמור עליו.

(סוף השיעור)

---

1. ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ל ב)↩