שיעור בוקר 10.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 529, מאמרי "שמעתי",

מאמר י"ז, "מהו, שהס"א נקראת מלכותא בלי תגא"

קריין: ממשיכים לקרוא בסדר את מאמרי שמעתי. ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 529, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר י"ז, "מהו, שהס"א נקראת מלכותא בלי תגא".

יז. מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא

שמעתי תש"א ירושלים

"הנה תגא פירושו כתר. וכתר הוא סוד מאציל ושורש. והקדושה היא מחוברת עם השורש. כלומר, שקדושה נקראת, שהיא בהשתוות הצורה עם השורש שלה.

שפירושו, כמו שהשורש שלנו, היינו הבורא, רצונו הוא רק להשפיע, כמ"ש "רצונו להטיב לנבראים", כמו כן הקדושה היא אך להשפיע להבורא. מה שאינו כן הס"א, כל כוונותיה היא רק לקבל לעצמה. לכן אינה דבוקה עם השורש, שהוא סוד הכתר. לכן נקראת הס"א שאין לה תגא, היינו שאין לה כתר, משום שהיא נפרדת מהכתר.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל "כל המוסיף הרי זה גורע". (סנהדרין כ"ט). היינו שמוסיף על חשבון, הרי זה גורע. וזה לשונו: "ואף כאן כך במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, במה שמבחוץ כתוב, עשתי עשרה יריעות, מוסיף אותיות, דהיינו שמוסיף ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע א' מחשבון שתי עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה". עד כאן לשונו. (זהר פקודי אות רמ"ט).

ידוע, שענין חשבון נוהג רק במלכות, שהיא עושה את חשבון של גובה הקומה של המדרגה (ע"י האור חוזר שבה). וידוע שמלכות נקראת "הרצון לקבל לעצמו". ובזמן שהיא מבטלת את הרצון לקבל שלה להשורש, שהיא אינה רוצה לקבל, רק להשפיע להשורש, כדוגמת השורש, שהוא רצון להשפיע, נמצא שמלכות הנקראת "אני", נעשית לבחינת "אין" ב-א'. שרק אז היא ממשכת ומקבלת את אור הכתר לבנין פרצופה, ונעשית בסוד י"ב פרצופי דקדושה.

מה שאין כן בזמן שהיא רוצה לקבל לעצמה, אז נעשה עין רע. זאת אומרת, במקום שהיה מקודם צירוף אין, היינו בחינת ביטול להשורש, שהוא כתר, נעשית בחינת עיין (שפירושו בחינת ראיה וידיעה בתוך הדעת). שזה נקרא "מוסיף", היינו שרוצה להוסיף על האמונה בחינת ידיעה ולעבוד בתוך הדעת. היינו שאומרת, שיותר כדאי לעבוד בתוך הדעת, אז הרצון לקבל לא יתנגד על העבודה.

וזה גורם גריעו, היות שנפרדו מהכתר, הנקרא רצון להשפיע, שזהו השורש. שאין כבר ענין של השתוות הצורה עם השורש, הנקרא כתר. ומטעם זה נקראת הס"א "מלכותא בלי תגא". כלומר, שהס"א, המלכות שלה, אין לה דביקות עם הכתר. לכן אין להם רק י"א פרצופים, בלי פרצוף כתר.

וזה הפירוש מה שאמרו חז"ל: "תשע ותשעים מתו מעין הרע". שהכוונה היא, מטעם שאין להם בחינת כתר, כלומר שבחינת המלכות שבהם, שהיא הרצון לקבל, לא רוצה להתבטל להשורש, הנקרא כתר. זאת אומרת, שהם לא רוצים לעשות מה-אני, הנקרא רצון לקבל, שיהיה בחינת אין, שהיא ביטול הרצון לקבל, אלא שהם רוצים להוסיף. וזה נקרא עיין רע. היינו שבמקום שצריך להיות אין עם א', הם מכניסים עיין רע. לכן הם נופלים ממדרגתם, מטעם חסר דביקות להשורש.

וזה פירוש מה שאמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות.

מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, נמצא שאין כאן רק רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני"."

נעבור על המאמר שוב ואחר כך תשאלו, כי אם אין שאלות, כאילו אין גישה לחומר.

אנחנו לומדים איתכם, ודיברנו על זה כל הזמן, שיש רק כוח אחד העליון, הבורא, אבל הכוח הזה משפיע עלינו בצורה דואלית, גם מצד ימין וגם מצד שמאל, גם מצד טוב וגם כביכול מצד רע כדי לכוון אותנו נכון בדרך. כי הנברא לא יכול להיות כלול מכוח אחד בלבד, יכול להיות אבל זה דומם, צומח, וחי, ודרגת המדבר לא נמצאת כמו כל הבריאה, היא שונה מכל דרגות הבריאה בזה שיש לה שני כוחות.

יש לה כוח בהמי כמו בכולם, כמו בדומם, צומח, חי, אבל בפנימיותו של הכוח הבהמי יש גם מה שנקרא "נשמה", והנשמה היא כלולה כבר משני כוחות. גם כוח הרע וגם כוח הטוב שישנו בנשמה, זה כוחות כאלה שלא נמצאים בדומם, צומח וחי וגם באדם הרגיל, אלא רק בתוך הנשמה ישנה התפתחות על ידי שני כוחות מנוגדים. ולכן אומנם יש כוח אחד עליון שהוא הבורא, אבל כלפינו הוא מתגלה, מתראה, מלמד אותנו, מחנך אותנו על ידי שני כוחות מנוגדים. כמו שגם אנחנו כלפי הילדים שלנו, מתנהגים גם בטוב וגם ברע כביכול, אבל כדי לחנך אותם ולהביא אותם להבנה, להכרה שיבינו, שירגישו את המציאות, ויוכלו להתנהג נכון עם כל מה שיש.

המערכת של שני הכוחות האלה שמגיעה לנו מהבורא, היא פועלת על האנשים שרוצים לקדם אותם. ובהתאם לכמה שהאנשים האלה מבינים שהבורא מתייחס אליהם בצורה דואלית, גם בטוב וגם כביכול ברע, כדי ללמד  אותנו איך נכון בכל זאת להתמודד עם מה שיש לפנינו, אז אנחנו על ידי שניהם, ביחס הנכון לשניהם, שמשתמשים בשניים, לא מוחקים אחד משניים נגיד רע ורוצים להשאיר רק טוב, לא, אלא מתייחסים גם לרע בצורה כזאת כמו לטוב כדי העיקר להגיע ביניהם להצדיק את הבורא ולהתקרב אליו, אז בקו האמצעי כך אנחנו מתקרבים אליו.

לכן מי שלוקח בחשבון רק כוח הרצון לקבל שלו האגואיסטי, הוא לא יכול להתקדם אלא נשאר באותה הרמה, באותה הדרגה. דווקא העלייה בדרגות רוחניות היא על ידי זה שאנחנו משתמשים באגו והרצון שלנו גדל ואנחנו מתקדמים עימו יחד. זה מה שאנחנו צריכים כאן ללמוד. 

אז בעל הסולם אומר כך, "הנה תגא פירושו כתר." תג, זה כתר, "וכתר הוא סוד מאציל ושורש. והקדושה היא מחוברת עם השורש." זאת אומרת, כל מה שיש למטה מהבורא, מהשורש נקרא "קדושה", כי מגיע מהרצון להשפיע של הבורא. "כלומר, שקדושה נקראת, שהיא בהשתוות הצורה עם השורש שלה." זאת אומרת כל מה שנמצא למטה מהבורא אבל קשור לבורא, נקרא קדושה.

"שפירושו, כמו שהשורש שלנו, היינו הבורא, רצונו הוא רק להשפיע, כמ"ש "רצונו להטיב לנבראים", כמו כן הקדושה היא אך להשפיע להבורא. מה שאינו כן הס"א," זאת אומרת הצד השני של הבורא, שגם ודאי מנוהל על ידי הבורא, כל כוונותיה היא רק לקבל לעצמה. לכן אינה דבוקה עם השורש, שהוא סוד הכתר." שכולו משפיע, בלבד. "לכן נקראת הס"א שאין לה תגא," אין לה שורש, "היינו שאין לה כתר," הבורא מנהל אותה וכל הסטרא אחרא ודאי בידיים שלו, אבל לא שהוא קשור אליה בצורה שהטבע שלו נמצא במערכת סטרא אחרא. "[משום שהיא נפרדת מהכתר.]

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל "כל המוסיף הרי זה גורע". (סנהדרין כ"ט). היינו שמוסיף על חשבון, הרי זה גורע." זאת אומרת שחושב שיש בסטרא אחרא כוח הבורא. זה נקרא שמוסיף. "וזה לשונו: "ואף כאן כך במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, במה שמבחוץ כתוב, עשתי עשרה יריעות, מוסיף אותיות, דהיינו שמוסיף ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע א' מחשבון שתי עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה"." זה כתוב לא בחכמת הקבלה, זה כתוב לנו בספרים אחרים הקטע הזה. "[עד כאן לשונו. (זהר פקודי אות רמ"ט)[.

ידוע, שענין חשבון נוהג רק במלכות," מלכות נקראת "חשבון", "שהיא עושה את חשבון של גובה הקומה של המדרגה [(ע"י האור חוזר שבה).] וידוע שמלכות נקראת "הרצון לקבל לעצמו". ובזמן שהיא מבטלת את הרצון לקבל שלה להשורש," כלפי הבורא, "שהיא אינה רוצה לקבל, רק להשפיע להשורש, כדוגמת השורש," רוצה להידמות לבורא, לרצון להשפיע, "שהוא רצון להשפיע, נמצא שמלכות הנקראת "אני", נעשית לבחינת "אין" ב-א'." זאת אומרת, שמחליפה את הע' ב-א' "שרק אז היא ממשכת ומקבלת את אור הכתר לבנין פרצופה, ונעשית בסוד י"ב פרצופי דקדושה." ברגע שהיא מבטלת את עצמה ומבטלת עד השורש, במקום "אני" היא נקראת "אין" כי היא ביטלה את עצמה, ממלכות לכתר.

"מה שאין כן בזמן שהיא רוצה לקבל לעצמה, אז נעשה" עיין, נקראת "עין רע". זאת אומרת, במקום שהיה מקודם צירוף אין, היינו בחינת ביטול להשורש, שהוא כתר, נעשית בחינת עיין (שפירושו בחינת ראיה וידיעה בתוך הדעת)."זאת אומרת, למעלה מהדעת נקרא להיות דבוקים בשורש וזה "אין", בתוך הדעת זה נקרא להיות בתוך מלכות ובתוך הדעת, "שזה נקרא "מוסיף", היינו שרוצה להוסיף על האמונה בחינת ידיעה ולעבוד בתוך הדעת. היינו שאומרת, שיותר כדאי לעבוד בתוך הדעת, אז הרצון לקבל לא יתנגד על העבודה." ודאי שהרצון לקבל לא יתנגד אלא אפילו יעזור בכל דבר, אבל זה כבר לא יהיה קדושה. המלכות לא תתנתק מעצמה ולא תידבק לשורש.

וזה נקרא גורע, "וזה גורם גריעו, היות שנפרדו מהכתר, הנקרא רצון להשפיע, שזהו השורש. שאין כבר ענין של השתוות הצורה עם השורש, הנקרא כתר. ומטעם זה נקראת הס"א "מלכותא בלי תגא"." מלכות בלי כתר. "כלומר, שהס"א, המלכות שלה, אין לה דביקות עם הכתר. לכן אין להם רק י"א פרצופים, בלי פרצוף כתר.

וזה הפירוש מה שאמרו חז"ל: "תשע ותשעים מתו מעין הרע". שהכוונה היא, מטעם שאין להם בחינת כתר, כלומר שבחינת המלכות שבהם, שהיא הרצון לקבל, לא רוצה להתבטל להשורש, הנקרא כתר. זאת אומרת, שהם לא רוצים לעשות מה-אני, הנקרא רצון לקבל, שיהיה בחינת אין, שהיא ביטול הרצון לקבל, אלא שהם רוצים להוסיף. וזה נקרא עיין רע. היינו שבמקום שצריך להיות אין עם א', הם מכניסים עיין רע. לכן הם נופלים ממדרגתם, מטעם חסר דביקות להשורש.

וזה פירוש מה שאמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"". והסיבה, "וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות.

מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, נמצא שאין כאן רק רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא" עושה "רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם," אפילו גם בקו שמאל, גם אם נגד הבורא, אני מוכן לעבור אותם" מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני"."

שאלה: האם תוכל להסביר את המושג "י"ב פרצופי קדושה"?

את זה אנחנו לומדים. המספר לא חשוב עכשיו, אנחנו לא יכולים להיכנס עכשיו לכל הדברים האלה. יש את זה בצמצום ב' בעולם האצילות, נלמד את זה.

שאלה: איך אני יכול לראות את ההבדל בין מלכות עם כתר למלכות ללא כתר?

מלכות ללא כתר זו מלכות שלא מחוברת לבורא. הרצון לקבל זה מלכות, הכתר זה רצון להשפיע. בין הרצון להשפיע לבין הרצון לקבל, בין כתר למלכות יש לנו את כל הספירות, את כל ההתכללויות בין המשפיע למקבל. ההתכללויות האלה בכל מיני צורות על פני הרצון לקבל שבהן נקראות "ספירות". שחוץ מכתר, זה בעצם הרצון לקבל שמקבל כל מיני אופנים של השפעה, רוצה להדמות בכל מיני צורות לכתר.

לכן חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד עד מלכות, כל הספירות האלו רוצות להידמות במשהו לכתר, זאת אומרת, כל הרצונות שלהן הם בכל זאת רצון לקבל בכל מיני אופנים שדומים לכתר, לכן הם נקראים "ספירות". אומנם הן בחינות הנברא, אבל הן מאירות,"ספירות" מהמילה ספיר, מאיר, מפני שבמשהו הן דומות לכתר, חוץ ממלכות שמלכות היא ממש ספירה אחרונה ויש לה רק רצון לקבל. ואז על ידי התיקונים שהיא עושה על עצמה, צמצום, מסך ואור חוזר, היא מדמה את עצמה לכל יתר הספירות שלפניה כדי להגיע לכתר. יוצא שהספירות בין מלכות לכתר הן דוגמא למלכות איך היא צריכה להשתפר כדי לעלות וממש להיות דבוקה בכתר.

אנחנו נלמד את הדברים האלה, יש בזה הרבה מאד. כל העבודה שלנו היא בתוך עשר הספירות.

שאלה: כדי לתת הכול לבורא אני מוכרח לקבל את כל המדרגות שישנן בעולם. השאלה מתייחסת למשפט האחרון במאמר, "לכן אני מוכרח לקבל את כל המדרגות שישנו בעולם". האם תוכל להסביר את המשפט זה?

כן, ודאי שזה כך. כי הבורא הוא מדרגה עליונה כלפינו ואנחנו מדרגה תחתונה לעומתו, וכדי להגיע לבורא אני צריך להידמות לבורא בצורה הדרגתית, ברצון לקבל שלי להידמות יותר ויותר לרצון להשפיע. זה נקרא שאני עולה בסולם המדרגות, כביכול ממלכות לכתר.

שאלה: כתוב כאן שכל המוסיף גורע. מה הכוונה "מוסיף"?

בצורה הכללית, כל אחד שחושב שכל ההפרעות מגיעות אלינו לא מהבורא אלא מאיזה צד שני, הוא גורע, הוא טועה. אלא הכול שייך לאין עוד מלבדו.

שאלה: אתה רוצה להתבטל, להתמוסס, להפוך את עצמך לאַין כלפי החברים, והבורא בכל זאת מכריח אותך להוסיף את המחשבות שלך, את הרצונות שלך. איך להוסיף?

אנחנו לא יכולים לא להוסיף, אנחנו כל הזמן נמצאים בספקות, להיות עם הוספה או לא, להיות עם סטרא אחרא או לא, מה נעשה עם הרצון לקבל שכל הזמן מתעורר. אבל בלי רצון לקבל שיתעורר בנו לא נוכל לגדול. תאר לעצמך תינוק שלא גדל כי אין לו תוספת, הוא לא רוצה את זה ולא רוצה את זה, לא לתפוס ולא לדרוש, הוא מסכן, ועד כמה נסבול אם יש לנו ילדים כאלה, והם זקוקים לטיפול מיוחד. כך אנחנו. אומנם יש לנו דחף להתקדם, אבל עוצרים בדרך וזוכים לטיפול במיוחד מצד הבורא ובכל זאת מתקדמים, כי מטרת הבריאה חייבת להתגלות.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל הכוחות ה"רעים" כביכול, הסטרא אחרא מגיעה מאותו בורא, רק מאותה כוונה לקדם אותנו. אבל מה זה נקרא שאין לה כתר? שהיא לא מביאה בצורה ישירה לבורא, אלא זה "עזר כנגדו", הוא דוחה ובזה הוא בעצם מקדם אותנו. הוא מביא לנו כל מיני כוחות הפרעה, הוא מביא לנו ביקורת, חוסר הסכמה עם מה שקורה כדי לעורר בנו דווקא ביקורת חיובית והסכמה למעלה מחוסר הסכמה. ואז אנחנו לא רוצים, אנחנו לא מרוצים מהבורא ולא רוצים להתקדם, אנחנו שונאים את החברים כמו תלמידי רבי שמעון שרוצים להרוג זה את זה. כל זה אך ורק כדי שנלמד איך להבדיל בין טוב לרע, בין רע לטוב, ועל ידי השילוב הנכון בין שניהם, שאנחנו נמצאים משניהם, שמצד הרע אנחנו מקבלים עביות ומצד הטוב אנחנו מקבלים כוחות לצמצום ומסך, על ידי שניים, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", על ידי הסנדוויץ' הזה, שמלמטה זה האגו, הרצון לקבל, ומעליו התיקונים שלו שאני משתמש בו ברצון להשפיע, בצורה כזאת אני יכול להתקדם.

גם בעולם שלנו אנחנו רואים. אם האדם האגואיסט הגדול, החזק, לוקח מטרה נכונה, שזה כבר הצד השני, אם יש לו כוח גדול בשמאל אבל הוא יכול לכסות אותו בימין ולהתקדם למטרה, כך הוא מגיע לדרגות גבוהות. זאת אומרת, טוב שיש יצר הרע, טוב שיש רצון אגואיסטי, אכזריות, אם אנחנו רק יכולים לכבוש אותה מערכת רעה ולנהל אותה, לכוון אותה להשגת הבורא.

תלמיד: אבל בסופו של דבר, איך עליי להוסיף באופן נכון? הרי בכל זאת אני אצטרך שוב להתבטל.

אבל כשאתה מבטל את עצמך, אתה מבטל את השימוש הרע ומשתדל כמה שאפשר להפוך אותו לשימוש טוב, לפי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אם לא יהיה לך כוח רע אז במה תהיה טוב? אתה חייב להיות נחוש להשגת המטרה להגיע לבורא, לחקור, להבין הכול, אבל כל זה צריך להיות מכוסה ברצון להשפיע לזולת ודרכם לבורא. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה אומר המספר 99 שמופיע בקטע?

שחוץ מכתר אין שינוי בין השפעה לקבלה. רק מה שאין בכוח הקבלה זה שהוא קשור לבורא, זה אין. כוח הקבלה לא קשור לבורא, לכן זה 99 ולא 100.

שאלה: האם הסטרא אחרא זו אשליה שאנחנו מוצאים רק במלכות ללא תגא?

לא, סטרא אחרא זו לא אשליה. היא נמצאת כאן בעולם הזה, אבל זה לא סטרא אחרא, זה סתם רצון לקבל כמו שאתה רואה בחיות, אין להם רע ואין להם טוב, זה פשוט הטבע שמנהל אותם וזהו.

באדם זה כבר בכוונה להנות מזה שהוא מזיק לזולת כי זה כנגד מה שצריך להיות באדם להַנות לאחרים. אז יש לנו אם כך כוחות מנוגדים, האגו שלנו, לכן זה נקרא האגו. ובחיות, דומם, צומח וחי, אין אגו, זה פשוט רצון לקבל.

הרצון לקבל האגואיסטי הוא, שהוא רוצה להנות על חשבון הזולת, וכנגד זה הוא צריך להרכיב מערכות יחסים שהוא רוצה להנות לזולת, להיטיב לזולת. ואז בין שתי המערכות האלה, שכל פעם רוצה יותר ויותר להנות מכל העולם ומהבורא, מהזולת, ושהוא מרכיב מערכת הפוכה, כך האדם צריך לעשות, קו ימין, שיוכל להיטיב מחוצה לו לזולת, בין שתי המערכות האלה הוא מתחיל להתקשר לשורש, לבורא. כי הבורא הוא השורש גם לצד ימין וגם לצד שמאל, וכך אנחנו משיגים את הבורא העליון מהכול ומנהל את שניהם, גם ימין וגם שמאל.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל ובין הרצון להשפיע?

מה ההבדל בין רצון לקבל ורצון להשפיע? דווקא שאלה לא פשוטה. רצון לקבל ורצון להשפיע, רצון לקבל זה הנבראים, הטבע שלהם, והרצון להשפיע זה הבורא, והדברים האלה לא משתנים, לא רצון לקבל ולא רצון להשפיע, הם לא משתנים. משתנה רק הכוונה, השימוש ברצון.

הבורא ברצון שלו כולו נמצא בכוונה להשתמש ברצון להשפיע שלו לנבראים, וכך הבורא כל הזמן מתנהג, רק הוא כל הזמן משנה את הלבוש שלו כדי לחנך אותנו. כמו שאנחנו כלפי הילדים משחקים בכל מיני צורות, מתלבשים בכל מיני צורות התנהגות, כדי שהילדים ילמדו שכך וכך אנחנו מתייחסים אליהם, ובהתאם לזה ישנו את ההתנהגות שלהם. מה שאין כן הנברא, הוא נמצא ברצון לקבל בלבד, רצון להנות בלבד, והוא לא יכול לשנות את הטבע שלו לעולם.

אבל אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מקבלים צורות חדשות על פני הרצון לקבל שלנו, על פני הרצון להנות שלנו, שאנחנו כביכול מתלבשים, כמו שזאב מתלבש בכבש. זה באמת כך, וגם זה לא פשוט, לזה אנחנו צריכים עזרה מלמעלה, את האור העליון שהוא יעזור לנו מצד אחד להיות על שתי רגליים על פני הקרקע, על הרצון לקבל שלנו, על האגו שלנו. ומצד שני, אנחנו לא מתנתקים מהאגו, לא נכנסים לאיזה ערפול, לא נכנסים לעננים ולדמיונות, ועם כל הרצון לקבל שלנו אנחנו מתחילים לרכוש דרגות ההשפעה, הרצון לקבל שלנו מתלבש בכל מיני צורות ההשפעה.

וזה מה שאנחנו רוצים ללמוד, רוצים להמחיש בתוך הקבוצה, שזה הכי נוח, הכי טוב, והכי בטוח שאני בקבוצה יכול לאט לאט לראות את היחס שלי, איך אני משתפר כלפי החברים. שאומנם אני נשאר ברצון לקבל, אני לא נכנס לאיזו אשליה, אבל יחד עם זה כדי להשיג את המטרה, כדי להגיע לדבקות בבורא, אני מוכן לעבוד בשבילם כדי להשפיע, כדי לעזור, כדי לתרום, כדי לעשות כל מה שטוב להם.

ואז יוצא שאם כולנו כך בעשירייה משתדלים, אז אנחנו מתחילים להרגיש שאחרי היחס שלנו לחברים נמצא הבורא. כמו שכתוב, שאחרי החבר נמצא הבורא. אבל את זה אפשר לעשות אך ורק כשאנחנו באמת משתדלים ונותנים דוגמאות זה לזה. ואז יוצא שמיחס לחברים, שרוצים להשפיע, לעזור, לתמוך, שהם נעשים יותר ויותר קרובים נפשית לכל אחד מהעשירייה, אנחנו מתחילים להרגיש חיבור בינינו. והחיבור בינינו הוא בעצם מביא לנו דמות הבורא. כך אנחנו משיגים את הבורא לפי הכלל "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: באיזה מצב מלכות מתבטלת לפני כתר?

באיזה מצב? כשאני מעריך את צורת ההשפעה יותר מאשר את צורת הקבלה. כי אני מבין שזו תכונת הבורא, ושרק בצורה כזאת אני יכול להבין אותו. אם אני אעשה את אותה פעולה, אני אבין אותו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מזה שאני עושה פעולות כאלה, כמו שאני שומע שהבורא עושה, כי זה מהטבע שלו. אפילו כשאני עושה את זה בצורה חיצונה, מנסה לעשות פעולות השפעה, מתוך זה אני יכול להבין מיהו, איך הוא פועל, איך הוא משפיע עלינו. ואז מאהבת הבריות, כשאני כבר עושה זאת בפועל עם החברים, אני מבין איזה צבע, איזו צורה, איזה טבע יש לבורא. לכן שוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אין כאן כל כך הרבה מילים, אבל יש כאן הרבה מאוד אופני הרגשה ביחס בין החברים לבורא.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני"." מה הכוונה בהכול?

הכול זה נקרא יסוד, זאת אומרת, כל הטבע שלנו, אם אנחנו יכולים לכוון אותו בעל מנת להשפיע, נקרא יסוד.

שאלה: האם ניתן להגדיר השפעה ככוונתנו לפעול לקראת יצירת נשמה אחת?

ודאי. הנשמה האחת כבר קיימת. אנחנו קיימים כאן בשורש, אבל כשכולנו רוצים להגיע לאותה צורה, אז אנחנו מוספים לזה את היגיעה שלנו. ולכן כשאנחנו מגיעים לגילוי הנשמה, אנחנו משיגים אותה פי תר"ך פעמים, פי 620 פעם. זה מספר כזה, שכרגע לא אומר לנו שום דבר. פי תר"ך פעמים, זה בעוצמה של פי 620 ממה שהיא הייתה בתחילת הבריאה. כי אנחנו מגיעים לחיבור בינינו כבר אחרי השבירה, ובכוחות הפירוד שגם אותם מוסיפים לחיבור, וכך אנחנו מגיעים לחיבור.

לכן עוצמת החיבור הסופית שלנו מאוד גדולה, בה אנו משיגים את כל המושג שנקרא בורא. ובזה אנו דבוקים בו, ממש משיגים אותו במלואו, פנים בפנים.

שאלה: מה מזין את הסטרא אחרא? ממה היא ניזונה?

הסטרא אחרא ניזונה מזה שאנחנו מבטלים את ההתקדמות הרוחנית, נופלים, ומוסיפים לה כוחות משלנו. אנחנו כאילו נמצאים באמצע, בין הקדושה וקליפה, בין הרצון להשפיע לרצון לקבל, ואם אנו מעדיפים את הרצון לקבל, מזה היא ניזונה, כך אנחנו מגדילים אותה.

אבל, למרות שהיא גדלה על ידי זה שאנחנו חלשים ולא יכולים להתגונן, להתנגד לה, בכל זאת יש כזה תנאי, "חיל בלע ויקיאנה"¹. שלמרות כל הנפילות שלנו לסטרא אחרא, אם יש לנו סבלנות ואנחנו בכל זאת ממשיכים, בזה אנחנו גורמים שכל הכוחות, המחשבות, שלא יכולנו לתקן, ולכן נפלו לסטרא אחרא, אחר כך הם יוצאים, ועל ידי זה אנו מתקדמים.

תלמיד: ואיך אנחנו מצרפים את כל הנפילות, את כל העביות?

לא אנחנו עושים את זה, אלא האור העליון, אבל זה קורה בתנאי שהאדם ממשיך. למרות שאלף פעם, כמו שכתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם"². אם אנחנו בכל זאת ממשיכים ולא עוזבים את הדרך, אפילו שההשתתפות שלנו מכנית, בעשיריות ובלימוד. כשאני נמצא לפחות בצורה הגשמית, בשיעורים, בישיבות חברים, בכל מיני פעולות. אמנם בפנים אני מרגיש מת, אבל זה בפנים, ואני לא אחראי על מה שאני, אלא אני ממשיך.

פשוט ככל שאנחנו ממשיכים למרות שלא מסוגלים, דווקא מזה אנחנו מגיעים למצבים הרוחניים הכי טובים. כי מלכתחילה אין לנו כוח להתגבר על שום דבר, וכך אנחנו צריכים להבין, שרק ההתמדה, כמה שאפשר. הרי ידוע שמי שרוצה להגיע להצלחה, צריך להיות עקשן.

תלמיד: אם הסטרא אחרא כבר מנותקת מהקדושה, מה זה נקרא לבטל אותה לשורש?

הסטרא אחרא לא נקשרת לקדושה, אלא יש שורש אחד, הכוח העליון, וממנו יוצאות לנו שתי מערכות, מערכת הסטרא אחרא, ומערכת הקדושה. אנחנו בחכמת הקבלה לא כל כך לומדים על מערכת הסטרא אחרא, אני למדתי אותה קצת עם רב"ש. יש שם מערכות גדולות מאוד. קצת מזה מובא בזוהר ובעוד כמה מקומות שונים בחכמת הקבלה. אפילו כתבתי על זה ברוסית, על נהר הדינור, על כל הדברים האלה, אבל זה לא חשוב, אנחנו לא צריכים את זה.

למה מקובלים לא כל כך רוצים לספר על זה? כי מערכת הקדושה ומערכת הסטרא אחרא נמצאות במקביל. אבל לא כדאי לנו להתעניין במערכת הסטרא אחרא, כי אז ניכנס תחת הכוח שלה, וזה ישפיע עלינו. כמו שאנחנו אומרים לילדים "תשחק עם ילדים טובים, תראה איך הם משחקים, לך לשחק איתם, אל תשחק עם הילדים הרעים" וכן הלאה.

אותו דבר אצלנו, בחכמת הקבלה לא נהוג ללמד מתחילים על מערכות הקליפה. אל תדאגו יבוא הזמן, שנתחיל להבין אותן, ואפילו נלמד במקצת. זה יבוא אבל בהדרגה. כאן זה ממש כמו עם ילדים קטנים, אנחנו צריכים לפתוח להם את העולם במידה שהם יכולים להתמודד עמו. אנחנו לא מספרים לילדים על הדברים הרעים שקורים בעולם, הם לא יכולים להבין, לתפוס, ולהתמודד עם זה, אלא בהדרגה. אז אל תדאגו ,הכול יבוא בזמנו.

שאלה: יצר הרע או עין הרע או העביות האמיתית, האם זה מתגלה באותם אנשים שלומדים את חכמת הקבלה?

בלבד, אך ורק בלומדי חכמת הקבלה מתגלה יצר הרע. בכל האחרים מתגלה סתם רצון בהמי. יצר הרע נקרא "מי שלא נותן לי להתקרב לבורא".

תלמיד: אז רק אלו שלומדים יכולים להגיע לאיזון בין שני הכוחות האלו על ידי החיבור עם החברים ועם הבורא?

כן, אם אני נמצא בכוחות הרעים, כנגד זה אני יכול להתמודד ולהגיע לכוחות הטובים, ככה זה עובד.

שאלה: האם צריך להתייחס לסטרא אחרא כמו למשהו שמגיע מהבורא, ואני צריך לקבל את זה, אלו חלקים ממני? או שאני צריך לדחות את זה? איך אני צריך להתייחס לזה באופן פרקטי?

זה תלוי באדם, אני לא הייתי קובע, ודאי שהכול מגיע מכוח עליון. יש כוח עליון, ותחתיו ישנו הבורא, שהוא הכוח הטוב ומיטיב לכולם. ויש עוד כוח, הסטרא אחרא, שפעם אנחנו משלבים אותו עם הבורא ופעם לא, הוא כנגד.

אבל זה עובד בצורה כזאת שהוא כל הזמן בעצם רוצה להביא אותנו לביקורת כלפי הבורא, כדי שאנחנו נכיר אותו, נלמד אותו, ונתעלה למעלה מהביקורת. שאחרי הביקורת, אחרי הבירורים, דווקא על ידו נבין, ונשיג את הבורא.

שאנחנו נקבל מסטרא אחרא מערכת, זאת אומרת כל המכשולים, כל השאלות, כל החולשות, כל מה שיש לנו. אם על ידי זה אנחנו מתגברים, מכסים את הדברים האלה, אז אנחנו משיגים את הבורא בכל מיני האופנים שלו, וכך זה נקרא שאנו "משיגים אותו".

שאלה: מה הדרך היעילה ביותר לעורר את החברים? זה נראה שהם לא מסוגלים לראות או להרגיש את זה כי לא מתבטל הנר בפני האבוקה. איך אנחנו יכולים לעורר את החברים בדרך היעילה ביותר להתבטל בפני האבוקה?

בכל מקום אם אתה רוצה להשפיע על מה שמחוצה לך יש לך בעצם רק שיטה אחת והיא הדוגמה. גם כלפי ילדים, גם כלפי אנשים, אפילו כלפי חיות, לא חשוב כלפי מי, תשתדל לתת דוגמה טובה. מה זה טובה? שמזה כל אחד שיש לפניך ילמד מה אתה רוצה לספר לו בזה. אתה לא מדבר, אתה נותן דוגמה מתוך ההתנהגות שלך, שכך אתה אוהב, שכך אתה רוצה להתקרב, ומהם אתה רוצה להתרחק, ואת זה אתה מכבד, ומזה אתה מפחד, תן דוגמאות כאלו.

במיוחד זה פועל על הילדים, חינוך צריך להיות רק בדוגמאות. וגם כלפי החברים, בלי מילים, כמה שפחות מילים אלא דוגמה. תשתדל ואתה תראה שזה דווקא פועל.

שאלה: באלה מקרים עין הרע פועלת ובאיזה מקרים היא אינה פועלת?

זה לא שייך לחכמת הקבלה, זה שייך לכוחות פיזיולוגים של האנשים שכך יכולים להשפיע, בשטח הגשמי. בשטח הרוחני יש עין הרע רוחני, זה לא שייך לאנשים שבעולם הזה. אנחנו נלמד על זה כבר מהמקורות, זה המושג של "עין הרע" רוחני. אז יש עין הרע גשמי שזה באמת השפעת אדם על אדם, יש אנשים שמקרינים ממש כוחות טובים וכנגדם יש אנשים שמקרינים כוחות רעים.

כך אנחנו משפיעים, אנחנו סך הכול נמצאים בשדה כוח, ומשפיעים דרך שדה הכוח מהכוחות הפרטיים שלנו. אבל ברוחניות מה זה עין טובה ומה זה עין הרע אנחנו נלמד, גם יהיה לנו מאמר כזה ב"שמעתי".

שאלה: תמיד יש חלק מהחברים שנמצאים בהתגברות על כל מיני מצבים גשמיים, ויש אנשים שמתקדמים בצורה יחסית יציבה. מה זה אומר לאור זה שאנחנו לומדים שאת מי שהבורא מכה הוא מקדם?

אנחנו לא יכולים לפי הסימנים האלה להגיד שלפי כמה שאדם מקבל מכות הוא מתקדם. זה תלוי בשורש הנשמה, באלפי תנאים, איפה הוא קשור, איך היה קשור לפני השבירה, למה הגיע אלינו, נכנס לעשירייה שנראה לנו שאנחנו עושים כאן איזה פעולות עליו והוא עלינו. אנחנו לא מבינים איך אנחנו קיימים ואיפה, הכול יתגלה רק כשנגיע לאמת.

ולכן אנחנו לא יכולים לענות על השאלות האלה. יותר טוב לנו לעשות מה שכתוב בספרים בלי לשאול כל כך הרבה, כי אנחנו נמצאים בזה לגמרי כמו ילדים קטנים שלא מבינים באיזה עולם הם קיימים. בואו לא נתחיל לבלבל את עצמנו.

שאלה: איך לראות את הרע כטוב, איך להפוך את הרע לטוב?

הכול תלוי עד כמה על ידי העשירייה אתה משתדל להגיע למצב כזה שאתה רוצה לראות בכל דבר רק טוב, שאתה מקבל אותו רק מ"אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב". תשתדל ולפי ההשתדלות שלך, כמה שתצליח תעשה ברכה והודיה לבורא. אם אתה לא מצליח אז תבקש ממנו תיקון כדי להצליח, להצליח לראות בכל הפעולות שלו פעולות טובות בלבד. ואז אתה תרגיש את עצמך שאתה שרוי בטוב, אז תהיה יותר קרוב אליו.

שאלה: האם הסטרא אחרא זה רק החושך שמתגלה כדי שאני אוכל לגלות את האור, שאני אוכל לראות את האור? האם גם הסטרא אחרא זה חלק מהטוב ומיטיב?

לא, מערכת הסטרא אחרא היא העתקה מהרצון הטוב של הבורא, אבל אנחנו לא מרגישים אותה כרעה, שהיא העתקה, כי כולנו תוצאה ממנה ואז בכל העבודות שלנו אנחנו רוצים לראות את עצמנו כמתנתקים ממנה ומעבירים את עצמנו תחת מערכת הקדושה. נצטרך עוד להסביר ולעבוד על זה.

שאלה: איך מפתחים רגישות כדי לקבוע למען מי אני מבצע את הפעולה, למעני או למענו?

אם זה למען העשירייה כבר יש לך בירור, ואם זה דרך העשירייה, יחד עם העשירייה לבורא יש לך גם בירור. זה הכול, חוץ מזה אין לך הבחנות ברורות, תמיד אתה יכול לבלבל את עצמך. תנסה לקבוע רק לפי זה, או לכיוון העשירייה או עם כל העשירייה לכיוון הבורא. רצוי שזה יהיה ברצף אחד, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", ככה.

תלמיד: יכול להיות שאני מגזים כמו "כל המוסיף גורע", איך להיזהר לא להוסיף יותר מידי?

לא, כל המוסיף גורע זה נקרא שאתה מייחס לכוחות האגו גם שורש עליון שאינו שם, זה נקרא "כל המוסיף גורע".

שאלה: אם סבלתי ממצבים פנימיים איומים ונוראים ואני לא יכול להצדיק את הבורא, למה הוא גרם לכך שיקרו לי המצבים האיומים האלה של רוע? איך אני יכול להתעלות ולעלות למעלה מהדעת במצב הזה?

אתה לא יכול אז בינתיים תשאיר את זה. תעלה מעל כאלו דברים שאתה יכול להצדיק, שאתה יכול להיות דבוק בבורא. עד שתבין שכל הדברים שבאים ומורגשים בך בצורה לא טובה הם לא באים מהבורא אלא היצר הרע גורם להם. אחר כך נלמד איך זה, אבל הבורא נקי מזה.

תלמיד: איך אני יכול לעצור מלחפור בעבר, להתעסק כל הזמן במצבים שהיו, במצבים שעברתי כבר, איך אני יכול לעצור את זה?

לא היה תלוי בך שום דבר ולכן אין מה לחפור בהם. מה שעבר עבר, אתה לא שייך לזה, תמחק את כל מה שהיה ותמשיך דף חדש, תתחיל מדף חדש.

שאלה: למה לפעמים הרצון לקבל אינו מתנגד לעבודה, האם זה צריך להדאיג אותי?

הרצון לקבל לפעמים לא מתנגד לעבודה מפני שרוצה לקבל מהקשר עם האלוהות מילוי נוסף. אז ודאי שהוא מאוד מעוניין בזה, כי מאיפה יהיה לו מילוי אם הוא לא ישתתף בפעולות השפעה? אבל מפעולות השפעה שאנחנו משתדלים לעשות הוא רוצה לגנוב משהו, לעשוק, וזה בעצם סגנון העבודה שלו. כמו שחתול רוצה לגנוב ממך משהו מהשולחן בבית, כזה טבע יש לסטרא אחרא.

שאלה: מדוע אי אפשר שלא ליפול לסטרא אחרא ואיזו פעולה גורמת לנפילה?

רק אם נהיה יחד ובצורה הדדית נרצה לעזור זה לזה להבין שרק ביחד אנחנו מתקרבים למטרה ואם אנחנו לא מחזיקים זה בזה אנחנו לא מתקרבים ויכול להיות שאפילו מתרחקים מהמטרה, אז זאת תהיה התקדמות נכונה. אם אנחנו יחד אנחנו תמיד נתקרב, אם אנחנו לחוד אנחנו תמיד נתרחק. וזה לא קשור לכמות הידע שלנו ולכמה שאנחנו יכולים להיות מוצלחים בכל מיני דברים אחרים אלא הסימן להתקדמות הוא מעשים טובים שמביאים שמחה.

שאלה: כיצד ניתן לגרום לאחרים בעשירייה לקבל את מה שאנחנו עושים כדוגמה, מכיוון שלא כולם מעוניינים בכך, אולי פשוט לתת לאור לעשות את העבודה?

אתם צריכים לפעמים לקבוע ביניכם כאלה פגישות בין העשיריות, אבל בצורה עדינה, ולדבר ולהעביר התרשמויות עד כמה בתוך העשירייה אתם יכולים לתמוך ולעזור לחברים, לחברות, זה מאוד חשוב. אם אנחנו מסתכלים על עשיריות אחרות זה מעורר בנו קנאה וקנאה זה כוח מאוד חזק להתקדמות, זה לא כוח רע.

שאלה: כתוב "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי" כיצד עלינו להבין את המשפט הזה והאם זה אומר שכל העולם תלוי רק בתיקון שלי?

כן, כל העולם תלוי רק בתיקון שלי וכל העולם נברא רק בשבילי, אבל צריך להוסיף, "ואני לשמש את קוני", ואני כדי להעביר את כל ההתרשמות שלי, כל המאמצים שלי לבורא. אם כל אחד כך עושה כל אחד מגיע להכרה, הבנה, גילוי ודבקות בבורא כולו.

שאלה: איך להשתמש בביקורת שיש במלכות כדי להעלות מעל האגו ולא ליפול לביקורת על הבורא?

שוב, כל השאלות האלה נפתרות רק בתוך הקבוצה. תדברו ביניכם ותראו עד כמה רק בתוך העשירייה אתם תוכלו להבין, להרגיש ולממש את זה.

(סוף השיעור)

---

1. "חַיִל בָּלַע, וַיְקִאֶנּוּ." (איוב כ', ט"ו)↩

2. "כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה" (משלי כ"ד, ט"ז)↩